תביעת עיזבון ותלויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

המחלוקת על הנזק.

רקע

1. המנוח חיים אורנשטיין ז"ל עבד כנהג משאית. ביום 27.8.09 בהיותו בן 39, נהרג בתאונת בעבודה. במותו הותיר אחריו יורשים ותלויים, שני ילדיו הקטינים. התביעה הוגשה על ידי הילדים וגרושתו אושרית.

2. המוסד לביטוח לאומי שילם וישלם לילדים קצבת תלויים. נכון ל – 28.1.14 ולפי חוות דעת אקטוארית עמד הסכום על 982,917 ₪.

3. פרטי המעורבים:

המנוח יליד 1.5.70, היה כבן 39 ביום התאונה.

גרושתו אושרית ילידת 26.5.78, כבת 31 ביום התאונה וכיום כבת 37.

אדר ילידת 23.1.01, כבת 8.5 ביום התאונה וכיום כבת 14.5.

נתנאל יליד 28.10.02, כבן 7 ביום התאונה וכיום כבן 12.5.

המנוח ואושרית נישאו בשנת 2000 והתגרשו בשנת 2006.

4. תמצית המחלוקות : השלכת הסמכות העניינית על סיכום הנזקים לפני ניכוי קצבת תלויים, עצם תלותה של אושרית, שכרו של המנוח, הפחתת מזונות הילדים מידות התלויים, ראשי נזק וחישובם לרבות פיצויי פיטורין, פנסיה וקצבת זקנה וכן ניכוי דמי מחיה.

דיון

השלכת הסמכות העניינית על סיכום הנזקים לפני ניכוי קצבת תלויים

5. לטענת הנתבעת מוגבל הסיכום לתקרת הסמכות. לטענת התובעים מגבילה תקרת הסמכות אך ורק את הפיצוי הפסוק.

טענת הנתבעת עלתה לראשונה בסיכומיה ודי בכך על מנת לדחותה. הטענה שגויה כשלעצמה שכן התקרה מגבילה את שווי הסעד המבוקש והפסוק ולא את האלמנטים המשמשים לחישובו. למותר לציין שקבלת הטענה תציף את בתי המשפט המחוזיים בתביעות המתאימות להתברר בבתי משפט השלום.

הטענה נדחית.

תלותה של אושרית

6. לטענת התובעים, הגירושין לא שינו דבר בזוגיות ובשותפות שקיימו אושרית והמנוח. אושרית נותרה בת זוגו ומקיימת את תנאי התלות בסעיף 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לטענת הנתבעת חדלה אושרית להיות בת זוגו של המנוח עם הגירושין. ככל שתידחה טענת התובעים, מסכימה הנתבעת לחישוב הקופה המשותפת על בסיס השתכרות המנוח בלבד. לחילופין וככל שתתקבל עמדת התובעים, יש לכלול בקופה המשותפת השתכרות של אושרית, שעבדה תקופות מסוימות לפני ואחרי לידת הילדים. לטענת התובעים מדובר בהרחבת חזית ובנוסף מנוגדת לטענת הנתבעת עד כה. דחיית טענת התובעים תייתר הכרעה בטענה החלופית.

7. על אושרית להוכיח שהמשיכו לקיים חיים אינטימיים המושתתים על יחסי חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות וכן שהמשיכו לנהל משק בית משותף כפועל יוצא מחיי משפחה משותפים כמקובל בין בעל ואישה ואשר אינם נובעים מנוחות אישית [ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית ואח', פורסם בנבו, ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר , פורסם בנבו ועע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פורסם בנבו].

