1. עסקינן בתביעה עיקרית ותביעה שכנגד.

התביעה העיקרית הוגשה ביום 27.10.09 על סך של 1,054,328 ₪.

התביעה תוקנה ברשות ביהמ"ש והוגש כתב תביעה מתוקן ביום 12.5.11 על סך של 1,285,503 ₪.

כתב תביעה שכנגד הוגש ביום 22.3.10 על סך של 1,427,758 ₪.

2. טרם שנבחן את כתבי הטענות בשתי התביעות, נכיר את בעלי הדין העומדים מאחוריהן.

3. הגב' חנה קריסטל (להלן: "חנה"), היא מתווכת מקרקעין, שפעלה מתוך משרד בקיסריה ברח' המגדל 23 (להלן: "המשרד").

היא גם אמו של מר רונן קריסטל (להלן: "רונן").

4. ה"ה מיכל ויחיאל פז (להלן: "פז" או: "מיכל פז" או: "יחיאל פז"), הינם מתווכי מקרקעין, שבתקופה מסוימת פעלו כמתווכים במשרד.

5. הנתבעות שכנגד 3 ו- 4, חברות בע"מ, הינן חברות שבשליטת רונן [להלן: "החברות"].

6. היות ורונן נמצא בהליכי פש"ר וניתן לגביו צו עיכוב הליכים ע"י ביהמ"ש המחוזי, החלטתי ביום 7.7.10, על עיכוב ההליכים נגדו (ראה החלטתי מיום 7.7.10 עמ' 2 לפרו' ש' 22).

התביעה העיקרית (עפ"י כתב התביעה המתוקן)

7. בכתב התביעה העיקרית טוענת חנה כי היא ופז "התקשרו בהסכם לשיתוף פעולה עסקי על פיו היו אמורים הנתבעים לבצע פעולות תיווך עבור לקוחות התובעת ובתמורה לקבל עמלות" (סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן).

היינו - היחסים בינה ובין פז לא היו יחסים של "עובד-מעביד" אלא של "שיתוף פעולה עסקי".

8. עוד טענה חנה בכתב התביעה המתוקן כי את העמלות שהיו זכאים פז לקבל מעבודתם כמתווכים במשרד מכח שיתוף הפעולה העסקי, הם קיבלו באמצעות תלושי שכר, וזאת עפ"י בקשת פז שבאותה עת לא היה באפשרותם לפתוח תיק עוסק מורשה במס הכנסה (סעיף 7 לכתב התביעה המתוקן).

9. טוענת חנה בכתב התביעה המתוקן, כי בתאריך 29.9.08, הודיעו לה פז כי הם מפסיקים את פעולתם במשרד (סעיף 15 לכתב התביעה המתוקן).

10. טוענת חנה כי לאחר עזיבתם של פז את המשרד התברר לה כי קיבלו במסגרת עבודתם סכומים שלא כדין, תוך רישומם שלא כדין ושלא במדויק בכרטיס חובה וזכות (להלן: "חו"ז"), שהתנהל על שמם במשרד, הם לא שילמו בגין שיחות פרטיות שניהלו בטלפון הנייד שהועמד לרשותם במסגרת פעילותם במשרד, גבו עמלה עודפת מפרויקט "טופ קיסריה" שהועבר לטיפולם כמתווכים במסגרת עבודתם במשרד, לא דיווחו על כל העסקאות שבוצעו במסגרת עבודתם כמתווכים במשרד, הקימו משרד תיווך עצמאי תוך שהם עשו, ועושים, שימוש שלא כדין במאגרי מידע של המשרד לרבות תמונות ורשימת לקוחות שנצבר ע"י התובעת תוך ניצול המוניטין של התובעת, נטלו רשימות מידע שהיו במשרד באופן שמנעו מחנה לבצע עסקאות תיווך עקב היעדר מידע, ואף העבירו לקוחות של המשרד אל משרדם הם - הכל תוך ביצוע עוולות עפ"י חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999.

עוד טוענת חנה בכתב התביעה כי את מרבית פעולתם (לאחר סיום עבודתם במשרד) ביצעו פז באופן שהם גרמו ללקוחות המשרד לחשוב כי שרות התיווך ניתן להם ע"י חנה (שכן הם הוטעו לחשוב שפז ממשיכים לעבוד במשרד) תוך ניצול המוניטין של חנה, ותוך הפרת יחסי האמון שהיו בינה וביניהם.

רכיב נוסף של התביעה העיקרית המתוקנת הוא מכוחו של חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, על פיו טוענת חנה כי הנתבעים פגעו בשמה הטוב ובמוניטין שלה, בכך שהפיצו שמועה כי הם נאלצו לעזוב את המשרד כיוון שהיא לא שילמה להם "פרוטה".

בגין רכיב זה תובעת חנה 50,000 ₪ (ראה סעיף 22(ח) לכתב התביעה המתוקן).

על כל אלה תבעה חנה את פז בסכום התביעה העיקרית, כמפורט לעיל.

כתב ההגנה המתוקן בתביעה העיקרית המתוקנת

11. בכתב ההגנה המתוקן טענו פז כדלקמן:

א. מי שניהל למעשה את המשרד היה רונן, באמצעות החברות, הנתבעות שכנגד 3-4. תחילה נוהל משרד התיווך באמצעות הנתבעת שכנגד 4, ולאחר שזו נקלעה לקשיים בשנת 2007, החליפה אותם בניהול פעילות המשרד הנתבעת שכנגד 3, עד לקריסתה גם היא.

ב. רונן העסיק במשרד באמצעות החברות הנ"ל מספר סוכנים במשרד, לרבות פז, סוכנים נוספים מעת לעת, וכן גם את אמו חנה.

ג. תנאי השכר של פז נקבעו ע"י רונן מדי שנה בשנה.

ד. מעמדם בתקופת עבודתם במשרד היה מעמד של "עובד", כש"המעביד", היו החברות בשליטת רונן, הנתבעות שכנגד 3-4, כל אחת בתקופתה היא.

ה. לכן גם אין יריבות בין פז ובין התובעת, ודין התביעה נגדם להידחות מטעם זה בלבד.

ו. מעבר לכל אלה הם דוחים את טענות חנה כנגדם, כפי שנטענו בכתב התביעה העיקרי.

כתב תשובה בתביעה העיקרית

12. חנה הגישה כתב תביעה בתביעה העיקרית במסגרתו טענה כדלקמן:

א. המשרד היה מעולם עסקה שלה, ורק מטעמי מיסוי הועברה הפעילות לנתבעת שכנגד 4, על מנת לנצל הפסדים צבורים שעמדו לה.

ב. בשלב יותר מאוחר, ומאחר שהנתבעת שכנגד 4 ביקשה לרכוש שליטה בחברה ציבורית, הועברה פעילות התיווך בשנת 2007 לנתבעת שכנגד 3.

ג. החברות פעלו בעבורה כנאמן בהפעלת משרד התיווך.

ד. חנה ורונן ביצעו בינם לבין עצמם התחשבנות פנימית ואישית מחוץ למערכת הכספית של החברות, הנתבעות שכנגד 3-4.

התביעה שכנגד

13. התביעה שכנגד מבוססת רובה על יחסי "עובד-מעביד" הקיימים, עפ"י הנטען בה, בין פז לבין הנתבעות שכנגד 3-4.

יחד עם זאת, ציינו פז בתביעה שכנגד כי אם חנה טוענת בכתב התביעה העיקרי כי משרד התיווך נוהל בנאמנות עבורה, וכי היא הבעלים האמיתי של משרד התיווך, הפועל היוצא מכך הוא, שאת כל זכויותיהם "כעובד", הם זכאים לתבוע גם ממנה, בין אם מכח היותה ה"מעביד" עצמו, ובין אם מכח היותה המעביד במשותף יחד עם החברות, הנתבעות שכנגד 3-4 (ראה סעיפים 5-7 לכתב התביעה שכנגד).

14. משכך, תובעים פז בתביעה שכנגד מהחברות ו/או מחנה, פיצויי פיטורין, תשלומי שכר עבודה לחודשים יוני-אוקטובר 2008, דמי הודעה מוקדמת, הוצאות נסיעה, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, תשלומי בונוס שהיוו חלק מהשכר שלהם ואובדן הכנסות לשנים 2008-2009.

עוד תובעים פז מהנתבעים שכנגד תשלום בגין ביצוע עוולת "גניבת עין" כלפיהם עפ"י חוק עוולות מסחריות, בכך שהשאירו את תמונותיהם ופרסומים שונים שלהם שנעשו במסגרת עבודתם במשרד, תקופה ארוכה לאחר סיום עבודתם במשרד, תוך הטעיית לקוחות לחשוב כי הם עדיין עובדים של המשרד.

כל אלה הסתכמו בסכום התביעה שכנגד כמפורט לעיל.

כתב הגנה בתביעה שכנגד

15. בכתב ההגנה בתביעה שכנגד טוענים הנתבעים שכנגד, כדלקמן:

א. בירור התביעה אינה בסמכותו של בימ"ש זה, אלא בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה, לרבות קביעת יחסי עובד מעביד (סעיף 26 לכתב ההגנה שכנגד).

ב. דין התביעה להידחות שכן בין פז לנתבעים שכנגד, לא התקיימו כל יחסי "עובד-מעביד".

ג. לנוכח כפירת פז בקיום קשר עסקי עם חנה, לא ברור כיצד מצאו לנכון לתבוע ממנה זכויות וכספים הנובעים מקיומו של קשר שכזה.

ד. מעבר לנ"ל הוכחשו יתר רכיבי התביעה שכנגד.

בקשה לסילוק התביעה על הסף

16. בתאריך 18.11.09, פחות מחודש לאחר הגשת התביעה העיקרית, טרם הגשת כתב הגנה וטרם הגשת כתב תביעה שכנגד, הגישו פז בקשה לסילוק התביעה על הסף, בין היתר משני טעמים כדלקמן:

א. העדר יריבות בינם ובין התובעת חנה, שכן לטענתם הבעלים של המשרד בתקופת פעילותם בו, היו החברות שבשליטת רונן (הנתבעות שכנגד 3-4) ולא חנה. על כן, אין יריבות בינם לבין חנה ודין תביעתם להידחות מטעם זה על הסף.

ב. טענות התביעה העיקרית נובעות ממערכת יחסי עבודה, שהיו בין פז לחנה או בין פז לרונן והחברות שבשליטתו.

טענות אלה דינן להתברר בביה"ד לעבודה שלו הסמכות הייחודית לדון בטענות הנובעות מיחסי "עובד-מעביד".

17. בתאריך 25.2.10, לאחר שקיבל את תגובות הצדדים, דחה כב' הש' ג'השאן את הבקשה מהטעמים הבאים:

א. עיון בכתב התביעה העיקרי מלמד כי חנה אינה מודה שמערכת היחסים שבינה לבין פז היו יחסי "עובד-מעביד", אלא של "הסכם לשיתוף פעולה עסקי".

משמע - עילת התביעה של התובעת כנגד הנתבעים אינה מבוססת על יחסי עובד מעביד, אלא על "הסכם בין הצדדים" לו טוענת חנה.

היות והמבחן על פיו נקבעת סמכותו של ביה"ד לעבודה הוא מבחן העילה, יש לומר כי התביעה בעילתה כפי שנוסחה בכתב התביעה, היא בסמכותו של בימ"ש זה.

התובעת צריכה להוכיח את עילת התביעה, ולשם כך צריך ליתן את ההזדמנות לנהל הוכחות על מנת לברר את טענתה כי ההתקשרות היתה שלא במסגרת של יחסי עובד מעביד.

לכן אין מקום לדחות התביעה על הסף בטענה זו.

ב. אכן טענת פז כי הועסקו ע"י החברות של רונן, היא טענה כבדת משקל (בין היתר לנוכח העובדה כי החברות הנ"ל הן שהוציאו תלושי שכר לתובעים, הן שקיבלו את התמורה מהלקוחות וכו'). יחד עם זאת, משטענה חנה כי הדבר נעשה עבורה "בנאמנות", מן הראוי ליתן לביהמ"ש את ההזדמנות לברר את הטענה במסגרת הראיות, ולא למחוק התביעה על הסף.

18. העולה מהחלטתו של כב' הש' ג'השאן, כי טענתה של התובעת לקיומו של הסכם לשיתוף פעולה עסקי בין הצדדים, לעומת טענתם של פז כי פעולותיהם במשרד בתקופת פעילותם בו, נעשתה במסגרת סטטוס של יחסי "עובד מעביד", צריכה להיות מוכחת על ידה ומוכרעת ע"י ביהמ"ש לאחר שמיעת ראיות בתיק זה.

במסגרת הכרעה זו ביהמ"ש יצטרך להכריע גם בשאלת עצם קיומם של יחסי "עובד-מעביד" בין פז והנתבעים שכנגד. הכרעה זו, שברגיל נתונה לסמכותו היחודית של ביה"ד לעבודה (ראה סעיף 24(א)(1) לחוק ביה"ד לעבודה, התשכ"ט-1969, אליו גם נתייחס להלן), יכולה להיות מוכרעת ע"י בימ"ש זה במסגרת סמכותו הנגררת עפ"י סעיף 76 לחוק בתיהמ"ש, התשמ"ד-1984. במקרה כזה ההכרעה באותה שאלת אגב אורחה, תהא יפה רק לצורך ההליך הנוכחי, ולא יהיה בה מעשה בית דין לגבי עצם קיומם של יחסי "עובד-מעביד", שאמורים להתברר בערכאה המוסמכת, אשר היא ביה"ד לעבודה.

(לעניין זה ראה: ע"א 2618/03, פי.או.אס בע"מ ואח' נ' ליפקונסקי ואח' (סעיף 18 לפסה"ד - פורסם במאגר נבו).

19. הכרעתו של ביהמ"ש בשאלת "קיומו של הסכם לשיתוף פעולה עסקי בין הצדדים" (כטענת חנה) או שמא קיומם של יחסי "עובד מעביד" בין פז לנתבעים שכנגד (כטענת פז), לאחר שמיעת הראיות (בהתאם להחלטתו של כב' הש' ג'השאן כמפורט לעיל), חשובה לקביעת סמכותו של בימ"ש זה לדון בחלקים ניכרים מהתביעה העיקרית.

20. ככל שיוכרע שפעילותם של פז במשרד התיווך היתה במסגרת של יחסי "עובד מעביד", ממילא ניתן לומר כי חנה לא הוכיחה את טענתה כי פעילותם של פז במסגרת המשרד היתה מכח "הסכם שיתוף פעולה עסקי". במצב כזה חלקים ניכרים מתביעתה יידחו על הסף, לפחות מהטעם של היעדר סמכות עניינית לדון בתובענה זו, הנובעת מיחסי "עובד מעביד", כשלביה"ד האזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בחלקים אלה.

יצוין כי על טענת העדר יריבות בינם לבין חנה, חזרו פז גם בסיכומיהם (ראה סעיף 87 לסיכומי פז), ובצדק לאור קביעת הש' ג'השאן דלעיל, כי זו תידון ותוכרע לאחר שמיעת הראיות בתיק.

הסמכות העניינית בתביעה שכנגד

21. כפי שציינתי בסעיף 13 לעיל, התביעה שכנגד מבוססת רובה על יחסי "עובד-מעביד" הקיימים עפ"י הנטען בה בין פז לבין הנתבעות שכנגד 3-4 ו/או חנה.

כל התביעה למעט הטענה של "גניבת עין ושימוש במוניטין של פז", עילתן היא ביחסי עובד מעביד שנטען ע"י פז בתביעה שכנגד כי קיימים בינם ובין הנתבעים שכנגד.

22. מטעם זה הנתבעים שכנגד טענו בכתב ההגנה לתביעה שכנגד כי בירור התובענה אינה בסמכותו של בימ"ש זה אלא בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה (ראה סעיף 15 לעיל).

23. על אף שהנתבעים שכנגד העלו טענה זו בכתב ההגנה, לא הוגשה מטעמם כל בקשה נפרדת לסילוק על הסף מטעם זה, כך שטענה זו לא התבררה טרם שמיעת הראיות.

אני יכול רק להניח שהנתבעים שכנגד יצאו מנקודת הנחה שהיות ובכל מקרה, עפ"י החלטתו של כב' הש' ג'השאן המוזכרת לעיל, יש לשמוע ראיות בתיק זה כדי להכריע בבקשה לסילוק על הסף שהגישו פז בתביעה העיקרית, והיות וההוכחות יישמעו בין היתר בשאלת מערכת היחסים שבין הצדדים בשתי התובענות, אין טעם להגיש בקשה נפרדת במסגרת התביעה שכנגד.

24. יחד עם זאת, סבורני כי על פניו אין לי סמכות לדון ברובה של התביעה שכנגד, שעילתה היא ביחסי עובד מעביד, שכן סמכות זו נתונה באופן יחודי לביה"ד לעבודה, עפ"י סעיף 24(א)(1) לחוק ביה"ד לעבודה, התשכ"ט-1969, הקובע כי:

"(א) לבית דין תהא סמכות ייחודית לדון -

(1) בתובענות שבין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];".

25. כאמור, סמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה נגזרת עפ"י עילת התביעה. אם עילתה של התביעה היא ביחסי עובד מעביד, לרבות עצם קיומם של אלה, הסמכות הייחודית מוקנית לבית-הדין לעבודה.

ראה לעניין זה:

ת.א. (מחוזי ת"א) 26014-10-12, איי.אס.אס.-אשמורת בע"מ נ' עמיחי ואח' (החלטה מיום 20.2.13).

על פניו רוב רובו של כתב התביעה שכנגד (למעט רכיב התביעה של גניבת עין) עילתו היא יחסי עובד מעביד. משכך, ועל פניו, מכח סעיף 24(א)(1), הסמכות הייחודית לדון בתביעה שכנגד, במרכיביה הנובעים מעילת קיומם של יחסי עובד מעביד נטענים, אף ללא צורך או טרם הכרעתי בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בתביעה העיקרית (שכאמור אינה מהווה מעשה בית דין שכן היא תינתן במסגרת סמכותי הנגררת כמצוין לעיל), נתונה לערכאה המוסמכת, שלה הסמכות הייחודית לדון בכך, אשר היא ביה"ד לעבודה.

(לעניין זה השווה גם דברי ביהמ"ש בע"א 2618/03 המוזכר לעיל).

26. העובדה שתביעה זו הוגשה כתביעה שכנגד לתביעה עיקרית, שיתכן כי בסמכותו של בימ"ש זה (ובשאלה זו נכריע להלן), אינה מקנה לבימ"ש זה סמכות לדון ברכיבי התביעה שכנגד, שעילתם נובעת מיחסי עובד מעביד נטענים, שכן כאמור, זו נתונה באופן יחודי לבית הדין לעבודה.

סעיף 51(א)(4) לחוק בתיהמ"ש [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 העוסק בסמכותו העניינית של בימ"ש השלום, קובע כי בימ"ש השלום יהיה מוסמך לדון ב -

"תביעה שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהיה שוויו של נושא התביעה שכנגד אשר יהיה...".

היינו - אם הוגשה תביעה עיקרית כספית לבימ"ש השלום בסכום שבתחום סמכותו העניינית, במסגרת התביעה שכנגד, בהנחה שהיא עוסקת באותו נושא או באותן נסיבות, התובע שכנגד יהיה רשאי לתבוע סכום שהוא מעבר לתחום סמכותו העניינית של בימ"ש השלום.

ודוק - מדובר רק בסכום התביעה אך לא בתביעה שמבחינת מהותה נתונה לסמכותו הייחודית של טריבונל אחר, דוגמת בי"ד לעבודה.

לא בכדי כך הוא המצב – המחוקק בחר להשאיר את בירור התובענות בתחום מסויים, דוגמת אלה הנובעים מיחסי – עובד מעביד, לטריבונל שלו המומחיות והידע המקצועי המסויים. (ראה לענין זה: ע"א 2618/03 המוזכר לעיל).

27. על כן כאמור, כבר בשלב זה אני קובע כי כל רכיבי התביעה שכנגד, המפורטים בסעיפים 1-83 לכתב התביעה, העוסקים בעילת תביעה הנובעת מיחסי עובד מעביד נטענים, דינם להידחות מחוסר סמכות מכח תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

28. באשר לרכיב התביעה שנותר בכתב התביעה שכנגד, אשר הוא גניבת עין ושימוש במוניטין, ההנחה היא כי פז תובעים זאת בכתב התביעה שכנגד מכח פרק א' לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 העוסקת בסעיף 1 בעוולת גניבת עין, שכפי שנראה להלן נועדה להגן על מוניטין שרכש אדם בעסק.

חוק עוולות מסחריות קובע בסעיף 22 את סמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה לדון בתביעות עפ"י חוק זה, כדלקמן:

"(א) לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון -

(1) בתובענה בין עובד לבין מעביד או חליפו, שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב', והנובעת מיחסי עובד מעביד;

(2) בתובענה שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב' הנובעת מחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, לפני שנוצרו יחסי עובד מעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור...".

29. סעיף 22 הנ"ל קובע סמכות ייחודית לביה"ד לעבודה אך ורק בתובענות שעילתן הפרת הוראה מהוראות פרק ב' לחוק, שעוסק ב"גזל סוד מסחרי".

הרכיב היחיד שנותר מהתביעה שכנגד עוסק בעוולת גניבת עין שבסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, המצוי בפרק א' לחוק, ועל כן איננו בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה, וגם בימ"ש זה מוסמך לדון בו.

על כן, להלן נדון ונכריע ברכיב התביעה היחיד שנותר בתביעה שכנגד.

התביעה העיקרית

מערכת היחסים שבין הצדדים

30. כאמור השאלה הראשונה שיש לדון בה במסגרת התביעה העיקרית היא מערכת היחסים שבין הצדדים, או במילים אחרות - האם פז "עבדו" במשרד (יחסי עובד מעביד), או שמא פעלו בו במתכונת שונה, דוגמת "הסכם שיתוף פעולה עסקי" כלשהו, כטענת חנה ויתר הנתבעים שכנגד.

31. כדי לבחון שאלה זו נסכם בקצרה את גרסאות כל אחד מן הצדדים בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, הרלבנטיות לשאלה זו.

