כנגד הנאשם הוגש לבית משפט זה כתב אישום, בו יוחסה לו עבירה שעניינה בנייה ללא היתר/בסטייה מהיתר לפי סעיף 145(א)(1)(2)(3), בצירוף סעיפים 204(א)-(ב) + 208(א) על פי חוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 .

1. בתאריך 19.3.09 סייר מפקח הבנייה מטעם המאשימה , מר אבינועם פיקס , לצורך ביצוע בדיקת סיום בנייה במבנה הנמצא בשדרות תל חי 279 בקריית שמונה הידוע כגוש 13144 חלקה 24 (להלן :"המבנה" ו/או "המקרקעין") לאחר שהוגשו על ידי מבקשי ההיתרים (משפחות שוורצמן ופורלנדר) באמצעות הנאשם , אשר הינו מהנדס בהכשרתו ובעל משרד פרטי בקרית-שמונה בתחום הנדסת הבניין , שתי בקשות שונות לבניית שני מחסנים בקומת העמודים של המבנה .
2. הבקשה הראשונה שמספרה 20080015 הוגשה על ידי בניה"ז אילנה ומיכאל פורלנדר לצורך הקמת תוספת מחסן בקומת העמודים של המבנה ואושרה על ידי המאשימה בתאריך 8.4.2008 (היתר מספר 20080027) . הבקשה השנייה שמספרה 20080016 הוגשה על ידי בניה"ז שוורצמן מירה ובוריס ואושרה על ידי המאשימה בתאריך 8.4.2008 (היתר מספר 20080028) . על פי ההיתרים שניתנו למבקשים גודלו של כל אחד מן המבנים הינו כ – 10.66 מ"ר כ"א , דא עקא שבפועל הוקמה בקומת העמודים של המבנה בסטייה מהיתר הבנייה יחידת דיור אחת אחת ששטחה כ-21.34 מ"ר הכוללת מטבחון , מקרר , מזגן , ארון בגדים, יחידת מקלחת ושירותים המאפשרים שימוש בשני החדרים שאוחדו כיחידת דיור אחת (ראה : מוצגים ת/1 , ת/2 , ת/3 ; ת/5) . בתאריך 20.5.2008 חתם הנאשם על גבי מסמך המופנה לבנק "מזרחי טפחות בע"מ" שכותרתו "אישור מצב בנייה" ממנו עולה , כי עובר למועד מתן האישור הבנייה הגיעה לשלב גמר השלד והגג (ראה : מוצג נ/2) . בתאריך 20.11.2008 חתם הנאשם על גבי שתי תעודות גמר בשתי היחידות שנבנו (ראה : מוצג ת/8) .
3. כתב האישום הוגש כנגד הנאשם נוכח היותו האחראי לעבודה או לשימוש הנ"ל מתוקף היותו עורך הבקשה, מתכנן השלד ואחראי הביקורת לביצוע העבודות . בתאריך 7.4.2009 נשלחה אל הנאשם הזמנה להתייצב בתאריך 21.4.2009 לחקירה בפני מפקח הבנייה , מר אבינועם פיקס , בכל הנוגע לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום . בסופו של יום , בחר הנאשם שלא התייצב לחקירה והשיב למאשימה במכתב מיום 22.4.2009 כי אין הוא זוכר מיהו הקבלן אשר ביצע את עבודות הבנייה , וכי בזמן הביקורת אותה ערך במקרקעין לא נתגלעה כל סטייה מההיתר ולפיכך אין הוא אחראי לכל אותם שינויים אשר נעשו על ידי מבקשי ההיתר (ראה : מוצגים ת/4 , ת/7 , נ/3) .
