1. התובע, יליד 1958 ובן 54.5 כיום, מורה לחינוך גופני ורכז מועדון ספורט בעיסוקו, עתר נגד הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 15/01/09 בה נפגע כהולך רגל מרכב הנהוג על ידי נתבעת 1 ומבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן – התאונה).

2. נוכח המחלוקת בשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), ניתנה החלטתי הדוחה טענות הנתבעות בעניין זה (עמ' 18 לפרוטוקול ישיבת 10/01/02).

3. ד"ר קליגמן מונה כמומחה מטעם בית המשפט להערכת נכותו של התובע בתחום האורטופדי (להלן – המומחה). המומחה קבע בחוות דעת מיום 06/08/10, כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 14.5% כתוצאה מהתאונה (10% - מצב לאחר שבר בשורש כף יד ימין והגבלה קלה בטווח תנועות; 5% - מצב לאחר פריקת כתף שמאל והגבלה קלה בפיסוק היד ובסיבוב החיצוני).

ד"ר וולר מונה כמומחה מטעם בית המשפט להערכת נכותו של התובע בתחום הנוירולוגי. בחוות דעת מיום 11/03/11 קבע, כי לתובע לא נותרה נכות רפואית כתוצאה מהתאונה.

4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר להשפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5. לאחר שמיעת עדויות, עיון בסיכומי הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1. נכות תפקודית -

התובע טוען כי נותרה לו נכות תפקודית גבוהה משיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו על ידי המומחה. הנתבעות טוענות כי לא נותרה לתובע כל מגבלה תפקודית כתוצאה מהתאונה.

בשים לב ל – מהות פגיעותיו של התובע בתחום האורטופדי כתוצאה מהתאונה על פי קביעות המומחה, הטיפולים הרפואיים להם נזקק, מהות עיסוקו של התובע לפני התאונה וכיום (עבודה הכוללת מאמץ פיסי), ומצד אחר, מהות והיקף עבודתו והשתכרותו לאחר התאונה (ראה להלן), אני קובע כי נכותו התפקודית היא בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לו על ידי המומחה, היינו – 14.5% נכות.

5.2. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיו של התובע כדלקמן:

5.2.1. כאב וסבל -

לפי 14.5% נכות רפואית, ללא ימי אשפוז ובניכוי גיל – 21,000 ₪ (מעוגל), נכון להיום.

5.2.2. הפסדי השתכרות לעבר -

על פי אישורי תלושי השכר שצורפו, שיעור השתכרותו החודשי הממוצע של התובע לפני התאונה עמד על 9,828 ₪ ברוטו לחודש מעבודתו כמורה ו 4,400 ₪ מעבודתו כרכז מועדון ספורט (על פי נתוני ההשתכרות השנתיים בתלושי השכר לחודש 12/2008). סך ההשתכרות החודשית ברוטו לפני התאונה – 14,228 ₪. שכר זה נכון להיום (הצמדה) – 15,790 ₪. שכר נטו נכון להיום – 13,666 ₪.

על פי אישורי אי הכושר שצורפו, נתוני השכר, תשובות התובע לשאלון ותצהירו, התובע נעדר מעבודתו כמורה עד ליום 02/04/09 (כחודשיים וחצי) ומעבודתו כרכז מועדון הספורט עד ליום 16/04/09 (כ-3 חודשים).

התובע קיבל שכר מלא משני מקומות העבודה בתקופת אי הכושר, תמורת פדיון ימי מחלה צבורים.

אשר להעדרות מעבודתו כמורה - התובע צירף תעודת עובד ציבור של מנהל תחום משכורת במחוז חיפה של משרד החינוך, לפיה ערכם הכספי של ימי המחלה שנוצלו על ידי התובע בתקופת אי הכושר הינו 32,779 ₪.

לא צוין בתעודת עובד הציבור ולא הוכח על ידי התובע באמצעות אסמכתאות אחרות, כי נגרם לו הפסד עקב ניכוי ימי המחלה הצבורים לאחר התאונה וכי הוא זכאי לפדיון ימי מחלה צבורים עם עזיבת מקום העבודה. עם זאת נוכח הוראות התקשי"ר בעניין זה הגם שהתובע לא הפנה אליהם (ראה לדוגמה סעיף 33.274 לתקשי"ר), אקבע פיצוי גלובלי בשיעור 6,000 ₪ בגין הפסד הזכויות עקב ניצול ימי המחלה בתקופת אי הכושר.

אשר להפסדים הנטענים מעבודתו כרכז ספורט במ"מ כפר קרע - לא הוכח על ידי התובע, כי נגרם לו הפסד עקב ניכוי ימי המחלה הצבורים לאחר התאונה וכי הוא זכאי לפדיון ימי מחלה צבורים עם עזיבת מקום עבודה זה (וראה אזכורי הפסיקה אשר צוינו בסיכומי הנתבעות). אשר על כן, לא ייפסק פיצוי ברכיב זה.

התובע לא עתר לפיצוי בגין רכיב נזק זה מעבר לתקופת אי הכושר, ובכל מקרה, על פי הראיות שצורפו לתיק, לא נגרמו לתובע הפסדי השתכרות נוספים כתוצאה מהתאונה (ראה להלן).

סך הפסדי העבר – 6,000 ₪.

