נגד ארבעת הנאשמים הוגש כתב אישום שהוא נשוא אירוע שהתרחש בביתם ביום 22/10/09 במהלכו של חיפוש שנערך בבית על פי צו חיפוש.

לכל הנאשמים יוחסו עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן תקיפת שוטר. לנאשם 1 יוחסה בנוסף עבירה של איומים.

לנאשמת 2 יוחסו בנוסף עבירות של שיבוש מהלכי משפט ואיומים.

לנאשם 3 יוחסו בנוסף עבירות של איומים והתנגדות למעצר חוקי ולנאשם 4 יוחסה בנוסף עבירה של התנגדות למעצר חוקי.

נגד נאשם 4 הוגש כתב האישום גם בתיק 17950/03/09 בו יוחסו לו עבירות של איומים, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר והעלבת עובד ציבור בשל אירוע שהתרחש ביום 11/10/08 במהלך בדיקת רכבו של הנאשם על ידי שוטר.

ערן יפת, קצין מודיעין בילוש של תחנת ראש העין סיפר בבית המשפט כי ביום הרלבנטי נערך חיפוש בכפר ברא על ידי ארבעה צוותי חיפוש במקביל, כאשר הוא נטל חלק באחד מהם. צו החיפוש שלו היה על שם זיאד סמי ריאן ובמקום נכחו האם ושני ילדיה. העד הזדהה בפניה, נתן לה את צו החיפוש והיא ביקשה שלא ייכנס אל הבית כיוון שהיא לבדה. הוא המתין מבעד לדלת בעת שהיא התקשרה אל בעלה, אשר הגיע למקום וגם בפניו הוצג הצו. במהלך החיפוש נתפסו מספר מוצגים אשר הוצאו לחדר בחצר והונחו על ספה, מדובר היה במסכי מחשב, מארז מחשב, כוננים ועוד. העד הורה לאחד השוטרים לערוך דו"ח חיפוש ובשלב זה נטל סמי – נאשם מס' 1 את אחד ממסכי המחשב והשליכו למטה. לאחריו נטלה הנאשמת 2 מסך אחר והשליכה אף אותו. העד ביקש לעצור את הנאשם 1 בשל כך ואזי הצטרף לאירוע ילדם של בני הזוג ולאחר מכן מדובר היה בתקיפה המונית . לפיכך ביקש העד סיוע למקום. במשך מספר דקות נותרו במקום לבד ולאחר מכן מהגיע הסיוע נעצרו במקום ארבעה עצורים.

העד סיפר כי נאשם 1 התנגד למעצר ולא הניח לכבול אותו. בעזרת שוטר אחר – שמעון הוא הורד לרצפה ונכבל. נאשמת 2 ובנה משכו את העד בחולצתו וניסו למנוע ממנו לכבול את הנאשם 1. הוא ציין כי אותו בן אינו בין הנאשמים והוא בנם הקטן של בני הזוג.

לאחר מכן, כך המשיך ותאר העד, הגיע זיאד למקום, תפס אותו ואיים כי יזיין אותו ויתן לו אגרוף . בשלב זה ובעודם שלושה הם ניסו ליצור חיץ בינם לבין ההמון כאשר שמעון שמר על סמי והוא ויוגב היוו את החיץ מפני ההמון . אותה עת ספגו את הקללות והאיומים של הנאשמת 2 כגון אני אעקור לך את העיניים ואשחט אותך .

בשלב מסויים ניסו למשוך אותו לבית פנימה ומי שניסה למשוך אותו היה מוסטפא . שמעון ניגש לסייע לו ומשהצליח לצאת מן הבית הבחין כי שמעון נותר בבית כאשר מוסטפא והנאשמת 2 אוחזים בו , יחד עם אנשים נוספים. הוא ניסה לחלץ את שמעון מן הבית החוצה, כאשר במקביל, אותה עת, תקף אותו זיאד באגרופים, בגבו ובראשו. אחד מן המתנדבים הצליח להרחיק את זיאד ממנו.

לקראת הירידה ממדרגות הבית, ניסתה הנאשמת 2 לתקוף את העד שוב וצעקה לעברו כי תשחט אותו. אנשים הרחיקו אותה והוא הורה על מעצרה.

העד ציין כי נחבל במהלך האירוע ומשקפיו נשברו. (הוצג דו"ח הבדיקה של החובש ת/6 ממנו עלה כי העד סבל מכאבים באגודל שמאל ומכאבים והגבלות בתנועה בצוואר וכן מחבלה בירך שמאל. באגודל שמאל נמצאו נפיחות והגבלה בתנועה. בצוואר נמצאו שריטות ואודם וכן הגבלה בתנועה.).

העד ציין בחקירה הנגדית כי הם הגיעו לחיפוש על סמך צו חיפוש וניתן היה לחפש כל דבר שאחזקתו על פי חוק אסורה. לשאלת ב"כ הנאשמים באשר לאי הסדר המוחלט שהוטל בבית במהלך החיפוש, הסביר כי כך נערך חיפוש, שכן יש לחפש בכל נקודה אפשרית. הוא אף הבהיר כי אם על פי החשד החפץ שאחזקתו אסור הנמצא מאחורי קיר, כי אז יש לשבור את הקיר.

העד אישר כי זיאד לא נכח בתחילתו של האירוע וכי למעשה האירוע הסלים לאחר השלכת המחשב, קודם לכן אמנם היו צעקות של הנאשמת 2, אך האירוע התנהל באופן תקין.

העד אישר כי משניסו השוטרים לעצור את הנאשם 1 הרי שבשלב כלשהו הם הורידו אותו אל הרצפה ואזי הגיעה הנאשמת 2 וניסתה להתערב. העד ציין כי לא ידוע לו על בעיה רפואית ממנה סבל נאשם 1 ואף לא הבחין בקביים במהלך האירוע. משהטיחה ב"כ הנאשמים כי זיאד הגיע למקום על מנת להפריד בינו לבין הנאשם 1 והנאשמת 2 ציין העד: "היינו שלושה שוטרים אין מה להפריד, שתופסים אותי בצוואר ואומרים אני אזיין אותך ואתן לך אגרוף זה לא להפריד".

