תביעה לפיצוי נזקי רכוש ישירים ועקיפים שנגרמו בשל אירוע התהפכות מדחס באתר עבודה.

א. ההליך והצדדים לו

1. בבעלות תובעת 2 מדחס אוויר נגרר מתוצרת INGERSOLL RAND דגם 1300 HP מ.ר. 351063 משנת יצור 1989 (להלן המדחס). אין חולק על כך שביום האירוע עליו נסב ההליך, 16.6.2008, הופעל המדחס על-ידי תובעת 2 באתר עבודות להקמת הרכבת הקלה בירושלים, לצרכי ביצוע קידוחים במקום (להלן האתר). תובעת 2 ביצעה עבודות קידוחים באתר, באמצעות המדחס, עבור נתבעת 1 (להלן גם חברת בראשי).
2. ביסוד ההליך ניצבה טענת התובעות כי ביום האירוע, במהלך גרירת המדחס על-ידי טרקטור בבעלות חברת בראשי שהיה נהוג על-ידי עובד של חברת בראשי, השתחרר המדחס, התדרדר והתהפך על צדו – באופן שגרם לו נזק ישיר שהצריך את תיקונו (להלן האירוע). עוד נטען כי האירוע התרחש מחמת רשלנות של חברת בראשי, שבמועד האירוע בוטחה על-ידי נתבעת 2 בפוליסה לכיסוי חבותה כלפי צד שלישי.
3. התביעה הוגשה לתשלום סך של 85,058 ₪: 53,150 ₪ בגין נזק ישיר למדחס, 25,000 ₪ בגין נזק עקיף שנבע מהשבתתו, 2,310 ₪ בגין שכ"ט השמאי שבדק את המדחס מטעם התובעות והעריך את עלות תיקונו, והפרשי הצמדה וריבית עד הגשת התביעה. מלכתחילה הוגש ההליך על-ידי תובעת 1; בהחלטה מיום 13.3.2011 תוקן כתב-התביעה כך שיראה כמוגש מטעם שתי התובעות. הנתבעות הכחישו את נסיבות האירוע כפי שתוארו בידי התובעות, את אחריותן לו ואת נזקיהן הנטענים של התובעות שיוחסו לאירוע.
4. לתמיכת התביעה העידו מטעם התובעות העדים הבאים: מר חאלד סאחלי, מנהלה של תובעת 2 (להלן סאחלי); מר גדי חלבי, עובד תובעת 2 ומי שהפעיל מטעמה את המדחס ביום האירוע; והשמאי מטעם התובעות, מר דורון עד (להלן שמאי התובעות). מן העבר השני של המתרס העידו שמאי הנתבעות, מר משה שיפ (להלן שמאי הנתבעות), מר עדנאן דרוויש – עובד חברת בראשי שהיה מעורב בהובלת המדחס בעת האירוע, ומר בקלה מולא – לגביו נטען שהיה עד ראיה לאירוע. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון, זולת אם צוין אחרת.

ב. נסיבות האירוע והאחריות לו

לאחר שבחנתי את הראיות ונתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, מצאתי שאת האחריות לאירוע – קרי, להתהפכות המדחס אגב שינועו באתר – יש להשית בחלקים שווים על התובעות מזה ועל הנתבעות מזה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1. מבין כלל העדים שנשמעו, רק שניים היו נוכחים במעמד האירוע וידעו לספר על נסיבותיו ועל אופן התרחשותו: עד התובעות מר גדי חלבי, שעבד באתר כמפעיל מכונת קידוח מטעם תובעת 2 (להלן חלבי), ועד הנתבעות מר עדנאן דרוויש ששינע את המדחס באמצעות טרקטור ביום האירוע (להלן דרוויש). סאחלי, מנהל התובעת 2, לא נכח באירוע; עדותו לגביו מהווה עדות מפי השמועה והיא נטולת משקל ראייתי [השוו סע' 2 ב-ת/1 לעמ' 7 ש' 3-2]. בעדותו בחקירה נגדית נקב דרוויש בשם של פועל נוסף, מר מסיובי מולא, שחזה לטענתו באירוע; הנתבעות זימנו לעדות את מר באקלה מולה, שאישר שעבד באתר ואף הכיר במסגרת זו את דרוויש, אך עמד על כך שלא נכח באירוע ואף לא שמע עליו [השוו עדות דרוויש בעמ' 27 ש' 29-26 לעדות מולה בעמ' 31 ש' 19 - עמ' 32 ש' 7].
2. בין התובעות לבין חברת בראשי לא נחתם חוזה שהסדיר את יחסיהן בקשר עם ביצוע העבודה באתר. התובעות החלו את עבודתן באתר זמן קצר לפני האירוע על-בסיס הבנות שגובשו על-פה ולא הבשילו לחתימת חוזה; לאחר האירוע תמה עבודתן באתר בשל כך שלא נחתם בין הצדדים חוזה ונוכח חילוקי דעות לגבי מקדמה שלא שולמה [עדות סאחלי, עמ' 7 ש' 15-6]. יש בכך כדי להשליך על טענת התובעות כי חלה על חברת בראשי חבות חוזית לשנע את המדחס, שהינו ציוד נגרר, בשטח האתר ובקשר עם ביצוע העבודות בו [סע' 4 לתצהיר חלבי, ת/2]. לא זו בלבד שטענה זו לא הוכחה – באין חוזה בין הצדדים ובשל אי-הוכחת תוכנן של ההבנות שעל-יסודן החלו התובעות לעבוד באתר מבלי שנחתם בין הצדדים חוזה להסדרת יחסיהם – אלא שעד התובעות חלבי אישר כי הוא שהפעיל באתר הן את מכונת הקידוח והן את המדחס, ובמהלך יום העבודה היה הוא מעביר את המדחס ממקום למקום באתר, לשם ביצוע עבודות קידוח באמצעותו [עמ' 12 ש' 23 - עמ' 13 ש' 20].

דרוויש שלל את טענת התובעות לפיה נפגע המדחס ביום האירוע אגב הובלתו למקום אחסנת הכלים בתום יום העבודה [עמ' 26 ש' 12-10]; עוד הדגיש שטיפולו במדחס היה בגדר 'טובה' שניתנה לתובעות, ללא תשלום, וכי במתכונת זו פעלו הצדדים משך שמונה או עשרה ימים, עד לאירוע [עמ' 27 ש' 25-22]. בעדותו זו סתר דרוויש את עדות חלבי, שטען כי יום האירוע היה יום העבודה הראשון של התובעות והמדחס באתר [ר' עמ' 13 ש' 28-25]. בכל העניינים הללו, ובאחרים שידונו להלן, עדיפה עדותו של דרוויש במונחי מהימנות על-פני עדות חלבי, שניכר שלא דקדק בתיאור העובדות כהווייתן.

על-יסוד דברים אלה יש לקבוע ששינוע המדחס באתר על-ידי דרוויש, עובד נתבעת 1, בכלל – ובמועד האירוע בפרט, ביטא התנהלות אד-הוק של הצדדים ולא נבע מהתחייבות חוזית של חברת בראשי שהשיתה עליה אחריות להובלת המדחס ושינועו עבור התובעות. יש לכך נפקות בהערכת חלקו ואחריותו של כל אחד מן הצדדים באירוע.

1. את נסיבות האירוע תיאר חלבי בתצהירו כך: "בסמוך לשעה 13:30, ובמהלך גרירת המדחס [...] ע"י טרקטור מסוג ג'.סי.בי., הנמצא בבעלות חברת זלמן בראשי, ואשר היה נהוג ע"י עובד חברת זלמן בראשי, שיחרר המפעיל את יצול המדחס, והמדחס אשר השתחרר מהיצול התדרדר והתהפך על צידו" [סע' 5 ב-ת/2]. אותו תיאור עצמו הובא גם בכתב-התביעה [שם, בסע' 3].

הוכח שבעת האירוע אכן הועבר המדחס באמצעות טרקטור של נתבעת 1 בו נהג דרוויש, עובד חברת בראשי [עדות דרוויש, עמ' 26 ש' 29-2]; דא עקא, הוכח גם שהמדחס לא הועבר בדרך שתוארה בתצהיר חלבי. דרוויש הטעים ש'תפוח' המדחס פורק על-ידי עובדי התובעות בבוקר יום האירוע ונלקח לתיקון, באופן שמנע את גרירת המדחס באמצעות יצול הטרקטור; על-כן קשר דרוויש את המדחס באמצעות וו אל כף הטרקטור, ובדרך זו סובב אותו כפי שהתבקש והעמידו במקום שאיפשר לעובדי התובעת 2 להעמיסו על משאית הטריילר שלהם; המדחס אף לא נפל במהלך הובלתו בדרך זו, כנטען על-ידי חלבי, אלא לאחר שהובלתו למקום המיועד הסתיימה והוא נותק בידי דרוויש מן הוו שחיברו אל כף הטרקטור [עדות דרוויש בסע' 5-4 ב-נ/2 וכן בעמ' 26 ש' 12-10 ו- 19-15, עמ' 27 ש' 20-2, עמ' 28 ש' 15-1].

בעדותו לפני מסר חלבי כי דרוויש אכן העביר את המדחס באמצעות כף הטרקטור ולא על-ידי רתימתו לייצול, שכן לא היה יצול שניתן היה לחבר אליו את המדחס; עוד מסר שהדבר נעשה כדי לסובב את המדחס, כפי שתיאר דרוויש בעדותו, וכי נפילת המדחס ארעה בזמן שחרורו מכף הטרקטור [עמ' 14 ש' 29-25, עמ' 15 ש' 9-2]. חלבי אישר בפה מלא כי תיאור האירוע כפי שהובא בתצהירו לא היה נכון [עמ' 15 ש' 18-11]. מסירת עדות שאינה אמת על-אודות נסיבות האירוע שניצב בלב התובענה ואופן התרחשותו, כל זאת מפי עד מרכזי של התובעות והיחיד מטעמן שנכח באירוע, משליכה לא רק על הערכת אמינותו של חלבי עצמו אלא מחטיאה את התנהלות התובעות בהוכחת התביעה. אין מנוס מלקבוע כי תיאור האירוע כפי שהובא בכתב-התביעה ובתצהיר חלבי חטא למציאות לאשורה, כל זאת בשורה של פרטים מהותיים.

1. עדות דרוויש נמסרה באורח ישיר, כנה וגלוי – תוך מתן פרטים מלאים שהיה בהם כדי לקשור את מעסיקתו, חברת בראשי, לאירוע ולאחריות לו; היא עדיפה באורח מובהק על-פני עדות חלבי, שחטא במסירת תצהיר שתוכנו אינו אמת על-אודות נסיבות האירוע. על כן אני מאמצת את גרסת דרוויש לפיה השלים את סיבוב המדחס באמצעות הטרקטור וביקש, עובר לשחרורו מהכף, כי חלבי יתמוך את המדחס בהצבת אבנים לצד גלגליו כדי לייצבו – אלא שחלבי לא שעה לבקשתו ודרש שהמדחס ישוחרר כמות שהוא [סע' 4 ב-נ/2, עמ' 27 ש' 8-2 ו- 29-20, עמ' 28 ש' 15-8]. בה בעת אני דוחה את עדות חלבי לפיה לא התבקש על-ידי דרוויש לתמוך את המדחס באבנים טרם שחרורו מהטרקטור [עמ' 14 ש' 14-10]. בכך שבעדותו הראשית מסר דרוויש כי ביקש מעובדים של תובעת 2, בלשון רבים, לייצב את המדחס – ואילו בעדותו לפני הובהר כי הבקשה הופנתה רק לחלבי, אין כדי לפגום בעדותו או בעדיפותה, במונחי מהימנות, על-פני עדות חלבי [השוו סע' 4 סיפא ב-נ/2 לעמ' 28 ש' 11-8]. אף היעדר זיכרון של העד מולה ביחס לאירוע אינו פוגם בעדות דרוויש; בניגוד לחלבי, לא היה מולה עובד של תובעת 2 וזיקתו למדחס ולשלמותו עשתה אותו 'זר' לאירוע, באופן שעשוי לבאר את היעדר זכרונו לגביו בעת מתן עדותו, בחלוף כשש שנים מיום האירוע.
2. האחריות הראשונית לדאוג למדחס ולהבטיח את שלמותו חלה על התובעת 2, בעלת הכלי, שחלבי הופקד מטעמה על המדחס באתר [עדות חלבי, עמ' 14 ש' 9-6 ו- 22-21]. חלבי, מפעיל המדחס באתר מטעם תובעת 2, אישר כי הוא ששינע את המדחס ממקום למקום באתר לצרכי ביצוע עבודות קידוח בו. על חברת בראשי לא חלה חבות חוזית לשנע את המדחס באתר, דרך כלל ובמיוחד ביום האירוע, בו פורק 'תפוח' המדחס על-ידי עובדי התובעת 2 ולא ניתן היה לגרור אותו על-ידי טרקטור בדרך-המלך, על-ידי חיבורו לייצול. הובלת המדחס ביום האירוע על-ידי חיבורו לכף הטרקטור, כל זאת על-מנת לסובב אותו במקומו כדי שניתן יהיה להעמיס אותו על רכב התובעות, הייתה כרוכה אפוא בסיכון שהיה ידוע לתובעות ומכל מקום – צריך היה להיות בידיעתן. עוד נקבע כי האחראי על המדחס מטעם התובעות, חלבי, התבקש לייצבו טרם שחרורו מכף הטרקטור אך סירב לכך, ובכך תרם להתרחשות האירוע. חלבי נהג בדרך זו אף שידע כי המדחס הוא כלי כבד שמשקלו כעשרה טון ואף שהשטח בו דובר היה משופע [עמ' 14 ש' 18-15]. לתובעות יש אפוא חלק מהותי בקרות האירוע.

בה בשעה אין הנתבעות פטורות בלא כלום. דרוויש ביאר שהוא נאות לסייע בסיבוב המדחס ביום האירוע, חרף חסרונו של 'תפוח' גרירה ועל-ידי קשירת המדחס לכף הטרקטור. הוא לא עשה כן על דעת עצמו אלא הונחה לכך בידי האחראי במקום מטעם חברת בראשי [עמ' 26 ש' 23-16]. סיבוב המדחס על-ידי הטרקטור בהיעדר 'תפוח' גרירה שיאפשר את חיבור המדחס לטרקטור בדרך הרגילה, בהיעדר יצול לטרקטור ועל-ידי קשירת המדחס בוו לכף הטרקטור, לא היה פעולה קלה; לפי עדותו של דרוויש, הוא הצריך זמן ומאמץ [עמ' 26 ש' 29-15, עמ' 27 ש' 20-12]. זאת ועוד, דרוויש ידע שגרירת המדחס בדרך זו היא דבר מסוכן, ועל כן הסכים לסייע רק בסיבוב המדחס [עמ' 26 ש' 12-10]. בעת הניסיון לשחרר את המדחס מן הוו בתום הסיבוב החל המדחס להשתולל, ואף בכך היה סימן כי פעולת השחרור כרוכה בסיכון [עמ' 27 ש' 9]. במצב דברים זה היה על דרוויש להימנע מכל טיפול במדחס, או למצער לעמוד על-דעתו שאין לשחררו מכף הטרקטור בטעם ייוצב כהלכה. דרוויש שחרר את המדחס מבלי שהמדחס יוצב, והכלי התהפך מיד עם שחרורו [עמ' 27 ש' 8-2]. לפיכך יש לקבוע שבמתן הוראה לסיבוב המדחס על-ידי אחראי באתר מטעם חברת בראשי באמצעות טרקטור של חברת בראשי, ועל-ידי שחרור המדחס מכף הטרקטור בלי שנעשה כל הדרוש על-מנת לייצבו, השיאה נתבעת 1 תרומה משלה להתרחשות האירוע – תרומה בגינה היא חבה באחריות משותפת עם התובעות לקרות האירוע. חבותה זו של נתבעת 1 חלה עם על נתבעת 2.

1. לסיכום חלק זה: על-יסוד האמור לעיל נושאים בעלי-הדין באחריות משותפת להתרחשות האירוע בו התהפך המדחס באתר, בשיעור מחצית לתובעות ומחצית לנתבעות.

ג. ראשי הנזק וכימותו

1. לטענת התובעות, נפגע המדחס באירוע במעטפת החיצונית שלו וכן ברשת המצנן. התיקון שמתייחס למעטפת הוערך בידי שמאי התובעות בסך של 34,900 ₪, כשסכום זה כולל גם את עלות הובלת המדחס לצרכי תיקונו ממקום בדיקתו בהר-אדר למוסך המתקן בשכונת תלפיות בירושלים [חוות-דעת מיום 3.7.2008, ת/3]. התיקון הנוגע לרשת המצנן הוערך על-ידי שמאי התובעות בסך של 18,250 ₪, כשסכום זה כולל חלקים נלווים והתקנה [חוות-דעת משלימה מיום 19.3.2009, ת/4].

לשם הוכחת הנזק הישיר שנגרם למדחס באירוע – נזק שסכומו הכולל הועמד על 53,150 ₪ [=34,900+18,250] – בחרו התובעות במתווה של הערכת עלות התיקון על-ידי שמאי. הן לא הציגו אסמכתות כלשהן להוכחת העלות הממשית שהייתה כרוכה בתיקון המדחס, אף שאין מחלוקת על כך שהמדחס אכן תוקן בפועל. שמאי התובעות העיד שבתאריך 26.8.2008 ראה את המדחס ואף צילם אותו לאחר שתוקן, אף שעניין זה לא נזכר בחוות-דעתו המשלימה [עמ' 17 ש' 17-16]. שמאי התובעות הדגיש כי לא נדרש לעקוב אחר תהליך תיקון המדחס ואישר שהוא חסר ידיעה על-אודות מקום ביצוע התיקון [עמ' 18 ש' 19-18].

1. חוות-דעתו הראשונה של שמאי התובעות שנסבה על תיקון מעטפת המדחס נסמכה כל-כולה על הצעת מחיר יחידה לביצוע התיקון שניתנה על-ידי עסק בשם 'המרכיב שמואל שלם בע"מ' מאזור התעשיה תלפיות בירושלים. חוות-הדעת נסמכה על ההנחה כי מעטפת המדחס תתוקן הלכה למעשה בעסק זה, וכללה מרכיב של עלות הובלת המדחס ממקום בדיקתו בהר-אדר לאזור התעשיה תלפיות וממנו. אף סאחלי, בעדותו לפני, הטעים כך: "[...] חיפשנו בירושלים איפה לתקן ופשוט לא היה לנו יותר מדי אלטרנטיבות, אנחנו היינו חייבים להגיע למקום אחד בתלפיות" [עמ' 8 ש' 20-19]. אותה גרסה עצמה הובאה בתצהיר שנתן סאחלי במענה לשאלון מטעם הנתבעות, שם מסר שהמדחס תוקן בתלפיות [עמ' 12 ש' 10-8]. אלא שמעדותו בחקירה נגדית התחוור כי בפועל תוקן המדחס לא בישראל אלא ברשות הפלסטינית [עמ' 8 ש' 23]. עוד מסר סאחלי שאינו זוכר אם מסר מידע זה לשמאי התובעות, וביאר שלשיטתו מקום התיקון אינו מהותי [עמ' 12 ש' 13-12].
2. טענה זו, אין לקבלה וראוי היה שלא להעלותה. מקום תיקון המדחס מהותי שעה שפיצוי בגין נזקי המדחס באירוע נתבע לא על-פי מתווה של עלויות התיקון הממשיות בהן נשאו התובעות בפועל, אלא לפי מתווה עלויות תיקון משוערות שהוערכו בידי שמאי התובעות – כאשר ביסוד הערכת השמאי ניצבה הצעת מחיר יחידה שהניחה את תיקון המדחס בישראל, בעסק ספציפי וידוע, ודבר תיקון המדחס בשטחי הרשות הפלסטינית לא הובא לידיעתו של שמאי התובעות. מקום ביצוע התיקון – עובדה מהותית עד מאוד להוכחת הנזק בנסיבות העניין – הוסתר על-ידי התובעות בכתב-התביעה ובתצהיר עדותו הראשית של סאחלי, נמסרה לגביו הצהרה שאין מנוס מלכנותה כוזבת בתצהיר שנתן הלה במענה לשאלון שהופנה אליו בידי הנתבעות, והוא לא נחשף אלא כשהופנתה לסאחלי שאלה ישירה בעניין זה בעומדו לחקירה נגדית.

יש בכך כדי ללמד לא רק על אמינותו של סאחלי – שעדותו בכל הקשור לתיקון המדחס בפועל ולעלויות הממשיות שהיו כרוכות בכך הייתה עדות יחידה מטעם התובעות, כמשמעה בסעיף 54(3) לפקודת הראיות; הדבר משליך על מידת הצלחתן של התובעות להוכיח את שיעור הנזק הישיר שסבלו בעטיו של האירוע. ודוק: בכתב-ההגנה דרשו הנתבעות שחשבוניות שהתובעות מבקשות להסתמך עליהן תוגשנה באמצעות עורכיהן [שם, בסע' 9]. התובעות נמנעו מכך ללא מתן טעם. סאחלי טען כי ברשות הפלסטינית אין קבלות וגם לא חשבוניות [עמ' 9 ש' 7-6]. טענתו זו לא הוכחה, והוא לא ניסה לזמן למתן עדות את מבצעי התיקון. אפילו היה בטענה זו ממש, היא אינה סוללת את הדרך להוכחת עלות התיקון על-ידי חשבוניות והצעות מחיר אשר נסבו על תיקון המדחס בישראל – שכן אלה אינן עשויות ללמד על עלויות התיקון הממשיות בהן נשאו התובעות ברשות. חשבוניות והצעות מחיר אלה, שעליהן התבסס שמאי התובעות לשם הערכת עלות התיקון, חסרות כל רלוונטיות משעה שהתובעות החליטו לתקן את המדחס ברשות הפלסטינית, אף עשו כן בפועל – והכול מבלי שהביאו את הדבר לידיעתו של השמאי מטעמן על-מנת שהלה יערוך את שומתו באשר לעלות התיקון בהתאם.

1. ודוק: בעדותו בחקירה הנגדית גילה סאחלי כי עלות תיקון המדחס ברשות הפלסטינית לא עלתה על סך של 8,000 ₪, אף זאת לאחר שניסה להתחמק ממתן תשובה וטען שעלות התיקון אינה זכורה לו. באותה נשימה אישר כי את הסכום שנדרש לתיקון משך במזומן באמצעות כרטיס אשראי; לא הובא על-ידי התובעות תיעוד בעניין זה, אף שלא הייתה כל מניעה להציגו. סאחלי טען שלצרכי ביצוע התיקון ברשות רכש חומרים – פחים למעטפת וצבע – בישראל, אלא שהוא נמנע מלהביא ראיה לכך, כמו גם לעלות הרכישה [עמ' 9 ש' 20-3]. מעתה אמור: התובעות נמנעו מהצגת תיעוד ועדויות רלוונטיים להוכחת העלות הממשית של תיקון המדחס אף שלא הייתה מניעה לעשות כן; קמה נגדן החזקה כי היה באותן ראיות, אילו הובאו, כדי לפגוע בגרסתן [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991); ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)].

זאת ועוד. הגשת התביעה וכימות הפיצוי שנתבע בה לא על-בסיס עלות התיקון הממשית אלא על-יסוד הערכת שמאי – כשביסוד הערכת השמאי הנחתו כי המדחס יתוקן בישראל אף שלא כך נעשה בפועל – לוקה בניסיון לעשות עושר ולא במשפט על חשבון הנתבעות ולזכות בפיצוי שעולה באורח ניכר על חסרון הכיס הממשי שנגרם לתובעות בקשר עם תיקון המדחס. אם נתקלו התובעות בקושי להוכיח את עלות התיקון ברשות, כי אז היה עליהן להציג חוות-דעת רלוונטית שתאמוד עלות זו כפי שהיא ברשות הפלסטינית. כזאת לא נעשה. תחת זאת בחרו התובעות להסתיר את דבר תיקון המדחס ברשות והשליכו יהבן על חוות-דעת שמאי שהינה, בנסיבות המקרה, חסרת כל רלוונטיות ונטולת משקל בהוכחת הנזק שלשמו ניתנה.

1. אין צורך לומר שבכל הקשור לנזק שנגרם לתובעות באירוע, טיבו והיקפו – הן המוציא מחברו ועליהן הראיה. התובעות לא הרימו את הנטל בכל הקשור להוכחת עלות התיקון הממשית של מעטפת הכלי שניזוקה באירוע, ולא ניתן לקבוע אלא שבהקשר זה הן נשאו בסכום מירבי של 8,000 ₪, כהודאת סאחלי בעדותו לפני. בסכומים אחרים לא ידע הלה לנקוב, וממילא גם לא הובא בדל ראיה להוצאתם. על כן יש לקבוע כי הסכום היחיד שיהווה את בסיס הפיצוי בסעיף זה הוא הסך של 8,000 ₪. להצעת המחיר של 'המרכיב שמואל שלם בע"מ' שעל-יסודה ניתנה חוות-דעתו של שמאי התובעות בהתייחס לעלות תיקון המעטפת אין רלוונטיות להוכחת נזקן של התובעות. אם נשאו התובעות בהוצאה נוספת ונמנעו מהבאת ראיה טובה להוכחתה, אין להן להלין אלא על עצמן.

עוד יצוין, במאמר מוסגר, כי הודאת סאחלי בביצוע התיקון ברשות הפלסטינית וטענתו כי את הפח הדרוש לתיקון מעטפת המדחס רכש בישראל – מבלי לבצע את התיקון באותו עסק בתלפיות שעל הצעת המחיר שלו נסמכה חוות-דעתו הראשונית של שמאי התובעות – שומטת את הקרקע תחת טענת שמאי זה כי הפח הדרוש לתיקון מיוחד, ואין מי שמסוגל לבצע את התיקון האמור זולת אותו עסק בתלפיות [עמ' 17 ש' 27 - עמ' 18 ש' 2]. בטענה זו ביקש שמאי התובעות לנגח את חוות-דעתו של שמאי הנתבעות, אשר נסמכה על הצעות מחיר נמוכות יותר לתיקון המעטפת. דא עקא, מתווה התיקון בו בחרו התובעות מלמד כי אין בטענה זו ממש וכי התובעות אינן עשויות להסתמך עליה; מתווה זה מצדד דווקא בעמדת שמאי הנתבעות, לפיה הפח שנדרש לתיקון מעטפת המדחס הוא פח רגיל [עמ' 22 ש' 23-21]. אילו מצאתי שלחוות-הדעת שנתנו שמאי הצדדים יש רלוונטיות להערכת הנזק, כי אז היה מקום להעדיף את חוות-דעת הנתבעות על-פני חוות-דעת התובעות בכל הקשור לעלות תיקון המעטפת.

1. אין לפסוק לתובעות פיצוי כלשהו בגין תיקון רשת המצנן. כמה וכמה טעמים לכך.

ראשית, שמאי התובעות בדק את המדחס בתכוף לאחר האירוע. בבדיקתו לא איתר אלא נזק למעטפת החיצונית מן הסוג שתיאר בחוות-דעתו הראשונה; באותה בדיקה לא אותר כל נזק שנגרם לרשת המצנן [עדות שמאי התובעות, עמ' 16 ש' 29 עד עמ' 17 ש' 1 ועמ' 18 ש' 22-20]. לא בא מפיו של שמאי התובעות כל הסבר, בין בחוות-דעתו המשלימה שנסבה על רשת המצנן ובין בעדותו לפני, שיבאר כיצד זה לא הבחין בנזק לרשת המצנן בבדיקתו את המדחס למחרת האירוע. יש בכך כדי להשליך על יכולתן של התובעות לייחס את הנזק ברשת המצנן לאירוע.

שנית, בחוות-דעתו המשלימה של שמאי התובעות, שניתנה כתשעה חודשים לאחר יום האירוע ולאחר המועד בו בדק את המדחס לראשונה, אין כל אמירה שתקשור את הנזק ברשת המצנן לאירוע במונחים של סיבתיות. לא נאמר בה אלא שביום 18.3.2009 המציא סאחלי לשמאי התובעות חשבונית נוספת שמתייחסת למדחס, ועל כן יש להוסיף לשומת הנזק הקודמת את הסך של 18,250 ₪ שנזכר באותה חשבונית.

שלישית, החשבונית עליה נסמכה חוות-דעתו המשלימה של שמאי התובעות, שהופקה על-ידי 'בשן רדיאטורים וחלפים' מקיבוץ נחשונים (להלן בשן), נושאת את התאריך 28.9.2008; היא מאוחרת בחודש ימים ביחס למועד בו חזה שמאי התובעות במדחס כשהוא מתוקן [עמ' 17 ש' 16]. לא ניתן על-ידי התובעות טעם שיבאר הכיצד זה הופקה חשבונית בגין תיקון שהסתיים חודש ימים קודם לכן, או כיצד זה הופקה חשבונית עבור תיקון בישראל כאשר על-פי הודאתו של סאחלי נעשתה מלאכת התיקון ברשות הפלסטינית. ודוק: על-פי חוות-דעתו המשלימה של שמאי התובעות, אותה חשבונית של בשן שהופקה בגין תיקון רשת המצנן לא כללה רק חלפים אלא גם התקנה, קרי – מרכיב של עבודה. הדברים אינם מתיישבים עם עדותו של סאחלי על-אודות תיקון המדחס בשטחי הרשות, וגם מבחינה זו לא ניתן לראות באותה חשבונית ביטוי להוצאה ממשית בה נשאו התובעות. הן לא הציגו תיעוד שילמד על תשלום שהועבר לבשן בגין מרכיבי החשבונית, אף שלדברי העד מטעמן הדבר נעשה בשיקים; סאחלי אינו עשוי לפטור עצמו מנטל הבאת ראיה לביצוע התשלום בטענה כי לתובעת חשבון שוטף אצל בשן [עמ' 10 ש' 19-25]. עדותו של סאחלי ביחס לתיקון הנטען של רשת המצנן נסמכה על הערכות והשערות, ולא עוררה אמון [עמ' 10 ש' 15-9]. התובעות נמנעו מלזמן את נציג בשן לעדות, מבלי שנתנו לכך טעם והסבר.

לבסוף, בחוות-הדעת המשלימה או בעדות שמאי התובעות לפני לא היה כדי לקשור בין רשת המצנן לגביה נטען שתוקנה בידי בשן לבין המדחס שנפגע בתאונה. אין חולק על כך שלתובעות מדחס נוסף, באמצעותו ביצעה עבודות לאחר האירוע [עדות חלבי, עמ' 16 ש' 11-10, 19-18]. חלבי עצמו לא ידע מהו הנזק שנגרם למדחס באירוע והיפנה בעניין זה לשמאי התובעות [שם, ש' 17-16]. שמאי התובעות אישר שאת רשת המצנן בדק במנותק מהמדחס ממנו פורקה, ועל כן אין ביכולתו לקבוע שהרשת שייכת למדחס אותו בדק קודם לכן ובמועד נפרד, טרם מתן חוות-דעתו הראשונה [עמ' 18 ש' 25 - עמ' 19 ש' 10]. לבדיקת הרשת בידי שמאי התובעות –קיומה, מועד עריכתה וביצוע תצלומים במהלכה – אין זכר בחוות-הדעת המשלימה שנסבה על עלות התיקון של רשת המצנן. אין זה חסר של מה בכך אלא פגם ממשי בחוות-הדעת; לפי תוכנה, לא עמדו ביסודה אלא חשבונית בשן שהומצאה לשמאי התובעות בידי סאחלי ביום 18.3.2009, ולא כל בדיקה עצמאית של השמאי את רשת המדחס חודשים רבים קודם לכן.

די באמור לעיל כדי לגרום לדחיית התביעה, ככל שהיא מתייחסת לנזק ברשת המצנן.

1. להוכחת נזק עקיף שנגרם לתובעות בשל השבתת המדחס, לא הובאו ראיות בכמות ובאיכות הדרושה להרמת הנטל. התובעות הסתפקו בהצגת מאזני בוחן של 'סאחלי קידוחים' – עסק ששמו אינו תואם את שמן של התובעות – לתקופה 1.1.2008 עד 30.6.2008 ולתקופה 1.7.2008 עד 31.12.2008 [נספחי ב' ל-ת/1]. לא הוצג ניתוח מושכל של תוכן המאזנים, בין על-ידי סאחלי ובין על-ידי גורם מוסמך אחר מטעם התובעות, שיקשור בין השבתת המדחס לצרכי תיקונו לבין תוצאות כספיות שצוינו במאזנים; בהנחת תיעוד גולמי מסוג זה על שולחן בית-משפט, ללא כל הסבר וביאור, אין די. כדי לבסס טענה להפסד כספי שנגרם לתובעות, אותו יש לזקוף באורח בלעדי לפגיעה במדחס באירוע ולתקופה שנדרשה לתיקונו, היה על התובעות להציג תיעוד חשבונאי הולם לא רק לשנת האירוע אלא גם לשנים שקדמו לו ולשנים שאחריו. מאחר שתצהיר עדותו הראשית של סאחלי ניתן ביום 24.8.2011, ברי שלא הייתה מניעה לעשות כן; על כן חלקיותו ודלותו של התיעוד שהוצג נזקפות לחובת התובעות ועולות כדי מחדל ראייתי שעומד להן לרועץ. צורת התשלום לתובעת 2 בגין עבודות שביצעה, עליה עמד סאחלי, אף היא מצדדת בהצגת תיעוד חשבונאי לתקופה ארוכה מכפי שהוצג בפועל ומלמדת על אי-דיותו של התיעוד שהוצג להוכחת טענה להפסד כספי עקיף שנבע מהשבתת המדחס [עמ' 7 ש' 22-18].

סאחלי אישר שאחרים זולתו היו אמונים על הקשר עם רואה-החשבון של התובעת, אלא שהם – חרף היותם קרוביו ושותפיו – לא הובאו למתן עדות [עמ' 6 ש' 22 עד עמ' 7 ש' 1]. אף למחדל ראייתי זה לא ניתן הסבר. התובעות אף לא ביארו מדוע הושבת המדחס, כביכול לשם תיקונו, למשך תקופה בת חודשיים ימים, מיום 22.6.2008 עד יום 25.8.2008 – ולא הראו שיצאו ידי חובת הקטנת הנזק בכך שבחרו במסלול תיקון שימזער את נזקיהן. בהקשר זה ניכר שהנעלם בראיות התובעות היה רב מהגלוי. התובעות לא הראו שבתקופה בה היה המדחס מושבת הן נאלצו לדחות הצעה לביצוע עבודה שלשמה הוא נדרש, באופן שילמד על חסרון כיס אמיתי שנגרם להן בתקופת התיקון. על כן אין התובעות זכאיות לפיצוי בגין נזק עקיף.

1. כאמור לעיל, נוכח מתווה התיקון בו בחרו התובעות בכל הקשור למעטפת המדחס החיצונית אין לחוות-דעתו של השמאי מטעמן רלוונטיות לכימות הנזק הנטען. אשר לנזק שיוחס לרשת המצנן, לא היה בחוות-הדעת המשלימה שערך שמאי התובעות כדי לקושרו לאירוע. על כן אין מקום לפסוק לתובעות דבר-מה בגין שכרו של השמאי.

ד. סיכומם של דברים

עלות תיקון המדחס שהוכחה בידי התובעות מסתכמת ב- 8,000 ₪. על כן, ונוכח קביעתי בנושא החבות, התביעה מתקבלת בחלקה, תוך חיוב הנתבעות לשלם לתובעות סך של 4,000 ₪ שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (22.10.2009) עד יום פסק-הדין. חלוקת החבות בין הנתבעות בינן לבין עצמן תהא לפי יחסיהן החוזיים; כלפי התובעות הן תחובנה ביחד ולחוד.

בשים לב לפער הגדול בין סכום התביעה לבין הסכום הממשי שנפסק לתובעות, ומשהוברר כי התובעות לא דקדקו בטענותיהן ולא פרשו בכתב-התביעה ובתצהיריהן את המסכת העובדתית הנוגעת לנסיבות האירוע ולתיקון המדחס כפי שהייתה לאשורה – באופן שהיה בו כדי להכביד על בירור ההליך, להאריכו ולסרבלו – לא יעשה צו להוצאות. כל אחד מן הצדדים ישא בהוצאותיו.

הסכום הפסוק ישולם לתובעות תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין, שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ו תשרי תשע"ה, 09 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.