8. במהלך שנות הנישואין נעדר המנוח מהבית לשעות ארוכות עקב עבודתו, בין 3.00 ל – 20.00 או 21.00. ב - 2003 הפחית במעט ונעדר בין 5.30 ל - 19.00 או 20.00. היוזמה לגירושין באה מצידה של אושרית שסירבה להמשיך ולשאת בנטל הטיפול בילדים. מאחר שהמנוח סירב להפחית משעות עבודתו, התגרשו בהסכמה. בהסכם הגירושין אותו ערכו בכוחות עצמם הפרידו בין חשבונות הבנק שלהם, חובותיהם וחסכונותיהם, קבעו שהילדים יהיו בחזקת אושרית בלבד, המנוח יוכל לבקרם לאחר תיאום מראש עם אושרית מאחר ואין לו שעות עבודה קבועות וישלם להם מדי חודש מזונות קבועים בסך של 2,600 ₪.

9. לאחר הגירושין קיימו השניים קשר טוב. הילדים התגוררו עם אושרית, המנוח ביקר בביתם, שילם מזונות והוסיף כספים ומתנות לילדים. תחילה התגוררו אושרית והילדים ברח' הר הצופים. ב - 2008 עברו לדירה ששכרה אושרית מעמידר ברח' שבטי ישראל ["דירת עמידר"]. השניים ניהלו חשבונות בנק נפרדים בבנק הבינלאומי ובבנק מזרחי וביטלו הרשאות שנתנו אחד לשני בחשבונות. המנוח העביר מזונות מחשבונו לחשבונה של אושרית באמצעות הוראת קבע.

10. באמצע 2008 הרתה אושרית עבור בני הזוג סרור במסגרת הסכם פונדקאות ["פונדקאות"]. בספטמבר 2008 החליף המנוח מקום עבודה והפחית את שעות עבודתו כך שלעיתים החל לעבוד ב – 7.00 או 8.00 וסיים ב – 14.00 – 15.00. במרץ 2009 ילדה אושרית בת ומסרה אותה לבני הזוג סרור.

11. במועד שלא הוברר במהלך 2008 – 2009, נרשם המנוח כבעלים יחיד ברכב ["סיטרואן"].

12. אושרית הצהירה שלאחר הגירושין המשיכו לקיים יחסים אינטימיים, נתנו מתנות אחד לשני, היא ערכה למנוח מסיבת הפתעה בביתם ונתנה לו מתנה כלבבו ["המסיבה"]. בני הזוג סרור רכשו לה נופשון לאחר הלידה ולבקשתה מימנו גם את שהותם של הילדים והמנוח. השניים המשיכו להתגורר תחת אותה קורת גג ולנהל משק בית משותף, המנוח נתן לה כספים לקניות שבועיות וקנה ציוד לבית. אושרית הפקידה לחשבונו 70,000 ₪ שקיבלה תמורת הפונדקאות מהם רכשו יחד ציוד לבית ואת הסיטרואן ששימש בעיקר אותה.

13. מר עמי סרור הצהיר שבכל ביקוריהם בבית ברח' הר הצופים, פעם או פעמיים בחודש, ראו את המנוח אוכל או מתקלח ועוזר עם הילדים. עמי אישר את גרסת אושרית על מימון הנופשון.

עדותו אינה ראיה על יחסים אינטימיים וודאי לא על ניהול משק בית משותף מתוך דבקות רגשית. אמרותיה של אושרית על חייהם המשותפים מהוות עדות שמיעה נעדרת משקל.

14. התובעים הגישו תצהיר מאת גב' אביבה כהן. התצהיר נחתם לאחר שאושרית ועמי סיימו להעיד. לפי התצהיר מכירה אביבה את המנוח ואושרית מילדות, פגשה בהם יחד לפני ולאחר הגירושין. הקשר בינה לבין אושרית התהדק ב - 2008, לאחר שאושרית עברה להתגורר מולה בדירת עמידר, והן ביקרו אחת את השנייה כמעט מדי יום. אביבה הצהירה על דברים ששמעה מאושרית על חייהם המשותפים. בביקוריה אצל אושרית ראתה אותה מנקה, מבשלת למשפחה כולל למנוח וכובסת את בגדיו. לעיתים פגשה במנוח כשחזר מהעבודה, התקלח, אכל וישב עימם. מדי ערב החנה את משאיתו מתחת לחלון ביתה, נכנס לביתם ויצא בבקרים לעבודה. אביבה השתתפה במסיבה בה אושרית קנתה לו מתנה. אביבה גם יודעת שהמנוח קנה לאושרית שעון ושרשרת ולמיטב ידיעתה העבירה אושרית לחשבונו את תמורת הפונדקאות.

