1. עניינה של התביעה שבפנינו הוא החלטת בית ספר - מנוף מרכזי נוער ופנימיות (להלן – הנתבעת וגם מנוף וגם בית הספר), שלא להמליץ על התובעת, הגב' מרים ישראלי, לקבלת תמריץ אישי בשנות הלימודים תשס"ט ותש"ע.
2. התביעה הוגשה כנגד מנוף וכן כנגד מדינת ישראל – משרד החינוך. במהלך הדיון הסכימה מדינת ישראל - משרד החינוך לשלם לתובעת את התמריץ האישי בשנת תש"ע (על סמך הישגיה בשנת תשס"ט) ועל כן התביעה כנגד מדינת ישראל נדחתה.
3. בטרם נדרש לגופם של דברים נתייחס לבקשת התובעת, להורות עת הוצאת מסמכים שצורפו לסיכומי מנוף מתיק בית הדין. הבקשה אינה מתייחסת לחוזה מיום 11.8.2010, משהגשתו הותרה בהחלטה מיום 1.12.2010. עיינו ומצאנו כי המסמכים שצורפו לסיכומי מנוף, הם מסמכים שהוגשו כבר לבית הדין קודם לכן; בנסיבות אלה אין אנו מוצאים מקום להורות על הוצאתם ולכן אנו דוחים את הבקשה.

העובדות הרלוונטיות

1. התובעת, מורה למתמטיקה, בעלת ותק בהוראה של למעלה מ-30 שנה, הינה עובדת של הנתבעת, המפעילה את בית הספר וכפר הנוער מנוף-יד נתן, מזה 22 שנים.
2. משרד החינוך מפעיל הסדרי תמרוץ ותגמול מיוחדים למורים במספר בתי ספר באזורי עדיפות לאומית, וביניהם גם במנוף.

התמריץ נשוא התביעה המכונה "תמרוץ מיוחד – חוזים אישיים" (להלן – התמריץ), מקורו בהחלטת ממשלה מס' 2228 מיום 14.7.02 לפיה זכאים לתמריץ מורים, הגרים ועובדים ביישובים שנקבעו כאזורים בעדיפות לאומית. היעדים במתן התמריצים הינם משיכת מורים איכותיים לאזורי עדיפות לאומית, מניעת נשירה של עובדי הוראה טובים ומקומיים ושיפור רמת ההוראה באזורי העדיפות הלאומית במגמה לצמצם פערים וליצור מערכת חינוך איכותית ושוויונית (ר' סעיפים 3 ו-4 לתצהירה של גב' זהבה נבו, הממונה הארצית על דיור ותמריצים למורים במשרד החינוך – מוצג נ/3).

התמריץ הינו בשיעור של 80% משכרו המשולב של המורה והוא משולם למורים שנמצאו זכאים לו, לפי קריטריונים שנקבעו על ידי משרד החינוך וממומן במישרין על ידו.

תשלום התמריץ מתבצע בפועל במהלך שנת הלימודים, על סמך הישגי המורה בשנה הקודמת.

1. החל משנת 2002 ומדי שנה המליצה מנוף על התובעת, וזו קיבלה את התמריץ.

1. פסק הדין של בית המשפט העליון מיום 27.2.2006 בתיק בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסק כי יש לבטל את מעמדם של איזורי העדיפות הלאומית, וכי לא ניתן עוד לתת תמריצים לעובדי הוראה המתגוררים או העובדים באזורים אלו, ועל משרד החינוך לגבש תכנית חלופית למתן תמריצים למורים. בעקבות החלטת הבג"ץ הוציא משרד החינוך הנחיות שמטרתן הייתה הסדרה זמנית של נושא התמרוץ והתגמול המיוחד; וכך נקבע בחוזר מנכ"ל משרד החינוך תשס"ח/1, מיום 2.9.2007:

"לאור החלטת בג"ץ מס' 11163/03 מיום כ"ט בשבט התשס"ו, 27.2.2006 שלפיה יש לבטל את מעמדם של אזורי העדיפות הלאומית, אי אפשר להמשיך ולתת תמריצים, ובכלל זה תמרוץ מיוחד – חוזים אישיים - לעובדי הוראה המתגוררים ו/או העובדים באזורים אלה החל מיום י"א באדר התשס"ז, 1.3.07.

יודגש כי הוראה זו חלה על עובדי הוראה וחינוך שלא קיבלו תמריצים בעבר ועל עובדי הוראה וחינוך אשר הגישו בקשות לגף התמריצים לאחר י"א באדר התשס"ז, 1.3.07. עובדי הוראה שקיבלו תמריצים עד לשנת הלימודים התשס"ז ימשיכו לקבל את אותם תמריצים בהתשס"ח על פי הוראה בחוזר 'הודעות ומידע' סז/1, סעיף 8.5-1.

עובדי הוראה שהועסקו בחוזה אישי (תמרוץ ותגמול מיוחדים) בשנת הלימודים התשס"ז יאושרו גם בשנת הלימודים התשס"ח. האישור לא יהיה אוטומטי, והוא מותנה בקבלת דיווחים מילוליים על מידת הצלחתם של המורים בשנת הלימודים התשס"ז ובחוות דעת חיובית של מנהל המוסד, מפקח המוסד ומנהל המחוז."

(ר' נספח ג' לתצהירה של גב' זהבה נבו - מוצג נ/3)

1. החלטת הבג"ץ והנחיית משרד החינוך הובילה לכך שלא ניתן היה להמליץ על מורים חדשים בבית הספר, שלא קיבלו בעבר תמריץ, ומשום כך בחר בית ספר מנוף שלא להמליץ על אף אחד מהמורים בשנת הלימודים תשס"ח (בגין הישגיו בשנת הלימודים תשס"ז).
2. בעניין החלטה זו של מנוף הגישה התובעת שתי תביעות לבית הדין האזורי. האחת בתיק ס"ע 3885/07 והשניה בתיק ס"ע 4288/07. באשר לתביעה השניה בתיק ס"ע 4288/07 בית הדין האזורי (מותב בראשות כב' השופטת רימון) קיבל את תביעתה ביום 26.8.2009 וחייב את מנוף לשלם לתובעת פיצוי בסך של 50,000 ₪ עקב הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת חוזה העבודה שבינה לבין מנוף. וכך ציין בית הדין:

"לאור כל המבואר לעיל, אין זאת אלא שהחלטת הנתבעים לשלול מן התובעת את התמריץ לשנת התשס"ז, היא החלטה בלתי סבירה שהקבלה תוך חריגה מסמכות ותוך הפרה בוטה של חובות תום הלב, כללי הצדק הטבעי וחובות ההגינות המוטלות על המעביד, ומקל וחומר המעביד הדו מהותי במסגרת קיום חוזה העבודה שבין הנתבעת 3 לבין התובעת."

(ר' סעיף 78 לפסק הדין בתיק ס"ע 4288/07; להלן - פסק הדין האזורי).

1. מנוף הגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 525/09. הצדדים בבית הדין הארצי הגיעו לכדי הסכמה וכך צויין בפסק הדין מיום 25/11/2010:

"בהמלצת בית הדין ובהסכמת הצדדים, אנו קובעים כי תוצאת פסק הדין של בית הדין האזורי תישאר על כנה. עם זאת, מובהר בזה, כי כל האמור בפסק הדין של בית הדין האזורי לגבי קיום חובת שימוע במקרה של שקילת מתן תמריץ, לרבות במקרה בו הוא ניתן במשך מספר שנים, לא יהווה השתק פלוגתא ותיוותר בצריך עיון."

