1. המנוח יניב כהן ז"ל נהרג בתאונת דרכים שארעה ביום 29/7/09. המנוח היה גרוש במותו והותיר אחריו בן יחיד, הוא התובע מס' 2, שהיה בן 7 שנים במות אביו. אין מחלוקת כי הבן הוא היורש היחידי של אביו המנוח על פי צו ירושה.

2. הצדדים לא הגיעו לפשרה בתיק זה והביאו את ראיותיהם. מטעם התביעה העידה גברת מישיאשוילי אשר שכרה דירת מגורים של המנוח וכן העידה גרושתו. מטעם הנתבעים לא הובאו עדים. לאחר מכן, הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.

3. המנוח, יליד 20/12/74 נהרג בתאונת דרכים ביום 29/7/09 והותיר אחריו את בנו יחידו, יליד 29/7/02. הצדדים חלוקים במרכיבים הדרושים לשם חישוב הפיצוי המגיע לתובע מס' 2 וכן חלוקים באשר לשיטת חישוב הפיצויים.

4. בכל הקשור לשיטת החישוב, טוען ב"כ התובעים כי הדרך המקובלת לחישוב הפיצויים הינה שיטת הידות ואין כל הצדקה לסטות ממנה במקרה שבפנינו. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי לא מדובר במקרה "רגיל" של תביעת עיזבון ו/או תלויים, אלא מדובר במקרה חריג, שכן המנוח היה גרוש מאשתו וחי ממנה בנפרד, ולכן הקטין לא היה חלק ממשק הבית של המנוח. לכן, שיטת החישוב אמורה להיות על בסיס כך שדמי המזונות החודשיים ששילם המנוח לבנו מגלמים את מלוא תמיכתו של המנוח בתובע. במחלוקת זו אני מקבל את עמדת ב"כ התובעים. הדרך הנכונה והצודקת לחישוב הפיצויים הינה על פי שיטת הידות ואין הצדקה לסטות ממנה במקרה שבפנינו, וזאת חרף העובדה שהמנוח היה גרוש במותו וחי בדירת נפרדת, כאשר בנו נמצא בחזקת אמו. התמיכה הכספית על פי דין שעניינה תשלום מזונות איננה מבטאת את כל התמיכה של המנוח בבנו או הקשר ביניהם. הקשר של אבא ובן ממשיך להתקיים גם לאחר הגירושין, וכפועל יוצא מכך נמשכת גם תמיכת האבא בבנו. לעניין זה, אני מפנה לפס"ד בע"א 8181/06 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אטיאס דוד ז"ל (פורסם בנבו).

5. יחד עם זאת, מאחר והמנוח התגורר בדירה נפרדת ולבדו ומנגד, בנו התגורר עם אמו בדירה נפרדת ואין כל זיקה לשני משקי הבית, יש מקום לנכות הן את ידת הצריכה האישית של המנוח והן את ידת משק הבית אותה צרך המנוח לבד.

6. לעניין הכנסותיו של המנוח עובר למותו, מוסכם כי קיימת הכנסה של שכירות חודשית בגובה 1,200 ₪ לחודש, כאשר שכירות זו המשיכה גם לאחר מותו של המנוח, כפי שהעידה עדת התביעה מס' 1.

לגבי הכנסתו של המנוח מיגיעה אישית, קיימת מחלוקת בין הצדדים. ב"כ התובעים סבור כי מחודשי העבודה ינואר 2006 ועד יולי 2009 ניתן לדלות כי ממוצע השתכרותו של התובע נע בין 5,000 ל – 6,000 ₪ (ראו טבלה שפורטה בעמוד 2 ו – 3 לסיכומי ב"כ התובעים). מנגד, טוען ב"כ הנתבעים כי התובע עבד לסירוגין בלבד ולא היתה לו כל הכשרה מקצועית ו/או מקור הכנסה קבוע מהעבודה. הכנסתו החודשית הממוצעת בגין חודשי העבודה עומדת על סך 2,740 ₪ לחודש, (ראו טבלה שפורטה בסעיף 7 בעמוד 3 לסיכומי ב"כ הנתבעים).

עיון בנתונים שפורטו על ידי שני הצדדים מלמד כי אכן התובע לא עבד באופן סדיר ולאורך מספר שנים לפני ארוע התאונה. כך למשל, בחודשים מרץ עד ספטמבר 2007 לא עבד המנוח כליל, גם בחודשים יוני עד ספטמבר 2008 לא עבד המנוח כליל וכן בשלושת החודשים שקדמו לתאונה, לא עבד המנוח כליל. מנגד, בחודשים בהם עבד המנוח, כפי שפורטו בטבלאות קיימת רמת השתכרות אשר נעה בין 6,000 ₪ עד כ – 10,000 ₪. לדעתי, יש לחשב את רמת ההשתכרות של המנוח על פי ממוצע אשר ישקלל את שני הנתונים: מחד, עבודה עם השתכרות במונחי קרן אשר נעה בין 6,000 ל – 10,000 ₪ ומנגד העובדה כי במהלך חודשים ארוכים לא עבד המנוח כליל. בשקלול נתונים אלה, נחה דעתי לקבוע רמת השתכרות, נכון להיום, בסך 6,000 ₪ לגבי חישובי העבר, וסך 7,000 ₪ לגבי חישובי העתיד.

