לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לפסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס צפריר וינשטיין, ולמנות מומחה אחר תחתיו.

עסקינן בשתי תביעות שהדיון בהן אוחד ואשר עניינן בנזקי רכוש שנגרמו לתובעת, לפי הנטען, עקב שני אירועי הצפה שהתרחשו בתאריכים 07.12.04 ו- 01.04.06.

לפי הנטען בתביעות, מי גשמים חדרו מן הכביש בכפר בועיינה-נוג'ידאת אל בית העסק של התובעת והציפו מחסן שבבעלותה וגרמו נזק לתכולתו.

בתמיכה לתביעות שבדנן, צירפה התובעת חוות דעת שמאית ערוכה ע"י השמאי אשר מדלסי ממכון "בדק".

הנתבעת התגוננה מפני התביעות וטענה, כי אין להטיל לפתחה כל אחריות בגין אירועי ההצפה, באשר אלה אירעו עקב רשלנותה של התובעת אשר ביצעה עבודות בנייה בבית העסק ללא היתרי בנייה.

מטעם הנתבעת הוגשו שתי חוות דעת, האחת שמאית ערוכה ע"י השמאי ליאור בן נון והשנייה חוות דעת הנדסית ערוכה ע"י המהנדס י. גולדקלנג.

לאור הפער בין חוות הדעת הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, המהנדס צפריר וינשטיין (להלן: המומחה"), על מנת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בתיקים דנן, ובכלל זה שאלת האחריות, גורמי הנזק והנזקים שנגרמו בשני אירועי ההצפה מושא התובענות.

בנימוקי הבקשה נטען, כי חוות דעת המומחה לוקה בחסר, סתמית, בלתי מפורטת ואינה מכילה התייחסות ברורה ועניינית למחלוקות הנטושות בין הצדדים. לטענת המבקשת, המומחה אינו מסביר בחוות דעתו כיצד הגיע למסקנתו בדבר חלוקת האחריות בין הצדדים. עוד לא הבהיר המומחה מהם השיקולים שהניעוהו בעת עריכת אומדן לנזקים הנטענים. לשיטתה, מדובר בחוות דעת ריקה מתוכן, לא מבוססת, נטולת משקל וחסרת כל ערך.

עוד נטען, כי נפלו בחוות הדעת פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין באופן המשמיט את הבסיס מתחתיה. כך למשל, חוות הדעת אינה ערוכה כמצוות סעיף 24 לפקודת הראיות. כן נעדרת חוות הדעת מידע אודות הכשרתו של המומחה, לימודיו ועיסוקיו וכן הצהרה מטעם המומחה כי חוות הדעת ניתנה במקום עדות בבית המשפט.

התובעת נדרשה להגיב לבקשה. בתגובתה, היא הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

אחר עיון בבקשה, לא מצאתי בנימוקיה טעם המצדיק פסילת חוות דעתו של המומחה, ואפרט טעמיי.

הלכה היא, כי מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש, לצורך בירור התובענה במסגרתה מונה, מעין זרועו הארוכה של בית המשפט בתחום מומחיותו. לא בנקל יורה בית המשפט על פסילת חוות דעת מומחה אשר מינה. חזקה על המומחה, כי הוא נוהג באופן מקצועי ועושה את מלאכתו נאמנה ולפיכך פסילתו תיעשה רק במקרים חריגים. לא כל טעות אשר נפלה בשגגה ובתום לב תחת ידי המומחה, לא כל חומר אסור אליו נחשף ולא כל אי הקפדה על דרישות הדין יובילו לפסילת המומחה [רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל, פ"ד נו (4) 673 (להלן: "עניין מזרחי")]. "הכלל הוא כי חוות דעתו של מומחה לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין" (בר"ע 600/96 אדרי מוטי נ' מגדל ח' לביטוח בע"מ, דינים עליון נ"ב 658). זהירות מיוחדת יש גם לייחס לבקשה לפסילת חוות דעת מומחה לאחר שזו כבר ניתנה ויש בתוצאותיה כדי להשפיע על שיקוליו של בעל דין המבקש את פסילתה (רע"א 4144/06 אררט נ' גרינשטיין, פורסם בנבו, ניתן ביום 03.07.06). לא כל שגגה שיצאה תחת ידו של המומחה תביא לפסילת מינויו, ההחלטה תלויה בנסיבות המקרה, ובין היתר, בשאלה אם פעל בתום לב ואם הטעות ניתנה לתיקון (רע"א 6116/97 ד"ר אברהם שוחט נ' ציון ואח', תק-על 97 (3), 1051, 1052).

יוזכר נא, כי בית המשפט ולא המומחה הוא הפוסק האחרון גם בשאלות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה. אין בית המשפט חייב לפסוק על-פי חוות דעתו של המומחה, אם כי ייתן לחוות הדעת את מלוא המשקל בכל הנוגע לצד המקצועי. נפסק, כי חוות דעת של מומחה אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות לפני בית המשפט, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון בהתאם לשיקול דעתו (ראו ע"א 2160/90 רז נ' לאף, פ"ד מז (5) 170).

ובחזרה לענייננו.

בבקשה לא נטען, כי המומחה פעל בחוסר תום לב.

יתרה מכך, השגותיה של המבקשת שהועלו בבקשה, במהותן, נוגעות להיבט המקצועי של חוות הדעת.

בנוסף, לא התרשמתי כי נפל פגם בחוות דעת המומחה אשר אינו ניתן לתיקון.

במקרה דנן ניתן לרפא את הפגם באמצעות מתן הוראה למומחה לערוך את נוסח חוות דעתו בהתאם להוראות סעיף 24 לפקודת הראיות.

בנוסף, המבקשת יכולה לשלוח למומחה שאלות הבהרה מטעמה. כ"כ עומדת למבקשת הזכות לחקור את המומחה אודות תוכן חוות דעתו, במידת הצורך, ולעמוד מקרוב על השיקולים המקצועיים אשר הנחוהו בעת קביעת ממצאיו ומסקנותיו במסגרת חוות דעתו.

היה ולאחר ביצוע האמור תסבור המבקשת, כי קיים עיוות דין היורד לשורשו של עניין, שמורה לה הזכות לשוב ולעתור למינוי מומחה נוסף.

בהקשר זה, יצוין כי השימוש בהליך של מינוי מומחה נוסף, לא יעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם מקרים, שבהם תחושתו של השופט, היושב לדין, היא, כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת, שבהליך שבפניו, בהסתמך על חוות דעת המומחה, שמונה על ידו (עניין מזרחי, עמ' 677). הליך זה עומד לרשות בית המשפט, במידת הצורך, גם בשלבי דיון מתקדמים (רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נו (4) , 673, עמ' 677-678).

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים באמצעות הפקסימיליה ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ג, 08 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.