1. התובע, מר סרגיי מרדכייב, נהג במקצועו, טוען כי היה מועסק על ידי שתי הנתבעות ובתביעתו תובע הוא תשלום זכויות כספיות שונות להן הוא זכאי, לשיטתו, לפי צו ההרחבה בענף ההובלה, בשל עבודתו אצל הנתבעות.
2. הנתבעות דוחות את כל טענות התובע, וטוענות כי התובע היה עובד של נתבעת מס' 2, דיפוכם בע"מ (להלן - דיפוכם) בלבד, וכי על יחסי העבודה בין הצדדים לא חל צו ההרחבה בענף ההובלה. כמו כן מונחת לפנינו תביעתה הנגדית של דיפוכם בה נטען כי התובע התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת ולפיכך יש לחייבו בתשלום חלף הודעה מוקדמת.

אלה העובדות הדרושות לענייננו:

1. התובע הועסק בדיפוכם כנהג, החל מיום 13/9/2007 ועד ליום 28/12/2008.
2. דיפוכם הינה חברה פרטית, אשר שייכת לקבוצת כימוביל, וכימוביל מחזיקה ב-100% מניות דיפוכם. דיפוכם עוסקת בייבוא ושיווק חמרי גלם וכימיקלים לתעשייה וזוהי פעילותה העיקרית של החברה.
3. הנתבעת 1 כימוטל בע"מ (להלן – כימוטל) הינה חברה פרטית, מקבוצת כימוביל בע"מ, העוסקת בהובלת כימיקלים וחומרים מסוכנים ברחבי הארץ, באמצעות מיכליות המיועדות לכך. אין חולק כי צו ההרחבה בענף ההובלה חל על כימוטל.
4. התובע התפטר מעבודתו ביום 28/12/2008.
5. שכרו החודשי של התובע עמד על סך של 4,770 ₪.

עיקר טענות התובע

1. התובע טוען כי יש לראותו כעובד חברת כימוטל וכי על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף ההובלה, מכוחו הוא תובע זכויות כספיות שונות. לטענת התובע, מי ששלטה שליטה בלתי אמצעית בביצוע עבודתו כמוביל חומרים מסוכנים, הצהירה כי הוא עובד שלה – היא כימוטל ולכן הוא למעשה היה עובד של כימוטל, וכימוטל חייבת יחד עם דיפוכם בתשלום כל זכויותיו על פי צו ההרחבה בענף ההובלה.

עיקר טענות כימוטל ודיפוכם

1. מעבידתו של התובע היא דיפוכם והיא בלבד. מדובר בניסיון פסול של התובע להחיל על יחסי הצדדים את צו ההרחבה בענף ההובלה.
2. כימוטל ודיפוכם הינן חברות אחיות השייכות לאשכול החברות כימוביל. בין החברות בקבוצה יש קשרי עבודה וקשרים מסחריים. במסגרת ההסדרים העסקיים בין החברות, והיותה של כימוטל גוף בעל רישיון ממשרד התחבורה להובלת חומרים מסוכנים, הטיפול בקבלת היתרים להובלת חומרים מסוכנים התבצע על ידי כימוטל ובשמה. דיפוכם עשתה לעתים שימוש בהיתרים אלו, אך אין בעובדה זו כדי להפוך את התובע לעובד כימוטל.
3. על פי מבחני עובד-מעביד המוכרים בפסיקה, לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לכימוטל.

דיון והכרעה

1. השאלה הראשונה העומדת לדיון בענייננו, היא מי מהנתבעות הייתה מעסיקתו של התובע? האם דיפוכם או כימוטל, או שמא מדובר במעסיקות במשותף?
2. לטענת התובע, דיפוכם חוסה תחת כימוטל בפעילותה השוטפת, וכימוטל נהגה בתובע כאילו היה עובד שלה. התובע סומך טענתו זו על העובדה כי כימוטל, אשר לה רישיון על פי חוק להובלת כימיקלים וכימיקלים מסוכנים, ביקשה עבורו היתר להובלת חומר מסוכן וכי כל תקופת העסקתו הוא היה כפוף להוראותיו של קצין הביטחון מטעם כימוטל.

