מבוא

1. התובע הגיש תביעה כספית על סך 124,665 ₪ בגין הפרת הסכם. במסגרת כתב התביעה טוען התובע, כי ביום 27.1.09 נכרת בינו לבין הנתבעות חוזה בעל פה באשר לניהול פרויקט העתקת מפעל א.ג.ס ירוק מנצרת לאזור התעשייה ציפורית. התובע עותר, כי בית המשפט יאכוף את ההסכם האמור ויקבע לו פיצוי בגין הפרתו.

תמצית טענות הצדדים

1. מכתב התביעה עולה, כי התובע הינו יועץ כלכלי וכי ביום 27.1.09 ביקשה ממנו הנתבעת מס' 1 (להלן: "זהר") לטפל בפרויקט העברת מפעל א.ג.ס ירוק מנצרת לאזור התעשייה ציפורית ובין היתר העמדת הפרויקט בדרישות עיריית נצרת עילית, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד התמ"ת. על פי הנטען, א.ג.ס ירוק הינה חברה העוסקת במסחר, שיווק וייבוא של מוצרי מזון.
2. התובע טוען, כי במהלך חודש ינואר 2009 זהר חיפשה מגרש פנוי באזור התעשייה ציפורית לשם העברת מפעל א.ג.ס ירוק לאחר קבלת האישורים הדרושים (להלן: "הפרויקט"). לטענתו, זהר פנתה למר עלאא קעואר (להלן: "קעואר") בכדי שיתווך בינה לבין התובע במטרה שהתובע יקבל על עצמו את מלאכת ניהול הפרויקט.
3. לטענתו, ביום 27.1.09 הוא וזהר נפגשו והוא הודיע לה, כי קיים מגרש פנוי בשטח של כ- 2,700 מ"ר באזור התעשייה ציפורית. בנוסף, ציין בפניה, כי לשם קבלת האישורים הדרושים להקצאת המגרש והקמת המפעל במקום יש לעמוד בכלל הדרישות של עיריית נצרת עילית, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד התמ"ת. התובע טוען, כי בפגישה האמורה הוסכם בינו לבין זהר, כי הוא ינהל את הפרויקט. בין הצדדים הוסכם, כי שכרו של התובע ישולם לו בהתאם להתקדמות הפרויקט לפי חלוקה לשלבים.
4. התובע טוען, כי מהמועד בו התגבשה ההסכמה בינו לבין זהר, הוא החל לפעול לשם קידום הפרויקט ובין היתר פנה לגורמים הרלוונטיים במשרד התמ"ת ובעיריית נצרת עילית. לטענתו, הוא הגיש בקשות בנדון בצירוף פרופיל עסקי של א.ג.ס ירוק שלצורך הכנתו העבירו לו זהר וגורמי הנהלת החשבונות של א.ג.ס ירוק מסמכים ונתונים רלוונטיים. עוד טען, כי קיים פגישות עם זהר לשם תיאום וייעוץ בתחומי התכנון, ההקמה, הייצור והשיווק ונערך ביקור היכרות באזור התעשייה ציפורית בנוכחותו, נוכחות זהר ובנה. לטענת התובע, ביום 19.3.09 הוא קיים פגישה במפעלה של א.ג.ס ירוק עם יועץ המשרד לאיכות הסביבה ובנוכחות זהר ובמהלך הפגישה, הוא מסר ליועץ שאלון סביבתי מלא לתעשייה.
5. ביום 2.4.09 אושרה על ידי ועדת ההנהלה של עיריית נצרת עילית המלצה על הקצאת שטח לא.ג.ס ירוק. לטענתו, הוא הודיע על כך לזהר ששמחה והודתה לו. בנוסף, הוא העביר העתק ממכתב ההמלצה לגב' סולומון ממשרד התמ"ת אשר העבירה טופסי בקשה להמלצה באשר להקצאת קרקע בפטור ממכרז ושובר תשלום. לטענתו, הוא מסר את המסמכים האמורים וכן את מכתב ההמלצה והעתק מהשאלון הסביבתי לתעשייה לזהר והם דנו בדרישות וצרכי המפעל המחייבים התייחסות בשלב התכנון המקדמי ודנו בבקשה להקצאת הקרקע בפטור ממכרז ובתכנית העסקית.
6. התובע טוען, כי בהמשך נערכה פגישה בשטח המגרש ואשר בה נכחו הוא, זהר ומהנדס מטעמה אשר בדק את מצב המגרש והאפשרויות התכנוניות. לטענתו, המהנדס ביקש ממנו תוכנית מדידה מאושרת, CD וטופס מידע תכנוני והוא פעל לשם קבלתם על פי בקשת המהנדס ומסר אותם לזהר. התובע טוען, כי בפגישה זו הוא ביקש מזהר את התשלום המגיע לו בהתאם להסכם. לטענתו, זהר ביקשה, כי ימתין מספר ימים עד שהמהנדס ישלים את התשריט הראשוני למפעל. הוא הסכים לבקשה זו, אולם בהמשך ניתקה זהר קשר ולא שילמה לו את שכר הטרחה המוסכם.
7. התובע טוען, כי בין הצדדים נכרת הסכם בעל פה אשר בגינו השתנה מצבו לרעה, שכן הוא טרח לשם קידום הפרויקט. לטענתו, התנהלות זהר מלמדת על גמירות דעת ובין הצדדים השתכלל הסכם מחייב.
8. התובע עותר, כי בית המשפט יחייב את הנתבעות לשלם לו את שכר הטרחה לו הוא זכאי בהתאם להסכם. לחלופין טוען, כי יש לפסוק לו שכר ראוי בגין עבודתו בהתאם לסעיף 46 לחוק החוזים. עוד טוען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעות. לטענתו, עסקינן בעשיית עושר ולא במשפט ועל הנתבעות להשיב לו את שווי הזכייה.
9. לטענת הנתבעות, דין התביעה להדחות. הנתבעות טוענות, כי אין ממש בטענת התובע לפיה התגבש בין הצדדים הסכם. לטענתן, התובע יצר לעצמו עבודה. הנתבעות טוענות, כי הוא זומן על ידי א.ג.ס ירוק למקום מושבה בכדי לשכור את שירותיו לגבי הגשת בקשה לקבלת הקצאת קרקע לצורך העתקת המפעל לאזור התעשייה ציפורית. במסגרת הפגישה האמורה לא סוכם דבר באשר להעסקת התובע אצל א.ג.ס ירוק. לטענת הנתבעות, הן דחו את הצעת התובע לסייע להן ו/או לפעול בשם א.ג.ס ירוק לשם מציאת מגרש. לטענתן, בפגישה האמורה אמרה זהר לתובע, כי אין בכוונתה לשכור את שירותיו שכן צורת עבודתו אינה תואמת את אופן עבודתן של הנתבעות מהפן המקצועי והחוקי. לטענתן, התובע פעל ללא הרשאתן ו/או הסכמתן ולאחר שהובהר לו, כי אין צורך בשירותיו.
10. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי לא היו להוטות לרכוש מגרש באזור התעשייה ציפורית מאחר והייתה לנתבעת תוכנית לרכוש מגרש אחר ותוכנית זו יוצאת לפועל בימים אלו. בנסיבות האמורות הרי שלא היה צורך בשירותי התובע.
11. עוד טוענות הנתבעות, כי ככל שהתגבש ההסכם הנטען, המוכחש על ידן, הרי שהוא בטל מעיקרו שכן ההסכם לו טוען התובע נוגד את תקנות הציבור, את הוראות חוק המע"מ, הוראות פקודת מס הכנסה והוראות חוק הביטוח הלאומי. לטענתן, התובע, המציג עצמו ככלכלן, אינו רשום במס הכנסה ו/או במע"מ כעוסק מורשה, אין לו תיק במס הכנסה ו/או במע"מ והוא אינו עובד כשכיר במקום כלשהו אשר שלח אותו ליתן הצעה לשירותים כלשהם. לטענתן, הכלל המשפטי לפיו מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה שומט את בסיס התביעה. לטענת הנתבעות, ההסכם לו טוען התובע הינו הסכם אשר לא ניתן לאכוף ו/או לקיים מבלי לעבור על מספר חוקים המגדירים את המעשים כעבירה פלילית. לבסוף טוענות, כי התנהגות התובע לוקה בחוסר תום לב מוחלט.

הראיות

1. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של מר עלאא קעואר (להלן: "קעואר")- אשר על פי הנטען תיווך בין התובע וזהר בנוגע למגרש בציפורית ושל מר אמיר זועבי (להלן: "זועבי")- מנכ"ל חברת אמיראן העוסקת בין היתר בעריכת בקשות ותוכניות כלכליות להשגת מעמד של מפעל מאושר. מטעם הנתבעות הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעת מס' 1 (להלן: "זהר"), של מר עמאד חדאד (להלן: "חדאד")- יועץ מס ומנהל החשבונות של הנתבעות, של מר וליד חאג' (להלן: "חאג'")- אשר נתן לנתבעות שירותי ייעוץ כמהנדס ושל מר אברהם אסייג (להלן: "אסייג")- יועץ כלכלי של הנתבעות. המצהירים, מלבד זועבי, נחקרו על האמור בתצהיריהם. בדיון אשר נערך ביום 10.5.12 הודיע בא כוח התובע, כי זועבי לא התייצב לעדות וביקש לוותר על עדותו. בנוסף העידו, מר שמואל עין יהב (להלן:"עין יהב")- יועץ סביבתי, בין היתר באזור התעשייה ציפורית, הגב' שרה סולומון (להלן: "סולומון")- מרכזת בכירה לאזורי פיתוח במשרד התמ"ת במחוז חיפה והצפון ומר יגאל יוסף (להלן: "יוסף")- מנהל היחידה לפיתוח אזור תעשיה במשרד התמ"ת.

דיון ומסקנות

1. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה אשר הוגשה נגד א.ג.ס ירוק להתקבל באופן חלקי ודין התובענה אשר הוגשה נגד זהר להדחות, מהנימוקים שיפורטו.
2. על כתפי התובע מוטל הנטל להוכיח תביעתו. עליו להוכיח טענתו באשר להסכמות אשר התגבשו בינו לבין הנתבעות. עליו להוכיח את היקף עבודתו ואת חובת הנתבעות, או מי מהן, לשלם לו בעבור עבודתו הנטענת.
