התובעת – ע"י עו"ד קובי שפירא

הנתבעת – ע"י עו"ד שי מזרחי

א. מבוא

1. עניינה של התביעה פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אשר נגרמו לתובעת בתאונת דרכים.

2. בתאריך 21.10.08, ברחוב ביאליק בחדרה, התובעת נהגה ברכב אשר היה מבוטח אצל הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ. לדבריה, לפתע, בזמן שהייתה בעצירה מוחלטת, פגע ברכבה רכב אחר מאחור, היא נפגעה ונגרמו לה נזקי גוף.

3. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לחבותה של הנתבעת.

 ב. הנכות הרפואית

4. לתובעת מונו שלושה מומחים רפואיים בתחומי א.א.ג., אורטופדיה ופה ולסת. על פי חוות דעת המומחים, בתאונה נשוא התביעה נגרמה לתובעת נכות אורטופדית בשיעור 2.5% בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד שדרה מותני ונכות בתחום פה ולסת בשיעור 2.5% בגין הפרעה תפקודית קלה-בינונית של פרקי הלסת. להלן עיקרי חוות הדעת.

א.א.ג. ד"ר מרדכי הימלפרב

5. ד"ר הימלפרב קבע בחוות דעתו, כי לדברי התובעת היא נפגעה ב- 21.10.08 בתאונת דרכים ונחבלה בגב, בשכמות, בצוואר ובשיניים. ב- 11.09.03 הייתה מעורבת בתאונה אחרת וגם אז לקתה בשמיעה וסבלה מצפצופים באוזניים וסחרחורת אבל במידה פחותה יותר והתופעות החמירו לאחר התאונה נשוא התביעה. כאמור בחוות הדעת, בעקבות התאונה הקודמת מ- 11.09.03, הוענקו לתובעת 15% נכות בגין ליקוי שמיעה וטנטון ו- 5% בגין הפרעת שיווי משקל. (עמ' 3 לחוות הדעת).

6. המומחה קבע כי "ברור כי לא חלה כל החמרה מעבר לליקוי השמיעה ממנו סבלה [התובעת] לאחר התאונה השנייה ולכן אין מקום להענקת נכות בגין ליקוי שמיעה. כן קבע כי אין גם מקום להענקת נכות בגין טנטון, שבגינו כבר קיבלה נכות מקסימאלית קודם לתאונה נשוא תביעה זו, מה עוד שלא נרשמו תלונות באשר לטנטון לאחר התאונה נשוא התביעה. באשר לסחרחורת קבע: "אין כל הוכחה להחמרה במצבה מבחינת מערכת שיווי המשקל מעבר למצבה קודם לתאונה הנוכחית ולכן אין מקום להענקת נכות נוספת בגין תלונה זו". המומחה סיכם כי אין מקום להענקת נכות לתובעת בגין תלונותיה.

אורטופדיה, ד"ר עופר להב

7. המומחה קבע כי עיון בתיקה הרפואי של התובעת מראה כי היא סבלה מכאבי גב תחתון כבר מ- 1997 ומכאבי גב ועמוד שדרה צווארי בעיקר לאחר תאונת הדרכים מתאריך 11.09.03, כשטופלה הן בהיבט האורטופדי והן בהיבטי נוירולוגיה וא.א.ג. המומחה ציין כי לדברי התובעת הכאבים הם מאז תאונת הדרכים בשנת 2003 וכי למעשה, כ- 7 שנים, מאז תאונת הדרכים הקודמת, היא אינה עובדת.

8. המומחה קבע כי ממצאי בדיקות העזר שנעשו מדגימים שינוי תחלואתי בעיקר בעמוד שדרה צווארי ובעמוד שדרה מותני באופן קל. המומחה קבע כי נותרה נכות צמיתה בגין פגיעתה של התובעת עקב הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד שדרה מותני בשיעור של 5%, מתוכם 2.5% עקב התאונה. המומחה קבע כי לא נותרה נכות בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי.

9. המומחה קבע כי מצבה של התובעת קבוע. כן קבע כי התובעת אינה עובדת ולמעשה אין מגבלה תפקודית מהותית. כן קבע כי התובעת תזדקק לטיפול תרופתי אנלגטי או טיפולים פיזיותרפיים הניתנים במסגרת שירות קופת החולים בה היא חברה. המומחה קבע כי התובעת לא נזקקה לתקופת אי כושר.