עוד טוען התובע, כי דיפוכם וכימוטל קנו את חברת קדרון בע"מ (ר' עמ' 16 לפרוטוקול ש' 20) וכי באותה תקופה, מתוקף עבודתו בקדרון, הוא החזיק בהיתר בר תוקף להובלת חומרים מסוכנים. לאחר מספר חודשים בהם עבד בחברת דיפוכם, פג תוקפו של ההיתר והוא נשלח לקורס חומרים מסוכנים במשרד התחבורה, על ידי כימוטל וקיבל היתר חדש על שם כימוטל. לגישתו, יש בכך משום הצהרה של כימוטל כי התובע הוא עובד שלה, והיא קיבלה על עצמה את התחייבויות הנתבעות כמעסיקתו של התובע. זהו טיבו של היתר להובלת חומר מסוכן המתחדש אחת לשנתיים. מוסיף התובע וטוען כי הוא נהג להחנות את הרכבים בהם נהג בחניונה של כימוטל, את תלושי שכרו קיבל במשרדי כימוטל וכך גם כל עניין אדמיניסטרטיבי אחר. עוד טוען התובע כי הנתבעות שתיהן נקטו בדרך העסקה זו, על מנת להמנע מלשלם לו את זכויותיו כעובד, על פי צו ההרחבה בענף ההובלה.

1. הנתבעות טוענות כאמור, כי כימוטל לא הייתה מעולם מעסיקתו של התובע, ודיפוכם הייתה מעסיקתו הבלעדית. דיפוכם וכימוטל הינן חברות עצמאיות בעלות אישיות משפטית נפרדת לחלוטין, השייכות לקבוצת כימוביל. בראש קבוצת כימוביל עומדת חברת כימוביל בע"מ. כל אחת מהחברות הנתבעות עוסקת בעיסוק שונה ומהווה יחידת רווח עצמאית. לכל חברה רכוש משלה, עובדים ומנהלים משלה. בין החברות בקבוצת כימוביל מתקיימים קשרים עסקיים. דיפוכם, כמו גם כימוטל, קונות שירותי הנהלת חשבונות ושירותי חשבות שכר מחברת כימוביל. דיפוכם רוכשת מכימוטל שירותי בטיחות בתעבורה ושירותים אלו כוללים מתן היתרים להובלת חומרים מסוכנים.

דיפוכם איננה עוסקת בהובלה, אלא בשיווק ומכירה, ומשכך מובילה את מוצריה ללקוחותיה במשאיות רגילות ולא במיכליות (המיועדות להפצת חומרים מסוכנים).

1. לאחר שבחנו את כל החומר שהונח לפנינו וטענות הצדדים, מסקנתנו היא כי לא ניתן לראות בכימוטל כמעסיקתו של התובע, אף לא ניתן לראות בנתבעות כמעסיקותיו במשותף של התובע. מדובר בשתי חברות נפרדות, בעלות אישיות משפטית נפרדת, שלכל אחת עיסוק משלה ומערך תפעולי נפרד. החברות השונות באשכול כימוביל מקיימות כל אחת פעילות עסקית נפרדת. בענייננו דיפוכם עוסקת בשיווק, ואילו כימוטל עוסקת בתובלה.

על פי המבחנים הנהוגים בפסיקה להכרעה בשאלה מיהו המעסיק, ובהתאם לעדותו של התובע, אנו למדים כי מעסיקתו הייתה דיפוכם. כימוטל רכשה את פעילותה העסקית של חברת קדרון – רשימת לקוחות, מוניטין ומלאי. דיפוכם היא זו שגייסה לשורותיה חלק מעובדי קדרון (שפוטרו על ידי קדרון) וביניהם התובע. התובע התקבל לעבודה על ידי דיפוכם והיה נתון לפיקוחה ומרותה של דיפוכם (ר' עמ' 9 לפרוטוקול ש' 24-32). דיפוכם קבעה את תנאי עבודתו ושכרו של התובע, שילמה את שכרו, ודיווחה עליו לרשויות המס. את סידור העבודה קיבל התובע מדיפוכם. התובע ביצע הובלות ועבודות שונות אך ורק עבור דיפוכם ולפי צרכיה של דיפוכם.