גרסתה של חנה

32. חנה מסרה את גרסתה בשני תצהירי עדות ראשית שסומנו ת/24 ות/25.

33. מציינת חנה בתצהיר עדותה הראשית ת/24 כדלקמן:

א. היא עוסקת בתיווך מקרקעין למעלה מ- 30 שנים ויש לה מוניטין רב בתחום. בכל תקופות פעילותה הפעילה את המשרד בקיסריה, תחילה באופן עצמאי, ובשלב מאוחר יותר בנאמנות עבורה, תחילה ע"י הנתבעת שכנגד 4 ולאחר מכן במסגרת הנתבעת שכנגד 3.

ב. גם בתקופת הפעלת המשרד בנאמנות ע"י שתי החברות דלעיל, כל פעילות התיווך נוהלה על ידה.

ג. המשרד היה מעולם עסק שלה, ורק מטעמי מיסוי וחוסר רצון להתעסק בניהול הכספי, הועברה הפעילות לחברות, בין היתר גם על מנת לנצל הפסדים צבורים שעמדו צבורים לזכותן (כנספח 1 לתצהירה צורפו דוחות כספיים שלה לשנים 1996-1999, והחלטה על כוונה להגדיל מקדמות לשנת המס 2000 מאת פקיד השומה, וכנספח 2 דוחות כספיים של הנתבעת שכנגד 4 לשנת 2000 המלמדים על הפסדים צבורים).

ד. היא ובנה רונן, בעל השליטה בחברות הנ"ל, ביצעו ביניהם התחשבנות פנימית ואישית מחוץ למערכת הכספית של החברות, והרישומים במאזן זה או אחר אינם משקפים את שיעורי הכספים שקיבלה במסגרת התחשבנות זו.

ה. רונן לא היה פעיל בתחום התיווך אלא בעסקיו, אף שסייע לה בניהול עסקי התיווך שלה. רונן לא ניהל ולא קיים עם פז פגישות שבועיות, חודשיות ושנתיות ולא דובר מעולם על יעדי עבודה.

ו. רונן ניהל בשמה מו"מ כספי עם פז לעניין גובה העמלות המגיעות להם ואת שיעור חלקם במימון השיחות בטלפון הנייד שהוחזק על ידם, כיוון שיכולתה לנהל מו"מ כספי אינה טובה. גם זאת היה כ- 5 פעמים לכל היותר.

ז. מרבית הפעולות וההוראות לגבי תפעול עסק התיווך, אם לא כולם, נעשו על ידה, מן הפן המהותי. לעומת זאת, מן הפן הטכני, ברמה של חתימה על מסמכים, על שיקים וכו', נעשו ע"י רונן, לנוכח הפעלת פעילות משרד התיווך בנאמנות ע"י החברות.

ח. במענה לטענת פז כי היתה הנחיה לענות לטלפון במשרד "רונן קריסטל השקעות שלום", מציינת חנה כי מדובר בטענה שקרית שכן כל פעילות המשרד התבססה על המוניטין והפרסומים שנעשו לו, ובו צוין משרד התיווך כ"חנה קריסטל" או: "חנה קריסטל נדל"ן". על כן, מדוע שהמענה בטלפון יהיה אחרת?!

ט. יתרה מזו - גם בתקופת הנאמנות, ובגין עסקאות שביצעו פז, היא הנפיקה חשבוניות שלה עצמה, מהעוסק המורשה שלה, וזאת משיקולי מס ותכנון מס בינה ובין החברות, הנתבעות שכנגד (עותקים מחשבוניות מס כאמור צורפו כנספח 3 לתצהירה).

י. עסק התיווך נוהל בביתה שברח' מגדל 23 בקיסריה, כאשר הפעילות העסקית שלה, אף שנוהלה בנאמנות וכלפי רשויות המס במסגרת החברות, נוהלה בפועל תחת שמה העסקי והמסחרי "חנה קריסטל" או "חנה קריסטל נדל"ן וניהול".

בנה רונן אינו מתגורר בכתובת זו כבר מחודש ספטמבר 2001.

יא. לנוכח הקשר המשפחתי בינה ובין רונן, שהיה בעל שליטה מלאה בנתבעות שכנגד 3-4, הם לא מצאו כל צורך לעשות הסכם נאמנות בכתב, משלא היתה מחלוקת ביניהם מעולם, וגם כיום אין ביניהם מחלוקת לגבי העובדה כי משרד התיווך הופעל במסגרת הנתבעות שכנגד 3-4 לנוחיותה ומשיקולי מס.

יב. פז גם ידעו היטב שחנה היא הבעלים האמיתי של המשרד.

זאת ניתן ללמוד מהעובדה כי מכתב הפסקת העבודה שרשמו ביום 28.9.08 היה ממוען גם אליה ואל רונן, דבר המלמד על כי פז הבינו שהיא בעלת המשרד (המכתב צורף כנספח 9 לתצהיר).

כך ניתן ללמוד גם ממכתבו מיום 30.12.08, של ב"כ פז, עו"ד אריאל משה, לב"כ התובעת דאג עו"ד רוי פאתאי, שם צוין כי ידוע לתובעים שמדובר במשרד של חנה קריסטל, וכל הוצאת החשבוניות והנפקת תלושי השכר היו באחריותה (צילום מהמכתב צורף כנספח 10 לתצהיר).

כך גם ניתן ללמוד מהעובדה שפז מילאו טפסי בעל נכס בה ההתחייבות ניתנה כלפיה (שני טפסים כאמור צורפו כנספח 11 לתצהיר).

גם פרסומים שנעשו, בצירוף תמונות של מי מיחידי פז, נעשו תחת השם של חנה קריסטל (פרסומים כאמור צורפו כנספח 12 לתצהיר).

יג. מעבר לנ"ל, כחודש לפני שפז הפסיקו את הקשר העסקי איתה, הם פנו אליה והציעו לה להעביר אליהם את המשרד תמורת 10% מכלל הכנסות המשרד שישלמו לה. אולם הם שינו את דעתם לאחר מכן.

34. בתצהיר עדותה הראשית ת/25 הוסיפה וציינה חנה כדלקמן:

א. אם אכן כופרים פז בקיום הקשר העסקי עמה, מדוע מצאו לנכון לתבוע ממנה זכויות וכספים במסגרת התביעה שכנגד?!

ב. הקשר בינה לבין פז נוצר עוד במועד בו הועסקה מיכל פז בחברת "תרימה" כאשר רונן לא היה שותף כלל לקשר זה. מיכל ביקשה ממנה כי תשלום העמלות יבוצע באמצעות בתה או צדדי ג' שונים, ובשלב מאוחר יותר התשלומים בוצעו ישירות לפז בחלקה כפי שביקשו.

ג. רונן לא היה פעיל בתחום התיווך, אלא כאמור ניהל את המו"מ עם פז לגבי תנאי העסקתם בשמה.

ד. רונן גם לא היה צריך לתת את אישורו לכל פעולה במשרד התיווך, וגם אין זה נכון לומר (כטענת פז), כי כאשר הוא לא נכח במקום, המתינו נושאים שדרשו את טיפולו לכשיחזור, גם אם מדובר בנושאים דחופים.

ה. בינה, בין החברות ורונן לפז, לא התקיימו יחסי עובד מעביד, ובין היתר לא היתה כל חבות של מתן שרות אישי והיתה אדישות מי מיחידי פז יתן את השרות המתבקש או יקבל את הכספים עבור השרות. היא התייחסה לפז כגוף אחד, וכך גם היתה התחשבנות ביניהם, כפי שעולה מכרטיס החו"ז שנוהל ע"י פז שצורף כנספח 29 לת/24.

ו. פז פעלו במשרד במועדים כפי שבחרו לפעול, נטלו חופשות במועדים כפי שמצאו לנכון, ולעתים אף בלא לעדכן אותה ו/או מי מהנתבעים שכנגד. הם לא קיבלו כל תשלום מעבר לעמלות, ואף הוציאו הוצאות לשם יצירת הכנסתם דוגמת דלק למכוניותיהם. פז נשאו בסיכון של הפסד כמו גם בסיכוי של רווחים, ולכן אין לראות את מערכת היחסים שבין הצדדים כמערכת של "עובד מעביד".

ז. פז ידעו היטב כי היא הבעלים האמיתי של המשרד ונהנו מהמוניטין שלה.

ח. העובדה כי הוצאו לפז תלושי שכר אינה מלמדת על קיומם של יחסי עובד מעביד, שכן אלו הוצאו לבקשתם ולנוחיותם של פז, מאחר ולדבריהם באותה תקופה לא היה באפשרותם לפתוח תיק עוסק מורשה במס הכנסה, עקב היותה תחת צו כינוס ובמסגרת הליכי פשיטת רגל. יחד עם זאת, סה"כ התגמול (עלות מעביד), יתבסס על עסקאות שבוצעו בפועל על ידם ואשר נרשמו במשרד.

ט. כספים שהתקבלו מאת לקוחות בגין עסקאות שביצעו התובעים הועברו ישירות על ידם למזכירת החברות ומהם הופרש שכרם עפ"י המוסכם. כך נמשך הדבר מספר שנים באופן שהתפתחו יחסי אמון בין הצדדים. היא נתנה לפז יד חופשית בגישתם לנכסי המשרד שבניהולה, לרבות הלקוחות הנכנסים, וכל שאר המידע והרכוש שעמד לרשותה.

י. תנאי ההסכם בינה לבין פז במהלך הקשר העסקי, התבטאו בין היתר בכך שפז נדרשו להעביר את מלוא גביית העמלה למשרד שבניהולה, ומתוכם הם היו זכאים לקבל תשלום עפ"י המפתח הבא:

1. בגין עסקאות מכר ושכירות, כעלות מעביד, תחילה סך של 33.33%, לאחר מכן 35%, לאחר מכן 40%, ולבסוף, החל מיום 3.2.08 45% מהעמלה הכוללת, ללא מע"מ.

2. בגין עסקאות "שכירות קצרות טווח", שולם לפז כעלות מעביד 50% מעמלות התיווך ללא מע"מ.

3. במהלך השנים ובמסגרת העלאת שיעור חלקם של פז בעמלות, נעשה הדבר רטרואקטיבית ל- 4 חודשים בשנים 2004 ו- 2006.

4. כל עסקה באשר היא (תיווך או אחרת) שתבוצע באמצעות פז, תדווח לה מיידית.

5. מפתחות הנכסים שנמסרו לטיפולם של פז יישמרו במשרד ויילקחו לשם לשם הצגת הנכס בלבד עפ"י הצורך, ובתום הצגתו יושבו למשרד.

6. לקוחות שהקשר עמם נוצר בתקופת הקשר העסקי, קרי עבודת פז במשרד, הינם לקוחותיה.

7. פז לא היו זכאים ואינם זכאים לבונוס שנתי, אלא אך ורק את העמלות שסוכמו עם בנה רונן, בשמה.

יא. מעולם לא הגיעו למשרד לקוחות מקשרים עסקיים של פז.

35. בחקירתה הנגדית ציינה חנה כדלקמן:

א. הנאמנות של החברות נעשתה מטעמי מיסוי, תחום בו היא לא מבינה, וחוסר רצון שלה להתעסק בכספים (עמ' 92 לפרו' ש' 26-27; וש' 29-30).

ב. הנאמנות היתה בינה ובין החברות (באמצעות רונן), כשאף אחד אחר לא ידע מזה. כולם ידעו והכירו כי המשרד הוא שלה. כלפי כולי עלמא המשרד הוא שלה (עמ' 92 לפרו' ש' 28-30).

רונן היה הנאמן שלה לעסק, אך העסק הוא שלה (עמ' 94 לפרו' ש' 4).

ג. המשרד הוא שלה. גם הבית בו מצוי המשרד הוא שלה. יחד עם זאת, כשהם רכשו את הזכיון של קולדוול באנקר (חברת תיווך בינלאומית), רונן אמר לה שהם יעשו זאת תחת החברות שלו (עמ' 92 לפרו' ש' 31-33).

ד. היא עוסקת בתיווך מאז שנת 1977. תחילת הנאמנות של החברות היתה בשנת 2000. משנת 1977 עד שנת 2000 היא ניהלה את המשרד, כשרונן עזר לה בענייני כספים. לפני שאבא שלו נפטר (במרץ 1998) רונן היה שכיר אצלה במשרד, ועזר לה גם בניהולו (עמ' 93 לפרו' ש' 4-10).

המשרד היה בנאמנות אצל החברות עד סוף 2008. בשנה זו כשהנתבעת 3 נקלעה לקשיים, היא החזירה את השליטה במשרד לידיה באופן מלא (עמ' 94 לפרו' ש' 14-17).

גם היום היא עדיין סומכת על רונן והוא עוזר לה, והיא מרשה לו לקחת כספים "באופן שהוא מבקש ממני ואני נותנת לו שיק. אני צריכה לחתום לו, אין לו הרשאה לחתום" (עמ' 94 לפרו' ש' 18-20).

ה. רישומי הכספים של משרד התיווך לא רלבנטים למחלוקת דנן, שכן היתה התחשבנות פנימית בינה לבין בנה רונן (עמ' 93 לפרו' ש' 11-12).

ו. כשהיתה צריכה כסף היתה פונה לרונן ורונן היה מביא לה, כי זה כסף שלה (עמ' 93 לפרו' ש' 13-15).

ז. יחד עם זאת, היא לא יודעת לומר אם גם רונן משך כספים ממשרד התיווך שלא נרשמו ברישום חשבונאי (עמ' 93 לפרו' ש' 16).

ח. היא לא התעסקה כלל בכספים, והיא גם לא עקבה אחרי התשלום של רונן לספקים. הוא התעסק בכספים "ואמרתי ברוך שפטרנו" (עמ' 93 לפרו' ש' 16-18).

ט. במקביל לחשבוניות שהוציאו החברות היא גם המשיכה להוציא חשבוניות בעוסק הפרטי שלה, שחלקן יכול להיות אף בעסקאות שפז ביצעו. הסיבה לכך היא שיכול להיות שלקוח שלח שיק על שם חנה קריסטל, אז החשבונית הוצאה מאצלה (עמ' 93 לפרו' ש' 19-23).

לעתים היא גם נתנה חשבוניות לרונן קריסטל בע"מ, וזאת כשמשכה כספים מהחברה (עמ' 93 לפרו' ש' 24-26).

י. בהמשך כשהחברות נקלעו לקשיים והגיעו חשבוניות של ספקים שלא שולמו, היא שילמה בעצמה (עמ' 93 לפרו' ש' 31-32).

יא. לשאלה האם קיבלה דיווח מהנאמן על מצב העסק, השיבה שהיא סמכה עליו (עמ' 94 לפרו' ש' 5).

יב. כשנשאלה אודות משיכת רונן כספים מחשבון משרד התיווך שלא למטרות התיווך, השיבה: "לרונן היתה יד חופשית למשוך כמה שהוא רוצה. אני לא עקבתי אחרי זה. אם הוא היה שואל אותי או לא, הילד צריך, זה הבן שלי, קשה לו, הוא צריך עזרה, אז אם לאמא יש כסף אז למה לא? אני אמא שלו. לא ידעתי בדיוק על שיקים שהוא משך או לא. לא הסתכלתי בפנקס של השיקים ולא בדפי הבנק" (עמ' 94 לפרו' ש' 10-13).

יג. כשהיא אומרת שהיא ניהלה את המשרד, זה היה בתקופת הנאמנות מהפן המהותי להבדיל מהפן הכספי, היא מתכוונת שגם תחום הפרסום היה באחריותה, אבל היא נתנה יד חופשית לפז לפרסם כל מה שביקשו (עמ' 95 לפרו' ש' 3-6).

יד. לשאלה מי היה אחראי על רישום החו"ז השיבה: "את כל ההתחשבנות רונן עשה וגם גילה. אני מתקנת ואומרת שרונן לא עשה את החו"ז אלא רק חיליק אמר לגילה מה לעשות. אני לא נתתי לגילה הוראות מה לעשות בחו"ז, אולי רק בטלפון..." (עמ' 98 לפרו' ש' 9-11).

טו. לשאלה מי ביקר מטעמה על רישום החו"ז השיבה:

"סמכתי על גילה. סמכתי עליהם. כספים זה היה באחריות של רונן בכל מקרה. רונן לא ביקר את החו"ז..." (עמ' 98 לפרו' ש' 16-17).

טז. כראיה לעובדה שהיה בינה לבין פז הסכם שיתוף פעולה עסקי, להבדיל מיחסי עובד מעביד, היא מוצאת בכך ש"הם באו ויצאו כשרצו, נסעו לחו"ל כשרצו" (עמ' 98 לפרו' ש' 22-23).

יז. כשנשאלה איך יתכן שפז, שעבדו במשך שנים וקיבלו תלושי שכר, לא יוכרו כעובדים, השיבה: "הם קיבלו תלושי שכר כי זה מה שהם ביקשו. רק בסוף אוגוסט הוא בא וביקש לטפל, כי אמר שחושב לפתוח תיק במס הכנסה..." (עמ' 98 לפרו' ש' 26-28).

זו גם הסיבה לגרסתה שפז ביקשו ממנה לבטל את תלושי חודש יוני-יולי 2008. בקשה זו נעשתה בע"פ ולא בכתב (עמ' 99 לפרו' ש' 7-14).

יח. היא מאשרת כי רונן או זה שסגר את תנאי ההעסקה של פז, למרות שבתחילת הדרך היא סיכמה את תנאי השכר עם פז, כפי שסיכמה גם עם סוכנים אחרים (עמ' 100 לפרו' ש' 14-19).

יחד עם זאת, כשהיא ראתה שפז לוחצים עליה ורוצים יותר כסף, היא אמרה לרונן שהיא לא מתנגדת לזה וביקשה שהוא יישב איתם (עמ' 100 לפרו' ש' 20-22).

גרסתו של רונן

36. רונן מסר את גרסתו בשני תצהירי עדות ראשית, שסומנו ת/20 ו- ת/21.

37. בתצהירי עדותו הראשית הנ"ל חזר למעשה רונן על גרסתה של אמו חנה בתצהיריה כמפורט לעיל.

38. גם הוא ציין בתצהיריו כי אמו חנה היא זו שהפעילה את המשרד באופן עצמאי, כאשר בתקופות הרלבנטיות ורק מטעמי מיסוי (בין היתר על מנת לנצל הפסדים צבורים שעמדו לחברות שבשליטתו), וחוסר רצונה של אמו לעסוק בהתנהלות כספית וניהול כספים, הוכנסה פעילות המשרד בנאמנות עבור אמו חנה, תחת "המטריה" של החברות שבשליטתו.

39. מדגיש רונן כי אמו והוא ביצעו התחשבנות פנימית ואישית מחוץ למערכת הכספית של החברות, והרישומים במאזן זה או אחר אינם משקפים את שיעורי הכספים שקיבלה אמו במסגרת התחשבנות זו.

40. לאור הזהות בטענות רונן ואמו חנה בתצהיריהם, נקצר ולא נרחיב את היריעה בכל הקשור לטענות רונן בנדון, ודי אם נפנה לצורך כך לאמור בתצהיריה של חנה.

41. בחקירתו הנגדית ציין רונן כדלקמן:

א. אמו הקימה את המשרד בשנת 1977, ומאז ומתמיד זה היה המשרד שלה. באיזשהו שלב, מבחינת מיסוי, הפעילות הועברה דרך החברות שלו בנאמנות מוחלטת עבור אמו (עמ' 80 לפרו' ש' 12-15).

ב. הוסיף רונן כי "החברה היא חברה פרטית שהפעילות בה מבחינת ההכנסות נוהלה עבור אמא שלי, ואם העברתי סכום כזה (סכום של 100,000 ₪ לחשבונה של אשתו – ח.ש.) סביר להניח שאמרתי לאמא שלי שאני רוצה להעביר סכום כזה, וזה הכסף שלה והיא יכולה לתת לי אישור" (עמ' 82 לפרו' ש' 2-4).

ג. כשהוצגו לו דפי החשבון של המשרד מהם רואים כי הועברו ממנו כספים לגורמים שאין להם קשר למשרד התיווך, אישר זאת רונן והשיב שאכן לאותם גורמים אין קשר למשרד התיווך אבל יש להם קשר אליו כרונן קריסטל. לכן הוא גם העביר כספים לגורמים אלה מתוך חשבון משרד התיווך, עקב עניינים פרטיים שלא קשורים למשרד התיווך. הוא גם העביר מתוך חשבון זה כספים לחשבונה של אשתו והוא לא זוכר מה היתה הסיבה להעברה (עמ' 80 לפרו' ש' 19-27).

הוא גם היה מפקיד כספים בחשבון משרד התיווך שלא היו קשורים לפעולת משרד התיווך (עמ' 82 לפרו' ש' 12-14).

ד. כשנשאל כיצד ניהל את עסק התיווך עבור אמו, אם הוא משך כספים שלא למטרות התיווך והביא את המשרד לידי קריסה, והשיב: "לא הבאתי את משרד התיווך לקריסה. עובדה שהמשרד קיים עד היום. לי כרונן היו קשיים. נעזרתי באמא שלי לצורך עזרה בקשיים" (עמ' 83 לפרו' ש' 10-12).

ה. הוא מאשר כי הנאמנות נולדה בשנת 2000, בינו לבין אמו, במסגרתה הוא העביר את פעילות משרד התיווך לחברות שבשליטתו (עמ' 83 לפרו' ש' 13-16).

משנת 2000 ועד לקריסתו הכלכלית בחודש יולי 2008, משרד התיווך נוהל פיננסית באמצעות החברות (עמ' 87 לפרו' ש' 2).

ההתחייבויות לספקי משרד התיווך היתה של החברות ולא שלו באופן אישי (עמ' 87 לפרו' ש' 3-4).

לאחר קריסתו הכלכלית, וקריסת החברות, הוצאות המשרד שולמו ע"י חנה ולא על ידו באופן אישי (עמ' 88 לפרו' ש' 3-5).

ו. כשנשאל האם הנאמנות הזו דווחה לגורם חיצוני כלשהו השיב: "מה שהיה צריך להיות מדווח דווח" (עמ' 83 לפרו' ש' 17).

הוסיף וציין כי רואה החשבון של החברות טיפל בכל העניינים הללו (עמ' 83 לפרו' ש' 20).

