1. מר אברהם אבשלומוב ("התובע ") טוען בתביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") שנפגע, ביום 17.09.08 ("יום האירוע") ב"תאונת עבודה", כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק").

תביעת התובע נדחתה במכתב מיום 24.05.09 (נספח ה' לכתב התביעה), ומכאן הוגשה התביעה דנן.

2. ביום 5.09.10 ניתן פסק-הדין בתביעה ("פסק-הדין"), ובו קבענו כי יש לדחותה. הרקע העובדתי שהוביל להגשת התביעה תואר בפסק-הדין, כדלקמן:

"א. אין מחלוקת שהתובע, יליד 1954, עבד במפעל כרמל מערכות מיכלים בע"מ ("המפעל") מיום 1.03.04 ועד לפיטוריו ביום 20.01.09.

ב. לטענת התובע, ביום האירוע, תוך כדי עבודתו כמלגזן במפעל, התמוטטו עליו משטחים, אשר גרמו לו לחבלה בזרוע ולרקע בכתף שמאל ("האירוע");

ג. התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי בסמוך לאחר האירוע הנטען ולא נעדר מעבודתו עד לפיטוריו.

ד. כשלושה חודשים לאחר יום האירוע, בעקבות תלונותיו של התובע על כאבים בכתף שמאל, הופנה הוא על ידי מעבידו, ביום 17.12.08 לרופא תעסוקתי (ת/1); זה קבע, במסמך מיום 12.01.09 (ת/3), כי על התובע להימנע מלהרים משאות מעל 5 ק"ג ביד שמאל וכן כי אינו מתאים לעבודה בעמדת הרמת משטחים למשך חצי שנה.

ה. נוכח קביעה זו של רופא התעסוקה, פוטר התובע, ביום 20.01.09, מעבודתו..." (סעיף 2 לפסק-הדין).

3. בפסק-הדין סקרנו את מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפנינו, תוך שימת לב מיוחדת לעובדות שלהלן:

"סיכום מכלול הראיות שבפנינו, ובשים לב:-

• לכך שפנייתו הראשונה של התובע לקבלת טיפול רפואי הייתה רק ביום 11.12.08, כ-3 חודשים לאחר האירוע הנטען;
• שבמשך התקופה שבין האירוע הנטען ועד לפיטוריו המשיך התובע בעבודתו כרגיל;
• שברישום הרפואי הראשון צוין כי התובע פנה לקבלת טיפול רפואי עקב כאבים בכתף שמאל, לאחר חבלה חוזרת, כאשר לא צוין כי פגיעתו של התובע התרחשה תוך כדי או עקב עבודתו וכן לא צוין מועד החבלה;
• שעדיו של התובע אינו (צ.ל אינם- ר.כ) תומכים בגרסתו לאירועים שאירעו, לטענתו, מיד לאחר מכן;
• שלא הועבר כל דיווח למפעל אודות האירוע הנטען עד ליום 20.01.09;" (סעיף 11 לפסק-הדין).

על בסיס כל אלו קבענו כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח התרחשותה של פגיעה בעבודה (סעיף 11 לפסק-הדין).

4. על פסק-הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 28.04.11 ניתן פסק-דין בערעור. בית הדין הארצי לעבודה, מפי כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה, קבע כי עניינו של התובע יושב לבית הדין האזורי דכאן לצורך קיום המשך דיון הוכחות בהתאם להנחיות שקבע, ובהן התרת הגשת ראיות (שיחה מוקלטת בין התובע למר אלי טרפה, עובד במפעל) ועדויות נוספות על ידי התובע. לפיכך בוטל פסק-הדין והתיק הושב אלינו להמשך דיון.

5. ביום 13.06.12 התקיים דיון הוכחות נוסף בתיק זה. במועד זה נשמעו שני עובדים נוספים שעבדו עם התובע במפעל- מר בוריס פבזנר ומר פבל פרנקל (אשר יקראו להלן "מר פבזנר" ו"מר פרנקל" בהתאמה). עוד העידו ד"ר מאיה פרייב רופאת המשפחה אשר טיפלה בתובע ("ד"ר פרייב") והתובע עצמו.