10. המומחה קבע כי עיון בתיקה הרפואי של התובעת הקודם לתאונה נשוא התביעה ולאחריה, מעלה את הקשר הסיבתי לחלק מהגבלת התנועה בגבה התחתון בעקבות התאונה. המומחה גם קבע כי אין צורך במינוי מומחה לתובעת בתחום הנוירולוגיה מכיוון שתלונותיה והטיפולים בתחום זה היו כבר מאז תאונת הדרכים הקודמת בשנת 2003 ואין בתיקה הנוירולוגי אשר הונח בפניו לאחר תאונת הדרכים מתאריך 21.10.08 חשד לפגיעה נוירולוגית חדשה.

פה ולסת, ד"ר שלמה ברק

11. המומחה בתחום פה ולסת, ד"ר שלמה ברק, קבע כי התובעת נפגעה בתאונת הדרכים נשוא התביעה ונגרמה פגיעה של הצוואר מסוג "צליפת שוט". המומחה ציין כי לפי הרשומות הרפואיות, התובעת נפגעה בתאונת דרכים נוספת וגם בה ארעה פגיעה צווארית מסוג "צליפת שוט".

12. המומחה קבע כי התובעת סובלת מהפרעה תפקודית קלה-בינונית של פרקי הלסת ושרירי הלעיסה, המתבטאת בכאבים בפרקי הלסת ובשרירי הלעיסה ובהגבלה קלה בפתיחת הפה. המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי בין תסמונת "צליפת שוט" להפרעה תפקודית של פרקי הלסת וכי בחבלה כזו נגרמת מתיחה של הרצועות המייצבות את פרקי הלסת, את הסחוסים התוך פרקיים ואת הקפסולות הפרקיות.

13. המומחה קבע כי לתובעת הפרעה תפקודית של פרקי הלסת בצורה קלה-בינונית המופיעה לעיתים תכופות עם הפרעות קלות בלעיסה וקבע נכות בשיעור 5% לפי סעיף 73(2)(א)(1-2). כן קבע כי יש לייחס מחצית מנכות זו, 2.5%, לתאונה נשוא התביעה ומחצית מהנכות לתאונה משנת 2003.

ג. נכות תפקודית וכושר השתכרות

14. התובעת ילידת 25.05.47, טענה כי עובר לתאונה הייתה אישה עצמאית, ניהלה את משק ביתה, טיפלה בנכדיה ועשתה את כל שנדרש ממנה בבית ומחוצה לו. לדבריה, לאחר תאונה בה נפגעה בשנת 2003 הצליחה להשתקם ולבצע פעולות רבות ואילו לאחר התאונה נשוא התביעה, חלה החמרה משמעותית במצבה והיא מרגישה סיעודית לחלוטין. (סעיפים 18, 19, 26 ו-29 לתצהיר התובעת).

15. לדברי התובעת, היא סובלת מכאבים בעמוד שדרה מותני וצווארי עם הקרנות לצד שמאל, ליקוי שמיעה, הרגשה של מים ולחץ תמידי באוזניים, צפצופים באוזניים, סחרחורות המתבטאות בתחושת "שריפה" בראש ולחץ בראש במשך כל הזמן. עוד לדבריה, מיום התאונה היא חשה כאבי ראש בתדירות יום יומית, סחרחורות, כאבים ברגל שמאל, ביד שמאל, בגב, ירידה בשמיעה, וכן בפה ובלסת ומגבלות נוספות. לדבריה, קיבלה טיפולי פזיותרפיה, אשר נמשכו גם במועד הגשת תצהירה, ללא הטבה ניכרת במצבה, עברה סדרת בדיקות שמיעה, היא במעקב אצל רופא נוירולוג, אורטופד, רופא משפחה, א.א.ג. והיא נטלה והמשיכה ליטול תרופות ומשככי כאבים באופן קבוע. (סעיפים 16, 23 ו- 33 לתצהירה).

16. לדבריה, בעלה מטפל בה, עוזר לה להתלבש, להתפשט, לשרוך נעליים, להתקלח, מבצע את כל הקניות והרמת המשאות, מבשל, לוקח אותה לטיפולים, קונה לה תרופות ודואג באופן מוחלט לכל צרכיה. לדבריה, בעקבות התאונה הפסיקה לטפל בנכדיה ובמשק הבית של ילדיה. לדבריה, עשתה כן לפני התאונה, טיפלה בנכדיה בתדירות יום יומית, בחופשות הגן או כאשר חלו הנכדים כדי שילדיה יוכלו לצאת לעבודה וכך חסכה להם עלויות גבוהות של מטפלת או אבדן ימי מחלה וחופשה. (סעיפים 30-31 לתצהירה).