ז. לשאלה האם הנאמנות נוצרה על מנת שמשרד התיווך לא ישלם מס, שכן רווחי המשרד יהנו מההפסדים הצבורים של החברות, השיב: "הרעיון היה להעביר את הפעילות של המשרד לרונן קריסטל השקעות (הנתבעת שכנגד 4 – ח.ש.), שנהנה מהפסדי מס בעוד שאמי כעוסק מורשה היתה לה תקרת מס גבוהה" (עמ' 83 לפרו' ש' 21-23).

ח. כשנשאל אודות האמירות שלו ושל אמו בתצהיריהם כי היתה ביניהם התחשבנות פנימית, שלא קשורה למה שמופיע בדוחות ובמאזנים של החברות, השיב: "כסף ותגמולים הם של חנה, הם מועברים דרך החברות שלי. זאת אומרת שאם חנה רוצה לשלם מזה דברים פרטיים שלה, כספים שלה, אז היא רשאית לבקש ממני לשלם אי אלו דברים באמצעותי. ההתחשבנות היא בין אמא לבן" (עמ' 83 לפרו' ש' 24-27).

ט. כשב"כ הנתבעים והתובעים שכנגד הקשה עליו, שכן מדובר בחברות בע"מ הצריכות להגיש מאזנים ודוחות, ולכן לא יתכן כי הועברו כספים בין רונן לחנה שלא הועברו לידי רישום בחברות, השיב בחיוב, אבל עדיין ציין כי מדובר בהתחשבנות בין אמא לבן (עמ' 83 לפרו' ש' 29-30).

י. רונן מאשר כי היום הוא בהליך של פש"ר בגין חובות בסכומים גבוהים (עמ' 83 לפרו' ש' 31-32).

רונן מאשר כי הוא קרס כלכלית ביולי 2008, ולכן מתאריך זה ואילך לא שילם תשלומי ביטוח לאומי בגין עבודתם של הנתבעים, התובעים שכנגד (עמ' 85 לפרו ש' 7-8).

עד למועד קריסתו ביולי 2008 הוא שילם בגינם תשלומי ביטוח לאומי (עמ' 85 לפרו' ש' 9-10).

יא. לשאלה מדוע הוצאו תלושי שכר לפז אם מעמדה במשרד התיווך היה כשל עצמאיים, השיב: "כשמיכל הגיעה למשרד לראשונה ב- 2001 היא ביקשה שזה יהיה בתלושי שכר, מאחר והיא עבדה בתרימה במקביל, וכשחיליק הצטרף ב- 2003 למשרד, הוא ביקש את זה גם בתלושי שכר, הם אמרו שהם אחרי הליכי פש"ר ולא נוח להם להקים חברה" (עמ' 88 לפרו' ש' 6-9).

כשנשאל, אם כן לא היתה מניעה שהם יהיו עצמאיים, אלא הם רק העדיפו לקבל תלושי שכר, השיב: "כך הם העדיפו וכיבדתי את הרצון שלהם. כמשרד תיווך היינו אדישים לגבי אופן התשלום, במובן שבלאו הכי התשלום המגיע להם הם נגזרת של עמלות מעסקאות שהיו מבצעים. החברות מצריכות סגירה חשבונאית לתשלום שמשולם להם בגין עמלות, וזה יכול להתבצע או ע"י הנפקת תלוש שכר או חשבונית מס שהם ינפיקו (עמ' 88 לפרו' ש' 10-14).

כשנשאל איך משרד התיווך יכול להיות אדיש לאופן התשלום, אם עפ"י הנטען (ע"י פז) תשלום שכר הבסיס שלהם הוא 7,000 ₪ בחודש, גם אם אין עסקאות ואין נגזרת של דמי תיווך, השיב: "אני חוזר לכרטיס החו"ז נספח 29. תראה שלאורך כל השנים היתה להם יתרת זכות בקופה. לצורך העניין המשרד היה חייב להם כל הזמן כסף כי הם עשו עסקאות. היתה להם יתרת זכות בגין עמלות, והם העדיפו למשוך את זה בתלושים קבועים שכביכול אותם 7,000 ₪. אני מניח, אך אין לי הוכחות, שאם רצו לקחת הלוואות או משכנתא הם רצו להראות שיש להם הכנסה קבועה. המשיכות שלהם החודשיות זה הכל עפ"י משיכות שהם קבעו לעצמם, זה מיתרת הזכות שהיתה לזכותם. לא נוצר מצב ששילמתי להם משכורת והם לא יצרו עסקה... (עמ' 88 לפרו' ש' 15-22).

... הם מימנו לעצמם את השכר דרך העסקאות. החברה המשרד קבע איתם אחוזים שמגיעים להם כנגזרת מהעסקאות. יצרו לעצמם עסקה, מגיע להם X נתח, לא נוח להם באותו מועד למשוך בבת אחת, ומשכו בתקופות. לכן גם נוצר המנגנון של מפרעות. קרי שאם תזרימית רצו למשוך כסף, למשל יש מפרעה של 40,000 ₪, אז הם כביכול צריכים לסגור לי את ה- 40,000 ₪ בתלוש, שלצורך העניין בברוטו זה היה עובר מעל 50,000 ₪. זה לא התאים להם להוציא באותו חודש תלוש בסכום כזה, אז למעשה קיזזנו את המפרעות על פני תקופה באמצעות תלושי השכר (עמ' 88 לפרו' ש' 23-29).

יב. בכל הקשור לפרסום – הוא לא התעסק בתכני הפרסום רק בנושא התשלום שצריך לשלם לספקים. הוא היה חותם על השיקים בלבד (עמ' 90 לפרו' ש' 1-3).

ההחלטה אם להשקיע בפרסום סכום מסוים אם לאו, לא היתה שלו אלא של אמו, אבל "היא עברה דרכי כי בסופו של דבר אני אחראי על כל נושא התזרים והצד הפיננסי של פרסום... המשרד בשביל אמא שלי. מטבע הדברים, כשצריך לספק (צ.ל. "לשלם" – ח.ש.) לאי אלו ספקים, רצוי שאדע מה ההתחיבויות, אבל לא קיבלתי שום החלטה איפה לפרסם וכמה לפרסם ותוכן הפרסום. כל ההחלטות האלו היו של אמא שלי" (עמ' 90 לפרו' ש' 4-8).

יג. בעניין היחסים עם חברת קולדוול באנקר ציין כי בשנת 2000 נחתם באמצעות נתבעת 4 הסכם זכיון, והקמת סניף קולדוול באנקר בישראל, סניף קיסריה. המשרד שימש כשלוחה של קולדוול באנקר למגורים בקיסריה. לפיכך, המשרד היה רשום ברשת האמריקאית כאחת מהסוכנויות שלה בישראל (עמ' 80 לפרו' ש' 3-9).

גרסתם של מיכל ויחיאל פז

42. גרסתם של מיכל ויחיאל פז ניתנה בתצהירי עדותם הראשית שסומנו נ/15, נ/16 (מיכל) נ/17, נ/18 (יחיאל).

היות וגרסתם למעשה דומה נסכמה יחדיו.

43. רונן היה בעל השליטה בחברות, הנתבעות שכנגד.

44. רונן, באמצעות החברות, היה הבעלים והמנהל בפועל של המשרד, שמעת לעת נקרא בשמות מסחריים שונים בחלק מהבית אשר היה בבעלות חנה ברח' המגדל 23 בקיסריה.

45. בתחילה רונן ניהל את המשרד באמצעות הנתבעת שכנגד 4, עד אשר נקלעה לקשיים, ובשנת 2007 הקים את הנתבעת שכנגד 3, ובאמצעותה המשיך להפעיל את פעילות המשרד, עד אשר גם היא קרסה.

46. עפ"י המצג שהציג להם רונן, בעת שהתקבלו לעבוד אצלו, הוא העסיק במשרד מס' סוכנים, ביניהם הם ואמו חנה.

47. בהתאם למסמכים שהוצגו להם ע"י רונן, עמלות תיווך אשר שולמו לחנה ע"י משרד התיווך, כמו לשאר הסוכנים במשרד התיווך, מצוי ביטויין במאזן הבוחן של החברות אשר הוצגו כבעלים של המשרד.

48. הם, כשאר עובדי המשרד, הונחו ע"י רונן לענות לטלפונים במענה: "רונן קריסטל השקעות שלום...", וכך עשו.

49. חנה התנהלה כאחד הסוכנים במשרד ולא ניהלה את המשרד. חנה לא היתה אחראית על הכספים, על המינהלה ועל העובדים, וכל אלה היו באחריותו הבלעדית של רונן.

50. פגישות העבודה השבועיות, החודשיות והשנתיות, התבצעו מול רונן בלבד ולא מול חנה. רונן הוא זה שהגדיר את יעדי העבודה והוא זה שפיקח על עבודתם.

גם פגישות בנושאי כספים התקיימו עם רונן, וחנה לא היתה מעורבת בכך.

51. לאימות האמור צורף כנספח 4 לנ/15 הצעת תקציב פרסום לשנת 2008 שהכין יחיאל פז ונשלח לרונן לאישור.

52. מיכל התחילה לעבוד במשרד בחודש פברואר 2007, ויחיאל התחיל לעבוד במשרד בחודש יולי 2003. המשכורות של שניהם שולמו להם ע"י החברה שהעסיקה אותם באתה עת, כל עוד הדבר היה אפשרי מבחינת מצבו הכלכלי של רונן.

תלושי שכר וספחי שיקים צורפו כנספח 7 לנ/15.

53. רונן כאמור ניהל בפועל את המשרד, נכח בו כמעט מדי יום, היה אחראי על הנהלת החשבונות של המשרד, תשלומים לספקים, משכורות עובדים, הנפקת חשבוניות וכל תחום הכספים במשרד. לא בוצעה כל פעולה במשרד ללא אישורו של רונן. כאשר רונן לא נכח במקום המתינו נושאים הדורשים טיפול לחזרתו והחלטתו גם כאשר היה מדובר בנושאים דחופים.

54. לקוחות משרד התיווך הוחתמו על טפסים בהם נאמר במפורש כי עליהם לבצע את תשלום דמי התיווך לפקודת "רונן קריסטל השקעות בע"מ (בעלי המשרד)", ולאחר הקמת החברה החדשה בשנת 2007 לפקודת "רונן קריסטל והשקעות 007 בע"מ (בעלי המשרד)".

דוגמא לטופס כנ"ל צורף כנספח 8 לנ/15.

55. בגין תשלומים ששולמו למשרד הונפקו חשבוניות מס/קבלה מכל אחת מהחברות בתקופה הרלבנטית לה.

דוגמא לחשבוניות ושיקים כאמור צורפו כנספח 9 לנ/15.

56. תנאי השכר שלהם נקבעו ע"י רונן. מדי שנה קיימו פגישה מסכמת של השנה החולפת עם רונן ומנהל החשבונות שלו, כדי לדון בבונוס השנתי המגיע לכל אחד מהם, בהתאם לתנאי השכר המוסכמים, וכן דנו בתנאי הבונוס לשנה הבאה. חנה לא השתתפה בפגישות אלה ולא היתה צד לסיכומי השכר שלהם עם רונן.

57. בהתאם לנוהלי המשרד שנקבעו ע"י רונן, אחרי כל עסקה שביצעו הם מסרו את המסמכים לגילה פקידת המשרד (להלן: "גילה"), שעידכנה את כרטיס החו"ז שלהם שהיה נשמר על המחשב של גילה. כרטיס חו"ז זה לא ניתן היה לשינוי אלא רק ע"י המחשב של גילה והסיסמא שלה.

גילה היתה מעדכנת את כרטיס החו"ז לפי הנחיות רונן בלבד, ומעבירה להם העתק.

גם מסד נתוני הנכסים של המשרד היה ניתן לצפיה בלבד בכל מחשבי המשרד, ולא היה ניתן לשנות אותו אלא רק מהמחשב של גילה.

58. כל הכספים שהם קיבלו עבור עבודתם במשרד התיווך שולמו להם ישירות אך ורק באמצעות תלושי השכר שהנפיקו להם החברות בעלי המשרד.

59. לאור קשיים כלכליים אליהם נקלע רונן והחברות שלו במחצית הראשונה של שנת 2008 הפסיק גם משרד התיווך לתפקד ורונן ירד למחתרת.

בתקופה זו בדלית ברירה חנה שימשה כמעין "צינור" להעברת מסרים לרונן.

יחד עם זאת, חנה הקפידה להבהיר לכל מי שפנה אליה שהיא אינה יותר מאשר "צינור". היינו - היא אינה הבעלים של המשרד ואינה אחראית למצבו.

60. משך כל תקופת עבודתם במשרד התיווך, חנה מעולם לא טענה בפניהם כי היא הבעלים של משרד התיווך ו/או כי המשרד מופעל בנאמנות עבורה. ההיפך הוא הנכון - לא אחת חנה התנערה מכל אחריות למצב הקשה של משרד התיווך, הן כלפיהם והן כלפי אחרים כמו ספקים ונושים, והפנתה את כולם לרונן.

61. כשרונן התקשה להמשיך ולשלם את שכרם ואת ההפרשות המתחייבות בעבורם לרשויות, דרש מהם רונן לחתום על טופס שכותרתו "אישור קבלה והודעת סילוק", שמשמעותו היתה ויתור על זכויותיהם כעובדים. כאשר סירבו לחתום על הטופס האמור רונן סירב לתת להם מכתב פיטורין כדין.

העתק הטופס צורף כנספח 17 לנ/17.

62. בחקירתה הנגדית ציינה מיכל פז כדלקמן:

א. בתקופה שלפני עבודתה הפורמאלית במשרד בשנת 2007, היא רק עזרה לחנה וליחיאל בעבודתם במשרד ללא תמורה (עמ' 105 לפרו' ש' 23-27; עמ' 106 לפרו' ש' 9-12).

יחיאל התחיל לעבוד ב- 2003 (עמ' 112 לפרו' ש' 29).

כשהיא עזרה לחנה בין השנים 2001-2003 היא לא קיבלה שקל אבל חנה נתנה לה הלוואה בשנת 2002 בסכום של כ- 70,000 ₪. כשיחיאל נכנס לעבוד במשרד ההלוואה הוחזרה (עמ' 112 לפרו' ש' 29-32).

גם כשעזרה לחנה בין השנים 2001-2007 היא לא קיבלה שכר אלא העסקה התבצעה תחת השם של חנה (עמ' 112 לפרו' ש' 27-33).

אין זה נכון לומר שאת העמלות שהיא היתה אמורה לקבל עד שנת 2007, מועד העסקתה הפורמאלי, יחיאל קיבל (עמ' 113 לפרו' ש' 3).

יכול להיות מצב שהיא עזרה ליחיאל לבצע פעולות תיווך בתחילת עבודתו במשרד, וכשהתקבלו דמי תיווך, את חלקו יחיאל קיבל בצורה של משכורת מרונן (עמ' 113 לפרו' ש' 6-12).

ב. כרטיס החו"ז שצורף כנספח 5 לת/24 משקף עסקאות שעשו היא ויחיאל (עמ' 105 לפרו' ש' 29-30).

ג. בתקופה שהם עבדו במשרד לא היתה להם כל פעילות עסקית או עבודה אחרת (עמ' 107 לפרו' שורות 10-11).

ד. הם קיבלו טלפונים ניידים לשימוש המשרד אך גם לשימוש פרטי שלהם (עמ' 107 לפרו' ש' 25-31).

ה. הם זכאים לדמי נסיעה הגם שמקום המגורים שלהם הוא כ- 800 מ' מהמשרד. לטעמה, זה החוק והם זכאים לו. בזמן העבודה חנה גם נתנה לה להשתמש ברכב שלה (עמ' 108 לפרו' ש' 10-12).

ו. היא נפגשה פעמיים עד ארבע פעמים עם רונן ועם יועץ המס של רונן, יחד עם יחיאל, על מנת לסגור את תנאי העסקתם במשרד התיווך (עמ' 112 לפרו' ש' 3-12).

ז. ההוראה במשרד היתה שכל תשלום שמתקבל מלקוחות צריך להיות מועבר לגילה על מנת שתוציא חשבונית ותעדכן את כרטיס החו"ז (עמ' 113 לפרו' ש' 24-25).

ח. כשרונן ירד למחתרת בשנת 2008 והם לא קיבלו משכורת היא פנתה לחנה על מנת לברר לגבי המשך העסקתם במשרד, וחנה אמרה לה שכשרונן יגיע הם ידברו בנדון (עמ' 116 לפרו' ש' 10-12).

ט. התשלום שהם קיבלו כמשכורת התבסס אך ורק על עמלות של עסקאות שהם ביצעו במסגרת המשרד (עמ' 117 לפרו' ש' 13-14).

י. היא לא שוללת שעל הדלת של המשרד היה תלוי שלט שאומר: "חנה קריסטל נדל"ן וניהול" (עמ' 117 לפרו' ש' 26-27).

יא. לשאלה כיצד השתנתה הפעילות שלה במשרד, מלפני מועד העסקתה הפורמאלית בחודש פברואר 2007 ולאחריו, השיבה שלפני כן היתה יושבת רק בימי שישי במשרד או כשהתבקשה ע"י חנה. לאחר מכן היא עבדה יום יום שעות ארוכות. השכר שהם סגרו עם רונן היה שכר בסיס של 7,000 ₪ בצירוף עמלות. היא לא זוכרת אם שכר הבסיס הוא נטו או ברוטו (עמ' 119 לפרו' ש' 4-11).

יב. לשאלה האם נכון שבעצם לא משנה מי ביצע את עסקת התיווך, היא ובעלה יחיאל קיבלו במשותף את הסכום שהגיע להם כמשפחה, השיבה בשלילה. לטעמה, כל אחד מהם קיבל את השכר בעבור לקוחות שהוא טיפל בהם (עמ' 121 לפרו' ש' 22-27). עסקאות שהיא עשתה היא הביאה לגילה, וגילה ידעה שזה עסקאות שלה ולא של בעלה חיליק (עמ' 134 לפרו' ש' 32-33).

יחד עם זאת, היא לא שוללת שכרטיס החו"ז שיקף למעשה את ההתחשבנות שלה ושל חיליק מול המשרד, אם כי ציינה "אני לא התעסקתי בכרטיס החו"ז וזה היה בין גילה לבין רונן עפ"י הנחיה של רונן" (עמ' 122 לפרו' ש' 3-5).

יג. לשאלה האם ידעה כמה שכר היא תקבל בחודש הבא השיבה שלא היו סכומים קבועים והיא לא חשבה על זה (עמ' 122 לפרו' ש' 12).

יד. לשאלה כל כמה זמן היא היתה נפגשת עם רונן השיבה: "לפני שהוא היה נוסע להרצליה הוא היה עובר דרך המשרד, מה חדש, היה שומע מחיליק לגבי הפרסומים, כמעט כל יום" (עמ' 123 לפרו' ש' 17-18).

הוסיפה וציינה כי רונן גר ליד המשרד ברח' הרימון ואז הוא עבר כמעט כל יום עם אמא שלו דרך המשרד. היא לא זוכרת בדיוק באיזו שעה הוא היה עובר (עמ' 123 לפרו' ש' 17-21).

כשעומתה עם דבריה של גילה מזכירת המשרד, כי רונן ישב איתם מס' פעמים בודדות, ולא היה עובר כל יום דרך המשרד, השיבה שגילה שיקרה בנקודה זו (עמ' 123 לפרו' ש' 22).

היא ציינה כי כשרונן היה עובר במשרד הם היו מדברים על עסקאות שמתבשלות ומה חדש (עמ' 123 לפרו' ש' 22-24).

כשהיה צורך בפגישה יותר גדולה נילי המזכירה שלו היתה קובעת פגישה של רונן איתם במשרד, למשל כמו בנושא של הגדלת הפרסום (עמ' 123 לפרו' ש' 25-29).

טו. בכרטיס החו"ז לא ניתן היה לצפות מכל מחשב, אלא רק מהמחשב של גילה (עמ' 124 לפרו' ש' 1-5).

טז. כל דבר שהיה במשרד קיבל אישור מרונן בטלפון כל יום.

גילה היתה מקבלת הוראות מרונן לבצע כל פעולה במשרד, לרבות עדכון כרטיס החו"ז.

בלשונה: "היא לא תקנה תה למשרד בלי הוראת רונן. גם כרטיס האשראי שלו אצלה בתיק" (עמ' 124 לפרו' ש' 18-21).

יז. לשאלה האם יש לה רישום של החופשות שקיבלה השיבה בשלילה. יחד עם זאת ציינה כי היתה מעדכנת את רונן לגבי החופשות שהיא רוצה לקחת (עמ' 125 לפרו' ש' 15-19).

יח. את כל פרטי הלקוחות שהיו מגיעים היתה מעבירה לגילה (עמ' 125 לפרו' ש' 28-29).

יט. כשהחלו הקשיים הכלכליים של רונן, רונן אמר להם שיכין להם מכתב פיטורין כדי שהם יוכלו ללכת ללשכה ולקבל דמי אבטלה. אולם, הם ראו על שולחנם טופס ויתור על כל זכויותיהם (עמ' 126 לפרו' ש' 12-16).

אין זה נכון כי נמסרו להם כתבי הויתור רק לאחר שהם ביקשו מכתב פיטורין (עמ' 126 לפרו' ש' 31).

היא רצתה לקבל דמי אבטלה כזכות בסיסית של כל בן אדם לאחר שנתן את הנשמה שלו למשרד. לטעמה, מגיע לה דמי אבטלה לאחר שעבדה כשכירה אצל החברות (עמ' 126 לפרו' ש' 25-27).

כ. כשנשאלה אודות חתימתה על הסכם בינה ובין המשרד (ת/27), השיבה כי רונן אמר לה שמתחיל קורס תיווך של קולדוול באנקר, והציע לה לבצע את הקורס הזה. רונן אמר לה כי קולדוול באנקר מממנים את הקורס אך מתנים זאת בחתימה על המסמך, היא חתמה על המסמך בלי לקרוא אותו. יחד עם זאת, ולאחר שהתייעצה עם בעלה חיליק הם החליטו לממן בעצמם את קורס התיווך שלה. לכן למחרת היום היא באה לרונן ואמרה לו שהיא לא צריכה את הקורס ושיקרע את המסמך, והוא אישר לה זאת (עמ' 131 לפרו' ש' 24-32).