עדותה של אביבה דורשת בחינה זהירה לאור מועדי עריכת תצהירה ועדותה. החלק שמבוסס על אמרות של אושרית מהווה עדות שמיעה נעדרת משקל. התגלה שוני בין גרסאותיהן שלה ושל אושרית לגבי המסיבה. אביבה העידה שהיא חברה קרובה של אושרית, במסיבה השתתפו חברים רבים ולא נכחו בה בני משפחה. לעומתה העידה אושרית על מספר מצומצם של חברים, דודתה ובנותיה. אושרית לא נקבה בשמה של אביבה, להבדיל משמות חברים אחרים וכן שתיים או שלוש בנות מהשכונה הקודמת בה התגוררה. התקשיתי לייחס משקל לעדותה של אביבה. מעבר לכך עדותה מתיישבת לפחות, אם לא למעלה מכך, עם קיום תנאי הגירושין ועם הקשר הטוב בין השניים לאחר הגירושין.

15. אושרית העידה בקדם משפט שדניאל אורן, אחיו של המנוח, אינו אוהב אותה וביכולתה להעיד את אחיו האחרים על כך שהמנוח התגורר עימה. הנתבעת העידה את דניאל שאישר שיחה מוקלטת ומתומללת בינו לבין חוקר הנתבעת. בשיחה מסר לחוקר שהמנוח הוסיף לילדים כספים מעבר למזונות. המנוח התגורר אצל אמו, ישן לעיתים אצל חברים, בילה עימם ולא נראה לו שחי עם אושרית. בעדותו התברר שבינו לבין המנוח התקיים קשר טלפוני לאחר שדניאל עבר להתגורר בראשון לציון. הוא שינה מעט את גרסתו ומסר שהמנוח ישן לעיתים אצל אושרית אם כי אינו יודע באיזו תדירות. עוד העיד שאין לו יחס רגשי לאושרית להבדיל מהילדים. אושרית לא זימנה לעדות את אחיו האחרים של המנוח.

אין צורך להתעמק בשוני בין גרסאותיו של דניאל ובמניעיו. אף אחת מהן אינה ראיה ליחסים אינטימיים או לניהול משק בית משותף מתוך דבקות רגשית.

16. עדותה של אושרית לוקה בסתירות לא מוסברות, אינה מתמודדת עם התנהלותם של השניים לאחר הגירושין ואינה מעוררת את מידת האמון הנדרשת.

אושרית הצהירה שכבר ביום קבלת הגט שבו לישון יחד והמשיכו לנהל משק בית משותף. גרסתה אינה מתיישבת עם הסיבה שהביאה אותה ליזום את הגירושין מה גם שלגרסתה שלה הפחית המנוח משעות עבודתו רק בשנת 2008.

אושרית הצהירה שהמנוח המשיך לשלם מזונות אך אלו היו "טיפה בים" נוכח הכספים שהוסיף לה ולילדים. כאשר נשאלה מדוע המשיך לשלם מזונות באמצעות הוראת קבע השיבה שלא ראו בכך עניין עקרוני. מאידך הצהירה שהמנוח מיעט למשוך שיקים ושילם סכומים נמוכים באמצעות כרטיס האשראי שלו אף זאת לעיתים רחוקות. לגרסתה משך את מרבית כספו מהכספומט ונתן אותו למשפחה מפני "שלא אהב שיהיו לו חובות". גרסתה אינה מתיישבת עם תשלום המזונות באמצעות הוראת הקבע. מעבר לכך, תדפיסי חשבונו אמנם מלמדים על משיכות מזומן אך גם על חיובים לטובת עצמו בסדרי גודל שבין 1,300 ₪ ל – 2,300 ₪ [דצמבר 2008 ועד יולי 2009], לרבות עבור ביטוח, חיסכון, תרומות ועסקאות באמצעות כרטיס אשראי.