17. התובעת לא פירטה בתצהירה כי קודם לתאונה משנת 2003 היא עבדה ובשל התאונה מ- 2003 חדלה לעבוד. בחקירה הנגדית התובעת אישרה כי קודם לתאונה משנת 2003 היא ניהלה מכון יופי ועבדה בו וחדלה מעבודתה עקב אותה תאונה. (עמ' 8 לפרוט' ש' 13-21). בתצהיר עדותה הראשית התובעת גם לא פירטה את מצבה הרפואי קודם לתאונה נשוא התביעה. בחקירה הנגדית אישרה כי בגין התאונה משנת 2003 נקבעה לה נכות בשיעור 15% בגין בעיות שמיעה וטנטון ונכות בשיעור 5% נוספים בגין בעיות שיווי משקל. (עמ' 9 לפרוט' ש' 7-9). בנוסף, כאמור בתצהיר הבריאות של התובעת, אשר צורף לכתב התביעה, בשנת 1994 התובעת אושפזה בשל חשד לבקע, בשנים 1995-1996 אושפזה בשל ארטרוסקופיות בברכיים ובשנים 2003 ו-2005 עברה ניתוחים בשורש כפות הידיים. על פי תצהיר הבריאות, בתאונה מ- 11.09.03 נגרמו לה חבלות בצוואר, גב וברך ימין.

18. טענת התובעת לפיה חולייה וקשייה הם כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה וטענתה כי קודם לתאונה נשוא התביעה, מצבה התפקודי היה טוב, נסתרו בראיות. טענות התובעת כי בעקבות התאונה היא סובלת מליקוי בשמיעה, ירידה בשמיעה הרגשה של מים ולחץ תמידי באוזניים, צפצופים באוזניים ועוד, נסתרו בחוות דעת ד"ר הימלפרב, אשר קבע כי בעקבות התאונה הקודמת מ- 11.09.03, הוענקו לתובעת 15% נכות בגין ליקוי שמיעה וטנטון ו- 5% בגין הפרעת שיווי משקל וכי לא חלה כל החמרה בתחומים אלה לאחר או בעקבות התאונה נשוא התביעה.

19. התובעת טענה עוד כי היא סובלת מכאבים בעמוד שדרה מותני וצווארי עם הקרנות לצד שמאל, כאבים ברגל שמאל, ביד שמאל, אינה מסוגלת להתלבש, להתפשט, לשרוך נעליים, להתקלח, לבצע קניות, לבשל, ללכת לטיפולים, לטפל בנכדיה ובמשק הבית שלה ושל ילדיה. לרוב תלונותיה אלה, אם לא לכולן, אין בסיס על פי חוות הדעת בתחום האורטופדיה. בהתאם לחוות דעת ד"ר להב, לתובעת שינוי תחלואתי קל בעיקר בעמוד שדרה צווארי ובעמוד שדרה מותני ונכותה הצמיתה בגין פגיעתה בתאונה נשוא התביעה 2.5% בלבד עקב הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד שדרה מותני. ד"ר להב קבע כי לתובעת אין כל נכות בגין עמוד שדרה צווארי בעקבות התאונה נשואה התביעה, אין לתובעת כל מגבלה תפקודית מהותית וגם לא הייתה לה כל תקופת אי כושר. באשר לטענות התובעת בדבר כאבי ראש בתדירות יום יומית, סחרחורות וכו', ד"ר להב קבע כי תלונות התובעת והטיפולים בתחום הנוירולוגיה היו כבר מאז תאונת הדרכים משנת 2003 ואין בתיקה הנוירולוגי של התובעת, לאחר תאונת הדרכים מתאריך 21.10.08, חשד לפגיעה נוירולוגית חדשה.

