בפני | כב' השופט רונן אילן | |
תובעת | קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ | |
נגד | ||
נתבע | מנשה רחמים |
פסק דין |
בפני תביעה לביצוע 3 שטרי חוב בסך כולל של 72,531.40 ₪.
שטרי החוב נמשכו על ידי הנתבע להבטחת התחייבותו לפרוע 3 הלוואות שנטל מהתובעת ונועדו למימון רכישת רכבים שישמשו כמוניות. אותן הלוואות לא נפרעו במלואן אך במוקד התנגדות הנתבע טענה שלפיה הסבה לו התובעת נזק כאשר הסכימה לשחרר את השעבוד על הרכבים בלא הסכמתו וטענה שממילא שכבר נפרעו ההלוואות באמצעות אותם רכבים בסכומים העולים על היקף החוב המיוחס לו.
וראוי לציין, למרבה הצער, שנוכח התעסקות חוזרת ונשנית בסוגיות מקדמיות ובעיקר בדרישות לגילוי מסמכים, התמשכה ההתדיינות בתיק זה זמן רב והיקף המסמכים שהוגשו חורג בהרבה מהמקובל בתיקים בהיקף זה.
תמצית העובדות
גוף נוסף המעורב באירועים נשוא תביעה זו הינה חברה בשם ולמר את לרר בע"מ (להלן: "חברת ולמר") ומנהליה עמיר ולמר ועוז לרר. חברת ולמר עסקה ברכישת רכבים המיועדים לשמש כמוניות. הן התובעת והן הנתבע עמדו בקשר עם חברת ולמר. התובעת עמדה בקשר עם חברת ולמר במתן הלוואות שיועדו לרכישת מוניות, והנתבע עמד בקשר עם חברת ולמר בעבודתו כנהג מונית שכיר ובהיכרות עם בעליה של חברת ולמר.
בין ההלוואות שהתחייבה חברת טרייד-אין לפרוע מנויות במפורש ההלוואות שנטל הנתבע, אך הרכבים נשוא ההלוואות אינם כלולים ברשימת הרכבים הועברו לטרייד-אין המצורפת כנספח להסכם טרייד-אין.
ביום 21.6.07, 5 ימים לאחר כריתת הסכם טרייד-אין, כרתה התובעת הסכם נפרד עם קבוצת חרחש (להלן: "הסכם חרחש") במסגרתו התחייבה קבוצת חרחש לפרוע במישרין לתובעת, ב- 18 תשלומים חדשיים, חוב בסך 900,000 ₪ שהיא הייתה חייבת לחברת ולמר וכנגד זאת התחייבה התובעת, בין היתר, לשחרר בהדרגה את המשכונות הרשומים על הרכבים שרכשה ומחזיקה קבוצת חרחש. בנספח להסכם חרחש אשר נכרת ביום 23.1.08 הוקטן הסכום שישולם לתובעת והועמד על 500,000 ₪. 2 מהרכבים נשוא הסכמי ההלוואה שבין התובעת לנתבע מנויים ברשימת הרכבים המצורפת להסכם חרחש.
תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
לגרסת הנתבע, לפי הסכם טרייד-אין הועברו לתובעת כספים ולרבות לצורך פירעון ההלוואות שנטל, ולפי הסכם חרחש הסכימה התובעת להסרת המשכונות ומכירת 2 מהמוניות לקבוצת חרחש. ביחס לרכב השלישי טוען הנתבע שהוא בכלל נמכר על ידי התובעת ואף תמורתו כיסתה את חובותיו לתובעת.
לגרסת התובעת, המוניות אשר מושכנו לפי הסכמי ההלוואה היו אמורות להיות בחזקת הנתבע אך כאשר חדל הנתבע מתשלום החזרי ההלוואות התברר לה שהרכבים הועברו לקבוצת חרחש, הפועלת במזרח ירושלים. כל פעולות התובעת לנוכח הפסקת התשלומים והחובות של חברת ולמר, נועדו להקטין את נזקי התובעת ושחרור המשכונות על המוניות נעשה בלית ברירה שכן לא ניתן, מעשית, לנקוט בהליכים לתפיסת המוניות המוחזקות במזרח ירושלים. התובעת ערכה תחשיב חלקן היחסי של ההלוואות בכספים שקבלה לפי הסכם חרחש ומצאה שיתרת חוב הנתבע ליום 15.9.10 מסתכמת בסך של 57,382 ₪ ובסך של 74,413 ₪ ליום 5.4.12.