כאמור, היא לא קראה את המסמך הזה ולא קיבלה העתק ממנו, וזאת למרות שהיא מחקה סעיפים שלא נראו לה על פניהם נכונים. בעלה יחיאל לא נדרש לחתום על הסכם כזה כשנכנס לעבוד במשרד, ומבחינתה המסמך הזה אינו רלבנטי לסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים (עמ' 132 לפרו' ש' 1-6).

כא. כשהיתה עונה לשיחות טלפון היתה מקדימה ואומרת: "קריסטל נדל"ן". בעלה חיליק היה היחיד שעונה "רונן קריסטל" (עמ' 132 לפרו' ש' 7-8).

כב. כל השנים היא פעלה באמצעות אתר תחת השם "חנה קריסטל נדל"ן" (עמ' 132 לפרו' ש' 9).

כג. לשאלה איך היא מסבירה את העובדה שבכל הפעילות שנעשתה על ידה, בכל המצבים כלפי חוץ, הם הציגו את המשרד כ"חנה קריסטל", השיבה: "את מצגי השווא לא אני גרמתי להם. זה מצגי שווא. גם היום זה מצגי שווא..." (עמ' 132 לפרו' ש' 10-11).

כד. לשאלה האם חנה קריסטל היתה סוכנת במשרד כמוה השיבה: "לא. חנה תמיד היתה צריכה מישהו בפרונט והיא מאחור..." (עמ' 132 לפרו' ש' 15-16).

כה. כשעומתה עם הטענה שכל הסיפור על המשכורות הוא שקרי, והם לא היו מקבלים משכורות אלא עמלות שהגיעו להם, השיבה: "אז אתה משקר" (עמ' 134 לפרו' שורות 1-2).

63. יחיאל פז בחקירתו הנגדית ציין כדלקמן:

א. לא היו לו ולאשתו הכנסות נוספות מעבר למשרד התיווך, וקצבת משרד הבטחון שהוא מקבל (עמ' 136 לפרו' ש' 32-33).

ב. בכרטיס החו"ז הסבר הרובריקות הוא כדלקמן:

"שולם" - זה עלות מעביד (עמ' 138 לפרו' ש' 1).

"לתשלום" - זה מה שמגיע להם (עמ' 138 לפרו' ש' 8).

"יתרת מפרעה" - תשלום שאין עליו תלוש, ואחרי זה מחזירים אותו (עמ' 138 לפרו' ש' 10-11).

ג. את כרטיס החו"ז הוא היה בודק אחרי כל עסקה (עמ' 137 לפרו' ש' 14).

ד. את כרטיס החו"ז הוא מכיר משנת 2003 חודש יולי, מהמועד שבו התחיל לקבל תלושי שכר. לפני כן הוא היה בהתלמדות, בסטאז', ולא עבד למעשה. גם אשתו לא עבדה למעשה לפני כן (עמ' 138 לפרו' ש' 17-22).

ה. הוא זה שקידם את המשרד ולכן כל מה שהוא לחץ לקבל הוא קיבל (עמ' 139 לפרו' ש' 3-5).

ו. כשהוא הגיע למשרד חנה הציגה עצמה כסוכנת ואמרה שהיא בגיל שהיא לא רוצה כמעט לעבוד והעסק הוא של הבן שלה, ושהיא רק מטפלת בנכדים ומתעסקת בחוגים. כמעט כל יום היה לה חוג. היא רצתה לא לעבוד ולקבל כסף (עמ' 139 לפרו' ש' 12-19).

ז. לשאלה מדוע אשתו הציגה את עצמה בשיחות הטלפון כנציגה של "חנה קריסטל נדל"ן", השיב שהוא חושב שבכלל השם של המשרד היה "קולדוול באנקר", והמשרד היה של רונן קריסטל (עמ' 139 לפרו' ש' 12-13).

ח. הוא מודה כי אכן בשלב מסוים בחייו הוא הסתבך כלכלית ופשט רגל. לכן גם נזקקו לקבל הלוואה מרונן קריסטל בשיעור של 73,500 ₪. זה לא נכון לומר כי הם קיבלו את ההלוואה כיוון שהם לא יכלו להוציא חשבוניות, שכן לא היתה להם כל בעיה לקבל תלושי שכר.

את הליכי הפש"ר הוא סיים ביוני 2003 (עמ' 140 לפרו' ש' 1-19).

ט. בתקופה לפני שמיכל נכנסה לעבוד בפועל במשרד היא עזרה לו בזמנה הפנוי, בטלפונים, ניירת ומעט מאד לקחה אנשים להראות להם בתים (עמ' 140 לפרו' ש' 21-25).

לכן כל העסקאות בכרטיס החו"ז עד פברואר 2007 אלה עסקאות שלו, שמיכל רק עזרה לו לבצען (עמ' 141 לפרו' ש' 4-6).

י. אין זה נכון לומר כי כשנאסף לזכותם סכום כלשהו בכרטיס החו"ז הם היו רשאים למשוך אותו לפי שיקול דעתם. גם אין זה נכון לומר שהוא נתן הוראות לגבי הסכום שצריך לדווח ליועץ המס של החברות, כסכום שיופיע בתלוש. שכרם בתלוש סוכם עם רונן כשכר בסיס בצירוף עמלות. זה התחיל בשכר בסיס של 6,000 ₪ נטו ועלה ל- 7,000 ₪ נטו. ככל שהיה נוצר מצב שלא היו עסקאות, הם היו בכל מקרה מקבלים את משכורת הבסיס (עמ' 141 לפרו' ש' 7-19).

יחד עם זאת, שכר הבסיס היה אמור להתקזז מעסקאות עתידיות ועמלות שמגיעים להם בגינן (עמ' 141 לפרו' ש' 22-26; עמ' 142 לפרו' ש' 7-9).

לכן, למעשה, ברוב הפעמים משכורתם התבססה על עמלות (עמ' 142 לפרו' ש' 1-2). יחד עם זאת, ככל שלא היו מתבצעת במשך שנה עסקאות, והם לא היו מכניסים כספים, הם לא היו אמורים להחזיר את משכורת הבסיס (עמ' 153 לפרו' ש' 28-30).

יא. את סכומי המשכורת קיזזו מסכומי המפרעות שהם קיבלו (עמ' 142 לפרו' ש' 19-24).

יב. כל בעיה בחו"ז היתה נפתרת ע"י שיחה של רונן במישרין עם גילה (עמ' 142 לפרו' ש' 28-31).

יג. מטרת הפגישות השנתיות עם רונן ויועץ המס היו על מנת לבדוק את הרווח התפעולי וממנו את הבונוס השנתי המגיע להם (עמ' 142 לפרו' ש' 30-33; עמ' 143 לפרו' ש' 1-10).

יד. לאחר הפגישות שהתקיימו גם עם יועץ המס, הוא היה יושב בנפרד עם רונן לגבי תנאי העסקתם בשנה החדשה "שזה כמובן הגדלת העמלות ועוד כל מיני דברים, ובין השאר סיכמנו שאני מתחיל לקזז את המפרעה הזו מתוך המשכורת שלי. ישבתי עם רונן אחרי כל פגישה עם אבי" (עמ' 143 לפרו' ש' 11-16).

טו. לא ניתן להיכנס דרך המחשב שלו לכרטיס החו"ז ולבצע בו שינויים (עמ' 146 לפרו' ש' 3).

טז. הוראות עדכון של כרטיס החו"ז היו מתקבלים רק ע"י רונן. הוא לא היה נותן לגילה הוראות במישרין לעדכן את כרטיס החו"ז. יתכן והיה מעביר לה הוראות שרונן נתן (עמ' 147 לפרו' ש' 14-18).

רוב ההפרשים המופיעים בכרטיס החו"ז הם בונוס (עמ' 147 לפרו' ש' 27).

יז. כשהוא ראה בחודשים יוני-יולי-אוגוסט 2008 שפעילות המשרד הולכת ודועכת, שכן לא היה כסף לפרסום, הוא פנה לרונן, ורונן אמר לו שיכין מכתבי פיטורין לו ולאשתו. למחרת בבוקר הוא מצא על שולחנו ועל שולחן אשתו בצורה בוטה כתבי ויתור (עמ' 152 לפרו' ש' 3-7).

יח. כשהוא נכנס לעבודה במשרד, הוא לא התבקש לחתום על אותו מסמך של קולדוול באנקר (אותו מסמך שחתמה מיכל, כשחשבה להשתתף באותו קורס תיווך). הוא גם לא ראה אף אחד אחר שהתבקש לחתום על אותו מסמך.

לאחר שמיכל חתמה על המסמך הוא אמר לה שהיא יכולה לעשות את הקורס בעצמה ולכן מיכל חזרה לרונן ואמרה לו שהיא אינה מעוניינת להשתתף בקורס התיווך באמצעותה.

מסמך זה גם לא הוצג בפניו כמסמך מחייב בכל פגישותיו עם רונן (עמ' 153 לפרו' ש' 19-27).

מיכל עשתה את קורס התיווך בעצמה ושילמה עליו בעצמה (עמ' 153 לפרו' ש' 17).

עדויות נוספות של מר אבי לוי וגילה נחמני

64. שני עדים נוספים העידו בפני מטעם התובעת והנתבעים שכנגד, כדלקמן:

א. מר אבי לוי – מנהל חשבונות ויועץ מס של החברות.

ב. הגב' גילה נחמני – מזכירת המשרד בתקופת פעילות פז.

עדותם גם יכולה לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים בכל הקשור ליחסים ביניהם.

65. מר אבי לוי (להלן: "אבי") העיד כדלקמן:

א. הוא ניהל את חשבונות קבוצת קריסטל כ-10 שנים או יותר (עמ' 9 לפרו' ש' 13-15).

ב. החברות קרסו לפני שנתיים או שלוש (עמ' 9 לפרו' ש' 16-17).

ג. פעילות החברות כללה גם את משרד התיווך בקיסריה (עמ' 10 לפרו' ש' 2).

ד. המשרדים של החברות היו בקיסריה, בביתו של רונן ולקראת סוף הפעילות של החברות המשרדים היו בהרצליה. המשרדים בהרצליה היו שם כשנתיים-שלוש (עמ' 10 לפרו' ש' 4-7).

ה. זכור לו שישב עם פז בפגישה פעם אחת. הסיבה היתה יתרות חובה בכרטיסים שלהם כעובדים. הוא דרש לטפל בזה כי אחרת הוא לא יכול לסגור את מאזן החברה ששילמה להם (עמ' 10 לפרו' שו' 21-26).

נוצר מצב שפז קיבלו כספים ללא כיסוי חשבונאי דוגמת תלוש שכר, ואז נותרה יתרת חובה בכרטיסי העבד שלהם. לכן הוא הציף בעיה זו בפני רונן (עמ' 13 לפרו' ש' 6-20).

ו. לשאלה האם יתכן ונפגש עם פז ע"מ לבדוק את הרווח התפעולי של החברה הרלבנטית כיוון שלטענת פז הגיע להם בונוס שנתי של 25% מרווח זה, השיב שאינו זוכר, אם כי יתכן והם נכחו בעת הכנת הנספח תצהיר ז' לתצהירי ההגנה, שעניינו מאזן בוחן של אחת החברות שיצא ממשרדו, והוסיף: "הרווחיות של עסק זה לא כ"כ עניינם של העובדים" (עמ' 10 לפרו ש' 11-31).

ז. הוא הפיק את תלושי השכר של פז עפ"י מידע שקיבל מגילה, אליה, למשרד, היה מתקשר, ו"היא היתה אומרת לי כמה לדווח שכר לכל אחד מהעובדים" (עמ' 11 לפרו' ש' 3-5; עמ' 13 לפרו' ש' 5).

לא היה לו קשר למי מיחידי פז במישרין בנדון, אם כי גילה היתה אומרת לו כשהתקשר בנדון שהיא צריכה לשאול אותם (והוא מניח שהכוונה לפז או לחנה), ולאחר שהיתה מקבלת נתונים היתה מעבירה לו אותם לצורך הכנת התלושים (עמ' 11 לפרו' ש' 6-10).

ח. כתב הויתור נספח 17 לתצהירי ההגנה יצא ממשרדו. הוא נוסח במשרדו כסטנסיל קבוע כשיש אקט של פיטורי עובד או כל הפסקת עבודה של עובד. במקרה כזה הוא מציע למעביד להחתים העובד עליו. במקרה דנן הוא לא זוכר באיזה הקשר נמסר הטופס (עמ' 11 לפרו' ש' 13-22).

ט. במאזן הבוחן של אחת החברות, נספח ז' לתצהירי פז, רואים הוצאות שלא קשורות למשרד התיווך. על-גבי נספח ז' הוא ביצע מיון מסוים כנראה ניכוי ההוצאות שלא קשורות למשרד התיווך (עמ' 12 לפרו' ש' 1-6).

66. המזכירה גילה נחמני העידה כדלקמן:

א. היא עבדה כמזכירה במשרד משנת 2000-2011 (עמ' 34 לפרו' ש' 25).

ב. רונן קיבל אותה לעבודה וקבע את תנאי העסקתה (עמ' 34 לפרו' ש' 26).

את המשכורות שילם לה רונן. תלושים היא קיבלה מהחברות של רונן (עמ' 45 לפרו' ש' 29-33).

ג. מיכל פז היתה סוכנת המשרד משנת 2001 לערך. חנה הפנתה אליה לקוחות (עמ' 35 לפרו' ש' 1-4).

ד. לרונן היה משרד בהרצליה והוא הגיע למשרד התיווך בקיסריה לעתים רחוקות. מי שניהל בפועל את המשרד היתה חנה (עמ' 35 לפרו' ש' 5-7).

ידוע לה שרונן גר בקיסריה. כשנסע להרצליה למשרדיו לא תמיד היה עוצר במשרד בקיסריה. היא היתה איתו בקשר טלפוני כדי לעדכנו במצב הכספים ודברים שיש לעשות. בדברים מסוימים קיבלה ממנו הנחיות טלפוניות (עמ' 46 לפרו' ש' 9-15). ברגיל יחיאל היה מגיע ראשון למשרד. חנה היתה מגיעה יותר מאוחר, והיו לה פעילויות נוספות דוגמת חוגים (עמ' 46 לפרו' ש' 6-8).

ה. היא לא זוכרת מה עשה רונן כשהגיע למשרד. היא זוכרת שכשהיו פגישות בין פז לרונן הן התקיימו במשרד. תדירות הפגישות הנ"ל בשנים האחרונות היו מעטות (עמ' 35 לפרו' ש' 8-13).

ו. תפקידה היה בין היתר לעדכן את כרטיס החו"ז של פז. היא עשתה זאת משנת 2001 לערך אודות עסקאות של מיכל ויחיאל פז (עמ' 35 לפרו' ש' 15-23).

ז. היא היתה מעדכנת את כרטיס החו"ז על סמך שיקים שקיבלה מיחיאל, מיכל או חנה. אז היא הוציאה חשבונית והכניסה הנתונים לכרטיס החו"ז (עמ' 35 לפרו' ש' 24-26).

ח. את הרישומים בכרטיס החו"ז ביצעה לפי בקשת רונן (עמ' 36 לפרו' ש' 4-5).

היא היתה רושמת בכרטיס חו"ז פז את העמלות באחוזים שידעה מרונן ומחנה שמגיעים להם (עמ' 39 לפרו' ש' 27-28).

ט. היא דיווחה ליועץ המס מידי חודש את סכום תלוש השכר של פז. היה להם שכר קבוע של 7,000 ₪. כשהיה סכום אחר יחיאל היה אומר לה מה לדווח (עמ' 36 לפרו' ש' 7-9).

י. הסכומים שרשומים בחו"ז שאינם קבועים ושאינם קשורים לעסקאות, היא רשמה, למיטב זכרונה, עפ"י בקשת יחיאל פז (עמ' 36 לפרו' ש' 9-15).

בהמשך הסתייגה מאמירתה זו וציינה שאינה זוכרת (עמ' 39 לפרו' ש' 32).

בהמשך אף ציינה שסכומים חריגים נעשו עפ"י בקשת יחיאל אך לאחר פגישה שקיים עם רונן, והיה אמון בנדון (עמ' 40 לפרו' ש' 22-24).

לא זכור לה שבדקה עם רונן או חנה את הנתונים החריגים שמסר לה יחיאל (עמ' 40 לפרו' ש' 25-28).

בהמשך סטתה מגרסתה זו וציינה כי שסכומים חריגים (דוגמת 134,000 ₪) רשמה לפי בקשת רונן, והוסיפה שלא התייחסה לרישום המספרים בכרטיס החו"ז ברצינות שכן "אין לי ערך לכסף יש לי ערך לחיי אדם" (עמ' 47 לפרו' ש' 8-17).

עוד הוסיפה כי מידי פעם, לעיתים רחוקות, הדפיסה גם לרונן, בעיקר לפני פגישות עם פז, את כרטיס החו"ז (עמ' 47 לפרו' ש' 19-24).

יא. בכרטיס החו"ז היו נרשמים סכום המשכורת ועלות מעביד בהתאם לנתונים שקיבלה מאבי יועץ המס. נרשמו בחו"ז גם מפרעות, תשלומים על חשבון שקיבלו פז, מהם קוזזו סכומי המשכורת נטו ששולמו להם (עמ' 36 לפרו' ש' 23-32; עמ' 37 לפרו' ש' 1-4; עמ' 39 לפרו' ש' 12-14).

יב. את הפרסומים שיש לפרסם בעיתונים מסר לה לרוב יחיאל וגם חנה לפעמים (עמ' 41 לפרו' ש' 6-7).

כשיחיאל מסר לה את הפרסומים היא לא היתה צריכה לקבל אישור נוסף לנדון מחנה או רונן (עמ' 42 לפרו' ש' 20).

יג. כתובת המשרד היתה ברח' המגדל 23 בקיסריה. על דלת המשרד היה רשום: "חנה קריסטל נדל"ו וניהול" כשענתה לטלפונים במשרד ציינה "קריסטל נדל"ן שלום". אף אחד לא הנחה אותה להשיב אחרת. היא לא זוכרת איך יחיאל השיב לטלפונים (עמ' 42 לפרו' ש' 23-28).

יד. חובות של המשרד שלא שולמו ע"י החברות שולמו ע"י חנה (עמ' 43 לפרו' ש' 7-8).

טו. בנושא ביטול תלושי השכר של פז לחודשים יוני-יולי 2008, ציינה שהיא ביקשה מיועץ המס אבי לעשות זאת עפ"י בקשת חנה. כשעומתה עם טענת חנה כי יחיאל ביקש ממנה לעשות זאת, ואבי ביקש את אישור חנה השיבה "כנראה" (עמ' 43 לפרו' ש' 20-25).

טז. ידוע לה שהיה טופס ויתור שהיתה צריכה לחתום עליו (עמ' 43 לפרו' ש' 32).

לא ידוע לה למה הכינו מסמך כזה (עמ' 44 לפרו' ש' 3).

בסופו של דבר המכתב לא נמסר לה, אם כי יתכן שרונן אמר לה משהו בענין זה אך היא לא חתמה על המסמך (עמ' 48 לפרו' ש' 29; עמ' 49 לפרו' ש' 1-3).

יז. כשהיתה צריכה חופשה היתה פונה לחנה (עמ' 46 לפרו' ש' 20).

כשבתקופה האחרונה לא שילמו לה שכר בזמן פנתה לרונן ולחנה (עמ' 46 לפרו ש' 23).

יח. כשהיה צריך לשלם תשלומים, והנחיות למי לשלם, כמה ואיך קיבלה מרונן (עמ' 46 לפרו' ש' 24-25).

67. לנוכח חומר ראייתי זה נבחן השאלה שהצבנו בסעיף 30 לעיל – אודות טיבה של מערכת היחסים בין הצדדים נשוא התובענות דנן.

68. העולה מהחומר הראייתי לעיל, לפחות בתקופת העבודה הפורמלית של מיכל ויחיאל פז, בה הוצאו לשניהם תלושי שכר ע"י החברות (מיכל - 2/07, יחיאל - 7/03, כמפורט בתצהיריהם, ראה סעיף 52 לעיל), הוא כדלקמן:

א. זכאותם של פז לשכר נבעה מביצוע עבודה במסגרת המשרד שביצעו בעצמם, באופן אישי, ולא באמצעות צד ג' כלשהוא מטעמם (גם לא נטען אחרת ע"י התובעת והנתבעים שכנגד).

ב. בזמן ביצוע העבודה במשרד הם לא היו עוסקים מורשים, הוצאו להם תלושי שכר, שולמו בעבורם תשלומי מיסים כעובדים (מס הכנסה וביטוח לאומי), הונפקו להם טפסי 106 (ראה נספחים 6, 21 ,22 ל-נ/17) ולא עבדו בכל עבודה אחרת מלבד עבודתם במשרד.

ג. את כל פרטי הלקוחות והעסקאות הם היו מעבירים (או לפחות היו צריכים להעביר וזאת לנוכח טענות של חנה בנדון בכתב התביעה) למשרד באמצעות גילה (ראה ס' 62 (יח) לעיל).

ד. הנכסים והלקוחות שטיפלו בהם הגיעו אליהם דרך המשרד או פרסומי המשרד (לכן כשעזבו המשרד אלה נשארו נכסי המשרד ולקוחותיו, ולחנה בתביעה העיקרית טענות בנדון כנגדם, כמפורט בסע' 10 לעיל).

ה. כל הכספים שהתקבלו בעקבות עבודתם במשרד (דמי תיווך) שולמו למשרד, שהיה אמור להנפיק חשבוניות בהתאם (נזכיר כי אחת מטענות חנה בכתב התביעה הינה, כי

פז קיבלו בתקופת פעילותם במשרד כספים שלא דיווחו עליהם ולא העבירו אותם למשרד, בניגוד למוסכם בין הצדדים – ראה סעיף 10 לעיל).

ו. כל ההוצאות הכרוכות בביצוע עבודתם [פרסום, טלפונים, טלפונים ניידים (מלא או חלקי - מחלוקת בין הצדדים), הוצאות משרד לרבות שירותי מזכירות], שולמו ע"י המשרד.