20. גם לטענות התובעת בדבר כאבים חזקים בלסת עד כדי חוסר יכולת לאכול מזון מוצק ואף חוסר יכולת לתפקד אין יסוד בחוות דעת המומחה בתחום פה ולסת. ד"ר שלמה ברק קבע כי לתובעת הפרעה תפקודית קלה-בינונית של פרקי הלסת ושרירי הלעיסה המתבטאת בכאבים בפרקי הלסת והפרעות קלות בלעיסה. הפרעה זו מסתכמת ב- 5% נכות כאשר מחצית מנכות זו, שייכת לתאונה משנת 2003 ורק 2.5% הם עקב התאונה נשוא התביעה.

21. לתלונותיה המרובות של התובעת אין, איפוא, רלבנטיות לתביעתה דכאן. ליקויים בתפקודה, ככל שקיימים, קשורים למצבה הרפואי הקודם, זאת, בין השאר, לאור היקף נכותה בגין העבר (23% נכות) לעומת נכותה בגין התאונה הנוכחית (נכות מצטברת של 5% בלבד) ולאור טענת התובעת כי בעקבות התאונה מ- 2003 (אז הייתה בת 56), אינה מסוגלת לעבוד. לא ניתן לכן להימנע מהמסקנה כי התמונה אותה הציגה התובעת, לפיה עובר לתאונה תפקדה ללא קושי, טיפלה בכוחות עצמה במשק ביתה, בנכדיה ואף במשקי הבית של ילדיה ואילו אחרי התאונה הפכה לסיעודית, מוגבלת ותלויה בזולת – אינה מהימנה. למצער ניתן לומר כי מתצהיר העדות הראשית של התובעת עולה הגזמה יתירה בכל הנוגע לסבלה ומגבלותיה בגין התאונה.

ד. הפסדי שכר

22. לטענת התובעת, קודם לתאונה נשוא התביעה טיפלה בנכדיה באופן קבוע. עקב התאונה הפסיקה הטיפול בנכדיה ובכך נגרם לה הפסד שכר לעבר ולעתיד בסך כ- 10,000₪. (סעיפים 29-30 לתחשיב הנזק מטעם התובעת).

23. לא ניתן לקבל טענת התובעת. לא זאת בלבד שהתובעת לא טענה, לא כל שכן הוכיחה, כי ילדיה שילמו לה שכר בגין הטיפול בנכדים, אלא שלדבריה, בכך שטיפלה בנכדים חסכה לילדיה את עלויות המטפלת. (ר' סעיף 31 לתצהירה). הנה כי כן, לדברי התובעת, היא טיפלה בנכדים ללא תמורה. אם כך, ממילא לא נגרם הפסד שכר. בנוסף לאמור, טענת התובעת הן לעניין הטיפול בנכדיה קודם לתאונה והן לאחריה לא הוכחו כנדרש ולא השתכנעתי במהימנותן. לדברי התובעת, היא ניהלה מכון יופי ועבדה בו ובעקבות פגיעותיה בתאונה מ- 2003 היא נאלצה להפסיק לעבוד. התובעת לא סיפקה הסבר כיצד זה שבעוד שמצבה הרפואי והתפקודי לא אפשר לה לעבוד, הוא כן אפשר לה לעסוק בטיפול בנכדיה. התובעת גם לא העידה את ילדיה ואלה ממילא לא אישרו טענותיה בדבר הטיפול בנכדים. אשר על האמור, אני קובעת כי לתובעת לא נגרמו הפסדי שכר.

ה. עזרת צד ג'

24. לדברי התובעת, בשל הפגיעות הרבות מהן סבלה, מיום התאונה היא מרגישה סיעודית לחלוטין ומאז התאונה בעלה מטפל בה, עוזר לה להתלבש, להתפשט, לשרוך נעליים, להתקלח, מבצע את כל הקניות והרמת המשאות, מבשל, לוקח אותה לטיפולים, קונה לה תרופות ודואג באופן מוחלט לכל צרכיה. לדבריה, בעלה נאלץ להעדר מעת לעת מעבודתו לצורך הטיפול בה והוא ליווה ומלווה אותה לטיפולים. לדבריה, כך יהיה גם בעתיד ולכן נגרמו וייגרמו לו הפסדי שכר. (סעיפים 14, 18, 29, 30 ו-43 לתצהיר התובעת). בעלה של התובעת, מר משה פוזין, אישר בתצהירו את דברי התובעת. (סעיפים 11, 22 ו- 24-25 לתצהירו). התובעת עתרה לפיצוי, לעבר ולעתיד, בסך 750₪ לחודש לפי חישוב המבוסס על עזרה בת 5 שעות שבועיות, סה"כ לעבר 18,000₪ ולעתיד 140,100₪. (סעיפים 31-35 לתחשיב הנזק).