דיון
המחלוקת העיקרית אשר נתגלעה בין הצדדים הינה בשאלה אם בסופו של יום, בהתחשב בכל הפעולות שנקטה התובעת כדי להיפרע על חובות חברת ולמר, כולל הסכם טרייד-אין והסכם חרחש, עלה בידי הנתבע לעמוד בנטל השכנוע ולהראות כי לא נותר כל חוב לתובעת שלכן אין לחייבו בתשלום כספים בגין השטרות.
לפי גרסת התובעת מאידך, בכריתת הסכמי ההלוואה סברה היא שהמוניות נרכשות על ידי הנתבע ויוחזקו על ידו ורק כאשר חדל הנתבע מפירעון ההלוואות התברר לה שהמוניות כלל לא ברשותו והועברו לקבוצת חרחש (למשל סעיפים 14 – 15 בתצהיר גיא).
הנה אשר התברר בהקשר זה:
כאשר הסכם טרייד-אין נכרת כחדש (!) לפני המועד בו הפר הנתבע התחייבויותיו וכאשר בהסכם טרייד-אין הצהרה ברורה לפיה חברת ולמר חייבת בפירעון ההלוואות, קשה ליתן אמון בגרסת התובעת שלפיה כלל לא הייתה מודעת לקשר של ההלוואות לחברת ולמר (למשל עדות גיא בעמ' 26, ש' 21 בפרוט').
כך מסתבר כי לתובעת ולחברת ומר הייתה מערכת יחסים עסקית מסועפת אשר במסגרתה העמידה התובעת לחברת ולמר אשראי בהיקף גדול, ככל הנראה למעלה מ- 2,500,000 ₪. נוכח אשראי גדול זה, פנתה חברת ולמר לנתבע כדי שיסכים לערוב להלוואה נוספת מהתובעת וכנגד זאת התחייבה כלפיו לפרוע את ההלוואות וליתן לו טובת הנאה על הסכמתו. התובעת ידעה גם ידעה כי הנתבע איננו מתכוון לרכוש מוניות, ידעה כי ההלוואות נשוא ההסכמים עם הנתבע מהוות חלק מהאשראי לחברת ולמר, ידעה שחברת ולמר למעשה מתחייבת לפרוע את ההלוואות וראתה בנתבע למעשה בטוחה נוספת להתחייבויות חברת ולמר, בטוחה שמתווספת להתחייבויות חברת ולמר ולמשכון המוטל על המוניות.
מובן שאין בהסכמה כוללת זו כאמור כדי לפטור את הנתבע מערבותו לתובעת, ערבות לה הסכים הנתבע במפורש ונוכח האמון שנתן במנהלי חברת ולמר וטובת ההנאה שהובטחה לו, אך נוכח הסכמה זו גם ברור שעל התובעת להפחית מהתשלומים שהיא דורשת מהנתבע את הכספים שקבלה בגין הלוואות הנתבע על יסוד הסכם חרחש והמשכונות על המוניות.
בהתייחס לטענה זו הסבירה התובעת כי ניסיונה מלמד שיש קושי רב במימוש משכון המחייב תפיסת רכבים במזרח ירושלים כך שנדרשת השקעת משאבים גדולה לביצוע תפיסה שכזו. גרסה זו הוסברה בעדות גיא (עמ' 26 – 27 בפרוט') ואף הנתבע, למעט אמירות כלליות, לא הביא ראיה למאמצים שעשה או לניסיון שיש לו בתפיסת רכבים. גרסת התובעת אף הגיונית, שהרי לא סביר שהתובעת תוותר במחי יד על אפשרותה לתפוס ולמכור רכבים שמושכנו לזכותה.