עוד טענה ב"כ הנאשמים כלפי עד זה כי הנה לאחר אירוע כה טעון, הוא אפשר להותיר את הנאשמים בתחנה יחד עם הבלשים ולנאשמים אכן טענות באשר לאלימות שהופנתה כלפיהם. העד השיב ל ה כי הטענות נבחנו על ידי מח"ש. ועוד הוסיף כי הוא לא ראה כל סיבה מדוע השוטרים שהיו במקום לא יוכלו לשמור על הנאשמים.

גם לשאלותיו של ב"כ הנאשם 4 השיב העד כי החיפוש שנערך היה חיפוש שגרתי וכלל ועיקר לא חיפוש ברוטלי. הם הגיעו בכל מצומצם לבית ונערך בו חיפוש רגיל ושגרתו ובאופן רגוע, לא נשברו קירות או רהיטים. עוד ציין העד לשאלות ב"כ הנאשם כי הוא זיהה את פעולותיו של מוסטפא כפי שתאר אותן וזיהה אותן בוודאות.

שמעון בן שושן, אף הוא בלש מתחנת ראש העין, סיפר כי אותו יום מדובר היה בצו חיפוש בבית משפחת ריאן שנגרר לאירוע של תקיפת שוטרים וניסיון להעלמת ראיות, העלמת ראיות והתנגדות למעצר.

העד סיפר כי נכנס לבית המשפחה על מנת לבצע את צו החיפוש שהיה בידו, כאשר מטרת הצו היתה לתפוס רכוש גנוב בדגש על מחשבים או מסכי מחשב שסימן הזיהוי שלהם הוא מדבקה של משרד ראש הממשלה מפרוייקט "מחשב לכל ילד". באחד מחדרי הבית, כפי שתאר, אותר מחשב כזה ועליו מדבקה כאמור, ואכן קצין המודיעין הנחה אותו לתפוס מחשב זה. בנוסף תפס העד מוצגים נוספים, מסך מחשב, די. וי. די, וכוננים, כפי שציים בדו"ח החיפוש. כל המוצגים רוכזו על ספה בצד החדר. משביקשו לחזור את התחנה, סמי, בעל הבית, אחז במסך המחשב, השליך אותו מן המרפסת לכיוון החניה והרחוב, כך שהוא נשבר ונהרס. בעקבות כך, ביקש העד לעצור את סמי ואז במהלך מעצרו של סמי, החלה אשתו, הנאשמת 2, להשליך את יתר המוצגים ואזי הסלים האירוע.

העד סיפר כי הוא הודיע לסמי כי הוא עצור ואזי החל סמי להניף את ידיו ולא אפשר לעצור אותו ובה בעת , כפי שתאר, אשתו השליכה חפצים מן המרפסת. בעוד שניסה לאזוק את סמי, שמכה את העד אשתו של סמי הצידה בניסיון למשכו אל תוך הבית. הקמ"ן ניסה לסייע לו, אלא שאז הבחין העד כי גם הקמ"ן נמשך על ידי אנשים ולפתע הם מצאו עצמם מוקפים על ידי אנשים. בלשונו של העד: "פתאום מוצאים עצמנו שאנחנו שלושה אנשים ויש שם משפחה ולא ברור כיצד זה הגיע לסיטואציה הזאת ובשלב מסויים הצלחתי להשתחרר, זה הפך להיות סיטואציה של לעצור בן אדם, לקחת מוצגים בלי לעצור, לעצור בן אדם על העלמה של ראיות ולסיטואציה של נלחמים על הבריאות שלנו, כי אנחנו נמצאים שם מעט וכולם מושכים ומרביצים מעיפים ידיים זה הפך להיות אירוע מאוד אלים". העד הוסיף כי הבחין בנאשמת 2 אוחזת בחולצתו של הקמ"ן ואומרת: "אני אשחוט אותך את כל היהודים אני אהרוג". נאמרו דברים נוספים כגון: צריך להרוג את כולכם , אתם מתים יהודים" ולא את כל הדברים שנאמרו עלה בידו לרשום. סוף דבר הוא הצליח לכבול את סמי וביקש מהמתנדב שהיה עימם לשמור עליו כדי שהוא יתפנה לסייע לקצין. סמי נותר אזוק ויושב על הספה ואזי הגיע סיוע של שוטרים למקום בניסיון לפתור את המהומה שנוצרה.

בחקירה הנגדית ציין העד כי אותו יום היו בכפר ברא צוותים שונים של המשטרה, ברם הוא ביצע חיפוש בבית האמור. הוא ציין כי החיפוש נערך על פי צו של בית המשפט ומטרתו היה חיפוש אחר כל דבר שהחזקתו אסורה.

משנשאל העד מדוע נותר הבית לאחר החיפוש באי סדר מוחלט כאשר כל החפצים נותרו מושלכים, הסביר העד כי לעיתים מוסתרים חפצים במקומות שונים וישנם חיפושים שמבוצעים אף באמצעות טרקטורים ולומים כאשר חפצים הוסתרו מתחת לאריחי רצפה.

העד אישר כי היה שלב מסויים בו סמי היה על הרצפה ועם זאת ציין כי לא ידוע לו על רקע רפואי כלשהו שלו.

משהוטח בו כי אשתו התקרבה אליו על מנת לבדוק את מצבו הרפואי השיב העד כי דבר זה מקובל עליו אלא שהנאשמת 2 התקרבה למקום עם מגב בידה.

העד הבהיר כי שלושה שוטרים הם שביצעו את החיפוש וכל היתר הגיעו לאחר מכן כאשר האירוע הסלים.

העד הוסיף כי הם חשו מאויימים עוד טרם התקהלות ההמון במקום כיוון שגם בעת שמשכו אותו אל תוך הבית הבין כי הדבר אינו נעשה למטרות טובות. הוא ציין כי כל העת נשמעו קללות במקום בעברית ובערבית וכיוון שאינו דובר ערבית רשם רק את אלה שהבין בעברית.