25. כמפורט להלן, טענות התובעת רחוקות מלהתיישב עם הראיות האובייקטיביות אשר הונחו בפני בית המשפט.

26. ד"ר הימלפרב, המומחה בתחום א.א.ג., קבע כי לתובעת לא נגרמה כל נכות עקב התאונה נשוא התביעה. ד"ר להב, המומחה בתחום האורטופדיה, קבע כי בעקבות התאונה נשוא התביעה נגרמה לתובעת נכות בשיעור 2.5% בלבד עקב הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד שדרה מותני. בגין הפגיעה בעמוד שדרה צווארי קבע כי לא נותרה לתובעת נכות. ד"ר להב קבע עוד כי אין בעקבות התאונה נשוא התביעה חשד לפגיעה נוירולוגית בתובעת. יתרה מכך, ד"ר להב קבע כי אין לתובעת מגבלה תפקודית מהותית וכי היא אף לא נזקקה לתקופת אי כושר. המומחה בתחום פה ולסת, ד"ר שלמה ברק, קבע כי התובעת סובלת מהפרעה תפקודית קלה-בינונית המתבטאת בכאבים בפרקי הלסת ובשרירי הלעיסה ובהגבלה קלה בפתיחת הפה, נקבע כי הנכות בתחום זה היא בשיעור 5% מהם רק 2.5% הם בגין התאונה נשוא התביעה.

27. הנה כי כן, כל שנקבע הוא כי לתובעת נכות אורטופדית בשיעור 2.5% עקב הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד שדרה מותני ו- 2.5% נוספים בגין הפרעה תפקודית קלה-בינונית בגין כאבים בפרקי הלסת ושרירי הלעיסה והגבלה קלה בפתיחת הפה. לאור האמור, לתובעת אין צורך בעזרת צד ג' ואין זה סביר, לאור הנכות הרפואית כאמור, כי התובעת תהא מנועה מלטפל בעצמה ובמשק הבית. לפיכך, אני דוחה את הצהרות התובעת ובעלה, לפיהן התובעת נעדרת כל יכולת לטפל בעצמה ולבצע כל פעולה שהיא הקשורה למשק הבית, לא כל שכן טענותיהם כי בעקבות התאונה התובעת הפכה סיעודית.

28. כמפורט להלן, בחקירה הנגדית של התובעת ובעלה התגלו גם פירכות וסתירות. כך למשל התובעת טענה בתצהירה כי בעקבות פגיעותיה בתאונה, בתה גרה עימה ונרתמה לעזרתה ולטיפול במשק הבית. (סעיף 15 לתצהיר התובעת). בעדותה בחקירה הנגדית התובעת אמרה כי גם נכון למועד עדותה בתה, יחד עם ארבעת ילדיה, מתגוררת בביתה. (עמ' 10 לפרוט' ש' 19-20). דא עקא, עדותה נסתרה בדברי בעלה אשר העיד בחקירה הנגדית כי מזה שנתיים שהבת אינה מתגוררת עם ילדיה בביתם וכי הוא והתובעת גרים לבד. (עמ' 12 לפרוט' ש' 20-27). יש לציין שהבת לא הובאה על ידי התובעת למתן עדות.

29. עוד התברר בחקירה הנגדית, כי מר פוזין עצמו סבל וסובל מבעיות רפואיות, דבר המעורר ספק לעצם יכולתו לטפל בתובעת ובמשק הבית. בעדותו מסר מר פוזין כי במקצועו הוא נהג מיכלית דלק אך הוא אינו עובד מזה חצי שנה עקב מצבו הבריאותי. הוא עבר ניתוח בכף יד ימין וכן ניתוח החלפת ברך ברגל שמאל. לדבריו, סבל מנימול והרדמות של כף יד ימין, לדבריו: "הייתי צריך להרים צלחת או כוס היתה נופלת". עוד לדבריו, סבל מהכאבים בכף ידו במשך שנתיים והבעיה הרפואית בברך ליוותה אותו חמש שנים. לדבריו: "היו מגבלות עד שלא יכולתי לעמוד על הרגליים". (בפרוט' עמ' 11 ש' 23- עמ' 12 ש' 5). התובעת מסרה בחקירה הנגדית כי בעלה סבל מבעיה בברך כ- 4-5 שנים וכי הוא עבר ניתוח שלאחריו הוא נעזר בהליכה במקל. (עמ' 9 לפרוט' ש' 17-20).

תצהיר העדות הראשית של מר פוזין הוא מ- 28.04.11 ומעדותו כאמור עולה כי עוד קודם למועד זה, משך שנים, הוא סבל מבעיות רפואיות אשר הקשו על תפקודו. אחרי הניתוח בברך הוא נעזר במקל הליכה. לא הוא ולא התובעת גילו עובדות אלה בתצהיריהם. מתיאוריהם עלה כי מצבו הבריאותי של מר פוזין שפיר וכי היה כשיר לשאת בנטל עבודות משק הבית והטיפול הנטען בתובעת. יש לציין כי גם הטענה כי למר פוזין נגרמו הפסדי שכר עקב הצורך לטפל בתובעת, לא הוכחו בתלושי שכר או אישורי מעביד.

30. גם העובדה שהתובעת לא העסיקה בשום שלב עזרה כלשהי בשכר, מעידה על היעדר נזקקות לעזרה. התובעת אישרה כי היא לא מעסיקה עזרה בשכר. לטענתה, אינה עושה כן בשל חסרון כיס. (סעיף 44 לתצהירה. עמ' 10 לפרוט' ש' 3-6). בחקירה נגדית נשאלה התובעת בנושא זה והשיבה כדלקמן:

"ש. בתביעה משנת 2003 בתאונה משנת 2003 בתביעה קיבלת 100,000₪, למה לא עשית בו שימוש לשכור עזרת צד ג' אם כל כך כואב לך

ת. זו שאלה מאוד אישית, אני חושבת שבחיים יש סדרי עדיפויות חייבים פה וחייבים שם, עזר לי לסתום כמה מקומות שהייתי חייבת.

ש. העדפת לפרוע חובות מאשר עזרה בבית

ת. כן." (עמ' 10 לפרוט' ש' 7-12).

על אף שקיבלה פיצוי בגין התאונה מ- 2003, התובעת לא העסיקה עזרה בשכר. התובעת מנתבת את כספיה למטרות אחרות ואינה שוכרת עזרת צד ג', אף לא בהיקף מצומצם. העובדה שהתובעת לא העסיקה עזרה בשכר ולו בהיקף מצומצם, מצביעה על כך שהתובעת אינה נזקקת לעזרה, לא כל שכן בהיקף הנרחב הנטען על ידה.

31. סיכומו של דבר, ככל שהתובעת נזקקה לעזרת בעלה ובתה בתקופה הסמוכה לתאונה, הרי שלנוכח פגיעותיה הקלות, לגביהן נקבע כי אף לא נזקקה לתקופת אי כושר, מדובר בעזרה שאינה עולה על הסביר ואין לפסוק בגינה פיצוי. באשר לעתיד, לאור הקביעות הרפואיות, התובעת לא נפגעה באופן המצדיק היזקקות לעזרת הזולת. אין לתובעת מגבלות גופניות משמעותיות ואין מקום לקבוע כי היא אינה מתפקדת בחיי היומיום בצורה סבירה, או שהיא אינה מסוגלת לשרת את עצמה ולטפל במשק הבית. לתובעת נכות בגין מצב רפואי קודם בשיעור כ- 23%, אשר אינו קשור לתאונה נשוא התביעה. ב"כ התובעת גם טען בסיכומים כי התאונה מ- 2003 הייתה משמעותית מהתאונה נשוא התביעה. מסתבר, איפוא, כי ככל שהתובעת סובלת מקשיים בתפקוד, הרי שאלה קשורים למצבה הרפואי הקודם, בגינו גם נקבעו לה שיעורי נכות גבוהים יותר.

32. אשר על האמור, אין מקום לפיצוי בגין עזרת צד ג'.

ו. הוצאות

33. לדברי התובעת, היו לה הוצאות רפואיות כגון תרופות, משחות, טיפולי שיניים, הוצאות נסיעה, דלק וחניה. לדבריה, לא שמרה את כל הקבלות והיא מעריכה את הוצאותיה בסך של 10,000₪. לדבריה, גם בעתיד תאלץ ליטול משככי כאבים, משחות, לבצע בדיקות וטיפולים וייגרמו לה הוצאות רפואיות ואחרות. כן יהיה עליה לבצע טיפולי שיניים משמרים אחת למספר שנים לשארית תוחלת חייה ולכן צפויות לה הוצאות בלתי מבוטלות בטיפולי השיניים. בגין הוצאותיה לעתיד עתרה לפיצוי בסך 20,000₪. (סעיפים 27, 37-39 ו- 40-41 לתצהירה. סעיף 37 לתחשיב הנזק).