נראה איפוא שהתובעת פעלה בתום לב ומשיקולים עסקיים בלבד כאשר הסכימה לשחרור המשכונות על מוניות אשר הסתבר לה שמוחזקים בידי קבוצת חרחש. מובן שאין בקביעה זו כדי לקבוע דבר באשר לאפשרות, או הקושי, או אי האפשרות, למימוש שעבודים על נכסים בכלל או במזרח ירושלים בפרט, אלא קביעה ביחס לתום ליבה של התובעת בלבד. הנתבע מצידו היה אדיש למיקום המוניות (שהרי סמך על חברת ולמר) ולכן אין לקבל את טענתו בדבר הפרת התחייבויות התובעת בהסכמתה לויתור על המשכונות.
ודוק, על פניו נראה שהתובעת יצאה בשן ועין מהתקשרותה עם חברת ולמר, שכן הן להסכם טרייד-אין והן להסכם חרחש נספחים המקטינים את התשלומים לתובעת. לא סיכום ההתחשבנות של התובעת עם חברת ולמר עומד לבחינה, אלא הכספים שנפרעה התובעת בגין ההלוואות להן ערב הנתבע. הנה אשר התברר בעניין זה:
טענה זו קשה לקבל. כפי שהובהר לעיל, לדידה של התובעת היו ההסכמים עם הנתבע בסך הכל חלק ממערך ההסכמים עם חברת ולמר, חובות הנתבע בגין ההלוואות חלק מכלל חובות חברת ולמר וערבות הנתבע בטוחה נוספת לחובות אלו. והא ראיה שהלוואות הנתבע מוזכרות במפורש בהסכם טרייד-אין. אם לחובות הנתבע אין כל קשר לכלל חובות חברת ולמר, לא ברור מדוע בכלל נזכר הנתבע בהסכם טרייד-אין ומדוע נדרשה חברת טרייד-אין לחתום על שטר חוב בו התחייבות לסלק את חובות הנתבע (סעיף 6 בהסכם טרייד-אין).
ניסיון התובעת לנתק כליל את הנתבע מהסכם טרייד-אין איננו מתיישב עם עובדות אלו ולא ניתן לקבלו. ניתן היה לצפות שהתובעת תציג גרסה סדורה ומפורטת של ההתחשבנות מול חברת ולמר ובמסגרת הסכם טרייד-אין. ואם כרכה התובעת עצמה את חובות הנתבע בחובות שבמסגרת הסכם טרייד-אין צריכה הייתה התובעת גם לתת משקל לתשלומים שקבלה בחלק היחסי של חובות הנתבע. אפשר ומשקל זה היה נמוך ביחס לכלל חובות חברת ולמר אך ההתעלמות המוחלטת מהכספים שקבלה התובעת ודאי שחסר היגיון בנסיבות אלו.
רשימת הרכבים בהסכם חרחש (נספח א' להסכם חרחש) כוללת רכבים רבים בלא התייחסות לשנות ייצור ולא יתכן שלכלם ערך זהה במועד כריתת הסכם חרחש. המוניות נשוא הסכמי ההלוואות עם הנתבע הם משנת ייצור 2006 כך שההיגיון מחייב שיהיה להם משקל גבוה יותר ביחס לרכבים משנות ייצור מוקדמות יותר. התובעת איננה מתייחסת לכך בתחשיביה כלל וקשה לקבל את טענתה לחלק יחסי של 2/28 לנתבע בלבד מהכספים שקבלה במסגרת הסכם חרחש.
לפי תחשיב זה הסכום הכולל שקבלה התובעת בהסכם חרחש עומד על 34,000 ₪ בלבד. הסכם חרחש כולל התחייבות לשלם לתובעת 900,000 ₪ בתשלומים של 50,000 ₪. לא ברור ולא ניתן להבין מהסברי התובעת כיצד יתכן שהסכום ששולם לה בפועל כה קטן. התובעת כלל איננה מסבירה את תחשיביה ולא מביאה ראיות לתמיכה בסכומים בהם נקבה.
תחשיב זה לוקה באותו ליקוי כמו בהסכם טרייד-אין שכן כלל לא ברור אילו בדיקות עשתה התובעת כדי לקבוע מה השווי הנכון של המוניות. זאת ועוד, לפי תחשיב התובעת הסכום הכולל שקבלה התובעת בנספח להסכם חרחש עומד על 365,000 ₪ בלבד. הנספח להסכם חרחש כולל התחייבות לשלם לתובעת 500,000 ₪. לא ברור ולא ניתן להבין מהסברי התובעת כיצד יתכן שהסכום ששולם לה בפועל נופל מסכומים אלו. גם כאן התובעת כלל איננה מסבירה את תחשיביה ולא מביאה ראיות לתמיכה בסכומים בהם נקבה.
אלא שכך התייחס גיא בעדותו לטענה זו (עמ' 27 בפרוט'):
ש. אני מפנה אותך לנספח יז' לתצהיר הנתבע ואומר לך שהמונית השלישית נגנבה ב 8.4.08. אני אומר לך ש-3 שבועות אחרי זה עו"ד הורנשטיין פרסם את אותה מונית שנגנבה למכירה. תוכל להסביר לי איך פרסמתם למכירה בסוף אפריל 2008 מכונית שנגנבה בתחילת החודש?
ת. לא, אני יכול להציע סברה.
ש. אני אומר לך כי המסקנה המתחייבת היא אחת מ-2. או שמכרתם אותה לנביל וקיבלתם כסף ואז היא נגנבה או שהיא הגיעה לידיכם ואז מכרתם אותה ?
ת. .... אני צריך לברר את זה מול עו"ד הורנשטיין.
כך מסתבר שהתובעת לא ידעה ולא ניסתה כלל להתמודד עם טענת הנתבע בתצהירו שלפיה המונית השלישית בכלל נתפסה ונמכרה בהליכי הוצל"פ על ידי ב"כ התובעת, עו"ד הורנשטיין, וגיא לא יכול היה להסביר כיצד מתיישבת עובדה זו עם טענות התובעת. התייחסות זו מקשה עוד יותר מתן אמון בתחשיבי התובעת.
הנתבע הינו מושך השטרות וזה שעליו נטל ההוכחה של הטענה בדבר היעדר חוב שלהבטחתו ניתנו השטרות. נטל ההוכחה נותר לפתחו של הנתבע ברם לא כן נטל הראיה. נוכח הראיות שהוצגו על ידי הנתבע, מעורבות חברת ולמר בהלוואות, ההסכמים לפירעון חובותיו הוא, מימוש המשכונות וכד' – עבר הנטל לתובעת להסביר את התנהלותה ותחשיביה. בנטל זה לא עמדה התובעת. האפשרות להצגת הראיות והתחשיבים באופן מלא ומפורט הייתה של התובעת, זו שברשותה כל המידע. התובעת לא הציגה מידע מפורט ומהמידע שהוצג עדיפה עלי גרסת הנתבע שלפיה חובותיו בגין ההלוואות נפרעו במלואן.
תיק הוצל"פ מספר 18073-10-09 – יסגר.
ניתן היום, כ"ח אב תשע"ג, 04 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
12/04/2011 | החלטה על בקשה של נתבע 1 התנגדות לביצוע שטר 12/04/11 | ורדה שוורץ | לא זמין |
11/12/2011 | החלטה על בקשה של נתבע 1 כללית, לרבות הודעה הודעה על ייצוג ובקשת דחייה 11/12/11 | מיכאל תמיר | לא זמין |
06/06/2012 | החלטה על בקשה של נתבע 1 גילוי מסמכים /פרטים נוספים/שאלון 06/06/12 | רונן אילן | לא זמין |
04/08/2013 | פסק דין מתאריך 04/08/13 שניתנה ע"י רונן אילן | רונן אילן | צפייה |
02/07/2014 | החלטה 02/07/2014 | לא זמין |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | דפנה לוי | משה קיירה |
נתבע 1 | מנשה רחמים | ערן טל |