העד נשאל על ידי ב"כ נאשם 4 האם יוכל לומר בהגינות כי הוא אכן זיהה את נאשם 4 כמי שסטר לשוטר רועי אשר הגיע עם צוות הסיוע, שכן אמנם הוא רשם את פרטי לבושו, ברם המון אדם היה שם ורבים לבשו חולצות בעלות אותו תיאור. העד ציין כי אכן דרך כלל אין שוטר מציין בדו"ח הפעולה שלו את שחווה שוטר אחר, והוא מתרכז באשר הוא עצמו חווה, אלא אם כן מדובר באירוע חריג שהוא צופה בו וכך היה במקרה זה ועל כן ציין את הסטירה לרועי ובאשר לזיהויו של הנאשם 4 ציין כי מדובר בזיהוי וודאי ולא רק על פי פרטי הלבוש שכן הם הצליחו לאחוז בנאשם לאחר הסטירה. הוא הסביר כי אותה עת לא רשם את שמו בדו"ח הפעולה הכיוון שלא נכון היה לעשות כן ונכון היה לזהותו באופן וודאי בתחנה.

יוסף יוגב אף הוא בלש מתנדב במשטרת ראש העין, אשר היה בצוותו של ערן יפת ביום האירוע. גם עד זה סיפר על תחילתו של החיפוש, על ההמתנה לבעל הבית ועל מציאת המוצגים בחדר הצדדי. הוא תאר כי בזמן שנטל את אחד המחשבים, נטל נאשם 1 מחשב והשליך אותו למטה ובמקום החלו השתוללות וצעקות. גם הנאשמת 2 נטלה מחשב והשליכה אותו למטה, תוך שצעקה וקיללה: "אני ארצח אתכם אני אוציא לכם את העיניים". הנאשמת , כך ציין העד, אף החלה לדחוף את השוטרים והוא עף לאחור וקיבל מכה ביד ימין. הנאשמת היכתה את ערן יפת ושמעון בן שושן ניסה לעצור את נאשם 1 כאשר העד מסיע לו לכבול אותו באזיקים. הנאשמת 2 המשיכה בצעקותיה לעברם ומשכה בחולצתו של ערן יפת. משניסה העד להרחיק אותה היא דחפה אף אותו ואזי הזמין ערן סיוע למקום.

העד הוסיף וסיפר כי לאחר מכן ובמהלך ההשתוללות במקום נעצרו שניים נוספים אשר בין היתר היכו אף אותו ואת ערן י פת והיו אלה מוסטפה ריאן וזיאד ריאן.

בחקירה הנגדית חזר העד על שלבי האירוע וציין כי הנאשם 1 נעצר לאחר שהשליך את המחשב. לשאלת ב"כ הנאשמים השיב כי לא ידוע לו דבר על כך שנאם 1 הופעל על הרצפה ונחבל בכתפו. הוא זה אשר כבל אותו באזיקים ושמעון סייע לו.

הוטח בעד כי מעשיה של הנאשמת 2 היו התערבות לאחר שבעלה נאזק והיה על הרצפה ועל כך השיב העד כי הנאשמת 2 השליכה את המחשב השני והחלה להשתולל ולצעוק כי תרצח אותם ותוציא להם את העיניים וזאת בעברית ובנוסף צרחה דברים רבים נוספים בערבית , אותם לא הבין.

לשאלות ב"כ נאשם 4 השיב העד כי הוא זיהה את החשודים אז על פי בגדיהם ומשהוביל אותם לתחנה ורשם את הדו"חות ברר במפורש מי הוא מי כשרשם את שמותיהם ואין כל אפשרות לבלבול.

רועי אחרק , בלש בתחנת ראש העין סיפר בבת המשפט כי במהלך החיפוש שנערך אותו יום שמע קריאות לעזרה וכי מדובר באירוע של תקיפת שוטרים. משהגיע למקום, הבחין בהתקהלות של המון ומשפילס דרכו בהמון הבחין בקצין ערן יפת, שהוא חבול וחולצתו שמוטה ובאדם אזוק על הכורסה וכאמור , מסביבם המון אדם. אליהם הגיע אדם נוסף אשר הדף אותו ואת השוטר שמעון, תוך שהוא מניף ידיו לכל עבר. אדם זה נעצר על ידיהם. לאחר מכן הבחין באדם נוסף חובט בערן יפת בחוזקה ואף אותו עצר. העד ציין כי מעצרו של זה האחרון היה מורכב יותר כיוון שהוא נכנס אל בין ההמון, יצא ונכנס וכו' עד שלבסוף נעצר. ככלל, ציין העד , מרגע הגעתו למקום , נתקלו השוטרים בהתנגדות פיזית.

העד סיפר כי אף הוא נחבל במהלך אירועים אלה ונבדק על ידי החובש (הוגש דו"ח בדיקתו על ידי החובש – ת/7) לפיו התלונן על כאבי גב אמצעי ותחתון, כן סבל מחבלה בשפה התחתונה ושריטה בידו. נמצאו סימני חבלה יבשה המקרינות לאזור האגן ועל הגבלה בתנועה , בישיבה ובהליכה).

העד ציין כי הוא מזהה את כל הנאשמים ככאלה שנכחו באירוע ואת זיאד ריאן כמי שהיכה את ערן יפת והוא – העד היה זה שעצר אותו.

העד אישר בחקירה הנגדית כי אותו יום הגיעו לכפר ברא כמה צוותי משטרה על מנת לערוך חיפושים וכי הו אלא היה חלק מצוותו של ערן יפת מלכתחילה אלא הוזעק לאחר מכן .

לשאלת ב"כ הנאשמים האם הוא יכול לומר לאור המון האדם שנכח במקום כתוצאה ממה נגרמו לו החבלות, השיב העד כי אינו יודע ואינו יכול לשלול כי חלקן נגרמו על ידי אותו המון אשר ניסה לחלץ את העצורים. עוד הוסיף העד כי אכן משהגיע למקום היה אדם שכבר היה אזוק אך הוא אינו זוכר מי הוא אותו אדם.

העד הכחיש כי היה לו מגע עם העצורים לאחר מכן בתחנה או שיג ושיח עימם כפי שהם טענו, לרבות הטענה של זיאד כי הוא הוכה בתחנת המשטרה.

ב"כ נאשם 4 הטיח בעד כי הנה בדו"ח הפעולה שרשם אותו יום לא ציין כי ערן יפת היה חבול. העד עמד על כך כי כך היה ויתכן ושכח לרשום זאת בדו"ח שלו. עוד אישר העד כי בדו"ח שרשם הוא זיהה את העצורים השונים על פי הבגדים שלבשו אותה עת, וכי אותה עת היה בלש צעיר ולא הכיר את כולם על פי פניהם ומראם כפי שהוא מכיר כעת.

