1. בתביעה שלפנינו מבקשים התובעים להכיר בהם כתלויים בנפגע בעבודה, ולחייב את הנתבע לשלם להם קצבת תלויים, בשל פטירת מר חיים מזרחי ז"ל (להלן- המנוח), אשר הלך לעולמו ביום 24.7.2008, בהיותו בן 45, במהלך תאונת דרכים עצמית, כאשר פגע בעמוד .

התובעים הם אלמנתו ושלושת ילדיו הקטינים של המנוח.

להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו: 

2. המנוח- יליד שנת 1963.

3. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, היה המנוח בעלים של חברת "לידן הנדסת מתכת בע"מ" (להלן-החברה), אשר תחום עיסוקה ביצוע עבודות מתכת. המנוח היה חלק מצוות העובדים ועסק בעבודה פיסית בשטח הכוללת: חיתוך,הרמה סחיבה והרכבה.

4. המנוח היה נתון ללחץ נפשי וכלכלי מתמשך, מאז הקים את החברה כשנה וחצי לפני שנפטר.

5. 10 ימים לפני שנפטר, נגנב רכב העבודה של המנוח אשר היה עם כל הכלים אשר שימשו אותו בעבודה , לכן הוא נאלץ להשתמש ברכב של אשתו .

6. ביום, 24.7.08, בסביבות השעה 9.30-10.00 נסע המנוח לחברת "גל כיפוף" על מנת להזמין חומר לעבודה, כשחזר ראה מנהל העבודה של החברה מר זריאן משה חיים (להלן- מר זריאן) את המנוח כשהוא כולו שטוף זיעה' לדבריו, המנוח סיפר לו שהוא לא חש בטוב ופנה לשתות מים נח כ-10 דקות לאחר מכן הודיע שהוא הולך לביתו לנוח היות והוא לא מרגיש טוב. המנוח יצא ממקום עבודתו לכיוון ביתו , בדרכו הביתה התנגש רכבו בעמוד, ד"ר אוסאמה נסראלדין (להלן- הרופא), אשר הוזעק למקום קבע את מותו בשעה 11.10 . בהודעת הפטירה (נ/2), נרשם ע"י הרופא כי הסיבה המיידית שגרמה לפטירה היא: "CARDIOPOLMUNARY ARREST" והמצב אשר הביא לסיבת המוות המיידית היא : "M/P ARRYTHMIA". תחת הכותרת : תאור נזקים חיצוניים רשם הרופא: "לא ניראו פגיעות חיצוניות כלשהן".

7. הנתבע דחה את תביעת התובעים להכיר במנוח כמי שארעה לו תאונה בעבודה, משני נימוקים, כפי שפירטה פקידת התביעות במכתב הדחייה מיום 8.3.09 :

• "מתוך הנתונים שבידנו בעלך נפטר מאירוע לבבי אשר גרם לתאונת דרכים

• חיים מזרחי נפטר כתוצאה ממחלה טבעית והשפעת העבודה על מותו, אפילו אם הייתה כזאת, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

8. המחלוקת בין הצדדים נטושה, אפוא, בשתי שאלות, :

א. האם המנוח נפטר כתוצאה מתאונת דרכים עצמית במהלכה התנגש

בעמוד, או מדום לב נשימתי?

ב. אם התשובה לשאלה א' הינה דם לב נשימתי, אזי יש לבחון את השאלה, האם היה לתובע אירוע חריג בעבודה לפני ובסמוך לקרות

התאונה בה המנוח מצא את מותו.

להלן עיקר טענות הצדדים: 

9. לטענת התובעים, תאונת הדרכים הייתה תאונת עבודה לכל דבר ועניין ,היות והיה בדרכו מהעבודה לביתו משום כך היה על הנתבע להכיר בו כנפגע בעבודה .

לחילופין טוענים התובעים, כי מבלי לפגוע בטענתם שלעיל בהנחה שאכן סיבת הפטירה הייתה כתוצאה מאירוע לבבי ,הרי שהיה על הנתבע להכיר באירוע הלב כתאונת עבודה לכל דבר ועניין, היות שהאירוע התרחש כתוצאה מאירוע חריג שגרם למנוח להיות תחת לחץ פיזי ונפשי כבד וקיצוני אשר הביא וגרם באופן ישיר לאירוע הלבבי.