3. בתצהירו טען קעואר, כי זהר התייעצה עמו באשר להשגת מגרש בציפורית ולאחר שסיפר לה שהוא השיג את המגרש שלו באמצעות התובע היא ביקשה ליצור קשר עם התובע. לטענתו, זהר שוחחה עם התובע בנוכחותו (ת/4 סעיפים 5-7). בהמשך תצהירו טען קעואר, כי שוחח עם זהר שסיפרה לו, כי היא והתובע הגיעו להסכמה לפיה הוא יפעל לשם קידום בקשתה להקצאת קרקע וכי הסכימו בנוגע לשכר הטרחה ובהמשך אף ביקשה, כי יבדוק אפשרות להורדת שכר הטרחה.
4. במסגרת תצהיר עדותה הראשית טענה זהר, כי לא שוחחה עם קעואר בנוגע לתובע ולא ציינה בפני קעואר, כי היא מעוניינת בשירותי התובע (נ/5 סעיפים 4-5). בעדותה התבקשה זהר לספר על הקשר עם התובע והעידה, כי זה התחיל בביקור אצל קעואר. היא טענה, כי קעואר הינו לקוח שלה והיא הלכה אליו בכדי לקבל שיקים. לטענתה, הוא סיפר לה על כוונתו לפתוח מפעל בציפורית והיא אמרה לו שגם היא חולמת על מפעל חדש. זהר העידה, שקעואר אמר לה שיש מישהו שיש לו חלקה ליד. לטענתה, היא אמרה לו שזה מצוין והוא התקשר לתובע. זהר טענה, כי כעבור יום- יומיים התובע הגיע אליה למפעל ואמר שהוא אחראי על חלקת קרקע שהוא יכול לסדר לה. לטענתה, היא אמרה לו בסדר והוא לקח כמה מסמכים משום שרצה לבדוק האם היא עונה על הקריטריונים. זהר טענה, כי לא היה הסכם וכי מה שהיה זה שהתובע לקח ממנה מסמכים והלך לבדוק בעירייה (עמ' 30 ש' 17-27, עמ' 31 ש' 1-2).
5. זהר העידה, כי היא חושבת ששיחתה עם קעואר הייתה בשנת 2009 והוסיפה, כי יום לאחר שיחתם, התובע הגיע למשרדה (עמ' 31 ש' 3-5). היא נשאלה האם קעואר התקשר לתובע והשיבה, כי אחיו עשה כן. לטענתה, הוא אמר לתובע שיש אצלם מישהי שרוצה קרקע. זהר העידה, כי נאמר לה שהתובע יצור עמה קשר (עמ' 31 ש' 6-11).
6. לאור עדותה האמורה באשר לשיחתה עם קעואר, אשר בעקבותיה נוצר הקשר בינה לבין התובע, הופנתה זהר לסעיף 4 לתצהירה, במסגרתו טענה, כי לא שוחחה עם קעואר בקשר לתובע. בתגובה טענה זהר, כי זה היה אחר כך. נטען בפניה, כי בתצהירה היא שוללת לחלוטין טענה לפיה שוחחה עם קעואר בנוגע לתובע. זהר השיבה, כי אחר כך לא היה לה קשר איתו. לטענתה, לאחר השיחה הראשונה הסיפור עם קעואר נגמר ולא היה שום קשר. זהר העידה, כי זו הייתה כוונתה (עמ' 31 ש' 12-17). היא העידה שהיא הכירה את התובע דרך קעואר ושבה על הטענה לפיה לאחר השיחה לגביה העידה הסתיימה מעורבותו של קעואר (עמ' 31 ש' 19-20).
7. הנה כי כן, קיימת, לכאורה, סתירה בין האמור בתצהירה של זהר ועדותה באשר לשאלה האם שוחחה עם קעואר באשר לקבלת שירותים מהתובע אם לאו. עם זאת הסברה של זהר, כי כוונתה הייתה, כי לא שוחחה עם קעואר בנוגע לתובע, לאחר שיחתם הראשונה, הותירה עליי רושם אמין. התרשמתי, כי כוונתה הייתה לשלול את טענתו של קעואר לפיה בהמשך היא פנתה אליו וסיפרה לו, כי התגבש בינה לבין התובע הסכם וכי הוסכם ביניהם על שכר טרחתו של התובע.
8. כך או כך, מעדותה של זהר עולה, כי אין ממש בטענתה לפיה היא לא פנתה לקעואר בנוגע לתובע. אין מחלוקת, כי זהר פנתה לתובע שעה ששקלה לפעול למען הקצאת מגרש לשם העברת א.ג.ס ירוק לציפורית בניגוד להכחשה הגורפת בכתב ההגנה לגבי כל עבודה שביצע התובע עבור הנתבעות.
9. סולומון העידה, כי ביום עיון שקיים המשרד ביחידה הציגו לה את זהר אשר התעניינה בהקצאת קרקע באזור התעשייה ציפורית להקמת מפעל טחינה. סולומון טענה, כי הסבירה לזהר את הנהלים. לטענתה, במהלך השיחה עם זהר היא קיבלה שיחה מהתובע אשר ייצג מפעל ערק בציפורית וזהר ביקשה לשוחח עם התובע. סולומון טענה, כי למיטב זיכרונה היא נתנה לזהר את הטלפון וזהר שוחחה עם התובע (עמ' 8 ש' 2-15).
10. זהר נשאלה לגבי עדותה של סולומון לפיה הן נפגשו בכנס והיא ביררה לגבי מגרש וסולומון שוחחה עם התובע. זהר אישרה שסולומון קיבלה טלפון מהתובע בעת שהיא שוחחה עמה. לטענתה, היא שאלה את סולומון על הקרקע וסולומון ענתה שהיא שמורה למישהו. זהר נשאלה האם סולומון נתנה לה לשוחח עם התובע והשיבה, כי אינה זוכרת ששוחחה עמו (עמ' 31 ש' 23-28).
11. הנה כי כן, זהר העידה, כי אינה זוכרת, האם שוחחה עם התובע במעמד האמור וסולומון העידה, כי למיטב זיכרונה היא נתנה לזהר את הטלפון וזהר שוחחה עם התובע. מעדויות אלו לא ברור האם זהר והתובע שוחחו במעמד האמור אם לאו אולם עולה מהן, כי זהר אכן שקלה העתקת המפעל לציפורית. מעדויותיהם של זהר, סולומון וקעואר עולה, כי זהר ביררה בנוגע להקצאת קרקע בציפורית וכי פנתה לתובע בנדון.
12. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי נכרת בינו לבין הנתבעות הסכם בעל פה באשר לניהול פרויקט העתקת מפעל א.ג.ס ירוק מנצרת לאזור התעשייה ציפורית. לטענתו, הוא התבקש לטפל בפרויקט העברת א.ג.ס ירוק מנצרת לאזור התעשייה ציפורית ובין היתר העמדת הפרויקט בדרישות עיריית נצרת עילית, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד התמ"ת.
13. מנגד, במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעות, כי התובע זומן על ידי א.ג.ס ירוק למקום מושבה בכדי לשכור את שירותיו לגבי הגשת בקשה לקבלת הקצאת קרקע לצורך העתקת המפעל לאזור התעשייה ציפורית. לטענתן, במסגרת הפגישה האמורה לא סוכם דבר באשר להעסקת התובע אצל א.ג.ס ירוק ונאמר לתובע שאין בכוונתן לשכור את שירותיו. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת הן בשאלה האם נכרת ביניהם הסכם והן באשר להיקף העבודה אשר התובע אמור היה לבצע.
14. במסגרת תצהירה טענה זהר, כי לא נכרת בינה או בין א.ג.ס ירוק לבין התובע הסכם בעל פה או בכתב (נ/5 סעיף 3). עוד טענה זהר, כי התובע זומן על ידה למשרדי א.ג.ס ירוק במטרה לשכור את שירותיו לצורך הגשת בקשה להקצאת קרקע לצורך העתקת המפעל לציפורית וטענה, כי המטרה האמורה לא יצאה בסוף לפועל (נ/5 סעיף 6). זהר טענה, כי העבירה לתובע קורות חיים שלה בכדי לבדוק, האם היא עונה על הקריטריונים לשם הקצאת הקרקע. לטענתה, היא שקלה לשכור את שירותי התובע אולם לא סוכם בינה לבין התובע דבר באשר להעסקתו או שכירת שירותיו על ידה או על ידי א.ג.ס ירוק (נ/5 סעיפים 7-8). זהר טענה שהתהליך נגדע בראשיתו ולא הבשיל לכדי הסכם והזמנת עבודה (נ/5 סעיף 8). לטענתה, היא דחתה את הצעת התובע לסייע לה או לפעול בשם א.ג.ס ירוק משום שהוא עובד באופן לא חוקי. לטענתה, התובע ביקש ממנה כספים לשם תשלום שוחד. עוד טענה זהר, כי היא הודיעה לתובע בבירור, כי אין בכוונתה לשכור את שירותיו (נ/5 סעיפים 9-11).
15. התובע טען, כי נערך ביקור היכרות באזור התעשייה ציפורית בנוכחותו, נוכחות זהר ובנה. זהר העידה, כי במועד בו התובע הגיע אליה בכדי לשוחח על המגרש היא לא ידעה על איזה מגרש מדובר וכעבור מספר ימים נסעה עם התובע למקום והוא הראה לה את מיקום המגרש. נטען בפניה, כי בתצהירה היא לא ציינה שהלכה עם התובע למגרש ותחת זאת אמרה שהוא היה אצלה פעם אחת ולא יצא מזה דבר. זהר השיבה שהיא ובתה הלכו עם התובע לשטח (עמ' 31 ש' 32, עמ' 32 ש' 1-7). נטען בפניה, כי בתצהירה היא לא ציינה שהיא הלכה עם התובע למגרש. בתגובה טענה, כי היא ובתה הלכו עם התובע למגרש. זהר נשאלה מה היה הרושם שלה והשיבה שהיא אינה מבינה בזה. היא טענה, כי לא ידעה את גבולות המגרש וראתה שם הרבה סלעים. לטענתה, היא רצתה לראות את המגרש והתכוונה להתייעץ עם מהנדסים (עמ' 32 ש' 3-15). זהר נשאלה, האם לאחר שראתה את המגרש אמרה שהוא לא נראה לה והשיבה, כי לא ידעה מה להחליט באותו רגע. זהר הוסיפה, שהיא הייתה אמורה להביא מהנדס שיבדוק את עניין העלויות (עמ' 32 ש' 16-18).