בית הדין הורה לצדדים להגיש סיכומים משלימים, וכך עשו (החלטה מיום 13.06.12).

טענות הצדדים בסיכומיהם

6. התובע טוען כי תלונותיו כפי שהן משתקפות מהרישום הרפואי מלמדות כי לא הייתה חבלה בכתפו בשנתיים עובר ליום האירוע הנטען, כי הרישום הרפואי המציין זאת מקורו בטעות, וכי הכאבים בכתפו החלו בסוף שנת 2008 בסמוך לאירוע. בגרסתו זו תומכות העדויות שהובאו בעניינו. באשר למועד פנייתו לטיפול רפואי, הרי שהשיהוי בעניין זה נבע מחששו לאבד את עבודתו, ופנייתו זו בוצעה כאשר הכאבים הכריעו אותו והוא לא יכול היה עוד לסובלם. נוכח כל אלו, טוען התובע, הרים הוא את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את התרחשות התאונה בזמן העבודה ויש לקבל את תביעתו בהתאם.

7. הנתבע טוען כי גם לאחר שמיעת הראיות הנוספות מטעם התובע, לא הורם נטל ההוכחה על ידיו. כך, קלטת השיחה אשר הוגשה, מציגה רק חלק מסוים מן השיחה שקוימה- ובעוד שהשיחה עצמה ארכה בין 5 דקות לרבע שעה (כך לשיטת התובע) הקלטת שהוגשה מתעדת שיחה באורך של 56 שניות בלבד. כמו כן, לא ניתן ללמוד מן הקלטת שהוגשה מתי סיפר התובע למר טרפו על האירוע הנטען. כן קיימות סתירות בין עדות התובע לעדותו של מר טרפו- בעוד שהתובע טוען שנפלה עליו ערימה של משטחי עץ, מר טרפו ציין בשיחתם כי נפל עליו משטח עץ בודד. באשר לעדותו של מר פבזנר- הצהרתו לפיה התובע סיפר לו על דבר האירוע ביום התרחשותו אינה מתיישבת עם העובדה שמפלט ביקורת גבולות הנוגע לו עולה כי במועד זה שהה הוא בכלל בחו"ל ולא בארץ. כן קיימות סתירות בין עדותו לבין עדות התובע, ומטעם זה גם כן אין לייחס לעדותו כל משקל. מטעמים דומים אין לייחס אף לעדותו של מר פרנקל כל משקל. מר פרנקל טען כי אינו זוכר האם התובע המשיך לעבוד לאחר האירוע, אף שהתובע עבד עוד 4 חודשים תמימים ועד אז לא נעדר כלל מן העבודה. במצב דברים זה לא ברור כיצד זוכר מר פרנקל שיחה בת מספר דקות עם התובע בה סיפר לו על האירוע, אך אינו זוכר את שהתרחש בתקופה הארוכה שלאחריה. עוד טוען הנתבע כי בעדותו מיום 24.02.10 לא אזכר התובע את העדים הנ"ל כמי שלהם סיפר על האירוע שארע לו. יתר על כן, בעוד שהתובע העיד כי סיפר למספר עובדים על האירוע במעמד משותף, העידו השניים כי כאשר התובע סיפר להם על שהתרחש לא נכח איש במקום. אף בעדותה של ד"ר פרייב אין כדי להועיל לתובע- לדבריה, כאשר מבוטח מספר לה כי נפגע בעבודה היא מציינת זאת בכרטיסו הרפואי, והרי שאירוע כאמור שאירע, כנטען, לתובע לא צוין בפגישתו עמה ביום 14.11.08, שאחרת צריך היה הדבר להירשם. כל אלו מוליכים למסקנה כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו ולכן יש לדחות את תביעתו.

הכרעה

8. השאלה הנשאלת היא האם יש בראיות ובעדויות הנוספות שהגיש התובע משום הוכחה לדבר התרחשותו של האירוע התאונתי הנטען, או שמא אין בהן כדי לשנות מהכרעתנו כפי שניתנה בפסק-הדין.

9. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לטעמנו גם לאחר הגשת העדויות והראיות הנוספות, לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו בדבר התרחשותו של אירוע תאונתי בעבודה. ואלה נימוקינו לכך:

א. התובע הגיש הקלטת שיחה שנתקיימה בינו לבין מר אלי טרפו- עובד המפעל ולצדה תמלול שבוצע על-ידי מומחה (הוגש ביום 3.06.12). מעיון בחוות דעת המומחה (מיום 7.12.11) עולה כי אורך ההקלטה עומד על 56 שניות בלבד. ואולם, התובע העיד כי השיחה הנ"ל נמשכה בין 5-10 דקות וכי עורך דינו הראשון הוא שבחר את הקטע הספציפי שתומלל (ש' 3-8 עמ' 21, פר' 13.06.12).

דברים אלו מלמדים כי הקלטת שהובאה בפנינו אינה שלמה ולמעשה אינה מייצגת, בהכרח, את תוכן השיחה במלואו, עובדה אשר יש בה כדי לפגום במשקלה כראייה. ואולם, אף מבלי להידרש לעניין זה, אין אנו סבורים כי בדברים אשר נאמרו בחלק המתומלל יש כדי לתמוך בגרסת התובע. ונבאר.

וכך נאמר בהקלטה:

"אני אלי טראפה, ה... בקשר לאברהם. שהוא קיבל מכה ב-17 לספטמבר 2008 במהלך עבודה בשעות הלילה, בשעה שלוש. הוא קיבל מכה, זאת אומרת נפל עליו משטח, אחר כך הוא בא אלינו, הוא טוען שהוא קיבל מכה בגב, הוא סבל עד הבוקר אחר כך מעבר לזה, לא יודע וזהו. בסדר?...".

מדברים אלו עולה, לכאורה, כי בסמוך לאחר האירוע בא התובע וסיפר למר טרפו על שאירע לו. ואולם, דברים אלו סותרים לגמרי דברים שאמר מר טרפו בעדותו בפנינו לפיהם התובע סיפר לו על האירוע רק בסמוך לחודש אוגוסט 2011 (ש' 27-29 עמ' 6, פר' 24.02.10).

לפיכך, בהינתן כי ההקלטה אינה שלמה כי אם מציגה קטע נבחר בלבד מן השיחה; ולאור סתירת דבריו הקודמים של העד, לא נוכל להסתמך על האמור בתמליל כדי לתמוך בגרסת התובע לעניין התרחשות האירוע.

ב. התובע הגיש תצהיר מטעמו של מר פבזנר. בתצהירו, הצהיר מר פבזנר כי:

"3. בתאריך 17/09/08 עבדתי בחברת מיכלי כרמל מערכות בע"מ.

4. בתאריך 16/09/08 הגעתי למשמרת בשעה 18:00 אחה"צ והתחלתי לעבוד במפעל בתפקידי כמפעיל מכבש.

5. בתאריך 17/09/08 בשעות הבוקר המוקדמות פגשתי את המערער מר אברהם אבשלומוב אשר התלונן בפני על כאבים בידיים ובגב אשר נגרמו לו כתוצאה נפילת משטחים..." (תצהיר מר פבזנר).

בעדותו אמר מר פבזנר כי אינו זוכר את פרטי האירוע במדויק, לרבות המועד בו ארע. לדבריו:

"... כשהתובע פנה אלי, התחלתי להיזכר זה היה קשור עם הנסיעה שלי, הייתי לפני כן בחופש, הוא ניגש אלי וזכרתי את הרגע, אני זוכר שהיה בחושך זה בטוח..." (ש' 15-16 עמ' 22, פר' 13.06.12).

ואולם, למרבה הפלא מפלט ביקורת הגבולות אשר הגיש הנתבע בנוגע למר פבזנר, עולה כי בין התאריכים 15/09/08-22/09/08 שהה מר פבזנר בחוץ לארץ (פלט ביקורת גבולות מיום 15.07.12, נספח לסיכומים המשלימים מטעם הנתבע), ומכאן כי כל התאריכים המצוינים בתצהירו אינם נכונים. גרסתו של עד זה נמצאה בלתי מהימנה בעליל, ומשכך אין בה כדי לתמוך בגרסת התובע.

לא נעלמה מעינינו העובדה כי פלט ביקורת הגבולות צורף לסיכומים המשלימים כראייה מטעם הנתבע ולא קודם לכן, ואולם- לנוכח העובדה כי התובע לא הלין על צירוף ראיה זו, ומתוקף העובדה שככלל, אין בית הדין לעבודה כפוף לדיני הראיות, ובכל עניין כאמור פועל הוא בכפוף לעקרונות צדק והגינות משפטית, וכן לאור העובדה כי מטרתנו היא לחתור לגילוי האמת- ובשם מטרה זו, אנו מקבלים את הראייה שצורפה חרף השלב בו הוגשה.

ג. עוד העיד בפנינו מר פרנקל. כאשר נשאל מר פרנקל על המועד בו התרחש האירוע, השיב:

"את התאריך אני לא זוכר. אני זוכר את המקרה שהתובע בא אלי. הגעתי למשמרת בוקר וראיתי את התובע שהוא כבר סיים את המשמרת לילה והוא סיפר לי שהא נפל והיו לו כאבים בכל הגוף...".

עוד אמר העד כי עודד את התובע להודיע על האירוע למנהל המשמרת. לשאלה האם התובע עשה כן בפועל, השיב כי הוא חושב שכן ושהתובע אמר לו שפשוט פחד לאבד את עבודתו. עובדה אחרונה זו לא צוינה בתצהירו.

לשאלה היכן סיפר לו התובע על האירוע והאם היו שם עובדים נוספים מלבדו, ענה כי:

"... במתחם שלנו. רק אנחנו היינו שם. לא נכח שם אף אחד אחר...".

עוד לא זכר העד האם לאחר קרות האירוע המשיך התובע להגיע לעבודה (ש' 1-28 עמ' 24, פר' 13.06.12).

עדות זו, גם כן, איננה מהימנה בעינינו וככזו אינה תומכת בגרסת התובע- ראשית, העד זכר פרטים מאד מסוימים- כגון עצם סיפורו של התובע על המקרה, בעוד שפרטים אחרים, חשובים לא פחות, נשמטו מזיכרונו- מה בדיוק ארע לתובע ומתי; והאם התובע הוסיף לעבוד לאחר מכן- אף שדובר בתקופה בת מספר חודשים. שנית, עדותו של העד איננה עולה בקנה אחד עם דברים שאמר התובע בעדותו, לפיהם לאחר קרות האירוע סיפר על שאירע לו למנהל המשמרת ומיד לאחר מכן למספר עובדים ספציפיים- גרי מיכאלוב, אלי טרפו ואלכסיי שלומוב (ש' 14-23 עמ' 5, פר' 24.02.10)- אשר ברי כי עד זה אינו נמנה עליהם.

ד. אחרון נתייחס לעדותה של ד"ר פרייב, היא רופאת המשפחה של התובע. התובע הגיש אישור עליו חתומה הרופאה ובו מצוין כדלקמן:

"אני הח"מ ד"ר פרייב מאיה... מאשרת בזאת כי, מר אבשלומוב אברהם... פנה אלי ביום 14.11.08 לשם קבלת טיפול רפואי בעקבות תאונת עבודה מיום 17.09.08 בה נפגע.

למותר לציין כי ביום מתן טיפול רפואי, קרי ביום 14.11.08 סיפר לי מר אבשלומוב אברהם כי, נפגע בתאונת עבודה" (נספח להודעה על המצאת ראיות נוספות מטעם התובע, מיום 26.09.11).

בעדותה, אמרה ד"ר פרייב כי היא שהוסיפה את התאריכים המצוינים באישור וזאת על סמך תיקו הרפואי של התובע. כן הבהירה כי כאשר מטופל מספר לה על פגיעה בתאונת עבודה היא מציינת את זה בתיק, וכי אם הדבר לא מצוין- משמע שלא נאמר לה דבר בעניין (ש' 2-20 עמ' 26, פר' 13.06.12). אולם, בהמשך אמרה שלא תמיד מציינים את הסיבה שלטענת המטופל גרמה לו לכאב (ש' 10-11 עמ' 27, פר' 13.06.12).