1. בשנת תשס"ט המליצה מנוף על שבעה-עשר מורים לקבלת התמריץ, על סמך הישגיהם בשנת הלימודים תשס"ח. יוטעם כי כל שבעה-עשר המורים לא קיבלו את התמריץ בשנת הלימודים תשס"ח (בגין שנת תשס"ז), עקב החלטת מנוף שלא להמליץ על אף מורה בשנת הלימודים תשס"ח. משרד החינוך, חרף הנחייתו, לפיה מי שלא קיבל את התמריץ בשנת הלימודים הקודמת תשס"ח לא יקבלו בהמשך, אישר את הבקשות לשבעה מורים בשנת תשס"ט, ואלה אותם מורים אשר קיבלו את התמריץ בעבר בשנת תשס"ז (בגין הישגיהם בשנת תשס"ו). התובעת, הגם שקיבלה תמריץ בשנת תשס"ז (כמו השבעה שאושר להם התמריץ) לא הומלצה על ידי מנוף ולא קיבלה את התמריץ בשנת תשס"ט.
2. בשנת הלימודים תש"ע, המליץ מנהל בית ספר על שבעה מורים לקבלת התמריץ (על סמך הישגיהם בשנת הלימודים תשס"ט) ובקשותיהם אושרו, ברם מנהל בית הספר לא המליץ על התובעת ועקב כך התובעת לא קיבלה את התמריץ. התובעת הגישה את התביעה מושא דיוננו לבית הדין עקב אי תשלום התמריץ בשנות הלימודים תשס"ט ותש"ע. לטענת התובעת אי המלצת המנהל בשתי שנים אלה גרמה לכך שלא קיבלה את התמריץ ממשרד החינוך.

בד בבד עם תביעתה העיקרית, הגישה התובעת בקשה למתן צו עשה זמני, בו עתרה לסעדים הבאים:

• 1. ליתן צו עשה זמני, המורה לבית הספר מנוף, לחתום לאלתר על בקשה, המהווה המלצה, לאישור התובעת כזכאית לקבלת התמריץ במסגרת הסדרי התימרוץ והתגמול המיוחדים (חוזים אישיים) ולהגיש בקשה זו לאלתר – לפני המועד האחרון להגשת הבקשות למשרד החינוך.
  2. בנוסף ולחילופין, עתרה התובעת ליתן צו עשה זמני, המורה למדינה-משרד החינוך להאריך את המועד לצורך הגשת הבקשה לתמריץ בעבור המבקשת עד 30 יום לאחר מתן החלטה בתביעה העיקרית.

בהחלטתנו מיום 18.11.2009 הורינו בעניין התובעת על הארכת המועד להגשת הבקשה לתמריץ בשנת תש"ע (על סמך הישגיה בשנת תשס"ט), למשרד החינוך, עד שלושים יום לאחר מתן פסק הדין בתביעה העיקרית.

1. במהלך הדיון בתביעה קיבלו הצדדים את הצעת בית הדין והסכימו כי בכל הנוגע לתשלום התמריץ בשנת תש"ע (בגין הישגי התובעת בשנת תשס"ט), יבחן מפקח מטעם משרד החינוך האם זכאית התובעת לתשלום התמריץ אם לאו, וזאת מבלי להיזקק להמלצת בית הספר. המפקח מטעם משרד החינוך בחן את הישגי התובעת בשנת תשס"ט והחליט להמליץ על התובעת לקבל את התמריץ. לאור המלצתו זו קיבלה התובעת את התמריץ בשנת תש"ע ומשום כך נדחתה התביעה כנגד מדינת ישראל - משרד החינוך (ר' פסק דין בעניין מדינת ישראל מיום 2/11/2010).

דיון והכרעה

1. נוכח העובדה כי התובעת קיבלה את התמריץ של שנת תש"ע ממשרד החינוך, תביעתה כלפי מנוף עומדת היום על פיצוי בגין אי קבלת התמריץ בשנת תשס"ט בלבד. כמו כן עותרת התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש.
2. השאלה העומדת לפנינו היא האם מנוף פעלה כדין כאשר לא המליצה על התובעת לקבלת התמריץ בשנות הלימודים תשס"ט ותש"ע, וככל שכן האם התובעת זכאית לפיצוי בגובה התמריץ שלא קיבלה בשנת תשס"ט וכן האם התובעת זכאית לפיצוי בגין עגמת נפש.
3. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה, מר שמואל תורג'מן, מורה ורכז טכנולוגי במנוף וכן הגב' מירי כהן, מורה ורכזת המתמטיקה בבית הספר.

מטעם מנוף העיד מנהל בית הספר, מר מוריס מלכה, ומטעם משרד החינוך העידה הגב' זהבה נבו, הממונה הארצית על דיור ותמריצים למורים בגף דיור ותמריצים במשרד החינוך.

האם החלטות מנוף שלא להמליץ על התובעת היו כדין?

1. התובעת טוענת, כי על אף שעמדה בקריטריונים שנקבעו על ידי משרד החינוך, לקבלת התמריץ על סמך הישגיה בשנות הלימודים תשס"ח ו- תשס"ט, סירבה מנוף להמליץ עליה לקבלת התמריץ בשנות הלימודים תשס"ט ותש"ע. לטענת התובעת, החלטות מנוף שלא להמליץ עליה לקבלת התמריץ בשנות הלימודים תשס"ט ו– תש"ע נעשו משיקולים זרים, בחוסר תום לב וכנקמה על כך שהגישה תביעה לבית הדין כנגד מנוף עקב אי קבלת התמריץ בשנת הלימודים תשס"ח (בגין הישגיה בשנת תשס"ז).

מנגד טוענת מנוף, כי תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי עקב אי מתן המלצה בשנת הלימודים תשס"ט הוגשה בשיהוי רב ויש לדחותה. לגופו של עניין טוענת מנוף כי לתובעת אין זכות והיא לא הייתה זכאית להמלצה. לגרסתה, מנהל בית הספר דאז, מר אורי וייל, הביע חוסר שביעות רצון מהתובעת. כן טענה מנוף כי התובעת איננה עומדת בקריטריונים שקבע משרד החינוך לקבלת התמריץ. עוד טענה מנוף כי התובעת בהתנהגותה העכירה את האווירה בבית הספר. התובעת הינה המורה היחידה המתריסה פעם אחר פעם נגד החלטות הנהלת בית הספר והתנהלותה של התובעת, אשר הובילה לאווירה עכורה בבית הספר, היא הסיבה בשלה מנוף לא מצאה לנכון להמליץ על התובעת לקבלת התמריץ.

1. לאחר בחינת כל החומר שהונח בפנינו וטיעוני הצדדים, שוכנענו כי אכן החלטות מנוף שלא להמליץ על התובעת לקבלת התמריץ היו שלא כדין. ההחלטות נעשו בחוסר תום לב, משיקולים זרים ובלתי ענייניים, ונבעו מנקמנות ומנטירת איבה לתובעת. להלן נימוקינו.
2. כפי שציינו לעיל, התמריץ האישי הינו תוספת לשכרם של המורים המותנה בעמידה בקריטריונים שונים. הקריטריונים של משרד החינוך החל משנת 2007 הינם כדלהלן:

"עפ"י החלטת בג"צ משרד החינוך פועל לגבש תוכנית חלופית למתן תמריצים למורים.

עד לאישור סופי של התוכנית, ההסדר של תימרוץ ותיגמול מיוחדים (חוזים אישיים) שניתן עד כה, ימשיך גם לשנה"ל תשס"ח והוא יחול רק על עובדי הוראה שאושרו בשנה"ל תשס"ז (לא כולל מורים חדשים) כמפורט להלן:

א. עובדי הוראה אשר הועסקו במסגרת התימרוץ המיוחד (חוזה אישי) בשנה"ל תשס"ז יאושרו בשנה"ל תשס"ח, האישור לא יהיה אוטומטי, והוא יהיה מותנה בקבלת דיווחים מילוליים על מידת הצלחתם של המורים בשנה"ל תשס"ז ובחוות דעת חיובית של מנהל המוסד, מפקח המוסד ומנהל המחוז.