16. עדותה האמורה של זהר הותירה עליי רושם אמין. סבורני, כי יש בעדות זו בכדי ללמד, כי במועד האמור זהר טרם גיבשה החלטה באשר לרצונה להעתיק את המפעל לציפורית וכי ביקשה לבדוק את היתכנות העניין בלבד. כפי שיפורט בהמשך, זהר אכן הגיעה למגרש פעם נוספת עם המהנדס. יש בכך כדי לתמוך בטענתה לפיה טרם החליטה מה עמדתה לגבי הקרקע.
17. עם זאת, עדותה של זהר והעובדה שהגיעה בכדי לבדוק את המגרש מלמדות, כי לאחר פגישתה הראשונה עם התובע במשרדי א.ג.ס ירוק היא עדיין הייתה מעוניינת בבדיקת הסוגיה וטרם הודיעה לתובע, כי אין בכוונתה לשכור את שירותיו.
18. במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי בהמשך נערכה פגישה נוספת במגרש ונכחו בה הוא, זהר ומהנדס מטעמה שבדק את מצב המגרש והאפשרויות התכנוניות. במסגרת תצהירו טען קעואר, כי הוא והתובע היו במפעל שלו בציפורית וכי זהר הגיעה למקום עם בתה והמהנדס. עוד טען, כי התובע, זהר וחאג' שוחחו על רישיונות, אחוזי בנייה ותכנון מבנה המפעל במגרש (ת/4 סעיף 10). קעואר העיד שזהר פגשה אותם עם המהנדס שלה במפעל שלו באזור התעשייה ציפורית. קעואר נשאל האם המפגש היה ספונטאני והשיב שהוא והתובע היו במפעל ונפגשו עם זהר במקום. לאחר שנשאל בשנית העיד, כי לא תיאמו עמה את הפגישה (עמ' 13 ש' 9-15).
19. זהר נשאלה האם בנוסף לביקור אשר עשתה עם בתה בציפורית, ביקרה במקום פעם נוספת עם התובע והמהנדס והשיבה בשלילה. לטענתה, היא הלכה עם המהנדס והתובע היה שם. זהר העידה שהתובע היה אצל קעואר. לטענתה, הם נפגשו במקרה וחאג' שוחח עם התובע (עמ' 35 ש' 14-22).
20. הנה כי כן, מעדויותיהם של קעואר וזהר עולה, כי הפגישה השנייה במגרש, בה נכח גם חאג', לא הייתה מתוכננת. אין בפגישה האמורה בכדי לתמוך בטענות התובע באשר להתגבשות הסכמה בין הצדדים באשר להיקף עבודתו ובאשר להשקעתו בעניין. יחד עם זאת, כאמור לעיל, העובדה שזהר הגיעה למגרש פעם נוספת יחד עם חאג' מלמדת, כי בשלב האמור, היא עדיין שקלה את העתקת המפעל לציפורית.
21. התובע טוען, כי בפגישה האמורה חאג' ביקש ממנו תוכנית מדידה מאושרת, CD וטופס מידע תכנוני. לטענתו, הוא פעל לשם קבלת הדברים בהתאם לבקשתו של חאג' ומסר אותם לזהר. חאג' העיד, כי ביקש מידע תכנוני מהתובע ולאחר שלא קיבל אותו הוא פנה למחלקת ההנדסה בעירייה וקיבל מידע תכנוני. הוא נשאל מדוע ביקש את המידע מהתובע והשיב, כי כאשר הם היו בקרקע הוא ראה את התובע אצל קעואר והם דברו על הקרקע. לטענתו, הוא אמר לתובע שבכדי לתת חוות דעת הנדסית מקצועית באשר לשאלה, האם הקרקע מתאימה למטרה שלה הוא זקוק לתכנית של המגרש ומידע תכנוני. לטענתו, הוא הבין מהתובע שיש לו קשר לעניין של הקרקע והוא אמר לו שהוא צריך תכנית ומידע תכנוני. חאג' שב וטען שהוא לא קיבל את המידע מהתובע וכי שלח את בנו לעירייה בכדי לקבל את המידע (עמ' 23 ש' 5-16).
22. התובע הופנה לסעיף 42 לתצהירו ונטען בפניו שהוא לא סיפק לחאג' שום דבר מהמפורט בסעיף. בתגובה טען התובע, כי סיפק את הדברים לזהר. לטענתו, זה היה ההסכם ביניהם כאשר הוא וחאג' נפגשו באתר. התובע, הוסיף, כי הוא עשה את זה בתור טובה וכי זו לא הייתה חובתו לעשות את זה. לטענתו, מי שאמור היה לעשות את זה היה המהנדס. נטען בפניו שהמהנדס עשה את זה ושהוא רץ להביא למהנדס מסמכים ללא צורך בכדי להצדיק טענותיו באשר לכספים המגיעים לו. התובע שלל טענה זו והוסיף שזהר התחננה בפניו שהוא יעשה את העבודה ושחאג' קיבל ממנו את ה- CD באמצעות זהר. התובע העיד, כי הוא צירף את התשלום אשר שילם לעירייה והוסיף שהוא אינו יודע אם חאג' עשה משהו נוסף וכי זה לא מעניין (עמ' 16 ש' 21-33).
23. עדות חאג' בעניין זה הותירה עליי רושם אמין. יש בעדות זו בכדי לסתור את טענת התובע באשר להיקף עבודתו בנוגע להקצאת הקרקע בה עסקינן. התרשמתי, כי התובע ביקש להאדיר את היקף עבודתו במטרה להצדיק את תביעתו לשכר טרחה. לא שוכנעתי, כי יש בעובדה שחאג' ביקש את החומר מהתובע בכדי לתמוך בטענת התובע באשר להסכם אשר התגבש בינו לבין הנתבעות. אמינה בעיניי עדותו של חאג' באשר לנסיבות בגינן פנה לתובע וכי שבסופו של דבר פעל הוא באמצעות בנו על מנת להשיג את המסמכים.
24. באשר לביקורו בשטח העיד חאג', כי ביקר עם זהר ובנה בציפורית ב- 9.5.09 (עמ' 22 ש' 25-28). לטענתו, זהר הזמינה אותו למקום. חאג' העיד, כי זהר הייתה בהרהורים ראשוניים לגבי הקרקע ורצתה ייעוץ ממנו (עמ' 22 ש' 32, עמ' 23 ש' 1). חאג' העיד שהוא לא נתן לנתבעת חוות דעת משום שבינתיים היא ירדה מהעניין ולכן לא היה צורך בהמשך בדיקתו. לטענתו, זהר אמרה לו לרדת מזה ושהיא לא מעוניינת והוא הפסיק לתת לה שירותים עוד הוסיף, כי היא לא שילמה לו עבור מה שעשה עד אותה עת בקשר לקרקע בציפורית והוא גם לא ביקש תשלום (עמ' 23 ש' 17-20). חאג' נשאל כמה זמן לאחר הביקור בשטח זהר ירדה מהעניין והשיב, כי זה היה יום-יומיים אחרי שהוא קיבל את המידע התכנוני. לטענתו, הם ביקשו את המידע ב- 12.5 וב- 13.5 זה הודפס וקיבלו את זה במייל לאחר יום- יומיים. הוא טען שהוא לא הספיק לעיין בחומר לעומק וזהר הודיעה לו שהיא יורדת מהעניין משום שמההתחלה לא הייתה בטוחה בזה (עמ' 23 ש' 25-28).
25. עדותו האמורה של חאג' תומכת בגרסת זהר לפיה תחילה היא רצתה לבדוק את האפשרות להעתיק את המפעל לציפורית ובהמשך ירדה מהעניין. עדות זו מלמדת, כי אין ממש בטענת התובע לפיה שירותיו נשכרו לשם טיפול בפרויקט העתקת המפעל לציפורית, להבדיל מבדיקת היתכנות. כאמור לעיל, מעדות חאג' עולה, כי זהר החליטה לרדת מהעניין זמן קצר לאחר ביקורם במגרש במאי 2009.
26. התובע התבקש לפרט פעולות אשר נעשו על ידו מלבד קבלה והעברה של מסמכים ובתגובה טען, כי אינו שליח ולא העביר מסמכים מצד לצד. התובע טען ששלח מסמכים רלוונטיים לבעלי עניין לפי הצורך. לטענתו, לאחר שהוא וזהר סיכמו שכר טרחה הוא היה צריך לבדוק האם הקרקע לא הובטחה ליזם אחר, אם מישהו הגיש לגביה בקשה, לבדוק את דרישות התמ"ת ואת התקנון לגבי הקצאת המגרש. לטענתו, זו הבדיקה הראשונית ואחר כך היה עליו לקדם את העניין בבקשות שהגיש וישיבות שקיים עם ראש העיר וסגני ראש העיר. בהמשך טען, כי הוא היה צריך לבדוק עם סולומון את מצב המגרש ולקבל ממנה טפסים. התובע הוסיף, כי המנהלת דרשה אישור של מחלקת איכות הסביבה שהיה קיים בעירייה והיה עליו לשבת עם המהנדסת יוליה להסביר לה על המפעל ולבדוק האם הוא עומד בדרישות התקן של משרד לאיכות הסביבה ובהמשך האם עומדים בתב"ע של אזור התעשייה. התובע העיד, כי אחרי שהוא קיבל את כל הניירת של הדוחות הכספיים וקורות חיים ומסמכים נוספים הוא ערך פרופיל עסקי לא.ג.ס ירוק והגיש אותו לסגני ראש עיריית נצרת עילית אשר היו ממונים על אזור תעשייה ואחר כך ערכו שני דיונים בנושא הזה ולאחר שהם השתכנעו שיש סיכוי טוב שהמפעל ייקלט ושיעבור את האישור של איכות הסביבה העבירו את הטיפול למנהל המנהלת על מנת שיקדם את העניין לקבלת ההחלטה להמלצה. לטענתו, הוא הופנה למנהל המנהלת שמואל כרמלי בכדי לשבת איתו, להגיש לו את השאלון ולערוך איתו סיור במפעל. התובע העיד, כי עשה זאת וכי נפגש עם שמואל במפעל, לאחר שתיאם עם זהר. לטענתו, לאחר מכן התקיים דיון נוסף בעירייה והתקבלה המלצה להקצאת הקרקע (עמ' 17 ש' 6-27).
27. התובע העיד, כי הוא הודיע לזהר על ההמלצה להקצאת קרקע ונתן לה העתק מההמלצה ועדכן את סולומון לגבי ההמלצה. לטענתו, סולומון ביקשה שהוא ישלח לה תכנית עסקית ותלוש לתשלום על סך 2,500 ₪ אשר יש לשלם לצורך פתיחת תיק. התובע הוסיף וטען, כי הוא מילא את הטפסים שסולומון שלחה והעביר את התלוש לזהר . לטענתו, כאן הסתיים הטיפול שלו והוא דרש תשלום. לטענתו, זהר ביקשה שיחכה מספר ימים והבטיחה שיקבל הכל. התובע העיד, כי נתן לה שבוע- שבועיים וראה שיש סחבת (עמ' 17 ש' 26-33, עמ' 18 ש' 1-2).