4. במסגרת ראיות המאשימה העיד בפני ביהמ"ש בפניי רכז הועדה המקומית לתכנון ובנייה, מר דוידי צביאל , אשר ציין בעדותו כי : ". . . בשני התיקים הוגשו תוכניות של תוספת מחסן בקומת עמודים, בכל לב עד להמצאת ההיתר לא הייתי בתפקיד רכז הועדה. מדובר בתוכנית של משפחת שוורצמן, וכן תוכנית של משפחת פולנדר, משפחת שוורצמן יש את המחסן השמאלי, משפחת פולנדר מחסן ימני, כל מחסן 10.66 מ"ר, כניסה נפרדת לכל מחסן, מדובר בשתי בקשות נפרדות, ניתן היתר בניה ביום 8.4.08, למשפחת שוורצמן, ולמשפחת פולנדר ניתן היתר באותו תאריך, ההיתר ניתן עבור מחסן בקומת עמודים. במקום אין תוכנית מפורטת נקודתית, לכן הועדה לא יכולה לאשר יחידה בקומת הקרקע, הועדה נהגה לאשר מחסנים בבלד (השגיאה במקור – הדגשה שלי מ.נ), בשתי הבקשות המבקש שרגא אלרום, גם ערך את הבקשות, חתום על האחראי לביקורת שרגא אלרום. . . ניתן היתר ולאחר כמן לא היו שינויים. שיעור האגרה 30 ₪ למ"ר. "(ראה בעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 9.5.2010, עמ' 3 לפרוטוקול, משורה 9 ואילך).
5. במסגרת עדותו של עד זה, הוגש עותק מהתוכניות המתייחסות לשני הבתים הרלוונטיים, אשר התקבלו וסומנו במאוחד ת/1. מעיון בתוכניות ת/1 עולה בבירור, כי חתימתו של הנאשם מתנוססת על גביהן, כי הנאשם הוא זה אשר מונה כאחראי לביקורת ביצוע עבודות הבנייה הרלוונטיות, וכי הנאשם הינו הגורם אחראי לביצוע שלד הבנייה . כמו כן , עולה מהתוכניות הללו כי הנאשם הוא זה אשר ערך את הבקשות לקבלת היתר בנייה במקרקעין הרלוונטיים ביחס לשני הבתים .

1. מעדותו של מפקח הבנייה , מר אבינועם פיקס , עולה כי פיקס סייר בשטח ביום 19.3.09 וכי הוגשה בקשה לבניית שני מחסנים בקומת עמודים אצל משפחת שוורצמן ומשפחת פורלנדר, אולם בפועל נמצא, כי נבנתה יחידת דיור אחת מאוחדת בשטח של כ- 21.34 מ"ר, בה נמצא חדר אמבטיה ושירותים, מטבחון, ארון בגדים, טלוויזיה, כיור ומקרר. כן מצוין בדו"ח פיקוח ת/3, כי הנאשם הינו מגיש הבקשה והוא אשר חתום כאחראי לביקורת הבנייה, ביחס לשתי הבקשות הרלוונטיות.

טענת הנאשם בדבר תחולת ההגנה מן הצדק :

1. הנאשם מציין בסיכומיו כי יש מקום לבטל את כתב האישום , או לחילופין לזכותו נוכח אמת המידה המפלה והאכיפה הבררנית בה נקטה המאשימה כלפיו אל מול ברי סמכא אחרים שכמותו . בנוסף לכך , מציין הנאשם בסיכומיו כי המאשימה מבקשת לבוא עימו נקם בשל העובדה שבתאריך 25.5.2009 הגיש לבית-משפט השלום בת"א תובענה אזרחית בסך של 499,313 ₪ כנגד החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בעניין הנוגע למתן שירותי תכנון הנוגעים לפרויקט שדרוג אצטדיון הכדורגל בקרית-שמונה (ראה : מוצג ת/8) , וכן גם נוכח שחיתויות אותן חשף בנוגע לתפקוד עירית קרית-שמונה ופרנסיה . הנאשם מבקש להיבנות בטענותיו הן מעדותם של רכז המאשימה , מר דוידי צביאל , והן מעדותו של מפקח הבנייה במאשימה מאז שנת 2008 , מר אבי קבילו , וכן מעדותו של מפקח הבנייה לשעבר , מר פיקס , אשר כולם כאחד הבהירו בעדותם כי המאשימה לא הגישה במהלך תקופת כהונתם של עדי התביעה 1 ו – 2 וכן של עד ההגנה מטעמו כתבי אישום כנגד מהנדסי בניין ו/או כנגד עורכי ומתכנני תוכניות בניין נשואי ההיתר (ראה : עדותו של מר צביאל בעמוד 3 שורה 27 עמוד 4 שורה 2 לפרוטוקול ; עדותו של העד מר פיקס בעמוד 5 שורות 21-22 לפרוטוקול ; עדות העד קבילו בעמוד 14 שורות 23 – 24 לפרוטוקול) . עוד טוען הנאשם , כי עצם העובדה שחרף חלוף הזמן לא נקטו הליכים משפטיים כנגד מבקשי ההיתרים על אף שהוצא צו הריסה כנגד המבנה (ראה : עדות העד קבילו בעמוד 14 שורות 18 – 19) אזי הדבר אומר דרשני ומלמד על כך שכתב האישום הוגש משיקולים זרים .