7. כפי שצוין לעיל, הייתה הכנסה נוספת למנוח בסך 1,200 ₪ לחודש מדמי שכירות, אשר שווים להיום הינו כ – 1,300 ₪.

8. אין מחלוקת כי המנוח שילם מזונות חודשיים לבנו בסך 1,700 ₪ לחודש. ב"כ התובעים טען כי המנוח תמך בבנו בהוצאות נוספות וממשיות בסך כ – 600 ₪ (סעיף 4, עמ' 5 לסיכומיו) אך לא מצאתי לכך תימוכין בראיות, שהובאו ואני דוחה טענה זו.

9. בהתאם לשיטת הידות, אין מחלוקת כי המדובר במקרה שבפנינו ב – 4 ידות: המנוח, הקטין, חסכון ומשק הבית. להלן אערוך את החישוב של הפיצויים המגיעים בהתאם לשיטת הידות בחלוקה לתקופות שונות כמתחייב מגילו של הקטין.

10. תקופה ראשונה: ממועד ארוע התאונה ועד היום – סה"כ הקופה המשותפת הינה 7,300 ₪ (6,000 ₪ + 1,300 ₪) ולאחר ניכוי דמי המזונות בסך 1,700 ₪, ובחלוקה ל – 4 ידות, הרי שוויה של כל ידה הינה 1,400 ₪. לאחר ניכוי ידת המנוח וכן ידת משק הבית של המנוח, ההפסד החודשי שנגרם הינו 4,500 ₪. לפיכך, ההפסד ממועד התאונה ועד היום, דהיינו משך 44 חודשים הינו סך של: 4,500 ש"ח כפול 44 חודשים והתוצאה המתקבלת הינה 198,000 ₪.

11. תקופה שנייה: מהיום ועד הגיעו של הקטין לגיל 18 בשנת 2020 – כפי שקבעתי לעיל, החישוב לגבי תקופה עתידית זו ייעשה על פי רמת הכנסה חודשית של 7,000 ₪ בתוספת דמי השכירות החודשיים ועל כן הבסיס לחישוב, לרבות ההפסד החודשי דומה לתקופה הראשונה שחושבה לעיל, תוך עריכת היוון מתאים: ההפסד החודשי הינו 5,000 ₪ (קופה משותפת בסך 8,300 ₪ בניכוי 2 ידות בסך 3,300 ₪) כפול מקדם היוון רגיל של 7 שנים (75.68) והתוצאה המתקבלת הינה 378,400 ₪.

12. תקופה שלישית: תקופה של 3 שנים עד תום השירות הצבאי בגיל 21 – במקרה זה, מקובל על פי הפסיקה לחשב את ידת התובע בשיעור שליש. כמו כן שיעור דמי המזונות הוא שליש (ראה אטיאס) ובצירוף שלוש הידות של המנוח, החיסכון ומשק הבית, הרי השווי של הידה הינו: 2,322 ₪ (8,300 ₪ בניכוי 567 ₪ מזונות ולחלק ב 1/3 3 ידות) ולכן ההפסד החודשי בהתאם לכללים שהונחו לעיל, הינו 3,656 ₪. לפיכך, חישוב הפיצוי הינו כדלקמן: 3,656 ₪ כפול היון רגיל למשך 3 שנים (34.38) כפול היוון כפול למשך 7 שנים (0.813) והתוצאה המתקבלת הינה: 102,189 ₪.

13. תקופה רביעית, הינה מתום התקופה הקודמת ועד למועד יציאת המנוח לפנסיה (משך 18 שנים): בתקופה זו מדובר על שלוש ידות בלבד, כאשר בתקופה זו אין תשלום דמי מזונות. שווי ידה הינו 2,767 ₪ ולכן ההפסד החודשי הינו: 2,766 ₪. חישוב הפיצוי בגין תקופה זה יהיה כדלקמן: 2,766 ₪ כפול מקדם היון רגיל של 18 שנים (166.74) כפול מקדם היוון כפול למשך 10 שנים (0.744) והתוצאה המתקבלת הינה 343,135 ₪.

14. ב"כ התובעים ערך חישוב לגבי תקופה חמישית נוספת שמתייחסת לשנים מאז יציאת המנוח לפנסייה ועד תום תוחלת חייו, אך חישוב זה הינו תיאורטי לחלוטין, שכן אין הצדקה לפסוק פיצוי בתור הפסד תמיכה בגין תקופה זו.