5.2.3. הפסד כושר השתכרות ופנסיה לעתיד -

לצורך כימות הפסדי ההשתכרות בעתיד, אין להסתפק אך בנתונים של שיעור השכר והנכות התפקודית שנקבעה.

נכות תפקודית משמעה מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על התפקוד הכללי, והיא באה להצביע על מידת ההגבלה שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע, בכל תחומי החיים ולאו דווקא רק לעניין הפסד כושר ההשתכרות.

בקביעת הפסד כושר ההשתכרות משמשת הנכות התפקודית רק נתון אחד, מתוך כלל הראיות והנתונים המובאים בפני בית המשפט. קביעת מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע הינה קביעה סובייקטיבית, התלויה, בנוסף לנתון בדבר הנכות התפקודית שנותרה לתובע עקב התאונה, בנסיבותיו המיוחדות של התובע, ובין היתר – גילו, הכשרתו, מקצועו, שיעור השתכרותו במומו לאחר התאונה וניסיונו (ראה לעניין זה - ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3), 792, 800-801 (1995); ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן, תק-על 2010(3), 3408, 3413 (2010)).

לאחר התאונה התובע חזר לעבודתו וממכלול העדויות והראיות עולה כי התובע לא הצליח להוכיח במידה הנדרשת בהליך אזרחי, כי שיעור השתכרותו נפגע עקב פגיעותיו בתאונה.

על פי תלושי השכר שצורפו על ידי הצדדים, לאחר תקופת אי הכושר התובע שב לעבודה במשרה מלאה ועבד בהיקף שעות דומה כמו לפני קרות התאונה (ראה גם – עדותו של התובע בעניין זה וסגן מנהל בית הספר אוסאמה ארקיה, לפיה לא היתה ירידה בשכרו של התובע לאחר התאונה והוא לא נעדר מעבודתו באופן חריג לאחר תקופת אי הכושר; עמ' 13-14 לפרוטוקול ישיבת 10/01/12 ועמ' 26 לפרוטוקול ישיבת 08/07/12).

בנוסף, שכרו של התובע עלה בצורה הדרגתית מתום תקופת אי הכושר ועד היום. כיום משתכר התובע שכר הגבוה משמעותית משכרו טרם קרות התאונה (בין היתר, עקב ישום תכנית "אופק חדש" בבית הספר בו עובד התובע כמורה). שכרו כמורה עומד כיום על סך של 14,700 ₪ ברוטו לחודש לערך. שכרו כרכז מועדון ספורט עומד כיום על סך של 4,800 ₪ לערך.

משמע, חרף טענותיו של התובע בדבר הקשיים בביצוע עבודתו כתוצאה מפגיעותיו בתאונה, לא נגרמים לתובע הפסדי השתכרות כתוצאה מפגיעותיו בתאונה.

בנסיבות אלה ובשים לב לנתוני השכר שהוצגו, ומצד אחר לנכותו התפקודית של התובע כפי שנקבעה על ידי, ובהתחשב ביתר נתוניו של התובע, אעריך את הפסד השתכרותו לעתיד בפרמטר של הפסד כושר השתכרות על בסיס גלובלי ובזיקה לפרמטרים הבאים – שכרו לפני התאונה וכיום, ניכויי מס, נכותו התפקודית של התובע, גילו ומשך שנות העבודה שנותרו לו עד גיל 67.

על פי הנזכר אני מעריך את הפסד כושר השתכרותו של התובע בעתיד בסך של - 120,000 ₪, נכון להיום (כולל הפסדי פנסיה).

5.2.4. הוצאות -

התובע הציג קבלות מעטות ביחס לסכום ההוצאות הנטען (על סך כולל של 60 ₪ לערך).

בנוסף לא הוכחו הוצאות הניידות הנטענות.

עם זאת, בשים לב לנכותו הרפואית והתפקודית של התובע, לטיפולים להם נדרש ולתקופת אי הכושר בה שהה לאחר התאונה, מתוך הנחה כי מרבית ההוצאות מכוסות בסל הבריאות ובהתחשב בהוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) התשס"ט - 2009), אני קובע בגין תקופת העבר בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 3,000 ₪, נכון להיום.

התובע לא הוכיח כי הוא נזקק או יזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים נוספים בעקבות התאונה ועל כן לא ייפסק פיצוי לעתיד בראש נזק זה.

5.2.5. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) -

התובע לא הצליח להוכיח פריטי ראש נזק זה כנדרש בהליך אזרחי.

לא הובאו ראיות להוכחת העזרה הנטענת בתשלום

יחד עם זאת, בשים לב ל: נכותו הרפואית והתפקודית של התובע עקב התאונה, מהות הפגיעות, הטיפולים להם נדרש (בהסתמך בין היתר על התיעוד הרפואי הרלוונטי), תקופת אי הכושר לאחר התאונה, אני קובע פיצוי על דרך האומדנא, בסך של 5,000 ₪, נכון להיום.

5.2.6. סך הפיצוי המגיע לתובע – סך של 155,000 ₪.

6. אשר על כן, אני מחייב את נתבעת 2 לשלם לתובע סך של 155,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ בגינו, אגרת משפט משוערכת אם שולמה ויתרת אגרה אם חלה.

החיובים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

7. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים ומתייתרת הופעתם לשימועו.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.