הנאשמים 1 ו-2 הורשעו על פי הודאתם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום שאינו מקום מגורים או תפילה בצוותא חדא וגניבה בצוותא חדא, כמפורט בכתב האישום המתוקן. כן הורשע הנאשם 1 בעבירה נוספת של התפרצות למקום שאינו בית מגורים או תפילה וגניבה.

בהתאם לכתב האישום המתוקן, הנאשמים 1 ו-2 (להלן: הנאשמים) ושני הנאשמים האחרים (להלן: הנאשמים הנוספים) עבדו בזמנים הרלוונטיים בחברת "בידוד פרויקטים בע"מ" (להלן: החברה). במסגרת עבודתם הורשו להיכנס למחנה סירקין בפ"ת, השייך לצה"ל (להלן: המחנה הצבאי).

במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה קשרו הנאשמים יחד עם הנאשמים הנוספים ועם שני אחרים, שכולם עבדו בחברה, קשר לביצוע התפרצות למחסן המתכות שבמחנה הצבאי.

בין התאריכים 2.1.08-6.1.08 נכנסו הנאשמים למחנה הצבאי עם משאית, התפרצו למחסן המתכות ע"י שבירת שרשרת המנעול, בהמשך נכנסו למחסן וגנבו ממנו בצוותא עם הנאשמים הנוספים והאחרים פרטי מתכת רבים בשווי שאינו ידוע במדויק למאשימה.

בהמשך לכך, כאשר יצאו מהמחסן הרכיבו מנעול חדש על דלת הכניסה ועזבו את המקום.

בהמשך כתב האישום המתוקן הואשם הנאשם 1 כי בין התאריכים 31.3.08-2.4.08 נכנס למחסן הפחים במחנה ע"י שבירת מנעול דלת הכניסה ומנעול דלת צדדית, וגנב פלטת אלומיניום בשווי 50,000 ₪.

הנאשם 1 הרכיב מנעול חדש על דלת הכניסה ולאחר מכן העמיס את הרכוש על משאית ועזב את המחנה.

הנאשמים נעצרו ביום 14.10.09 ושוחררו ביום 22.11.09 בתנאים מגבילים.

ביום 19.9.10 הוסרו התנאים המגבילים למעט מעצר בית לילי והוטל צו פיקוח מעצר למשך 6 חודשים.

הנאשמים נשלחו לקבלת תסקירים בטרם מתן גזר הדין.

תסקירי שירות המבחן

התסקירים בעניינו של הנאשם 1

בעניינו של הנאשם התקבלו מספר תסקירים.

בהתאם לתסקיר שירות המבחן מיום 21.11.11, הנאשם 1 הינו כבן 30, נשוי ואב לשתי בנות בגילאי 2 ו- 5, עובד בחברה המבצעת עבודות פירוק אסבסט.

הנאשם 1 הינו אחיו של הנאשם 2 המעורב אף הוא בעבירות נשוא כתב האישום.

אביו של הנאשם מת ממנת יתר כאשר היה בן 6, והנאשם מסר כי אירוע זה השפיע על המשך התפתחותו ובעקבותיו הוא לקח על עצמו תפקידים הוריים שונים במשפחה.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד ושירת בצה"ל שירות מלא כטכנאי מסוקים.

לפני כ- 6 שנים התחתן ונולדו לו שתי בנות, כאמור.

לפני כ- 5 שנים נפצע בתאונת עבודה ולא עבד כשנה. כתוצאה מכך הידרדר מצבו הכלכלי ונגרם אף משבר בקשר הזוגי.

הנאשם עובד כחמש שנים בחברת "בידוד פרויקטים בע"מ", בה עבד גם בעת ביצוע העבירות הנוכחיות. הנאשם הציג מכתב ממעסיקו בו תואר כעובד מסור ורציני. לאחרונה קיבל תפקיד של מנהל פרויקט, במסגרתו הינו אחראי על 20 עובדים.

