<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד עמנואל בן ציון

הנאשמים: נוכחים נאשמים מס' 1, 3 ו- 4

הסניגורים: עו"ד חג'וג איאד בשם נאשמים 1 ו- 3.

עו"ד חאלד עמאד בשם נאשם 4.

1. חמשת הנאשמים בתיק שבפניי הועמדו לדין באשמה כי ביצעו עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), זאת משום שלא ביצעו, לטענת המאשימה, את צווי ההריסה שניתנו נגדם במסגרת גזה"ד מיום 15/1/06 בתיק עמ"ק 20540/03 של בימ"ש השלום עכו.

כאן המקום להבהיר שכל אחד מהנאשמים 1, 2, 3 ו- 5 חויב עפ"י גזה"ד שניתן בתיק עמ"ק 20540/03 , להרוס את המבנה שהוא בנה על קרקע, שנאשם 4 הוא אחד מבעליה. מדובר במבנים לעסקים, לא למגורים.

2. לאחר אין ספור דחיות, קוימה ביום 11/7/12, סוף סוף, הקראה בתיק.

ראוי לציין שבמהלך התקופה שחלפה מיום הגשת כתב האישום ועד לקיום ההקראה, פנו נאשמים 1, 3 ו- 4 ליועמ"ש בבקשה לעיכוב הליכים ובקשתם נדחתה. הם גם פנו למותב שגזר את דינם בתיק עמ"ק 20540/03 בבקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, להאריך את המועד לביצוע צווי ההריסה, וגם בקשה זו נדחתה.

3. בישיבת ההקראה הודו נאשמים 1, 3 ו- 4 במיוחס להם ובעקבות הודאתם הם הורשעו בביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה.

לבקשת הסניגורים נדחו הטיעונים לעונש, בעניינם של נאשמים 1, 3 ו- 4, למועד אחר, כדי לאפשר להם לבוא בדברים עם ב"כ המאשימה, בנסיון להגיע להסדר טיעון.

4. באותה ישיבה, מ- 11/7/12, כפר נאשם 2 במיוחס לו וטען כי הרס את מה שהוא חויב להרוס. טענה זו נבדקה ונמצאה נכונה ולכן, לאחר שב"כ המאשימה אמר בישיבת יום 12/11/12 כי טענתו של נאשם 2 נבדקה ונמצאה נכונה וכי, לכן, בכוונתו לפנות לפרקליטות כדי לבקש את ביטול כתב האישום נגד נאשם 2, ולצורך כך ביקש דחייה – דחייה שלא מצאתי בה טעם - קבעתי כי הנאשם 2 לא ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולכן זיכיתי אותו.

5. בישיבת יום 11/7/12 טען נאשם 5 כי לא ברור לו מדוע כתב האישום הוגש גם נגדו שכן, לטענתו, המותב שדן בתיק עמ"ק 20540/03 "הוציא" אותו מהתיק.

לאחר שבדקתי בדוק היטב את הפרוטוקולים של תיק עמ"ק 20540/03, נוכחתי לדעת כי נאשם 2 צודק בטענתו, ולכן הוריתי , בהחלטתי מיום 15/7/12, לבטל את כתב האישום נגדו.

6. בישיבת יום 12/11/12 טענו הצדדים לעונש, בעניינם של נאשמים 1, 3 ו- 4.

ב"כ המאשימה עתר להטיל על כל אחד מהנאשמים עונש שיכלול מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס הולם וחתימה על התחייבות כספית. זאת לאור מהות העבירות וחומרתן.

עו"ד חג'וג' איאד, סניגורה של נאשמים 1 ו- 3, ביקש להקל בעונשם, זאת לאור העובדה ש"אי הוצאת ההיתר היתה בנסיבות שלא תלויות רק בנאשמים", היינו העדר אזור תעשיה עפ"י תוכנית המתאר של ג'דיידה – מכר. כן ציין כי הליכי הכשרת הקרקע עליה בוצעה הבניה ואישורה, במוסדות התכנוניים, כאזור תעשיה נמצאים בשלב מתקדם.

עו"ד עמאד חאלד, סניגורו של נאשם 4 , ביקש להסתפק בהטלת עונש סמלי בלבד על נאשם 4, זאת לאור העובדה שנאשם זה סבר בתום לב כי צווי ההריסה אינם חלים עליו, שכן בגזה"ד שניתן בתיק עמ"ק 20540/03 נאמר במפורש ש"כל אחד מהנאשמים יהרוס את המבנה שלו", והוא הרי לא בנה אף אחד מהמבנים ומעשית אף אחד מהמבנים שנבנו ללא היתר איננו שלו, הגם שמשפטית הוא הבעלים שלהם, בהיותו הבעלים של הקרקע. בנוסף, טען הסניגור כי נאשם 4 לא יכול היה לבצע את צווי ההריסה בעצמו, שכן הוא לא המחזיק במבנים, והוא פנה במכתבים לנאשמים האחרים בדרישה כי יפנו המקום ויקיימו את צווי ההריסה. הסניגור טען גם כי אין לו התנגדות שהמאשימה תבצע את צווי ההריסה.