10. בנוסף, טוענים התובעים, כי בין אם המנוח נפטר כתוצאה מתאונת דרכים שארעה לו בדרכו מהעבודה לביתו, ובין אם נפטר כתוצאה מאירוע לבבי שהחל בעודו נמצא במקום העבודה, הרי שהיה על הנתבע לקבל את התביעה ולהכיר במנוח כמי שנפטר עקב תאונת עבודה על כל המשתמע מכך.

11. מנגד טוען הנתבע, כי לא הוכח שהמנוח היה מעורב בתאונת דרכים שנגרמה עקב סיכוני הדרך, וגם לא הוכח שסיכוני הדרך הם אלה שהביאו אותו להתנגשות בעמוד,וכי התנגשות זו היא אשר גרמה למותו, אלא המדובר בהתקף לב שהוביל להתפתחות הפרעות קצב תוך כדי נהיגה שהוביל לתאונה, כפי שאף הסביר ד"ר נסראלדין בעדותו.

12. הנתבע טוען כי , טענת התובעים שהמנוח היה נתון ללחצים נפשיים וכלכליים דינה להידחות, הואיל והם בבחינת מתח מתמשך ולא בגדר אירוע חריג.

דיון והכרעה

13. בבג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח', נקבע כי, בתביעת תלויים על פי סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן –חוק הביטוח הלאומי), יש להוכיח שלושה יסודות מצטברים: "היסוד הראשון הוא שלמבוטח אירעה 'פגיעה בעבודה' היסוד השני הוא תוצאת מותו של המבוטח ; היסוד השלישי הוא שהפגיעה בעבודה 'גרמה' למותו, דהיינו - קיום קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מותו של המבוטח" (ראה: בג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד מז(5) 734). בכל הנוגע ליסוד השלישי די להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הסיבה (הפגיעה בעבודה) לתוצאה (מות המבוטח), ואין צורך להוכיח סיבתיות ישירה ובלעדית (ראה דב"ע מא/0-142 גולדה דוקטורציק נ' המוסד פד"ע יג 164). והגרימה לא צריכה להיות סיבה בלעדית, אלא די בכך שהפגיעה בעבודה הייתה גורם מסייע או מחיש למוות (ראה : עב"ל 242/97 מרעי יוסרה– המוסד לביטוח לאומי [ניתן ביום-4.12.2000 פורסם בנבו) .

14. בענייננו, המנוח מצא את מותו בשעה שהיה בדרכו מהעבודה לביתו, המנוח יצא ממקום עבודתו בשעות הבוקר המוקדמות מאחר ולא חש בטוב ,כפי שסיפר מנהל העבודה בחברה, מר זריאהן לחוקר הנתבע (נ/3): "חיים ז"ל נסע עם האוטו שלו לגל כיפוף לא רחוק בצומת ק.אתא נסע להזמין חומר זה היה בסביבות 9:30 10:00 כשחזר חשבתי שעבד שמה ראיתי שכולו רטוב ומזיע אמר שהוא קצת לא מרגיש טוב,שתה מים נכנס למשרד ישב איזה 10 דקות אחר כך אמר שהוא לא מרגיש טוב, שלא נוח לו אמר שרוצה לנסוע הביתה ואמרתי לו שאני אקח אותו ואמר לי שאני אשאר עם הפועלים והוא יסע בכוחות עצמו הביתה כי הוא הרגיש שהוא יכול לנסוע , בסביבות 10:00 ומשהו נסע עם הרכב האדום של אשתו לכוון הביתה שלו, לפי שתארתי לעצמי, הוא גר בנתיב חן בחיפה בנוה שאנן, והבנתי שהתאונה קרתה לו כ-100 מטר מהבית שלו , הוא היה בדרך הביתה לנוח ..."

נמצאנו למדים, שהמנוח עזב את העבודה ונסע ברכבו לכוון ביתו על מנת לנוח היות ולא חש בטוב , ובמהלך נסיעתו זו נפגע בתאונת דרכים עצמית שבה מצא את מותו. לכאורה, יש לראות במותו של המנוח כתאונת עבודה לאור ההוראות הקבועות בסעיף 80 לחוק הביטוח הלאומי, לפיהן "רואים תאונה כתאונת עבודה- אף אם ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח ... מן העבודה למעונו ועקב נסיעתו או הליכתו זו", אולם, תאונה בדרך לעבודה וממנה, תיחשב רק זו הקשורה בקשר סיבתי עם סיכון הדרך -שהינו סיכון אובייקטיבי.