הנאשם הודה בביצוע העבירות נשוא כתב האישום והביע חרטה. מסר כי ביצע העבירות על רקע קשייו הכלכליים באותה עת.

בתסקיר משלים מיום 15.2.12 נמסר כי הנאשם הגיע לפגישות בשירות המבחן ושיתף כי הוא סובל מבעיית התמכרות להימורים, והוא הביע רצון בטיפול בבעיה זו.

הנאשם הופנה למרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים.

מאבחון שנעשה במרכז עולה כי הנאשם סובל מבעית הימורים פתולוגית שהחלה עוד בהיותו נער. נמסר כי הבעיה החריפה בשנת 2005 עקב משבר זוגי ובתקופה זו נקלע לחובות כבדים.

הנאשם החל בשיחות פרטניות והשתתף בטיפול קבוצתי במרכז, ונמסר כי הינו בעל מוטיבציה להתמודדות עם בעיותיו. הומלץ על המשך הטיפול בכדי לאפשר התמודדות מעמיקה עם מצבו.

התרשמות קצינת המבחן היתה כי חל שינוי חיובי בתפיסותיו ובהבנתו את קשייו.

לאור זאת, ולאור החשש שהביע מאובדן עבודתו המשמשת גורם חיובי ומעודד בחייו, הומלץ על הטלת עונש חינוכי וממשי דוגמת עבודות שירות, וכן עונשים מותנים, קנס ופיצוי.

התסקיר בעניינו של נאשם 2

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר ביום 16.11.12.

מהתסקיר עולה כי הנאשם כבן 35, נשוי ואב לילד בן 6, עובד בחברת "בידוד פרויקטים".

הנאשם הינו, כאמור, אחיו של הנאשם 1, ובהיותו בן 11 מת אביו.

הנאשם מסר כי האב נהג באלימות כלפי בני המשפחה ופטירתו היוותה אירוע טראומתי, לאחר שהנאשם ואימו חיפשו אחריו ומצאוהו ללא רוח חיים.

הנאשם מסר כי בעקבות הרקע המורכב ממנו צמח, התאמץ להקים משפחה יציבה ולחיות באופן חיובי, בשונה מהתנאים בהם גדל.

הנאשם תאר קשר קרוב ומשמעותי עם אימו.

הנאשם התחתן לפני 9 שנים ונולד לו בן שכיום הינו כבן 6. נמסר כי בנו חלה בלוקמיה ועבר טיפולים במשך תקופה ארוכה. כיום הוא לומד בבית ספר ומצוי במעקב רפואי.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד ושרת בצה"ל שירות חלקי.

הוא עבד לאורך השנים באופן רצוף. עבד כשבע שנים בחב' "בידוד פרויקטים", עזב לחברה אחרת וחזר לפני מספר חודשים.

הוצגו מכתבי מעסיקיו המתארים אותו כעובד מוכשר, מסור ואחראי.

במסגרת הליכי המעצר הוטל על הנאשם צו פיקוח למשך 6 חודשים, בהם השתתף בשיחות בשירות המבחן.

הנאשם שיתף פעולה בשיחות והביע חרטה על ביצוע העבירות.

הרושם שהתקבל הינו כי הנאשם איננו בעל דפוסי חשיבה עברייניים ומנהל אורח חיים נורמטיבי.

נמסר כי השתתפותו של הנאשם בביצוע העבירות נשוא כתב האישום אינו משקף את אורח חייו וככל הנראה העבירות בוצעו על רקע הסתבכות כלכלית.

הנאשם מסר כי הטיפול בו השתתף תרם לו ביכולתו להתמודד עם קשיים ובהבנת מצבים באופן מעמיק יותר.

התרשמות קצינת המבחן היתה כי הסיכוי לכך שהנאשם יבצע שוב עבירות דומות הינו נמוך.