7. לאור הוראות סעיף 40 ג' (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), הכלול בסימן א' 1 לפרק ו' לחוק העונשין, שהוסף לחוק העונשין בתיקון מס' 113, שנכנס לתוקף ביום 10/7/12, היינו יום אחד לפני שהנאשמים הורשעו ולכן הן חלות על התיק שבפניי, שומה על בימ"ש הגוזר את דינו של נאשם שעניינו נדון בפניו, לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שבביצועה הורשע הנאשם, בשים לב לעקרון המנחה (היינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם) ובהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בערך החברתי, במדיניות הענישה הנהוגה בסוג זה של עבירות ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (לרבות, התכנון שקדם לביצוע העבירה, חלקו היחסי של הנאשם בביצוע ומידת ההשפעה של אחר/ים על הנאשם, הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה, הנזק שנגרם בפועל, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, מידת יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה ואת הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, יכולתו של הנאשם להימנע מלבצע את המעשה ומידת שליטתו על מעשהו, לרבות התגרות מצד הקורבן, מצוקתו של הנאשם עקב התעללות בו ע"י הקורבן, הקרבה לאחד הסייגים לאחריות פלילית המפורטים בסימן ב' לפרק ה' 1 לחוק העונשין, האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בקורבן או ניצולו, הניצול לרעה של כוחו או של מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם קורבן העבירה ועוד), ככל שביהמ"ש סבור שנסיבות אלה משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם, שאת דינו גוזר בית המשפט.

8. כפי שיובהר להלן, דעתי היא כי מתחם העונש ההולם, למי שעובר עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכונן והבניה, ללא כל עבירה נלווית, נע בין חודש לארבעה חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח + מאסר על תנאי של 3 חודשים עד 6 חודשים + קנס + חתימה על התחייבות. להלן הנימוקים לכך:

אין זה סוד שעבירות הבניה הפכו לתופעה נפוצה במדינתנו וביהמ"ש העליון אף הגדירן כ"מכת מדינה". אין חולקין שהעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה הינה עבירה חמורה, הפוגעת פגיעה חמורה בשלטון החוק. כבר בשנות ה- 80 של המאה הקודמת הביע בית המשפט העליון את דעתו כי מן הראוי שהעונש המוטל על מי שעובר עבירה זו יכלול גם מאסר בפועל. יפים לעניין זה דברי כב' השופט דב לוין המנוח, שאמר ברע"פ 23/83, בנימין פור נ. מדינת ישראל (פורסם בפד"י כרך לח', חלק ראשון, עמ' 533), כי

"מדיניות הענישה אשר נקבעה ע"י בית משפט זה זה מכבר, מורה לבתי המשפט בדרגה הראשונה להחמיר בדינם של עבריינים, המפרים את צווי בית המשפט בנושא הבנייה הבלתי חוקית. בדרך כלל העונש הראוי יכלול בין מרכיביו עונש מאסר לריצוי בפועל. הנסיון מלמד שכל עונש אחר אין בו כוח ההרתעה הדרוש" (שם, בעמ' 536, מול האות א').

גם בשנים האחרונות חזר ביהמ"ש העליון והביע את דעתו שמן הראוי להטיל עונשי מאסר בפועל, על מי שלא מקיים צווי הריסה, למרות שמדובר בעבירה שהעונש המירבי שנקבע לה הוא של 1 שנת מאסר ולא יותר. יפים לעניין זה דברי כב' הנשיאה בדימוס, השופטת דורית ביניש, ברע"פ 11920/04, סעיד נאיף נ. מ"י (פורסם בנבו, במרץ 2007), כי

"בית משפט זה פסק בעבר כי בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים בתחום התכנון והבניה מן הראוי, ככלל, להטיל עונשי מאסר בפועל של ממש. זאת, הן נוכח הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, שזה מכבר הוכרו על ידי בית משפט זה כ"מכת מדינה", והן נוכח הפגיעה החמורה בשלטון החוק שנגרמת כתוצאה מהפרתם של צווים שיפוטיים", (בסעיף 9 לפסק הדין),

וכן דבריה בסעיף 10 לפסק הדין, כי:

"אי אכיפה של צווים שיפוטיים היא הפרה בוטה של החוק והיא עולה כדי ערעור סדרי המשפט החיוניים לקיומה של חברה תקינה ; ועם התנהגות כזו אין מערכת אכיפת החוק יכולה להשלים".

כפי שהבעתי דעתי בעבר, בשורה של גזרי דין שניתנו על ידי נגד נאשמים שהורשעו בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, רק ענישה הכוללת הטלת עונשי מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח, על עברייני בנייה בכלל ועל מי שמפר צווי הריסה שיפוטיים בפרט, עשויה לתרום למיגור תופעת הבנייה הבלתי חוקית.

לכן אני קובע כי מתחם העונש ההולם, למי שעובר עבירה לפי סעיף 210, הוא כפי שציינתי לעיל.

9. בהתאם להוראות סעיף 40 ג' (ב) לחוק העונשין, יש לגזור על הנאשם הספציפי שאת דינו גוזר בית המשפט, עונש המצוי במתחם העונש ההולם אותו קבע ביהמ"ש - עם אפשרות לחרוג ממנו לקולא, בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיף 40 ד' (א) לחוק העונשין, או לחומרה, בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיף 40 ה' לחוק העונשין - בהתחשב בנסיבות לחומרה ו/או לקולא, שאינן קשורות לביצוע העבירה (לרבות הפגיעה של העונש בנאשם, גילו, הפגיעה של העונש במשפחת הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם מעצם ההרשעה ומביצוע העבירה, נטילת אחריות ע"י הנאשם, חזרתו למוטב, מאמציו לחזור למוטב, מאמציו לתקן את תוצאות העבירה ולפיצויו של הקורבן על הנזק שבנגרם בשל ביצוע העבירה, שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה בדרך כלל, נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע העבירה, התנהגות רשויות אכיפת החוק, חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם או העדרו ועוד).

אשר למקרה שבפניי, אני סבור שיש לעשות אבחנה בין נאשמים 1 ו- 3, שביצעו את הבניה הבלתי חוקית ומחזיקים במבנים, לבין נאשם 4.

10. סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל, מוטל על כל אחד מהנאשמים 1 ו – 3, לאור הודאתם, העדר הרשעות קודמות בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, משך הזמן שחלף מאז צריך היה לבצע את צווי ההריסה ועד היום (למעלה מ- 5 שנים), העובדה שמדובר במבנים עסקיים ולא למגורים, והעובדה שעד לאחרונה לא נהגה המאשימה לעתור להטלת עונשי מאסר בפועל על מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, עונש כדלקמן:

* מאסר בפועל לתקופה של 45 יום, לריצוי מאחורי סורג ובריח.

* מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים מהיום והתנאי הוא כי הנאשמים לא יעברו בתקופה זו כל עבירה לפי חוק התכנון והבניה ויורשע עליה.

* קנס בסך 25,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 10 תשלומים על סך 2,500 ₪ כל אחד, בכל 15 לחודש, החל מ- 15/12/12. אי עמידה במועד של תשלום אחד יעמיד את כל היתרה לתשלום מיידי.

* חתימה על התחייבות כספית בסך 30,000 ש"ח, להימנע מלעבור כל עבירה לפי חוק התכנון והבניה תוך 3 שנים מהיום, או 120 ימי מאסר תמורתה.

על נאשם 4, לאור הודאתו, אי הבהירות שהיתה קיימת בשאלה אם צווי ההריסה חלים גם עליו, והקושי המובנה שלו לבצע את צווי ההריסה בשל העובדה שהוא אינו מחזיק במבנים ולכן יש הצדקה לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם, ולא להטיל עליו עונש מאסר בפועל, מוטל עונש כדלקמן:

* קנס בסך 15,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 10 תשלומים על סך 1,500 ₪ כל אחד, בכל 15 לחודש, החל מ- 15/12/12. אי עמידה במועד של תשלום אחד תעמיד את כל היתרה לתשלום מיידי.

* חתימה על התחייבות כספית בסך 20,000 ש"ח, להימנע מלעבור כל עבירה לפי חוק התכנון והבניה תוך 3 שנים מהיום או 80 ימי מאסר תמורתה.

1. הודע כי לצדדים זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ד כסלו תשע"ג, 28/11/2012 במעמד הנוכחים.

הערה:

הובהר לנאשמים כי מייד לאחר סיום הדיון, עליהם לגשת למזכירות הפלילית כדי לחתום על כתבי ההתחייבות.

עו"ד חג'וג':

מבקש עיכוב ביצוע של עונש המאסר לגבי נאשמים 1 ו- 3 כי בכוונת הנאשמים להגיש ערעור.

ב"כ המאשימה:

משאיר לשיקול דעת.

<#5#>

החלטה

אני מורה כי נאשמים 1 ו- 3 יתחילו לרצות את עונש המאסר שלהם ביום 1/1/13, אלא אם כן יוגש ערעור וערכאת הערעור תורה על עיכוב נוסף.

בהעדר החלטה של ערכאת הערעור על עיכוב נוסף, יתייצבו הנאשמים 1 ו- 3 בבית מעצר קישון, לתחילת ריצוי עונש המאסר, ביום 1/1/13, שעה 09.00.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ד כסלו תשע"ג, 28/11/2012 במעמד הנוכחים.