אושרית הצהירה שהמנוח הוסיף על המזונות בין 3,000 ₪ ל - 4,000 ₪ לחודש. המנוח השתכר כ – 8,500 ₪ לחודש. חישוב פשוט מעלה שבמקרה הטוב נותרו בידיו 1,600 ₪ למחיה ובמקרה הפחות טוב נותר לו חוב של כ – 400 ₪. כאשר נשאלה כיצד היה ביכולתו לעמוד בסכומים אלה, השיבה שצרכיו הסתכמו בקניית סיגריות. קשה לקבל שהמנוח יצר חבות על אף שלגרסתה "לא אהב חובות".

אושרית הצהירה שהפקידה לחשבונו סכומים מצטברים של כ – 70,000 ₪ אותם קיבלה תמורת הפונדקאות. היא הפנתה לסכומים שונים, ללא אסמכתאות על מהותם ועל מקורם, ואשר הועברו מחשבון בבנק לאומי. בעדותה מסרה לראשונה שהכספים הועברו מעורכת דין שטיפלה בפונדקאות. כאשר התבקשה להסביר את הסתירה, השיבה שעדיין מדובר בכספים שלה שהועברו לבקשתה אל המנוח. מעבר לכך שמדובר בעדות כבושה היא לא זימנה את עורכת הדין לעדות ואף עמי לא הצהיר על כך.

אושרית לא נתנה הסבר לעובדה שהסיטרואן נרשם בבעלות יחידה של המנוח ואף לא הוכיחה ששימש בעיקר אותה.

בשולי הדברים, בתביעתה לקצבת שארים מסרה כתובת מגורי המנוח בבית אמו. כעבור חודש, בהיותה מיוצגת על ידי עורך דין, הגישה תביעה לקצבת תלויים ובה נרשמה כתובת מגוריו אצלה. לגרסתה רשמה תחילה את כתובת אמו בהתאם לכתובתו בתעודת הזהות שלו אך בהמשך מילא עורך הדין את כתובתו אצלה מפני ש"בתיאוריה" חי איתה. קיים קושי לייחס משקל להסברה לאור סמיכות הזמנים והנסיבות.

התובעים לא הוכיחו תלות של אושרית.

סיכום ביניים: המנוח הותיר שני תלויים והקופה המשותפת מורכבת משכרו בלבד.

שכרו של המנוח

17. המנוח השתכר בין דצמבר 2008 לאוגוסט 2009 סכומים נומינאליים שבין 7,604 ₪ ל – 9,582 ₪. לטענת התובעים יש לחשב לפי שלושת החודשים שקדמו לתאונה ואילו לטענת הנתבעת יש לחשב לפי שבעה חודשים ולהתעלם מהשכר בחודשיים שקדמו לתאונה מפני שכלולים בהם רכיבים חד פעמיים.

18. רמת השכר הקובעת - המנוח החל לעבוד אצל רון א.ק.הובלות בע"מ בספטמבר 2008 ושם עבד עד לתאונה. מטופס 106 ל - 2008 עולה ששכרו עבור ארבעה חודשים עמד על 7,849 ₪ [34,481 ₪ - מס הכנסה בסך 3,086 ₪]. מהנתונים המצטברים בתלוש שכר באוגוסט 2009 עולה ששכרו עבור שמונה חודשים עמד על 8,714 ₪ [75,423 ₪ - 5,313 ₪] ועלה ביחס לשכר ב - 2008.

אני סבורה שהשכר ב - 2009 מבטא ומשקף את רמת השכר הקובעת.

19. דמי הבראה שנתיים - בחודשיים שקדמו לתאונה התווספו 1,700 ₪ עבור דמי הבראה שנצברו כדין עבור שנת עבודה מלאה. השיטה הנכונה מחייבת להוסיף חלק יחסי מהם לכל אחד מחודשי העבודה בשנת הצבירה. איני רואה צורך לערוך חישוב מדויק לגבי יחסיות הצבירה בשנת 2009 מול היחסיות בשנת 2008 שכן בכל מקרה מדובר בסכומים נמוכים. לפיכך אחשב לפי 1,700 ש"ח : 12 = 142 ₪.

20. בונוסים - בשלושת החודשים שקדמו לתאונה קיבל המנוח בונוסים בסך 3,900 ₪. עיון בתלושי השכר של ששת החודשים שקדמו לתאונה [מרץ – אוגוסט 2009] בנטרול דמי הבראה מלמד על "ניוד" בין רכיבי השכר ללא שינוי בתוצאה הסופית, באופן שמול הבונוסים עומדת הפחתה בשכר יסוד מגולם ["שכר יסוד] ואדגים: במאי עמד שכר יסוד על 6,705 ₪ והברוטו על 9,782 ₪. ביוני התווסף בונוס של 1,300 ₪, אך שכר יסוד פחת ל – 5,222 ₪ והברוטו פחת ל – 9,598 ₪. ביולי שוב התווסף בונוס של 1,300 ₪, אך שכר יסוד פחת ל - 5,221 ₪ והברוטו בנטרול דמי הבראה, הגיע ל – 9,599 ₪. כך גם באוגוסט, שוב התווסף בונוס של 1,300 ₪ אך שכר יסוד עמד על 5,280 ₪ והברוטו בנטרול דמי הבראה, הגיע ל – 9,658 ₪. יוצא שהבונוסים לא הגדילו את שכרו של המנוח.

טענת הנתבעת נדחית.

חישוב:

שכר = 8,714 ₪ + 142 ₪ = 8,856 ₪.

שכר קובע – 8,856 ₪ בתוספת הצמדה + ריבית אמצע תקופה = 9,898 ₪.

21. השבחת שכר - לטענת התובעים היה המנוח משביח את שכרו בשיעור של 15%. ואילו לטענת הנתבעת משקף שכרו את כושר השתכרותו.

התובעים לא העידו את מעבידיו של המנוח לגבי סיכויי השבחה בעתיד. יוצא שאכן כטענת הנתבעת משקף השכר הקובע את כושר השתכרותו.

טענת התובעים נדחית.

ראשי נזק

אין צורך להבחין בין ראשי הנזק לאור הזהות בין התלויים ליורשים.

הוצאות קבורה ואבלות

22. התובעים שלא הגישו ראיות מבקשים לפצותם עבור הקמת מצבה והוצאות בתקופת האבלות. לטענת הנתבעת אין מקום לפיצוי בהיעדר ראיות. בנוסף יש להביא בחשבון שעל פי הדין משתתף המוסד לביטוח לאומי בהוצאות קבורה וכי אין מפצים על הוצאות בתקופת האבלות.

הוצאות אבלות אינן ברות פיצוי [סעיפים 19 [ב] סיפא ו – 81 [2] לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לעומת זאת הוצאות עבור נסיעה להלוויה והקמת אחוזת קבר ומצבה ברות פיצוי. בהינתן צורך ידוע נוהגים לפסוק הוצאות קבורה לפי אומדן.

הפיצוי - 15,000 ₪.

נזק לא ממוני לעיזבון

23. בהתאם לתקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון] תשל"ו – 1996:

הפיצוי – 25% X הסכום המקסימאלי - 42,474 ₪.

שנים אבודות

24. מוסכם על שיטת החישוב: חלוקת דינאמית של הקופה המשותפת לידות מנוח, כל אחד מהתלויים, משק בית וחיסכון ובניכוי ידת המנוח. כך בתקופות התלות וגם לאחר שפסקו לפי הלכת סושרד [ע"א 8488/08 עיזבון סושרד נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו].

עקרונות החישוב בהתאם לתקופות המוסכמות: קופה משותפת בת 9,898 ₪. החישוב ייערך תחילה לפי 5 ידות בהפחתת ידת המנוח. בהמשך יחושב חלקו של כל אחד מהילדים בין גיל 18 ל – 21 לפי 1/3 ידה ולבסוף יחושב הנזק לעיזבון לפי 3 ידות בהפחתת ידת המנוח.

תקופה ראשונה – לעבר:

69 חודשים מהתאונה ועד היום X 4/5 ידות.

תקופה שנייה

מהיום ועד הגיעה של אדר לגיל גיוס, 18 – ללא שינוי.

תקופה שלישית

מהגיעה של אדר לגיל 18 ועד הגיעו של נתנאל לגיל גיוס, 18 - לפי 3.33/4.33 ידות.

תקופה רביעית

חפיפה בין תקופות שירות צבאי של אדר ונתנאל – לפי 2.66/3.66 ידות.

תקופה חמישית

אדר סיימה שירות צבאי ונתנאל עדיין משרת – 2.33/3.33 ידות.

תקופה שישית

אדר ונתנאל סיימו שירות צבאי ועד הגיע המנוח לגיל 67 – לפי 2/3 ידות.

השלכת המזונות על חישוב ידות התלויים

25. לטענת התובעים אין להפחית את המזונות מהידות ואילו לטענת הנתבעת יש להפחיתם.

בהינתן זהות בין תלויים ליורשים קבלת טענת הנתבעת תביא לקיפוח התלויים במובן שלילת הפיצוי עבור אובדן תמיכה [ע"א (מח – ירושלים) עיזבון פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, להלן – "עיזבון פלוני"]. תוצאה זו אינה מתיישבת עם תכליתם של דיני הנזיקין והלכת סושרד.

נמצא שאין לנכות מזונות מידות התלויים.

בהיעדר מחלוקת על שיטת החישוב איני רואה מקום לבצע חישובים מספריים ומורה לצדדים להגיש חוות דעת אקטוארית.

אובדן פיצויי פיטורין

26. לטענת התובעים נגרעו מהמנוח פיצויים בשיעור של חודש עבור כל אחת מהשנים האבודות. לטענת הנתבעת מדובר בהרחבת חזית אסורה שלא בא זכרה בכתב התביעה. התובעים מבקשים ללמוד על ראש נזק זה מהתיבה "זכויות סוציאליות" בכתב התביעה ומטעימים שפיצויי פיטורין נכללים על פי דין בזכויות סוציאליות ואין קושי לחשבם.

בסעיף 10 [ב] לכתב התביעה נכתב "הפסד הכנסות בשנים האבודות, לרבות זכויות סוציאליות והפסדי פנסיה". טענת התובעים דורשת פרשנות של כתב התביעה. התובעים נושאים בחובה לפרט ראשי נזק כללי גם אם לא לנקוב בסכומיהם. במהלך המשפט, לרבות בתחשיב הנזק, לא הציפו פלוגתא בעניין תהא אשר תהא דרך החישוב. מעבר לנדרש, חיסכון לפנסיה כולל לא אחת צבירה לפיצויים.

אכן מדובר בהרחבת חזית וטענת התובעים נדחית.

אובדן פנסיה

27. לטענת התובעים יש לגלם ולחשב לפי 13% מהשכר הקובע ואילו לטענת הנתבעת יש לחשב לפי 12% ולאחר מכן להפחית ידת קיום של המנוח בהתאם לשיטת הידות.

הדין עם הנתבעת. ההלכה הפסוקה מורה לחשב לפי 12% מהשכר [ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג, פורסם בנבו].

חישוב:

9,898 ₪ X 12% = 1,188 ₪.

הסכום מתווסף לשכר הקובע ומחולק בהתאם לשיטת הידות.

אובדן קצבת זקנה

28. לטענת התובעים יש לפסוק סכום גלובאלי בסך 100,000 ₪. לטענת הנתבעת מדובר בהרחבת חזית אסורה ומכל מקום התובעים לא הוכיחו זכאות המנוח ושיעורה. התובעים משיבים שכללו את ראש הנזק בכתב התביעה במסגרת "זכויות סוציאליות".

