13 מרץ 2013

בפתח הדיון מודיע בית המשפט על זיכויו של הנאשם מחסר ראיות מספיקות

נגד אברהם בלו (להלן: "הנאשם") הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפת בת זוג, איומים עליה וגרם נזק לרכוש עבירות לפי סעיפים 382, 192 ו - 452 לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן: "החוק").

בכתב האישום שני אישומים.

על פי האישום הראשון - במספר אירועים, הראשון ארע בתאריך כל שהוא באוקטובר 2007 והאחרון ארע ב - 16.06.08 הנאשם תקף את מרים בלו, שהיתה באותה עת אשתו (להלן: "המתלוננת") ואיים לרצוח אותה בין בעצמו ובין באמצעות אחרים. באחד האירועים הצמיד סכין לצווארה של המתלוננת, ובאירוע אחר תפס בצווארה בניסיון לחנוק אותה בכוונה להפחידה. בתאריכים שונים שאינם ידועים, שבר פריטי ריהוט בחדר השינה ובקבוקי בושם ובכך גרם נזק לרכוש.

על פי האישום השני - בתאריך 18.05.2008 הנאשם חסם את מנעול דירתם על מנת למנוע מהמתלוננת כניסה לדירה ובכך גרם נזק לרכושה.

באמצעותו עו"ד רוני קרדונר (להלן: "הסנגור") כפר הנאשם בכל העובדות שיש בהן לבסס עבירה כמפורט בהודעה כתובה מיום 29.9.11. כנגזרת מכך נשמעו הוכחות.

לתביעה העידו המתלוננת (פ/ ע' 8-18) במהלך חקירתה הנגדית הוגשו שתי הודעותיה נ/1א+ב, מיכל גואטה חברתה של המתלוננת (פ/ ע' 20 – 22). בהסכמת הסנגור תוך הסתייגות מעדות שמיעה הוגש דו"ח משטרתי ת/2 נושא תאריך 19.06.08 .

להגנה העיד הנאשם בלבד (פ/ע' 23 -28), הודעתו במשטרה התקבלה וסומנה ת/1. כמו כן הוגש בהסכמה תמליל שיחתה של המתלוננת עם שדרנית הרדיו איריס קול, שם היא נשמעת מתייעצת באשר לזכויותיה בהליך הגירושין.

המחלוקת לא מעוררת בעיה משפטית ולפיכך שאלת חפותו וחילופין אשמתו של הנאשם נגזרת מקביעות מהימנות.

מהחומר שבתיק עולה תשתית כדלקמן:

1. הנאשם יליד 1980 והמתלוננת ילידת 1988 נישאו ביום 29.05.07. לאחר נישואיהם, בני הזוג התגוררו בדירה שכורה בבני ברק (להלן: "הדירה").
2. משך המגורים המשותפים של השניים בדירה היה קצר. קודם לפרידה הסופית נהג הנאשם לעזוב את הדירה מדי פעם (פ/ ע' 14 ש' 5-6, ע' 16 ש' 1-2, פ/ע' 23 ש' 18-19). בסופו של דבר שניהם עזבו את הדירה וכל אחד חזר להתגורר בבית הוריו. בתאריך כל שהוא במחצית השנייה של שנת 2008 הסתיימו הנישואים בגירושים.
3. לטענת המתלוננת הנאשם פגע בה באלימות מילולית ובאלימות פיסית על רקע קנאתו לה (פ/ע' 8 ש' 26 ואילך ופ/ע' 9, פ/ ע' 17 ש' 17 ש' 12, וש' 28-29, פ/ ע' 18 ש' ). לפחות במקרה אחד האיומים לוו בסכין מטבח גדולה (פ/ ע' 18 ש' 14-15
4. לאחר ששניהם הפסיקו להתגורר בדירה, החליפה המתלוננת את מנעול דלת הכניסה לדירה (פ/ ע' 9 ש' 30), לטענתה עשתה זאת משנוכחה שהנאשם לקח מהדירה פרטי רכוש שחלקם היו בבעלות משותפת (פ/ ע' 9 ש' 26 ) וחלקם בבעלותה הבלעדית (פ/ ע' 18 ש' 1-3).
5. המתלוננת התלוננה רק לאחר ה- 18.06.2008. לדבריה השהתה הגשת תלונתה משום שפחדה מהנאשם (פ/ ע' 15 ש' 3) ומכחישה שבבסיס התלונה שהגישה, עמדה דרישתה לגט ולתשלום דמי כתובתה (פ/ ע' 16 ש' 13-15).
6. הנאשם מכחיש את העבירות המיוחסות לו וטוען בתוקף שהיה קורבן למזגה הסוער של המתלוננת. לטענתו ניסה ככל יכולתו להבליג, וכדי להצליח עזב מדי פעם את הדירה.