28. התובע העיד, כי המנהל והתמ"ת מקצים את המגרש ונשאל האם בידו להראות שהוגשה בקשה מסודרת למנהל ולתמ"ת להקצאת המגרש. הוא השיב שהבקשה לתמ"ת הייתה מוכנה וכי לא היה בידו להגיש אותה משום שלא קיבל תשלום. התובע התבקש להציג את הבקשה והשיב, כי היא אינה עמו כעת וכי בידו להגישה לתיק (עמ' 18 ש' 33, עמ' 19 ש' 1-6).
29. התובע נשאל, האם השתתף בוועדה כלשהי שקשורה לעניין. בתגובה ביקש שעורך הדין יגדיר וועדה. בהמשך טען, כי השתתף בהרבה וועדות וכי אינו יודע למה עורך הדין מתכוון והוסיף שנושאים כלכליים לא מעבירים בוועדות (עמ' 17 ש' 3-5).
30. התובע נשאל, האם לגרסתו עצם קבלת ההמלצה מהווה השלמה של בדיקת ההיתכנות והשיב בשלילה. לטענתו, ההמלצה של העירייה היא אישור מוחלט לקבלת הקרקע וכי בלי האישור האמור לא ניתן לקבל מגרש (עמ' 18 ש' 26-32).
31. במסגרת תצהירו טען התובע, כי השקיע בפרויקט כ- 350 שעות ועל כן שכר טרחה בשיעור של 80,000 ₪, בעבור שני השלבים אשר בוצעו על ידו, הינו סביר, ראוי ומוצדק (ת/5 סעיף 52). אציין, כי לפי נתונים אלו, התובע מבקש שכר של כ- 230 ₪ במעוגל עבור שעת עבודה. בעדותו נשאל התובע היכן הדו"ח אשר הכין לעצמו באשר ל- 350 שעות עבודה ובתגובה טען, כי אינו חייב לנהל דו"ח וכי עסקינן בהערכה. התובע הוסיף, כי לא עבד על פי שעות (עמ' 17 ש' 1-2). אציין, כי לאור המסמכים שצורפו לתצהיר התובע, המבטאים לשיטתו את העבודה שהשקיע אשר לגביה יש תיעוד בכתב ולאחר שקילת הראיות שנשמעו לפני, איני מאמינה לתובע, כי השקיע 350 שעות עבודה ומדובר בהיקף שעות בלתי סביר בנסיבות שלא נתמך בכל אסמכתא.
32. נטען בפני התובע, כי למעשה מה שנדרש לעשות זה למלא טפסים ולהגישם. הוא טען שעורך הדין אינו מבין דבר וכי מדובר בהרבה חישובים כלכליים. התובע התבקש להראות את החישובים אשר ערך והשיב, כי ניירות העבודה של החישובים שערך אינם עמו. התובע הוסיף, כי החישובים הכלכליים נמצאים בתכנית העסקית, אשר ערך ולא הוגשה. התובע התבקש להראות את התוכנית והשיב, כי לא צירף אותה. התובע נשאל מה עוד צריך לעשות מלבד חישובים כלכליים ומילוי טפסים ובתגובה טען, כי אם עורך הדין אינו מבין את ההליך הרי שזו בעיה שלו. התובע שלל טענה לפיה העבודה שלו הייתה למלא טפסים וטען, כי היא הייתה מעבר לזה. לטענתו, צריך להגיש בקשה וזה שונה מטופס. התובע העיד, כי הוא היה צריך לבדוק האם העסק יכול לעמוד בקריטריונים ולשמור שהמפעל יעמוד בתקנים (עמ' 21 ש' 18-32, עמ' 22 ש' 1-3).
33. נטען בפני התובע, כי העבודה אשר עשה במקרה בו עסקינן אינה שווה יותר מכמה אלפי שקלים בודדים. התובע שלל טענה זו והוסיף, כי הוא דרש פחות מהמקובל ושהסכום נקבע לאחר משא ומתן ולאחר שהוא עשה הנחה. התובע נשאל מה מקובל בשוק והשיב, כי יותר ממה שדרש. לאחר שנשאל בשנית מה מקובל בשוק השיב, כי כמות העבודה הנדרשת תלויה במקום בו צריך לטפל (עמ' 21 ש' 7-17).
34. כאמור, אמינה בעיניי טענתה של זהר לפיה ביקשה לבדוק את היתכנות העתקת המפעל לציפורית וטרם החליטה האם ברצונה להמשיך עם העניין האמור אם לאו. לפיכך, אף אם התובע היה מוכיח את היקף עבודתו לא היה בכך בהכרח בכדי לחייב את הנתבעות, או את מי מהן, לשלם לו בעבור כל העבודה אשר השקיע והיה עליו להוכיח, כי עבודה זו נעשתה בהתאם למוסכם ולאור בקשתה של הנתבעת או מי מטעמה. לאור עדותו המפורטת לעיל של התובע מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את היקף עבודתו. התובע לא הוכיח טענתו באשר לשעות אשר השקיע בעניין ולא הציג מסמכים רלוונטיים אשר נערכו על ידו, לטענתו, במסגרתו טיפולו בהקצאת המקרקעין. התרשמתי, כי התובע ביקש להתחמק מלהעיד באשר להיקף העבודה אשר ביצע, לטענתו.
35. עין יהב נשאל באשר למעורבותו בנוגע לא.ג.ס ירוק והשיב, כי בהתאם לנוהל קליטת מפעלים באזור התעשייה יש למלא שאלון סביבתי. לטענתו, השאלון האמור מולא במסגרת פגישה במשרד התובע ובהמשך במשותף עם זהר (עמ' 4 ש' 19-24). עין יהב נשאל מי פנה אליו בקשר לא.ג.ס ירוק והשיב, כי התובע פנה לראש עיריית נצרת עילית וכך החל התהליך (עמ' 4 ש' 26-28).
36. עין יהב נשאל מה הוא עשה ומה התבקש לעשות והשיב, כי בתחילת התהליך יש תהליך סביבתי כתנאי לקליטת מפעל ובודקים, האם המפעל מתאים לתקנון התכנית ולתנאים הסביבתיים בתקנון. לטענתו, בפגישה הראשונה הוא נפגש עם התובע במשרדו של התובע בכדי למלא את השאלון הסביבתי ובהמשך נפגש עם זהר וביקש למלא את השאלון בכדי להציגו בפני היחידה הסביבתית של אזור התעשייה ציפורית (עמ' 5 ש' 32, עמ' 6 ש' 1-6).
37. נטען בפני עין יהב שהתובע לקח אותו למפעל של א.ג.ס ירוק וכי הוא עצמו לא תיאם את העניין עם זהר או מישהו בא.ג.ס ירוק בתגובה טען, כי עסקינן בסיפורי אלף לילה ולילה וכי הוא הינו מוכן להגיב על זה. בהמשך טען, כי התובע פנה אליו בעקבות העירייה וכי אין לו מושג מה מערכת היחסים בין הצדדים (עמ' 6 ש' 19-25).
38. זהר נשאלה, האם עין יהב קיבל ממנה נתונים לגבי המפעל בכדי להכין סקר סביבתי והשיבה בחיוב. לטענתה, הוא ישב במשרד ומילא טפסים. זהר נשאלה אילו מסמכים נתנה לתובע או לעין יהב מלבד קורות חיים והשיבה, כי נתנה טפסים השייכים לאיכות סביבה (עמ' 33 ש' 5-12). זהר שללה טענה לפיה מסרה לתובע דוח כספי בכדי שיכין תכנית עסקית (עמ' 33 ש' 13-14). לטענתה, הם דיברו רק על בקשה להקצאת הקרקע. זהר נשאלה, האם ידוע לה שלצורך המלצה להקצאת קרקע צריך להכין תכנית עסקית והיא השיבה, כי לא הייתה תכנית עסקית. נטען בפניה שוב, כי היא הייתה צריכה להכין תוכנית לצורך קבלת הבקשה והיא השיבה, כי אינה יודעת מה התובע הכין. זהר נשאלה מדוע מסרה לו דוחות כספיים והשיבה, כי הוא ביקש בכדי לפנות לעירייה ולא לצורך תוכנית עסקית (עמ' 33 ש' 14-22). היא נשאלה, האם התובע אמר לה שהוא מתכוון להכין תכנית עסקית והשיבה בשלילה (עמ' 33 ש' 24-25).
39. נטען בפני התובע, שהוא והנתבעות לא הגיעו להסכמה, מלאה או חלקית, באשר לחוזה התקשרות למתן ייעוץ לצורך הקצאת מגרש עבור הנתבעות וכי כל מה שהיה זה יוזמה שלו לקדם את העניין. נטען בפניו, כי המסמכים שניתנו לו היו לצורך בדיקת התכנות מהלך כזה. התובע שלל טענה זו. לטענתו, זהר התווכחה על גובה התשלום ולא היה שום ויכוח אחר. התובע הוסיף, כי אם קעואר לא היה בתמונה ורצה שהוא יעזור לזהר הוא לא היה מגיע למפעל שלה. לטענתו, הוא עשה את העבודה במקצועיות ורצה לעזור מכל הלב (עמ' 19 ש' 20-28).
40. לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו באשר להיקף העבודה אשר ביצע ובאשר להסכמה שהתגבשה בין הצדדים בעניין זה. אין בעובדה שזהר מסרה מסמכים לתובע ולעין יהב, בהתאם לבקשת התובע, בכדי ללמד, כי יש ממש בטענת התובע באשר להסכמות אשר התגבשו ביניהם בנוגע להיקף עבודתו או בנוגע לשכרו. אמינה בעיניי עדותה של זהר לפיה התובע לא אמר לה שהוא מתכוון להכין תכנית עסקית. התרשמתי, כי זהר נתנה לתובע ולעין יהב את המסמכים המבוקשים שעה שסברה, כי הם דרושים לשם ביצוע בדיקת ההיתכנות בה הייתה מעוניינת ולא מעבר לכך.