ז. שכרם שולם באחוז מסויים מעמלות של עסקאות שביצעו (ויש מחלוקת אם היתה להם זכות לשכר בסיס אף אם לא היו להם עמלות, ואחוז מסויים מרווח תפעולי של המשרד בסוף כל שנה)?

69. האם בנסיבות ובתנאים אלה יש לראות את את עבודתם של פז במשרד (כאמור לפחות בתקופה הפורמלית בה הוצאו להם תלושי שכר) במסגרת של יחסי עובד-מעביד (כשאת זהות המעביד הלכאורי נקבע להלן, ככל שנסיק כי היו יחסים כנ"ל) , או שמא נסיק כי פעלו במתכונת שונה כטענתה של חנה (ראה סעיף 30 לעיל)?

70. לסיכומי פז צורף פס"ד שניתן בבי"ד אזורי לעבודה בת"א בעת האחרונה, בתאריך 28.8.12 [ע"א (ת"א) 9901/08 יששכר ואח' נ' מירב לוי, להלן: "פס"ד יששכר"], שעסק במקרה דומה למקרה דנן (שני מתווכים שהועסקו במשרד תיווך), ואפילו בנסיבות קיצוניות יותר. שם נחתם הסכם בין אחד המתווכים שהועסקו במשרד לבין בעלת המשרד בו נקבע כי הוא ישמש כקבלן

עצמאי ולא ישררו בינו ובין המשרד יחסי עובד מעביד, והמתווכים נשאו בעצמם בהוצאות הפרסום של עצמם, של הנכסים שקידמו את מכירתם ובהוצאות הטלפון הנייד.

השאלה שבירר והכריע בית הדין שם היתה – האם התקיימו בין הצדדים, המתווכים - מחד ובעלת המשרד - מאידך, יחסי עובד מעביד?

בית הדין השיב על שאלה זו בחיוב תוך שהוא מציין כדלקמן:

א. המבחן הרווח והמקובל בפסיקה לקביעת מעמדו של מועסק כ"עובד" או כ"קבלן עצמאי" או כ"משתתף חופשי" הוא המבחן המעורב. המרכיב הדומיננטי במבחן המעורב הו מבחן ההשתלבות, ולו שני פנים: הפן בחיובי והפן השלילי.

הפן החיובי - במסגרתו נבדקת השאלה האם מבצע העבודה השתלב בעסקו של נותן

העבודה.

פן חיובי זה כולל 3 מרכיבים: קיומו של "מפעל" שניתן להשתלב בו; הפעולה המבוצעת דרושה לפעילות הרגילה של המפעל; מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואינו "גורם חיצוני".

הפן השלילי - במסגרתו נבחנת השאלה האם מבצע העבודה ביצע העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו.

בהקשר זה יש לעמוד על קיומם של סממנים כגון סיכויי רווח וסיכוני הפסד, העסקת עובדים, בעלות/שכירות אמצעי ייצור, נשיאה בהוצאות ייצור, השקעת הון וכד'.

מרכיב עיקרי במבחן זה הוא האפשרות להגדיל את הרווח באמצעות ייעול עבודה וחסכון בהוצאות.

ב. מרכיבים נוספים במבחן המעורב הם כדלקמן:

מבחן הקשר האישי; כפיפות ופיקוח; אספקת כלי עבודה; תלות כלכלית; אופן הצגת ההתקשרות בפני גורמים חיצוניים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; התמשכות הקשר, סדירות הקשר ורציפותו.

ג. בהכרה ביחסי עובד-מעביד יש גם שיקולי מדיניות – הגשמת תכלית דיני העבודה. לכן קביעת יחסי עובד-מעביד אינם תלויים ברצונם של הצדדים או בהסכמות החוזיות ביניהם אלא במאפיינים המהותיים של ההתקשרות. במסגרת זו יש להגן על

העובד לצורך הגשמת ערכים סוציאליים בסיסיים שהחברה בוחנת להגן עליהם.

71. בית הדין בפס"ד יששכר בחן את מרכיבי המבחן המעורב והגיע למסקנה כי התקיימו בין בעלת משרד התיווך ובין המתווכים יחסי עובד-מעביד, כדלקמן:

הפן החיובי - פעילותם של התובעים/המתווכים שם היתה דרושה לפעילות הרגילה של המשרד והם היו חלק מהמערך הארגוני של המשרד. כל תוצרי פעילותם היו קניינו של המשרד.

כך הוא המצב גם במקרה דנן כמפורט בס' 68 לעיל.

הפן השלילי - התובעים שם השתלבו במסגרת המשרד, עבדו בכפיפות לנהלי המשרד, לא היו בעלי עסק עצמאי, הוצאות המשרד חלו על בעלת המשרד ותוצרי פעילותם היו שייכים למשרד.

העובדה שהתמורה ששולמה להם נגזרה באחוזים מהיקף העסקאות שביצעו ושוויין הכספי אין בה בכדי לשלול את מעמדם כעובדים שכירים. שכרם של עובדים רבים מחושב באחוזים על בסיס תפוקה או הכנסות (מחזור או רווחים) של פעילותם או של מקום עבודתם. חישוב שכר בדרך זו אינו שולל את מעמדם של מועסקים אלה כעובדים, ואין לראות בהעמדת "זמנו" של עובד כ"סיכון להפסד", ובכך שההכנסה נגזרת באחוזים מהמכירות כ"סיכוי לרווח".

כך הוא המצב גם במקרה דנן לאור המפורט בסע' 68 לעיל, וביתר שאת. שם חלק מהוצאות הפרסום ועלויות טלפון נייד חל על המתווכים במשרד ולמרות זאת ביה"ד לא ראה בכך מכשול להכרה בהם כ"עובדים" (סע' 17 לפסה"ד). קל וחומר שכך יהיה המצב במקרה דנן שכל ההוצאות המשרדיות, לרבות פרסום פז במסגרת המשרד, חל על המשרד ולא עליהם, כמו גם הוצאות הטלפון הנייד (באופן מלא כגרסת פז, או באופן חלקי כגרסת חנה ורונן).

מבחן הקשר האישי - התובעים שם היו חייבים לבצע פעילותם בעצמם ולא היו יכולים להעביר את ביצועה לאחרים.

כך הוא המצב גם במקרה דנן כמפורט בס' 68 לעיל.

חנה בסיכומיה (ס' 25-28) טוענת שלא מתקיים במקרה דנן מבחן הקשר האישי שכן עולה מחומר הראיות שפז יחדיו שימש כגוף שנתן שירותי תיווך ללקוחות המשרד מבלי שהיתה חבות של מתן שירות אישי דווקא ע"י מי מהם ללקוחות המשרד, והתשלומים שהיו מגיעים להם מעסקאות שביצעו נעשו בחלוקה כפי שהם ביקשו ולא עפ"י העסקאות שביצע כל אחד מהם בנפרד. גם ההכנסות של שני יחידי פז נרשמו בכרטיס חו"ז אחד ולא נפרד לכל אחד מהם.

לא שוכנעתי מטענה זו של חנה, ואין בה בכדי לשלול את התקיימותו של מבחן הקשר האישי המתקיים בענייננו.

מבחן זה הובהר בפס"ד בירגר, שאף הוזכר ע"י חנה בסיכומיה [דיון לא/27-3 (ארצי) עיריית נתניה נ' בירגר, פד"ע ג 177] כך:

"..בדרך כלל לא יראו יחסים בין שניים כיחסי "עובד" "מעביד" עת רשאי הראשון לבצע את העבודה באמצעות אחרים.." (סעיף 4 לפסה"ד).

היינו – הדגש על ביצוע העבודה באופן אישי ולא באמצעות אחרים, ללא קשר לחלוקת העבודה ביניהם במשרד ו/או חלוקת הלקוחות שהיו בטיפולם במשרד.

למה הדבר דומה - למשרד עורך-דין המעסיק שני עורכי-דין שכירים המטפלים שניהם באותם לקוחות של המשרד, ללא הפרדה ברורה של הלקוחות בין שני עורכי הדין. יתכן מצב כי שני עוה"ד יעבדו יחדיו או בזמנים שונים על אותו תיק במשרד, מבלי שהדבר ישלול את מעמדם כ"עובדים".

לכן במקרה דנן עצם העובדה שלא היתה חלוקה של לקוחות בין יחידי פז, אך השירות ללקוחות ניתן ע"י שניהם באופן אישי, ולא באמצעות אחרים, אינה שוללת את התקיימותו של מבחן הקשר האישי בעניינם.

גם עצם רישום ההכנסות של יחידי פז בכרטיס חו"ז אחד אינה שוללת מבחן זה ויכולה רק להוות טענה לענין עצם חישוב שכרם, גובהו וההשלכות שיש לכך על קביעת זכויותיהם הנובעים מיחסי "עובד-מעביד".

בלעדיות ותלות כלכלית - על התובעים שם נאסר לפעול כמתווכים בכל מסגרת מחוץ למשרד. כך הוא המצב גם במקרה דנן כמפורט בס' 68 לעיל.

פיקוח וכפיפות - התובעים שם היו חייבים בדיווח שוטף למשרד על פעילותם, וכפופים לביקורת בעלת המשרד שאף היתה יכולה להודיע להם על סיום ההתקשרות עימם.

כך הוא המצב גם במקרה דנן כמפורט בס' 68 לעיל.

בעלות על אמצעי ייצור - המשרד סיפק לתובעים שם את כל אמצעי הייצור לעבודתם במשרד.

כך הוא המצב גם במקרה דנן כמפורט בס' 68 לעיל.

רישום במוסד לביטוח לאומי וברשויות המס - על אף העובדה שאחד המתווכים שם היה רשום כעוסק מורשה טרם עבודתו במשרד לא שלל הדבר הכרתו כ"עובד" במשרד לנוכח התקיימות יתר המבחנים.

קל-וחומר במקרה דנן, שמבחן משנה זה מחזק את מעמדם של פז כעובדים, שלא היו רשומים כעוסקים מורשים בתקופת העסקתם המשרד, אלא ההיפך - הוצאו להם תלושי שכר ונרשמו כ"עובדים" של החברות ושולמו עליהם ביטוח לאומי ע"י ה"מעביד".

שיקולי מדיניות - ביה"ד שם ציין כי שיקולי מדיניות להגשמת תכלית דיני העבודה מחייבים הכרה, במצב דוגמת זה דנן, ביחסי "עובד-מעביד".

המשרד שם העסיק המתווכים, פיקח על עבודתם ואף הפיק רווח משמעותי מעבודתם, שבוצעה כולה לטובת המשרד. ציין ביה"ד כי שם גבה המשרד 50% מעמלת התיווך ששילם הלקוח למשרד ו-50% נזקף לזכות המתווכים. המשרד לא שילם שכר בסיס כלשהו למתווכים אלא הכל היה נגזרת מעמלות שהיו זכאים לקבל מעסקאות שביצעו. התובעים שם השקיעו את מירב זמנם במשרד ואם לא היו מצליחים להפיק עסקאות זמנם היה מתבזבז לריק ולא היו מקבלים שכר. בסיטואציה מעין זאת בהן למועסק אין עסק עצמאי משלו, המעסיק מפעיל באמצעותו את עסקו שלו ויש חלוקה בלתי מאוזנת בעליל של הסיכון להפסד והסיכוי לרווח בין המעסיק לבין המועסק, יש לומר כי יש להתערב ולהגן על העובד המועסק, ולהבטיח כי ייהנה לפחות מהזכויות הבסיסיות המוקנות לו עפ"י דיני העבודה.

כך הוא המצב גם במקרה דנן כמפורט בס' 68 לעיל.

אמנם פז טענו כי בכל מקרה מגיע להם שכר בסיס, אך מנגד חנה ורונן טענו שלא כך הדבר אלא שכרם היה נגזרת של זכאות לעמלות בפועל מעסקאות שביצעו (והיתה פחותה משיעור של 50%, שיעור העמלה בפס"ד יששכר. כמפורט בס' 34(י) לעיל).

מחלוקת זו בין הצדדים דנן קטנה אף יותר, והינה תיאורטית בלבד, שכן בכל תקופת העבודה היו פז ביתרת זכות בעמלות, ולא היו צריכים לנצל את שכר הבסיס. פז גם הודו כי שכר הבסיס בכל מקרה היה אמור להתקזז מעסקאות עתידיות ועמלות שיקבלו בגינן, ולא בנוסף להן (ראה סעיפים 62(ט) ו-63(י) לעיל).

72. לנוכח קביעות פס"ד יששכר, שעסק כאמור בסוגיה דומה לסוגיה דנן, ושסיכם את הפסיקה בנושא מבחני ההכרה לקביעת מעמדו של "מועסק" כ"עובד" יש לומר כי לכאורה בתקופת העבודה הפורמלית של פז (ראה ס' 68 רישא לעיל) מעמדם היה מעמד של "עובד" (ולשאלת זהות ה"מעביד" נתייחס להלן).

73. כעת נבחן האם מסקנה זו תשתנה אם יתברר כי מיכל פז החלה עבודתה במשרד כבר בשנת 2001 וקיבלה את שכרה בדרכים שונות ולא באמצעות תלוש שכר (עד למועד העסקתה הפורמלית בחודש 2/07), וחתמה על הסכם העסקה שהוגש וסומן ת/27.

74. באשר להעסקת מיכל פז במשרד כבר בשנת 2001 , טרם מועד ההעסקה הפורמלי בחודש 2/07 עוד כשעבדה במפעל "תרימה" כשכירה, ודרכי התשלום השונות לה באותה תקופה ראה גרסתה של חנה סע' 34(ב) לעיל.

חיזוק לגרסה זו ניתן למצוא מ-3 מקורות:

א. עדותה של המזכירה גילה כי מיכל פז עבדה כסוכנת במשרד משנת 2001 (ראה ס' 66(ג) לעיל).

ב. כרטיס חו"ז של פז מחודש 11/01 (נספח 5 לת/24).

ג. הודאה של מיכל פז כי אכן נתנה שירותים כאלה ואחרים למשרד קודם תקופת ההעסקה הפורמלית אך כעזרה לחנה או יחיאל פז, וללא קבלת תמורה (ראה ס' 62(א) לעיל).

לא נתתי אמון בגרסתה של מיכל כי לא קיבלה שכר עבור עבודתה טרם תקופת ההעסקה הפורמלית משתי סיבות עיקריות:

הראשונה – כרטיס החו"ז נספח 5 לת/24 המלמד כי ההתחשבנות עם פז היתה כבר בחודש 11/01, ואין מדובר בעזרה ללא תמורה.

השניה – פס"ד מיום 14.4.04 (ת/22) שם העידה מיכל, בתביעה לדמי תיווך שהגישו הנתבעת שכנגד 4 וחנה נגד לקוח (פיליפ מנדל) שחתם על הסכם תיווך ביום 5.11.01, כי באותה תקופה עבדה כסוכנת תיווך אצל התובעות, והיא הראתה ללקוח הנכס ביום 4.12.01. בסופו של יום, גם בגין עדותה של מיכל חוייב הלקוח בדמי תיווך.

ודוק – אין מדובר סתם בעזרה שנתנה מיכל למשרד בשנת 2001, אלא היא הציגה עצמה שם כסוכנת במשרד. ככזו סביר כי זכאית היתה לקבל שכר. ואכן - בכרטיס החו"ז של יחיאל נכנס השכר בגין עסקה זו (עמ' 121 לפרו' ש' 15-21).

75. האפשרות הקרובה, ולטעמי גם המוכחת, כי מיכל הועסקה בתיווך במסגרת המשרד גם טרם תקופת ההעסקה הפורמלית, אין בה לשנות מסקנתי דלעיל כי בתקופה הפורמלית הועסקה מיכל במשרד כ"עובד".

ההיפך – לטעמי גם בתקופת העסקתה הלא פורמלית של מיכל משנת 11/01 (הרישום הראשון בכרטיס החו"ז נספח 5 לת/24) ועד למועד ההעסקתה הפורמלי בחודש 2/07, יחסיה עם המשרד היו כשל "עובד", שכן מתקיימים גם בתקופה זו כל המבחנים שפורטו בסע' 71 לעיל.

גם בתקופה זו כל ההוצאות היו מוטלות על המשרד אפילו הוצאות הטלפון הנייד שקיבלה מהמשרד (עדותה עמ' 117 לפרו שו 17-18), את הלקוחות קיבלה מהמשרד (ראה עדותה של גילה בסעיף 66(ג) לעיל), היתה כפופה להוראות המשרד וכו' (יתר המבחנים דלעיל).

אמנם היא היתה שכירה במקום עבודה אחר באותה תקופה (מפעל "תרימה"), אך אין מניעה כי אדם יוכר כ"עובד" בשני מקומות עבודה במקביל.

(בתקופת ההעסקה הלא פורמלית התמקדתי דווקא במיכל כי אצלה דובר בתקופה יותר ארוכה, כ-6 שנים. אבל אותה מסקנה תהיה גם אם יתברר כי יחיאל פז הועסק ע"י המשרד טרם תקופת העסקתו הפורמלית בחוד 7/03).

76. גם חתימת מיכל פז על ההסכם ת/27 אינה משנה את מסקנתי כי מעמדה של מיכל בתקופת עיסוקה במשרד היה מעמד של "עובד".

לפני שאפרט את נימוקיי אתאר את ההסכם ומועד הגשתו לביהמ"ש.

77. ת/27 הינו הסכם הנושא כותרת "למתן שרותי תיווך בנדל"ן במשרד תיווך/זכיין ברשת קולדוול באנקר", עליו חתומה מיכל פז (ראה ס' 62(כ) לעיל).

מיכל חתמה על ההסכם כשהוא ריק, ללא תאריך, ואף מבלי שמשרד התיווך חתם עליו. להסכם זה יש 3 נספחים כדלקמן:

א. הנספח הראשון - הצהרה והתחייבות לשמירת סודיות.

ב. הנספח השני - טופס דיווח על קליטת סוכן.

ג. הנספח השלישי - ערבות אישית.

78. בסעיף 4 להסכם הנושא כותרת "אי קיום יחסי עובד מעביד", נמחקו שלושת סעיפי המשנה הראשונים על פיו כדלקמן:

"4.1 הסוכן מצהיר בזאת כי:

4.1.1 שרותיו למשרד התיווך מוגשים במסגרת העסק העצמאי שהוא מנהל, וכי ישא וישלם מכספו את כל ההוצאות, מכל מין וסוג שהוא, בגין פעילותו עבור משרד התיווך.

4.1.2 הסוכן רשום כעוסק מורשה לעניין מס הכנסה ערך מוסף ויגיש למשרד התיווך חשבונית בגין כל תשלום שיקבל ממשרד התיווך, מיד עם קבלתו.

4.1.3 הסוכן מנהל תיק כעצמאי במס הכנסה ובביטוח הלאומי, ויהיה אחראי בלעדי לתשלומי כל המיסים והביטוח הלאומי עבורו...".

79. הסכם זה הוגש לתיק ביהמ"ש רק באחת מישיבת ההוכחות האחרונה, בתאריך 10.6.12, באופן מפתיע (לטענת ב"כ התובעים רק יום קודם ישיבת ההוכחות מצא רונן את ההסכם האמור), ולאחר שכתב התביעה כבר תוקן פעם אחת עקב מציאת מסמכים חדשים.

80. מיכל מסרה גרסתה לחתימתה על המסמך בסעיף 62(כ) [ראה שם]. לכאורה הימצאות המסמך באופן "פתאומי" רק בשלב כה מאוחר, תומך בגרסתה של מיכל כי הסכם זה אכן בוטל לאחר שהודיע לרונן כי אין לה עניין שקולדוול באנקר יממנו לה את קורס התיווך. שאם לא כן, ואם אכן פעילותה של מיכל במשרד הוסדרה עפ"י הסכם זה, סביר להניח כדלקמן:

א. כי מסמך זה היה ראשון להגשה במסגרת כתב התביעה הנדון ולא האחרון ולאחר שכתב התביעה כבר תוקן פעם אחת.

ב. ההסכם היה ממולא על פרטיו המלאים ולא נשאר ריק, ללא השלמת פרטים (שם המשרד, שם הסוכן, מועד חתימה על ההסכם), ואף היה נחתם ע"י המשרד (או ע"י קולדוול באנקר).

ג. ההסכם לא הוזכר בכתבי הטענות ובתצהיריהם של חנה ורונן, והיה מצופה כי כך ייעשה, הגם שלא נמצא.

81. עוד חיזוק למסקנה כי מיכל פז לא הועסקה במשרד מכח ההסכם, נובעת מהעובדה כי יחיאל פז, בעלה, שנכנס לעבוד במשרד עפ"י הנטען בחודש יולי 2003, לא נדרש לחתום על מסמך דומה (ראה סעיף 63(יח) לעיל).

אם אכן חוזה זה היה מסמך ההעסקה של מיכל, סביר להניח כי גם יחיאל היה נדרש לחתום עליו. משלא נעשה כך, המסקנה הסבירה היא כי מיכל ויחיאל פז לא הגדירו את יחסי העבודה עם המשרד בהתאם להסכם, ולכן יש לבחון יחסים אלה לפי המציאות בשטח כמפורט בהרחבה לעיל (מציאות שמלמדת כי בינם לבין המשרד התקיימו יחסי "עובד מעביד").

82. אולם, אפילו היינו בוחנים את יחסי המשרד עם מיכל ויחיאל פז (הגם שלא חתם על ההסכם) עפ"י ההסכם, היינו מקבלים חיזוק למסקנתנו כי היחסים שבינם לבין המשרד היו יחסי עובד מעביד. ההסכם למעשה משקף את רוב המבחנים הנדרשים לקיומם של יחסי עובד מעביד כעולה מפס"ד יששכר (שגם שם אחד העובדים חתם על הסכם, שהוראותיו לימדו דווקא על קיומם של מבחני יחסי עובד מעביד), כדלקמן:

א. הסוכן יתן למשרד את שרותי התיווך לפי הוראות משרד התיווך (ס' 2.1 להסכם).

ב. הסוכן יתן למשרד התיווך את שרותיו ממשרד התיווך עצמו, או מאתר אחר, הכל בהתאם לצורכי משרד התיווך והוראותיו (ס' 2.3 להסכם).