שוב, התובעים לא תבעו פיצוי עבור הפסד קצבת זקנה ודי בכך כדי לדחות את טענתם. מעבר לנדרש, לא הוכיחו את שיעורו. עקרונית מדובר בסכום קבוע על פי דין המשתנה אך ורק בהתאם למצבו המשפחתי של הזכאי. ההלכה הפסוקה מזכה את העיזבון בחזקה עובדתית אך אינה משחררת מהוכחת הסכומים הנדרשים לרכישת הקצבה ותקופת ההכשרה [ע"א 9209/03 עיזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, ללא הכרעה בעניין סושרד, ת.א. (מח – ירושלים) 3326/09 עיזבון טהא נ' פניקס חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, ת"א [של – תל אביב] 2013/08 דהן אליס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו ולעומתם ע"א (מח – חיפה) 4867-10-09 אסדי מוחמד סעיד ואליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון ניסים שמיר ז"ל ואח', פורסם בנבו, בר"ע 4149/11 נדחתה מטעם פרוצדוראלי - גלגול שלישי].

טענת התובעים נדחית.

אובדן שירותי ואב

29. לטענת הילדים נגרמו להם נזקים רגשיים - לא ממוניים ונזקים ממוניים. במישור הרגשי איבדו את תמיכתו ונוכחותו בחייהם ובמישור הממוני איבדו את שירותיו בתחזוקת הבית. לטענת הנתבעת נוכחותו הרגשית נעדרה משמעות שכן לכל היותר ביקר אותם למשך זמן קצר, מעת לעת, ואף זאת לאחר תיאום מראש עם אושרית וכאשר התפנה מעבודתו. בביקוריו המצומצמים לא תרם מאומה לתחזוקת הבית.

נזק לא ממוני – מפגשי הילדים הרכים בשנים עם המנוח לא הוגבלו בהסדרי ראיה. הם פגשו בו כאשר הגיע לבקרם אצל אושרית. עמי העיד שלפחות פעם בחודש עד פעמיים, בימי חול ובשבתות, נכח המנוח בביתה של אושרית והקדיש זמן לילדים. דניאל מסר לחוקר הנתבעת על חשיבות הילדים בחייו של המנוח, על כך שנתן להם מתנות והוסיף כספים מעבר לדמי המזונות. אני סבורה שאיכות הקשר הרגשי בין הורים לילדים אינה בהכרח פונקציה של כמות ומשך המפגשים ביניהם. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מהמציאות הכלכלית המכתיבה להורים, פרודים ושאינם פרודים, להיעדר מהבית לשעות ארוכות לצרכי פרנסה. בעניין עיזבון פלוני נדרש בית המשפט להעריך את הפיצוי לקטין רך בשנים שהתגורר עם אמו ומפגשיו עם אביו הצטמצמו לפי הסדרי ראיה לפעמיים בשבוע ולפרקי זמן קצרים. בית המשפט פיצה אותו בסכום של 60,000 ₪. בענייננו דומני שיש להגביר את הפיצוי.

הפיצוי לכל אחד מהקטינים 90,000 ₪ ובסה"כ – 180,000 ש"ח

נזק ממוני – הילדים לא הוכיחו תרומה כלשהי של המנוח בתחזוקת הבית.

ניכויים

30. מוסכם על ניכוי קצבת תלויים. לטענת הנתבעת יש לנכות בנוסף דמי מחיה בהיותם של התלויים ילדים נורמטיביים שילמדו בבית ספר תיכון. לטענת התובעים אין מקום לנכות דמי מחיה אותם טרם קיבלו ואין ערובה לקבלתם.

הדין עם התובעים. אין לדעת מה ילד יום ולאן יוליכו אותם נסיבות חייהם.

סיכום

תביעת התובעת 2 נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים 3 ו -4 סך 237,474 ₪ בתוספת פיצוי עבור השנים האבודות ובניכוי קצבת תלויים.

בנוסף תשלם להם שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

פסיקתא תיחתם לאחר שהצדדים יגישו חוות דעת אקטוארית וזאת תוך 20 יום מהיום.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ה, 02 מאי 2015, בהעדר הצדדים.