1. התובע העיד כי הוא קיבל הוראות מעובדי דיפוכם ועבד בצוותא עם עובדי דיפוכם (ר' עמ' 9 לפרוטוקול ש' 24-30); תנאי שכרו נקבעו על ידי מנכ"ל דיפוכם (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 19-21); סידור העבודה ניתן לו על ידי מזכירת דיפוכם וכאשר נעדר התובע מעבודתו הודיע על כך למזכירה בדיפוכם. התובע קיבל טלפון נייד מחברת דיפוכם.

הקשר היחיד שהיה לתובע עם כימוטל – הוא הקשרים העסקיים בין החברות, כגון החניית הרכבים בחניון משותף של כימוביל, תדלוק המשאיות במתחם כימוביל וכדומה. מדובר בקשרים עסקיים לגיטימיים בין החברות ודבר זה אינו הופך את כימוטל למעסיקתו.

1. העובדה כי כימוטל דאגה להוצאת היתר ההובלה לחומרים מסוכנים, אין בה כדי להפוך את כימוטל למעסיקתו של התובע, אף לא כמעסיקה במשותף. גם אם כימוטל היא זו שדאגה להיתר ודאגה לשלוח את התובע לקורס רענון של משרד התחבורה, הרי שהדבר נעשה עקב מעמדה, כבעלת רישיון מוביל להפצת חומרים מסוכנים, ובמסגרת הקשרים העסקיים שבין החברות ולא כמעסיקתו של התובע.

כימוטל, כחברה אשר עיסוקה בהובלת חומרים מסוכנים, יכולה לבקש ממשרד התחבורה היתר לרכב והיתר לנהג. בין דיפוכם לכימוטל יש קשרים עסקיים הן מעצם העיסוק של כל אחת מהחברות והן מעצם השתייכותן לאשכול חברות. מטעם זה ביקשה כימוטל היתר הובלת חומרים מסוכנים עבור התובע, ברם אין בכך כדי להפוך את כימוטל למעסיקתו של התובע. התובע, ביצע עבודתו כנהג עבור דיפוכם ברכביה של דיפוכם. עוד נטעים כי רוב תקופת עבודתו בדיפוכם לא עסק התובע בהובלת חומרים מסוכנים.

עצם העובדה שמדובר בפעילות באמצעות "אשכול חברות" והעובדה כי בין שתי החברות יש קשרים עסקיים כאלו ואחרים, אין בהן די כדי לקבוע כי לפנינו "מעסיקות במשותף". יחסי עובד-מעביד הם בדרך כלל יחסים חוזיים והשאלה אם מדובר ב"מעסיקות במשותף" נבחנת לפי מכלול הנסיבות.

כך, כאשר מדובר בתאגידים, אין לראות ב"חברת אם" בגדר מעבידה של עובד ב"חברת בת" שעה שחברת הבת היא אישיות משפטית נפרדת (ר' ע"ע 1359/00 עמיאל כהן – כימיקלים לישראל בע"מ ואח', פד"ע ל"ט 182, 2003).

גם נציג משרד התחבורה, שהעיד לפנינו מטעם התובע, ציין כי בעבר (בתקופה הרלוונטית לתביעה) ניתן היה להוציא היתר להובלת חומרים מסוכנים כאשר אין יחסי עבודה בין הנהג לחברת ההובלה (ר' עמ' 20 לפרוטוקול ש' 18-19).

1. התובע טען כי בכל תקופת העסקתו היה נתון למרותו של קצין הבטיחות בחברת כימוטל. ברם, מעדותו של התובע עצמו עולה כי אין הדבר כך. דיפוכם איננה מעסיקה קצין בטיחות, לאור היקף הפעילות הנמוך שלה בהובלות, ולכן כימוטל מעמידה לרשותה את קצין הבטיחות שעובד עבורה. התובע ציין בעדותו כי היה בקשר עם קצין הבטיחות כאשר הייתה תאונה (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 8-9) וכי עמד עמו בקשר רק כאשר היה עניין של בטיחות רכבים ותו לא. אין בעובדה שכימוטל מעמידה לרשות דיפוכם את קצין הבטיחות, כדי להפוך את כימוטל למעסיקתו של התובע, לא במישרין ולא בעקיפין.

כך, במסגרת השתייכותן לאשכול חברות, עושות כימוטל ודיפוכם שימוש במתקני החניה של חב' כימוביל, משרדים ושירותי הנהלת חשבונות של כימוביל. אך גם שימוש זה אין בו כדי להפוך את כימוטל למעסיקתו של התובע, אף לא כמעסיקה במשותף.

1. זאת ועוד, אין אנו תמימי דעים עם טענת התובע, לפיה הוצב לעבודה בדיפוכם ולא בכימוטל על מנת להתחמק מתשלום זכויות כספיות המיועדות לעובדים בענף ההובלה. לא שוכנענו כי מדובר בחברות אשר פועלות מתוך מטרה פסולה ומשום כך אין מקום להתערבותו של בית הדין בהסדרים ובמערך הארגוני של החברות בקבוצה.
2. התובע טוען עוד כי אין להחיל בעניינו את המבחנים הקלאסיים לבחינת יחסי עובד מעביד, משמדובר בצורת העסקה חדשה ומקורית ולפיה יצרו שתי הנתבעות מצב עובדתי לפיו כימוטל היא היא מעסיקתו של התובע.

לטעמנו אין כל ממש בטענה זו של התובע. אין מדובר בצורת העסקה חדשה ומקורית, ובכל מקרה סוברים אנו כי יש להחיל את העקרונות שנקבעו בפסיקה לבחינת יחסי עובד-מעביד.

1. טענה נוספת בפי התובע והיא, שהנתבעות לא הוכיחו כי דיפוכם רוכשת שירותי הובלה מכימוטל. אין אנו מקבלים טענה זו של התובע. העובדה כי במסגרת ההתחשבנות בין דיפוכם לכימוטל, לא מצוין בחשבוניות סעיף המכונה "שירותי בטיחות בתעבורה", אלא סעיפים אחרים המכונים שעות מוסך וכדומה, איננה שוללת את העובדה כי כימוטל מספקת לדיפוכם שירותי בטיחות בתעבורה, הכוללים את שירותיו של קצין הבטיחות והוצאת היתרים שונים. בנוסף, כפי שהטעמנו לעיל, העובדה כי כימוטל דואגת להיתרי הובלת חומרים מסוכנים עבור דיפוכם, בין אם בתשלום ובין אם לא, נעשית במסגרת קשר עסקי לגיטימי בין החברות ואין בעובדה זו כדי להפוך את כימוטל למעסיקתו של התובע.
2. בשים לב לאמור לעיל, אנו קובעים כי התובע היה עובד של דיפוכם ולא של כימוטל.

צו ההרחבה בענף ההובלה

1. התובע טען כי על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף ההובלה, הואיל ומעסיקתו היא כימוטל, ברם, כאמור, קבענו כי התובע הוא עובד של דיפוכם ולא של כימוטל. ברם גם בנסיבות אלה טוען התובע, כי הואיל ועבד כנהג, חל עליו צו ההרחבה בענף ההובלה, גם כעובד של דיפוכם.
2. התובע נסמך על סעיף 16 להסכם הקיבוצי בענף ההובלה מיום 5/1/2006 הקובע כי: "הצדדים יגישו הסכם זה לרישום כהסכם קיבוצי כללי ויפעלו במשותף להוצאת צו הרחבה על הוראות ההסכם כך שיחולו על כל עובד המועסק אצל כל מעסיק, לרבות מעסיק אשר אינו נמנה על המעסיקים בענף ההובלה, ובתנאי שהתפקיד שמבצע העובד הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים שמשקלו עולה על 4 טון." התובע טוען כי המשאית בה נהג היא במשקל 7.5 טון, ומכאן שיש להחיל על יחסי הצדדים (התובע ודיפוכם) את צו ההרחבה בענף ההובלה.

לחילופין טוען התובע, כי עיסוקה של דיפוכם בהובלת מוצריה אינו נחשב שולי, שכן לקוחותיה פרושים ברחבי הארץ וישנה חשיבות רבה להובלת המוצרים ללקוחותיה. בכל מקרה טוען התובע, כי הוראת סעיף 16 להסכם הקיבוצי, קובעת כי הוראות צו ההרחבה יחולו גם על מעסיקים, שאינם בתחום ההובלה.

דיפוכם טוענת כי היא איננה חברת הובלה וכי צווי ההרחבה בענף ההובלה קובעים כי הוראות צו ההרחבה "יחולו על כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים" והואיל ודיפוכם איננה מפעל הובלה, הרי שצווי ההרחבה בענף ההובלה אינם חלים ביחסי הצדדים.

1. צו ההרחבה בענף ההובלה קובע ברישה כי: "... ההוראות האמורות יחולו על כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים... ".

משכך, צריכים להתקיים שני תנאים לצורך החלת צו ההרחבה בענף ההובלה - האחד, שהמעסיק הוא "מפעל הובלה" והשני, "שתפקידו הקבוע של העובד הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים". מכאן, שלא די בכך שהעובד מועסק כנהג, אלא גם המעסיק צריך להיות "בעל מפעל הובלה".

השאלה האם המעסיק, ובמקרה דנן דיפוכם, הינה "מפעל הובלה" אם לאו, תוכרע על יסוד מבחן עיקר העיסוק והפעילות העיקרית של המעסיק (ר' דב"ע נג/3-125 אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158; ע"ע 18/99 יפה אפרימי – לילה עבד לעיל, ניתן ביום 9/7/2000).

1. מר אילן חכים, מנכ"ל חברת דיפוכם, ציין בתצהיר עדותו הראשית את הדברים הבאים:

"דיפוכם הינה חברה מסחרית העוסקת בייבוא, סחר ומכירה של חומרי גלם לתעשייה.

דיפוכם אינה חברת הובלות, היא אינה מוכרת שירותי הובלה ואינה משיאה רווחים מהובלה.

פעילות ההובלה שמבצעת דיפוכם, הינה פעילות זניחה ושולית, ביחס לפעילותה העיקרית של החברה. פעילות זו נעשית כחלק מהשירות שניתן ללקוח, אשר רוכש את המוצרים אותם מוכרת דיפוכם." (ר' סעיפים 5-3 למוצג נ/7)

עוד ציין מר חכים בתצהירו כי שירות ההובלה ללקוחות דיפוכם כלול במחיר המוצר ולקוחות החברה אינם משלמים עבור ההובלה (ר' סעיף 7 למוצג נ/7).

בבית הדין ציין מר חכים כי דיפוכם היא "...חברה מסחרית שמייבאת ומוכרת חומרי גלם כימיקלים וחלקם גם אנו קונים מיצרנים. המכירה היא לבית הלקוח. אנחנו מוכרים מוצרים. חלקם אנו עושים בעזרתם של עובדים שלנו וחלקם על ידי מובילים חיצוניים." (ר' עמ' 4 לפרוטוקול ש' 21-23).

ובהמשך העיד מר חכים כי: "דיפוכם במהות היא חברה מסחרית שמפיצה כימיקלים וחומרי גלם לתעשייה. צורת המכירה שלנו היא להביא את המוצר לבית הלקוח, כלומר אנו מובילים. מרכיב ההובלה בפעילות דיפוכם הוא חלק מהמכירה. אנחנו לא מוכרים הובלה, אלא מוצר לבית הלקוח." (ר' עמ' 25 לפרוטוקול ש' 8-10).

מכאן עולה תמונה ברורה, המלמדת על היותה של דיפוכם מפעל העוסק בייבוא, שיווק והפצת חמרי גלם וכימיקלים לתעשייה וזוהי פעילותה העיקרית של החברה. חלק מהשירות שמעניקה דיפוכם ללקוחותיה הוא הובלת המוצרים אל הלקוח, ואין היא מפעל שעיקר עיסוקו הוא בהובלה.

אמנם, כחלק ממערך ההפצה ובמסגרת השירות שמעניקה דיפוכם ללקוחותיה, מעסיקה דיפוכם נהגים (בין 1-3 במספר) אשר מובילים את המוצרים אל הלקוח. הפצת המוצרים אל הלקוח כוללת הובלה, ברם, אין בעובדה זו כדי להפוך את דיפוכם למפעל שעיקר עיסוקו הוא בתחום ההובלה.

1. התובע טוען לחלותו של סעיף 16 להסכם הקיבוצי. ראשית יוטעם, כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על יחסי הצדדים, משדיפוכם איננה צד להסכם. שנית, סעיף זה קובע כי הצדדים להסכם יפעלו להוצאות צו הרחבה, שיחול על כלל הנהגים העוסקים בהובלה, ברם, צו ההרחבה שהוצא בעקבות הסכם זה, קובע כי הוראות הצו חלות על נהג העובד במפעל הובלה. משקבענו כי אין מדובר בענייננו במעסיק שהוא מפעל הובלה, הרי שאין תחולה להוראות צו ההרחבה על יחסי העבודה שבין התובע לדיפוכם.

נסיבות סיום יחסי העבודה

1. בכתב התביעה טען התובע כי התפטר מעבודתו עקב הרעת תנאים מוחשית. לטענתו, סמוך להפסקת עבודתו עלה באופן דרמטי היקף עבודתו, עקב ירידה במספר העובדים בדיפוכם. התובע סבל והתלונן על כך בפני אהרון ואילן, והודיע שאם לא יעשה לתיקון ההרעה בתנאי עבודתו, הוא יאלץ להתפטר מעבודתו. לגרסת התובע, אהרון ואילן לא התייחסו לתלונותיו ולכן נאלץ להתפטר מעבודתו בסוף חודש דצמבר 2008.

דיפוכם טענה מנגד כי התובע נטש את עבודתו, ללא כל הודעה מוקדמת וללא כל הסבר.

1. בתצהירו ציין התובע את הדברים הבאים:

"סמוך לפני הפסקת עבודתי, עלה באופן קיצוני היקף עבודתי וזאת עקב פיטורים של נהגים אחרים. אני סבלתי מכך התלוננתי בפני אהרון ואילן, והודעתי שאם לא ייעשה לתיקון ההרעה בתנאי עבודתו (כך במקור, מ.א.ח.) אתפטר מהעבודה. מכיוון שאהרון ואילן לא התיחסו לתלונותי התפטרתי כפי שהודעתי בסוף דצמבר. אילן חכים שימש בעת עבודתי כמנכ"ל דיפוכם ואני אכן הפניתי אליו בקשות להעלאה בשכרי, ביקשתי שלא יקזזו משכרי עלויות של שיחות טלפון שביצעתי כדי לדאוג לתיאומי הובלות כי נותרתי נהג בודד." (ר' סעיף 3 לתצהיר התובע).

מעדותו של התובע בבית הדין עולה כי בסוף השנה יש מעט מאוד הזמנות ויש מעט עבודה בנהגות, ובתקופה זו ביצע התובע עבודות שונות וכך העיד:

ש. אתה הועסת כנהג?

ת. לא רק נהג, כל מיני דברים עשיתי. בזמן האחרון יצאתי מהעבודה בשביל להדביק על הגלונים ניירות, מילאתי גלונים וכו'. כל מיני שטויות עשיתי, לא הייתי נהג. ....

ש. מי עשה באותו זמן את המשימות של ההובלה?

ת. אף אחד, לא הייתה מספיק סחורה.

ש. הייתה מעט עבודה?

ת. בסוף השנה יש מעט הזמנות ויש מעט עבודה. יש ספירת מלאי ואז יש פחות עבודה ופחות הזמנות."

(ר' עמ' 9 לפרוטוקול ש' 22-14).

בהמשך העיד התובע:

"ש. נכון שמהרגע שהתחלת לעבוד בדיפוכם, מי שהיה נהג זה אתה ואבי אוחיון ועלי שהיה חצי נהג וחצי מחסנאי.

ת. נכון.

ש. אתה יודע שעלי עובד שם עד היום?

ת. כן, אתמול ראיתי אותו.

ש. דיפוכם פיטרה רק את אבי אוחיון?

ת. נכון, מהרגע שאבי פוטר ועצרו את עלי לצאת מהמחסן, אני הייתי לבד.

ש. אבי אוחיון פוטר בחודש 3/08. אתה זוכר?

ת. לא זוכר"

(ר' עמ' 12 לפרוטוקול ש' 33-28; עמ' 13 לפרוטוקול ש' 3-1).

וכן:

"ש. כתבת בתצהירך שאתה הודעת שאם החברה לא תתקן את ההרעה בתנאי עבודתך אתה תתפטר.

ת. נכון, אמרתי את זה לכולם, מקטן עד גדול. אמרתי את זה לאהרון, לאילן, לעלי, לגלית, ניסים, אלי ולשני האחים. ליאוניד שמע.

....

ש. כשפנית לאילן ואהרון, מתי אמרת להם את זה?

ת. אני לא זוכר את התאריך, זה היה בראם במשרדים שם.

ש. כשאמרת להם את זה, אמרת להם באיזה חודש תעזוב?

ת. לא, אני לא אמרתי לעזוב. ישבתי במשרד של אהרון ואמרתי לו שאי אפשר להמשיך ככה, גם מורידים לי כסף על הפלאפון וזה קשה לי. אני יצאתי מאוד מוקדם כי הגעתי לראם ב- 06:00. הוא אמר לי שזה לא רק אנחנו קובעים את המשכורת וצריך לדבר. דיברנו על המשכורת ועל התנאים ורציתי העלאה של שכר היסוד. אמרתי לו שאני רוצה העלאה, ושאם אני לא אקבל העלאה אני אתפטר. את זה אמרתי לאהרון ולכולם.

ש. לא אמרת לו מתי תתפטר?

ת. מתי בדיוק לא אמרתי.

ש. שלחת לו גם מכתב בעניין הזה?

ת. לא.

ש. למה לא אמרת לדיפוכם מראש שאתה לא מתכוון להגיע לעבודה אחרי 28.12.08?

ת. קנו אותך? אותי לא קנו. נסעתי באוטובוס לנהריה והתחילו טלפונים שאיימו עליי. דיברו איתי בצורה לא יפה כאילו שאני סחורה שלהם ואין לי משפחה. הייתי בנסיעה של הלוויה של דוד שלי והם דיברו איתי לא יפה. אמרתי להם שממחר אני לא מגיע, ככה לא מתנהגים. אמרתי שזה לא יחס."

(ר' עמ' 13 לפרוטוקול ש' 31-8).

1. מעדותו זו של התובע עולה בבירור כי התובע לא התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ואף לא פעל בעניין זה על פי הדין, משלא נתן לדיפוכם התראה מראש על כוונתו להתפטר. סמוך להתפטרותו של התובע לא הייתה עבודה רבה בדיפוכם, משכך התובע לא כרע תחת עומס עבודה, שלא ניתן לעמוד בו או עומס עבודה שיש בו משום הרעה מוחשית בתנאי העבודה. כך, גם הנהג האחר שפוטר, פוטר חודשים רבים בטרם הודיע התובע על התפטרותו. מעדותו של התובע למדים אנו כי התובע רצה להתפטר שכן דרישות השכר שלו לא נענו ועשה כן כאשר חש כי אינו מקבל את ההתייחסות לה הוא ראוי.

משאלה פני הדברים קובעים אנו כי התובע התפטר מעבודתו ולא הוכיח כי עשה כן מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ואף לא בשל נסיבות שאין לצפות ממנו כי ימשיך בעבודתו. משהתפטר התובע אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

תביעותיו הכספיות של התובע

1. התובע הגיש תביעתו לתשלום הרכיבים הבאים:
   1. הפרש דמי הבראה;
   2. פידיון חופשה;
   3. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות;
   4. פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

בנוסף עתר התובע לצו עשה לשחרור כספי תגמולים - חלק עובד וחלק מעביד.

את כל תביעותיו הכספיות ביסס התובע על צו ההרחבה בענף ההובלה. ברם, משקבענו כי התובע הינו עובד של חברת דיפוכם בלבד וכי על יחסי העבודה בין הצדדים לא חל צו ההרחבה בענף ההובלה, הרי שדין כל תביעותיו של התובע, המבוססות כאמור על צו ההרחבה בענף ההובלה – להידחות והן נדחות בזאת.

התביעה הנגדית

1. דיפוכם טענה כי התובע התפטר מעבודתו ללא כל הודעה מוקדמת ולפיכך זכאית היא לחלף הודעה מוקדמת. עוד ציינה דיפוכם כי בסיום עבודתו של התובע נערך עבורו גמר חשבון, ומהכספים, שהתובע היה זכאי להם, קיזזה דיפוכם סך של 4,553 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת. ברם, שכרו של התובע עמד על סך של 4,770 ₪ לחודש, ואך מפאת טעות, לא קוזז הסכום המלא מהכספים להם היה זכאי התובע עם סיום עבודתו. משכך תובעת דיפוכם מהתובע את ההפרש בדמי ההודעה המוקדמת בסך 807 ₪.
2. התובע טוען כי נסיבות סיום עבודתו הינן כאלה, בהן לא ניתן לדרוש מהתובע להמשיך בעבודתו, שכן, בעת שנסע התובע להלווית דודו, קיבל איומים טלפונים מעובדי דיפוכם ובאווירה מעין זו לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו.
3. אמנם, דיפוכם לא הביאה כל ראיה לסתור טענה זו של התובע, אך מעדותו של התובע התרשמנו כי אין מדובר במקרה שלפנינו בהתפטרות עקב נסיבות בהן לא ניתן לדרוש מהתובע להמשיך בעבודתו. יוטעם כי לא שוכנענו שזו הסיבה להתפטרותו של התובע, שכן בתצהירו ציין התובע כי התפטר מחמת עומס עבודה שהיווה לטענתו הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.

לפיכך אנו קובעים כי היה על התובע ליתן לדיפוכם הודעה מוקדמת על התפטרותו ומשלא עשה כן, זכאית דיפוכם לתשלום חלף הודעה מוקדמת. דיפוכם כאמור קיזזה סך 4,553 ₪ מכספי התובע במסגרת גמר החשבון שערכה לו, בנסיבות אלה זכאית דיפכם אף ליתרת חלף ההודעה המוקדמת בסך 807 ₪.

סוף דבר

1. תביעותיו של התובע נדחות כולן.
2. ככל שדיפוכם לא שחררה עד היום לתובע את כספי התגמולים, עליה לשחררם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
3. התביעה שכנגד מתקבלת ועל התובע לשלם לדיפוכם יתרת חלף הודעה מוקדמת בסך של 807 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/12/2008 ועד ליום התשלום המלא בפועל. תשלום זה ישולם לדיפוכם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
4. בנוסף, ישלם התובע לכל אחת מהנתבעות – כימוטל ודיפוכם – הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,500 ₪. התשלומים לשתי הנתבעות (בסך 5,000 ₪) ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.
5. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ט בשבט תשע"ג (30 בינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

5129371