41. נטען בפני זהר, כי בתצהירה היא מכחישה לחלוטין כל הסכם ופגישות עם התובע מלבד פגישה אחת. עוד נטען בפניה, כי בתצהיר היא לא הזכירה שהיא הלכה עם התובע ועם בתה למגרש, לא הזכירה שעין יהב היה אצלה מילא שאלון סביבתי ולקח פרטים, לא הזכירה שהיא מסרה לתובע פרטים על החברה מלבד קורות חיים ולא סיפרה שתהליך הבקשה להקצאה עד להמלצה היה על דעתה. זהר שללה טענה זו ואמרה שמההתחלה היא אמרה שהיה דיבור. לטענתה, הכל היה התחלתי ומדובר היה בטיפול ראשוני. לטענה, כי הגעה לשלב של המלצה להקצאה זה השלב העיקרי והמכשול העיקרי וברגע שיש המלצה התהליך הסתיים וכל שנותר לעשות זה לפנות לתמ"ת ולמנהל ולחתום על חוזים השיבה, כי זה יותר ארוך מזה. זהר התבקשה לפרט והשיבה, כי יש ללכת לתמ"ת לשלם אגרות פיתוח וללכת להרבה משרדים. היא נשאלה לאיזה משרדים ואילו פעולות והשיבה, כי המנהל, התמ"ת, איכות הסביבה וועדה מעמק יזרעאל באו למפעל. זהר נשאלה האם לאחר ההמלצה בנוגע למגרש בציפורית האם היא פנתה למשרדים אלו והשיבה בשלילה (עמ' 38 ש' 5-24).
42. זהר העידה, כי הם משתמשים במלח במפעל במסגרת הליך הייצור וטענה, כי סברה שהדבר עלול להוות בעיה בנוגע להקצאת הקרקע. עין יהב אישר, כי ידוע לו שמפעל שמייצר טחינה חלק אינטגראלי מהליך הייצור הוא שימוש במלח באופן מאסיבי, אשר לאחר מכן מהווה השפכים של תוצר הייצור. נטען בפניו, כי במסקנותיו המקצועיות בנושא ההתאמה של המפעל הזה בציפורית אין אזכור לעובדה שהמפעל שופך מלח כחלק מתוצר הייצור או פעולות הלוואי של הייצור. בתגובה טען, כי מדובר בשאלון הראשון שחושף נתונים ראשונים לגבי הפעילות של המפעל. עין יהב הוסיף, כי בסעיף 12 בשאלון מצוין שפכים סניטאריים ומי נגר לשטיפה. לטענתו, הניתוח היותר מעמיק של הרכב השפכים ואם יש תמלחות במפעל זה השלב הבא של הבדיקה שאליו הם לא הגיעו. עין יהב העיד, כי מדובר בסקר שמתבצע רק לאחר קבלת החלטה לקליטת המפעל והשלב הזה לא הגיע משום שהתהליך הוקפא (עמ' 7 ש' 1-11). הוא נשאל האם עשה בדיקת התכנות ראשונית והשיב, כי השאלון הסביבתי הוא השלב הראשון ואחריו יש עבודה נוספת (עמ' 7 ש' 12-13). עין יהב נשאל, האם יש סיכוי שמפעל ששופך כמויות מסחריות בהיקפים גדולים של מלח יתקבל לאזור הזה והשיב, כי מבחינת שאלון לתעשייה כל מפעל לא משנה מה הוא עושה עובר את התהליך. לטענתו, השאלון בודק התאמה לתקנון איזור התעשייה. לטענת עין יהב, טרם הגיעו לשלב בו יש לבדוק האם לקבל או לפסול את המפעל. עין יהב העיד, כי היו בשלב ראשוני (עמ' 7 ש' 20-25).
43. סולומון העידה, כי לאחר שהתקבלה ההמלצה באשר להקצאת הקרקע היא שלחה לתובע תלוש לתשלום. סולומון נשאלה, האם לאחר שראתה שלא נעשתה פעולה כלשהי ולא שולמה אגרה האם ביררה עם זהר היכן עומד העניין והשיבה בשלילה. סולומון טענה, כי לוקח זמן מהמועד בו היא שולחת שובר לבין המועד שהיזמים מגישים בקשה להקצאת קרקע שכן יש להגיש בקשה ולמלא סקיצות ונספחים (עמ' 8 ש' 31-32, עמ' 9 ש' 1-2).
44. מעדותו של עין יהב עולה, כי הם היו עדיין בשלב הראשוני וכי בהמשך אמור היה להיות ניתוח מעמיק של הרכב השפכים. עדות זו מלמדת, כי אין ממש בטענה לפיה פעולותיו של התובע עתידות היו להביא בהכרח להקצאת קרקע לנתבעות ככל שזהר לא הייתה יורדת מהעניין. כמו כן, מעדות סולומון עולה, כי נדרשו עדיין הגשת בקשה ומילוי סקיצות ונספחים. עדויות אלו שופכות אור באשר לפעולות אשר בוצעו על ידי התובע והפעולות אשר עדיין נדרשו לשם קבלת הקרקע בציפורית. העדויות האמורות תומכות בטענתה של זהר לפיה הכל היה התחלתי ומדובר היה בטיפול ראשוני.
45. קעואר נשאל, למה התכוון כאשר טען בתצהירו ששלב ב' של העסקה הושלם. בתגובה טען, שהתובע סיים כמעט את כל מה שזהר הייתה צריכה וכשהגיע הזמן לשלם היא סירבה. הוא נשאל, האם את העובדות אשר ציין הוא למד מפיו של התובע והשיב בשלילה. לטענתו, זהר הייתה אצלו והוא מעיד בדיוק לגבי מה שקרה (עמ' 13 ש' 20-24). קעואר נשאל מה כולל שלב ב' לעסקה והשיב, כי עסקינן בשכר הטרחה של התובע. הוא נשאל מה היה צריך לעשות בשלב האמור והשיב שהתובע סידר את המגרש ומגיע לו הסכום שצריך לשלם לו. קעואר נשאל מה הכוונה בלסדר את המגרש והשיב שהתובע אמר לו שהוא עשה את כל העבודה שזהר ביקשה. לטענתו, על סמך המילה של התובע הוא אמר לזהר שהיא צריכה לשלם והיא לא אמרה שהתובע לא עשה את העבודה אלא שלא מגיע לו את הסכום הזה (עמ' 13 ש' 25-32). קעואר נשאל מה כולל שלב א' להסכם והשיב, כי אינו מבין את השאלה. נטען בפניו, כי בתצהירו הוא טען ששלב ב' הושלם ומכך עולה שיש שלב א'. קעואר נשאל בשנית מה היה שלב א' להסכם והשיב, כי הוא מסיק שהתובע התחיל לעשות את העבודה. קעואר נשאל האם ראה את הניירת של שלב א' והשיב, כי אינו עורך דין ואינו מבין את השאלות (עמ' 13 ש' 33, עמ' 14 ש' 1-5).
46. מעדותו האמורה של קעואר עולה, כי אין בידו להעיד מידיעה אישית באשר להסכמה שהתגבשה בין הצדדים בנוגע לעבודה אשר התובע אמור היה לבצע ואין בידו להעיד מידיעה אישית באשר לביצוע העבודה האמורה על ידי התובע. אין בעדותו בכדי לתמוך בטענת התובע באשר לעבודה אשר הוא התבקש לבצע והעבודה אשר בוצעה על ידו. טענותיו של קעואר בעניין זה נסמכות על דברים שאמר לו התובע ולא היה בידו לפרט את שלבי ההסכם אליהם התייחס.
47. זהר נשאלה מדוע לא המשיכה עם התהליך והאם לא הייתה מעוניינת לעבוד עם התובע או שהחליטה לעבור לאזור תעשייה אחר והשיבה, כי הם משתמשים במים ומלח במפעל וכאשר היה במקום מבקר של איכות הסביבה ושאל על מלח התובע השיב לו, כי לא משתמשים במים ומלח. לטענתה, זה הדליק אצלה נורה אדומה. היא נשאלה, האם תיקנה את התובע והשיבה, כי ניסתה להגיד לו והוא אמר לה לעזוב את זה. לטענתה זו הייתה אחת הסיבות שבגללן היא ירדה מהעניין (עמ' 33 ש' 31-32, עמ' 34 ש' 1-8). זהר נשאלה, האם אחרי הפגישה האמורה היא הודיעה לתובע שלא ימשיך לעבוד והשיבה בחיוב. זהר טענה, כי היא אמרה לו להפסיק את עבודתו כעבור מספר ימים. זהר העידה, כי כאשר הם דיברו על אופן התשלום היא אמרה לו שזה לא בשבילה. היא נשאלה מתי דיברו על הכסף והשיבה, כי כמה ימים אחרי שהתובע היה. לטענתה, לא דיברו על הכסף בפגישה הראשונה (עמ' 34 ש' 9-14). זהר העידה שהתובע רצה 5,000 דולר עבור כל דונם וכי מדובר היה בשלושה דונם. לטענתה, הוא אמר שזה לא בשבילו ושהוא צריך לשלם את זה לגורמים מסוימים במשרדים כלשהם. לטענתה, בנוסף התובע דרש שישה תלושים על סך של 3,000 ₪ כל תלוש. זהר טענה, כי לא הסכימה לכלום ולכן עזבה את העניין (עמ' 34 ש' 15-22).
48. טענתה של זהר לפיה בשלב המקדמי טרם הסדירו הצדדים את העניין הכספי היא הודיעה לתובע, כי אינה מעוניינת להמשיך בעניין אמינה בעיניי. בשלב זה הצדדים עדיין לא ידעו האם העתקת המפעל לציפורית אפשרית והאם זהר תהיה מעוניינת בכך אם לאו. כמו כן, אמינה בעיניי טענתה, כי בהמשך ובטרם התגבשה בין הצדדים הסכמה באשר לקבלת שירותים רחבים יותר מהתובע, היא הודיעה לו, כי אינה מעוניינת להמשיך עם העניין.
49. סולומון העידה, כי ביוני 2009 היא קיבלה בקשה להקצאת קרקע לזהר באזור התעשייה שגיא (עמ' 8 ש' 23-24). חאג' העיד, כי במקביל זהר חשבה על מקום אחר ששם היא תוכל לקבל הקצאה לקרקע ואכן היא קבלה (עמ' 23 ש' 30). בהמשך העיד, כי עסקינן בשגיא 2000 (עמ' 23 ש' 32).