ג. הסוכן יתן למשרד התיווך את שרותיו בעצמו ובאופן אישי, והוא אינו רשאי להמחות את זכויותיו וחובותיו עפ"י חוזה זה לאחר (ס' 2.4 להסכם).

ד. הסוכן יקדיש את כל הזמן הדרוש למתן שרותי התיווך בהתאם להוראות והנחיות משרד התיווך (ס' 2.5 להסכם).

ה. הסוכן יפעל עפ"י הוראות משרד התיווך ומנהליו כפי שיינתנו לו מעת לעת ע"י בעלי התפקידים המוסמכים לכך במשרד התיווך (ס' 2.7 להסכם).

ו. משרד התיווך יהיה רשאי לקבוע לפי שיקול דעתו המוחלט והבלעדי, האם הסוכן הוא שיטפל בעסקה פלונית, וכן את סוגי העסקאות בהן יטפל הסוכן (ס' 2.9. להסכם).

ז. במסגרת עבודתו במשרד התיווך יהיה רשאי או חייב הסוכן להשתמש בסימני המסחר וסימני השרות של המשרד, בהתאם למפורט בספר המדיניות והנהלים שיימסרו לסוכן (ס' 2.8 להסכם).

ח. הסוכן מתחייב כי בתקופת תוקפו של חוזה זה יתן את שרותי התיווך בנדל"ן למשרד התיווך בלבד, ולא יעסוק ולא יפעל בשום צורה שהיא בעסקי תיווך בנדל"ן במישרין או בעקיפין בעצמו או ע"י אחרים (ס' 3.3 להסכם).

ט. הסוכן ינהל שרותים שוטפים של כל העניינים שבטיפולו וימסור למשרד התיווך דיווחים שוטפים, מלאים ומעודכנים על כל העניינים שבטיפולו (ס' 3.4.2 להסכם).

י. הסוכן ינהל בדייקנות אצל רואה חשבונותיו ויכלול בהם פירוט מלא של כל עסקה שבוצעה על ידו, ויאפשר למשרד לעיין בספרים אלה (ס' 3.4.3 להסכם).

יא. הסוכן יפעל בהתאם לתעריף העמלות הנוהג במשרד, ולא יהיה רשאי לתת הנחה מתעריף העמלות (ס' 3.4.4 להסכם).

יב. הסוכן ידאג להחתים את כל הלקוחות מראש על טפסי המשרד (ס' 3.4.5 להסכם).

יג. הסוכן יעביר למשרד כל תשלום שיתקבל אצלו מלקוחות המשרד, ויודיע על כך למשרד על מנת שיוציא חשבונית מס כדין (ס' 3.4.6 להסכם).

83. סעיפי ההסכם הנ"ל מלמדים כי מתקיימים בו מירב המבחנים שצוינו בפס"ד יששכר לקביעת יחסי עובד מעביד, כמפורט בסעיפים 70-71 לעיל. לכן יש להסיק גם ממנו קיומם של יחסי עובד מעביד בין פז למשרד.

העובדה כי ב"הואיל" החמישי להסכם נשללו יחסי עובד מעביד בין פז למשרד (שם נרשם כי "ובין הצדדים לא מתקיימים יחסי עובד מעביד עפ"י דין, אלא יחסי מזמין - קבלן בלבד, והצדדים לא ראו ואינם רואים את היחסים ביניהם כיחסי עובד-מעביד, וההתקשרות עפ"י ההסכם שלהלן נעשית בהסתמך על הצהרתו והתחייבותו של הסוכן כי הוא פועל כסוכן עצמאי"), אינה שוללת את מסקנת יחסי עובד מעביד בין הצדדים, מהטעמים הבאים:

א. לעומת האמור ב"הואיל" החמישי דלעיל, סעיפים 4.1.1-4.1.3 להסכם, העוסקים ב"אי קיום יחסי עובד מעביד" בין הצדדים, נמחקו מההסכם ואף קיימת חתימה על יד המחיקה. היינו - הצדדים מחקו החרגה זו, ומכאן לכאורה ניתן ללמוד כי התכוונו שיהיו יחסי עובד מעביד בין השניים.

אם כך, ה"הואיל" החמישי סותר את מחיקת סעיפים 4.1.1-4.1.3.

היות ומדובר בהסכם שנוסח ע"י המשרד (מדובר בחוזה מודפס מראש שמיכל נדרשה רק לחתום עליו), יש לפרשו לרעת המנסח, כלל שאף מצא את ביטויו בסעיף 25(ב)(1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. פרשנות זו תוביל למסקנה הנ"ל כי מחיקת הסעיפים הנ"ל בהסכם מלמדת על כוונת הצדדים ליצור יחסי עובד מעביד.

ב. כפי שעולה מפס"ד יששכר (גם שם היה הסכם חתום ע"י אחד הסוכנים, ובו נרשם כי הוא נותן את שרותיו עפ"י ההסכם כקבלן עצמאי, ולא ישררו בינו ובין המשרד יחסי עובד מעביד), המבחן לקביעת יחסי עובד מעביד בין צדדים הוא מבחן מהותי, בהתקיימותם של מבחנים מסוימים (שפורטו לעיל), ולא בהתאם להגדרה כזו או אחרת שהגדירו הצדדים את עצמם.

ראה לעניין זה גם את פס"ד עיריית נתניה נ' בירגר, שהוזכר לעיל, שם ציין ביה"ד כי "השאלה האם פלוני הוא עובד או לא היא מסקנה משפטית הנובעת ממערכת עובדות מסוימת, ואין בשם אשר הצדדים נתנו לקשר ביניהם כדי לקבוע את טיב היחסים המשפטיים ביניהם" (עמ' 190 לפסה"ד).

על כן יש לומר כי האמור ב"הואיל" החמישי, שסותר את הנובע מהתקיימותם של מבחני יחסי עובד מעביד במקרה דנן, אינו מועיל, ואין בכוחו כדי לסתור את המסקנה שהתקיימו יחסי עובד מעביד בין פז למשרד.

זהות המעביד

84. משהגענו למסקנה כי בין פז למשרד יש יחסי עובד מעביד, יש לברר כעת את "זהות המעביד". זהות המעביד במקרה דנן חשובה בעיקר לנוכח טענת פז (כמפורט בראשית דברינו לעיל) כי אין יריבות בינם לבין חנה, שכן המעביד שלהם בתקופת עבודתם במשרד היו החברות (כל אחת בתקופת פעילותה היא), שהיו גם הבעלים של עסק התיווך שהתנהל במשרד (להבדיל ממבנה המשרד שסבורני כי אין מחלוקת שחנה היא בעלת הזכויות בו - ראה סעיף 33(י) לעיל).

85. לשאלת זהות המעביד יכולות להיות 3 תשובות אפשריות, כדלקמן:

א. החברות, הנתבעות שכנגד 3-4, שהוציאו תלושי שכר לפז כל אחת בתקופתה, ולמעשה אף ניהלו את כל עניינו הכספיים של המשרד החל משנת 2000 ועד למועד קריסת החברה הנתבעת שכנגד 3, בחודש אוגוסט 2008 (ראה ס' 35(ד) לעיל).

ב. חנה (שלגרסתה נשארה הבעלים של המשרד לכל אורך הדרך, רק את העניינים הכספיים והמיסויים של המשרד העבירה לטיפולו של רונן באמצעות החברות, בנאמנות, משנת 2000-2008, מועד קריסת החברה האחרונה (ראה ס' 35(א-ד) לעיל).

ג. חנה והחברות הנתבעות שכנגד 3-4 (כל אחת בתקופתה), כמעבידים במקביל ובמשותף (השווה לעניין זה: דמ"ר (ת"א) 26075-05-11, ליטבינוב נ' המוביל הארצי - פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה מיום 21.12.12, ס' 32 לפסה"ד והפסיקה המצוטטת בו - פורסם במאגר נבו).

86. איני לוקח כאפשרות את רונן כ"מעביד", שכן אני יוצא מנקודת הנחה שכל פעולותיו בנדון היו או כאורגן של החברות, ששימשו לכאורה כמעביד של פז, או כנאמן של אמו (כגרסת אמו וכגרסתו). כך או כך אף רונן על פניו איננו המעביד של פז.

87. פסה"ד המנחה בשאלת קביעת זהות המעביד הינו דב"ע נב/142-3 חסאן עליאה (כ"ד (1) 535), שמבחניו אף אומצו בפסיקה מאוחרת ועדכנית (ראה למשל תע"א 2749-09, נגאדה נ' פדידה; דמ"ר 26075-05-11 שהוזכר לעיל - פורסמו במאגר נבו).

המבחנים שגובשו בפסיקה לקביעת זהות מעביד הם כדלקמן:

א. כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם?

ב. למי הכח לפטר את העובד?

ג. מי קיבל את העובד לעבודה והגדיר את תנאי העבודה?

ד. מי קבע את גובה השכר ותנאי העבודה?

ה. מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד מבחינת החובה המשפטית?

ו. מי הוציא את תלושי השכר?

ז. ממי מבקש העובד לצאת לחופשה?

ח. מהי צורת הדיווח למס הכנסה?

ט. למי שייך היה הציוד בו עבדו?

88. מדובר במבחנים שאינם בבחינת רשימה סגורה, ואף יש לבחון כל אחד ואחד מהם במקרה הקונקרטי. לכן יש לומר כי אף אחד ממבחני העזר כשלעצמו אינו מכריע, אלא החשיבות היא לשקלולם בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, תוך התייחסות למכלול התמונה והתחשבות במירב הסימנים המתקבלים מאותם מבחנים (דברי ביה"ד בדמ"ר 26075-05-11 המוזכר לעיל).

89. במקרה דנן, לכאורה על פניו ה"מעביד" של פז היו החברות, כל אחת בתקופת פעילותה, כעולה מעדותם של פז (ראה ס' 42-61 לעיל), שאף נתמכו במסמכים וביתר הראיות כמפורט בהרחבה לעיל, כדלקמן:

א. רונן, כנציג החברות, הוא שקיבלם לעבודה כסוכנים במשרד (ס' 46 לעיל), עמו סגרו את נושא שכרם מדי שנה בשנה, שכרם שולם באמצעות תלושי שכר שהוציאו להם החברות וברגיל (עד לקשיים כלכליים של החברות) שולמו משכורותיהם בשיק של החברות. החברות הן ששילמו בעבורם את הביטוח הלאומי ואת יתר המיסים המוטלים עליהן כ"מעביד" של פז.

ב. ברוב רובם של המקרים טפסי הלקוח, עליהם חתמו לקוחות המשרד עם מסירת נכס למשרד, היו של החברות, ונשאו את שמן.

ג. החשבוניות שהוצאו ללקוחות על תשלום שכר הטרחה היו ברוב רובם של המקרים של החברות.

ד. כל הוצאות המשרד שולמו ע"י החברות.

90. אם נבחן את הנתונים דלעיל בהתאם למבחנים שסוכמו בסעיף 87 לעיל, נראה כי רובם מלמדים ש"המעביד" הוא החברות, כל אחת בתקופת פעילותה, כדלקמן:

א. כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם - סבורני כי הוכח לי ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, כי פז מחד והחברות מאידך (באמצעות רונן), ראו את היחסים ביניהם כיחסי "עובד מעביד", דבר הבא לידי ביטוי בהוצאות תלושי שכר (וזאת מעבר להתקיימותם המהותית של יתר המבחנים המלמדים על יחסי עובד מעביד, כפי שפירטנו בהרחבה לעיל, בין פז למשרד).

ב. למי הכח לפטר את העובד - סבורני כי מי שמשלם את שכרו של העובד ואף מוציא לו תלושי שכר, בידו הכח לפטר את העובד.

סבורני כי מהעדויות עולה כי כך ראו זאת גם פז ורונן עצמו.

העידו פז כי כשהחלו הקשיים הכלכליים של רונן, הוא אמר להם שיכין להם מכתב פיטורין, אך במקום זאת הניח על שולחנם טופס קבלה והודעת סילוק (ראה נספח 17 לנ/17, וכן ראה ס' 62(יט) לעיל).

מנהל החשבונות של החברות מר אבי לוי העיד כי הוא זה שמסר לרונן את כתב הסילוקין האמור על מנת שימסור אותו לפז (ראה סעיף 65(ח) לעיל).

מטרת כתב הסילוקין היתה לפטור את המעביד מתשלום זכויות העובד הנובעים מפיטוריו, כפי שציין אבי לוי בעדותו (ראה סעיף 65(ח) לעיל).

עצם מסירת כתב הסילוקין ע"י רונן לפז, מלמדת שלושה דברים:

1. כי ראה את החברות כ"מעביד" של פז.

2. תמיכה בגרסת פז כי רונן הבטיח להם מכתב פיטורין, שאחרת לא היה טורח למסור להם את כתבי הסילוקין. מכאן ראיה כי ראה, כנציג החברות, בידיו את הכח לפטר את פז).

3. כי הבין שאלמלא חתימה על כתב סילוקין, יחויבו החברות (כל אחת אודות תקופתה) בתשלומי זכויות פז הנובעים מהיותם "עובדי" החברות.

ג. מי קיבל את העובד לעבודה והגדיר את תנאי העבודה - סבורני כי מעדויות פז, כמו גם מעדויות רונן וחנה (המפורטים בהרחבה לעיל), עולה כי רונן קיבל את פז לעבודה במשרד כעובדי החברות, תוך שהוא מגדיר להם את תנאי העבודה, לרבות גובה העמלות להם יהיו זכאים במהלך השנים.

סבורני כי מסקנה זו שרונן הוא זה שקיבל את פז לעבודה, גם נתמכת בעדותה של גילה, שהתקבלה לעבוד במשרד בשנת 2000, על פיה רונן קיבל אותה לעבודה, קבע את תנאי העסקתה ואף קיבלה את שכרה מהחברות כמו גם את תלושי השכר שלה (ראה סעיף 66(ב) לעיל).

כפי שרונן קיבל את גילה לעבודה בחברות, כשמקום העבודה בפועל היה במשרד, כך היה הדבר גם ביחסיו מול פז.

ד. מי קבע את גובה השכר ותנאי העבודה - סבורני כי אין מחלוקת כי מי שקבע את גובה השכר ותנאי העבודה של פז היה רונן, כפי שעולה מעדותם הם, וכפי שחנה עצמה העידה על כך (ראה סעיף 33(ו) לעיל).

ה. מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד מבחינת החובה המשפטית - לטעמי התשובה ברורה, והיא - החברות הן אלה שחייבות לשאת בתשלום שכרם של פז, שהוציאו להם תלושי שכר ושילמו את שכרם עד לקשיים הכלכליים שלהן.

ו. מי הוציא את תלושי השכר - גם כאן התשובה ברורה, החברות.

ז. ממי מבקש העובד לצאת לחופשה - בעוד שחנה ציינה בתצהיר עדותה הראשית ת/25, כי פז נטלו חופשות מבלי לעדכן אותה או את רונן (ראה ס' 34(ו) לעיל), טענה מיכל בחקירתה הנגדית כי בקשות לחופשה היו מפנים לרונן (עמ' 125 לפרו' ש' 16-18).

כשלעצמי שוכנעתי יותר מגרסתה של מיכל, כי את בקשות החופשה היו מפנים לרונן, מנהל החברות ששילמו את שכרם.

הוסיפה וציינה מיכל כי לא פעם רונן היה מבקש מהם לדחות החופשה שביקשו, כיוון שבאותה עת חנה היתה בחופשה, דבר המלמד לכאורה כי בידיו היה הכח לקבוע את מועדי החופשות (ראה עמ' 25 לפרו' ש' 16-20).

ח. מהי צורת הדיווח למס הכנסה - גם כאן התשובה ברורה. פז דווחו ע"י החברות למס הכנסה כעובדים בגינם אף שילמו מס מעסיקים. בכל תקופת העסקתם במשרד לא פעלו פז כעוסק מורשה עצמאי.

ט. למי שייך היה הציוד בו עבדו במשרד - אין מחלוקת כי מבנה המשרד היה שייך לחנה. יחד עם זאת, כל יתר פרטי הציוד שבמשרד (למעט אולי ציוד קבוע דוגמת שולחנות וכסאות), לרבות פרסומים ויתר ההוצאות, מומנו ע"י החברות כמפורט בהרחבה לעיל.

91. על כן יש לומר כי רוב רובם של המבחנים דלעיל מלמדים כי החברות היו ה"מעביד" של פז ולא חנה.

נזכיר כי עפ"י הפסיקה אין צורך שכל המבחנים יתקיימו כדי להסיק מי היה "המעביד", ודי שרוב המבחנים מכוונים לכיוון מסקנה ברורה מי היה ה"מעביד".

חנה גם לא ראתה עצמה כמעביד של פז, שכן לטעמה כל שהיה ביניהם הוא "הסכם לשיתוף פעולה עסקי" (ראה סעיף 7 לעיל).

פז בתביעה שכנגד גם לא ראו בחנה כ"מעביד" אלא בחברות. לטענתם, חנה הוספה לתביעה שכנגד רק מהטעם שאם המשרד נוהל בנאמנות עבורה ע"י החברות, כטענתה, וכי היא הבעלים האמיתי של משרד התיווך. הפועל היוצא מכך הוא שאת כל זכויותיהם כ"עובד", הם זכאים לתבוע גם ממנה, בין אם מכח היותה מעביד יחיד, ובין אם מכח היותה מעביד במשותף עם החברות (ראה סעיף 13 לעיל).

הבעלים האמיתי של עסק התיווך שבמשרד

92. למרות האמור לעיל, טרם שנקבע סופית את זהות "המעביד", נלברר גם את השאלה הנוספת שעל הפרק, והיא - האם הבעלים האמיתי של המשרד בתקופת המחלוקת (בין אם היא מתקופת ההעסקה הרשמית של כל אחד מיחידי פז, ובין אם היא מתחילת העסקתה של מיכל משנת 2001 ועד לקריסת החברות בשנת 2008) היא חנה, שכן פעילותן של החברות בנדון היתה אך ורק בנאמנות בעבורה בעניינים הכספיים והמיסויים, או שמא חנה לא הצליחה להוכיח טענתה זו, ולכן יש לראות בתקופת המחלוקת את החברות (כל אחת בתקופת פעילותה) כבעלים המלא והאמיתי של משרד התיווך (והכוונה לעסק שהתנהל במשרד התיווך להבדיל כאמור ממבנה המשרד).

93. גרסתם של חנה ורונן לעניין הנאמנות הנטענת פורטה בהרחבה בעדותם שציינו לעיל (ראה סעיפים 33-41 לעיל).

נטל הראיה והשכנוע להוכחת טענת הנאמנות מוטל על חנה כתובעת בתביעה העיקרית.

94. כאמור, טוענת חנה (בתצהיר עדותה הראשית ובחקירתה הנגדית, שגם נתמך ע"י רונן בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, כמפורט לעיל), כדלקמן:

א. משנת 1977 ועד 2000 היא הפעילה בעצמה את משרד התיווך באופן עצמאי ומלא.

ב. משנת 2000 ועד למועד קריסת החברה האחרונה בשנת 2008, היא העבירה את פעילות המשרד בנאמנות לידי החברות.

ג. העברה זו התבצעה משתי סיבות עיקריות:

1. מטעמי מיסוי (ניצול הפסדים צבורים שעמדו לזכות החברות).

2. חוסר רצון להתעסק בניהול הכספי של המשרד.

ד. גם בתקופת הפעלת המשרד בנאמנות ע"י החברות, כל פעולות המשרד המהותיות נוהלו ונעשו על ידה.

ה. לא נערך הסכם בכתב אודות נאמנות זו, שכן רונן הוא בנה והוא בעל השליטה בחברות.

ו. בוצעה בינה ובין רונן בנה התחשבנות אישית מחוץ למערכת הכספית של החברות, והרישומים במאזן זה או אחר אינם משקפים את שיעורי הכספים שקיבלה במסגרת התחשבנות זו.

ז. הנאמנות אשר היתה בינה ובין החברות היתה סמויה, ואף אחד אחר לא ידע מזה. כולם ידעו והכירו כי המשרד הוא שלה. כלפי כולי עלמא המשרד היה שלה. החברות היו הנאמן שלה לעסק אך העסק היה שלה.

95. העולה מהאמור לעיל שהנאמנות הנטענת בין חנה לחברות (באמצעות רונן) היא נאמנות עפ"י חוזה.

סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע כי "נאמנות נוצרת עפ"י חוק, עפ"י חוזה עם נאמן, או עפ"י כתב הקדש".

כאמור, במקרה דנן מדובר בנאמנות (נסתרת) עפ"י חוזה בעל-פה.

96. אין מחלוקת כי חוזה נאמנות יכול שייערך בעל-פה (ראה ה"פ (ת"א) 715/08, רגב נ' רביב, ס' 24 לפסה"ד, פורסם במאגר נבו).

אין גם מחלוקת כי נאמנות יכולה להיות נאמנות נסתרת או מוכמנת (ראה: בש"א (י-ם) 3783/08, הופמן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ירושלים ואח', ס' 15 להחלטה, פורסם במאגר נבו).

יחד עם זאת ייאמר, כי נאמנות נסתרת, ללא כל רשום הערה בדבר הנאמנות (ראה סעיף 4 לחוק הנאמנות), יוצר עמימות ביחס לבעל הזכויות בנכס, עובדה העלולה ליצור קושי במיוחד כשאין מדובר בנאמנות עפ"י חוק ואף לא עפ"י כתב הקדש (שתי האפשרויות האחרות ליצירת נאמנות עפ"י סעיף 2 לחוק הנאמנות), אלא בנאמנות עפ"י חוזה.

על כן, בנאמנות נסתרת ללא כל רישום הערה אודותיה (למשל - הערה ברשם החברות אם הנאמן היא חברה, כבמקרה דנן) או תיעוד חיצוני לה (דוגמת הסכם בכתב), מצריכה בחינה ואבחנה זהירה בין "נאמנות אמת" לבין "נאמנות למראית עין", שאינה אמיתית אלא מהווה כסות לעסקה שונה.

ככל שיש ספק באמיתותה של הנאמנות, כך הדרישה לתיעוד חיצוני לה, דוגמת רישום הערה (סעיף 4 לחוק הנאמנות), אמורה להיות קשיחה יותר.

