בס"ד 29.01.2013

הצדדים השלישיים: 1. מגדל חברה לביטוח בע"מ

2. עופר ויצמן ת.ז 055930531

רקע וטענות הצדדים

לפני מונחת תביעתו של מר ניסים כהן, יליד שנת 1964 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 26.01.07 עת יצא מרכבו ונפגע מרכב חולף (להלן: "התאונה"). גב' ענבר קארין (להלן: "הנתבעת 1") נהגה ברכב הפוגע בזמנים הרלוונטיים לתאונה. שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") ביטחה את רכבה של הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתאונה. המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (להלן: "הנתבעת 3") ביטחה את רכבו של התובע בזמנים הרלוונטיים לתאונה. הנתבעת 2 הגישה הודעת צד ג' למגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "צד ג' 1") ולמר עופר ויצמן (להלן: "צד ג' 2"). הודעה זו לבסוף נמחקה (ראה החלטתי בעמ' 21 ש' 27 לפרוטוקול מיום 07.01.13).

מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום כירורגיה אורתופדית, ד"ר משה לוינקופף, אשר העריך כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בגובה 2% לפי סעיף 35(1) בין א' ל- ב' מותאם, לתקנות המל"ל.

מאחר והצדדים לא קיבלו את הצעת בית המשפט מיום 05.10.11 לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב') והתיק נקבע לדיון הוכחות.

דיון הוכחות התקיים ביום 07.01.13, בו העיד התובע והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

ב"כ התובע המלומד טוען כי התובע נפגע כאשר התכוון לצאת מרכבו, רכב אשר חנה. המסמכים אותם צרף התובע לתצהירו, נערכו בזמן אמת. אפילו בתעודת חדר המיון שנערכה שעתיים לאחר התאונה, תוארה תאונה שארעה כאשר התובע ישב ברכב חונה שנפגע מהצד. גם מדוח הבוחן המשטרתי עולה כי התאונה ארעה כאשר רכב התובע חנה. כך עולה גם מגרסאות התאונה המפורטות בראיות התביעה ואף בראיות ההגנה אשר נערכו בסמוך למועד התרחשות התאונה. לאחר התאונה אובחנו אצל התובע חבלות בכתף, בקרסול וברגל ימין ולאחר שחרורו מבית החולים הומלץ לו על מנוחה, נטילת משככי כאבים ומעקב אורתופדי. התובע המשיך במעקב אורתופדי במסגרת קופת חולים והופנה לטיפולי פיזיותרפיה ובעקבות החמרה בכאבים הומלץ לו על שימוש במדרסים. לטענתו, עד היום ממשיך התובע לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הקרסול, מקשיים בכיפוף, בהרמת משאות, בישיבה, בהליכה ובעמידה ממושכת וכן בעליה ובירידה של מדרגות.

ב"כ הנתבעים המלומד טוען כי אין מחלוקת שהיתה תאונה, אין מחלוקת שהרכב היה בחניה ועמד במועד התאונה ואין מחלוקת שהתובע נפגע מרכב אחר ולכן כל העדויות שהוזכרו בסיכומי התובע, לא רלוונטיים. המחלוקת הינה, האם התובע השתמש ברכב או לא?

מה שקובע את גדר המחלוקת במקרה דנן, אלה כתבי הטענות ולא הרחבות ופרשנויות לאחר מכן. הנתבעים התנגדו לכל אורך הדרך להרחבת חזית, כולל במהלך הסיכומים. הגרסה העובדתית שקיימת בתיק הינה, שהתובע נפגע בעת יציאתו מרכבו ואדם שיוצא מרכבו הוא משתמש ברכב. העובדה שלתובע לא היה רישיון נהיגה, אינה רלוונטית מאחר ובפסיקה נקבע כי שימוש מסוג זה הוא לא שימוש שמצריך רישיון נהיגה. התובע בגרסתו, שלא עלתה בכתב התביעה, טען כי עסק בניקוי הרכב. לדידו, אין שום ערך להודעתו במשטרה או בחברת הביטוח שלו. התובע היה בשלילת רישיון ולכן הדחף הראשוני שלו היה למצוא "סיפור כיסוי" אחר. כמו כן, עדותו של התובע הינה עדות יחידה ללא שום חיזוק חיצוני ובלי סיוע ובעיקר ללא העדה שהיתה הרלוונטית ביותר כאן, גב' יפה אוחנה, אשר היתה יכולה, אולי, להעיד שהשתמשה ברכב, החנתה אותו יום קודם לתאונה ושהיא זוכרת שהתובע היה בבית וירד לשטוף הרכב. עוד התברר כי התובע נמצא בהליכי פשיטת-רגל, דבר אשר חוסם אותו מלהגיש תביעה מאחר וכל זכויותיו וחובותיו מיוחסים לנאמן.