אלון שבת, אף הוא בלש בראש העין, היה ביום האירוע בתחנת המשטרה כאשר הגיעה אליו הקריאה לעזרה . משהגיע למקום הבחין כי ברחוב המון אדם. שני אנשים היו אזוקים והוא התבקש להוביל אחד מהם לניידת ולשמור שהמון האדם לא ינסה לחטוף אותו ולהוציאו מידי השוטרים. בזמן שהובל העצור לניידת הוצאה מנו מילת איום : "אני אהרוג אותך" תוך שהניף את ידיו האזוקות. העצור הובל לניידת וזוהה בתחנת המשטרה.

עוד סיפר העד כי הראשון בו הבחין בהגיעו למקום היה הקצין שלו – ערן יפת, כאשר חולצתו קרועה ועליה סימני דם.

בחקירה הנגדית חזר העד על כך כי העצורים הובלו אל תחנת משטרת ראש העין, אך הכחיש את טענתם ובמיוחד את טענתו של זיאד כי שם הוכו על ידי השוטרים.

אלכסנדר טריאטקוב הוא מתנדב בבילוש ראש העין אשר הגיע למקום לאחר הקריאה שנתקבלה לסיוע. במקום הבחין בהתקהלות של אנשים רבים בחצר הבית וסביב שלושת השוטרים ערן יפת, שמעון בן שושן ויוגב. הוא נתבקש על ידי ערן לשמור על נאשם 1 , אשר התנגד כל העת, דחף אותו מספר פעמים ואף נשך אותו.

העד הציג צילומים המתעדים את סימני הנשיכות (ת/9). לאחר מספר דקות הובל העצור אל תחנת המשטרה.

העד ציין כי האווירה במקום היתה רווית אלימות ואלימות פיזית. לאחר מספר דקות, כך המשיך ותאר, הוא זיהה חשוד מושך את ערן אל תוך הבית וממשיך להאבק בו. הוא נותר עם העצור – נאשם 1 מחוץ לבית. לאחר מספר דקות אותו חשוד אשר משך את ערן ואשר הסתבר להיות מוסטפה ריאן נעצר, אך המשיך להפעיל כח כנגד השוטרים. במקביל ראה חשוד אחר אוחז בערן ומכה אותו עם ידיו לכיוון הפנים והראש. עלה בידו של העד להרחיק חשוד זה מערן והחשד הזה, שהסתבר להיות זיאד ריאן, נעצר לאחר מכן. רק כאשר הגיעו למקום כוחות נוספים הצליחו השוטרים לייצב את האירוע.

בחקירה הנגדית ציין העד כי הוא היחיד שהופקד על שמירתו של הנאשם 1 ונותר יחידי עימו הוא ציין כי אכן נחלץ לעזרתו של ערן יפת , אך הלה היה מרוחק ממנו במרחק של מטר אחד בלבד.

משהטיחה בו ב"כ הנאשמים כי הנאשם 1 הוא אדם חולה סכרת והוא הופל על הרצפה ופרק את הכתף השיב העד כי אינו זוכר אירוע כזה.

העד ציין כי היה מחוץ לבית בסמוך לדלת הבית אך לא הבחין מה התרחש בתוכו.

גם עד זה נבדק על ידי החובש בתחנה (ת/5) ונמצאו שריטות ביד ימינו .

חנוך מנחם הוא שוטר אשר ערך דו"ח פעולה (ת/8) וממנו עלה כי הוא הונחה על ידי ערן יפת לחזור אל הבית על מנת לאסוף את המוצגים שהוחרמו במהלך החיפוש ואשר נזרקו ונשברו על ידי משפחת ריאן. בסריקה שערך בחצר הבית מצא את המסכים השבורים בפח אשפה ואת המארזים לא מצא. את שני המסכים ועליהם מדבקה של משרד ראש הממשלה תפס כמוצגים.

בחקירתו הנגדית לא היה דבר שיש בו כדי להוסיף.

סנ"צ משה שחר אשר היה סגן מפקד תחנת ראש העין ביום האירוע ציין כי הוא הגיע למקום לקראת סוף האירוע והבחין בערן יפת העומד בכניסה לבית. ערן הסביר לו אודות המתרחש במקום ומאחוריו הגיעה אישה אשר החלה לצעוק ולקלל ואף הרימה מקל והניפה אותו לעברו של ערן. הקללות היו בנוסח של: "בני זונות כל השוטרים, ימותו היהודים". כן פנתה לערן ואמרה: "אתה זבל, אני אשחוט אותך, כל היהודים צריך להרוג"

העד ציין כי כאשר הוא הגיע למקום היו במקום אנשים, אך לא היתה התגודדות.

ובאשר לקללות שהושמעו הוא ציין כי הן היו בשפה העברית וכי הוא אינו דובר ערבית. הוא לא נתבקש מאוחר יותר לזהות את האישה ובמקום לא נכחו יותר משתיים שלוש נשים.

הוגש דו"ח החיפוש שנערך על ידי עורכי החיפוש ערן יפת ושמעון בם שושן (ת/8) נרשם בו כי הוא נעשה "בקשר ל: רכוש גנוב כל חפץ אסור". וכי החיפוש בוצע בנוכחותה של נאשמת 2.

עורכי החיפוש ציינו בדו"ח את שנתפס במהלכו ורשמו בהערה: "כל המוצגים הרשומים מטה נהרסו על ידי נשוא הצו ואשתו ולא נשאר מהם זכר במהומה שאחרי".

מחזיק המקום סרב לחתום על הדו"ח ואילו חתימתה של הנאשמת 2 מופיעה עליו.

הוגשו הודעותיהם של הנאשמים במשטרה.

מהודעתו של הנאשם 1 (ת/2) עולה כי השוטרים אמרו לו כי הגיעו לביתו על מנת לחפש אחר נשק וסמים והוא אפשר להם לעשות כן. מעשיהם היו בבחינת הרס טוטאלי של הבית ולבסוף אמר לו השוטר כי הוא לוקח את המחשב מחדרו של הילד הקטן ומדובר במחשב שניתן להם במסגרת פרוייקט "מחשב לכל ילד" אשר המועצה חילקה כשנתיים קודם לכן. בשל מעשי השוטרים בכה הילד הקטן ועל כן נטל הנאשם את מסך המחשב ועשה זאת מעצבים בשל אופי החיפוש וכל אשר נלקח סוף דבר היה המחשב. הנאשם ציין כי משהבחין השוטר כי המחשב נשבר הוא כבל אותו באזיקים ודחף אותו אל הפינה, תוך שהניח את רגלו על גופו וכך הקשה עליו לנשום כיוון שהוא חולה לב.