ב. אנו מבקשים להקפיד על כך, כי מתוך המורים שאושרו בשנה"ל תשס"ז, רק מורים הממשיכים להצטיין בעבודתם, עם הוכחות על הצלחתם בקידום רמת ההישגים של תלמידיהם בשנה"ל תשס"ז, בעלי ערך מוסף למוסד החינוכי, יומלצו על ידכם."

..........

(ר' נספח ד' לתצהירה של גב' זהבה נבו - מוצג נ/3; ההדגשות במקור- מ.א.ח.)

הענקת התמריץ למורים מותנית בהגשת בקשה על גבי טופס מובנה, הכולל ארבעה חלקים:

חלק א - ממולא על ידי מנהל בית הספר וכולל את פרטי המועמד והנימוקים להעסקתו בחוזה אישי;

חלק ב – כולל את חוות דעתו של המפקח הישיר;

חלק ג – כולל את המלצת מנהל המחוז;

חלק ד – כולל את החלטת הועדה במשרד החינוך.

הבקשה מוגשת למשרד החינוך באמצעות המפקח, כפוף לקבלת המלצת מנהל המוסד ולאחר קבלת אישור מנהל המחוז (ר' סעיף 9 לתצהירה של גב' זהבה נבו – מוצג נ/3).

על מנת להפעיל את הליך אישור מתן התמריץ במשרד החינוך, על מנהל בית הספר להמליץ תחילה על מתן התמריץ והמלצה זו מועברת למפקח על בית הספר במשרד החינוך. כלומר המלצת מנהל בית הספר היא הגורם בלעדיו לא יחל תהליך הענקת התמריץ למורה.

1. התובעת שימשה במשך 16 שנה כרכזת מקצוע המתמטיקה במנוף והתמריץ שולם לה החל משנת 2002 ועד שנת תשס"ז. התובעת קיבלה לידיה, עבור בית הספר "מנוף –יד נתן" תעודת הערכה חתומה על ידי ד"ר יחיאל שילה, מנהל המינהל לחינוך התיישבותי וד"ר חזי סיטי, מפקח ממונה מחוזי על שירותי חינוך ורווחה. ההערכה ניתנה על קידום התלמידים במתמטיקה בשנת הלימודים התשס"ח, בה שימשה התובעת כרכזת מקצוע המתמטיקה בבית הספר (ר' נספח ה' לתצהיר התובעת - מוצג ת/1 ועדות התובעת בעמ' 26 לפרוטוקול, ש' 10-9).

יתרה מכך העדה, גב' מירי כהן, אשר משמשת כרכזת המתמטיקה בבית הספר מאז חודש 9/2008, ואשר החליפה את התובעת, המליצה על התובעת לקבל את התמריץ בשנת תשס"ט (על סמך הישגיה בשנת תשס"ח), וכך ציינה בהמלצתה:

"מרים ישראלי – מורה למתמטיקה במנופ שנים רבות, בעבר שימשה כרכזת המתמטיקה והובילה צוות מורים בהצלחה. מקצועית מאוד ומסורה לעבודתה".

(ר' עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 24-32)

בעדותה בפנינו העידה גב' מירי כהן את הדברים הבאים בעניין התובעת:

"ש. מי סייע לך בתפקידך כרכזת.

ת. תמיד מסייעים אחד לשני. אם אני פונה למורה מסויים ומבקשת עזרה אם הוא יכול לעזור הוא עוזר.

ש. לגבי התובעת.

ת. כשהיא התבקשה היא עזרה. אני ביקשתי ממנה.

ש. מה היתה הנכונות שלה.

ת. בסדר גמור. היא עשתה זאת מכל הלב.

ש. כרכזת מקצוע מתמטיקה אני מניח שאת קשובה לתלמידים ולמורה.

ת. קודם כל כמורה ואח"כ כרכזת.

ש. מה ידוע לך על הקשר בין התלמידים לתובעת.

ת. אני חושבת שיש קשר טוב.

ש. מה מיוחד בקשר בין התובעת לתלמידים.

ת. יש קשר טוב. אני לא יודעת מה מיוחד. אני לא יודעת לשים את האצבע."

(ר' עמ' 31 לפרוטוקול, ש: 4- 16)

גם מנהל בית הספר, מר מוריס מלכה, סבור כי התובעת הינה מורה טובה מבחינה מקצועית (ר' סעיפים 13 ו- 63 לתצהירו - מוצג נ/2).

עוד יוטעם כי המפקח מטעם משרד החינוך, מר אבי טולדנו, אשר בחן את עמידתה של התובעת בקריטריונים לקבלת התמריץ בשנת הלימודים תש"ע על סמך הישגיה בשנת הלימודים תשס"ט, ללא השלב של קבלת המלצת מנהל בית הספר, מצא לנכון להמליץ על התובעת לקבלת את התמריץ, הואיל ומידת הצלחת תלמידיה של התובעת בבחינות הבגרות דומה להצלחת תלמידיהם של המורים שהומלצו לקבלת התמריץ (ר' מוצג נ/1).

הנה כי כן, מהחומר שהונח בפנינו עולה, כי התובעת עומדת בקריטריונים אשר נקבעו על ידי משרד החינוך לקבלת התמריץ. התובעת הינה מורה מסורה המבצעת את עבודתה על הצד הטוב ביותר ומובילה את תלמידיה להישגים טובים; הומלצה על ידי גב' מירי כהן, רכזת המתמטיקה בבית הספר, לקבלת התמריץ; מוערכת על ידי מנהל בית הספר כמורה טובה; קיבלה תעודת הערכה ממשרד החינוך על קידום התלמידים במתמטיקה בשנת הלימודים תשס"ח וכן משרד החינוך עצמו בחן ומצא כי היא ראויה לקבלת התמריץ בשנת תש"ע.

1. התובעת העידה בתצהירה (מוצג ת/1) כי על אף שעמדה בקריטריונים לקבלת התמריץ, מנוף לא המליצה עליה לקבלת התמריץ בשנת הלמודים תשס"ט (על סמך הישגיה בשנת הלימודים תשס"ח). התובעת פנתה את מנהל בית הספר, מר מוריס מלכה, וביקשה לוודא הגשת ההמלצה עליה, ומר מוריס מלכה השיב לה, כי הוא בודאי יעביר את שמה יחד עם השמות של המורים האחרים וכי אינו רואה כל סיבה שלא להמליץ עליה (ר' סעיף ג(2) לתצהירה. מנהל בית הספר, מר מלכה, אישר בתצהירו קיומה של השיחה וכך העיד בעניין שיחה זו:

"לעניין הטענה בסעיף ג(2) לתצהיר התובעת – 16. מטבע הדברים, לא פירטתי את מלוא השיקולים, ועפ"י בדיקתי וייעוץ שקיבלתי לאחר הגשת התביעה, לא חלה עלי כל חובה לפרט בצורה פורמאלית את הנימוקים במועד זה.

יש לזכור כי סברנו שלא ניתן להמליץ וכל הדיון היה תיאורטי.

ברצוני להעיר שהתובעת טמנה לי פח במובן זה שבעוד אני נוהג בה כחבר, היא עסקה באיסוף ראיות לתביעה עתידית."

(ר' סעיפים 57, 58 ו-59 לתצהירו ש מר מלכה - מוצג נ/2)

מעדותה של התובעת ומעדותו של מנהל בית הספר, מר מלכה, עולה כי בשיחתם מר מלכה לא אמר לתובעת את האמת והציג בפניה מצג שווא. באותה עת מר מלכה ידע היטב שהוא אינו עומד להמליץ על התובעת לקבלת התמריץ בשנת הלימודים תשס"ט ובמקום לומר לה את האמת, הוא הודיע לה שהוא כן ימליץ עליה, כפי שימליץ על יתר המורים וכי אינו רואה כל סיבה שלא להמליץ עליה.