באשר לנזקו של התובע – קביעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ד"ר לוינקופף, אינה קביעה משפטית ולדידו על בית המשפט לקבוע כי לא נותרה לתובע נכות. כמו כן, אין לפסוק לו פיצוי בגין הפסדי שכר, הן לעבר והן לעתיד. כך הדבר גם לגבי ראש נזק של 'עזרת הזולת' – התובע לא צרף אף ראיה המוכיחה כי נגרמו לו הוצאות בגין ראש נזק זה. לבסוף טוען ב"כ הנתבעים כי הפיצוי היחידי לו זכאי התובע הינו בגין 'כאב וסבל' בסך של 1,600 ₪.

ב"כ התובע המלומד השיב כי נוכח הסבל המתמשך וטיפולי הפיזיותרפיה יש לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק של 'כאב וסבל' לפי 10%. כמן כן, אין נפקות לעובדה שהתובע מצוי בהליכי פשיטת-רגל. יתירה מזה, טענת הנתבעים, כי התובע עשה שימוש ברכב, אינה מבוססת על כלום ואין לכך בדל של ראיה.

דיון והכרעה

עדות יחידה של בעל דין

לטענת ההגנה, עסקינן בעדות יחידה של בעל דין שאין לה חיזוק חיצוני וללא כל סיוע, ולכן אין להאמין לגרסה העובדתית של התביעה.

סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש],התשל"א-1971 קובע:

"54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי

פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14;

(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;

(3) העדות היא של אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;

(4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר;

(5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור".

כאשר בית המשפט בוחן עדות יחידה של בעל דין עליו להקפיד הקפדה יתירה מכפי שנדרש מתובע אחר (וראו דבר כב' השופט א' אברהם בע"א(נצ') 1029/06 תעבורה מיכל מלט בע"מ נ' בני רושקנסקי [פורסם בנבו] בפיסקה 14 לפס"ד), אך לאירוע התאונה שתואר לעיל לא היו עדי ראיה, לבד מן התובע ולדעתי אף לאור הקפדה יתירה זו עדותו של התובע נמצאה אמינה בעיניי והנני מקבלה שכן היתה בהירה קוהרנטית ועקבית. נסיבות התאונה תוארו באופן עקבי ובהיר ובאופן מתאים לתצהירו וגם לעדותו כפי שנמסרה למשטרת ישראל. כמו כן, צורפו מסמכים רפואיים מקופת החולים אשר גם הם תומכים בגרסת התובע.

שימוש / אי שימוש התובע ברכב

משקיבלתי את הגירסה העובדתית של התובע לנסיבות התאונה, עלי לבדוק האם הוא עשה "שימוש" ברכב כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

סע' 1 לחוק הפלת"ד מגדיר מהו שימוש ברכב:

" "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד";

ניתן לראות כי לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, אדם אשר יורד מרכב נחשב כמי שעושה שימוש ברכב מנועי, אם השימוש קשור לנסיעה ברכב. אדם אשר נכנס לקחת משהו מרכב, או נכנס לנקות רכב, אינו נחשב למי שעושה "שימוש" ברכב.

לדידי, התובע הוכיח ברמה הנדרשת כי נפגע עת יצא מהרכב, לאחר שעסק בניקיונו, הן ברישא של סעיף 2 לתצהירו - "התאונה אירעה כאשר סיימתי לנקות את פנים הרכב. פתחתי את הדלת בכדי לצאת מהרכב, רגלי היתה מחוץ לרכב ולפתע, פגע בדלת ובי, בעוצמה רבה, רכב מסוג 'סוזוקי'..." והן בחקירתו הנגדית מיום 07.01.13:

"ש. בבוקר זוכר מה עשית?

ת. בבוקר התאונה, הייתי במיון. לא... בבוקר הייתי אצל בת זוגתי יפה ובשעות הצהריים ניגשתי לנקות את הרכב בפנים ובחוץ". (עמוד 10 שורות 24-26 לפרוטוקול).

אשר על כן, יש לראות את התובע כמי שצריך להיות מפוצה רק על ידי מבטחת רכב הנתבעת 1 שפגע בו בהתאם לחוק הפלת"ד.

הנכות הרפואית והתפקודית

באשר לנכות הרפואית, מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ד"ר משה לוינקופף, העריך כי נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בגובה 2%. לדידי, לא נראה שיש מקום לחרוג מקביעתו של המומחה הרפואי. על כן, נכותו הרפואית של התובע תהא בגובה 2%.

אשר לנכותו התפקודית של התובע, ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע כי תהא בגובה נכותו הרפואית.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש.