ברם, במקרה דנן התובעים לא טענו ואף לא השכילו להוכיח, כי תאונת הדרכים העצמית בה התנגש רכבו של המנוח בעמוד, ארעה בשל סיכוני הדרך בדרכו הביתה. בנוסף לכך, הרופא שהוזעק למקום התאונה קבע, כי המנוח נפטר כתוצאה מאירוע לבבי שפקד אותו אשר הוביל לתאונה שאיננה נחזית לתאונה קטלנית.

15. בעב"ל 242/97 מרעי יוסרה נ' המוסד לביטוח לאומי - קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "סיבת הפטירה אינה חייבת להיקבע בוודאות, אלא די שתיקבע הסיבה הסבירה ביותר לפטירת המנוח, לדעת המומחה, שסבירותה מעל 50%. אין מניעה, כי המומחה יעריך בהערכה שסבירותה לדעתו מעל 50%, כי אין לדעת בנסיבות המקרה מהי סיבת הפטירה."

אנו קובעים כי יש לקבל את קביעת הרופא לסיבת המוות, והסבריו למסקנות אליהן הגיע אשר ניתנו במסגרת עדותו (עמ' 24 משורה 6 לפ') :

"... ומה שמייחד את האירוע ובגלל זה אני קצת יותר זוכר אותו, זו העובדה שהייתה שם תאונת דרכים קלה עם נזק לשימשה קדמית, תאונה עצמית שהרכב נכנס בעמוד, דבר שלא הסביר את המצב הרפואי של המנוח. ...

... לא קבעתי את סיבת המוות. זה חלק מהבלבול. כשנקבעת סיבת מוות בדרך כלל יש צורך בנתיחה שלאחר המוות. מה שאני כתבתי ,זה המצב של המנוח -"דום לב ונשימה", כלומר שהמנוח לא נשם ולא היה לו דופק . זו התוצאה בסוף מאמצי ההחייאה.

נניח בשונה ממצב שלמישהו בתאונה אחרת יש ריסוק של הבחזה, ושם יש מקום לתאר מצב אחר. אם לדוגמא למישהו יש קטיעה ודמם בגינו הוא מת הייתי כותב שהוא דימם למוות. אחרי הסיבה רשמתי MP כלומר, סביר להניח (אריטימיה - הפרעת קצב) והכוונה היא שהמנוח באותו הרגע היה ללא דופק ונשימה, קרי נפטר ומאחר והתאונה והפגיעות החיצוניות שזיהיתי לא הסבירו את המצב של הפטירה, שכן, הוא לא נפטר מתאונה קלה כזאת, סברתי שמדובר בהפרעת קצב ,שזה הדבר השכיח ,אך זו רק השערה. נתיחה שלאחר המוות הייתה מאוששת או מאשרת זאת.

...

בעמ' 25 משורה 7 לפרוטוקול- הסביר הרופא כי ברפואה הרבה פחות שכיח שחבלה כהה בבית החזה בתזמון מסוים תגרום להפרעת קצב בנשימה, ולאור גילו של המנוח - לדעתו מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהתקף לב שהוביל להפרעות בקצב הנשימה תוך כדי נהיגה אשר הוביל לתאונת דרכים, ותלונות המנוח על עייפות חולשה והזעה זמן קצר בטרם נפטר מחזקות את הסברה שהמנוח נפטר מאירוע לבבי.

16. התובעים העלו תמיהות ביחס למצבו של המנוח אשר לא בא לידי ביטוי לדעתם, בדו"ח הפטירה ואף צירפו לתיק צילום של המנוח לפני הקבורה. לטענתם, קיים פער גדול בין התיאור של הרופא בדו"ח הפטירה לבין מצבו בשטח היות ונרשם על ידי הרופא: "לא נראו פגיעות חיצוניות כולשהן" ואילו בתמונה אשר צולמה יום למחרת התאונה בטרם הובא לקבורה, נראה בברור כי המנוח ספג מכה חזקה בראשו ככול הנראה משמשת הרכב הקדמית אשר נופצה במהלך תאונת הדרכים בה רכבו של המנוח נתקל בעמוד והדבר לא נרשם בדו"ח.