שמיעת העדים וסיכומי באי כוח הצדדים ועיון במסמכים שהוגשו מבססים מסקנות כדלקמן:

1. עדותה של המתלוננת היתה עצורה ומהוססת מאוד. היא חזרה על שלד גרסתה, שמחלוף ארבעה חודשים מיום נישואיהם נהג בה הנאשם באלימות וגרם נזקים לרכושה, וזאת על רקע הקנאה. מעבר לכך התקשתה למסור גרסה שיש בה לבסס כנדרש את האמור בכתב האישום. כבר בחקירה הראשית נאלץ התובע פעם אחר פעם להציג לה שאלות מכווינות (ראו פ/ע' 9 ש' 1, ש' 5, ש' 25). בחקירה הנגדית, כשנשאלה שאלות רלוונטיות לאישומים, הפכה קצרת רוח, ענתה תשובות כלליות, לעתים מתחמקות, לעתים סותרות את דבריה במשטרה או תשובות קודמות שאמרה בבית המשפט, תוך שהיא מרבה לטעון שאיננה זוכרת ומלינה שהשאלות עוסקות בדקויות, (ראו למשל פ/ע' 10 ש' 22-22, 25-26 , פ/ע' 11 ש' 1, ש' 10-11, ש' 25-28, פ/ע' 12 ש' 9-10, פ/ע' 14 ש' 4-6 ש' 18-19, פ/ע' 15 ש' 15-17, ע' 15 ש' 6-7 ,ש' 29-31, פ/ע' 16 ש' 27-28, פ/ע' 17 ש' 14-19, פ/ע' 18 ש' 17-18, ש' 27-28 ).
2. לעומת זאת ניכרה במתלוננת נחישותה להשחיר את פני הנאשם ולהחמיר את מצבו המשפטי. היא לא נמנעה מלספר על השימוש בסמים שהשתמשו הוא וקרובי משפחתו בביתם בשוהם וטענה שהנאשם סובל מבעיה נפשית (פ/ ע' 17 ש' 1 ואילך, ההודעה נ/1א ש' 3-4).
3. הגם שהמתלוננת, לגרסתה, סבלה מהנאשם אלימות פיסית, איומים חמורים ונזקים כבדים, היא כבשה את תלונתה במשך חודשים. הסברה כי הפחד מנע ממנה לעשות כן, לאורך תקופה ממושכת, איננו משכנע.

מסקנה זו נגזרת ממשקלן המצטבר של מספר עובדות כדלקמן ההסבר:

• • הנאשם עזב את הדירה ועבר לבית הוריו בשוהם, שכידוע מרוחקת מרחק ניכר מהעיר בני ברק, ואף על פי כן לא הוגשה תלונה.
  • חרף פחדה הגדול, סירבה המתלוננת להתפנות למעון לנשים מוכות (נ/1א ש' 63 -64).
  • סמיכות הזמנים בין זימונה של העדה גואטה לדירה על מנת שתראה את סימני המכות שעל גופה של המתלוננת ואת הנזקים בדירה ולהגשת התלונה, להגשת התביעה בבית הדין הרבני ולפניית המתלוננת לשדרנית איריס קול, מעלים ספקות באשר לאמינות המתלוננת (ת1א ש' 62 פ' ע' 11 ש' 13-14) .
  • המתלוננת טענה שסיפרה בזמן אמת על אלימותו של הנאשם להוריה ולהרבה אנשים (כך ענתה לשאלת בית המשפט פ/ ע' 10 ש' 26), מכל אלה נשמעה רק העדה מיכל גואטה, על תוכן עדותה יפורט להלן.

1. עדים חשובים שיכולים היו לתמוך בגרסתה הרופפת של המתלוננת לא העידו. במיוחד בולט חסרונו של הדוד מר דרעי שלדברי המתלוננת היה מחסה בשבילה וייעץ לה לפנות למשטרה (פ/ ע' 16 ש' 16-17, ופ/ ע' 17 ש' 24 -26). כך גם הורי המתלוננת, שלטענתה שמעו ממנה בזמן אמת, את תלונותיה, ראו סימני חבלות על גופה ואיפשרו לה לחזור לביתם. לדברי המתלוננת, שני ההורים התנגדו להמשך חייה עם הנאשם (נ/1א ש' 5, ש' 17, ש' 28 וש' 25), ואביה ייעץ לה להתלונן במשטרה. אף אחד מהם לא העיד במשפט ואף אחד מהם לא ליווה אותה כשהלכה להתלונן.

ויודגש, המתלוננת עצמה סתרה את טענתה באשר להתנגדות הוריה להמשך הנישואין, בעדותה בבית המשפט אמרה שאימה הציעה שלום בית, בהיותה אישה חרדית, מתנגדת לגירושים (פ/ ע' 15 ש' 30-31), כפי שהעידה חברתה מיכל גואטה (פ/ ע' 22 ש' 3).

1. ובאשר לעדת התביעה מיכל גואטה, ראוי להדגיש שהיא העידה על עצמה, שאמנם היתה חברה של המתלוננת, אך לא היתה ממש בעניינים, וביקרה בבית המתלוננת לכל היותר פעמיים. ראויה להדגשה העובדה שהעדה, לדבריה, לא ראתה סימני חבלות על המתלוננת (פ/ ע' 20 ש' 18-19, וע' 20 ש' 19).
2. באשר לאלימות – מפתיע להיווכח שבשיחה עם השדרנית איריס קול, קבלה המתלוננת על כך שהנאשם שבר את ליבה, עזב אותה והותיר אותה לשאת לבדה בהוצאות שכר הדירה, מבלי לאזכר כלל אלימותו הקשה ומפחידה כלפיה.
3. אין ראייה חיצונית להוכחת נזקי הרכוש, שגרם הנאשם לרכושה של המתלוננת. לא הוצג שום שבר כלי כהוכחה. הנזקים לא צולמו ואין הסבר מדוע. אחיה של המתלוננת, שלטענתה ראה את הנזקים לא העיד (פ/ ע' 16 ש' 25 ואילך). חשוב להוסיף שגם בנקודה זו העדה גואטה, שבאה לדירה לבקשת המתלוננת, לא תומכת בגרסת המתלוננת, ואומרת שראתה בלגן של בית אך לא התרשמה שהוא "כל כך הפוך" (פ/ ע' 20 ש' 19).
4. בעוד שבגרסת המתלוננת פרכות משמעותיות, השוואת עדותו של הנאשם לדברים שמסר בחקירה איננה מעלה פגמים של ממש, אם בכלל. באופן עקבי הוא מכחיש את עבירות האלימות הפיסית והמילולית המיוחסות לו. הנאשם מספר, שמלכתחילה היו בינו לבין המתלוננת חילוקי דעות ומריבות. על מנת שלא לפגוע במתלוננת נהג לצאת מהבית, ובסופו של דבר עזב. הוא הודה, שנעץ ברגים בצילנדר דלת הכניסה לדירה, באופן שמנע פתיחתה (ת/1 ש' 65). לדבריו עשה זאת לאחר שנוכח שהמתלוננת החליפה את המנעול ובכך מנעה ממנו, ללא זכות, כניסה לדירה. אלמלא הודאתו ובהעדר עדים לא היתה אפשרות משפטית לייחס לנאשם מעשה זה. בית המשפט מאמין לנאשם שמתלוננת הקדימה להחדרת הברגים החלפת צילינדר שמנעה מהנאשם להיכנס לדירה. מסקנה זו נתמכת בדברי העדה גואטה, שסיפרה כי בערב בו היתה עם המתלוננת בדירה, הנאשם הגיע, המתין בחוץ והיא המתלוננת לא איפשרה לו להיכנס (פ/ ע' 21 ש' 26 ואילך).
5. בית המשפט מאמין לנאשם שמחל על כבודו וסיפר בחקירה על התקיפות שהמתלוננת תקפה אותו (פ/ ע' 23 ש' 17 ופ/ע' 26 ש' 22 ואילך).
6. אמנם מבחינה משפטית עצם נעיצת הברגים במנעול הדירה הוא מעשה אסור וניתן לראות בו גרם נזק לרכוש. בית המשפט מקבל את דברי הנאשם שעשה זאת משום שרצה להגן על רכושו ולא על מנת להגשים מטרה פלילית כי אם למנוע מאחרים לגנוב חפצים שבבעלותו. מכל מקום בנסיבות העניין ניתן להנותו מן הסייג של זוטי דברים הקבוע בסעיף 34יז לחוק העונשין ומוצא שהמעשה הוא קל ערך בהתחשב בטיבו, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי.
7. לעדותה הכבושה של המתלוננת משקל ראייתי מועט מאוד, אם בכלל, ובהעדר הסברים וראיות וחיזוקה – די בהם לעורר ספק באשר לאשמת הנאשם וכאשר עדות הנאשם נמצאה אמינה על בית המשפט התוצאה המתחייבת היא זיכוי מחוסר ראיות מספיקות.

במידה ובקופת בית המשפט יתרת זכות שהפקיד הנאשם בתיק זה או בתיק המעצרים הקשור אליו, היא תוחזר לנאשם.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ג , 13 מרץ 2013, במעמד הצדדים