בהתאם לצו בית הדין הגישה ד"ר פרייב את כרטיסו הרפואי של התובע בקופת חולים "מכבי", בו מתועדים מועדי פניותיו למרפאה מתחילת הטיפול בו ועד היום (צו מיום 13.06.12). עיון בכרטיסו הרפואי מעלה כי ברישום הביקור מיום 14.11.08 מצוינת סיבת הפנייה כ:

"כאב בכתף השמאלי לאחר חבלה מלפני שנתיים".

מכאן, כי גם בתיקו הרפואי של התובע, במועד אשר לטענתו הלין בפני ד"ר פרייב על הפגיעה בעבודה הדבר לא צוין אף שלדבריה, בדרך כלל היא נוהגת לציין זאת. ואם לא די בכך, הרי שסיבת הפנייה המצוינת מאששת גם כן את קביעתנו בפסק-הדין לפיה בתחילה ייחס התובע את הכאבים בכתפו לחבלה קודמת שלו ורק לאחר הפנייתו לרופא תעסוקתי על ידי מעסיקו העלה את טענת האירוע בעבודה ביום 17.09.08.

ה. לציין כי התובע ביקש להעיד מצהירים נוספים שלא התייצבו לדיון ולפיכך ביקש צווי הבאה שיחייבו אותם להתייצב, בעניין זה קבענו כי:

"2. עיון בתצהירי העדות של העדים שלא התייצבו מעלה שאף אחד מהם, לפי עדותו בתצהיר, לא נכח וראה בעיניו את האירוע שהתובע מתאר בתביעתו כאירוע התאונתי.

3. נוכח עובדה זו ונוכח העובדה שגם בדיון מפברואר 2010 וגם בדיון היום נשמעו עדויות של עדים אחדים אשר גם הם לא נכחו באירוע והעידו את אשר התובע לעדותם סיפר להם; לאור חלוף הזמן שבין יום האירוע ובין המועד בו הוגשו התצהירים; ותוכן התצהירים- איננו סבורים שיש מקום לנקוט בצעד שללא ספק קשה מבחינתם של אותם עובדים, עדים, כמתבקש על ידי ב"כ התובע, היינו זימונם לדיון באמצעות צווי הבאה" (החלטה מיום 13.06.12).

בהמשך לאמור, לא מצאנו במכלול העדויות הנוספות שהובאו לעיל והמושתתות, רובן ככולן, על דברים שלכאורה סיפר התובע לעדים השונים במועדים שציין, משום תמיכה לגרסת התובע באשר לתיאורו את האירוע התאונתי.

10. נוכח כל אחד מהנימוקים דלעיל, ובוודאי בהצטברם, יש לדחות את התביעה דנן.

11. סוף דבר- התביעה נדחית.

בנסיבות תיק זה, בו נמצאו גרסאות העדים הנוספים שהמציא התובע בלתי מהימנות; שברור שישנה סתירה בין עדותו לגבי אורך שיחתו עם העד המוקלט, לבין אורך התמליל שהוגש; וכי לא נמצא שעדות רופאת המשפחה תומכת בגרסתו –כפי שניסו להעלותה, היינו נמצא שבניגוד לעדותה בפנינו שכאשר אדם מתלונן על אירוע בעובדה, מקבל הדבר ביטוי ברשומות הרפואיות- ובענייניו מצאנו, רק לאחר שהוזמנו הרשומות, שאין בהן תיעוד לטענת התובע שאמר לרופאה שאירע לו אירוע בעבודה- וכאשר ההליך זה מתמשך[ וכלל גם ערעור] –יש מקום לסטות מדרך המלך ולחייב התובע בהוצאות משפט. לכן עליו לשלם לנתבע סך 1500 ₪ כהוצאות משפט, להיום.

12. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, 29.08.12, בהעדר הצדדים.