העד ציין כי במקום היתה מהומה רבה והוא לא הבחין בפציעה של שוטר. כן לא הבחין כי אשתו עשתה דבר כלשהו ולשאלה מי זרק את המחשב, השיב: "לא זוכר אולי אני זרקתי שניים". הנאשם הכחיש כי התנגד למעצרו או כי תקף שוטרים.

מהודעתה של הנאשמת 2 (ת/3) עולה כי היא ביקשה מהשוטרים להמתין עד אשר יגיע בעלה וכי במהלך החיפוש הפכו השוטרים את כל הבית ולא מצאו דבר. סוף דבר ביקשו השוטרים לקחת את המחשבים של הילדים בהם הם עושים שימוש עבור בית הספר ועל כן החלו הילד לבכות. השוטר כבל את בעלה באזיקים והיא פנתה אליו לבל יעשה כן, כיוון שהנאשם חולה לב ומשהבחינה כי בעלה שרוע על הרצפה ביקשה כי יוזעק אמבולנס.

משנדאלה הנאשמת מדוע השליך בעלה את המחשב, השיבה כי עשה כן כיוון שהתעצבן . הנאשמת הכחישה כי היא השליכה מחשב וציינה כי היא הרימה מחשב מן הרצפה. כן הכחישה את האמירות המיוחסות לה ואשר הופנו כלפי השוטרים, או כי הניפה לעברם מקל, או כי תקפה את השוטרים. עוד טענה הנאשמת כי כלל לא ראתה את בניה מוסטפה וזיאד בבית.

מהודעתו של הנאשם 3 (ת/4) עולה כי המחשבים נשוא החיפוש ניתנו למשפחתם על ידי המועצה וכי הוא הגיע אל הבית בשלב מאוחר של החיפוש כאשר אנשים מן הכפר ביקשו להיכנס אל הבית והוא מנע מהם לעשות כן כיוון שהמשטרה היתה בבית. לפתע הבחין בשוטר שאמר לו כי הוא מקלל אותם ועל כן כבל אותו באזיקים. הוא הכחיש כי קילל או השוטרים ולדבריו כל אשר עשה היה לסלק את אנשי הכפר מן המקום. הנאשם ציין כי הוא לא ראה את הוריו שוברים את המחשבים ועוד הכחיש כי ניסה לשחרר את אביו מידיהם של השוטרים וציין כי כל שעשה היה לפנות אל השוטר ולבקש כי יתנו לאביו מים כיוון שהוא אדם חולה. הנאשם הכחיש כי קפץ על השוטרים או כי היכה אותם , או כי איים עליהם בדרך כלשהי.

מהודעתו של הנאשם 4 (ת/1) עולה כי הוא אינו קשור לאירוע זה כלל ועיקר וכי אינו קשור למשפחה וכי כל שעשה היה לעמוד בכניסה אל הבית ועשה כן מתוך סקרנות. הנאשם הכחיש כי ניסה לשחרר את העצורים ואינו יודע כלל ועיקר מי היכה את השוטרים. הוא אישר כי הוא לבוש בחולצה צהובה אך טען כי אותו ערב היו במקום לפחות עוד מספר אנשים שלבשו חולצה צהובה.

בבית המשפט סיפר נאשם 1 כי במהלך החיפוש הרסו השוטרים כל דבר וחפץ וגרמו לשבירת פריטי רכוש רבים וסוף דבר ביקושו ליטול מחשב השייך לבנו הקטן וכי מדובר במחשב ואתו קיבל הילד מהממשלה ויש עליו מדבקה המוכיחה זאת . מתוך עצבים נטל את המחשב והשליך אותו. אזי הודיעו לו כי הוא עצור וביקשו לכבול אותו באזיקים כאשר ידיו כבולות מאחור והוא נסה להסביר לשוטרים כי יש לו בעיות בעמוד השידרה וכי לא ניתן לסובב את ידיו וכן כי הוא חולה לב, אולם חרף זאת, השליכו אותו השוטרים על הקרקע , כמה שוטרים שכבו עליו, ותוך כך שמע את אשתו צועקת על השוטרים.

הנאשם טען כי לא התנגד למעצרו וכי כל שעשה היה לזרוק את המחשב.

לגבי אשתו טען הנאשם כי כל שראה שהיא ניסתה להרחיק את השוטרים ממנהו בצעקה עליהם כי הוא אדם חולה. משנשאל האם היא היכתה את השוטרים עם מקל, השיב הנאשם 1 כי לפני תחילת המהומה היא החזיקה בילדם הקטן, על מנת שלא יהיו בעיות "לקחה את המקל להחזיר את הילד". ובאשר לקללות שנטען כלפי הנאשמת 2 כי קללה את השוטרים, טען הנאשם 1 כי ראה כיצד השוטרים מתאמים את העדויות בתחנת ראש העין. הוא ציין כי את בנו – זיאד ראה לאחר שהיה כבר כבול ובדקות האחרונות של האירוע ראה גם את מוסטפא והיה זה ברחוב כאשר עמדו להכניס אותו אל הניידת. הוא אף שאל אותו לפשר מעשיו במקום ומוסטפא היה עם הזמנות לחתונה. לדבריו מוסטפא לא נכח באירוע.

בחקירה הנגדית הטיחה התובע בנאשם כי הנה חבל היה לו על ילדו שמחשבו נלקח ממנו ועל כן מדוע היה עליו לשבור לבנו את המחשב. הנאשם השיב כי עשה כן בשל היותו בעצבים מפעולותיה של המשטרה. משהוטח בנאשם כי במשטרה מסר כי יתכן ושבר שני מחשבים, התכחש לאמירתו זו.

הנאשם ביקש שלא ליתן אמון בדברי השוטרים אשר מסרו כי גם אשתו שברה מחשב אחד. הוא ציין כי אשתו צעקה וניסתה להפריד בינו לבין השוטרים וניסתה להקים מישהו מעליו. הטיח בו התובע כי הנה במשטרה הוא לא ידע לספר מה עשתה אשתו וכיצד עתה הוא יודע לעשות כן והנאשם השיב כי כך הוא זוכר.