ראה לעניין זה: בש"א (י-ם) 3783/08 המוזכר לעיל, סעיף 14 להחלטה.

97. עוד ייאמר כי לטעמי נאמנות לצורכי מיסוי, דוגמת הנאמנות דנן, איננה יכולה להיעשות בחוזה, בוודאי לא בחוזה בע"פ ובוודאי שלא בחוזה הנסתר מעין הציבור ומעין רשויות המס. אם לא תאמר כן, נמצאת מרמה את רשויות המס. הכנסה שמייצרת חנה במשרד התיווך (עפ"י גרסתה, שכן לטעמה היא הבעלים האמיתי של המשרד), ושעליה היא, באופן אישי, צריכה לשלם את המיסוי האמיתי עפ"י נתוניה האישיים והעסקיים, תיזקף שלא כדין לזכות החברות, באופן שישולם עליה מס מופחת.

הסכם כזה עלול להחשב כחוזה בלתי חוקי הבטל מעיקרו עפ"י סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

על כן לטעמי נאמנות לצורכי מיסוי חייבת להיות רק נאמנות עפ"י חוק דוגמת נאמנות לצורכי רכישת מקרקעין, הבאה לידי ביטוי בסעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963, הקובע כדלקמן:

א. מכירה של זכות במקרקעין והעברת זכות באיגוד, מנאמן לנהנה, יהיו פטורות ממס.

ב. לעניין סעיף זה -

"נאמן" - אדם המחזיק בשמו הוא בשביל פלוני בזכות במקרקעין ובזכות באיגוד נאמן.

"נהנה" - אדם שבשבילו מוחזקת הזכות האמורה.

ג. לא יוכר אדם כנאמן לצורך סעיף זה אם לא מסר הודעה לפי סעיף 73(ו), 74 או 119, הכל לפי העניין, ולא יינתן לה פטור אלא לגבי העברה לנהנה שעליו נמסרה הודעה כאמור.

נזכיר בנדון את שאמר ביהמ"ש העליון בע"א 1613/92, זיו נ' מנהל מס שבח מקרקעין (פד"י נ (1), 485) כי תכלית הוראת חוק המחייבת קיומה של נאמנות כמפורט בה (שם דובר על מהימנות לצורכי מיסוי מקרקעין, אך ניתן להשליך זאת לטעמי על כל נאמנות נטענת לצורכי מס) ומסירת הודעה לידי הנאמן במועד, היא למנוע נאמנויות פיקטיביות ומניפולציות לצורך התחמקות מתשלום מס.

98. עינינו הרואות כי כשהחוק רוצה לאפשר נאמנות לצורכי מיסוי הוא עושה זאת במפורש ובסעיף חקיקה ספציפי.

על כן כאמור לטעמי, ניתן להסיק באופן כללי יותר כי נאמנות לצורכי מיסוי איננה יכולה להיעשות בחוזה, גם לא בין אמא לבן (כדוגמת המקרה דנן), אלא אך ורק עפ"י חוק.

אינני מכיר בחקיקה ישראלית חוק המאפשר נאמנות לצורכי מיסוי, באופן שראובן ייצר את ההכנסה, אך על דרך הנאמנות נייחס את ההכנסה לשמעון , בכדי ששמעון ישלם פחות מס. אין זאת כי אם דרך לא חוקית של חנה להתחמקות מתשלומי מס אמיתיים.

99. יותר מזה - אפילו טעיתי וניתן לבצע נאמנות לצורכי מיסוי על דרך של חוזה (החלופה השניה של סעיף 2 לחוק הנאמנות), בוודאי שלא היינו מאפשרים לעשות זאת על דרך של נאמנות נסתרת ומוכמנת, בחוזה בעל-פה, ערטילאי משהו, באופן שלא ניתן לדעת דברים ברורים אודותיו.

ההשוואה שניתן לעשות שוב היא לסעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין שהוזכר לעיל, המחייב דיווח מראש לגורמי מיסוי המקרקעין (לפי סעיפים 73(ו), 74 ו- 119 לחוק) אודות הנאמנות, אודות זהות הנאמן והנהנה, שאם לא כן לא תוכר הנאמנות ולא יינתן הפטור מהמס.

בפסיקה כבר נאמר אודות נאמנות במקרקעין לצורכי מיסוי (וניתן להשליך מכאן לטעמי גם על נאמנות נטענת לצורכי מיסוי בכלל), כי איננה יכולה להיות נסתרת ומבלי הודעה כלשהי למאן דהוא אודות הנאמנות, זהות הנאמן וזהות הנהנה מראש ולא בדיעבד, שאחרת הדבר יכול להיות פתח לרמאויות ולנאמנויות שאינן אמת, שכל מטרתן להתחמק מתשלום מס אמת ו/או מנושים במקרה של חדלות פרעון.

ראה לעניין זה:

ע"א 7508/03 כהן נ' מנהל מס שבח (סעיפים 4-7 לפסה"ד - פורסם במאגר נבו).

ו"ע (י-ם) 6016/03, בולג נפתלי ואח' נ' מנהל מס שבח (סעיפים 22-26 לפסה"ד - פורסם במאגר נבו).

בש"א (י-ם) 3873/08 המוזכרת לעיל.

100. אם נשליך את ההלכות דלעיל למקרה דנן, אפשר לומר כי על פניו לא יתכן לומר שהיתה נאמנות לצורכי מיסוי כטענת חנה, כשהחוק לא מאפשר נאמנות כנ"ל, ובוודאי גם לנוכח היות הנאמנות הנ"ל על-פי חוזה בעל-פה, נסתרת ועמומה, שמטרתה תשלום מס שאינו אמת.

יש גם הגיון רב בקביעה זו שאחרת הדבר יכול להביא לקשיים רבים כדלקמן:

א. מה היה קורה אם למשל חנה היתה נכנסת להליכי פש"ר בשנת 2006?

איזו מניעה היתה לה לטעון כי לא היא הבעלים האמיתי של המשרד אלא החברות (או אותה חברה שהיתה פעילה בשנת 2006)? אף אחד לא היה יכול לסתור טענה זו שכן כל הכנסות המשרד נרשמו על שם אותה חברה, כל ההוצאות של המשרד שולמו ע"י אותה חברה, ועובדי המשרד היו עובדי אותה חברה.

במקרה כזה, הנושים של חנה היו יוצאים נפסדים, שכן חנה לא היתה מגלה את אותה נאמנות נסתרת אותה היא טוענת כיום.

ב. מי לידינו יתקע שחנה ורונן לא בחרו בדיעבד לטעון את טענת הנאמנות הנסתרת, לנוכח קריסת החברות, והחשש שמא נושי החברות "יירדו" להכנסות המשרד?! חשש זה מתגבר לנוכח העובדה כי חנה בחרה שלא לצרף את החברות כ"תובעות" נוספות בתביעה העיקרית, הגם שהיה מצופה כי כך תנהג, שכן אז היתה במצב "בטוח" יותר לנוכח טענת "העדר היריבות" שטענו, וטוענים, פז, כמפורט בהרחבה לעיל!!!

101. מעבר לכל אלה שוכנעתי גם מראיות אחרות כי חנה העבירה את פעילות המשרד באופן מלא (ולא על דרך של נאמנות), לחברות (כל חברה בתקופתה היא), החל משנת 2000 ועד לקריסת החברה האחרונה בגבולות חודש אוגוסט 2008.

הוכח לי לטעמי כי בתקופה זו הבעלות המלאה בעסק התיווך של המשרד היתה של החברות ולא של חנה.

טעמיי הם כדלקמן:

א. כשנשאל רונן אודות הנאמנות הנסתרת הנטענת, האם הוא דיווח לגורם חיצוני כלשהו על הנאמנות האמורה, הוא השיב כי "מה שהיה צריך להיות מדווח, דווח", וכי רואה החשבון של החברות טיפל בכל העניינים האלה (ראה ס' 41(ו) לעיל).

היות ולא הובאה כל ראיה חיצונית כלשהי על דיווח או רישום כלשהו אודות הנאמנות הנסתרת הנטענת, ולכאורה עפ"י עדותו של רונן רואה החשבון של החברות ידע על נאמנות זו, היה מצופה מחנה כי תביא את רואה החשבון של החברות לעדות. רואה החשבון היה יכול להעיד על אותה נאמנות, שכן לכאורה לפי גרסת רונן הוא ידע עליה.

דא עקא, שחנה לא הביאה את רואה החשבון של החברות לעדות, ללא כל סיבה סבירה. משכך, ומכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד.

לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649.

לאור זאת ניתן להסיק כי אם רואה החשבון של החברות היה מוזמן לעדות, היה מעיד בדיוק את ההיפך. היינו - כי הפעילות במשרד הועברה במלואה לחברות ולא על דרך הנאמנות, שניתן להניח בסבירות ראויה, שלא היה ידועה גם לו.

ב. את רואה החשבון לא הביאה חנה לעדות אבל היא כן הביאה לעדות את מנהל החשבונות של החברות, מר אבי לוי. כשנשאל מר אבי לוי מה כללה פעילות החברות, וציין את מכלול העסקים של החברות ובכללם את משרד התיווך בקיסריה, ללא כל סייג (ראה עמ' 10 לפרו' ש' 1-3).

היינו - מנהל החשבונות ראה את משרד התיווך כחלק מפעילות רגילה של החברות, ולא על דרך הנאמנות לחנה.

אותו מנהל חשבונות גם ראה במיכל ויחיאל פז כ"עובדי" החברות, ובחברות כ"מעבידים" של פז (ראה עמ' 10 לפרו' ש' 21-22; עמ' 13 לפרו' ש' 8-9 וש' 16-19; סעיף 65(ו) לעיל).

ג. סעיף 3(ג) לחוק הנאמנות מחייב את הנאמן "להחזיק את נכסי הנאמנות בנפרד מנכסים אחרים או בדרך המאפשרת להבחין ביניהם".

מחקירתו הנגדית של רונן עולה כי לא הקפיד לעשות כן אודות הכנסות המשרד, אלא משך מחשבון המשרד כספים לגורמים שאין להם קשר למשרד התיווך, והיה עושה בכספי המשרד ככל העולה על רוחו (ראה ס' 41(ג) לעיל).

גם נקודה זו מחזקת את המסקנה כי אין מדובר בנאמנות אמת.

ד. גם לא ברור כיצד משכה חנה כספים מהחברות לצרכים האישיים שלה.

לכאורה כספים אלה שייכים לה, שכן החברות מחזיקים בכספים רק כנאמן בעבורה. יחד עם זאת, היא לא יכולה למשוך כספים מהחברות ככל העולה על רוחה, שכן כל אחת מהחברות היא אישיות משפטית נפרדת ולא יתכן למשוך מהן כספים ללא אסמכתא בכתב (ראה עדותו של אבי לוי, מנהל החשבונות של החברות, עמ' 10 לפרו' ש' 21-26).

גם גרסתה של חנה בנדון לא היתה ברורה. תחילה ציינה כי כשהיתה צריכה כסף היתה פונה לרונן והוא היה מביא לה, כיוון שזה כסף שלה (ראה סעיף 34 (ו) לעיל). בהמשך קצת שינתה את גרסתה וציינה כי כשמשכה כספים מהחברות היא הוציאה להן חשבונית (ראה סעיף 34(ט) לעיל).

אז מה הנכון והמדויק?!

כל אי-הבהירות הזו והסתירות בדברי חנה, מלמדים כי לא היתה נאמנות אמת במקרה דנן.

ה. חנה גם לא הביאה כל עדות חשבונאית לעניין מעמדה במשרד, בתקופת הנאמנות הנטענת.

כאמור, חנה טענה כי היא היתה הבעלים האמיתי של המשרד והיא זו שניהלה אותו. מאידך, פז טענו כי חנה היתה במשרד סוכנת כפי שהם היו סוכנים בו ולא בדרג של בעלת המשרד.

אמנם מיכל בעדותה הבהירה כי יתכן וחנה היתה סוכנת בכירה מהם אך עדיין בגדר סוכנת ולא בעלים (ראה סעיף 62(כד) לעיל).

לנוכח טענות אלה של פז היה מצופה מחנה שתבהיר את מעמדה במשרד עפ"י רישומי החברות.

אולי היתה שכירה של החברות וקיבלה מהם תלוש שכר דוגמת פז?!

אולי עבדה כסוכנות עצמאית בתוך המשרד שהועבר לכאורה לחברות?!

תשובה לכל אלה היה ניתן לקבל מרואה החשבון של החברות, אך כאמור הוא לא הובא לעדות ע"י חנה, ומחדל זה יש לייחס לחובתה עפ"י הכלל שבפסיקה שפורט לעיל.

ו. גם לא האמנתי לחנה שחלק משיקוליה בהעברת פעילות המשרד בנאמנות לחברות, היה כיוון שיכולתה לנהל מו"מ כספי עם פז, לא היתה טובה (ראה סעיף 33(ו) לעיל+סעיף 35(יח) לעיל).

אם זו הסיבה, מדוע את תנאי שכרה של גילה המזכירה ותנאי העסקתה, קבע רונן (ראה סעיף 66(ב) לעיל) ולא חנה. האם חנה גם לא היתה יכולה לנהל מו"מ לגבי תנאי העסקתה של גילה?!

אין זאת כי תנאי העסקה של פז וגילה נקבעו ע"י רונן, כנציג החברות, כיוון שהן אלו שהיו בעלות העסק במשרד בתקופת העסקתם של פז וגילה.

ז. גם שוכנעתי יותר מגרסתה של פז שרונן היה מעורב בניהול משרד התיווך, בניגוד לעמדה שהציגו חנה ורונן בנדון (ראה גרסאות הצדדים לעניין מידת מעורבותו של רונן לעיל בעדויותיהם).

יתכן ומעורבותו של רונן בניהול המשרד לא היתה יומיומית ולא היתה מאסיבית, אך אין לומר כי אין הוא התערב כלל בניהול המשרד (ראה לעניין זה חקירתה הנגדית של מיכל פז עמ' 123 לפרו' ש' 17-28).

כך עולה גם מעדותה של גילה על פיה היא היתה בקשר טלפוני עם רונן על מנת לעדכן אותו במצב הכספים ועל דברים מסוימים שיש לעשות, ואף קיבלה ממנו הנחיות טלפוניות (ראה סעיף 66(ד) לעיל).

הרושם שאני קיבלתי הוא, שרונן ישב "על הקופה", וככזה שלט למעשה על כל ההוצאות של המשרד, לרבות הוצאות הפרסום, והיה דמות דומיננטית בניהול משרד התיווך, כפי שטענו פז בעדותם.

כל זאת גם מלמד על כך שגם רונן ראה את החברות כבעלים אמיתי של המשרד.

102. לאור כל האמור לעיל, בשאלת יחסי עובד מעביד בין הצדדים, זהות ה"מעביד" והקשיים (וממילא אי ההוכחה) בהכרה בנאמנות הנסתרת כנאמנות אמיתית, שוכנעתי לקבוע כדלקמן:

א. חנה העבירה את הבעלות בעסק התיווך שהתנהל במשרד באופן מלא, ולא על דרך של נאמנות נסתרת, לחברות משנת 2000 ועד שנת 2008 (חודש אוגוסט בקירוב).

לא הוכח לי אחרת ע"י חנה ו/או הנתבעים שכנגד האחרים.

ב. משכך, חנה גם אינה "המעביד" של פז אלא החברות, כל אחת בתקופת פעילותה היא.

ג. בין פז לחברות, כל אחת בתקופת פעילותה היא, התקיימו יחסי "עובד מעביד".

103. משאלה מסקנותינו וקביעותינו, יש לומר כדלקמן:

א. צודקים פז כשטענו בכתב הגנתם בתביעה העיקרית, ואף בבקשה לסילוק התביעה העיקרית על הסף שהגישו, כי התביעה העיקרית, למעט מרכיב תביעת לשון הרע (ראה סעיף 10 לעיל), דינה להידחות מהטעם של היעדר יריבות בינם ובין חנה בתקופת עבודתם במשרד. הבעלים של עסק התיווך שהתנהל במשרד באותה עת היו החברות (כל אחת בתקופתה), שגם היו "המעביד" של פז באותה תקופה.

לכן, אני קובע כי דין התביעה העיקרית, למעט מרכיב תביעת לשון הרע (אליה נתייחס להלן) להידחות, מטעם זה של העדר יריבות משפטית.

ב. גם אם הייתי מקבל את טענת הנאמנות הנסתרת של חנה, כי אז הייתי קובע את חנה כ"מעביד" במשותף עם החברות, ובכל מקרה חלק ניכר מהתביעה העיקרית היה נדחה מהטעם של היעדר סמכות עניינית לנוכח יחסי עובד מעביד, המקימים את סמכותו הייחודית של ביה"ד לעבוד לדון ברכיבי תביעה אלה.

נפנה בנדון לדברינו בסעיפים 18-20 לעיל.

במקרה כזה כל הסעדים המתבקשים בסעיף 18 לכתב התביעה, דינם להידחות מהטעם של היעדר סמכות עניינית, הנתונה באופן יחודי לביה"ד לעבודה, שכן אלו נובעים מיחסי "עובד מעביד" שבין הצדדים.

גם כל טענות כתב התביעה הנוגעות לפרק ב' לחוק עוולות מסחריות, דינן להידחות, שכן אלו נתונים לסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה, כמפורט בסעיף 28-29 לעיל. הרכיבים היחידים שהיו נשארים מכתב התביעה העיקרי, הנתונים לסמכותו העניינית של בימ"ש זה, היו תביעת לשון הרע ורכיבי התביעה העוסקים בפרק א' לחוק עוולות מסחריות, העוסקות בגניבת עין (סעיף 1), תיאור כוזב (סעיף 2) והתערבות לא הוגנת (סעיף 3).

104. על אף האמור לעיל, ולמעלה מן הצורך, היות ונשמעו בפניי ההוכחות וגם בהרחבה, אתייחס להלן גם לרכיבי התביעה הנותרים בתביעה העיקרית עפ"י חוק עוולות מסחריות, אם נראה בחנה כ"מעביד" יחיד או במשותף עם החברות, בניגוד לקביעתי לעיל (רכיבי תביעה עפ"י פרק א' כאמור לחוק עוולות מסחריות, שכן תביעה עפ"י פרק ב' לחוק היא בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה, כהוראת סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות).

גניבת עין

105. סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות קובע כי "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שרות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשרות של עוסק אחר או כנכס או כשרות שיש להם קשר לעוסק אחר".

106. טוענת חנה בתצהיר עדותה הראשית (ת/24) כי פז הפרו את סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, בפעולות הבאות:

א. הם שלחו ברכת חגי תשרי לשם עדכון הלקוחות במספרם החדש, ללא כל רמז אודות סיום הקשר העסקי בינם ובינה (סעיף ה(2) עמ' 12 לת/24).

ב. הנתבעים הציגו את עצמם באמצעות פרסומים באתרי אינטרנט, לאחר סיום הקשר עמה, באופן דומה לאתר שלה בצבע ועיצוב, ואף רשמו את כתובת האתר שלהם באינטרנט באופן דומה לזה שלה.

כתובת אתר האינטרנט שלה הוא: WWW.CAESAREA-REALESTATE.COM ואילו כתובת האינטרנט שלהם הוא:WWW.REALSTATE-CAESAREA.COM (ראה סעיף ט', עמ' 19 לת/24).

107. בחנתי את ברכת החג ששלחו פז ללקוחות, ולא מצאתי ממש בטענת חנה בנדון.

כמדגם מייצג לקחתי למשל את תצהירה של הגב' ליאת דה פריס, שהגישה תצהיר עדות מטעם חנה (ת/15), שהגדירה עצמה כלקוחה של חנה, בו ציינה (בסעיף 2) כדלקמן:

"ביום 7 לאוקטובר של שנת 2008 בשעה 10:25 קיבלתי הודעת SMS למכשיר הנייד שלי, המכילה את התוכן הבא: 'שנה טובה. החלפתי מספר טלפון. זה מספרי החדש... חיליק. נדל"ן קיסריה M&C' ".

עינינו הרואות כי נרשם באותו SMS שם העסק החדש של פז (נדל"ן קיסריה M&C), ולא נעשה כל נסיון להטעות את הגב' דה פריס כי מדובר בעסק של חנה.

הגב' דה פריס בחקירתה הנגדית אישרה כי אכן ראתה את שם העסק החדש, אולם היא לא קישרה בין הדברים (עמ' 63 לפרו' ש' 23-25).

גם הגב' בושמת דורון סחר (עדת תביעה 21), אישרה כי קיבלה SMS דומה לזו שקיבלה הגב' דה פריס בסוף שנת 2008 (עמ' 73 לפרו' ש' 25, וכן ראה ת/18).

גם הגב' תמר דורון ציינה כי קיבלה SMS הכולל ברכת חג מפז בסוף שנת 2008 (ראה ת/17), אבל היא שוללת כי הוא היה זהה בתוכנו ל- SMS שנשלח לגב' דה פריס ולא הופיעו בו המילים "שנה טובה, חיליק ונדל"ן קיסריה סי.אנד.אם" (עמ' 72 לפרו' ש' 5-6).

לטעמי, עדותה של הגב' דורון לא מייצגת את הכלל, שכן שוכנעתי יותר כי ה- SMS שנשלח מפז לעדי התביעה דלעיל, היה בנוסח שנשלח לגב' דה-פריס, כפי שאף העידה על כך הגב' בושמת דורון סחר בתה של הגב' תמר דורון.

לא ראיתי בנוסח ה- SMS האמור משום גניבת עין, שכן נרשם בו שם העסק של פז, בשונה משם העסק של חנה.

גם לא ראיתי כגניבת עין את כתובת אתר האינטרנט של פז (שהינו היפוך האותיות של כתובת אתר האינטרנט של חנה).

ההנחה היא כי אדם שייכנס לאותו אתר אינטרנט, יגלה בו את שם העסק החדש של פז, להבדיל מזה של חנה, ולא יוטעה לחשוב כי נכנס לאתר האינטרנט של חנה.

אם בכך לא סגי נציין עוד כדלקמן:

א. עוולת גניבת עין מחייבת שני יסודות מצטברים:

1. הוכחת מוניטין. כשמדובר בשם עסק על התובע להוכיח כי הציבור מייחס את השם הזה לעסק שבבעלותו.

2. הוכחת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור.

ראה לעניין זה:

ע"א 8981/04, מלכה נ' אווזי (פורסם במאגר נבו).

ע"א 5689/04, ורגוס בע"מ נ' נוגה הנדסה בע"מ, פד"י נב (1), 521.

ת"א (מחוזי מרכז) 8607-11-12, קבקב יבוא הנעלה בע"מ נ' פילאייב (פורסם במאגר נבו).

ת"א (מחוזי ת"א) 1948/04, גונן ואח' נ' פשוט יבוא ושיווק בע"מ ואח' (פורסם במאגר נבו).

ב. במקרה דנן לא הוכח לי (ע"י חנה, התובעת בתביעה העיקרית, שעליה נטל הראיה והשכנוע בנדון) כי הציבור מייחס את כתובת אתר האינטרנט של חנה, לה דווקא. לשון אחרת לא הוכח לי כי כתובת אתר האינטרנט של התובעת צבר מוניטין כה רב עד שהציבור מזהה אותו עם משרד התיווך של חנה, באופן שהוא יוטעה מכתובת אתר האינטרנט של פז.

ג. במקרה דנן גם לא הוכח לי כי לתובעת מוניטין לאחר שלכאורה העבירה את פעילות המשרד לחברות, ולנוכח קריסת החברות.

נזכיר כי לקוחות המשרד בתקופת הנאמנות הנסתרת הנטענת, חתמו על טפסי לקוח שנשאו את שם החברות, ואף קיבלו חשבוניות של החברות על תשלומים ששילמו (ראה סעיפים 54-55 לעיל). בין אם תרצה חנה ובין אם לאו הציבור יכול לקשר, וסביר להניח כי קישר, בין פעילות המשרד לבין החברות, שבסופו של יום התמוטטו עקב קריסה כלכלית. קריסה כלכלית כזו, תוך הותרת חובות רבים (חובות של רונן באופן אישי שאף נכנס להליכי פש"ר בעקבות כך וחובות של החברות), סביר כי גורעות מהמוניטין של המשרד ושל חנה באופן אישי, ככל שהיה קיים.

נדגיש כי המושג מוניטין התפרש בפסיקה כמתייחס לקיומה של תדמית חיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר אודות לה קיים שוק של לקוחות פוטנציאליים המעוניינים ברכישתו (ראה ת"א 1948/04, המוזכר לעיל, עמ' 7 לפסה"ד).

כאמור במקרה דנן, במועד עזיבת פז את המשרד, החברות קרסו כלכלית, צברו חובות רבים, ומנהלן רונן אף נכנס להליכי פש"ר.

חנה הביאה עדים רבים, מקורבים לה בעבר ובהווה, בשבח פעולתה כמתווכת, וזאת לכאורה על מנת להוכיח מוניטין.

אולם, חנה בחרה להתעלם מקריסת החברות ומקריסתו הכלכלית של רונן מנהלן, הגם שלכאורה היו קשורים קשר הדוק למשרד (כאמור לעיל), באופן שעלול לנפץ תדמית חיובית של המשרד, ובכך לגרוע או לשלול את המוניטין שלה.

משכך, לא התקיים אחד היסודות הנדרשים לקיומה של עוולת גניבת העין, שהינו הוכחת מוניטין במועד עזיבת פז את המשרד.

108. לאור כל אלה יש לומר כי לא הוכחה לי ע"י חנה תביעתה בנושא של גניבת עין.

התערבות לא הוגנת

109. רכיב תביעה נוסף מפרק א' לחוק העוולות המסחריות, המופיע בתביעה העיקרית, הוא "התערבות לא הוגנת".

110. סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות קובע כי "לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים, אל העסק, הנכס או השרות של עוסק אחר".

111. טוענת חנה בתצהיר עדותה הראשית ת/24 כדלקמן:

א. פז לקחו את מחברת פרטי הלקוחות שטיפלו בהם במסגרת המשרד, ועקב כך ניטרלו אותה מלקוחות אלה (סעיף ה(1) עמ' 12 לת/24; סעיף 38(ו)(3) לת/24).

ב. הם מחקו ממחשבי המשרד חומרים הקשורים למידע אודות לקוחות, פרטי נכסים, ריכוז נתונים, דרכי התקשרות, סכומים מבוקשים ועוד (סעיף ה/2, עמ' 12 לת/24; סעיף ד' עמ' 16 לת/24).

יותר מזה – הם שיבשו את פעולת מחשבי המשרד.

ג. הם מחקו את מספרי הטלפון של הלקוחות ממכשירי הטלפון הניידים עמם עבדו במהלך השנים עת החזירו מכשירים אלה בתום תקופת עבודתם.

112. מיותר לציין כי פז בתצהירי עדותם הראשית ובחקירותיהם הנגדיות, הכחישו את כל המיוחס להם.

113. העוולה שבסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות אוסרת על מעשים המונעים או מכבידים באופן בלתי הוגן גישה לעסק או לשירות של עוסק אחר.

בספרו "עוולות מסחריות וסודות מסחר" (נבו הוצאה לאור בע"מ, תשס"ב-2002), בעמ' 64 מבהיר המלומד מ' דויטש לעניין עוולה זו כי:

"העוולה נועדה לטפל במקרים של חסימה פיסית או טכנית ולא במקרים שבהם ההכבדה על הגישה של הלקוחות היא תולדה של צבירת יתרון תחרותי (אף אם הוא בלתי הוגן) בכוח המשיכה המסחרי מול לקוחות הגורמת לכך שנוצרת "הכבדה" על גישת הלקוחות למתחרה בהיות הלה מצוי עתה בנחיתות מבחינת כוח המשיכה. היינו סוברים כי יש לפרש עוולה זו כך, שעל האמצעי המכביד או החוסם להיות אמצעי ישיר המופעל כלפי דרכי הגישה, וזאת בנוסף לכך שעליו להיות אמצעי בלתי הוגן, כמצוות ההוראה הנדונה. לא די בשידול כזה או אחר של לקוחות או סוכנים, המוביל אותם אל המשדל במקום אל המתחרה, על מנת לחסום את הגישה לעוסק התובע, לצורך הוראה זו. עוולה זו מטפלת אם כן ב"תעלות" הקשר עם הלקוח, ולא בתכנים האינפורמטיביים המוזרמים בתעלות אלה".

114. הפסיקה אימצה דעה זו של פרופ' דויטש, וכשנטען להפרת העוולה שבסעיף 3 לחוק העוולות המסחריות, בדקה האם אכן הנתבעים חסמו באופן פיזי או טכני גישה כלשהי לעסקים בהם נמכרו מוצרי התובעות (ראה למשל ת"א 1948/04 המוזכר לעיל, עמ' 13).

115. משכך, טענותיה של חנה במסגרת עוולה זו (כמפורט בסעיף 111 לעיל), אינן עונות על הגדרת העוולה, שכן לא נטען וגם לא הוכח שפז חסמו באופן פיזי או טכני גישה של לקוחות למשרד. די לי בכך כדי לדחות את טענת התובעת להתקיימותה של העוולה שבסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, נושאת כותרת "התערבות לא הוגנת".

116. יחד עם זאת ומעבר לצורך, אתייחס גם לטענותיה של חנה בנדון, לאור העובדה כי שמעתי הוכחות בתיק זה.

117. בכל הקשור לפגיעה במחשבי המשרד ומחיקת חומרים מהם, סבורני כי טענה זו לא הוכחה ע"י חנה.

חנה הביאה לעדות את מר מרדכי שגיא (עד תביעה 3), שבדק את אחד ממחשבי המשרד בסוף שנת 2008. לטענתו, מאן דהוא מחק חומרים מהמחשב אך אין לו מושג מי מחק זאת וזה יכול להיות כל אדם (עמ' 16 לפרו' ש' 7-27).

אמנם מר שגיא ציין שחלק מהחומר שנמחק הוא הודעות מייל של מיכל פז (עמ' 16 פרו' ש' 27-29), אך מיכל העידה, ולטעמי בצדק ולכן האמנתי לה בנקודה זאת, כי לא עשתה כן במטרה לפגוע, שכן מחקה מיילים במהלך שנות עבודה במשרד באופן שגרתי ולא תוך מטרה לפגוע בפעילות המשרד. הדגישה מיכל כי היתה מוחקת מיילים שלא היה לה ענין בהם עוד (עמ' 128 לפרו' ש' 24-26).

כמדומני שאין אדם שלא מוחק במסגרת עבודתו מיילים שמקבל או שולח, ואין לראות בכך פגיעה או הכבדה על מקום עבודתו.

גם טענת הכנסת וירוס למחשבי המשרד ע"י פז לא הוכחה ע"י חנה. העיד מטעמה מר סימון וורנוב, שבדק את תוכנת המשרד בחודש יוני 2010 (כשנתיים לאחר עזיבת פז), שמצא בו השתלת וירוס (ת/10) אך אינו יכול לדעת מי גרם לזה (עמ' 53 לפרו' ש' 17-18).

118. גם אם הייתי מקבל את גרסת התובעים כי פז לקחו את פרטי הלקוחות ואף מחקו את מספרי הטלפון של הלקוחות מהמכשירים הניידים שהחזירו, עדיין אינני סבור כי הדבר עולה עד כדי התערבות לא הוגנת שבסעיף 3 לחוק העוולות המסחריות, שכן כל פרטי הלקוחות של המשרד לא היו רק בידיהם של פז אלא גם הועברו בזמן אמת לגילה המזכירה שתייקה אותם בארון מיוחד של פרטי בעלי נכסים, ואלה נשארו שם גם לאחר עזיבתם של פז את עבודתם במשרד. גילה העידה במפורש בחקירתה הנגדית (עמ' 47 לפרו' ש' 28-32; עמ' 48 לפרו' ש' 1-5) כדלקמן:

א. טפסים של בעלי הנכסים עם כל פרטיהם ופרטי הנכסים היו בתוך תיקיות בארון במשרד.

ב. טפסים אלה על פרטיהם נותרו במשרד גם לאחר שפז עזבו.

ג. טפסי בעלי הנכס היו מסודרים לפי שכונות ולא היתה כל בעיה למצוא שם סמכים.

119. לכן, בנתונים אלו, כשעזבו פז את המשרד, לא נוצרה כל מניעה או הכבדה, באופן לא הוגן, לגישה אל לקוחות המשרד, ושל לקוחות למשרד.

מכאן גם כי לא בוצעה העוולה שבסעיף 3 לחוק העוולות המסחריות אפילו לפי פרשנותה של חנה את העוולה האמורה.

120. יתר טענות חנה כלפי פז נוגעות יותר לגזל סוד מסחרי שבסעיף 6 לחוק העוולות המסחריות, המצוי בפרק ב' לחוק זה, המצוי כאמור בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה.

121. על כן, גם אם הייתי רואה בחנה כמעביד במשותף עם החברות (או מעביד יחידי), וכבעלים של המשרד בתקופת עבודתם של פז, עדיין הייתי קובע כי דין התביעה העיקרית להידחות ברובה הגדול (למעט רכיב התביעה העוסק בעוולת לשון הרע, אליה נתייחס להלן), בין אם לגופו של עניין (רכיבי התביעה הנוגעים לפרק א' שבחוק עוולות מסחריות) ובין אם כיוון שעוסקים ביחסי עובד מעביד ו/או בנושאי פרק ב' לחוק עוולות מסחריות שבסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה, ואינם בסמכותו העניינית של בימ"ש זה.

תביעת לשון הרע

122. רכיב תביעה נוסף בתביעה העיקרית, שבסמכותו של בימ"ש זה, הוא בעילת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

רכיב תביעה זה מופיע בסעיף 22(ח) לכתב התביעה העיקרי כדלקמן:

"כן תטען התובעת כי בגין הפגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה ע"י הנתבעים, כפי שחלקים ממנו הגיעו לאוזנה מאנשי הישוב בקיסריה ומלקוחותיה בכלל, ובין היתר ע"י קולגה למקצוע, המתווכת מייה אלון, אשר על פיה מפיצים הנתבעים שמועה כי הם נאלצו לעזוב את התובעת כיוון שהיא לא שילמה להם פרוטה...".

בגין רכיב תביעה זה תבעה חנה 50,000 ₪.

123. הגב' מאיה אלון הגישה תצהיר עדות ראשית ת/6 בו ציינה כדלקמן:

"2. לקראת סוף חודש אוגוסט 2010 הייתי בביתו של אחד מלקוחותיי, מר זוסמן שמו, ברח' הנרקיס 5 בקיסריה. בזמן שהייתי במטבח המצוי כפסע לכניסה לבית, נכנסה לבית הגב' מיכל פז. ראיתי אותה ושמעתי אותה מבקשת מבעל הבית לשכור את ביתו עבור לקוח שלה לשבת חתן.

3. בעל הבית מר... זוסמן הודיע לגב' מיכל כי הוא עובד עם הגב' חנה קריסטל, ובאותו מעמד ענתה לו הגב' מיכל בנוכחותי ובמעמדי כי היא עזבה את חנה קריסטל מכיוון שחנה לא שילמה לה פרוטה".

124. הגב' אלון (עדת תביעה 8) נחקרה על תצהירה, וציינה כדלקמן:

א. בזמן הארוע היא ראתה את מיכל אבל מיכל לא ראתה אותה (עמ' 29 לפרו' ש' 5).

ב. כשעומתה עם טענתה של מיכל, שהיא נכנסה לבית, ראתה אותה ואמרה לה שלום, השיבה שהיא לא זוכרת את זה (עמ' 29 לפרו' ש' 6-7).

בהמשך ציינה כי בשלב הראשוני מיכל לא אמרה לה שלום, אולי רק אח"כ כשהיא הציצה לעברה של מיכל (עמ' 29 לפרו' ש' 9).

ג. היא לא שוללת כי באותה פגישה היא לא היתה לבד אלא יחד עם עוד חברה בבית (עמ' 29 לפרו' ש' 8).

125. חיפשתי את הכחשת האמירה הנדונה בתצהיריה של מיכל פז ולא מצאתי (כפי שגם ציינה חנה בסיכומיה בסעיף 194). משכך שוכנעתי לקבוע כי האמירה הנדונה נאמרה באוזני זוסמן ומאיה אלון, כפי שתיארה מאיה אלון בתצהירה וכמפורט לעיל.

על אף זאת לא שוכנעתי כי אמירה זו עולה כדי "לשון הרע".

126. לשון הרע מוגדרת בסעיף 1 לחוק אסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

בענייננו טוענת חנה בסיכומיה (סעיף 193) כי האמירה הנ"ל שנאמרה ע"י מיכל עונה על ההגדרות הבאות:

סעיף 1(1) לחוק - הקובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם".

סעיף 1 (2) לחוק - הקובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו".

סעיף (3) לחוק - הקובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול "לפגוע באדם במשרתו..., בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".

127. הגדרת לשון הרע הקבועה בחוק נבחנת בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר. (ראה לענין זה – ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי ואח', סעיף 16 לפסה"ד – פורסם במאגר נבו).

128. לכן השאלה בענייננו היא האם האדם הסביר היה רואה באמירה של מיכל כי "היא עזבה את חנה קריסטל מכיוון שחנה לא שילמה לה פרוטה", כמפורט בתצהירה של מאיה אלון לעיל, כ"לשון הרע" עפ"י אחת ההגדרות המצוטטות בסעיף 126 לעיל?

לטעמי התשובה שלילית, כפי שאסביר להלן.

129. לטעמי האדם הסביר היה מבין או מפרש את אמירתה של מיכל ככזו האומרת שעזיבתה את עבודתה במשרד התיווך היה על רקע סכסוך כספי שהיה או יש לה עם חנה, הנובע מעבודתה במשרד.

האדם הסביר לא היה מפרש אמירה זו, שאין בה מילות השמצה בוטות או מילים פוגעות, כבאה להשפיל או לבזות או ללעוג לפגוע במשלח ידה של חנה, כהגדרת הסעיפים המצוטטים

בסעיף 126 לעיל.

אפילו אם משתמעים מאמירה זו גם דברי בקורת כלפי חנה, עדיין מדובר בביקורת לגיטימית, שאינה עולה כדי "לשון הרע", והמותרת במסגרת חופש הביטוי המהווה זכות יסוד בכל חברה דמוקרטית.

130. משכך אין באמירה זו של מיכל כשלעצמה משום "לשון הרע" כלפי חנה, ואני דוחה רכיב תביעה זה.

סוף דבר – התביעה העיקרית

131. לאור כל האמור לעיל – דין התביעה העיקרית להידחות, וכך אני מורה.

התביעה שכנגד

132. כפי שציינו בסעיפים 21-29 לעיל, רוב רובה של התביעה שכנגד להידחות מחוסר סמכות, שכן עסקינן בעילת תביעה הנובעת מיחסי עובד מעביד נטענים, אשר הם בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה.

133. רכיב התביעה היחיד שנותר בכתב התביעה שכנגד הוא טענתם של פז כי הנתבעים שכנגד, ולטעמי בעיקר חנה, שקיבלה על עצמה את המשך ניהול עסק התיווך במשרד לאחר קריסת החברות (לאחר עזיבת פז את המשרד), ביצעו כלפיהם את עוולת גניבת העין, בכך שהנתבעים שכנגד המשיכו, לאחר שפז הפסיקו עבודתם במשרד, לפרסם תמונות ומספרי טלפונים של פז בפרסומים שונים של משרד התיווך, ובכך ליצור מראית עין כאילו פז עדיין עובדים במשרד (ראה סעיף 88 לכתב התביעה שכנגד).

134. הנתבעים שכנגד הגישו כתב הגנה, ובמסגרתו טענו (סעיף 93) כי לאחר עזיבת פז את המשרד, חנה פעלה להסרת תמונותיהם ופרטיהם של פז מפרסומים שונים, אך מדובר בתהליך והדברים אורכים זמן סביר לביצועם. ואכן פרטי פז ותמונותיהם הוסרו מהפרסומים של המשרד תוך זמן סביר.

עוד הדגישו הנתבעים שכנגד בכתב ההגנה שכנגד, שלחנה לא היה כל אינטרס להמשיך בפרסומי פז במסגרת המשרד, שכן פעלה בדיוק לכיוון ההפוך, ליידע את כל הלקוחות כי פז אינם עובדים עוד במשרד.

135. הצדדים חוזרים על גרסתם בתצהירי עדויותיהם הראשיות, ולא ראיתי לנכון להרחיב ולהתייחס לכך מהטעם היחיד שפז לא הוכיחו קיומו של מוניטין, ולמעשה גם לא ניסו להוכיח במסגרת עדותם כי קיים להם מוניטין בעבודתם כמתווכים.

הם לא הביאו לעדות אף לא לקוח אחד שיעיד על כך.

136. נזכיר את שציינו לעיל (ראה סעיף 107 לעיל), כי לעוולת גניבת העין שבחוק עוולות מסחריות, שני יסודות מצטברים:

הראשון - הוכחת מוניטין.

השני - הוכחת קיומו של חשד סביר להטעיית הציבור.

137. במקרה דנן, בתביעה שכנגד, היסוד הראשון לא התקיים, אשר הוא הוכחת מוניטין.

כאמור, פז לא הביאו לעדות כל עד ולא הציגו כל ראיה אודות קיומו של מוניטין הקיים להם בעבודתם כמתווכים. למעשה, העדים היחידים שלהם בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד היו הם עצמם, וככאלה הם אינם יכולים להעיד על מוניטין הקיים להם.

נזכיר את שציינו לעיל כי המושג מוניטין התפרש בפסיקה כמתייחס לקיומה של תדמית חיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר אודות לה קיים שוק של לקוחות פוטנציאליים המעוניינים ברכישתו.

פז לא הוכיחו את המוניטין הנטען שלהם במשמעות זאת.

בנוסף - בתצהיר עדותו הראשית (נ/17), טוען יחיאל כי הנתבעים שכנגד המשיכו לפרסם את תמונותיהם ואת מספרי הטלפונים של מיכל ושלו בפרסומי המשרד השונים, ובכך ליצור מראית עין כאילו הם עדיין עובדים במשרד.

לא שוכנעתי מעדותו זו, במיוחד לנוכח גרסתה המשכנעת של חנה בנדון כי "אין לי מטרה להחזיק את התמונות שלהם. זה לא הוסיף לי. להיפך... אי אפשר היה לגעת באתר. הוא היה נגוע" (עמ' 101 לפרו' ש' 31-33; עמ' 102 לפרו' ש' 1-2).

היינו - היא רצתה למחוק את פרטי פז מהפרסומים של המשרד אך היה קושי לעשות זאת עקב וירוסים שהיו באתר, עד כדי כך שנאלצה בסופו של דבר להזמין את הגב' אירית איתני (העוסקת בבניית אתרי אינטרנט) להקים לה אתר חדש (ראה תצהיר עדותה הראשית של הגב' איתני ת/11).

באותו תצהיר ציינה הגב' איתני, כי התבקשה ע"י גילה מזכירת המשרד לסייע לה בהסרת תמונותיהם של פז, לרבות מחיקת שמם ומספרי הטלפון שלהם, לאחר עזיבתם, מאתר המשרד, שכן היה לה קושי לעשות זאת עקב שגיאה במערכת. היא סייעה לגילה לעשות זאת, וגם זאת לא היה כ"כ בהצלחה עקב הוירוסים שתקפו את האתר.

במילים אחרות, שוכנעתי כי חנה עשתה מאמץ להסיר את פרטי פז מפרסומי המשרד; שוכנעתי כי היה לה אינטרס לעשות זאת כדי לנתק כל קשר אפשרי בין פז למשרד; ובכל מקרה כאמור פז לא הוכיחו מוניטין אשר הוא תנאי שבלעדי הוכחתו לא מתקיימת עוולת גניבת העין.

138. לאור האמור אני דוחה את רכיב התביעה של גניבת העין בתביעה שכנגד.

סוף דבר - בתביעה שכנגד

139. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה שכנגד להידחות, וכך אני מורה.

סיכום - בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד

140. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד.

141. לאור דחיית שתי התביעות אין צו להוצאות.

142. המזכירות תעביר פס"ד זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ג, 14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.