50. זהר נשאלה מה עשתה לאחר שאמרה לתובע לרדת מהעניין של ציפורית והשיבה, כי לא עשתה כלום. היא נשאלה באשר להגשת בקשה לשגיא 2000 והשיבה, כי הבקשה הייתה מזמן וכי בשנת 2009 הייתה הקצאה ונתנו לה קרקע. זהר נשאלה, האם זה היה לפני או אחרי שהיא התחילה עם הבדיקה בה עסקינן והשיבה, כי אינה זוכרת (עמ' 34 ש' 25-30). זהר נשאלה באיזה שלב היא החליטה שאינה ממשיכה הלאה עם הקרקע בציפורית והאם זה היה לפני שניתנה ההמלצה או אחרי. זהר השיבה, כי זה היה במקביל לשטח של שגיא 2000. זהר העידה, כי לא היה לה חיבור עם התובע והיא החליטה ללכת על שגיא 2000. היא נשאלה האם החלטתה לנסות באזור תעשייה אחר הייתה לאחר ההמלצה להקצאת קרקע והשיבה בשלילה. לטענתה זה היה במקביל (עמ' 32 ש' 19-24).
51. התובע נשאל כיצד הוא מסביר את זה שלפי נספח ט"ו ההמלצה בנוגע לקרקע בציפורית נתנה על ידי מנכ"ל העירייה ביום 10.5.09 כאשר ביוני, שבועות לאחר מכן, הנתבעות הגישו בקשה לקבלת קרקע באזור תעשייה שגיא. לטענתו, אחרי שזהר קיבלה את ההמלצה היא הלכה לעירייה וישבה עם ראש העיר וסרגיי פעמיים. לטענתו, בחור שעובד אצל הנתבעות וטוען שהוא כלכלן אמר בפגישה בה הוא נכח ששגיא 2000 מתאים לה יותר. לטענתו, כשהחלו לעבוד הוא שאל באיזה אזור תעשייה זהר רוצה קרקע, מאחר ויש מבחר גדול והיא אמרה לו בציפורית (עמ' 18 ש' 20-25).
52. סבורני, כי סמיכות הזמנים בין המועד בו התקבלה ההמלצה בנוגע לקרקע בציפורית והמועד בו הוגשה בקשה לקבלת קרקע בשגיא 2000 יש בה בכדי לתמוך בטענתה של זהר לפיה טרם התגבשה עמדתה באשר לשאלה, האם היא מעוניינת להעתיק את המפעל לציפורית אם לאו ועל כן ביקשה לבדוק את אפשרות זו כשלב ראשוני ולא התגבשה בין הנתבעות לבין התובע הסכמה לפיה יפעל לשם הקצאת הקרקע. המועדים האמורים עולים בקנה אחד עם עדות חאג' לפיה זהר לא הייתה בטוחה, אם היא מעוניינת בקרקע בציפורית ובאשר למועד בו היא הודיעה לתובע, כי אינה רוצה להמשיך עם העניין של ציפורית, כמפורט לעיל.
53. אסייג העיד, שזהר סיפרה לו שיש התנהלות מול התובע אשר הציע את השירותים שלו לטפל בנושא הקצאת קרקע ובנוסף לזה שיש צורך לבצע בדיקה אם יש היתכנות בכלל אם אפשר לקבל את האישורים הנדרשים ולכן הוא מתחיל את התהליך ואם כן אז יכול להיות שאחרי זה ישכרו את השירותים שלו (עמ' 26 ש' 12-22).
54. נטען בפני אסייג, כי בסעיף 6 לתצהירו הוא טוען שהם דחו את הצעת התובע לסייע והוא נשאל מדוע בנסיבות אלו היה צורך לבצע בדיקת היתכנות. אסייג השיב, כי היה תהליך מסוים ובין השלבים קרו דברים. אסייג טען, כי עד שדובר על הכסף נעשתה בדיקת היתכנות במסגרתה נבדק האם הפרויקט ישים או לא וטען, כי אם אינו ישים אין סיבה לשלם (עמ' 26 ש' 23-29). אסייג נשאל מדוע הפרויקט אינו ישים והשיב, כי לא טען שהוא אינו ישים (עמ' 26 ש' 30-31). אסייג שב על טענתו לפיה אחרי שנעשתה בדיקת היתכנות נכנסו לנושא הכספי. לטענתו, זהר העלתה בפניו את דרישת התובע לתשלום בסך של 30,000 ₪ בשישה תשלומים בתלושי שכר ועוד 5,000 דולר במזומן ללא חשבונית בטענה שהוא צריך את הסכום בכדי לקדם את הפרויקט. אסייג נשאל, האם זה היה בפגישה הראשונה והשיב בשלילה. לטענתו, היה תהליך והדברים לא נעשו במכה אחת (עמ' 26 ש' 31-33, עמ' 27 ש' 1-4).
55. אסייג נשאל, האם הייתה פגישה בין התובע לזהר אשר נתנה לתובע אישור לבדוק את ההיתכנות והשיב, כי ככה הוא מבין את השלבים. הוא נשאל, האם נכח בפגישה לאחר בדיקת ההיתכנות אשר במסגרתה דיברו על שכרו של התובע והשיב בשלילה. אסייג העיד, כי הוא יושב עם זהר ומתעדכן בנוגע לנושאים חשובים. לטענתו, הוא ידע את ההתנהלות. אסייג העיד, כי לא נכח בשום פגישה בין התובע לזהר. בנסיבות אלו, הוא הופנה לסעיף 7 לתצהירו, ממנו עולה, כי נכח בפגישה בין השניים, והשיב, כי התובע היה במשרדה של זהר והתנהל ביניהם וויכוח והם יצאו לכיוון משרדו. לטענתו, זהר והתובע נכנסו למשרדו. אסייג העיד, שהוא אמר לתובע, כי לאור מה שקורה הוא חושב ששירותיו אינם נחוצים ולטענתו התובע התעצבן, איים, קילל והרים יד ועובדים נכנסו להפריד (עמ' 27 ש' 5-20).
56. אסייג אישר, כי הוא אמר לתובע שהחברה לא זקוקה לשירותים ושמדובר במילוי טפסים שכל אדם יכול לעשות. הוא הוסיף שאמר לתובע שאין להם עניין בשיטות שהוא עובד. אסייג נשאל, האם אמר לתובע שהם לא מעוניינים במגרש האמור והשיב בחיוב. אסייג שב וטען שהוא אמר לתובע שאינם מעוניינים בעבודתו. לטענתו, זה ארע במועד בו התובע היה במשרדו (עמ' 27 ש' 25-30).
57. אסייג נשאל באשר לטענתו לפיה התובע יצר לעצמו עבודה והשיב, כי הייתה הרגשה שהתובע כופה עצמו. הוא הוסיף שלא היו הגדרת תפקידים, לוחות זמנים ומעמד משפטי וטען שזה היה משהו באוויר (עמ' 28 ש' 25-29). אסייג נשאל לכוונתו בטענה, כי אין מעמד משפטי ובתגובה שאל בתור מה התובע מציג את עצמו. לטענתו, התובע אינו עוסק מורשה ואינו גוף שאפשר להתקשר איתו. אסייג נשאל, האם אי אפשר להוציא חשבונית חד פעמית ובתגובה שאל אם זה מה שהתובע עושה. לאחר שנשאל בשנית השיב, כי אין לתובע מעמד משפטי (עמ' 28 ש' 30-33, עמ' 29 ש' 1-3). אסייג טען, כי לא ניתן להתקשר עם אדם שאינו חברה או עוסק מורשה. הוא נשאל האם ניתן להעסיקו כשכיר והשיב בחיוב (עמ' 29 ש' 4-7).
58. ברי, כי היה בידי הנתבעות להעסיק את התובע ואין בעובדה שהוא אינו עוסק מורשה בכדי ללמד בהכרח, כי לא התגבשה בין הצדדים הסכמה לפיה יעניק לנתבעות את שירותיו. עם זאת, עדותו של אסייג לפיה הדברים לא הוסדרו והייתה תחושה שהתובע יצר לעצמו עבודה וכפה עצמו הותירה עליי רושם אמין. התרשמתי שהתובע ביקש לפעול מעבר למה שהתבקש.
59. כאן המקום לציין, כי איני מקבלת טענת הנתבעות בסיכומיהן, כי דין התביעה להידחות בשל היעדר סמכות עניינית לאור מערכת היחסים הנטענת לכאורה של עובד מעביד. גם אם התובע הציע הנפקת תלושי שכר כאחת מאופציות התשלום עבור השירותים שהעניק לנתבעות, בסופו של יום מוסכם על שני הצדדים, כי הנתבעות סירבו לאפשרות זו ואין כל טענה, כי נוצרו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעות. עסקינן בתביעה כספית מובהקת בה התובע שאינו עובד אצל הנתבעות מבקש לקבל תשלום עבור שירותים שנתן לשיטתו.
60. כאמור, אמינה בעיניי גרסתה של זהר לפיה היא ביקשה לבדוק את האפשרות להעתיק את המפעל לציפורית וטרם החליטה האם ברצונה להעביר את המפעל לשם אם לאו. מדובר היה בשלב מקדמי ובבדיקה ראשונית. כמו כן, אמינה בעיניי טענתה לפיה היא הודיעה לתובע, כי החליטה לרדת מהעניין וביקשה, כי יפסיק את עבודתו בנוגע להקצאת הקרקע. טענותיה בעניינים האמורים נתמכות בעדותו של אסייג אשר הותירה עליי רושם אמין ומהימן.
61. עין יהב אישר, כי לא קיבל ולא ראה הסכם או ייפוי כוח מהנתבעות לתובע (עמ' 6 ש' 26-27). לטענתו, הוא אינו בודק האם יש אמת בטענתו של אדם לפיה הוא מייצג אדם אחר. עין יהב הוסיף, כי הוא התבקש על ידי העירייה לדבר עם אדם מסוים ועשה כן (עמ' 6 ש' 13-18). סולומון אישרה שלא ראתה הסכם, יפויי כוח או מכתב הרשאה פורמאלי ממנו ניתן ללמוד שהתובע מייצג את א.ג.ס ירוק בעניין שבאחריותה (עמ' 9 ש' 5-8). היא נשאלה כיצד ידעה, בחודש פברואר, שמי שמדבר איתה מייצג את היזם והשיבה, כי שלחה טפסים ריקים וכי היא יכולה לשלוח טפסים ריקים לכל אחד (עמ' 9 ש' 17-18). לטענתה, היא לא פנתה למפעל לעשות בדיקה כלשהי לפני שהיא שלחה את הטפסים. סולומון הוסיפה שהתובע ביקש ממנה לשלוח אליו טפסים (עמ' 9 ש' 21-22).
62. יוסף נשאל באשר לנהלים שלהם בנוגע למייצגים של יזמים שפונים אליהם לתהליך של קבלת אישור להקצאת קרקע לתעשייה והשיב, כי אנשים בשטח, כמו סולומון, מקבלים את הבקשות. יוסף הוסיף, כי בתוך הטפסים יש כללים. הוא נשאל לגבי המדיניות והאם אדם שאומר לו שהוא מייצג מפעל האם ידבר עמו והשיב, כי לא יחסום אותו בשום מהלך. יוסף נשאל האם אינו דורש ייפוי כוח והשיב, כי אינו דורש ייפוי כוח בכדי לשוחח עמו וכי הוא דורש יפויי כוח במידה ובתוך טופס הבקשה כתוב איש קשר שאינו הבעלים. יוסף טען, כי אם מישהו אחר הוסמך על ידי הבעלים והוא רשום כאיש קשר אז הוא מניח שהוא הציג אסמכתא. יוסף נשאל מי אחראי לבדק האם איש הקשר הוסמך והשיב, כי נציגים במחוזות כמו סולומון (עמ' 10 ש' 19-31).
63. התובע נשאל, האם כאשר ישב עם סגני ראש העיר ופנה לראש העיר האם הם הסכימו להיפגש איתו משום שהוא הוכיח להם שהוא הנציג של א.ג.ס ירוק והשיב שהוא לא הוכיח להם שהוא הנציג. התובע טען, כי אינו חייב להיות נציג. בהמשך טען, כי הוא מיופה כוח. לטענתו, קיבל יפויי כוח לפעול והא פעל. התובע הוסיף, כי לא קיבל יפויי כוח בכתב, למרות שהיה בידו לעשות כן (עמ' 18 ש' 7-10).
64. מהעדויות האמורות עולה, כי הנתבעות לא מסרו לידי התובע יפויי כוח בכתב. מעדותו של יוסף עולה, כי בשלבים מסוימים נדרש יפויי כוח כאמור. לא עלה בידי התובע להסביר מדוע לא פעל לשם קבלת יפויי כוח, למרות טענתו, כי היה בידו לעשות כן. מצאתי, כי יש בכך בכדי לתמוך בגרסת הנתבעות, לפיה התובע התבקש לבדוק את האפשרות להעביר את המפעל לציפורית וכי לאחר השלב האמור הסתיימה ההתקשרות בין הצדדים. התרשמתי, כי הנתבעות לא מסרו לתובע יפויי כוח מאחר וההתקשרות בין הצדדים הסתיימה בשלב מוקדם.
65. התובע נשאל, האם יודע מדוע לא נחתם הסכם בינו לבין הנתבעת והשיב, כי כיבד את זהר ואת המילה שלה ואם היה לו חשש שהיא לא תעמוד במילה שלה, הוא היה מתעקש על הסכם. התובע הוסיף, כי אם קעואר לא היה בתמונה הוא לא היה עובד ללא הסכם. נטען בפניו, כי לא נכרת הסכם משום שבשלב הראשון הוא דרש 30,000 ₪ בטענה שהוא צריך לשלם את הסכום האמור בכדי לסדר את הקרקע. התובע שלל טענה זו (עמ' 20 ש' 6-12).
66. אסייג נשאל, מדוע הוא לא עשה את התהליך בעצמו והשיב שזהר החלה מהלך עם מישהו שהיא אמרה שיש לו יתרון במנהל ויכול להזיז דברים. הוא נשאל, האם זהר לקחה את התובע משום שהוא מכר ובסוף לא לקחה אותו מסיבה זו ואמר שהיא לא לקחה את התובע בגלל עניין השוחד. לטענתו, עסקינן במפעל מסודר שאינו יכול להתנהל ככה (עמ' 28 ש' 16-21).
67. לא עלה בידי התובע ליתן הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות בגינן לא נכרת בינו לבין הנתבעות הסכם בכתב. עדותו של אסייג המפורטת לעיל הותירה עליי רושם אמין ומהימן. אמינה בעיניי טענתו לפיה לא היו הגדרות תפקידים ולוחות זמנים וכי מדובר היה במשהו באוויר. עדות זו תומכת בגרסתה של זהר לפיה מדובר היה בשלב מקדמי. שוכנעתי, כי התובע התבקש לערוך בדיקה ראשונית וכי הקשר בין הצדדים נגדע בטרם התגבש בין הצדדים הסכם באשר לקבלת שירותים בהיקף רחב יותר מהתובע.
68. אסייג הופנה לסעיף 3 לתצהירו במסגרתו טען, כי לא נכרת הסכם כלשהו בעל פה או בכתב. נטען בפניו, כי טענה זו אינה מדויקת וכי היה תהליך בהתחלה. אסייג השיב שזה לא הגיע לידי הסכם. לטענתו, דובר על בחינת יישום הדבר הזה. נטען בפניו, כי אף אם תתקבל טענה זו הרי שעדיין סוכם לבדוק משהו ואין זה מדויק לטעון שלא נכרת הסכם. בתגובה העיד על עצמו, כי אם הוא בודק אם דבר מה ישים או לא ואז מפסיק את התהליך, הוא לא מבקש ולא מקבל כסף (עמ' 28 ש' 9-15). ברי, כי אין בעובדה שאסייג ביצע בדיקה כאמור ולא דרש כסף בעבורה בכדי ללמד, כי התובע אינו זכאי לכסף בגין עבודה אשר ביצע בהתאם להסכמה אשר התגבשה בינו לבין זהר, כמפורט לעיל.
69. נטען בפני זהר, כי בתצהירו של חדאד כתוב שהיא רצתה להציע לתובע תשלום עבור השירותים שהוא נתן לה עד שהוא הפסיק לתת את השירותים. היא נשאלה, האם זה נכון והשיבה בשלילה. זהר טענה שאם התובע היה בא ואומר לה שהוא עבד עד פה ושהוא הגיש בקשה לעירייה ומגיע לו כסף על זה אולם זה לא היה ככה. לטענתה, אחרי שהיא אמרה לתובע שהיא לא רוצה את הקרקע הוא ביקש שהיא תחתום לו על מסמך שהיא מוותרת על הקרקע. לטענתה, זה עשה את המהומה. זהר העידה שהתובע הגיע למפעל צעק ואיים. לטענתה, היא הופתעה ולא הבינה על מה המהומה. זהר טענה שהתובע לא רצה כסף אלא שתחתום שהיא לא רוצה את הקרקע. לטענתה, היא לא חתמה ולא היה ביניהם הסכם (עמ' 36 ש' 29-33, עמ' 37 ש' 1-4). זהר שבה וטענה, כי לא היה הסכם ועל כן היא לא הייתה אמורה לחתום. זהר אישרה שהבקשה הוגשה על דעתה. נטען בפניה, כי הסכם לא חייב להיות בכתב וכי היה הסכם בעל פה. זהר שללה טענה לפיה היה הסכם בעל פה (עמ' 37 ש' 22-27).
70. הנה כי כן, בעדותה טענה זהר, כי אם התובע היה דורש כסף בעבור העבודה אשר הוא ביצע בעקבות הגשת בקשה לעירייה אזי היא הייתה משלמת לו. טענתה, באשר לויכוח אשר התנהל בינה לבין התובע ודרישתו, כי תחתום כי היא אינה מעוניינת בקרקע אין בה בכדי להסביר מדוע התובע אינו זכאי לתשלום בעבור העבודה אשר ביצע במסגרת הגשת הבקשה שלגביה זהר העידה, כי הוגשה על דעתה.
71. זהר טענה, כי דרישת התובע לתשלום של 5,000 דולר לדונם ועוד 18,000 ₪ לא הייתה מקובלת עליה הן מבחינת אי החוקיות והן מבחינת הסכום שלא היה מקובל עליה (עמ' 36 ש' 6-10).אציין, כי זהר מודה שהתובע ביקש ממנה תשלום אולם לכאורה עולה, כי מדובר בתשלום עבור כל העבודה אותה יבצע עבור הנתבעות ולא רק בגין מה שביצע עד אותו שלב. זהר נשאלה כמה הייתה מוכנה לשלם והשיבה, כי במקרה של שגיא 2000 היא לא שילמה אגורה. נטען בפניה, כי במקרה בו עסקינן היא לקחה איש מקצוע והיא נשאלה כמה היא חשבה לשלם. זהר טענה, כי היא לא חשבה שכל אחד יכול לגשת ולקבל את הדברים ממשרדי הממשלה וכי היא חשבה שזה משהו ספציפי לתובע. נטען בפניה, כי במקרים רבים פונים לבעל מקצוע גם כשמדובר בדברים שאדם יכול לבצע לבד. זהר אישרה טענה זו והוסיפה, כי כאן זה לא היה משהו חוקי וכי אולי אם התובע היה נותן חשבונית זה היה יותר מסודר (עמ' 36 ש' 11-19). היא נשאלה, האם הבעיה מבחינתה זה עניין החשבונית והאם זה משנה האם מדובר בחשבונית או תלוש שכר. בתגובה טענה, כי התובע לא פירט בפנייה את האופציות אשר לגביהן הוא העיד (עמ' 36 ש' 20-22).
72. ברי, כי אין בטענת זהר לפיה בנוגע לשגיא 2000 היא לא שילמה אגורה או בטענה לפיה היא סברה, כי מדובר במשהו ספציפי לתובע ולא בדבר שכל אחד יכול לעשות, בכדי ללמד שהתובע אינו זכאי לתשלום בעבור עבודה אשר ביצע עבור הנתבעות ועל דעת זהר. בסופו של יום, זהר לא מסרה כל סכום שמבחינתה סביר לשלם לתובע בגין העבודה שביצע עבורה עד אותו שלב בו נפרדו דרכיהם.
73. התובע העיד, כי הוא היה בעלים של חברות עד שנת 1993. נטען בפני, כי במועדים הרלוונטיים לתובענה הוא לא היה בעלים של עסק ולא עוסק והשיב, כי הוא עוסק והוא עובד רגיל. לטענתו, הוא אינו בעלים של עסק עצמאי אולם הוא פועל כשכיר בהרבה חברות. התובע נשאל היכן עבד כשכיר בתקופה הרלוונטית והשיב, כי אולי אצל קעואר ולפני כן אצל אמירן חברה לייעוץ כלכלי. התובע טען, כי אינו זוכר חברות נוספות ואינו יודע האם בדיקה לעומק תעלה שהוא עבד במקומות נוספים (עמ' 14 ש' 31-33, עמ' 15 ש' 1-8).
74. התובע נשאל מדוע רק לאחר שהוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף העלה טענה לפיה סיכם עם זהר שהוא יעבוד אצלה כשכיר ויקבל תלושים. בתגובה טען, כי הוא אינו יודע אם זה נטען בכתב התביעה או לא. התובע הוסיף, כי לא הועסק אצלה כשכיר וכי זו אופציה שעלתה על הפרק והייתה אחת מהאפשרויות. הוא נשאל לגבי האפשרויות האחרות והשיב, כי אחת הייתה שהוא יקבל כסף באמצעות אמירן והשנייה שהוא יגיש עסקה חד פעמית (עמ' 15 ש' 9-16).
75. במסגרת תצהירו טען התובע, כי זהר התייעצה עם מנהל החשבונות, בנוכחותו, באשר לאופן בו יבוצע לו התשלום. לטענתו, עלתה אופציה שישלמו לו בשישה תלושי שכר, אופציה של תשלום יחיד כנגד חשבונית מס חד פעמית ואופציה של תשלום דרך חברת אמיראן. לטענתו, זהר שללה את האופציה של העסקתו דרך חברת אמיראן (ת/5 סעיף 24).
76. כאמור, התובע פירט שלוש אופציות אשר הועלו באשר לאופן תשלום שכרו וטען שזהר שללה אחת מהן אולם לא ציין באיזו דרך הוחלט, כי שכרו ישולם לו. בעדותו נשאל באיזו אופציה בחר והשיב שהוא נתן לזהר שלוש אופציות והיא הורידה מהפרק את האופציה של תשלום דרך חברת אמירן ושרואה החשבון שלה אמר שחשבונית חד פעמית לא עדיפה עליו ושהוא בעד שישה תשלומים בתלושים. לטענתו, זהר ביקשה מרואה החשבון לחשוב על זה וכעבור יומיים שלושה זהר התקשרה אליו וביקשה שימסור לה את תעודת הזהות שלו בכדי להעביר למנהל החשבונות שלה לשם הפקת תלושים (עמ' 16 ש' 5-11). התובע נשאל, האם צריך רק תעודת זהות כדי להוציא תלוש והשיב שהוא שאל את זהר אם צריך גם צילום של התעודה והיא השיבה שמספיקה תעודת הזהות. לטענתו, הוא חשב שמזה מנהל החשבונות יקבל את כל הפרטים שלו ואת מה שצריך (עמ' 16 ש' 18-20). חדאד נשאל מי משמש רואה חשבון של החברה והשיב, כי הוא יועץ מס. הוא נשאל, האם קיבל את פרטיו של התובע כדי להכין עבורו מסמכים והשיב בשלילה (עמ' 25 ש' 3-6).
77. לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לפיה התגבשה בין הצדדים הסכמה באשר לגובה שכרו ובאשר לאופן תשלום שכרו הנטען. גרסתו נשללה על ידי כל העדים מטעם הנתבעות ומנגד לא המציא התובע כל ראיה התומכת בגרסתו. כאמור חדאד העיד, כי לא נמסרו לו פרטי התובע לשם הכנת מסמכים עבורו. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובע באשר להסכמה לפיה שכרו ישולם לו בשישה תלושי שכר. ככל שזהר לקחה את תעודת הזהות של התובע לשם הנפקת תלושי שכר עבורו הרי שלא ברור מדוע לא העבירה את פרטיו לחדאד. יש בכך בכדי לעורר ספק באשר לאמינות טענת התובע בעניין זה. יתרה מזאת, לא ברור כיצד טענת התובע לפיה הוסכם על תשלום שכרו בשישה תלושי שכר עולה בקנה אחד עם טענתו המפורטת בכתב תביעתו באשר לתשלום בהתאם לביצוע שלושה שלבים אשר הוסכמו על ידי הצדדים לשיטתו.
78. כאמור שוכנעתי, כי זהר פנתה לתובע לשם קבלת שירותים במטרה לבדוק את האפשרות להעתיק את המפעל לציפורית. זהר אישרה, כי בקשה בנדון הוגשה על דעתה. מצאתי, כי אף בהעדר הסכם בין הצדדים ואף שלא עלה בידי התובע להוכיח טענתו לפיה הוסכם בין הצדדים על שכרו הרי שהתובע זכאי לתשלום בעבור העבודה אשר עשה באשר לבדיקת ההיתכנות.
79. התובע טען שהנתבעות לא יכלו להגיע לשגיא 2000 אם הוא לא היה מעביר לזהר את הבדיקה של היועץ הסביבתי. לטענתו, אם הנתבעות לא היו עוברות את הבדיקה לא היה בידן להתקדם. התובע נשאל האם העביר את א.ג.ס ירוק את הבדיקה והשיב בשלילה (עמ' 22 ש' 3-9).
80. סולומון נשאלה, האם לצורך הבקשה לשגיא 2000 נדרש או הוגש שאלון סביבתי והשיבה, כי בדרך כלל בפארקים יש ועדות אכלוס שבודקות את השימושים המותרים והאסורים באזור התעשייה ובהמשך מוגשות הבקשות. היא נשאלה האם היא יודעת איזה שאלון סביבתי הוגש בקשר לפארק האמור והשיבה בשלילה (עמ' 8 ש' 25-30).
81. זהר נשאלה מי הגיש את הבקשה לגבי שגיא 2000 והשיבה, כי היא עשתה כן. היא נשאלה מי טיפל בתוכנית העסקית והשיבה, כי אין תכנית עסקית. לטענתה, יש מאזן ודוחות כספיים. זהר נשאלה איזו עבודה ביצעו עבורה איאב לחאם וויסאם בדאן והשיבה, כי עסקינן בתוכנית שנעשתה בשביל הבנקים על מנת לקבל כסף. זהר נשאלה מי הכין את השאלון הסביבתי לשגיא 2000 והשיבה, כי באו אנשים שמתעסקים עם הפרויקט ורשמו הכל. לטענתה, היא אינה זוכרת את שמותיהם (עמ' 35 ש' 4-13).
82. סולומון אישרה שהבקשה להקצאת קרקע באזור תעשיה שגיא חתומה על ידי א.ג.ס ירוק ללא כל קשר לתובע (עמ' 9 ש' 28-30). חאג' טען, כי עשה בדיקה תכנונית בנוגע לאזור תעשייה שגיא 2000. נטען בפניו, כי הוא העיד שהוא לא עשה עבודה נוספת עבור זהר והוא השיב, כי כוונתו לפני העניין הנוגע לקרקע בה עסקינן. חאג' טען, כי לאחר מכן עשה עבודה בנוגע לשגיא 2000 (עמ' 23 ש' 31-33, עמ' 24 ש' 1-2).
83. לאור האמור לעיל לא השתכנעתי כטענת התובע, כי הנתבעות או מי מהן התעשרו שלא כדין מעבודתו הנוספת של התובע, שכאמור לא הוכח לי שנעשתה על בסיס בקשת הנתבעות. בסופו של יום מפעלה של א.ג.ס ירוק לא הועבר לקרקע בציפורית ותחת זאת הועבר למקום אחר. לפיכך, לא שוכנעתי ולא הוכח לי, כי העבודה אשר ביצע התובע מעבר למוסכם בנוגע להקצאת הקרקע בציפורית שירתה את הנתבעות במסגרת הבקשה להקצאת הקרקע בשגיא 2000. לפיכך, הרי שהתובע אינו זכאי לתשלום בעבור עבודה אשר בוצעה על ידו מעבר למוסכם, גם לא לפי עילה מכוח חוק עשיית עושר שלא במשפט.
84. לסיכום, השתכנעתי, כי זהר שקלה את העתקת המפעל לציפורית וכי טרם גיבשה עמדה סופית באשר לשאלה, האם היא מעוניינת בהעתקת המפעל לשם אם לאו. מהעדויות עולה, כי זהר פנתה לתובע בכדי שיבדוק את היתכנות העתקת המפעל לציפורית. לא אמינה בעיניי טענת התובע לפיה נכרת בין הצדדים הסכם לפיו הוא ינהל את פרויקט העתקת מפעל א.ג.ס ירוק מנצרת לאזור התעשייה ציפורית. מצאתי, כי ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה לאחר בדיקת ההיתכנות וכאשר זהר החליטה, כי אינה מעוניינת לעבוד עם התובע ואף החליטה, כי אינה מעוניינת להעתיק את המפעל לציפורית ותחת זאת פעלה לשם הקצאת קרקע במקום אחר.
85. כאמור לעיל, זהר פנתה לתובע לשם בדיקת היתכנות העברת המפעל לציפורית. זהר עצמה העידה, כי בדיקה בנדון נעשתה על דעתה. הנה כי כן, בטרם הודיעה זהר לתובע, כי אינה מעוניינת בשירותיו היא ביקשה, כי יבדוק את האפשרות, כי תוקצה לה קרקע בציפורית והוא עשה כן. מצאתי, כי בגין עבודתו האמורה זכאי התובע, כי ישולם לו שכרו. בהעדר הסכם בנוגע לשכרו של התובע בגין עבודתו ובהיעדר נתונים לגבי היקף העבודה ולאחר שלקחתי בחשבון את המסמכים שצירף התובע לתצהירו אשר מבטאים עבודה שהתובע עשה בכפוף לכל המפורט לעיל לרבות קבלה בסך 145 ₪ שצורפה בגין ההוצאות שהוציא התובע ולאחר שלקחתי בחשבון את חלוף הזמן מאז ההתקשרות מצאתי להעריך את שכרו של התובע על דרך האומדנא ולקבוע, כי התובע זכאי לתשלום גלובאלי בסך 15,000 ₪ בגין העבודה אשר ביצע בהתאם לבקשתה של זהר.
86. ההתקשרות בין זהר לבין התובע נעשתה בעניינה של א.ג.ס ירוק ומתוקף תפקידה של זהר בא.ג.ס ירוק. התובע לא טען ולא הוכיח, כי יש מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב את זהר באופן אישי לשאת בשכרו של התובע בגין עבודה אשר ביצע בעבור א.ג.ס ירוק. יש לציין, כי התובע עצמו טען, כי שכרו אמור היה להיות משולם בתלושי שכר אשר א.ג.ס ירוק אמורה הייתה להנפיק. אף בכך יש בכדי לתמוך בטענה לפיה אין לחייב את זהר באופן אישי.
87. לאור האמור לעיל, נעתרת לתובענה אשר הוגשה נגד א.ג.ס ירוק ומחייבת את א.ג.ס ירוק לשלם לתובע סך של 15,000 ₪. התביעה נגד זהר נדחית. מחייבת את הנתבעת מס' 1 בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 5,000 ₪.
88. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ג, 29 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.