עוד ציין הנאשם באשר לטענתו של אלכס טרטיאקוב כי נשך אותו, כי הוא אינו יכול לנשוך כלל ועיקר כיוון שיש לו שיניים תותבות.

לגבי בנו זיאד צין כי הלה הגיע בשלוש הדקות האחרונות של האירוע והוא הבחין בו על מדרגות הבית כאשר הגיע מן הרחוב.

הנאשם עמד על כך כי כל השוטרים כולם משקרים וכי הוא והנאשמים האחרים לא עשו דבר.

הנאשמת 2 סיפרה בבית המשפט כי ביקשה מהשוטרים להמתין עד בוא בעלה וכאשר ערכו השוטרים את החיפוש, הם פרקו את הבית וכאשר עצרו את הנאשם 1 צעקה לעזרה וכי יקימו אותו מהרצפה לאחר שהשוטרים הפילו אותו . הנאשמת אישרה כי הפרידה בין הנאשם לשוטרים, אך הכחישה כי היכתה את השוטרים ובלשונה: "לא נתתי, הכל היה הפרדה, לא נתנו מכות לאף אחד". הנאשמת הכחישה כי קיללה את השוטרים ומשנשאלה האם היה לה מקל ביד, השיבה כך: "לא היה לי מקל, היו הרבה מקלות, אני אמרתי לבן שלי שיילך משם, שאני לא רוצה שהוא יתערב, הוא קטן..".

עוד סיפרה הנאשמת כי זיאד לא היה במקום וגם במוסטפא לא הבחינה ורק לאחר מכן ראתה אותו מחלק הזמנות לחתונה.

בחקירה הנגדית אישרה הנאשמת כי מעצביו השליך הנאשם 1 את המחשב, עם זאת הכחישה כי היא השליכה מחשב וטענה כי השוטרים יכולים לומר ככל שירצו.

בחקירה הנגדית אישרה הנאשמת כי הרימה מקל בידה אלא טענה כי היה זה על בנה. משהוטח בה כי קודם לכם טענה כי לא היה מקל, השיבה : "אני אמרתי יש בית בלי מקל, אין בית בלי מקל. אני הרמתי מקל לכיוון הבן שלי שיסתלק מכאן". משנשאלה איך אמרה לו השיבה כי היה זה "בצורה שלי" ואזי נשאלה האם היה זה עם מקל ביד, ועל כך השיבה: "לא היה לי מקל".

לשאלת התובע באם היא לא עשתה דבר, הנאשם 1 לא עשה דבר וזיאד ומוסטפא לא היו במקום, הכיצד קרו האירועים, השיבה הנאשמת: "השוטרים עשו מה שהם רוצים בבית, הם חתכו את עצמם ונשכו את עצמם, תיכנס לבית שלי ותראה". במקביל הכחישה את כל האמירות שנטען כי הטיחה בשוטרים.

הנאשם 3 מסר בבית המשפט כי משהגיע לביתו הבחין בשוטרים רבים ובאביו שכוב על הרצפה, כאשר שוטר שם עליו את רגלו ואמר לו "הגעת יא בן זונה". הנאשם סיפר כי המון אדם התגודד בסמוך לבית והוא ניסה להוציאם מן המקום ואזי הודיע לו שוטר כי הוא עצור. הוא ביקש תחילה להוציא את האנשים מן הבית אלא שהשוטר אמר לו כי אין זמן לכך וכי עליו להיכנס אל הניידת . בתחנת המשטרה הכניסו אותם לחדר הבילוש כאשר מוסטפא ישב מולו ובמקום שוטרים רבים. אחד מהם ביקש לעשות עליו חיפוש ונטל אותו לשם כך לשירותים, כאשר הוא כבול באזיקים. לאחר שבמהלך החיפוש לא מצא עליו דבר, אמר לו "אני אראה לך מי פה הגבר". הוא קרא לארבעה שוטרים נוספים וכולם הפליאו בו את מכותיהם.

באשר לאירוע עצמו, הכחיש הנאשם כי היכה שוטר כלשהו וציין כי בקושי הספיק להגיע לביתו טרם נעצר.

בחקירה הנגדית ציין הנאשם כי אינו יודע מדוע היו אנשי הכפר בביתו וקיללו, ברם כך הוא הנוהג בכפר. באשר לנאשמת 2 , כך ציין הוא כלל לא ראה אותה וכל שראה היה את אביו שכוב על הרצפה. את מוסטפא, כך טען, ראה ברחוב, כאשר הוא היה בניידת, ואזי הבחין כי שוטר כובל אותו באזיקים והכניס אף אותו לניידת.

משנשאל האם הוא מכיר את השוטרים הכרות מוקדמת והאם יש לו סכסוך איתם השיב הנאשם: "לא. אבל התחלתי להבין שיש להם מחלה נפשית בגלל זה הם הולכים למשטרה. כל ילד מתנדב בשעה שתיים מתחל להרביץ". הנאשם הסביר כי השוטרים אשר היכו אותו בתחנה, חלקם נטלו חלק באירוע וחלק הגיעו למשמרת בתחנה. אם כך, הקשה התובע מדוע שאלה האחרונים יכו אותו ועל כך השיב הנאשם: "עכשיו יש אירוע מזמינים משטרה, כאשר קורה אירוע ביום כיפור זה עצבים הם עובדים ביום כיפור, יכול להיות שהם הגיעו עם עצבים לתחנה כי קמו משינה. אחד שאני לא מכיר אותו שאל אותי מה נשמע אמרתי לו בסדר, הוא אמר זאת אמא שלך שמה, אמרתי לו כן, הוא אמר לי שעכשיו הוא הולך לזיין אותה".

לדבריו של נאם/ 3 הוא לא מסר דברים אלה בהודעתו במשטרה כיוון שאין בכך כדי לסייע לו . הוא אף ציין כי הגם שקיבל מכות לא ביקש להתלונן במח"ש.

הנאשם נתבקש לפרט אלו מכות קיבל והשיב: "אני לא זוכר בדיוק, לא יכולתי לעמוד, לקחו אותי ככה מהחולצה ושמו אותי בספסל, קיבלתי מכות מכל הכיוונים".