לשיטתו של מנהל בית הספר, מר מלכה, אי אמירת האמת לתובעת והצגת מצג שווא בפניה, הוא "מעשה חברי" הנובע מתוך רצון שלא לפגוע בה. היעלה על הדעת כי מנהל בית ספר לא יאמר את האמת לאחת ממורותיו ויציג בפניה מצג שווא?! האם אי אמירת האמת והצגת מצג שווא הם בגדר "מעשה חברי"?! לא זו בלבד שמנהל בית הספר לא מצא מקום להתנצל בפני התובעת על מצג השווא, הוא מאשים אותה כי טמנה לו פח. לא ירדנו לסוף דעתו של מנהל בית הספר מהו הפח שטמנה לו התובעת. האם הגשת תביעה לגיטימית לבית הדין לקבלת התמריץ (שהוא שכר עבודה), היא בגדר "טמינת פח"? או שמא הגשת תצהירָהּ בו העידה על פגישתה עם המנהל ועל הדברים האמיתיים שאמר לה - היא בגדר "טמינת פח"?!

1. התובעת העידה כי המנהלן במנוף, מר אבי, הזמין אותה לחדרו לצורך שיחה ביום 23.11.2008, עוד בטרם ניתן פסק הדין האזורי (פסק הדין ניתן ביום 26.8.2009) ובשיחה זו הציע לה הצעה, לפיה באם תבטל את תביעתה בבית הדין האזורי, יוכנס שמה לרשימת המומלצים לקבלת התמריץ. התובעת ראתה בהצעה זו ניסיון סחיטה, והשיבה למנהלן אבי ביום 27.11.2008, בשיחה טלפונית, אותה הקליטה, כי היא ראויה להמלצה וכי היא משיבה בשלילה להצעתו (ר' תמליל השיחה - נספח ד' לתצהיר התובעת – מוצג ת/1).

מנהל בית הספר, מר מוריס מלכה, מסכים כי שיחה זו עם המנהלן אבי אכן התקיימה, ברם לפי מיטב ידיעתו פעולת הכלכלן (המנהלן) אבי נעשתה בתום לב, ללא אישור או ייעוץ משפטי ואינה משקפת את עמדת בית הספר (ר' סעיפים 16-19 לתצהירו של מר מלכה). בשים לב לעדויות שהובאו בפנינו והשתלשלות העניינים לא שוכנענו כי הצעה זו אינה משקפת את עמדת בית הספר.

1. עוד העידה התובעת בתצהירה כי שימשה כרכזת מקצוע המתמטיקה בבית הספר במשך כ-16 שנה במהלכן זכתה להצלחה רבה ולהערכה רבה על תפקודה כרכזת. בחודש פברואר 2008 הודיע לה מנהל בית הספר באותה שנה, מר וייל, כי בשנת הלימודים הבאה שתחל מחודש 9/2008 לא תשמש יותר כרכזת המתמטיקה. התובעת טוענת כי ההחלטה להדיחה מתפקיד רכזת מקצוע המתמטיקה, לא נבעה בגלל אי תפקוד והישגים, אלא בשל רצונה של מנוף להתנקם בה ולהתנכל לה עקב הגשת התביעה לבית הדין בגין אי קבלת התמריץ בשנת תשס"ח, שהתבררה בפני מותב בראשות כב' השופטת רימון (ר' פרקים ד' ו- ה לתצהיר התובעת). מנוף לא הוכיחה כי היתה עילה להדחת התובעת מריכוז המתמטיקה, מה גם שבאותה שנת הלימודים תשס"ח, לאחר שכבר הודיעו לתובעת כי תודח מריכוז המקצוע, קיבל בית הספר את תעודת ההערכה על קידום התלמידים במתמטיקה (ר' נספח ה לתצהיר התובעת).

לא למותר לציין, כי ביום 22.10.2009 מנהל בית הספר, מר מוריס מלכה, הזמין את התובעת לשיחה בחדרו ובאותה שיחה ציין, שאינו מרוצה מתפקוד הרכזת הנוכחית במתמטיקה (גב' מירי כהן) והביע רצונו, כי התובעת תשוב למלא תפקיד זה (ר' פרק ו' סעיפים 8 ו-9 לתצהיר התובעת).

מר מלכה, מסכים ששיחה זו התקיימה ובה אכן אמר את הדברים, וכך העיד בתצהירו:

"באותה שיחה, שהגדרתי 'לא לציטוט', הודעתי לתובעת כי אני שוקל להחזירה לתפקיד מרכזת מקצוע המתמטיקה, מאחר ואיני מרוצה מביצועי המרכזת הנוכחית.

כאמור ביקשתי מהתובעת לשמור סוד בעניין ולא לצטט אותי, מאחר ועמדתי עוסקת במורה אחרת, שאיני רוצה ואיני צריך לפגוע בה, ולכן הדברים נאמרו בדיסקרטיות, לרבות ביחס לצדדים שלישיים כגון המרכזת המכהנת, ומורים אחרים שאולי רואים עצמם מועמדים להחליפה ועלולים להתאכזב.

לאחר שהתובעת יצאה בתרועה בעניין זה במסגרת תצהירה, בחנתי את התאמתה מחדש, שכן דיסקרטיות וממלכתיות הן תכונות נחוצות לתפקיד מרכזת מקצוע, והתנהלותה של התובעת היוותה 'סכין בגבי' לאחר ששקלתי למנותה מחדש."

(ר' סעיפים 28, 29 ו-30 לתצהירו של מר מלכה).

יוטעם כי השיחה של התובעת עם מר מלכה התקיימה ביום 22.10.2009 והתובעת הגישה את תביעתה מושא דיוננו לבית הדין ביום 27.10.2009.

מעדותו של מר מלכה ומיתר הראיות עולה כי התובעת הייתה מרכזת טובה של מקצוע המתמטיקה, אשר קידמה את תלמידיה במידה רבה. שוכנענו כי הדחתה מריכוז מקצוע המתמטיקה נבעה מרצונה של מעוף לנקום בה ולהתנכל לה, עקב הגשת התביעה בעניין התמריץ לשנת תשס"ח, שהתבררה בפני כב' השופטת רימון ואשר בה זכתה. כך גם אי מינוי התובעת מחדש לרכזת, הגם שהיא מתאימה לכך, נבע מנקמה והתנכלות, עקב הגשת התביעה מושא דיוננו והגשת תצהירה לבית הדין, בו פירטה את השתלשלות הדברים כפי שקרו באמת. הנה כי כן, לגישתו של מנהל בית הספר, מנוף יכלה להתנכל לתובעת ולהדיחה מתפקידה כרכזת, עקב הגשת התביעה לבית הדין, ברם התובעת אינה רשאית לפנות לבית הדין ולהעיד על הדברים כהווייתם, כי עדות זו, לשיטתו, היא בבחינת "תקיעת סכין בגבו!!

1. מנוף טוענת כי לצורך מתן המלצה לקבלת התמריץ, גיבשה מודל הערכה לפיו יש צורך "בערך מוסף" לשם קבלת ההמלצה, ובתובעת לא התמלא התנאי של "ערך מוסף".

מתצהירו של מר מוריס מלכה, עולה בבירור כי הסיבה האמיתית, העומדת בבסיס החלטת מנוף, שלא להמליץ על התובעת לקבלת התמריץ בשנת תשס"ט, היא הגשת התביעה לבית הדין על ידי התובעת, בעניין החלטת מנוף, שלא להמליץ על אף אחד ממורי בית הספר לקבלת התמריץ בשנת הלימודים תשס"ח. לא למותר לציין כי התובעת זכתה בדינה בתביעה זו. מפאת חשיבותם נביא את הדברים כלשונם:

"6. יודגש שעל רקע זה, קיבלו כל תשעת המורים שקיבלו תמריצים בעבר את גישת ההנהלה על מנת ליצור אווירה שקטה ורגועה בבית הספר ועל מנת שהתלמידים לא יפגעו ואילו התובעת, סירבה לקבל את ההחלטה, תבעה את בית הספר ומנהליו, ובכך אני רואה פגיעה חמורה של התובעת במערכת, שפוגעת בהעכרה המערכתית של התובעת.

7. התובעת תבעה תמריץ בגין אותה שנה כאשר יתר המורים הסכימו שלא לקבל תמריצים באותה שנה, למטרות אותן הסברתי לעיל, אני סבור כי התובעת אינה זכאית לתמריץ נשוא התביעה הנוכחית שכן במעשה זה יצרה ערך מוסף שלילי והוספת אי אמון במערכת, המאוד לויאלית לעובדיה.

8. התובעת, אחת ה-10 מורים שקיבלו תמריצים בעבר, מיאנה להשלים עם ההחלטה והחלה לפעול נגדה תוך הסתייעות בעו"ד שיעץ לה בתכנון מהלכיה בקרב חבריה לעבודה ובהנהלת בית הספר.

9. כמובן שזכותו של כל אדם לפעול להגנה מפגיעה בכיסו ושכרו, ואף רצוי להסתייע בעו"ד, אך כל זכות היא יחסית, ולכל מאבק, יש תוצאות, השלכות, ונזקים, גם לא מתוכננים.

10. התובעת ניהלה תביעת סרק אישית נגד מנהליה הבכירים שנדחתה, לאחר שסירבה מכל וכל למחוק אותה?

11. יצוין כי התובעת הינה מורה יחידה מתוך עשרה מורים אשר בחרה לתבוע את בית הספר, תוך הפעלת אמצעים חריגים במערכת יחסים "בית ספרית" כגון הקלטות של צוות המנהלה וכד'.

התנהלות התובעת בתיק זה דומה לפעולותיה בהליך הקודם.

12. איני יכול לקבל מצב לפיו המורה – התובעת תחליט לתבוע את העמותה, בעוד כל יתר חבריה, שגם קיבלו תמריצים בעבר, בחרו לקבל את גישת ההנהלה והמפקח לפיה בשנת תשס"ז לא יומלצו מענקים כלל על מנת לשמור על שקט תעשייתי ולמתן את התסיסה בקרב מורי בית הספר.

13. מבחינתי, מורה זו, אשר בחרה להפר את המדיניות לשמור על שקט תעשייתי ואוירה טובה בבית הספר, אינה ראויה להמלצתי לתמריץ, על אף היותה מורה טובה מבחינה מקצועית טכנית.

...

14. התובעת גם עתה לא מתעכבת לחשוב על השלכות אפשרויות של ניגוח מנהלה הנוכחי בתביעה זו, הליך שלישי בו פתחה בתקופה של כשנתיים נגד מקום עבודתה."

(ההדגשות במקור –מ.א.ח.; ר' סעיפים 14-6 לתצהירו של מר מלכה – מוצג נ/2).

גם בעדותו הסביר מר מלכה, כי העדר "הערך המוסף" בבסיס ההחלטה שלא לתת לתובעת המלצה לקבלת התמריץ - הוא הגשת התביעה לבית הדין נגד בית הספר:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 22 לתצהירך. כשאתה מדבר בסעיף 22 על הערך המוסף מה הוא הערך המוסף אותו רואה הנהלת בית הספר?

ת. מורה בבית הספר שלא מקבל את החלטת הנהלת בית הספר והכפר ויוצר אווירה לא נעימה בבית הספר, האם זה לא ערך מוסף?

ברגע שמורה לא מקבל החלטות מאוד מאוד קריטיות בתמונה הכוללת של בית הספר. התובעת סרבה לקבל את ההחלטה. זה נאמר והעובדה שזכותה לתבוע בבית המשפט. זה שהיא תבעה את מנוף בבית הדין זה אומר שהיא לא קיבלה את ההחלטה."

(ההדגשה שלנו, מ.א.ח.; ר' עמ' 39 לפרוטוקול, ש' 32-25)

ובהמשך העיד מר מלכה:

"ש. אתה מנית מספר דברים על התנהגותה של התובעת לעניין הערך המוסף כאשר באת לשקול אם להמליץ בשנת תשס"ט בגין תשס"ח, נכון?

ת. אני ציינתי את הדבר הכי מרכזי בגין אי המלצה שוב אני מזכיר אי אפשר להתעלם ממצבו של חדר המורים בבית הספר. ואם מורה מתעלם ממצב חדר המורים, אני שואל האם זה לא ערך מוסף או אי ערך מוסף של מורה שצריכים להמליץ עליו ליתן לו תמריץ.

ש. כלומר רק מורה שסר למרותה של ההנהלה יומלץ?

ת. זו לא מרותה, זו החלטה והיא מאוד שקולה ונבונה.

ש. גם אם היא פוגעת בזכויות המורה?

ת. לעיתים גם לטובת חדר המורים ולטובת הכלל לדעתי האישית אני חושב שמרים הייתה צריכה לוותר לשנה אחת כמו כל המורים שויתרו על מנת שיהיה שקט תעשייתי."

(ר' עמ' 40 לפרוטוקול, ש' 25-17)

מר מלכה ציין בעדותו שלא רק עניין הערך המוסף היה נימוק בבסיס החלטתו שלא להמליץ על התובעת בשנת תשס"ט, אלא גם ההקלטה שהקליטה התובעת את המנהלן אבי היתה אחד הנימוקים וכך העיד:

ש. זאת אומרת שזו בעצם הסיבה מדוע לא קיבלה התובעת בשנת תשס"ט בגין תשס"ח את התמריץ?

ת. לא זו בלבד כי ערך מוסף וכל ההתנהלות מסביב של התובעת של ההקלטה, האווירה שנוצרה בתוך חדר המורים.

ש. מתי היו ההקלטות ומתי היתה ההמלצה?

ת. המלצה של תשס"ט בגין תשס"ח אני חושב שזה היה באוקטובר 2008.

ש. מתי היו ההקלטות?

ת. אחרי 10/08.

ש. מתי נודע לך על ההקלטה?

ת. גם אחרי. נודע לי על ההקלטה אני חושב מהתצהיר.

ש. אם כך איך מרכיב ההקלטה יכול לשמש פרמטר בקבלת ההחלטה בתשס"ט ביחס לתשס"ח?

ת. הוא לא היה מרכיב יחידי."

(ר' עמ' 40 לפרוטוקול, ש' 13-1)

הנה כי כן, הגם שביצוע ההקלטה בשנת תשס"ט נעשה לאחר מתן ההמלצות, מר מלכה מעיד כי ביצוע ההקלטה היה אחד הנימוקים לאי מתן ההמלצה לתובעת בשנת תשס"ט. בעניין ההקלטה יוטעם כי הקלטת המנהלן אבי ממנוף, אשר התנה את מתן ההמלצה בביטול התביעה בבית הדין, היה צעד לגיטימי, בו רשאית היתה התובעת לנקוט, שהרי התובעת אמורה להוכיח את טענותיה בבית הדין, ובמיוחד כשמדובר בהנהלה שרוכשת לה איבה וטינה, וברי שלא היה מקום לכך שהקלטה לגיטימית זו תהווה נימוק לאי מתן המלצה לתובעת.

1. מנוף לא המליצה על התובעת גם בשנת תש"ע. התובעת העידה בתצהירה בעניין זה, כי באותה פגישה מיום 22.10.2009 שהייתה לה עם מר מלכה, אמר לה מר מלכה כי לדעתו היא זכאית לתמריץ, והוא מעוניין להמליץ עליה, ברם הוא אינו יכול להמליץ לאור הנחיות משרד החינוך, הדורשות שרק מורה שאושר וקיבל תמריץ שנה קודם, יוכל להיות מומלץ באותה השנה.

אכן משרד החינוך הנחה את בתי הספר, כי רק מורים שקיבלו את התמריץ בשנת הלימודים תשס"ז יאושרו גם בשנת הלימודים תשס"ח והנחיה זו חלה גם בשנות הלימודים תשס"ט ותש"ע. ברם כאמור בשנת תשס"ח מנוף לא המליצה על אף אחד ממוריה לקבלת התמריץ, עקב התמרמרות המורים, שלא יכלו לקבל את התמריץ, מכאן עולה שבהתאם להנחיות משרד החינוך, מנוף לא יכולה הייתה להמליץ על איש מהמורים בשנת תשס"ט, אך לא כך היו פני הדברים. מנהל בית הספר מר מלכה, הגם שהיה מודע להנחיות משרד החינוך, המליץ בשנת תשס"ט על שבעה-עשר מורים, שלא קיבלו תמריץ בשנת תשס"ח (ר' עדותו בעמ' 36 לפרוטוקול ש' 33 עד עמ' 37 ש' 26), ומשרד החינוך אישר ליתן את התמריץ רק לשבעה מורים, שאמנם לא קיבלו תמריץ בשנת תשס"ח, ברם כן קיבלו תמריץ בשנת תשס"ז, כפי שהתובעת קיבלה תמריץ בשנה זו.

גב' זהבה נבו, הממונה הארצית על דיור ותמריצים במשרד החינוך נשאלה בעניין זה וכך העידה:

"ש. זה נכון שנספח ג' לתצהיר התובעת (ההנחיות) התייחסו לקבלת התמריץ ששולם בשנת תשס"ט בגין תשס"ח, הן ההנחיות מיום 14.7.08?

ת. נכון.

ש. נכון שעל פי הפסקה השנייה לאותו נספח על מנת להיות זכאי להיות מועמד לקבלת תמריץ בשנת תשס"ט על המועמד לקבל תמריץ שנה קודמת?

ת. בעיקרון התשובה חיובית למעט מקרים של מורים שיוצאים לשנת שבתון או לחל"ת או במקרים שלפני הבג"צ שמורים לא הומלצו שנה אחת ע"י מנהל המוסד.

ש. המדיניות של משרד החינוך הייתה גמישות בנושא?

ת. כן." (ר' עמ' 43 לפרוטוקול , ש' 17-9)

ובהמשך העידה גב' נבו:

"ש. נשאלת קודם לגבי הפסקה השני שבמסמך ד' לתצהירך, תבהירי למה שכתוב בסוגרים לא כלל מורים חדשים. מה בדיוק ההגבלה החדשה שהתווספה והאם היא חלה על מורים שקיבלו בשנים קודמות תמריצים.

ת. משמעות הפסיקה אומרת שעד שמשרד החינוך יגבש תוכנית חלופית למתן תמריצים אנו נמשיך לאשר חוזים אישיים למורים שאושרו בשנת הלימודים תשס"ז, לא למורים חדשים כמובן כפוף להמלצות האישור לא יינתן אוטומטית.

ש. בשנת תשס"ח בגין תשס"ז בית ספר מנוף החליט שלא להמליץ על אף מורה, בשנת תשס"ט בגין שנת תשס"ח בית הספר הגיש 17 המלצות כאשר 7 מהן אושרו. מדוע אושרו ומה היה ידוע לבית הספר בעניין זה?

ת. כל מנהל מוסד חינוכי קיבל את החוזר שלנו שמתוכו הובן לו כי לא ניתן לאשר חוזים אישיים למורים חדשים. מורים חדשים שלא קיבלו בתשס"ז. אישרנו ל-7 מורים שאושרו בתשס"ז.

בתשס"ט משרד החינוך אישר את המורים על סמך זה שהם אושרו בתשס"ז הגם שלא הוגשו לגביהם המלצות בתשס"ח.

ש. מי המליץ על אותם המורים לשנת הלימודים תשס"ט.

ת. מנהל בית הספר, המפקח על המוסד ומנהל המחוז."

(ר' עמ' 46 לפרוטוקול, ש' 33-21 ועמ' 47 ש' 4-1)

לא למותר לחזור ולציין כי משרד החינוך אישר לתובעת את התמריץ בשנת תש"ע, הגם שלא קיבלה את התמריץ בשנות הלימודים תשס"ח ותשס"ט.

מאמור לעיל עולה כי טענת מנהל בית הספר, מר מלכה, כפי שהציגה לתובעת, שאינו יכול להמליץ עליה בשנת תש"ע לאור הנחיות משרד החינוך - לאו טענה היא, וברי כי אם מר מלכה היה ממליץ על התובעת בשנת תש"ע, כפי שהמליץ על המורים בשנת תשס"ט, משרד החינוך היה מאשר לה את התמריץ.

מעדותו של מר מלכה עולה, כי הנימוק האמיתי לאי המלצתו ליתן לתובעת את התמריץ בשנת תש"ע הוא כהגדרתו "הערך המוסף השלילי" - היינו הגשת התביעה לבית הדין, ברם מר מלכה בחר לומר לתובעת כי הוא לא המליץ עליה רק מן הטעם של העדר רצף, לפי הנחיות משרד החינוך וזאת, לדבריו, על מנת לתת לה הרגשה טובה (ר' עדותו של מר מלכה בעמ' 40 לפרוטוקול ש' 27 עד עמ' 41 ש' 18; וכן עדותו בתצהירו בפרק ג' סעיפים 53, 55 ו-56).

הנה כי כן, גם בשנת תש"ע הסיבה לכך שהתובעת לא הומלצה לקבלת התמריץ היא הגשת התביעה לבית הדין, בה זכתה בדינה. גם הפעם מנהל בית הספר, מר מלכה, הציג לתובעת מצג לא נכון ובמקום לומר לתובעת את הסיבה האמיתית, שהיא הגשת התביעה לבית הדין ובמילותיו "ערך מוסף שלילי", אמר לה בפגישתם ביום 22.10.2009 כי לדעתו היא זכאית לתמריץ, והוא מעוניין להמליץ עליה, ברם הוא אינו יכול להמליץ, לאור הנחיות משרד החינוך.

זכות הגישה לערכאות

1. ברי כי התובעת רשאית הייתה לעשות שימוש בזכות היסוד הקנויה לה ולפנות לבית הדין בתביעות לצורך עמידה על זכויותיה, ובתוך כך רשאית הייתה להכין ולהגיש את ראיותיה ותצהיריה, אשר בהם היה עליה להעיד את האמת ולהביא בפני בית הדין את השתלשלות העניינים הרלוונטית לתביעותיה.

על חשיבותה של זכות הגישה לבית המשפט עמד כב' השופט חשין בפסק דין ארפל אלומיניום:

"הכול מסכימים כי המדובר הוא בזכות מן המעלה העליונה..... זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית -המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק. בזאת נשתנתה הרשות השופטת משתי אחיותיה - הרשות המחוקקת והרשות המבצעת - ששתי אלו האחרונות יוזמות ועושות, אם בתחום החקיקה ואם בתחום המעשה, בעוד אשר הרשות השופטת יושבת על מושבה ומצפה כי יבואו אליה לקבל את חוות-דעתה ואת הכרעותיה. וכנאמר על משה: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפּ.ט אֶת-הָעָם וַיַּעֲמ.ד הָעָם עָל-משֶׁה מִן-הַבּ.קֶר עַד-הָעָרֶב" (שמות יח יג). שניים אלה הם הנדרשים לשיפוט: שופט היושב על מושבו ומתדיינים העומדים לפניו. באין מתדיינים יישב בית-המשפט בטל וחסר-מעש, ובית-משפט שאין מתדפקים על שעריו כמוהו כמו-לא-היה. נדע מכאן, כי חסימת הדרך לבית-משפט - בין במישרין בין בעקיפין - ולו באורח חלקי, חותרת תחת ה- etre'raison d של הרשות השופטת. ופגיעה ברשות השופטת פירושה פגיעה ביסוד הדמוקרטי של המדינה. באין רשות שופטת, באין ביקורת על מעשי הפרט והשלטון, ייפרע עם ותאבד ממלכה. באין ביקורת שיפוטית יאבד שלטון החוק ותיעלמנה זכויות-היסוד. ראו והשוו: בג"צ 294/89 המוסד לביטוח לאומי נ' ועדת העררים על פי סעיף 11 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970, פ"ד מה(5) 455, בעמ' 450. בחסימת הדרך לבית-משפט ייעלם ואיננו הדיין, ובאין דיין ייעלם אף הדין עימו."

(ר' בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נ"א(3) 577, בעמ' 631-632)

כבר נפסק כי בית ספר, כדוגמת בית ספר מנוף, הוא למצער גוף דו-מהותי, עליו חלים עיקרי הצדק הטבעי ובהם חובות תום הלב וההגינות, כמו גם כללי המשפט המנהלי וחובות מתחום המשפט הציבורי (ר' ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה – בן נון, ניתן ביום 21.8.2008; ע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר-אילן –קיסר, ניתן ביום 24.3.2005; בג"ץ 4485/08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב, ניתן ביום 5/10/2009). עקרונות המשפט המנהלי מחייבים מתן החלטה באופן ענייני, בתום-לב ובסבירות (ר' ע"ע 1334/02 נוסצקי – משרד החינוך, ניתן ביום 7.12.2004).

1. לצערנו הנהלת מנוף לא פעלה כפי שגוף דו מהותי אמור לנהוג ולא נהגה בהתאם לכללי המשפט המנהלי. החלטותיה היו בלתי סבירות, בלתי ענייניות ונגועות בשיקולים זרים, ונעשו בחוסר הגינות ותום לב. מנוף התנכלה, נקמה והענישה את התובעת, על כך שהעזה להגיש נגד מנוף תביעות לבית הדין ועל כך שהעזה להגיש ראיות ועדויות רלוונטיות לבית הדין לצורך הוכחת תביעותיה. מנוף החליטה שלא להמליץ על התובעת לקבלת התמריץ, עקב הגשת תביעותיה לבית הדין, ובכך שללה ממנה את קבלת התמריץ, בשנות הלימודים תשס"ט ותש"ע. רק במהלך הדיון, ולאור פניית בית הדין, הסכים משרד החינוך לבדוק את כשירותה של התובעת לקבלת התמריץ בשנת תש"ע, ללא המלצת בית ספר מנוף, ולאחר הבדיקה אישר את התמריץ ושילמו לתובעת.

כך גם עקב הגשת התביעה הדיח בית ספר מנוף את התובעת מריכוז מקצוע המתמטיקה, הגם שהתובעת היא המורה המתאימה לכך, כמו כן מנהל בית הספר מאן להשיב לתובעת את רכזות המקצוע, הגם שסבר שהיא המתאימה לכך, וזאת רק משום שהתובעת הגישה תצהיר לבית הדין ובו גוללה את השתלשלות העניינים האמיתית. לא זו בלבד שמנהל בית הספר לא המליץ על התובעת לקבלת התמריץ בשל הגשת תביעותיה, אלא שגם בשיחותיו עמה הציג בפניה מצגי שווא ומסר לה נימוקים לא נכונים לאי המלצתה. באשר לתמריץ בשנת הלימודים תשס"ט מנהל בית הספר אמר לתובעת כי הוא ימליץ עליה וכי אינו רואה כל סיבה שלא להמליץ עליה, זאת אמר כאשר ידע היטב כי לא ימליץ עליה. גם בשנת הלימודים תש"ע אמר מנהל בית הספר לתובעת כי הוא מאוד רוצה להמליץ עליה, ברם אינו יכול בשל הנחיות משרד החינוך, דבר שהוכח שאינו נכון והראיה לכך שמשרד החינוך, בסופו של יום, אישר לתובעת את התמריץ בשנת תש"ע. מנהל בית ספר אמנם סבר כי בשני המקרים הצגת מצגי השווא נעשו מתוך חברות ועל מנת להגן על התובעת מפני פגיעה, ברם אנו לא סוברים כי מצגי השווא הם בגדר "מעשה חברי" דווקא, כך גם לא מצאנו כי הם היטיבו דווקא עם התובעת.

1. עוד נוסיף כי דרך התנהלותה של מנוף אינה מתיישבת גם עם הוראת סעיף 28א לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, הקובעת כי:

"לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו ולא יפטרו מהעבודה מחמת תביעה שהגיש העובד... בתום לב לתשלום שכר מולן או לפיצויי הלנת שכר."

סעיפים 10-9 לחוזה העבודה

1. מנוף טוענת כי התובעת מנועה מלטעון כל טענה שהיא בקשר לאי קבלת התמריץ, זאת בשים לב לסעיפים 10-9 לחוזה העבודה שלה, הקובעים:

"9. ידוע לי כי אם אקבל גמול מיוחד זה לא אקבל התמריצים הניתנים באזורי עדיפות לאומית.

10. כמו כן, ידוע לי כי התמריץ המיוחד של החוזה האישי ניתן לי לשנה"ל תשס"ח בלבד ביוזמת משרד החינוך התרבות והספורט וע"פ שיקולו הבלעדי, אין לי כל תביעה או דרישה כלפי משרד החינוך להמשיך לקבל את התמריץ לשנה נוספת"

ראשית יאמר כי סעיף 9 איננו רלוונטי לענייננו ומנוף לא הוכיחה כי התובעת קיבלה גמול מיוחד, המונע ממנה את הזכאות לקבל את התמריץ האישי.

שנית, סעיף 10 לחוזה דן ביחסים הבין אישיים שבין התובעת למשרד החינוך ולא בין התובעת למנוף. בנוסף, הסעיף קובע כי לתובעת לא תהיה טענה כלשהי כלפי משרד החינוך בגין אי קבלת התמריץ, אך אין פירושו שמנוף חסינה מתביעות בגין מעשיה שלה, אשר הובילו לאי קבלת התמריץ. לו מנוף הייתה ממליצה על התובעת לקבלת התמריץ, ומשרד החינוך היה מחליט שלא לאשר לתובעת את התמריץ, ניתן היה לעשות שימוש בסעיף זה.

ברם בענייננו, משמנוף במעשיה הביאה לתוצאה בה נשלל מהתובעת התמריץ, ללא קשר להחלטת משרד החינוך, אין היא יכולה לעשות שימוש בסעיף זה.

סיכומם של דברים:

1. שוכנענו, כי שלילת ההמלצות מהתובעת פעם אחר פעם, בשנות הלימודים תשס"ט ותש"ע, נעשתה תוך פגיעה בזכות היסוד של התובעת לפניה לערכאות. החלטות מנוף שלא להמליץ על התובעת היו בלתי סבירות, בלתי ענייניות ונגועות בשיקולים זרים, ונעשו בחוסר הגינות ותום לב, תוך התנכלות, נקמנות והענשת התובעת. התנהגות מנוף גרמה לתובעת לנזק והוא אי קבלת התמריץ בשנת תשס"ט, המהווה שכר עבודה. (נחזור ונציין כי התמריץ לשנת הלימודים תש"ע שולם על ידי משרד החינוך). ברי כי התובעת אינה יכולה לתבוע את התמריץ לשנת תשס"ט ממשרד החינוך, משמנוף לא הגישה את הבקשה עבור התובעת במועד. משמנוף גרמה לתובעת נזק - אנו מקבלים את תביעת התובעת לתשלום פיצוי כספי בגובה התמריץ שהיה אמור להשתלם לה בשנת תשס"ט.

גובה התמריץ הוא בשיעור של 80% מהשכר המשולב של התובעת. התובעת הוכיחה כי שכרה המשולב בשנת תשס"ט עמד על סך של 6,034 ₪ ומכאן שגובה התמריץ עמד על סך של 4,827 ₪ לחודש. מנוף לא חלקה על כך, ולכן אנו קובעים כי על מנוף לשלם לתובעת 4,827 ₪ X 12 חודשים ובסך הכל 57,926 ₪.

טענת מנוף בדבר שיהוי

1. מנוף טוענת כי תביעתה של התובעת בעניין ההמלצה לשנת תשס"ט, הוגשה בשיהוי של כשנה, לאחר שמנוף שינתה את מצבה לרעה הואיל והסתמכה על שתיקתה של התובעת והיותה של המדינה נתבעת נוספת בתיק (אכן באופן רגיל משרד החינוך נושא בתשלום התמריץ למורים).
2. התובעת העידה לעניין זה כי בתחילת שנת תשס"ט, המועד בו היה על בית הספר למסור את המלצותיו למשרד החינוך עבור קבלת התמריץ בתשס"ט, פנתה לרכזת המתמטיקה, הגב' כהן, ולמנהל בית הספר, מר מלכה ושניהם מסרו לה כי יש בכוונתם להמליץ עליה לקבלת התמריץ, משכך היתה התובעת סמוכה ובטוחה כי ההמלצה בעניינה הוגשה למשרד החינוך. רק בחודש אפריל 2009, מועד תחילת תשלום התמריץ נכחה התובעת לדעת כי בית הספר לא המליץ עליה וכי היא לא תקבל את התמריץ בשנת תשס"ט. בנוסף, בחודש אפריל 2009 טרם ניתן פסק הדין בעניין תביעתה של התובעת בתיק עב' 4288/07 (פסק הדין ניתן ביום 26.8.2009) ולפיכך ביכרה התובעת להמתין עם הגשת התביעה עד למתן פסק הדין בעניין התביעה המתייחסת לשנת תשס"ח.
3. כאמור לעיל, בית הספר הגיש את המלצותיו ליתר המורים בתחילת שנת הלימודים תשס"ט. בעת הזו סברה התובעת כי הואיל ומנהל בית הספר ורכזת מקצוע המתמטיקה המליצו עליה הרי שהיא תקבל את התמריץ בשנה זו, משכך לא היה מקום לפנייה לבית הדין. התובעת גילתה רק בחודש אפריל 2009 (לקראת סוף שנת הלימודים תשס"ט) כי בית הספר לא המליץ עליה לקבלת התמריץ בשנת תשס"ט. יוטעם כי גם אם התובעת היתה מגישה את תביעתה בחודש אפריל 2009, משרד החינוך לא היה משלם לה את התמריץ בשנת תשס"ט, משבית ספר מנוף לא הגיש את המלצתו למשרד החינוך עד לסוף חודש אוקטובר 2008, ומשחלף המועד להגשת ההמלצה, משרד החינוך אינו משלם את התמריץ. בנסיבות אלה אין לבית ספר מנוף, אלא להלין על עצמו, על כך שלא המליץ על התובעת במועד. עוד יוטעם כי משתביעתה של התובעת בעניין התמריץ לשנת תשס"ח היתה תלויה ועומדת בבית הדין באותה עת, צדקה התובעת בכך שהמתינה לתוצאות פסק הדין בעניינה בטרם תפנה בתביעה נוספת בעניין התמריץ לבית הדין. פסק הדין בעניינה של התובעת ניתן כאמור ב- 26/8/2009; התובעת פנתה לבית הספר ביום 13.9.2009 בדרישה לקבלת פיצוי בגין אי קבלת ההמלצה והתמריץ בשנת תשס"ט ומשלא נענתה, הגישה תביעתה זו. משכך אין מדובר בנסיבות העניין בשיהוי, אשר יש בו כדי לחסום את הגשת תביעת התובעת לבית הדין, ואנו דוחים את טענת מנוף בעניין.
4. נוסיף ונציין כי עילת תביעת התובעת היא חוזית, וזו מתיישנת בחלוף שבע שנים מיום היווצרותה.

פיצוי בגין עגמת נפש

1. בתביעתה עותרת התובעת לתשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. התובעת טוענת כי גרירתה להליכים משפטיים במהלך עבודתה בבית הספר הסבה לה עגמת נפש רבה המחייבת פיצוי. העובדה שעסקינן במהדורה שניה, לאחר התדיינות ארוכה במהדורה הראשונה, אינה עניין של מה בכך ומן הראוי שמנוף תישא בהוצאות התנכלותה לתובעת והפלייתה ותפצה אותה. כוחות הנפש שנדרשה התובעת לגייס לצורך ההתמודדות עם טענות הסרק כנגדה פגעו באיכות חייה ולא בצדק. הפלייתה במקום העבודה מעצימה את הזכות לפיצוי נוכח טיבה של הפגיעה וזאת מתעצמת על רקע העובדה שמשרד החינוך אישר לתובעת את התמריץ לשנת תש"ע.
2. ערים אנו להלכה כי פיצוי בגין עגמת נפש לא יינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים הקיצוניים (ר' ע"ע 360/99 אהרון כהן – מדינת ישראל, פד"ע לח 1).

ברם מכל החומר שהובא לפנינו שוכנענו כי מנוף התנהלה באופן בלתי ראוי כלפי התובעת, שהינה עובדת קבועה ומוערכת ולא הייתה מחלוקת על כישוריה המקצועיים כמורה למתמטיקה וכמרכזת בתחום זה. החלטותיה של מנוף היו בלתי סבירות ובלתי ענייניות ונגועות בשיקולים זרים, ונעשו בחוסר הגינות ותום לב, תוך מסכת של התנכלויות, נקמנויות והענשת התובעת. מנוף החליטה שלא להמליץ על התובעת לקבלת התמריץ, עקב הגשת תביעותיה לבית הדין, ובכך שללה ממנה את קבלת התמריץ, בשנות הלימודים תשס"ט ותש"ע. עקב הגשת תביעותיה שללה מנוף מהתובעת את הרכזות במקצוע המתמטיקה, ומאנה להשיב לה אותה עקב הגשת ראיותיה לבית הדין. מנוף גם הציגה בפני התובעת מצגי שווא ומסרה לה נימוקים לא נכונים לאי המלצתה. התנהלותה הפגומה של מנוף פגעה בזכות היסוד של התובעת לפניה לערכאות. בהתנהלותה הבלתי ראויה הפרה מנוף את חבותה המוגברת כגוף דו-מהותי, לנהוג כלפיה עובדיה, ובכללם התובעת, בהגינות ובתום לב וגרמה לפגיעה חמורה בכבודה של התובעת כאדם וכעובדת.

התנהלות בלתי ראויה זו של מנוף באה בגדר המקרים הקיצוניים ויוצא הדופן בחומרתם המצדיקים פסיקת פיצוי לתובעת בגין עגמת הנפש שנגרמה לה, בסכום שנתבע על ידי התובעת בסך 10,000 ש"ח.

סוף - דבר

1. משאלו הם פני הדברים אנו מקבלים את תביעת התובעת ומחייבים את מנוף, לשלם לה:
   1. פיצוי סך של 57,926 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 27.10.2009 (מועד הגשת התביעה לבית הדין) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
   2. פיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 27.10.2009 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התשלומים ישולמו לתובעת בתוך שלושים יום מקבלת פסק הדין.

1. מנוף תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מיום מתן פסק הדין עד ליום התשלום המלא בפועל.
2. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ב, 2 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

.