כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 17.10.09 שעה 02:50, נהג ברכב מספר רישוי

79-840-51, ברח' פיקא-יעקב סופר בראשל"צ, בהיותו שיכור, כאשר עפ"י בדיקת הנשיפה נמצאו 380 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

הנאשם כפר, למעט בנהיגה.

פרשת התביעה

מטעם התביעה העיד אלון גבאי, אשר ערך כיול המכשיר הינשוף מס' 0102 לפי פלט ת/1, בדיקת ינשוף לפי פלט ת/2, דין וחשבון על בדיקת שכרות ת/3, דו"ח פעולה ת/4 והזמנה לדין וכתב אישום ת/5.

העד סיפר כי עצר את הרכב של הנאשם לבדיקה אקראית, מפי הנאשם נדף ריח אלכוהול, ערך לו בדיקת נשיפון שהראתה אינידקציה לשכרות, ערך לו בדיקת מאפיינים, ולאחר שעברו 15 דקות ערך לנאשם בדיקת ינשוף בשעה 03:06 וסיים בשעה 03:09. תוצאת הבדיקה היתה 380 מיקרוגרם.

העד הוסיף כי ערך כיול למכשיר בתחילת המשמרת בראשון לציון, בשעה 22:16 והסתיימה ב- 22:18, התוצאה היתה תקינה.

הנאשם בחר להעיד וסיפר כי בתאריך 17.10.09 שעה 02:50 עצר אותו השוטר אלון גבאי. לדבריו, הוא ענה לשוטר ששתה לפני כשעה וחצי כוס בירה ועל סמך קורס הכשרה של נהיגה מונעת, סבר שמותר לו לשתות מנת אלכוהול אחת ולפי משקלו (72 ק"ג) מותר לו לשתות 4 מנות.

הנאשם טוען כי בדיקת המאפיינים היתה תקינה.

דיון ומסקנות

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם, עיינתי במסמכים שהוגשו והזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה במשפט פלילי, מצאתי כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את יסודות העבירה וכי הנאשם נהג בהיותו שיכור על פי הוראות סעיף 62 ד, 64 ב (א), 39 א לתקנות התעבורה, ותקנה 169 א' לתקנות התעבורה, כפי שנאשם בכתב האישום.

אין מחלוקת כי הנאשם נהג ברכב.

אין מחלוקת שהנאשם שתה משקה אלכוהולי שעה וחצי לפני הנהיגה.

הנאשם אינו כופר בכיול המכשיר ובתקינותו והתביעה צירפה טופס כיול.

התביעה הגישה באמצעות העד פלט בדיקות ממנו עולה כי הנאשם נתן שתי נשיפות תקינות. בנשיפה הראשונה התוצאה היתה 380 מיקרוגרם ובנשיפה השניה 395 מיקרוגרם.

על פי ת/3 עד התביעה הקפיד להמתנה של 15 דקות שבהן הנאשם לא שתה, לא אכל ולא הקיא ולא עישן 5 דקות לפני הבדיקה, החליף פיה עבור כל נשיפה. כמו כן, עד התביעה ערך לנאשם בדיקת נשיפון שהראתה אינדיקציה לשכרות ובבדיקת מאפיינים, אשר הראתה כי מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול קל, הגיב לעניין והופעתו היתה מסודרת.

דברי הנהג כפי שמסר לשוטר: "שתיתי מנה אחת של אלכוהול, כפי שלמדתי בקורס שעשיתי נהיגה מונעת".

טענתו היחידה של הנאשם היא כי בקורס נהיגה מונעת לימדו אותו שמותר לו לשתות מנת אלכוהול וכך עשה לפי משקלו. טענתו של הנאשם בעצם הינה טעות במצב דברים אשר יסודה בסעיף 34 י"ח לחוק העונשין, בכך שהוא סבר שמותר לו לנהוג לאחר ששתה כמות מסויימת של אלכוהול.

סעיף 34 י"ח לחוק העונשין קובע:

(א) העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים לא ישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו.

(ב) סעיף קטן (א) יחול גם על עבירות רשלנות, ובלבד שהטעות היתה סבירה ועל עבירה של אחריות קפידה בכפוף לאמור בסעיף 22 (ב).

סעיף 22 (ב) לחוק העונשין (אליו מפנה סעיף 34 יח (ב)), קובע:

"לא ישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור – עליו הראיה." (ההדגשה אינה במקור – מ.כ.)

הנאשם לא הביא הוכחות לביסוס הטענה כגון: את החוברת המקורית ממנה הוא למד, לא דאג להפקיד הוצאות עבור זימון העד מטעמו (בעניין זה מפנה להחלטתי מיום 22.11.12 בעמוד 9 לפרוטוקול), לא הביא הוכחה באשר למשקלו נכון לתאריך ביצוע העבירה – 17.10.09, כמות המנה לה הוא טוען ביחס לסוג המשקה אותו שתה, בעניין זה הנאשם מסר בפניי כי שתה כוס בירה, מבלי לציין כמות הבירה בתוך הכוס ובשיחה ראשונית ב- ת/4 מסר ששתה חצי ליטר בירה. כך שאין לדעת מה הכמות המדוייקת אותה שתה, ומה כמות המנה המותרת לטענתו לסוג המשקה.

גם אם אניח לטובתו של הנאשם כי טענתו נכונה, אין לקבל את הטענה כי לא עשה את כל מה שניתן לעשות כדי למנוע את העבירה.

מבחינה סובייקטיבית הנאשם היה מודע לקיומה של ההגבלה בשתייה והאיסור של נהיגה בשכרות עובדה כי לטענתו השתתף בקורס לנהיגה מונעת והנושא נלמד במסגרת הקורס, כאשר על פי החוק והתקנות, כמות האלכוהול נמדדת לפי מיקרוגרם אוויר נשוף או מיליליטר בדם, כך שאין מדובר בטעות כנה.

מבחינה אובייקטיבית הנאשם נטל באופן מודע כמות אלכוהול, מבלי לברר כי כמות זאת אינה חורגת מהכמות כפי שנקבע בפקודה ובתקנות התעבורה.

על כן ניתן לראות בבירור שטענתו של הנאשם אינה עומדת במבחן האובייקטיביות והסובייקטיביות של סעיף 34 לחוק העונשין.

מכל הנימוקים שלהלן מצאתי לדחות את טענתו ולהרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.