הנאשם נשאל על ידי בית המשפט מדוע לא סיפר דברים אלה בפני שופט אליו הובא לאחר שנעצר וסיפר כי הם שהו לילה במעצר ולמחרת שוחררו ולא היה סיפק בידו לספר לשופט דבר בדיון בפניו טרם שחרורו וכן כי ממקומו כעצור אין ביכולתו לומר דבר.

גם נאשם זה נשאל הכיצד נפגעו השוטרים אם איש לא עשה דבר והשיב: "מאיפה אני יודע, הם רוצים לנפח תיק, כבר אספו אנשים, יצאו ככה סתם. ניפחו את הענין עשו תיק".

הנאשם 4 סיפר בבית המשפט כי אותו יום עסק בהזמנות אחיינו לחתונה והבחין בניידות משטרה בסמוך לבית הנאשמים ועל כן ניגש לראות מה פשר הדבר. משהגיע למקום שאל מה ארע ולפתע שמע שוטר צועק כי הנה הבחור עם החולצה הצהובה תביאו ואותו לכאן, וזאת כאשר ההזמנות בידו. הוא נכבל באזיקים והובל אל הניידת.

לדבריו בתחנת המשטרה היו שוטרים רבים ובמו עיניו הבחין הכיצד הם מתאמים את רישומיהם ומחליפים ביניהם פרטים שיירשמו בדו"חותיהם.

הנאשם סיפר כי הם ספגו מות בתחנת המשטרה ועל כן אף הובהל אל בית החולים כיוון שלא הסכימו להכניסו כך לתא מעצר וכי המכות היו בכל חלקי גופו בתא שירותים.

בחקירה הנגדית ציין הנאשם 4 כי הגם שעסק אותו יום בחלוקת הזמנות ניגש לצפות במתרחש כי כך היא השיגרה בכפר כאשר מגיעה ניידת . הוא הבין שמדובר בסוף האירוע כיוון שאנשים החלו להתפזר ושתי ניידות עזבו את המקום.

באשר למכות אותן ספג בתחנה ציין הנאשם כי השוטרים שהיכו אותו אינם השוטרים אותם ראה באירוע.

הוא ציין כי לא מסר על כך בהודעתו שבמשטרה כיוון שפחד להתעמת עם השוטרים . במח"ש לא הגיש תלונה כיוון שאין בכך כל טעם .

לטעמו של נאשם 4 היתה טעות בזיהוי לגביו שכן רבים לבשו במקום חולצות צהובות, ברם משהטיח בו התובע כי חולצתו היתה צהובה עם פסים , השיב כי יתכן והיו עוד כאלה.

הוגשה התעודה הרפואית בעניינו של הנאשם באשר לבדיקתו בחדר המיון ביום 23/10/09 בשעה 05.59 .

העולה ממנה כי הנאשם התלונן כי ערב קודם לכן הותקף באגרופים ונחבל בראשו וכי יש לו כאבים בצווארו (ת/11).

בחקירה החוזרת נשאל מדוע לא סיפר את מלוא טענותיו באשר לתקיפתו והשיב כי פחד מן השוטרים.

אין חולק כי מדובר בענייננו באירוע רב משתתפים הן מבחינת השוטרים עצמם והן מבחינת הנאשמים , קרוביהם ושכניהם.

השוטרים מסרו את עדויותיהם באשר לאירוע שהתרחש, היה זה אירוע סוער, אלים ורב "אירועי משנה". היה על השוטרים לחלק את תשומת הלב שלהם למספר אנשים אשר היו מעורבים באירוע ולמספר מקומות, ותתי אירועים והכל בעת ובעונה אחת.

ברי, גם לגבי אירוע קצר וממוקד שעדי ראיה לו לא ימסרו לעולם עדויות זהות לפרטי פרטים, וטוב שכך, שכן לו ייעשו כן, הרי שמדובר בעדויות מתואמות. לעולם ימסור עד ראיה לאירוע את העדות על פי הדגשים שלו לאירוע, על פי זויות הראיה שלו ונקודת מבטו, מקום עמידתו, החשיבות שהוא מייחס לאירועים , תפקידו באירוע ומשתנים נוספים כיו"ב. מקל וחומר כאשר מדובר בעדי ראיה לא מעטים שהיו מעורבים באירוע לא קצר, אלים וסוער, שכאמור היה מפוצל למספר תתי אירועים וכאשר תשומת הלב שלהם נתחלקה לתתי אירועים אלה ולמספר מעורבים.

על כן, לא ניתן היה לדרוש מן השוטרים כי ימסרו עדויות שהן זהות לחלוטין בכל פרטי הפרטים שמסרו.

ועם זאת בחינת עדויות השוטרים מעלה כי גרעין העדויות והתיאור של הנושאים המהותיים שבהן הוא זהה ולא נמצאו בעדויותיהם סתירות או פירכות אשר יורדות לשורשו של ענין ואשר יש בהן כדי לפגוע במהימנות העדויות.

עיון בעדויות השוטרים מעלה כי השוטרים כולם כאחד הקפידו למסור עדויות מתונות ובלתי מתלהמות, איש איש על פי חלקו באירוע והקפידו להצטמצם לחלקם זה ולמסור על פי מראה עיניהם וידיעתם בלבד, ללא הגזמה וללא הפרזה.

השוטרים אף לא הרחיקו עצמם בתשובותיהם מנושאים אשר הקשו עליהם ומשנשאלו, למשל על אי הסדר הרב שהותירו בבית המשפחה ואף על מידה מסויימת של הרס, הם אישרו כי אכן כך קרה וכי זהו אופיו של חיפוש ולעיתים ובמידת הצורך, הם גורמים אף לנזק רב יותר.

למעשה, גם ב"כ הנאשמים 1-3 לא הצביעה בסיכומיה על פירכות או על סתירות מהותיות בעדויות השוטרים אלא כל שציינה כי היה אירוע סוער שקשה היה לזהות בו את המעורבים וקשה היה לזהות בו את שהתרחש ולטעמה אין וודאות בזיהוי המעורבים על ידי חלק מן השוטרים וודאות בזיהוי האירועים עליהם העידו.

