בפני | כב' השופטת מיכל אריסון-חילו נציג עובדים מר פואד סבאג, נציגת מעסיקים גב' אילנה מיכלסון | ||
התובעת | מרים ישראלי ת.ז. 000746610 ע"י ב"כ עו"ד אורי א. בן שושן ועו"ד דפנה שני | ||
נגד | |||
הנתבעת | מנוף מרכזי נוער ופנימיות ע.ר. 58-001689-7 ע"י ב"כ עו"ד יצחק רז ועו"ד ניר גורן |
פסק – דין |
העובדות הרלוונטיות
התמריץ נשוא התביעה המכונה "תמרוץ מיוחד – חוזים אישיים" (להלן – התמריץ), מקורו בהחלטת ממשלה מס' 2228 מיום 14.7.02 לפיה זכאים לתמריץ מורים, הגרים ועובדים ביישובים שנקבעו כאזורים בעדיפות לאומית. היעדים במתן התמריצים הינם משיכת מורים איכותיים לאזורי עדיפות לאומית, מניעת נשירה של עובדי הוראה טובים ומקומיים ושיפור רמת ההוראה באזורי העדיפות הלאומית במגמה לצמצם פערים וליצור מערכת חינוך איכותית ושוויונית (ר' סעיפים 3 ו-4 לתצהירה של גב' זהבה נבו, הממונה הארצית על דיור ותמריצים למורים במשרד החינוך – מוצג נ/3).
התמריץ הינו בשיעור של 80% משכרו המשולב של המורה והוא משולם למורים שנמצאו זכאים לו, לפי קריטריונים שנקבעו על ידי משרד החינוך וממומן במישרין על ידו.
תשלום התמריץ מתבצע בפועל במהלך שנת הלימודים, על סמך הישגי המורה בשנה הקודמת.
"לאור החלטת בג"ץ מס' 11163/03 מיום כ"ט בשבט התשס"ו, 27.2.2006 שלפיה יש לבטל את מעמדם של אזורי העדיפות הלאומית, אי אפשר להמשיך ולתת תמריצים, ובכלל זה תמרוץ מיוחד – חוזים אישיים - לעובדי הוראה המתגוררים ו/או העובדים באזורים אלה החל מיום י"א באדר התשס"ז, 1.3.07.
יודגש כי הוראה זו חלה על עובדי הוראה וחינוך שלא קיבלו תמריצים בעבר ועל עובדי הוראה וחינוך אשר הגישו בקשות לגף התמריצים לאחר י"א באדר התשס"ז, 1.3.07. עובדי הוראה שקיבלו תמריצים עד לשנת הלימודים התשס"ז ימשיכו לקבל את אותם תמריצים בהתשס"ח על פי הוראה בחוזר 'הודעות ומידע' סז/1, סעיף 8.5-1.
עובדי הוראה שהועסקו בחוזה אישי (תמרוץ ותגמול מיוחדים) בשנת הלימודים התשס"ז יאושרו גם בשנת הלימודים התשס"ח. האישור לא יהיה אוטומטי, והוא מותנה בקבלת דיווחים מילוליים על מידת הצלחתם של המורים בשנת הלימודים התשס"ז ובחוות דעת חיובית של מנהל המוסד, מפקח המוסד ומנהל המחוז."
(ר' נספח ג' לתצהירה של גב' זהבה נבו - מוצג נ/3)
"לאור כל המבואר לעיל, אין זאת אלא שהחלטת הנתבעים לשלול מן התובעת את התמריץ לשנת התשס"ז, היא החלטה בלתי סבירה שהקבלה תוך חריגה מסמכות ותוך הפרה בוטה של חובות תום הלב, כללי הצדק הטבעי וחובות ההגינות המוטלות על המעביד, ומקל וחומר המעביד הדו מהותי במסגרת קיום חוזה העבודה שבין הנתבעת 3 לבין התובעת."
(ר' סעיף 78 לפסק הדין בתיק ס"ע 4288/07; להלן - פסק הדין האזורי).
"בהמלצת בית הדין ובהסכמת הצדדים, אנו קובעים כי תוצאת פסק הדין של בית הדין האזורי תישאר על כנה. עם זאת, מובהר בזה, כי כל האמור בפסק הדין של בית הדין האזורי לגבי קיום חובת שימוע במקרה של שקילת מתן תמריץ, לרבות במקרה בו הוא ניתן במשך מספר שנים, לא יהווה השתק פלוגתא ותיוותר בצריך עיון."
בד בבד עם תביעתה העיקרית, הגישה התובעת בקשה למתן צו עשה זמני, בו עתרה לסעדים הבאים:
בהחלטתנו מיום 18.11.2009 הורינו בעניין התובעת על הארכת המועד להגשת הבקשה לתמריץ בשנת תש"ע (על סמך הישגיה בשנת תשס"ט), למשרד החינוך, עד שלושים יום לאחר מתן פסק הדין בתביעה העיקרית.
דיון והכרעה
מטעם מנוף העיד מנהל בית הספר, מר מוריס מלכה, ומטעם משרד החינוך העידה הגב' זהבה נבו, הממונה הארצית על דיור ותמריצים למורים בגף דיור ותמריצים במשרד החינוך.
האם החלטות מנוף שלא להמליץ על התובעת היו כדין?
מנגד טוענת מנוף, כי תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי עקב אי מתן המלצה בשנת הלימודים תשס"ט הוגשה בשיהוי רב ויש לדחותה. לגופו של עניין טוענת מנוף כי לתובעת אין זכות והיא לא הייתה זכאית להמלצה. לגרסתה, מנהל בית הספר דאז, מר אורי וייל, הביע חוסר שביעות רצון מהתובעת. כן טענה מנוף כי התובעת איננה עומדת בקריטריונים שקבע משרד החינוך לקבלת התמריץ. עוד טענה מנוף כי התובעת בהתנהגותה העכירה את האווירה בבית הספר. התובעת הינה המורה היחידה המתריסה פעם אחר פעם נגד החלטות הנהלת בית הספר והתנהלותה של התובעת, אשר הובילה לאווירה עכורה בבית הספר, היא הסיבה בשלה מנוף לא מצאה לנכון להמליץ על התובעת לקבלת התמריץ.
"עפ"י החלטת בג"צ משרד החינוך פועל לגבש תוכנית חלופית למתן תמריצים למורים.
עד לאישור סופי של התוכנית, ההסדר של תימרוץ ותיגמול מיוחדים (חוזים אישיים) שניתן עד כה, ימשיך גם לשנה"ל תשס"ח והוא יחול רק על עובדי הוראה שאושרו בשנה"ל תשס"ז (לא כולל מורים חדשים) כמפורט להלן:
א. עובדי הוראה אשר הועסקו במסגרת התימרוץ המיוחד (חוזה אישי) בשנה"ל תשס"ז יאושרו בשנה"ל תשס"ח, האישור לא יהיה אוטומטי, והוא יהיה מותנה בקבלת דיווחים מילוליים על מידת הצלחתם של המורים בשנה"ל תשס"ז ובחוות דעת חיובית של מנהל המוסד, מפקח המוסד ומנהל המחוז.
ב. אנו מבקשים להקפיד על כך, כי מתוך המורים שאושרו בשנה"ל תשס"ז, רק מורים הממשיכים להצטיין בעבודתם, עם הוכחות על הצלחתם בקידום רמת ההישגים של תלמידיהם בשנה"ל תשס"ז, בעלי ערך מוסף למוסד החינוכי, יומלצו על ידכם."
..........
(ר' נספח ד' לתצהירה של גב' זהבה נבו - מוצג נ/3; ההדגשות במקור- מ.א.ח.)
הענקת התמריץ למורים מותנית בהגשת בקשה על גבי טופס מובנה, הכולל ארבעה חלקים:
חלק א - ממולא על ידי מנהל בית הספר וכולל את פרטי המועמד והנימוקים להעסקתו בחוזה אישי;
חלק ב – כולל את חוות דעתו של המפקח הישיר;
חלק ג – כולל את המלצת מנהל המחוז;
חלק ד – כולל את החלטת הועדה במשרד החינוך.
הבקשה מוגשת למשרד החינוך באמצעות המפקח, כפוף לקבלת המלצת מנהל המוסד ולאחר קבלת אישור מנהל המחוז (ר' סעיף 9 לתצהירה של גב' זהבה נבו – מוצג נ/3).
על מנת להפעיל את הליך אישור מתן התמריץ במשרד החינוך, על מנהל בית הספר להמליץ תחילה על מתן התמריץ והמלצה זו מועברת למפקח על בית הספר במשרד החינוך. כלומר המלצת מנהל בית הספר היא הגורם בלעדיו לא יחל תהליך הענקת התמריץ למורה.
יתרה מכך העדה, גב' מירי כהן, אשר משמשת כרכזת המתמטיקה בבית הספר מאז חודש 9/2008, ואשר החליפה את התובעת, המליצה על התובעת לקבל את התמריץ בשנת תשס"ט (על סמך הישגיה בשנת תשס"ח), וכך ציינה בהמלצתה:
"מרים ישראלי – מורה למתמטיקה במנופ שנים רבות, בעבר שימשה כרכזת המתמטיקה והובילה צוות מורים בהצלחה. מקצועית מאוד ומסורה לעבודתה".
(ר' עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 24-32)
בעדותה בפנינו העידה גב' מירי כהן את הדברים הבאים בעניין התובעת:
"ש. מי סייע לך בתפקידך כרכזת.
ת. תמיד מסייעים אחד לשני. אם אני פונה למורה מסויים ומבקשת עזרה אם הוא יכול לעזור הוא עוזר.
ש. לגבי התובעת.
ת. כשהיא התבקשה היא עזרה. אני ביקשתי ממנה.
ש. מה היתה הנכונות שלה.
ת. בסדר גמור. היא עשתה זאת מכל הלב.
ש. כרכזת מקצוע מתמטיקה אני מניח שאת קשובה לתלמידים ולמורה.
ת. קודם כל כמורה ואח"כ כרכזת.
ש. מה ידוע לך על הקשר בין התלמידים לתובעת.
ת. אני חושבת שיש קשר טוב.
ש. מה מיוחד בקשר בין התובעת לתלמידים.
ת. יש קשר טוב. אני לא יודעת מה מיוחד. אני לא יודעת לשים את האצבע."
(ר' עמ' 31 לפרוטוקול, ש: 4- 16)
גם מנהל בית הספר, מר מוריס מלכה, סבור כי התובעת הינה מורה טובה מבחינה מקצועית (ר' סעיפים 13 ו- 63 לתצהירו - מוצג נ/2).
עוד יוטעם כי המפקח מטעם משרד החינוך, מר אבי טולדנו, אשר בחן את עמידתה של התובעת בקריטריונים לקבלת התמריץ בשנת הלימודים תש"ע על סמך הישגיה בשנת הלימודים תשס"ט, ללא השלב של קבלת המלצת מנהל בית הספר, מצא לנכון להמליץ על התובעת לקבלת את התמריץ, הואיל ומידת הצלחת תלמידיה של התובעת בבחינות הבגרות דומה להצלחת תלמידיהם של המורים שהומלצו לקבלת התמריץ (ר' מוצג נ/1).
הנה כי כן, מהחומר שהונח בפנינו עולה, כי התובעת עומדת בקריטריונים אשר נקבעו על ידי משרד החינוך לקבלת התמריץ. התובעת הינה מורה מסורה המבצעת את עבודתה על הצד הטוב ביותר ומובילה את תלמידיה להישגים טובים; הומלצה על ידי גב' מירי כהן, רכזת המתמטיקה בבית הספר, לקבלת התמריץ; מוערכת על ידי מנהל בית הספר כמורה טובה; קיבלה תעודת הערכה ממשרד החינוך על קידום התלמידים במתמטיקה בשנת הלימודים תשס"ח וכן משרד החינוך עצמו בחן ומצא כי היא ראויה לקבלת התמריץ בשנת תש"ע.
"לעניין הטענה בסעיף ג(2) לתצהיר התובעת – 16. מטבע הדברים, לא פירטתי את מלוא השיקולים, ועפ"י בדיקתי וייעוץ שקיבלתי לאחר הגשת התביעה, לא חלה עלי כל חובה לפרט בצורה פורמאלית את הנימוקים במועד זה.
יש לזכור כי סברנו שלא ניתן להמליץ וכל הדיון היה תיאורטי.
ברצוני להעיר שהתובעת טמנה לי פח במובן זה שבעוד אני נוהג בה כחבר, היא עסקה באיסוף ראיות לתביעה עתידית."
(ר' סעיפים 57, 58 ו-59 לתצהירו ש מר מלכה - מוצג נ/2)
מעדותה של התובעת ומעדותו של מנהל בית הספר, מר מלכה, עולה כי בשיחתם מר מלכה לא אמר לתובעת את האמת והציג בפניה מצג שווא. באותה עת מר מלכה ידע היטב שהוא אינו עומד להמליץ על התובעת לקבלת התמריץ בשנת הלימודים תשס"ט ובמקום לומר לה את האמת, הוא הודיע לה שהוא כן ימליץ עליה, כפי שימליץ על יתר המורים וכי אינו רואה כל סיבה שלא להמליץ עליה.
לשיטתו של מנהל בית הספר, מר מלכה, אי אמירת האמת לתובעת והצגת מצג שווא בפניה, הוא "מעשה חברי" הנובע מתוך רצון שלא לפגוע בה. היעלה על הדעת כי מנהל בית ספר לא יאמר את האמת לאחת ממורותיו ויציג בפניה מצג שווא?! האם אי אמירת האמת והצגת מצג שווא הם בגדר "מעשה חברי"?! לא זו בלבד שמנהל בית הספר לא מצא מקום להתנצל בפני התובעת על מצג השווא, הוא מאשים אותה כי טמנה לו פח. לא ירדנו לסוף דעתו של מנהל בית הספר מהו הפח שטמנה לו התובעת. האם הגשת תביעה לגיטימית לבית הדין לקבלת התמריץ (שהוא שכר עבודה), היא בגדר "טמינת פח"? או שמא הגשת תצהירָהּ בו העידה על פגישתה עם המנהל ועל הדברים האמיתיים שאמר לה - היא בגדר "טמינת פח"?!
מנהל בית הספר, מר מוריס מלכה, מסכים כי שיחה זו עם המנהלן אבי אכן התקיימה, ברם לפי מיטב ידיעתו פעולת הכלכלן (המנהלן) אבי נעשתה בתום לב, ללא אישור או ייעוץ משפטי ואינה משקפת את עמדת בית הספר (ר' סעיפים 16-19 לתצהירו של מר מלכה). בשים לב לעדויות שהובאו בפנינו והשתלשלות העניינים לא שוכנענו כי הצעה זו אינה משקפת את עמדת בית הספר.
לא למותר לציין, כי ביום 22.10.2009 מנהל בית הספר, מר מוריס מלכה, הזמין את התובעת לשיחה בחדרו ובאותה שיחה ציין, שאינו מרוצה מתפקוד הרכזת הנוכחית במתמטיקה (גב' מירי כהן) והביע רצונו, כי התובעת תשוב למלא תפקיד זה (ר' פרק ו' סעיפים 8 ו-9 לתצהיר התובעת).
מר מלכה, מסכים ששיחה זו התקיימה ובה אכן אמר את הדברים, וכך העיד בתצהירו:
"באותה שיחה, שהגדרתי 'לא לציטוט', הודעתי לתובעת כי אני שוקל להחזירה לתפקיד מרכזת מקצוע המתמטיקה, מאחר ואיני מרוצה מביצועי המרכזת הנוכחית.
כאמור ביקשתי מהתובעת לשמור סוד בעניין ולא לצטט אותי, מאחר ועמדתי עוסקת במורה אחרת, שאיני רוצה ואיני צריך לפגוע בה, ולכן הדברים נאמרו בדיסקרטיות, לרבות ביחס לצדדים שלישיים כגון המרכזת המכהנת, ומורים אחרים שאולי רואים עצמם מועמדים להחליפה ועלולים להתאכזב.
לאחר שהתובעת יצאה בתרועה בעניין זה במסגרת תצהירה, בחנתי את התאמתה מחדש, שכן דיסקרטיות וממלכתיות הן תכונות נחוצות לתפקיד מרכזת מקצוע, והתנהלותה של התובעת היוותה 'סכין בגבי' לאחר ששקלתי למנותה מחדש."
(ר' סעיפים 28, 29 ו-30 לתצהירו של מר מלכה).
יוטעם כי השיחה של התובעת עם מר מלכה התקיימה ביום 22.10.2009 והתובעת הגישה את תביעתה מושא דיוננו לבית הדין ביום 27.10.2009.
מעדותו של מר מלכה ומיתר הראיות עולה כי התובעת הייתה מרכזת טובה של מקצוע המתמטיקה, אשר קידמה את תלמידיה במידה רבה. שוכנענו כי הדחתה מריכוז מקצוע המתמטיקה נבעה מרצונה של מעוף לנקום בה ולהתנכל לה, עקב הגשת התביעה בעניין התמריץ לשנת תשס"ח, שהתבררה בפני כב' השופטת רימון ואשר בה זכתה. כך גם אי מינוי התובעת מחדש לרכזת, הגם שהיא מתאימה לכך, נבע מנקמה והתנכלות, עקב הגשת התביעה מושא דיוננו והגשת תצהירה לבית הדין, בו פירטה את השתלשלות הדברים כפי שקרו באמת. הנה כי כן, לגישתו של מנהל בית הספר, מנוף יכלה להתנכל לתובעת ולהדיחה מתפקידה כרכזת, עקב הגשת התביעה לבית הדין, ברם התובעת אינה רשאית לפנות לבית הדין ולהעיד על הדברים כהווייתם, כי עדות זו, לשיטתו, היא בבחינת "תקיעת סכין בגבו!!
מתצהירו של מר מוריס מלכה, עולה בבירור כי הסיבה האמיתית, העומדת בבסיס החלטת מנוף, שלא להמליץ על התובעת לקבלת התמריץ בשנת תשס"ט, היא הגשת התביעה לבית הדין על ידי התובעת, בעניין החלטת מנוף, שלא להמליץ על אף אחד ממורי בית הספר לקבלת התמריץ בשנת הלימודים תשס"ח. לא למותר לציין כי התובעת זכתה בדינה בתביעה זו. מפאת חשיבותם נביא את הדברים כלשונם:
"6. יודגש שעל רקע זה, קיבלו כל תשעת המורים שקיבלו תמריצים בעבר את גישת ההנהלה על מנת ליצור אווירה שקטה ורגועה בבית הספר ועל מנת שהתלמידים לא יפגעו ואילו התובעת, סירבה לקבל את ההחלטה, תבעה את בית הספר ומנהליו, ובכך אני רואה פגיעה חמורה של התובעת במערכת, שפוגעת בהעכרה המערכתית של התובעת.
7. התובעת תבעה תמריץ בגין אותה שנה כאשר יתר המורים הסכימו שלא לקבל תמריצים באותה שנה, למטרות אותן הסברתי לעיל, אני סבור כי התובעת אינה זכאית לתמריץ נשוא התביעה הנוכחית שכן במעשה זה יצרה ערך מוסף שלילי והוספת אי אמון במערכת, המאוד לויאלית לעובדיה.
8. התובעת, אחת ה-10 מורים שקיבלו תמריצים בעבר, מיאנה להשלים עם ההחלטה והחלה לפעול נגדה תוך הסתייעות בעו"ד שיעץ לה בתכנון מהלכיה בקרב חבריה לעבודה ובהנהלת בית הספר.
9. כמובן שזכותו של כל אדם לפעול להגנה מפגיעה בכיסו ושכרו, ואף רצוי להסתייע בעו"ד, אך כל זכות היא יחסית, ולכל מאבק, יש תוצאות, השלכות, ונזקים, גם לא מתוכננים.
10. התובעת ניהלה תביעת סרק אישית נגד מנהליה הבכירים שנדחתה, לאחר שסירבה מכל וכל למחוק אותה?
11. יצוין כי התובעת הינה מורה יחידה מתוך עשרה מורים אשר בחרה לתבוע את בית הספר, תוך הפעלת אמצעים חריגים במערכת יחסים "בית ספרית" כגון הקלטות של צוות המנהלה וכד'.
התנהלות התובעת בתיק זה דומה לפעולותיה בהליך הקודם.
12. איני יכול לקבל מצב לפיו המורה – התובעת תחליט לתבוע את העמותה, בעוד כל יתר חבריה, שגם קיבלו תמריצים בעבר, בחרו לקבל את גישת ההנהלה והמפקח לפיה בשנת תשס"ז לא יומלצו מענקים כלל על מנת לשמור על שקט תעשייתי ולמתן את התסיסה בקרב מורי בית הספר.
13. מבחינתי, מורה זו, אשר בחרה להפר את המדיניות לשמור על שקט תעשייתי ואוירה טובה בבית הספר, אינה ראויה להמלצתי לתמריץ, על אף היותה מורה טובה מבחינה מקצועית טכנית.
...
14. התובעת גם עתה לא מתעכבת לחשוב על השלכות אפשרויות של ניגוח מנהלה הנוכחי בתביעה זו, הליך שלישי בו פתחה בתקופה של כשנתיים נגד מקום עבודתה."
(ההדגשות במקור –מ.א.ח.; ר' סעיפים 14-6 לתצהירו של מר מלכה – מוצג נ/2).
גם בעדותו הסביר מר מלכה, כי העדר "הערך המוסף" בבסיס ההחלטה שלא לתת לתובעת המלצה לקבלת התמריץ - הוא הגשת התביעה לבית הדין נגד בית הספר:
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 22 לתצהירך. כשאתה מדבר בסעיף 22 על הערך המוסף מה הוא הערך המוסף אותו רואה הנהלת בית הספר?
ת. מורה בבית הספר שלא מקבל את החלטת הנהלת בית הספר והכפר ויוצר אווירה לא נעימה בבית הספר, האם זה לא ערך מוסף?
ברגע שמורה לא מקבל החלטות מאוד מאוד קריטיות בתמונה הכוללת של בית הספר. התובעת סרבה לקבל את ההחלטה. זה נאמר והעובדה שזכותה לתבוע בבית המשפט. זה שהיא תבעה את מנוף בבית הדין זה אומר שהיא לא קיבלה את ההחלטה."
(ההדגשה שלנו, מ.א.ח.; ר' עמ' 39 לפרוטוקול, ש' 32-25)
ובהמשך העיד מר מלכה:
"ש. אתה מנית מספר דברים על התנהגותה של התובעת לעניין הערך המוסף כאשר באת לשקול אם להמליץ בשנת תשס"ט בגין תשס"ח, נכון?
ת. אני ציינתי את הדבר הכי מרכזי בגין אי המלצה שוב אני מזכיר אי אפשר להתעלם ממצבו של חדר המורים בבית הספר. ואם מורה מתעלם ממצב חדר המורים, אני שואל האם זה לא ערך מוסף או אי ערך מוסף של מורה שצריכים להמליץ עליו ליתן לו תמריץ.
ש. כלומר רק מורה שסר למרותה של ההנהלה יומלץ?
ת. זו לא מרותה, זו החלטה והיא מאוד שקולה ונבונה.
ש. גם אם היא פוגעת בזכויות המורה?
ת. לעיתים גם לטובת חדר המורים ולטובת הכלל לדעתי האישית אני חושב שמרים הייתה צריכה לוותר לשנה אחת כמו כל המורים שויתרו על מנת שיהיה שקט תעשייתי."
(ר' עמ' 40 לפרוטוקול, ש' 25-17)
מר מלכה ציין בעדותו שלא רק עניין הערך המוסף היה נימוק בבסיס החלטתו שלא להמליץ על התובעת בשנת תשס"ט, אלא גם ההקלטה שהקליטה התובעת את המנהלן אבי היתה אחד הנימוקים וכך העיד:
ש. זאת אומרת שזו בעצם הסיבה מדוע לא קיבלה התובעת בשנת תשס"ט בגין תשס"ח את התמריץ?
ת. לא זו בלבד כי ערך מוסף וכל ההתנהלות מסביב של התובעת של ההקלטה, האווירה שנוצרה בתוך חדר המורים.
ש. מתי היו ההקלטות ומתי היתה ההמלצה?
ת. המלצה של תשס"ט בגין תשס"ח אני חושב שזה היה באוקטובר 2008.
ש. מתי היו ההקלטות?
ת. אחרי 10/08.
ש. מתי נודע לך על ההקלטה?
ת. גם אחרי. נודע לי על ההקלטה אני חושב מהתצהיר.
ש. אם כך איך מרכיב ההקלטה יכול לשמש פרמטר בקבלת ההחלטה בתשס"ט ביחס לתשס"ח?
ת. הוא לא היה מרכיב יחידי."
(ר' עמ' 40 לפרוטוקול, ש' 13-1)
הנה כי כן, הגם שביצוע ההקלטה בשנת תשס"ט נעשה לאחר מתן ההמלצות, מר מלכה מעיד כי ביצוע ההקלטה היה אחד הנימוקים לאי מתן ההמלצה לתובעת בשנת תשס"ט. בעניין ההקלטה יוטעם כי הקלטת המנהלן אבי ממנוף, אשר התנה את מתן ההמלצה בביטול התביעה בבית הדין, היה צעד לגיטימי, בו רשאית היתה התובעת לנקוט, שהרי התובעת אמורה להוכיח את טענותיה בבית הדין, ובמיוחד כשמדובר בהנהלה שרוכשת לה איבה וטינה, וברי שלא היה מקום לכך שהקלטה לגיטימית זו תהווה נימוק לאי מתן המלצה לתובעת.
אכן משרד החינוך הנחה את בתי הספר, כי רק מורים שקיבלו את התמריץ בשנת הלימודים תשס"ז יאושרו גם בשנת הלימודים תשס"ח והנחיה זו חלה גם בשנות הלימודים תשס"ט ותש"ע. ברם כאמור בשנת תשס"ח מנוף לא המליצה על אף אחד ממוריה לקבלת התמריץ, עקב התמרמרות המורים, שלא יכלו לקבל את התמריץ, מכאן עולה שבהתאם להנחיות משרד החינוך, מנוף לא יכולה הייתה להמליץ על איש מהמורים בשנת תשס"ט, אך לא כך היו פני הדברים. מנהל בית הספר מר מלכה, הגם שהיה מודע להנחיות משרד החינוך, המליץ בשנת תשס"ט על שבעה-עשר מורים, שלא קיבלו תמריץ בשנת תשס"ח (ר' עדותו בעמ' 36 לפרוטוקול ש' 33 עד עמ' 37 ש' 26), ומשרד החינוך אישר ליתן את התמריץ רק לשבעה מורים, שאמנם לא קיבלו תמריץ בשנת תשס"ח, ברם כן קיבלו תמריץ בשנת תשס"ז, כפי שהתובעת קיבלה תמריץ בשנה זו.
גב' זהבה נבו, הממונה הארצית על דיור ותמריצים במשרד החינוך נשאלה בעניין זה וכך העידה:
"ש. זה נכון שנספח ג' לתצהיר התובעת (ההנחיות) התייחסו לקבלת התמריץ ששולם בשנת תשס"ט בגין תשס"ח, הן ההנחיות מיום 14.7.08?
ת. נכון.
ש. נכון שעל פי הפסקה השנייה לאותו נספח על מנת להיות זכאי להיות מועמד לקבלת תמריץ בשנת תשס"ט על המועמד לקבל תמריץ שנה קודמת?
ת. בעיקרון התשובה חיובית למעט מקרים של מורים שיוצאים לשנת שבתון או לחל"ת או במקרים שלפני הבג"צ שמורים לא הומלצו שנה אחת ע"י מנהל המוסד.
ש. המדיניות של משרד החינוך הייתה גמישות בנושא?
ת. כן." (ר' עמ' 43 לפרוטוקול , ש' 17-9)
ובהמשך העידה גב' נבו:
"ש. נשאלת קודם לגבי הפסקה השני שבמסמך ד' לתצהירך, תבהירי למה שכתוב בסוגרים לא כלל מורים חדשים. מה בדיוק ההגבלה החדשה שהתווספה והאם היא חלה על מורים שקיבלו בשנים קודמות תמריצים.
ת. משמעות הפסיקה אומרת שעד שמשרד החינוך יגבש תוכנית חלופית למתן תמריצים אנו נמשיך לאשר חוזים אישיים למורים שאושרו בשנת הלימודים תשס"ז, לא למורים חדשים כמובן כפוף להמלצות האישור לא יינתן אוטומטית.
ש. בשנת תשס"ח בגין תשס"ז בית ספר מנוף החליט שלא להמליץ על אף מורה, בשנת תשס"ט בגין שנת תשס"ח בית הספר הגיש 17 המלצות כאשר 7 מהן אושרו. מדוע אושרו ומה היה ידוע לבית הספר בעניין זה?
ת. כל מנהל מוסד חינוכי קיבל את החוזר שלנו שמתוכו הובן לו כי לא ניתן לאשר חוזים אישיים למורים חדשים. מורים חדשים שלא קיבלו בתשס"ז. אישרנו ל-7 מורים שאושרו בתשס"ז.
בתשס"ט משרד החינוך אישר את המורים על סמך זה שהם אושרו בתשס"ז הגם שלא הוגשו לגביהם המלצות בתשס"ח.
ש. מי המליץ על אותם המורים לשנת הלימודים תשס"ט.
ת. מנהל בית הספר, המפקח על המוסד ומנהל המחוז."
(ר' עמ' 46 לפרוטוקול, ש' 33-21 ועמ' 47 ש' 4-1)
לא למותר לחזור ולציין כי משרד החינוך אישר לתובעת את התמריץ בשנת תש"ע, הגם שלא קיבלה את התמריץ בשנות הלימודים תשס"ח ותשס"ט.
מאמור לעיל עולה כי טענת מנהל בית הספר, מר מלכה, כפי שהציגה לתובעת, שאינו יכול להמליץ עליה בשנת תש"ע לאור הנחיות משרד החינוך - לאו טענה היא, וברי כי אם מר מלכה היה ממליץ על התובעת בשנת תש"ע, כפי שהמליץ על המורים בשנת תשס"ט, משרד החינוך היה מאשר לה את התמריץ.
מעדותו של מר מלכה עולה, כי הנימוק האמיתי לאי המלצתו ליתן לתובעת את התמריץ בשנת תש"ע הוא כהגדרתו "הערך המוסף השלילי" - היינו הגשת התביעה לבית הדין, ברם מר מלכה בחר לומר לתובעת כי הוא לא המליץ עליה רק מן הטעם של העדר רצף, לפי הנחיות משרד החינוך וזאת, לדבריו, על מנת לתת לה הרגשה טובה (ר' עדותו של מר מלכה בעמ' 40 לפרוטוקול ש' 27 עד עמ' 41 ש' 18; וכן עדותו בתצהירו בפרק ג' סעיפים 53, 55 ו-56).
הנה כי כן, גם בשנת תש"ע הסיבה לכך שהתובעת לא הומלצה לקבלת התמריץ היא הגשת התביעה לבית הדין, בה זכתה בדינה. גם הפעם מנהל בית הספר, מר מלכה, הציג לתובעת מצג לא נכון ובמקום לומר לתובעת את הסיבה האמיתית, שהיא הגשת התביעה לבית הדין ובמילותיו "ערך מוסף שלילי", אמר לה בפגישתם ביום 22.10.2009 כי לדעתו היא זכאית לתמריץ, והוא מעוניין להמליץ עליה, ברם הוא אינו יכול להמליץ, לאור הנחיות משרד החינוך.
זכות הגישה לערכאות
על חשיבותה של זכות הגישה לבית המשפט עמד כב' השופט חשין בפסק דין ארפל אלומיניום:
"הכול מסכימים כי המדובר הוא בזכות מן המעלה העליונה..... זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית -המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק. בזאת נשתנתה הרשות השופטת משתי אחיותיה - הרשות המחוקקת והרשות המבצעת - ששתי אלו האחרונות יוזמות ועושות, אם בתחום החקיקה ואם בתחום המעשה, בעוד אשר הרשות השופטת יושבת על מושבה ומצפה כי יבואו אליה לקבל את חוות-דעתה ואת הכרעותיה. וכנאמר על משה: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפּ.ט אֶת-הָעָם וַיַּעֲמ.ד הָעָם עָל-משֶׁה מִן-הַבּ.קֶר עַד-הָעָרֶב" (שמות יח יג). שניים אלה הם הנדרשים לשיפוט: שופט היושב על מושבו ומתדיינים העומדים לפניו. באין מתדיינים יישב בית-המשפט בטל וחסר-מעש, ובית-משפט שאין מתדפקים על שעריו כמוהו כמו-לא-היה. נדע מכאן, כי חסימת הדרך לבית-משפט - בין במישרין בין בעקיפין - ולו באורח חלקי, חותרת תחת ה- etre'raison d של הרשות השופטת. ופגיעה ברשות השופטת פירושה פגיעה ביסוד הדמוקרטי של המדינה. באין רשות שופטת, באין ביקורת על מעשי הפרט והשלטון, ייפרע עם ותאבד ממלכה. באין ביקורת שיפוטית יאבד שלטון החוק ותיעלמנה זכויות-היסוד. ראו והשוו: בג"צ 294/89 המוסד לביטוח לאומי נ' ועדת העררים על פי סעיף 11 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970, פ"ד מה(5) 455, בעמ' 450. בחסימת הדרך לבית-משפט ייעלם ואיננו הדיין, ובאין דיין ייעלם אף הדין עימו."
(ר' בע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נ"א(3) 577, בעמ' 631-632)
כבר נפסק כי בית ספר, כדוגמת בית ספר מנוף, הוא למצער גוף דו-מהותי, עליו חלים עיקרי הצדק הטבעי ובהם חובות תום הלב וההגינות, כמו גם כללי המשפט המנהלי וחובות מתחום המשפט הציבורי (ר' ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה – בן נון, ניתן ביום 21.8.2008; ע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר-אילן –קיסר, ניתן ביום 24.3.2005; בג"ץ 4485/08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל אביב, ניתן ביום 5/10/2009). עקרונות המשפט המנהלי מחייבים מתן החלטה באופן ענייני, בתום-לב ובסבירות (ר' ע"ע 1334/02 נוסצקי – משרד החינוך, ניתן ביום 7.12.2004).
כך גם עקב הגשת התביעה הדיח בית ספר מנוף את התובעת מריכוז מקצוע המתמטיקה, הגם שהתובעת היא המורה המתאימה לכך, כמו כן מנהל בית הספר מאן להשיב לתובעת את רכזות המקצוע, הגם שסבר שהיא המתאימה לכך, וזאת רק משום שהתובעת הגישה תצהיר לבית הדין ובו גוללה את השתלשלות העניינים האמיתית. לא זו בלבד שמנהל בית הספר לא המליץ על התובעת לקבלת התמריץ בשל הגשת תביעותיה, אלא שגם בשיחותיו עמה הציג בפניה מצגי שווא ומסר לה נימוקים לא נכונים לאי המלצתה. באשר לתמריץ בשנת הלימודים תשס"ט מנהל בית הספר אמר לתובעת כי הוא ימליץ עליה וכי אינו רואה כל סיבה שלא להמליץ עליה, זאת אמר כאשר ידע היטב כי לא ימליץ עליה. גם בשנת הלימודים תש"ע אמר מנהל בית הספר לתובעת כי הוא מאוד רוצה להמליץ עליה, ברם אינו יכול בשל הנחיות משרד החינוך, דבר שהוכח שאינו נכון והראיה לכך שמשרד החינוך, בסופו של יום, אישר לתובעת את התמריץ בשנת תש"ע. מנהל בית ספר אמנם סבר כי בשני המקרים הצגת מצגי השווא נעשו מתוך חברות ועל מנת להגן על התובעת מפני פגיעה, ברם אנו לא סוברים כי מצגי השווא הם בגדר "מעשה חברי" דווקא, כך גם לא מצאנו כי הם היטיבו דווקא עם התובעת.
"לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו ולא יפטרו מהעבודה מחמת תביעה שהגיש העובד... בתום לב לתשלום שכר מולן או לפיצויי הלנת שכר."
סעיפים 10-9 לחוזה העבודה
"9. ידוע לי כי אם אקבל גמול מיוחד זה לא אקבל התמריצים הניתנים באזורי עדיפות לאומית.
10. כמו כן, ידוע לי כי התמריץ המיוחד של החוזה האישי ניתן לי לשנה"ל תשס"ח בלבד ביוזמת משרד החינוך התרבות והספורט וע"פ שיקולו הבלעדי, אין לי כל תביעה או דרישה כלפי משרד החינוך להמשיך לקבל את התמריץ לשנה נוספת"
ראשית יאמר כי סעיף 9 איננו רלוונטי לענייננו ומנוף לא הוכיחה כי התובעת קיבלה גמול מיוחד, המונע ממנה את הזכאות לקבל את התמריץ האישי.
שנית, סעיף 10 לחוזה דן ביחסים הבין אישיים שבין התובעת למשרד החינוך ולא בין התובעת למנוף. בנוסף, הסעיף קובע כי לתובעת לא תהיה טענה כלשהי כלפי משרד החינוך בגין אי קבלת התמריץ, אך אין פירושו שמנוף חסינה מתביעות בגין מעשיה שלה, אשר הובילו לאי קבלת התמריץ. לו מנוף הייתה ממליצה על התובעת לקבלת התמריץ, ומשרד החינוך היה מחליט שלא לאשר לתובעת את התמריץ, ניתן היה לעשות שימוש בסעיף זה.
ברם בענייננו, משמנוף במעשיה הביאה לתוצאה בה נשלל מהתובעת התמריץ, ללא קשר להחלטת משרד החינוך, אין היא יכולה לעשות שימוש בסעיף זה.
סיכומם של דברים:
גובה התמריץ הוא בשיעור של 80% מהשכר המשולב של התובעת. התובעת הוכיחה כי שכרה המשולב בשנת תשס"ט עמד על סך של 6,034 ₪ ומכאן שגובה התמריץ עמד על סך של 4,827 ₪ לחודש. מנוף לא חלקה על כך, ולכן אנו קובעים כי על מנוף לשלם לתובעת 4,827 ₪ X 12 חודשים ובסך הכל 57,926 ₪.
טענת מנוף בדבר שיהוי
פיצוי בגין עגמת נפש
ברם מכל החומר שהובא לפנינו שוכנענו כי מנוף התנהלה באופן בלתי ראוי כלפי התובעת, שהינה עובדת קבועה ומוערכת ולא הייתה מחלוקת על כישוריה המקצועיים כמורה למתמטיקה וכמרכזת בתחום זה. החלטותיה של מנוף היו בלתי סבירות ובלתי ענייניות ונגועות בשיקולים זרים, ונעשו בחוסר הגינות ותום לב, תוך מסכת של התנכלויות, נקמנויות והענשת התובעת. מנוף החליטה שלא להמליץ על התובעת לקבלת התמריץ, עקב הגשת תביעותיה לבית הדין, ובכך שללה ממנה את קבלת התמריץ, בשנות הלימודים תשס"ט ותש"ע. עקב הגשת תביעותיה שללה מנוף מהתובעת את הרכזות במקצוע המתמטיקה, ומאנה להשיב לה אותה עקב הגשת ראיותיה לבית הדין. מנוף גם הציגה בפני התובעת מצגי שווא ומסרה לה נימוקים לא נכונים לאי המלצתה. התנהלותה הפגומה של מנוף פגעה בזכות היסוד של התובעת לפניה לערכאות. בהתנהלותה הבלתי ראויה הפרה מנוף את חבותה המוגברת כגוף דו-מהותי, לנהוג כלפיה עובדיה, ובכללם התובעת, בהגינות ובתום לב וגרמה לפגיעה חמורה בכבודה של התובעת כאדם וכעובדת.
התנהלות בלתי ראויה זו של מנוף באה בגדר המקרים הקיצוניים ויוצא הדופן בחומרתם המצדיקים פסיקת פיצוי לתובעת בגין עגמת הנפש שנגרמה לה, בסכום שנתבע על ידי התובעת בסך 10,000 ש"ח.
סוף - דבר
התשלומים ישולמו לתובעת בתוך שלושים יום מקבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ב, 2 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.
.
מר פואד סבאג נציג עובדים | גב' אילנה מיכלסון נציגת מעסיקים | מיכל אריסון-חילו – שופטת |
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
27/10/2009 | החלטה על בקשה של תובע 1 צו לא תעשה (צו מניעה) זמני 27/10/09 | מיכל אריסון-חילו | לא זמין |
18/11/2009 | החלטה מתאריך 18/11/09 שניתנה ע"י מיכל אריסון-חילו | מיכל אריסון-חילו | לא זמין |
20/12/2009 | הוראה לבא כוח נתבעים להגיש כתב הגנה נתבע2 | מיכל אריסון-חילו | לא זמין |
10/03/2010 | החלטה על בקשה של בא כוח תובעים 1 גילוי מסמכים /פרטים נוספים/שאלון 10/03/10 | מיכל אריסון-חילו | לא זמין |
21/03/2010 | החלטה מתאריך 21/03/10 שניתנה ע"י מיכל אריסון-חילו | מיכל אריסון-חילו | לא זמין |
02/11/2010 | פסק דין מתאריך 02/11/10 שניתנה ע"י מיכל אריסון-חילו | מיכל אריסון-חילו | לא זמין |
02/09/2012 | פסק דין מתאריך 02/09/12 שניתנה ע"י מיכל אריסון-חילו | מיכל אריסון-חילו | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | מרים ישראלי | דפנה שני בן-שושן |
נתבע 1 | מנוף עמותה ציבורית | ניר גורן |
נתבע 2 | מדינת ישראל משרד החינוך | איתן לדרר |