34. בניגוד לטענותיה כאמור בדבר הוצאותיה הרבות, התובעת הגישה קבלה בודדה בגין הוצאה רפואית אחת על סך 150₪ המתייחסת לצילום פנורמי. התובעת לא הגישה כל קבלה עבור הוצאות נסיעה. אלה מצביעים כי לתובעת אין וגם לא צפויות הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בסכומים משמעותיים ובודאי לא בסכומים הנטענים על ידה.

35. גם לאור חוות דעת המומחים התובעת לא צפויה להוצאות רפואיות. ד"ר להב קבע כי מצבה של התובעת קבוע וכי היא תזדקק לטיפול תרופתי אנלגטי או טיפולים פיזיותרפיים ואלה ניתנים במסגרת קופת החולים בה היא חברה.

36. התובעת טענה כאמור לעיל להוצאות ניכרות בגין טיפולי שיניים תקופתיים. דא עקא, מאז התאונה חלפו למעלה מ- 4 שנים והתובעת לא הציגה כל הוצאה בגין טיפולי שיניים כטענתה. זאת ועוד, המומחה בתחום פה ולסת, ד"ר ברק, קבע כי מאז התאונה ועד למועד חוות דעתו, 31.12.10, התובעת לא נבדקה כלל על ידי רופא פה ולסת. (עמ' 1 לחוות הדעת, סעיף 2(ג)).

37. לאמור לעיל יש להוסיף כי על פי חוק בטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, חברותה של התובעת בקופת חולים מבטיחה לה קבלת שירותי בריאות שקובע החוק ללא צורך בתשלום כלשהו. בכלל זה זכאית התובעת לשירותי הבריאות הכלולים בתוספת השנייה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי וחובת הנתבעת לפצות אינה חלה לגבי שירותי בריאות אלה. (ר' סעיף 2(ב1)(1) לחוק הפיצויים. ע"א 5557/95 ע"א 6881/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724).

38. אשר על האמור, ייפסק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד בסך של 2,500₪.

ז. נזק לא ממוני

39. עבור נזק לא ממוני, לפי 5% נכות רפואית, ללא ימי אשפוז ובניכוי גיל, זכאית התובעת לפיצוי בסך 6,330₪.

40. התובעת ביקשה לפסוק לה בגין נזק לא ממוני 10% מהסכום המקסימאלי. סעיף 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה ובמסגרתה על בית המשפט לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם על-פי נסיבותיו של העניין הנדון לפניו. בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים כאמור בתקנה 2(ב) הנ"ל אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שיגרה את הפיצוי המקסימאלי הקבוע בתקנה זו. (ע"א 583/89 כראדי נ' דן - אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ, 09.05.91). בנסיבות המקרה, כפי שהובאו לעיל בפירוט, סבורני כי סך של 7,500₪ מהווה בנסיבות פיצוי הולם לנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת.

ח. סוף דבר

41. התובעת זכאית לפיצוי בסך 2,500₪ בגין הוצאות ובסך 7,500₪ בגין נזק לא ממוני.

42. הנתבעת ביקשה להטיל את הוצאות חוות המומחה בתחום א.א.ג. על התובעת. התובעת ביקשה להימנע מכך. משבהליך זה מונו, לבקשת התובעת, שלושה מומחים רפואיים, אשר שכרם מומן על ידי הנתבעת, ולנוכח המסקנות בחוות הדעת, סבורני כי מן הראוי שהתובעת תשתתף לפחות במחצית שכר המומחה בתחום א.א.ג, אשר, כאמור לעיל, קבע באופן נחרץ כי נכות התובעת בתחום זה היא תוצאת התאונה מ- 2003 ואינה קשורה לתאונה נשוא התביעה.

43. אשר על האמור:

א. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 10,000₪.

ב. הנתבעת תשלם לתובעת אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13%.

ג. התובעת תשלם לנתבעת מחצית שכר המומחה בתחום א.א.ג.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ב, 01 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.