וכן נפסק בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809:

"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים
מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק
לו פיצוי".

לדידי, התובע לא הרים את נטל ההוכחה כדבעי ואין מקום לפיצויו בגין ראש נזק זה.

לעתיד, נקודת המוצא היא כי כושר ההשתכרות הוא נכס השייך לבעליו. פגיעה בנכס זה מזכה את הניזוק בפיצוי. את ערכו של כושר ההשתכרות יש לקבוע על פי ערך התפוקה, שהוא עשוי להניב במשך זמן קיומו, דהיינו, על פי ערך ההשתכרות המתקבלת בניצולו של הכושר.

במקרה דנן, עסקינן בתובע ששכרו עלה לאחר פציעתו, וקשה לקבוע שיכולת השתכרותו תקטן באחוז כזה או אחר. עם זאת, יש מקום לדעתי לפסוק סכום גלובלי כמקובל בנכויות קטנות כמו זו.

אי לכך, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה יפצו הנתבעים את התובע בסכום גלובלי, סביר והוגן של 8,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד

ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיח שנגרם בפועל (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809). התובע לא הצליח להוכיח ברמה הנדרשת במשפט האזרחי כי נגרמו לו הוצאות רפואיות בעבר בסכום שהוא דרש לפיצויו בגין ראש נזק זה.

בעתיד ייתכן והתובע יזדקק לטיפולים רפואיים, ובהתחשב בטיב פציעתו, ויש מקום לפצותו, אולם לא כפי שדרש.

אי לכך, הנתבעים יפצו את התובע, בגין ראש נזק זה, בסכום גלובלי, סביר והוגן של
5,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש ולא הומצאו לבית המשפט הוכחות כי התובע נזקק לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580).

סבורני, כי גם בעתיד לא יזדקק התובע לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה או הכזאת אשר תגרום להוצאות כספיות לקרוביו של התובע.

אשר על כן, הנני קובע כי אין מקום לפיצוי התובע, בגין ראש נזק זה.

כאב וסבל

התובע נפגע בתאונת דרכים אשר בעקובתיה נותרה לו נכות רפואית צמיתה בגובה 2%. בהתחשב בגילו, בטיב פציעתו ואחוז נכותו של התובע יש לפצותו, בגין ראש נזק זה, בסך של 6,464 ₪.

היות התובע מצוי בהליכי פשיטת-רגל

לטענת הנתבעים התובע מנוע מלהגיש תביעתו זו מאחר והוא מצוי בהליכי פש"ר וכל זכויותיו וחובותיו עוברים לנאמן.

סעיפים 21,22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") קובעים:

"21. על אף האמור בפקודת פשיטת רגל, 1936, יכול פושט רגל להיות תובע ונתבע על עוולה, אך לא תוגש תובענה על עוולה לזכותם של נכסי פושט רגל או לחובתם; ואולם —

(1) הזכות לתבוע על עוולה שגרמה נזק ממון לנכסי פושט רגל תעבור לידי הנאמן או תמומש בידיו;

(2) פסק דין על עוולה שניתן לחובתו של פושט רגל לפני מתן צו כינוס נכסים יהא ניתן להוכחה בפשיטת רגל;

(3) סעיף זה כפוף להוראות סעיף 19.

22. הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה, אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין".

ין

בע"א 38/68 הנאמן בפשיטת-רגל של ידידיה ראובן (יוסף עברון, עורך דין) נ' ידידיה ראובן ו- כונס הנכסים הרשמי, פ"ד כב(2) 141 נפסק כי:

"זכות תביעה על נזק שנגרם לגופו של פושט-הרגל היא זכות אישית שאינה עוברת לנאמן בפשיטת-רגל, ותביעת נזיקין על נזקי גוף אינה עוברת לנאמן, כולה או מקצתה."

לדידי, הנטל להוכיח התקיימות התנאים של סעיפים 21,22 לפקודה, הרלוונטיים במקרה דנן, בכדי לפגוע בזכות יסוד – גישה לערכאות – של תובע, מוטלת על הנתבעים ואלו לא הוכיחו שיסודות הסעיף מתקיימים במלואם בעינייננו.

אי לכך, הנני דוחה את הטענה לפיה אין לתובע הזכות להגיש תביעה זו וזכויותיו עברו לנאמן בפשיטת הרגל.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, הנתבעים יפצו את התובע על פי הפירוט שלהלן:

הפסדי שכר לעבר ולעתיד: 8,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד: 5,000 ₪.

כאב וסבל: 6,464 ₪.

סה"כ: 19,464 ₪.

כמו כן, ישאו הנתבעים בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בגובה 15.2%.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ג, 29 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.