התובעים חברים במושב גבעת כח. התובעים קיבלו בעבר ממינהל מקרקעי ישראל הסכמה לשימוש לא חקלאי במבנים המצויים בחלקת המגורים ששטחם אינו עולה על 500 מ"ר. בשנת 2008 הגישו התובעים בקשה לחידוש ההסכמה לשימוש לא חקלאי במבנים הנ"ל. בתחילה סירב המינהל לאשר בקשה זו, אך לאחר מכן חזר בו מסירובו, והחליט לאשר את הבקשה בכפוף לתשלום כספי. הצדדים היו חלוקים על השומות מטעם המינהל לגבי שווי המקרקעין, והדיון בפני התמקד בעניין זה.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעים הינם חברי מושב גבעת כח, שתחום המשבצת שלו הינו בבעלות רשות הפיתוח.

2. הנתבע הינו רשות שהוקמה על פי דין לניהול מקרקעי ישראל ובכללם, מקרקעין הרשומים על שם רשות הפיתוח.

מערכת היחסים בין הצדדים:

3. התובעים הקימו על חלקה א' שבנחלתם במושב מבנים לפעילות לא חקלאית (פל"ח), ששיטחם הכולל אינו עולה על 500 מ"ר. בתחילת שנת 2006 הגישו התובעים בקשה למתן היתר לפל"ח במבנים אלו, והמינהל נתן הסכמתו לכך, כאשר תקופת השימוש הסתיימה בשנת 2009. בשנת 2008, לפני תום תקופת השימוש הקודמת, הגישו התובעים בקשה לחידוש הסכמת המינהל לפל"ח. בתחילה סירב המינהל לאשר בקשה זו, אך לאחר שלב גילוי מסמכים ובחינת הסכמות המינהל לפל"ח במשקים אחרים במושב, הסכים המינהל לחזור בו מסירובו, ונתן הסכמה עקרונית לאשר את בקשת התובעים לחידוש האישור לפל"ח.

4. לאחר שהמינהל הסכים לאשר את חידוש הפל"ח במשק התובעים, דאג המינהל לקבל חוות דעת שמאי מקרקעין לצורך חיוש דמי ההיוון שדרש. בתחילה מינה המינהל את משרדו של השמאי איל טדי הראל, על מנתן שיעריך את שווי הקרקע עליהם בנויים המבנים. ביום 30.6.11 העריך השמאי הראל את שווי המקרקעין נשוא הבקשה בסך 252,370 ₪. משום מה פנה המינהל לשמאי המקרקעין אבי פרס לקבלת שמאות נוספת. ביום 25.7.11, 25 יום לאחר שנתן השמאי הראל את חוות דעתו, נתן השמאי פרס את חוות דעתו והעריך את המקרקעין בסך 482,914 ₪. התנהגות זו של מינהל תמוהה ביותר, ואינני יודע ממה נבעה התנהגות זו.

5. לאור הפער בין חוות הדעת הוריתי על מינוי שמאי מקרקעין מטעם בית המשפט, אך הצדדים אמרו שברצונם להמתין לשמאות מטעם השמאי הממשלתי. לאור עמדתם זו של הצדדים לא יצא אל הפועל המינוי של השמאי מטעם בית המשפט. השמאי דוד טוביה ממשרד השמאי המחוזי באגף שומת מקרקעין במשרד המשפטים העריך את שווי הבעלות במקרקעין בפל"ח בסך 336,000 ₪, שהוא למעשה הממוצע בין שתי השמאויות מטעם המינהל שהוצגו בפניו.

6. התובעים הגישו לבית המשפט את השמאות של שמאי המקרקעין לפיה שווי אומדן השימוש המבוקש ע"י התובעים הינו 54,300 ₪.

7. כאמור, הצדדים ביצעו שינוי חזית בכל הדיון, כך שנותרה ביניהם מחלוקת הסכומים שבחוות דעת השמאים, ועל כך נסוב הדיון בבית המשפט.

העדויות:

8. מטעם התובעים העיד מר אברהם שמעה, ובנו מר איתי שמעה, אשר נחקרו חקירה שכנגד.

9. מטעם הנתבע העידה גב' סמדר שרון, אשר נחקרה חקירה שכנגד.

10. ב"כ הצדדים לא דרשו לחקור את השמאים על חוות דעתם, כך שבפני בית המשפט מצויות כל השמאויות.

הסיכומים:

11. התובעים התייחסו בסיכומיהם לשאלות ועניינים אשר לא נדונו בכתבי הטענות, ולא עלו בסמגרת שינוי החזית שביצעו הצדדים. אמנם העדה מטעם הנתבע נשאלה על עניינים אלו, אך למינהל לא ניתנה ההזדמנות הראויה והנאותה לטעון בעניינים אלו. על כן, אין מקום להכריע בשאלות אלו בהליך שבפני, וניתן לתובעים היתר לפיצול סעדים, אם הם זקוקים לו, לטעון בהליך אחר לגבי טענות ושאלות אלו.

12. הנתבע טען בסיכומיו להרחבת החזית בסיכומי התובעים, טענה שיש בה טעם רב. כן טען המינהל לחוסר סמכות עניינית של בית המשפט והתייחס גם לחוות דעת השמאים.

דיון ומסקנות:

סמכות עניינית:

13. הנתבע טען את טענת חוסר הסמכות העניינית במהלך קדם המשפט. בהחלטתי מיום 2.11.11 החלטתי שיש לבית משפט השלום לדון בתביעה זו שכן היא מצויה במסגרת ארבע אמותיו של סעיף 22 לחוק השכירות והשאילה. ראה לעניין זה גם את סעיף 16 לחוק השכירות והשאילה. עניינים אלו הם תחת הכותרת של "שימוש וחזקה במקרקעין", המצויים בסמכות בית משפט השלום.

שווי המקרקעין לפל"ח:

14. בפני מצויות 4 חוות דעת: שתיים מטעם המינהל, אחת של השמאי המחוזי ואחת מטעם התובעים. כל השמאים לא זומנו להיחקר על חות דעתם, כך שכל השמאויות התקבלו כראיות.

15. סבור אני שאין להתייחס לשמאות של השמאי פרס, שכן המינהל פעל בחוסר תום לב, בעת שהייתה בידיו את השמאות של השמאי הראל, הסתיר אותה מהתובעים, ותחתיה ביקש שמאות גבוהה יותר. המינהל כרשות ציבורית חייב חובת תום לב מוגברת כלפי כל אחד ואחד מהציבור, וסבור אני שבבקשו את השמאות של מר פרס, היפר המינהל חובתו זו. לכן, אין לקחת בחשבון את השמאות של מר פרס.

16. בהעדר חקירת השמאים שנתנו את 3 השמאויות הנותרות, סבור אני שהממוצע של השמאויות של מר הראל, של השמאי המחוזי ושל השמאי מטעם התובעים, הוא ערך הקרקע עליו יתבסס המינהל בדרישת התשלום מהתובעים בגין הסכמתו לפל"ח במשקם. הממוצע של הסכומים הנקובים בשלוש השמאויות הוא 214,223 ₪.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל ניתן בזה צו הצהרתי ששווי המקרקעין לענין פל"ח הינו 214,223 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

לעניין יתר העניינים שעלו בסיכומי התובעים, מאחר ובעניינים אלו לא ניתנה לצדדים ההזדמנות להגיש טיעוניהם וראיותיהם באופן מסודר, ניתן לתובעים היתר לפיצול סעדים.

הנתבע ישלם לתובעים כדלקמן:

1. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2. שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.