1. אין עוררין שהתובעת הינה החוכרת לדורות של בית מגורים צמוד קרקע הנמצא ברח' אברהם בן שושן 38 פינת רח' העליה 16 בעכו.

2. ואף אין עוררין כי בשכנות לבית המגורים הנ"ל התנהל עסק ברח' אברהם בן שושן 40 פינת רח' העליה השייך לחב' עמידר. בעסק זה התנהלו עסקים שונים ובמועדים הרלוונטיים עסק הנקרא "בית השניצל". מלכתחילה העסק היה בחזקתו של הנתבע 2 שנפטר (להלן – "עזבון יוסף"). משנפטר הנתבע 2 יורשיו היו אלמנתו, הנתבעת 1 (להלן גם "מזל"), בתו, הנתבעת 3 (להלן, גם "אביבה") ובנו, הנתבע 4 (להלן – "בני ז"ל"). שעה שהוגשה התביעה בפניי במהדורתה הראשונה נתבעו ארבעה הראשונים כאשר ברי שבני היה מפעיל העסק. לימים בני נרצח ובמקומו בא עזבונו, הוא בני ז"ל. דומה שיורשיו של בני ז"ל הם הנתבעת 5 (להלן, גם "אסנת"), שיכול שהייתה גרושתו ובניהם, הנתבע 6 (להלן, גם "יוסף") והנתבע 7 (להלן, גם "עתיר").

3. נטען כי לאורך השנים הפעלתו של העסק גרמה למטרדים קשים שהסבו עוגמת נפש רבה לתובעת. הנתבעת 8, היא עיריית עכו (להלן, גם "העירייה"), נדרשה להביא להסרתם של המטרדים הללו. לשיטת התובעת העירייה לא נקטה בצעדים נמרצים. משום כך, מלכתחילה, הוגשה התובענה אף כנגדה.

4. בגדר כתב התביעה המתוקן נתבקש צו מניעה וצו עשה קבוע וכן סעד כספי בסך 100,000 ₪. לימים פונה העסק. כתוצאה מכך נמחקה התביעה כנגד העירייה. נותר לפנים אך הסעד הכספי שהתבקש כנגד הנתבעים 7-1.

5. בתחילה, כאשר מכוחו של כתב התביעה המקורי ניצבו בפניי הנתבעים 4-1 וכן העירייה, מי שהייתה הנתבעת 5, לא היו הנתבעים 4-1 מיוצגים. הוריתי אז על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירה-שלה וכן תצהירו של בנה אליהו יהודה (להלן – "אליהו"). מטעם הנתבעים הוגש תצהיר של בני, בעודו בחייו.

משעה שהוגש כתב התביעה המתוקן וחזרתי והוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות הוגש אך תצהירו של אליהו ועת רבה חדלו הנתבעים 7-1 ולא הגישו תצהירים. לימים הם זכו לייצוגם הנוכחי וברשות הוגש כתב הגנה מתוקן מטעמם. בעקבות זאת, ולאחר שהליכי משא ומתן כשלו, הוגש מטעמם אך תצהירה של אסנת. משכל אלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

6. עיינתי בחומר הראיות והטענות. ככל שעסקינן בהוכחה העובדתית של רכיבי המטרדים הקשים, הרי אלו הוכחו להנחת דעתי, במכלול התצהירים מטעם התובעת ואליהו, ובעיקר לאור שפע המסמכים שצורפו לתצהירו השני של אליהו.

הוברר לי כי העסק פעל במשך שלוש שנים ללא רישיון עסק כאשר הוא פועל הן בניגוד לצו סגירה של העירייה והן בניגוד לצו מניעה זמני שניתן על ידי. הוברר לי כי כל אותה עת הוזרמו שפכים מהעסק אף אל בית התובעת. לשם כך אין לי צורך להשתית הכרעתי רק על יסוד תצהירו המפורט של אליהו אלא בעיקר על בסיס מסמכים של רשויות שונות שלאורך השנים נדרשו למפגע האמור.

7. וכך, כאמור, נקבע על ידי ראש שירותי בריאות הציבור כי "העסק אינו מחובר למערכת הביוב" וכי "הכנת השניצלים מתבצעת בתוך מבנה מפח (המשמש כמחסן) בתנאי תברואה ירודים". ועוד למדתי כי לא נערכו ביקורות דיין משום שבעל העסק, והוא בני ז"ל, השמיע איומים על חיי המפקחים, כאשר בני ז"ל הוא אסיר משוחרר (נספח י"א לתצהירו השני של אליהו).

8. ועוד למדתי מגזר דינו של כב' השופט חאמד בהליך פלילי שנדון בפניו, ושהוציא צו סגירה לעסק, ש"מדובר בעסק שהינו מזנון, שניהולו ללא רישיון עלול לסכן את בריאות הציבור" (נספח י"ח לתצהיר הנ"ל).

9. ככל שעסקינן בוועדות התכנון והבנייה, כאשר סורבה בקשתו של בני ז"ל למתן היתר בנייה, נקבע ש"השימוש החורג המבוקש אינו עומד בתנאים תברואתיים מינימליים הנדרשים על פי התקנות" (נספח י"ט). וועדת ערר שאישרה את ההחלטה האמורה, קבעה שהשימוש המבוקש "גורר אחריו מפגעים קשים, כי הוא מייצר מטרדים רבים אשר ערכאות שונות קבעו שיש להפסיקם" (נספח כ').

10. אליהו צירף לתצהירו שורה של תמונות ושורה של רישומים שלו אודות מפגעים לאורך השנים. וכך הוא ציין 46 אירועים של "חסימת החניה והפרעה על ידי באי המקום", 25 אירועים של "חסימת החניה על ידי הנאשמים", 34 אירועים של "הטרדות של קללות הטרדות ואיומים", 114 אירועים של "השתנה על ידי באי המקום", 48 אירועים שבהם "יוסי משתין" ו- 96 אירועים של "שפיכה של דלוחין על ידי העובדים".

11. לנוכח כל אלו טענת אסנת, ולפניה תצהירו של בני ז"ל, אודות הניקיון שבמקום נדחות כחסרות ממש. אף אין בפניי כל יומרה של התייחסות קונקרטית לאירועים המפורטים האמורים.

12. ומשכך סבור הייתי שיש להתמקד בסיכומי הטענות, בעיקר של ב"כ הנתבעים 7-1, והמתחייב מהם.

13. טענתו העיקרית של ב"כ הנתבעים 7-1, כך מוגדר על ידו, היא בהצבת השאלה על מי מוטלת חובת הזהירות במקרה שבו הבעלים, היא עמידר, מקימה מבנה מסחרי ומשכירה אותו לשם ניהול עסק. ומשכך, כך הוא טוען, אי קבלת רישיון ניהול עסק לא באה כתוצאה מסוג העסק, אלא כתוצאה מדרישות כלליות המופנות כלפי כל העסקים. זאת ועוד: חלק מטענות התובעת נסבה על התנהגותם של אורחי העסק. ואולם משעה שקיים עסק, ברי לחלוטין שהוא אוצר בחובו פעילות עסקית. ומשום כך יש לדחות את התביעה, משום שלא הוכחה עילה מוכרת בדין לחיובם של הנתבעים.

14. לטענה זו, שכאמור מוגדרת כטענה עיקרית, אין בדעתי להידרש. שהרי לא בא זכרה, כל עיקר, בכתב ההגנה המתוקן שהוגש על ידי הנתבעים 7-1, משעה שזכו לייצוג. ממילא לא אמורה הייתה התובעת להתמודד עם טענה זו, לא בגדר ראיותיה, אף לא בגדר סיכום טענותיה.

ואולם, מעבר לדרוש, הטענה היא חסרת שחר. עילת התביעה מבוססת על מטרד נטען. יוצר מטרד יכול להיות מחויב בדינו, גם אם הוא מנהל את עסקו ברישיון. כך, כשם שיכול שמי שמנהל את עסקו שלא ברישיון, לא יוצר מטרד. משום כך, אכן נכונה הטענה שלא בהכרח יש קשר בין שני אלו. ואולם הטענה האמורה אינה מושיעה לנתבעים 7-1 כל עיקר, לנוכח העובדה שמכל מקום המטרדים הנטענים, ובאורח קשה ולאורך שנים, הוכחו-גם-הוכחו להנחת דעתי.

גם טענת הנתבעים 7-1 שסגירת העסק הייתה פועל יוצא של החלטת העירייה להרחיב את הצומת, לא הוכחה להנחת דעתי, ובעיקר לנוכח המתחייב מהחלטתה של ועדת הערר.

15. מנגד, צריכות בהחלט לפנים דווקא הטענות החילופיות שמשמיע ב"כ הנתבעים 7-1.

וכך, נטען שהתובעת עצמה לא העידה ולא מסרה תצהיר. משום כך ייחוס עוגמת הנפש והסבל הנטענים שלה מהווים עדות שמיעה. אכן עוגמת הנפש והמטרד מיוחסים לבני משפחתה של התובעת, ובראשם לבנה אליהו, ואולם הם אינם בעלי דין בפניי. וגם ככל שעסקינן בנתבעים 7-1, הגם שהתביעה כנגד בני ז"ל נמחקה ודומה שהתביעה כנגד עזבון יוסף, אף היא לא הוכחה, הרי הגישה התובעת את תביעתה כנגד כל בני המשפחה, מבלי שהיא מוכיחה להנחת הדעת את ייחוס החבות לכל אחד ואחד.

16. ואכן, ככל שעסקינן בתובעת, הרי לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, נפקד תצהירה של התובעת. ואולם מזלה של התובעת משחק לה ולנוכח ההסכמה שפסק הדין יינתן "על יסוד החומר שבתיק", לא אתעלם מתצהירה של התובעת שהוגש לפני שתוקן כתב התביעה.

ואולם אין לי ספק, למקרא תצהירו השני של אליהו, שיותר משהוא תובע את עלבונה של אמו, הוא תובע בעיקר את עלבונו-שלו. אכן אליהו התגורר אצל אמו התובעת, וברבות השנים הוא גר גם עם בני ביתו. הוא אף טוען, תוך הרחבת היריעה, לכך שהוא הותקף בתקיפה אלימה ואושפז, הגם שעניין זה מן הסתם נדון בגדרם של הליכים אחרים. לנוכח כל אלו נפלא ממני הכיצד נותרה התובעת בלבד, בעלת דין. משום כך אין לי אלא לפלח, על יסוד אומדני השיפוטי, את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת עצמה, להבדיל מעוגמת נפש שהוסבה לאחרים זולתה, ובעיקר לאליהו. וככל שממדי עוגמת הנפש, לטעמי, הם גדולים ורבים, הרי עיקרם נגרם לבעלי דין שלא ניצבים בפניי, ובראשם לאליהו, ומיעוטם נגרם לתובעת, בעלת הדין שניצבת בפניי, ויש לשקול את העובדה שדווקא היא לא טרחה למסור את אותו תצהיר מפורט לעניין עוגמת הנפש והסבל שנגרמו, לה דווקא.

17. וכך, אף ככל שעסקינן בנתבעים, אך באורח מינורי בהחלט. עיינתי בקפידה במכלול המסמכים שצורפו לתצהירו השני של אליהו. לא מצאתי, בדל-ראיה, ככל שעסקינן במזל ובעזבון יוסף. מנגד נמצאו לי ראיות רבות ביותר לחובתו של יוסף, אף לחובתה של אביבה, גיסתה של אסנת. הוברר לי שאסנת ניהלה את העסק, בעקבות רציחתו של בני ז"ל. חסרת אמינות היא גרסתה של אסנת להעדר מעורבותם של יתר בני המשפחה, לעניין המטרדים האמורים. אכן, כשם שלא מצאתי די ראיות לעניין עוגמת הנפש שהוסבה לתובעת, להבדילה מלאחרים זולתה, נמצאו לי ראיות למעורבות מסיבית של יוסף ושל אביבה, היא גיסתה של אסנת, ולמעורבות מינורית יותר של אסנת עצמה ובנה עתיר.

18. הפועל היוצא מכל אלו שבדעתי לחייב את מרבית הנתבעים בדינם כלפי התובעת. וככל שעסקינן באומדן עוגמת הנפש והסבל שהוסבו לתובעת, להבדילה מאחרים, אמעיט באומדן זה, לנוכח השיקולים האמורים.

לאחר ששקלתי השיקולים האמורים לקחתי בחשבון את העובדה שהתובעת מתגוררת בנכס ופשיטא מפגעים רבים הוסבו בהכרח לה. לקחתי בחשבון, לחובתה, דווקא את תצהירו השני של אליהו המעצים את עוגמת הנפש שלו, וממילא מגמד את זו של אמו, התובעת. לאחר ששקלתי כל אלו החלטתי לחייב בסכום של 25,000 ₪. בסכום זה יישאו הנתבעים 3, 5, 6 ו- 7.

19. לפיכך הנני מחייב את הנתבעים 3, 5, 6 ו- 7, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 25,000 ₪ בצירוף אגרת תביעה היחסית לסכום התביעה ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

הנני מוחק התביעה כנגד הנתבעים 2-1 ללא צו להוצאות.

20. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ה, 09 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא