(עו"ד גב' שקד)

1. המבקשת הגישה בקשה על דרך המרצת פתיחה , למתן פסק דין הצהרתי, לפיו היא זכאית למענק דיור מוגדל לשנת 2008, בסך של 470,000 ש"ח.

2. המבקשת הגישה תצהיר עדות ראשית (ת/1) וטענה כדלקמן:

א. המבקשת עלתה לישראל מאתיופיה בשנת 2007. המבקשת היא אם חד הורית לשני קטינים.

ב. המבקשת הגישה למשיבה בקשה לקבלת מענק דיור מוגדל לרכישת דיור, בהתאם להחלטת ממשלה מחודש פברואר 2008.

ג. בחודש נובמבר 2008 התקשרה המבקשת בהסכם מותנה לרכישת דירה ברחוב חנה סנש בחיפה, ופנתה אל המשיבה בבקשה לקבלת המענק.

ד. בתאריך 16.12.09 קיבלה המבקשת מכתב מהמשיבה, המודיע לה כי אין להם תקציב, וכי שומרים לה את המענק לשלושה חודשים בתחילת שנת 2009.

ה. בתחילת חודש מרץ 2009 מצאה המבקשת דירה ברחוב רש"י והתקשרה בהסכם רכישה מותנה . לאחר חתימת ההסכם פנתה המבקשת פעם נוספת למשיבה , אך שוב לא אושר לה המענק המוגדל. כנ"ל ביחס לדירה שביקשה לרכוש בחודש נובמבר 2009 ברחוב ערד, ודירה נוספת אותה ביקשה לרכוש ברחוב מסדה.

ו. בסופו של דבר רכשה המבקשת דירה ברחוב הלל ואושר לה מענק. מסכום המענק ששולם, קוזז סכום של 45,000 ₪, בגין איחור בפינוי מרכז הקליטה.

ז. המבקשת טענה כי לא היה מקום למנוע ממנה את המענק המוגדל לשנת 2008 וכי על המשיבה לשלם לה את הפרש המענק, בין המענק ששולם לה בפועל בשנת 2010 לבין המענק לו היתה זכאית בשנת 2008.

3. המבקשת אישרה בחקירתה הנגדית כי במרכז הקליטה העולים קיבלו הדרכות והסברים בענין זכויותיהם.

לדבריה, היא לא ביטלה את ההסכם לרכישת הדירה בשנת 2008, אלא שהמוכרים סרבו להמתין זמן נוסף. כאשר רכשה את הדירה ברחוב רש"י לא נאמר לה שאינה זכאית למענק מוגדל.

4. מטעם המשיבה הוגש תצהירו של מר חביב קצב , מנהל אגף בכיר לדיור, (נ/2) שהצהיר כדלקמן:

א. על פי החלטת הממשלה מס' 3116 מיום 10.2.08, ניתנו ליוצאי אתיופיה המתגוררים במרכזי קליטה, מענקי דיור מוגדלים לרכישת דירה ראשונה בארץ, בשכונות וביישובים בהם שיעור יוצאי אתיופיה הוא נמוך, וזאת על מנת לחזק את סיכויי השתלבות יוצאי אתיופיה בחברה בישראל.

ב. בהתאם, נקבעו שכונות ויישובים שרכישת דירה שם תזכה במענק מוגדל, יישובים ושכונות שבהם יינתן מענק דיור "'קיים" ושכונות ויישובים בהם לא יינתן מענק. רשימת השכונות והיישובים מתפרסמת במרכזי הקליטה.

ג. התקציב בגין המענק המוגדל הינו "תקציב תוספתי". הוא אינו מצוי בבסיס התקציב ומאפשר לתת אישורים לרכישת 200 דירות לשנה.

ד. המבקשת פנתה לראשונה בבקשה לקבל את המענק המוגדל בשנת 2008. בבקשתה נפלו פגמים רבים, שדרשו תיקון, ובנוסף, הפניה נעשתה לאחר שהקצאת התקציב לסיוע המוגדל הסתיימה. לכן, נדחתה בקשת המבקשת לשנת 2008, אך נאמר לה שהזכות למענק המוגדל תישמר לה לשלושה חודשים בשנת 2009.

ה. בשנת 2009 אישר המשיב תשלום מענק מוגדל ל- 100 דירות נוספות, שהחוזים לרכישתם נחתמו עד 23.11.09, אך במהלך התקופה שמתחילת ינואר 2009 ועד אמצע יולי 2009 היה המשיב מנוע מלאשר בקשות למענק מוגדל, ולכן נדחתה בקשת המבקשת למענק לרכישת הדירה ברחוב רש"י בחיפה. באותה תקופה לא היתה מניעה לקבל מענק רגיל.

ו. עוד בשנת 2008 נקבע כי לא ניתן לקבל מענק לרכישת דירה ברחוב ערד, אלא רק הלוואה.

ז. מענק מוגדל ניתן רק לעולים שבעת רכישת הדירה טרם חלפו שנתיים ממועד עלייתם לארץ. מענק מוגדל בשעור מופחת ניתן עד תום השנה השלישית , ומופחת יותר – לאחר השנה הרביעית לעליה לארץ.

ח. המבקשת רכשה דירה ביום 27.5.- שאז טרם חלפו 3 שנים ממועד העליה לארץ, ובהתאם הופחת מסכום המענק.

5. בחקירה נגדית השיב שהוסבר לכל העולים שיש שני מסלולים לרכישת דיור – מענק קיים ומענק מוגדל וכי הוא בטוח שנאמר גם למבקשת שיש מספר מוגבל של מענקים מוגדלים.

6. בתאריך 16.12.08 נשלח לתובעת על ידי הגב' תמר אהרוני , מנהלת תחום הדיור במשרד הקליטה , מכתב (ת/1) כדלקמן:

"כיודע לכם וכפי שהוסבר לכם, משרד הקליטה תוקצב בשנה זו על ידי הממשלה ל- 200 חוזים בלבד למענק מוגדל.

המשרד אישר ל- 200 משפחות עולים המתגוררות במשרד הקליטה מענק דיור מוגדל ואין אפשרות לאשר מקרים נוספים.

לאור האמור לעיל, לא נוכל לצערנו לאשר לכם מענק מוגדל לרכישת הדירה שלגביה חתמתם חוזה מותנה באישור משרד הקליטה....

אנו מקווים שבראשית שנת 2009 נקבל אישור משרד האוצר להמשיך אישור מענקים מוגדלים.

אנו מודיעים לכם שאתם תהיו בין הראשונים לקבלת מענק מוגדל ואנו נדאג לשמור לכם תקציב לשלושה חודשים ובעדיפות".

7. הגב' אהרוני העידה בפני ואישרה כי באותה תקופה בה נשלח המכתב ת/1, הגיע למבקשת המענק המוגדל בהתאם לנוהלים. היא אישרה כי כל המכתבים שהיא מוציאה חייבים להיות בהתאם לנהלים של משרד הקליטה , וכפופים להנחיות הממונים עליה.

8. הגב' הדס אברהם, שעבדה במרכז קליטה "נורית" בבאר שבע, העידה כי נתנה לעולים הסברים היכן הם יכולים לרכוש דירות ומה זכויותיהם. עם המבקשת היא דיברה ביחידות ומסרה לידיה גם את החוזר שקיבלה ממשרד הקליטה, והדגישה בפניה את המקומות "הסגורים" בחיפה, שלא ניתן לקבל מענקים אם רוצים לרכוש שם דירה. היא אישרה בחקירתה כי המבקשת היתה זכאית לרכוש דירה. לדבריה, היא לא אישרה למבקשת לרכוש דירה ברחוב סגור, כמו רחוב ערד. היא גם נתנה למבקשת את החוזר בו נאמר במפורש שהרחוב סגור. היא טענה גם כי לא אמרה למבקשת שהמענק לא ייפגע במידה ותישאר במרכז הקליטה תקופה נוספת.

9. הגב' הדס אברהם אישרה לב"כ המבקשת כי היא חתומה על מסמך (ת/2) בו נאמר לעולים כי עליהם לחתום רק על הסכמים מותנים לרכישת דירות, ולהמתין לאישור משרד הקליטה.

10. בסיכומים טען ב"כ המבקשת כי יש לדחות את טענות המשיבה בדבר בהעדר תקציב או חוסר אפשרות לשלם את מענק המוגדל וכי אין מקום לחייב את המבקשת לוותר על זכויותיה.

ב"כ המבקשת טען בהרחבה כנגד התנהלותה של המדינה בכל ההליך.

11. ב"כ המשיבה טען כי לא ניתן לתת לכל העולים מענק מוגדל וכי מסגרת מתן המענק מוגבלת. כן טען כי המבקשת לא היתה זכאית לקבל את המענק המוגדל וכי קביעת סדרי עדיפות תקציבית היא מחוייבת המציאות. ב"כ המשיבה טען כי המבקשת לא הצביעה על כל טעם לסטיה מהנוהל.

12. ב"כ המבקשת הגיש תשובה לסיכומי המשיבה וטענה כי הוכח שלמבקשת קמה זכות למענק מוגדל בשנת 2008 וכי זכות זו נשמרה לה גם בשנת 2009.

דיון

13. בהחלטה מיום 17.7.11 קבעתי כי המחלוקת היחידה בתיק זה הינה בשאלה האם המבקשת היתה זכאית למענק מוגדל בשנת 2008 ולא בשאלה של עצם קיום הנוהל או מימושו ולפיכך אבדוק שאלה זו בלבד, למרות שטענות רבות נוספות שנטענו על ידי ב"כ המבקשת בסיכומים , שאינן רלבנטיות לדיון זה.

14. "הנוהל" הרלבנטי למתן מענקי דיור, נקבע החלטת הממשלה מיום 10.2.08 שעניינה "תכנית חומש לשיפור קליטת בני העדה האתיופית". ככל שעסקינן במבקשת, מטרתה (סעיף 2.2. להחלטה זו) "להרחיב אפשרות הבחירה של משפחות המתגוררות במרכזי קליטה, באשר למקום מגורי הקבע העתידיים".

ההחלטה קובעת את הזכות למענקי דיור שונים ובאשר למענק המוגבר (40% מעבר למענק הרגיל) כדלקמן:

1. הרוכשים דירה בשכונות ובישובים בהם שיעור יוצאי אתיופיה נמוך מאד על פי רשימה שתקבע.
2. המשיב "יעקוב אחר מספר הפונים לשכונות וליישובים כאמור, ויבטיח שלא תהיה חריגה ממסגרת התקציב".
3. הזכאות לסיוע המוגבר תינתן למי שעונה אחרת התנאים שנקבעו בסעיף 3.3.2 , כאשר אחד התנאים שם הוא כי:

"טרם בוצעו 200 משכנתאות באותה שנה, לפי כללים שיקבעו".

15. מאחר והמבקשת הגישה את הבקשה לרכישת הדירה הראשונה לאחר שכבר בוצעו 200 משכנתאות בשנת 2008, כפי שנאמר במכתב שקיבלה מיום 16.12.08 (ת/1) – ברור כי המבקשת לא היתה זכאית למענק המוגדל בשנת 2008.

16. במכתבה של הגב' אהרוני אל המבקשת מיום 16.12.08 (ת/1) נאמר כי "אנו מקווים" שבראשית שנת 2009 יתקבל אישור משרד האוצר להמשך אישור מענקים מוגדלים וכי המבקשת תהיה בין הראשונים לקבלת מענק מוגדל "ונדאג לשמור לכם תקציב לשלושה חודשים ובעדיפות".

הגב' אהרוני אמנם אישרה כי המבקשת היתה זכאית למנענק המוגדל, אך הדבר היה כפוף לנוהל, וכאמור, הנוהל היה מותנה במספר דירות שכבר נרכשו.

17. בתחילת שנת 2009 אישר משרד האוצר מקדמה על חשבון תקציב 2009 להענקת סיוע מוגדל, בהתייחס ל- 100 דירות נוספות לעולים אשר חתמו על חוזים עד ליום 23.11.08 ובתנאי שחוזים אלה עדיין תקפים.

מכיון שהחוזה שעליו חתמה המבקשת בשנת 2008 פקע, ולא היה תקף בשנת 2009 – המבקשת גם לא נכנסה למסגרת המזכה במענק המוגבר לשנת 2008 שאושר בשנת 2009.

18. למעלה מהענין אוסיף כי בכל מקרה ההלכה היא כי:

"הרשות המוסמכת רשאית לא רק לקבוע את סדרי הקדימויות בהקצאת התקציב, כי אם גם לשנות את המדיניות הכלכלית הנוהגת, ואין לאדם זכות שהמדיניות המטיבה עמו תישאר כמות שהיא (ראו: בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25, 61 (2002)). הלכה היא משכבר כי: "... אדם, הנוטל סובסידיה או כל הטבה אחרת מהרשות הציבורית, נוטל על עצמו סיכוי עם סיכון, והסיכון הוא, כי הסובסידיה או ההטבה יבוטלו או ישונו, ועליו לכלכל מעשיו תוך לקיחת אפשרות זו בחשבון שיקוליו" (בג"ץ 198/82 מוניץ נ' בנק ישראל, פ"ד לו(3) 466, 470 (1982)( בג"צ 11264/05 האיחוד למען עולים מחוסרי דיור בקרב יוצאי אתיופיה נ. ממשלת ישראל (פסק דין מיום 16.1.08)).

ועוד נקבע שם כי:

"ודאי שטוב היה ללא מגבלות תקציב כלשהן ובמצב אוטופי בו כל דצריך ייתי ויקבל. ברם, אין הקומץ משביע את הארי, וקביעת סדרי עדיפות תקציבית הינה הכרח המציאות. ככלל, קביעת סדרי העדיפות התקציבית עניין הוא לממשלה ולרשויותיה ובדרך כלל אין היא מקימה עילה להתערבות, ולא מצאנו עילה או נימוק שיצדיקו התערבותנו בהחלטותיהן נשוא עתירה זו".

19. לפיכך, אני קובעת כי המבקשת אינה זכאית למענק נשוא הבקשה ואני מורה על דחיית הבקשה.

בנסיבות המיוחדות של הענין –איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.