גם ב"כ של הנאשם 4 התרכז בסיכומיו באופיו הטוב של הנאשם ובהתנהגותו הנורמטיבית ובכך שאותו יום עסק בחלוקת הזמנות לחתונה ונקלע באופן אקראי למקום וכלל לא בתחילתו של האירוע אלא זמן ניכר לאחר שהחל. לטעמו, טעו השוטרים בזיהויו וכיוון שהיה לבוש חולצה צהובה טעו לזהות אותו כמי שמעורב באירוע. דא עקא שהעדים שהתייחסו לחלקו של נאשם 4 באירוע, תארו את פעולותיו שלו במפורש ובמאובחן מאחרים ואף ציינו כי זיהויו היה וודאי על ידיהם, וראה למשל לענין זה את עדותו של שמעון בן שושן ואת עדותו של אלכס טריאטקוב.

בנוסף לעדויות השוטרים הרי שהוגשו בעניינם מסמכים המתעדים את החבלות שנגרמו להם ויש במסמכים אלה כדי לתמוך בעדויותיהם.

על כן נתתי אמון בעדויות השוטרים.

לא ניתן היה ליתן אמון בגירסאות הנאשמים.

לגרסתו של הנאשם 1 הוא לא עשה דבר שיכול היה לקומם כנגדו את השוטרים והנה לפתע הם הפילו אותו על הקרקע והחלו לחבוט בו.

גם את גרסתו באשר לניפוץ המחשב לא ניתן היה לקבל. הנאשם סיפר הכיצד נעשה לבנו עוול כה גדול כאשר המחשב שלו נלקח במהלך החיפוש והכיצד כה דאג לילדו שהמחשב יילקח ממנו ועל כן ניפץ אותו? ברי כי הסברו זה אינו עולה בקנה אחד עם מבחני שכל ישר והגיון.

כך גם כאשר נשאל לגבי פעולה דומה שביצעה אשתו, הוא הכחיש אותה, הסביר כי יתכן הוא אשר ניפץ שני מחשבים.

הנאשמת אשר נשאלה האם החזיקה מקל בידה ניסתה להכחיש זאת ואולם באופן מפתיע הן היא והן בעלה אישרו סוף דבר החזקת המקל, אלא שלטעמם היה זה על מנת להזהיר את ילדם. להזהיר ממה? ומדוע באמצעות מקל?

לא ניתן גם היה לקבל את הטענה כי כל שעשתה היה ניסיון לסייע לבעלה שכן אופי התנהגותה אינו מעיד על ניסיון כזה. הנאשמת התקרבה אל השוטרים כאשר היא אוחזת במגב/מקל, מקללת ומאיימת ובוודאי שאין בכך משום ניסיון לסייע לבעלה, כפי שטענה.

נאשם 3 סיפר כי הוכה מכות נמרצות על ידי שוטרים בתחנת המשטרה אולם בחר שלא להתלונן על כך במהלך חקירתו שלו או במח"ש מכיוון שלטעמו אין בכך כל תועלת, כך גם לא נמסר על כך בבית המשפט בהזדמנות הראשונה שיכול היה לעשות כן. גם במהלך עדותו בהליך זה, לא ידע הנאשם 3 לפרט היכן הוכה וכיצד.

נאשם 4 טען אמנם כי אך באקראי נקלע למקום, אך גם הוא מאשר כי נראה בלב האירוע ולטענתו כך הוא מנהג המקום כי מתקרבים על מנת לצפות במתרחש והוא אף אישר כי לבש אותו יום את החולצה אשר השוטרים מסרו כי לבש, אלא שלטעמו רבים לבשו חולצה כזו.

יש לזכור כי הנאשם נעצר בלב ליבו של האירוע ולא ברחובה של עיר כאשר הוא מחלק הזמנות ונשאלת השאלה אם נקלע למקום באקראי, הכיצד אכן הגיע ללב ליבו של האירוע ולמתחם בית המשפחה?

גם נאשם זה טען כי הוכה בתחנת המשטרה מכות נמרצות אך לא ידע לספר מי היכה אותו ולטענתו לא היו אלה השוטרים אשר היו מעורבים באירוע. גם הוא לא מצא להתלונן קודם לכן על הכאתו זו. הנאשם ציין כי הוכה בכל חלקי גופו מכות נמרצות ועל כן נזקק עוד אותו לילה לטיפול רפואי, ברם על פי תעודה רפואית שהגיש מחדר המיון הרי שהתלונן על כאבים בצוואר בלבד.

מי מהנאשמים לא יכול היה ליתן הסבר הכיצד, איפוא, לאור גרסאותיהם שלהם, נחבלו השוטרים וחלקם נחבלו חבלות של ממש. לאור הגרסאות של הנאשמים, הרי שהם לא עשו כל פעולה שהיה בה כדי להביא לחבלה כלשהי או לפגיעה כלשהי, שכן תיאורם את האירוע שונה במאוד מתיאור השוטרים את האירוע, אלא שתיאור השוטרים נתמך בחבלות שספגו, בעוד שהנאשמים, כאמור, לא ידעו למסור להן הסבר כלשהו.

לאור כך שקיבלתי, כאמור, את עדויות השוטרים והאמנתי להם , הרי שניתן לקבוע מהן ממצאי עובדה וכי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את שטענה בכתב האישום וכי האירוע אכן התרחש כפי שפורט בכתב האישום.

בשולי הדברים אציין כי לאורך כל ההליך העלו הנאשמים טענות רבות, שונות וקשות כנגד התנהגות השוטרים בין באשר לחיפוש ובין באשר לאלימות ועוד. אפילו היו בטענות אלה ממש, ואיני קובעת כך, הרי שאין בכך כדי לשמש הצדקה כלשהי לביצוע עבירות כנגד השוטרים ופתוחה היתה הדרך בפני הנאשמים לפעול באשר לטענות אלה באופן חוקי ואחר.

לאור האמור לעיל יורשע נאשם 1 בעבירות של:

שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(3) לחוק העונשין

הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

נאשמת 2 תורשע בעבירות של:

שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(3) לחוק העונשין

הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

נאשם 3 יורשע בעבירות של:

איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

התנגדות למעצר חוקי, לפי סעיף 47(א) לפסד"פ (מעצר וחיפוש).

תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(3) לחוק העונשין

הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

נאשם 4 יורשע בעבירות של:

התנגדות למעצר חוקי, לפי סעיף 47(א) לפסד"פ (מעצר וחיפוש).

תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(3) לחוק העונשין

הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ד , 11 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים