1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת דרכים.
   
2. התובע טוען בכתב תביעתו, כי ביום 27.11.07 בשעה 10:00 לערך, עת הורכב התובע על אופנוע של בן-דודו, האופנוע החליק והתובע נחבל בחוזקה על הכביש, ונחבל באופן קשה בגופו, אובחן שבר במרפק שמאל בראש רדיוס שמאל עם הקרנת כאבים לכף יד שמאל. כמו כן, אובחנה מגבלה בטווח התנועה.
3. התובע עבר טיפולים פזיוטרפיים לשיפור טווח התנועות להפחתת הכאב ולחיזוק השרירים.
4. התובע טוען עוד, כי כיום סובל ממגבלות בטווח התנועה ביישור ובכיפוף מרפק שמאל ומהקרנות כאב המגיעות לכל היד ולאצבעות.
5. נתבע 1 בכתב הגנתו מאשר את עובדות אירוע התאונה, ומוסיף כי האחריות חלה על נתבעת 2, שהיא חברת הביטוח, מאחר והייתה לו פוליסת ביטוח.
   
6. נתבעת 2, בכתב הגנתה טוענת כי היא מכחישה חבותה, לרבות אופן קרות התאונה ונסיבותיה.
   
7. לנוכח הכחשת החבות אדון בתחילה בשאלת החבות.
8. התובע, בתצהיר עדותו הראשית הצהיר, כי ביום 27.11.07 הגיע בן דודו תמיר לאסוף אותו מבית אימו של התובע בבית-ים. תמיר הרכיב את התובע על האופנוע והם היו בדרך לכמה סידורים. כשהגיע לכיכר בכתובות עגנון ונורדאו בבת-ים, החליק האופנוע והתובע נפל ארצה ונחבט. תמיר לא נפגע, הם קמו מהכביש ותמיר הזיז את האופנוע. תמיר לא נפגע, התובע בלם את הנפילה עם ידו השמאלית והדבר גרם לשבר במרפק.
9. התובע התקשר לאימו, אשר הגיעה למקום עם רכבה, ולקחה את התובע לבי"ח וולפסון. לאחר שחבשו את המרפק הוא שוחרר וחזר עם אימו לביתה.
10. נתבע 1 בחקירתו הנגדית זכר כי הייתה תאונה והוא זה שנהג באופנוע, התובע ישב מאחוריו.
11. הנתבע אף זוכר כי כתוצאה מהתאונה הושבת האופנוע, עלות התיקון שלו הייתה יקרה משוויו של האופנוע.
12. הנתבע זוכר שמסר את גרסתו לחברת הביטוח ולמשטרה. התקשרו אליו חוקרים, אך אינו יודע מי הם, כיוון שבאותה תקופה התגרש מאשתו והתקשרו אליו חוקרים רבים. זה היה בשנים 07', 08'. הנתבע זוכר שהיה בהליכי גירושין משנת 05' ועד 09'.
13. לנתבע הושמעה הקלטה של שיחת טלפון והוא אישר, כי קולו נשמע בהקלטה. לתובע הוצג כי התאונה אירעה בכיכר המצבה.
14. הנתבע לא שלח הודעה לחברת הביטוח ונימוקו הוא, כי דיווח למשטרה וחשב שדי בכך.
15. התובע והנתבע הם בני-דודים והתובע התלמד אצל הנתבע במחשבים.
16. הנתבע לא ידע להסביר כיצד הוא עצמו לא נפגע.
17. לא זכר שהוא והתובע נסעו למוסך של אבי התובע כדי לצבוע את האופנוע.
18. ב"כ התובע וויתר על חקירתו של החוקר מטעם חברת הביטוח.
19. העובדה שהתובע לא הביא לעדות את אימו, שתעיד מי היה במקום התאונה כשהיא הגיעה למקום, פועלת לרעה התובע. גם העובדה שלא הביא את אביו להעיד על התשלומים, המשכורות ומועדיהם. גם היא פועלת לרעת התובע.
20. יודגש כי התובע חזר לעבוד מספר ימים לאחר הפגיעה.
21. לנוכח הסתירות הרבות בעדות התובע והנתבע וחוסר ההיגיון שבפגיעה כה חמורה לא נפגע הנתבע כלל, אני קובע כי התובע לא הוכיח מי נהג ברכב ולפיכך אני דוחה את התביעה.
22. גם אם הייתי מקבל את התביעה, הרי מדובר על 5% נכות, כאשר התובע השביח מאוד את שכרו. לפיכך, אני הייתי פוסק לו בגין כאב וסבל לפי 5% ומוסיף לו עוד סכום של 10,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד.
23. התובע ישלם הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות תשלח העתק פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.