לדידנו, ולאחר שעיינו בתמונת המנוח, הרופא- ד"ר אוסאמה נסראלאדין, סיפק הסבר משכנע בעניין זה. הרופא שקבע את מותו וחתם על תעודת הפטירה הסביר מדוע למרות השריטה במצח- רשם שאין פגיעות חיצוניות - "אני לא זיהיתי חבלה חיצונית בראש כזו, שיכולה להסביר דמם תוך מוחי או סיבה שתסביר את המוות שלו. יכול להיות שהיתה פגיעה בראש , אבל לא כזאת שבדרך כלל רואים מוות כתוצאה מחבלת ראש, רואים עיוות משמעותי של הרקמות (עמ' 26 שורה 1 לפ') ....

במסגרת חקירה נגדית נשאל הרופא:"אם הוא היה נראה כפי שהוא נראה בתמונה , היית מציין את זה בתעודת הפטירה?

ת. יש דבר אחד שאתם שוכחים , אני מסתכל על התמונה שמורכבת מחלקים, ואחד מהם זה איך המטופל נראה והשני זה הקינימטיקה של התאונה. לא משנה מה צורת החבלות, בתאונה שהיא כה קלה, אני לא מצפה שתהיה פגיעה מוחית כזאת ולכן לא ציינתי את מה שראיתי , לא כל מה שאני רואה אני מציין אם זה לא משמעותי מבחנתי.

ש. נכון שלגבי השאלה אם היה חתך דמם, היית מציין זאת בתעודת פטירה?

ת. גם לא הייתי מציין זאת.

ש. האם לא היית מציין את זה כי זו תאונה קלה וביחס אליה, מצבו של המנוח וסוג התאונה לא הסבירו את הפטירה שלו?

ת. בהחלט כן.

ש. בהודעת הפטירה תחת "תיאור נזקים חיצוניים" , האם נכון לומר שכשאתה צריך לתאר את הנזקים החיצוניים במילוי הטופס , בעצם התייחסת לפגיעות משמעותיות שעשויות לגרום לפטירה, ולא לסיבות שוליות מהסוג שרואים בתמונה?

ת. נכון.

17. לאחר שקבענו כי המנוח נפטר כתוצאה מאירוע לבבי, עלינו להכריע בשאלה, האם ארע למנוח אירוע חריג בעבודה, לפני ובסמוך לקרות האירוע הלבבי שפקד אותו ביום 24.7.08 .

18. על מנת שיוכר אירוע לבבי כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של המנוח. על פי הלכה פסוקה, על מנת שניתן יהיה לקשור קשר עובדתי, סיבתי בין האירוע הלבבי שהיה למנוח לבין עבודתו, יש להוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה כתנאי ראשוני להכרה במחלת לב כתאונת עבודה, ונטל הראיה להוכחה זו מוטל על התובעים. (ראה: דב"ע נד/0-268 ניב יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ח 315 ).

19. ככלל "אירוע חריג" יכול שייחשב כדחק נפשי בלתי רגיל, או מאמץ גופני יוצא דופן. בענייננו, על התובעים להוכיח כי המנוח עבד במאמץ בלתי רגיל,או היה בדחק נפשי בלתי רגיל עובר או בסמוך להתרחשות האוטם, בהשוואה למאמץ ו/או לדחק הנפשי הרגיל בעבודתו היום יומית (דב"ע מו/ 139- 0 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315; עב"ל 465/97 זאב און נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). הבחינה תעשה באופן סובייקטיבי, היינו, מנקודת מבטו של התובע, ולא באופן אובייקטיבי (דב"ע נו/11- 0 נורית חזאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75).

20. לטענת התובעים, את המנוח פקדו מספר אירועים חריגים בסמוך לקרות האירוע הלבבי שהוביל למותו: גניבת רכב עבודה עם כלי עבודה שלא היה מבוטח, פגישה קשה מאוד עם לקוח "גל כיפוף", ושיחת טלפון קשה במיוחד במסגרתה היה למנוח ויכוח טלפוני חריף מאוד שגלש לצעקות רמות ולעימות קשה ביותר, על רקע של איחורים ואי עמידה במועדי אספקה של חומר גלם לפרויקט אותו ביצע יאיר מזרחי.

21. נקדים ונאמר כי, לאחר ששמענו את גרסת העדים מטעם התובעים, מצטיירת בעניינו תמונה, לפיה המנוח היה נתון בדחק נפשי ממושך ביותר, מאז הקים את החברה, ולא שוכנענו כי ביום 24.7.08 ארע למנוח אירוע חריג בעבודה בהשוואה לעבודתו הרגילה והיומיומית, ולהלן נסביר;

22. מנהל העבודה של החברה מר זריאן , אשר הכיר את המנוח כ-6 שנים בטרם החל לעבוד בחברה מאז שהוקמה כשנה וחצי לפני שנפטר (ראה: עמ' 16 משורה 24 לפ'), סיפר כי הקשרים בינו לבין המנוח היו חבריים מעבר ליחסי עובד מעביד, ומגרסתו כפי שהובעה בפני חוקר הנתבע (נ/3) ומעדותו בפנינו, נראה כי בינו לבין המנוח שררו יחסים פתוחים והמנוח היה משתף אותו גם בקשיים בהם היה נתון מסיבות שונות.

23. במסגרת חקירה ראשית, נשאל מר זריאן,

" האם ידוע לך מה היה המצב של העסק, האם היה קושי כלכלי, איחורים במועדי אספקה

או חובות?

ת. היו הרבה בעיות עם פועלים שרצו לעזוב ולקבל פיצויים, זה היה כשעברנו למקום החדש

וגם עבודות שלא הגשנו בזמן כי לא היו לנו מספיק פועלים.

ש. העבודות שאתה אומר שלא הגשתם בזמן, אתה יכול לציין את המועדים?

ת. היינו כל הזמן לחוצים בין עבודה לעבודה, כי צריך לקחת עבודות ברצף. כשהוא לקח עבודות רבות מגל כיפוף, קשה היה לעמוד בזמנים, והם לחצו. גם לנו היו הרבה בעיות עם המנהלים של גל כיפוף והרבה דם ויזע ואני חושב שגם עשינו להם עבודות בלי כסף והצעתי למנוח לא לעשות להם עבודות בצורה כזו ולא להילחץ.

ש. בהודעתך לחוקר עמ' 2 ש' 7 ואילך אמרת שביום פטירת המנוח ב- 24.7 הוא נסע לגל

כיפוף להזמין חומר בין 09:30 ל- 10:00 וכשחזר לא הרגיש טוב, האם המנוח אמר לך

משהו על הפגישה?

ת. הוא לא היה צריך להגיד לי, אני בעצמי יודע שהוא לא ביחסים טובים איתם, כי עבדנו שם מספר חודשים והיו הרבה חיכוכים, כי עבדנו עם הכלים והחומרים שלהם והם השתמשו בפועלים של המנוח עבורם. אני יודע שביום הזה היו הרבה ויכוחים, כל פעם שהוא היה שם היו הרבה ויכוחים על זמנים וטיב העבודה. באותו יום הוא לא אמר לי כלום כשהוא חזר, אני ידעתי כבר לבד שאם הוא הולך לשם, יש שם משהו לא טוב, לכן רצינו לצאת מהלקוח הזה. אני נתתי לו את הגב המקצועי שלי ואמרתי לו שאני איתו עד הסוף.

עניינו הרואות, כי מאז שהמנוח הקים את החברה, במשך למעלה משנה, הוא היה נתון במתח ולחץ בכל הקשור לענייני עבודה . מנהל העבודה של החברה סיפר על יחסים עכורים וחיכוכים בין המנוח לבין חברת גל כיפוף במשך תקופה ממושכת של מספר חודשים, וכפי שהעיד מר זריאן: "כל פעם שהוא היה שם היו הרבה ויכוחים על זמנים וטיב העבודה", ובהמשך הסביר כי מאחר והיה רגיל לכך לא הבחין במשהו חריג ביום 24.7.08 "אני ידעתי כבר לבד שאם הוא הולך לשם, יש שם משהו לא טוב, לכן רצינו לצאת מהלקוח הזה" ,למעשה מר זריאן לא הופתע לראות את המנוח כשחזר מחברת גל כיפוף כשהוא מתוח ולחוץ, לכן לא שאל את המנוח מה אירע? וגם המנוח לא סיפר על אירוע מיוחד באותו היום שגרם לו לחוש ברע, כפי שהסביר מר זריאן זה היה רגיל בשל היחסים העכורים והביקורת שקיבל על טיב העבודה וזמני אספקה מול גל כיפוף. מלבד העובדה שהמנוח הזיע יתר על המידה והתלונן על חולשה ולכן לאחר שנח מספר דקות נסע המנוח לביתו (נ/3), לא הוכח שארע למנוח אירוע חריג בעבודה בהשוואה לעבודתו היום יומית והרגילה עם חברת גל כיפוף.