15. פיצוי בגין כאב וסבל:המדובר בתאונת דרכים ובהתאם לתקנה 4 לתקנות הפיצויים המתייחסים לנזק לא ממוני, מגיע לעזבון 25% מהסכום המקסימלי כשווי להיום והתוצאה הינה 45,000 ש"ח.

16. הוצאות קבורה ואבלות: המדובר בנזק מיוחד אשר טעון הוכחה, כאשר מנגד, אין מחלוקת כי נגרמים הוצאות באורח הרגיל של הדברים ועל כן אני מעריך סכום זה בסך 7,500 ₪.

17. אובדן שירותי אב: הצדדים חלוקים בכל הקשור לשירותי האב שהמנוח נתן לבנו התובע, והציגו עמדות מנוגדות באופן קוטבי. לדעתי, יש לאזן את כל הנתונים הספיציפיים של העובדה שהמנוח התגורר לבדו, בדירה נפרדת, והיו לו חובות מסוימים לפני פטירתו, וכי הבן התגורר עם אמו באופן מלא ולאב לא היתה משמורת עליו. הסכום שנראה סביר בנסיבות העניין בגין אובדן שירותי אב הינו סך של 60,000 ₪, על דרך האומדנה.

18. ניכוי הרווח בגין האצת עזבון: ככל שמדובר בדירת מגוריו של המנוח, קובעת הפסיקה כי במקרה זה אין לקזז את ערך האצת העזבון, שכן כנגד הרווח הכלכלי מהירושה, ניתן לטעון כי אלמלא פטירתו המוקדמת של המנוח, הוא היה מחליף את דירת מגוריו בדירה אחרת. יחד עם זאת, כאשר מדובר, כמו במקרה הנוכחי, בדירה שאיננה דירת מגוריו של המנוח, אלא היא דירה מושכרת, הרי יש לומר כי היא נכס שהאצת העברתו לעזבון עקב פטירת המנוח הביאה לרווח כלכלי, אותו יש לנכות. על פי חוות דעת של מומחה שהציגה הנתבעת, ואשר לא נסתרה, ובחישוב מהוון של ערך הקדמת הירושה בכ- 45 שנים, יש לנכות סך 80,000 ₪ בגין האצת העזבון.

19. אין מחלוקת כי לאור שיטת החישוב שנעשתה לעיל, יש מקום לנכות דמי שכירות שמהווים רווח לעזבון וזאת כתוצאה מהעברת הבעלות של הדירה מהמנוח לבנו. המדובר בשני רכיבים לחישוב, הן לעבר והן לעתיד. לגבי העבר, מדובר בתקופה של 44 חודשים כפול 1,300 ₪ והתוצאה הינה 57,200 ₪. לגבי העתיד, המדובר בסך של 1,300 ₪ כפול מקדם היון רגיל של 40 שנה (279.34) והסכום המתקבל הינו סך 363,142 ₪. סכום הניכוי המצטבר בגין דמי השכירות הינו סך של 420,342 ₪.

20. ניכוי תגמולי מל"ל:

אין מחלוקת כי התובע קיבל וממשיך לקבל תשלומים על ידי המל"ל. בתיק הוגשה חוות דעת אקטוארית של שי ספיר לפיה הסכום הכולל שהתובע עתיד לקבל בגין קצבת תלויים הינו 401,186 ₪ וכן סכום עבור קצבת שארים בסך כולל 152,684 ₪, והכל נכון ליום 7/11/12. הצדדים הגישו הודעה מוסכמת שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה יש לנכות מהפיצויים, בשלב זה, רק את סכום קצבת השארים ואילו לגבי ההפרש בין קצבת התלויים לקצבת השאירים (סך של 248,502 ₪), הרי סכום זה יופקד בידיו הנאמנות של ב"כ התובע ויושקע על פי הוראותיו. "גורלו" של סכום זה ייקבע בהתאם להכרעת המל"ל בבקשת התובעים להמיר את קצבת השאירים בקצבת תלויים (נוכח טענה הנתבעת כי מדובר בתאונת עבודה) – והכל כמפורט בסעיפים 2+3 להודעה המוסכמת.

21. תביעת התלוי:

מאחר ובפנינו מקרה בו קיימת זהות בין היורש והתלוי (שהינם אחד, התובע מס' 2) אין עתירה להפסדי תמיכה של התלוי ורק ראש הנזק של אובדן שירותי אב, שאיננו נמצא בתחום החפיפה נפסק לעיל בנפרד.

22. סוף דבר:

סה"כ הפיצויים שנפסקו הינם: 1,134,224 ₪.

הסכום הכולל ניכוי הינו: 653,026 ₪.

היתרה המתקבלת הינה 481,198 ₪.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם את הסך 481,198 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. הנתבעת תוסיף ותשלם לתובע הוצאות ניהול משפט בסך 3,000 ₪ כולל, וכן תשא ביתרת אגרה בתיק.

ב"כ התובע ידאג להגיש תוכנית השקעה של כספי הקטין לאישור בית המשפט.

המזכירות תעביר פסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים.