1. המבקשים, התובעים בתיק זה, עותרים לביטולו של פסק דין המורה על מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (פסק דין מיום 21.5.2013). זו למבקשים בקשת ביטול שניה, כאשר ע"פ החלטה מיום 2.6.2011 בוטל זה מכבר פסק דין (בו נדחתה התביעה) מחמת אי התייצבות לדיון מיום 3.5.2011.

2. לטענת ב"כ המבקשים, בתקופה שמיום 1.3.13 ועד ליום הגשת הבקשה (18.6.13)- נאלץ לטפל בפרשה בלתי שגרתית עליה הוטל צו איסור פרסום, פרשה שהסעירה את כל המגזר בכללותו בדבר כת שניצלה לאורך שנים קטינים, פעלה באלימות נגד נשים, ניצול ועבודות כליאה. לטענתו, בהיותו דמות דומיננטית בפרשה נאלץ לעקוב יום יום אחר התקדמות החקירה וכמו כן היה נתון לאיומים וסכנה מתמדת. במהלך כל התקופה נבצר מב"כ לדאוג לפרנסתו ועבודתו, משום שהנו עו"ד יחיד במשרדו. אמנם מדובר במחיקת תביעה שאינה מהווה מעשה בי-דין אך לאור השלב בו מצוי הדיון יהא זה צודק להורות כמבוקש.

3. ב"כ המבקשים טוען כי בהליך זה נדרש להודיע מה עלה בגורלו של תיק פלילי, לצורך המשך ההליכים בתיק זה. לעניין התיק הפלילי הודיע עם הגשת הבקשה (הודעה שהיה עליו למסור ביום 1.3.2013) כי טרם ניתן גזר דין וכי התיק קבוע לשמיעת ראיות ליום 27.6.13. לטענתו, לא ייגרם כל נזק למשיבים שכן כל עוד לא הוכרע התיק לא ניתן יהיה בהתאם להחלטת בית המשפט להתקדם בתביעה. ב"כ התובעים מבקש לקבוע את התיק לתזכורת לאחר המועד הקבוע לשמיעת ראיות.

4. ביום 22.4.2014 ניתנה החלטה, לפיה הוגשה בקשה לביטול פסק דין ומאז לא הוגשה כל תגובה או בקשה מטעם המבקשים (ובכלל זה הצגת אישור מסירה לנתבעת). ניתנה לתובע הזדמנות להניח טעם מספק להתנהלות זו שאם לא כן תמחק הבקשה. התובע הגיש הודעה, כי "המתין" להחלטת בית המשפט ופנה אינספור פעמים למזכירות בית המשפט בעניין. לטענתו, לא היה צורך בהמצאת הבקשה לתגובת יתר הצדדים ללא החלטה. בינתיים מציין, כי הוכרע תיק התכנון והבניה שהיה תלוי ועומד בבית המשפט בקריות וניתן גזר דין (צו הריסה שביצועו עוכב למשך 12 חודשים) אך לטענתו הקרקע שבמחלוקת כבר הוכשרה ולפי תכנית עדכנית הנה קרקע לבניה והמבקש בימים אלו מתחיל להכשיר את הבניה. בית המשפט בהחלטה מיום 8.5.2014 הפנה את המבקש לתקנה המורה על המצאת העתק הבקשה למשיבים וניתנה לו ארכה להמצאת אישור מסירה.

5. הנתבעות 2-3 בתגובה מתנגדות לבקשה. מציינות כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ודי בטעם זה על מנת לדחותה. לטענתן, זמנן וזמנו של בית המשפט בוזבז לשווא על ידי התובעים. הזדמנויות רבות ניתנו לתובעים לקיים החלטות בית המשפט ואולם הם לא עשו כן. עוד מציינות, כי מזה כשנתיים מעסיק ב"כ המבקשים את המועצות ובתי המשפט בדיונים רבים ואינספור בקשות בניגוד לאמור בבקשה. על כן, לטענתן יש לדחות את הבקשה ואף לחייב בהוצאות.

6. התובע הגיש תגובתו בה נטען כי לבקשה צורף פרוטוקול התומך בטענותיו כך שהתייתרה הגשת התצהיר. התיק הפלילי הוכרע רק ביום 1.5.2014 ועל כן לא נגרם נזק למי מהנתבעות.

7. עיינתי בשלל טענות הצדדים ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות בראש וראשונה משלא צורף לה תצהיר תומך. אף לא צורף כל פרוטוקול נטען לתימוכין וממילא אין בו כדי לייתר החובה לצרף תצהיר לתימוכין בטענות העובדתיות. ב"כ התובע אף לא פעל לתיקון מחדל זה בבקשת רשות להגשת תצהיר עובר להגשת תשובתו.

8. גם לגופו של עניין אין כל עילה לקבל את הבקשה. נימוקי התובע, עם כל הצער הכרוך בנסיבות, מלמדות דווקא כי מתן פסק הדין הנו מוצדק שכן התובע (ב"כ כשלוחו) כלל לא היה ערוך לניהול תביעתו במועד מתן פסק הדין. חמור מכך, התובע מודה כי "החלטות כב' ביהמ"ש והארכות שניתנו הגם שנתקבלו במשרדו בפקס אולם לא היה הח"מ במצב שיכול לטפל בכל נושא אחר מלבד הפרשה" (סעיף 8 לבקשה) התנהלות זו, מבלי שהגיש התובע כל הסבר בזמן אמת בדבר נסיבות העניין ולרבות בקשת ארכה גובלות בזלזול בהליכי משפט. למותר לציין, כי בית המשפט אינו מחויב להמתין לתוצאות הליך אחר עד אין קץ, והדבר נעשה לפני ולפנים משורת הדין.

9. מכלל טעמים אלו הבקשה נדחית. פסק הדין יוותר על כנו.

היה ומי מהצדדים מבקש לטעון לעניין ההוצאות יעשה כן עד ליום 15.7.14.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר ובפקס.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ד, 26 יוני 2014, בהעדר הצדדים.