2. עוד טוען הנאשם בסיכומיו , כי נתגלעו מחדלי חקירה מהותיים בדרך התנהלותה של המאשימה בשל כך שהקבלן המבצע לא נחקר על ידי המאשימה ואף לא זומן לעדות בביהמ"ש . עוד טוען הנאשם כי עד התביעה , מר אבינועם פיקס , העיד עדות שקר בביהמ"ש עת טען כי לא נכח בזמן חקירתה של הגברת שוורצמן בעוד שמעדותו של מר קבילו עולה בבירור, כי בניגוד לנוהלי המאשימה עד זה תרגם חלק מעדותה של עדת התביעה , הגברת שוורצמן , וכל זאת מבלי שהעניין בא לכדי ביטוי בדו"ח החקירה מיום 23.4.2009 (ראה: עמוד 14 שורה 26 – עמוד 15 שורה 7 לפרוטוקול , עדות הגברת פורלנדר בעמוד 7 שורות 12 – 13 לפרוטוקול ; מוצג נ/1) .
3. בעניין ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (2) 221) זכתה הדוקטרינה להכרה עקרונית בדין הישראלי , שם קבע כב' השופט ד. לוין כי ראוי שכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו , והתווה את המבחן הקובע הבא: "המבחן הקובע , כפי שאני רואה לאמצו , הוא מבחן ה"התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", היינו התנהגות שערורייתית , שיש בה משום רדיפה , דיכוי והתעמרות בנאשם..המדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת , דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זה תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי במקרים שבהם התנהגות הרשות הייתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם , כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה".
4. בהמשך קובע ביהמ"ש דינמיקה לבחינת תחולתה והפעלתה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק ע"י בחינה בת שלושה שלבים , לבחינת ההליך המשפטי , תקינותו , איזון האינטרסים השונים ומידת פגיעותו של ההליך הפלילי בנאשם. בשלב הראשון על ביהמ"ש לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם , ובמידה ונפלו פגמים כאלו , לעמוד על עוצמתם וזאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב השני על ביהמ"ש לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים , במידה ונמצאו פגמים , יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות.
5. בשלב זה, נדרש ביהמ"ש לאזן את האינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של הליך הפלילי שמן העבר האחד , נמצאים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך ובין היתר העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימם; הוצאת האמת לאור , קיומם של מנגנוני גמול , הרתעה וענישה; שמירה על בטחון הציבור , קיומם של צווים הניתנים ע"י הרשויות המוסמכות לכך וע"י ביהמ"ש בעיקר והגנה על זכויות של הקורבן הנפגע , ומן העבר השני , נמצאים האינטרסים השוללים במקרה הקונקרטי את המשך קיומו של ההליך ובהם: הגנה על זכויות היסוד של הנאשם , פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד , שמירה על טוהר ההליך השיפוטי ושמירת אמון הציבור בבית המשפט. תוך כדי כך , על ביהמ"ש לתת את דעתו לנסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו; למידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן , לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם ולנסיבות שהביאו לגרימתה , למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם , וכן לשאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתום לב.
6. בשלב השלישי , מששוכנע ביהמ"ש כי קיומו של ההליך כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות – עליו לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים יותר מתונים ומידתיים מאשר ביטולו של כתב האישום; ביהמ"ש עשוי לקבוע כי הפגיעה שנגרמה לנאשמת , אף שאינה מצדיקה את ביטול כתב האישום , מצדיקה היא את ביטולם של אישומים ספציפיים , או שתהא ראויה להישקל לטובתה בקביעת עונשה אם תורשע.
7. הסוגיה של אכיפה בררנית נדונה בפסיקה פעמים רבות. לדוגמאות אחדות, עם תוצאות שונות, על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה כך שלא כל אכיפה חלקית הינה בהכרח אכיפה סלקטיבית הינה פסולה (ראה : ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' אהרון לימור מיום 4.9.2007) . בע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל מיום 4.8.08 אף נקבע , כי כל עוד לא הסתבר שאי העמדה לדין של חלק ממעורבים בפרשה נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אזי אין באכיפה חלקית כדי להצדיק ביקורת שיפוטית. נטל ההוכחה כי לעיני המאשימה עמדו שיקולים זרים ומטרות פסולות באי העמדה לדין של מזמיני העבודה או אף באי חקירתם מוטל על כתפי הנאשם (ראה: ת"פ (י-ם) 377/04 מדינת ישראל נ' ירון וול מיום 3.7.2007)).
8. אשר לשלב הראשון , ברי כי אכן נפלו בדרך התנהלותה של המאשימה מחדלי חקירה בכך שחלק מהחקירה התנהל בניגוד לנוהלי המקובלים המאשימה , ברם ההלכה היא שמחדלי חקירה אינם מובילים בהכרח לזיכויו של הנאשם, שכן – "נפקותו של המחדל תלויה בנסיבות המיוחדות של העניין הנדון, ובפרט בשאלה האם דובר במחדל כה חמור עד כי יש חשש שמא קופחה הגנתו של הנאשם באופן שהתקשה להתמודד עם חומר הראיות שמפלילו" (ראה : ע"פ 1977/05 דוד גולה נ' מדינת ישראל מיום 2.11.2006) . עם זאת , הנאשם איננו מתייחס בסיכומיו לסתירות מהותיות אשר נתגלעו בתרגום דבריהן של עדות התביעה מספר 3 ו – 4 אל מול טענותיהן בביהמ"ש , מה גם שגם בהנחה ואכן נטענה על ידי עד תביעה טענה אשר התבררה כבלתי מהימנה , אזי אין הדבר מצדיק ביטול של כתב אישום מאחר ולא מדובר במחדל קיצוני המצדיק את ביטול כתב האישום . אשר לטענת הנאשם לפיה קבלן הבניין המבצע לא נחקר ולא הועמד לדין אזי אין הדבר גורע מסמכותה הטבועה של המאשימה להגיש כתבי אישום נפרדים כנגד שורה ארוכה של גורמים המעורבים באישור המבנה בניגוד להיתר קיים .
9. סעיף 208(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 מאפשר להטיל אחריות לסטייה מהיתר לא רק על בעלי המקרקעין, על מחזיקיהם, על המשתמשים בהם, על בעלי ההיתר ועל הקבלן, כי אם גם על האחראי לעבודה או לשימוש, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, המהנדס או ההנדסאי האחראים לביצוע . בעל מקרקעין כמעט ואינו יכול לפעול ללא הנחייתו ותוכניותיו של האדריכל ו/או של המהנדס האחראי או של איש המקצוע המופקד על פי דין על התוכניות, ולכן על האחרון לבחון את ההיבטים התכנוניים שהם בגדר מומחיותו המיוחדת ולהאיר עיני בעל הנכס ולהנחותו לבל יפעל שלא כדין (עפ"א (מחוזי ת"א) 70847/04 מדינת ישראל נ' ארקד אחזקות בע"מ מיום 30.12.07)).
10. מהנדס אשר חתם על הבקשה להיתר כמהנדס האחראי לביצוע השלד הינו המהנדס האחראי לבצוע השלד ותפקידיו כוללים גם פיקוח עליון על הביצוע של השלד בכל הנוגע לשלד בהיותו המהנדס ה'אחראי לביצוע (ראה : ע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 529, 542-540 (1993) . לשם מימוש אחריותם זו של האדריכל ושל מהנדס השלד עליהם ללוות את הבנייה לכל אורכה, משולחן השרטוט ועד לקבלת תעודת הגמר ולפיכך על המתכננים להבטיח את מהלכה התקין של הבנייה כאשר בכל מקרה של סטייה מן התוכנית המתכננים הם אלו אשר שנדרשים להסב את תשומת לבם של מפקחי הרשות לדבר, ולא להפך (ראה : פרשת גבירצמן לעיל, בעמ' 545). מעבר לעניין גבירצמן , הרי שסוגיית אחריותם של מהנדסים , ובפרט של מתכנני שלד הבניין , נדונה לא אחת בפסיקת בתי המשפט (ראה גם : רע"פ 257/12 אינג' יוסף בלס נ' מדינת ישראל מיום 12.8.2012 ; רע"פ 6328/04 חליל רבאח עוקה נ' מדינת ישראל מיום 21.9.2004) .
11. זאת ועוד , לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנאשם לפיה ה"מניע" להגשת כתב האישום היה חשיפת שחיתויות בעיריית קרית-שמונה מצידו בה הועסק במשרה חלקית (ראה : עמוד 17 שורות 1 – 2 , 12 לפרוטוקול) וכן הגשת תובענה אזרחית בעניינה של עיריית קרית-שמונה . מעבר לכך , שלא פורטו על ידי הנאשם השחיתויות המיוחסות לעיריית קרית-שמונה ולא הוצגו אסמכתאות לכך הרי שעיון בכתב התביעה (ראה: מוצג נ/4) מלמד על כך שהתובענה הוגשה כנגד החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי ולא כנגד עיריית קרית-שמונה . על פי הנטען בכתב התביעה הגוף אותו תבע הנאשם ממוקם בת"א ומהווה אישיות משפטית נפרדת ושונה לחלוטין מזו של עיריית קרית-שמונה , ולפיכך כל עוד הנאשם לא השכיל לזמן עדים מן החברה הנתבעת ו/או מעיריית קרית-שמונה על מנת לתמוך בטענה זו אזי עסקינן ב"תחושת בטן" גרידא מצד הנאשם ולא בטענה עובדתית המצריכה ליבון והכרעה לגופו של עניין . כמו כן , היה סיפק בידי הנאשם להתייצב לחקירה במשרדי המאשימה בכל הנוגע למכלול התנהלות הדברים נשואי כתב האישום , אולם האחרון בחר מסיבותיו שלו שלא להתייצב לחקירה מקדימה ושלא לשטוח את השגותיו השונות בפני המאשימה טרם הגשת כתב האישום . אשר על כן , הנני דוחה את טענותיו של הנאשם בכל הנוגע לתחולת ההגנה מן הצדק במקרה זה .

אחריות הנאשם ונטל ההוכחה בענייננו :

1. בעניין עוקה קבע ביהמ"ש העליון כי מהנדס בניין , אשר תכנן בעבור לקוחו תוכנית בנייה לצורך קבלת היתר בנייה ואשר סייע בידו לקבל את ההיתר , אולם נתחוור בסופו של יום כי המבנה נבנה בניגוד לתנאי ההיתר תוך חריגה ממנו , צריך לשאת באחריות לעבירה שנעברה על סעיף 204 מכח הוראת סעיף 208(א)(8) לחוק התכנון והבנייה , אלא אם עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 208(ב) לחוק . בעניין עוקה דחה ביהמ"ש את הטענה לפיה אין להטיל אחריות על מי שמגיש בקשה להיתר אך בפועל אינו נוטל חלק בביצוע העבודה מאחר ותכלית החוק היא להרחיב את "מעגל" האחראים גם על אלה שאיפשרו את ביצוע העבירה והכשירו את הקרקע לכך בפעולותיהם המקצועיות, שבלעדיהן לא ניתן היה לעשות כן בהתאם להלכת גבירצמן וכל זאת בכדי שיישמר האינטרס הציבורי הקיים בריסון ההפקרות בתחום העבירות על חוק התכנון.
2. על מנת לחסות בצל הגנת סעיף 208(ב) לחוק, נדרש המהנדס להוכיח כי הוא "נקט בכל האמצעים הנאותים" לקיום הוראת החוק בכל הנוגע לעבודה הנדונה, , דהיינו , לא רק באמצעים שננקטו לאחר שהעבירה נעשתה אלא גם ובעיקר באמצעים שננקטו במהלך השוטף של עבודת הליווי והפיקוח האדריכלי בטרם ועובר לביצוע העבירה, ואשר נועדו להבטיח את קיום הוראות החוק, למנוע את הבנייה הבלתי חוקית ולהבטיח עבודת בנייה בהתאם להיתר הבנייה שניתן לבית (ראה : עפ"א (מחוזי ת"א) 22149-07-11 יוסף בלס נ' מדינת ישראל מיום 14.12.2011) .
3. נטל הוכחת ההגנה לפי סעיף 208(ב) מוטל על הטוען לה . המדובר בנטל הוכחה מוגבר במובן זה , שלא די לנאשם להוכיח שלא הייתה לו מחשבה פלילית בביצוע העבירה, אלא עליו להוכיח כי העבירה, אף אם נעשתה בידי אחר, נעשתה ללא רשלנות מצידו ולאחר שהוא עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. הטעם להטלת נטל מוגבר זה על הנאשם נעוץ בצורך להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מסוג העבירה בה הורשעה המערערת. הטלת נטל מוגבר מונעת מהנאשם את האפשרות הקלה להשתחרר מאחריות פלילית במצב בו ברור כי בוצעה עבירה, אולם הנאשם טוען כי לא עשה ולא ידע כפי שעמד על הדברים (ראה : עפ"א ( מחוזי ת"א) 80136/05 נורית-אסתר כלב נ' עיריית הרצליה מיום 12.9.06 ; ע"פ 630/05 (מחוזי חיפה) חברת מטעי גן חברה חקלאית בע"מ נ' עיריית חדרה מיום 6.2.06) .
4. בהתאם לאמות המידה אשר הותוו על ידי ביהמ"ש העליון בעניין עוקה , הרי שההגנה הקבועה בסעיף 208(ב) לחוק התכנון והבנייה איננה מצריכה ידיעה אישית של המתכנן/מהנדס לפיה מבקשי ההיתר בנו במקרקעין נשואי ההיתר בסטייה מההיתר , אלא מצריכה את המתכנן/מהנדס לנקוט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות החוק כנדרש . עוד נקבע בעניין עוקה , כי על המתכנן/מהנדס להתעניין במצב העבודות בשטח ובמידת הצורך אף להודיע על הפרת הוראות הדין לרשויות ככל שמובא לידיעתו הפרה של הוראת הדין מצד לקוחו ולהראות כי נקט באמצעי כלשהו למען שמירת הוראות החוק ועל אחת כמה וכמה שנקט בכל האמצעים הנאותים כנדרש בסעיף 208(ב) .
5. כאמור מעלה , מן האסמכתאות אשר הוצגו בפני ביהמ"ש , עולה כי הנאשם חתם על תעודות גמר בנייתן של שתי תוספות הבנייה בתאריך 20.11.2008 (ראה : מוצג ת/8) , וכי הביקורת מטעם פקחי המאשימה התבצעה מספר חודשים לאחר מכן בתאריך 19.3.2009 (ראה : מוצג נ/3) . מעדויותיהן של מבקשות היתרי הבנייה עולה , כי השתיים נשפטו על מעשיהן בבית המשפט ואף נקנסו בשל כך , וכי עבודות הבנייה של התוספות החלו בחודש מאי 2008 והסתיימו לאחר כחודשיים ימים במהלך חודש יולי 2008 כאשר הגברת פורלנדר דיווחה לנאשם על סיום עבודות הבנייה במהלך חודש נובמבר 2008 . עוד עולה מעדותיהן של עדות התביעה מספר 3 ו – 4 כי בתחילה הוגשה תוכנית לבניית יחידת דיור אחת , אולם משהובהר להן בשיחה עם עובד המאשימה בשם שמעון אמיר, כי אין באפשרות המאשימה לאשר בנייה של יחידת דיור מאוחדת הוכנה על ידי הנאשם תוכנית נוספת , וכי לאחר ששולמו לנאשם שני תשלומים בגין ביצוע שתי עבודות התכנון אישרה המאשימה את שתי התוכניות .
6. מעדותו של הנאשם עצמו עולה גם כן , כי עדות התביעה מספר 3 ו – 4 שילמו לו בעבור הגשת שתי תוכניות בנייה וכי הוכנו על ידו שתי תוכניות בנייה לאחר שהתוכנית לבניית חדר מאוחד נדחתה על ידי המאשימה , וכמו כן עולה מעדותו של הנאשם , כי בעת החתימה על גבי טופס אישור גמר ביצוע העבודות (מוצג ת/8) הנאשם עצמו כלל לא בדק את סוג עבודות הבנייה אשר בוצעו בתוך המבנה , לאור הבחנתו כי במבנה הותקנו שתי דלתות וכן קיר מפריד החוצץ בין היחידות . הנאשם ציין כי אין זה מתפקידו כמהנדס/מתכנן לבוא ב"נעלי" המאשימה ולבדוק את אופי וסוג העבודות הנעשות בתוך המבנה ולהתריע בפניהם על מהות העבודות בנימוק כי הדבר עלול לגרום לסכסוך מיותר בינו לבין לקוחותיו .
7. עוד עולה מעדותו של הנאשם , כי אין הוא ידע את פרטי הקבלן אשר בצע את עבודת הבנייה במקום וכי אין בידיו שום תיעוד דוגמת צילומים או יומנים המלמדים על אופי העבודות אותן אישר על אף שלטענתו העבודות אותן ביצעו מבקשות ההיתר בוצעו לאחר שחתם על גבי מסמכי אישור גמר עבודות הבנייה (מוצג ת/8) . הנאשם שב וחזר בעדותו על הטענה העובדתית לפיה העבודות לצורך איחוד המבנה נעשו רק לאחר שהאחרון חתם על גבי אישור גמר הבנייה .
8. מתשובותיו של הנאשם התרשמתי כי חרף ויתקו המקצועי רב השנים אזי הלה לא השכיל להפנים כלל את מהות תפקידו כמהנדס/מתכנן וכמי שחתום על גבי הצהרות רבות חשיבות הכלולות בבקשת ההיתר וכן בתעודת הגמר (ראה : מוצגים ת/1 ו – ת/8) , אשר אינן רק בבחינת אישור פורמאלי לצרכים בירוקרטיים ותו לא . טענה זו אף חוזקה בסיכומיו של הנאשם בהם ציין כי תפקידו של מהנדס ואחראי הביקורת הוא לוודא בשלב הבנייה/ההקמה של המבנה כי המבנה נבנה בהתאם לתוכניות וכי אין זה מתפקידו ומסמכותו לברר האם לקוחותיו חרגו מן ההיתר אשר ניתן להם מאחר והדבר נמצא בתחום אחריותה הישירה של מחלקת הפיקוח של עיריית קרית-שמונה (ראה: סעיף 21 לסיכומים). הנאשם כלל לא בחן את מהות העבודות אשר נעשו בתוך המבנה עובר למתן ההיתר הסופי (ת/8) ולכן אין לקבל את גרסתו לפיה עבודות הבנייה בוצעו רק לאחר מתן ההיתר , ולפיכך עדיפה בעיניי גרסת הגברת פורלנדר לפיה הנאשם כלל לא נפגש עימה ו/או עם הגברת שורץ עובר לאישור עבודות הבנייה וכלל לא הנחה אותה ו/או את אמה שלא לבצע שינוי נוסף במבנה טרם מתן ההיתר .
9. בנדון דידן , ברי כי אין זה סביר שמגישות ההיתר תגשנה לפיתחה של המאשימה בקשות למתן היתרי בנייה טרם ביצוע הביקורת , וכי אלו תפעלנה לשינוי מהות ההיתר בטרם ביצוע ביקורת "השחרור" המתבצעת כדבר שבשגרה על ידי פקחי המאשימה . ודוק , לא עלה בידיו של הנאשם להוכיח על פי אמות המידה הנדרשות בפסיקת ביהמ"ש העליון כי אכן עומדת לזכותו ההגנה הקבועה בהוראת סעיף 208 (ב) לחוק התכנון והבנייה , דהיינו , כי נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים מבר סמכא בתפקידו כאחראי לביקורת בהתאם לסעיף 16.02 (ד) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר , תנאים ואגרות) , ובפרט בחינה מדוקדקת של העבודות אשר נעשו בתוככי המבנה , בדיקת העבודות בוצעו בהתאם לתנאי ההיתר והאם הקבלן המועסק הינו קבלן רשום , ובכלל זאת גם להתריע בפני לקוחותיו על הסנקציות הצפויות כתוצאה מהפרת תנאי ההיתרים אשר ניתנו על ידי המאשימה .
10. מטעמים אלה, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום .
11. נוכח הסכמת הדיון הקבוע ליום 17.2.2013 מבוטל . החלטה זו תשלח אל הצדדים בדואר על ידי מזכירות ביהמ"ש . ב"כ הצדדים יגישו לביהמ"ש בתוך 14 יום רשימת מועדים מוסכמים לצורך קביעת מועד ישיבת הטיעונים לעונש .

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ג , 27 דצמבר 2012, במעמד הצדדים