לאור האמור לעיל, ובהתחשב ברקע של הנאשם ובנסיבות חייו, לרבות מחלת בנו, וכן בהתחשב בכך שהינו מנהל אורח חיים נורמטיבי, המלצת שירות המבחן היתה שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל, אלא מאסר שירוצה בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי קנס ופיצוי.

הטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טען כי מאז שהנאשמים הודו, נדונו המעורבים הנוספים בפרשה - הנאשמים אמנון צורף ומיכאל ליטבין - כל אחד ל-9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בעבירות פשע ועבירות עוון וקנס של 20,000 ₪. כמו כן נאשם 3 בתיק זה נשפט ביום 11.9.11 ל-9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ו-20,000 ₪ קנס. גם נאשם 4 נדון לאחרונה ונגזר דינו ל-9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.

ב"כ המאשימה טען לחומרת העבירות והפנה לגזר הדין שניתן ב-13.3.12, בו ציין בית המשפט כי יש להתחשב לחומרה בכך שמדובר באנשים בוגרים מיושבים בדעתם בשנות השלושים והארבעים לחייהם אשר הגו, תכננו וביצעו את התכנית הפלילית נשוא כתב האישום והיו מודעים למעילה הקשה במעסיק ובאמון שניתן בהם על ידי צה"ל, וכן לפגיעה הכספית הניכרת ברכוש הצבאי.

ב"כ המאשימה הפנה לטיעונים לעונש שנטענו בהרחבה בעניינם של שאר הנאשמים.

נטען כי יש מקום לגזירה שווה בין כל הנאשמים ואין מקום לבצע הפלייה או אכיפה בררנית בין מי מהנאשמים.

בנסיבות אלה עתר ב"כ המאשימה לגזור על הנאשמים 1 ו-2 תשעה חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי וקנס כספי משמעותי כפי שהוטל על הנאשמים האחרים.

ב"כ המאשימה התייחס לכך כי הנאשם 1, הודה והורשע באישום נוסף שעניינו גנבת פלטת אלומיניום בשווי 50,000 ₪ בהזדמנות אחרת.

על אף האישום הנוסף, עתר ב"כ המאשימה להשית עליו את אותו עונש בהתחשב בתסקירי שרות המבחן, מהם עולה כי הנאשם לכאורה סובל מהתמכרות להימורים וזה היה הרקע לביצוע העבירות.

לגבי נאשם 2, טען ב"כ המאשימה כי על אף הנסיבות האישיות המתוארות בתסקיר, לרבות, בנו שחלה בסרטן, וכן על אף היותו ללא עבר פלילי, אין מקום לסטות מרמת הענישה כפי שנקבעה לגבי הנאשמים האחרים, שכן בכל מקרה קיימות נסיבות אישיות שונות, ויש לשמור על ענישה אחידה ולא ליצור מצב של אפליה בין נאשם לנאשם באותם אישומים.

ב"כ הנאשמים טענה כי יש להתחשב ברקע לביצוע המעשים, כפי שעלה מתסקירי שירות המבחן.

לגבי הנאשם 1, נטען כי הנאשם סובל מבעיית התמכרות להימורים ובעקבות בעיה זו הינו מטופל במרכז לנפגעי הימורים. נטען כי מדובר בבעיה עימה מתמודד הנאשם מגיל 20. עוד נטען כי הנאשם מתמיד בטיפולים ולאור העובדה שמדובר בבעיית התמכרות, יש חשיבות להמשך הטיפול.

בנוסף, טענה ב"כ הנאשמים כי הנאשם חזר לעבודה ב"בידוד פרויקטים" - אותו מעסיק שהעסיק את כל הנאשמים בעת ביצוע העבירה. ב"כ הנאשמים התייחסה לכך שמדובר בעבודה שטמון בה סיכון בריאותי גבוה, והיא דורשת מקצועיות רבה.