24. בהתייחס ליתר העדויות, יש לציין כי התגלו סתירות פנימיות בין העדויות, לדוגמא, התובעת 2 העידה כי , כפי הידוע לה ביום 24.7.08, חברת גל כיפוף הודיעה לתובע כי היא לא מעוניינת להמשיך לעבוד עם המנוח וזה היווה מבחינתו אירוע חריג (עמ' 8 שורה 11 לפ'), ברם גרסה זו איננה מתיישבת עם גרסת מר זריאן אשר העיד "כל פעם שהוא היה שם היו הרבה ויכוחים על זמנים וטיב העבודה. ... לכן רצינו לצאת מהלקוח הזה" , ובמילים אחרות, למנוח היתה מוטיבציה והיה מעוניין להפסיק את ההתקשרות עם חברת גל כיפוף ולא להיפך.

24. בכל הקשור לשיחת הטלפון של המנוח עם לקוחו יאיר מזרחי, נראה כי תיאור התובעים לוקה בהגזמה, מה גם שלא היו עדים לשיחה זו, ויאיר מזרחי אשר העיד מטעם התובעים , טען בתצהירו (בסעיף 7) "בשעות הבוקר התקיימה שיחה טלפונית קשה מאוד עם המנוח וזאת על רקע אי עמידתו בזמני אספקה של עבודה שהזמנתי אצלו עבור לקוח שלי בכרמל ... השיחה בניינו הסתיימה ממש בצעקות ובמריבה. ... השיחה הנ"ל זכורה לי היטב כי היא היתה חריגה על רקע היותי ביחסי חברות עם המנוח, ...",ברם, במסגרת עדותו, חזר בו מגרסתו הראשונה, וסיפר על שיחה שבמסגרתה הייתה הרמת קול קלה, ולא צעקות כפי שטען בתצהירו : "זו היתה שיחה מאוד קצרה במשך כדקה (עמ 10 שורה 3 לפ'). ... היה כעס בניינו שבא לידי ביטוי בהרמת קול קלה שלי כלפי המנוח ושלו כלפיי." העד נשאל: איך הסתיימה השיחה, והעד השיב: "לא זכור לי בדיוק, אבל בכעס שלנו אחד על השני". עניינו הרואות שאין המדובר באירוע חריג, במיוחד נוכח גרסת מר זריאן ואלמנת המנוח וגם יתר העדים,אשר סיפרו על קשיים לחץ ומתח של המנוח, בין היתר בשל אי עמידה בלוחות זמנים של אספקת עבודה מאז שהוקמה החברה במשך למעלה משנה.

25. באשר לטענה כי גניבת רכב העבודה של המנוח עם הכלים מהווים מבחינת המנוח אירוע חריג, גם טענה זו דינה להידחות, היות שעל מנת שאירוע בעבודה יהיה קשור קשר סיבתי להופעת האוטם, האירוע צריך להיות "סמוך" להופעת האוטם , ובעניין זה נפסק כי "סמוך" נמדד בשעות ובימים , ולא בתקופה של שבוע ויותר (ראה: דב"ע מה/0-132 חנה גדנסקי נ' המוסד). בעניינו רכבו של המנוח נגנב כעשרה ימים לפני קרות האירוע הלבבי, אין ספק שגניבת הרכב עם הכלים הקשו על המהלך הרגיל של העבודה, אולם, לא הוכח בפנינו איך אירוע הגנבה השפיע על המנוח דווקא ביום 24.7.08 או בסמוך ליום זה .

26. נוכח כל האמור לעיל במצטבר, ומשאלה הם פני הדברים , ולאחר ששקלנו את מכלול העדויות שנשמעו בפנינו ועיינו בכל המסמכים אשר הוגשו על ידי הצדדים, ולאחר ששקלנו את טענות באי כוח הצדדים בסיכומיהם- הגענו לכלל מסקנה, שלא עלה בידי התובעים להוכיח התקיימות אירוע חריג בעבודה אשר הוביל לאירוע לבבי של המנוח, לפיכך דין התביעה להידחות.

27. כמקובל בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות.

28. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ג, (10 אפריל 2013),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.