נטען כי המעסיק הגיע לכל הדיונים בעניינם של הנאשמים, והוגש מכתב מטעמו ומכתב מהמפקח הראשי המפקח על הפרוייקט מטעם המשרד לאיכות הסביבה. מהמכתבים עולה כי הנאשם 1 הינו למעשה מנהל פרוייקט "דרך ירוקה" והוא המוציא לפועל של הפרוייקט מטעם הממשלה. מהמכתבים עולה כי הנאשם 1 הינו עובד מוערך ומשמעותי שהגיע להישגים רבים מקצועיים ואישיים, ובעל יחסי אנוש טובים.

ב"כ הנאשמים טענה כי יש מקום לאבחן בין הנאשמים השונים בפרשה.

נטען כי אף בעניינם של הנאשמים הנוספים מת.פ. 18134-10-09, התייחס בית המשפט לנתונים האישיים וציין את מעמדו של הנאשם אמנון צורף כמנהל עבודה כשיקול לחומרא, אך איזן אותו עם נתונים אחרים כגון העדר עבר פלילי ותסקיר חיובי.

נטען כי בענייננו, נאשם 2 ונאשם 1 לא היו מנהלי עבודה ואין להם עבר פלילי, למעט עבירת אלמ"ב אחת לנאשם 1 שנבעה מהמשבר שעברו בני הזוג עם גילוי בעייתו.

כמו כן נטען כי כתב האישום תוקן, באופן ששווי הרכוש שנגנב באירוע הראשון נמחק, כך שבשונה מעניינם של הנאשמים אמנון צורף ומיכאל ליטבין, לא ניתן לטעון לנזק כלכלי ניכר.

כן נטען כי לגבי נאשם 3, בית המשפט גזר עליו 9 חודשי מאסר, וזאת מבלי שניתן תסקיר בעניינו.

נטען כי קיומו של תסקיר חיובי מחייב ענישה ברמה שונה.

עוד נטען כי לא ניתן לטעון לגבי נאשמים אלה למעילה באמון המעסיק שכן המעסיק הביע אמונו בהם ופעל לטובתם לאורך כל ההליכים המשפטיים ואף ממשיך להעסיקם.

כמו כן נטען כי בניגוד לנאשמים האחרים הנאשמים 1-2 סבלו ממצוקה נפשית וכלכלית ויש להתחשב בכך כשיקול לקולא.

בנסיבות אלה עתרה ב"כ הנאשמים להשית על הנאשם 1 עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

לענין הנאשם 2, נטען כי כתב האישום תוקן משמעותית לאחר דין ודברים ומו"מ ממושך בין הצדדים, וכי מדובר באדם נעדר עבר פלילי, וזו לו עבירה ראשונה.

נטען כי הנאשם שהה בתנאים מגבילים בהליך זה למעלה משנה ללא הפרה, וכי במהלך ההליך עבר טיפול בפיקוח שירות המבחן , כמו כן נטען כי בעקבות הודאתו נחסך זמן שיפוטי יקר ועדים רבים.

ב"כ הנאשמים הפנתה לתסקיר שירות המבחן ולנסיבות המתוארות בו והתייחסה לכך ששירות המבחן ציין שהנאשם אינו בעל דפוסי חשיבה עבריינים.

ב"כ הנאשמים טענה כי על אף הרקע הקשה ממנו הגיע הנאשם, והטראומה ממנה סבל עם מותו של אביו, הוא בנה חיים נורמטיביים ותקינים, למעט העבירות נשוא כתב האישום.

נטען לנסיבותיו האישיות הקשות, למחלת בנו שהצריכה התמודדות וטיפול מיוחד ולכך שסבל ממצוקה כלכלית לאחר שנפל קרבן למעשה תרמית.

נטען כי אשתו בהריון לאחר טיפולים ולאחר שנדרש אומץ רב מצידם להביא ילד נוסף בהתחשב במחלת בנם.

בנוסף נטען כי יש לקחת בחשבון שבניגוד לכל המעורבים בפרשה נאשם 2 חזר לעבוד אצל אותו מעסיק שאף העיד לטובת נאשמים 1-2 בדיון מיום 22.11.11.

נטען כי יש לאבחן נאשמים אלה משאר הנאשמים בפרשה שכן מבין כולם, הם היחידים שחזרו לעבוד אצל המעסיק ממנו בוצעה הגניבה.

לאור כל האמור לעיל עתרה ב"כ הנאשמים להשית על הנאשם 2 עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות בהתחשב בעברו הנקי, השיקום שעבר, ואשתו שנמצאת בסוף הריון קשה ומורכב.

דיון

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, לא מצאתי סיבה מספקת להטיל על הנאשמים שבפני רמת ענישה שונה מהותית מזו שהוטלה על הנאשמים הנוספים ועל המעורבים האחרים בפרשה. מדובר באירוע חמור ורב משתתפים, בהם ניצלו הנאשמים והמעורבים האחרים, מתוך תכנון מוקדם ובמטרה להפיק רווחים כספיים על חשבון רכוש הצבא, את הרשות להכנס למחנה הצבאי כעובדי החברה, ומעלו באמון שניתן בחברה ע"י צה"ל ובאמון המעסיק בהם, בכך שפרצו למחסן מתכות וגנבו רכוש צבאי בהיקף ניכר. כל זאת, כשהם עושים שימוש במשאית שהועמדה לרשותם ע"י החברה. הנאשם 1 הורשע גם בעבירה נוספת שבה יזם וביצע פריצה למחסן צה"לי נוסף במחנה הצבאי וגנב פלטת אלומיניום בשווי עשרות אלפי ₪. בנסיבות אלה, היה מקום להחמיר עמו מעבר לעונש הנגזר על המעורבים האחרים בפרשה, חרף העדר עבר פלילי בעבירות רכוש והתסקיר שהינו חיובי בעיקרו. איני מקבלת את טענת הסניגורית לגבי כך שבעיית ההתמכרות להימורים, ממנה סבל הנאשם 1 שנים רבות, מהווה שיקול להקלה בעונש. היה בידי הנאשם 1 כאדם מבוגר, נשוי ואב לילדים, לפנות לעזרה וטיפול מקצועי בבעייתו ההתמכרותית ולא לפגוע ברכוש המדינה ובאינטרס הציבורי בעטיה. אני סבורה כי גם בהתחשב בשיקולי הקולא, לרבות נטילת האחריות, התנאים המגבילים בהם היה הנאשם שרוי תקופה ממושכת והתהליך הטיפולי שעבר, עונש של עבודות שירות אינו נותן ביטוי הולם לחומרת המעשים ופגיעתם בערכים המוגנים, בפרט כאשר אין מדובר בכשלון חד פעמי. יחד עם זאת, לא אחמיר עם הנאשם 1 מעבר למה שביקשה התביעה לגזור עליו.

לגבי הנאשם 2, אני סבורה כי עקרון אחידות הענישה מחייב הטלת עונש שקול במהותו לעונשים שנגזרו על המעורבים האחרים (ת"פ 18134-10-09), שגם להם היו תסקירים חיוביים ועבר נקי או בלתי מכביד, ואף הם ספגו סנקציות בעלות אופי עונשי, של תנאים מגבילים ופגיעה כלכלית עקב כך. עם זאת, אתחשב בכך שכתב האישום תוקן לקולא בעניינו ושהתסקיר לגביו היה חיובי יותר מזה של הנאשם 4 בתיק זה, שגם לגביו תוקן כתב האישום לקולא.

לפיכך אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1 –

9 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו.

10 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע, ו-6 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון.

קנס בסך 20,000 ₪, אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, החל מיום 1.10.13. לא ישלם את הקנס, ירצה 4 חודשי מאסר תמורתו.

נאשם 2 –

8 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו.

10 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע, ו-6 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון.

קנס בסך 8,000 ₪, אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, החל מיום 1.10.13. לא ישלם את הקנס, ירצה חודשיים מאסר תמורתו.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח בתשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים.