1. לפניי בקשת הנתבעים מיום 8.12.16 לביטול פסק הדין שניתן נגדם בתיק זה ביום 12.5.10 בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות. התובע הגיש תגובה והנתבעים הגישו תשובה לתגובה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לנכון לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.
2. עפ"י תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 היה על הנתבעים להגיש בקשה לביטול פסק הדין תוך 7 ימים מיום שנודע להם על פסק הדין. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי אם נקבע מועד או זמן בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכם רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.
3. הנתבעים מתכחשים לאישור המסירה של כתב התביעה וההזמנה לדיון הנחזה להיות חתום ביום 9.11.09 ע"י מי מטעמם. הנתבעים טוענים כי באותה עת הם שהו במרכז קליטה ברחוב האתרוג 18 ערד ואמנם גם המסירה בוצעה באותה כתובת, אולם פרטי החותם אינם מופיעים על אישור המסירה ואין לדעת את זהותו של מי שחתם והאם אכן מדובר בבן משפחתם או באדם אחר אשר שהה במרכז הקליטה. אינני מקבל את הדברים. מדובר במסירה אשר בוצעה ע"י עובד רשות הדואר שהנו אדם אובייקטיבי ואין לו ענין בתיק. טענת הנתבעים שהחתימה על אישור המסירה איננה מוכרת להם, איננה רלוונטית, שכן אין מחלוקת שבאישור המסירה צוין שהוא נחתם ע"י בן משפחתם של הנתבעים ולא ע"י הנתבעים עצמם. הנתבעים אינם טוענים כי אין בן משפחה אחר אשר יכול היה לחתום על אישור המסירה והנתבעים גם אינם טוענים שהם ערכו בדיקה אצל קרובי משפחתם כדי לברר אם מי מהם מזהה את החתימה.
4. התובע, בתגובתו, ציין כי הנתבעים היו מודעים להליכים נגדם לא רק מכח מסירת כתב התביעה וההזמנה לדין שנמסרה להם ביום 9.11.09 אלא גם מכח אזהרת ההוצאה לפועל שנמסרה לנתבעים ביום 26.7.16. יתר על כן, משלא שילמו הנתבעים את החוב הפסוק בחלוף המועד הנקוב באזהרת ההוצאה לפועל, נקט התובע בהליכים מבצעיים נגד הנתבעים לרבות עיקול מיטלטלין ברישום שבוצע בביתם של הנתבעים ביום 20.9.16 בנוכחות החייב, כעולה מטופס הפעולה המבצעית החתום ע"י קבלן ההוצאה לפועל. אישור המסירה של אזהרת ההוצאה לפועל וטופס הפעולה המבצעית צורפו לתגובת התובע.
5. לאור טענות התובע, אפשרתי כאמור לנתבעים להגיש תשובה לתגובה, כאשר ציפיתי כי בתשובה יתייחסו הנתבעים לאישור המסירה של אזהרת ההוצאה לפועל ולעיקול ברישום שבוצע בבית הנתבעים. ברם, בכתב התשובה נמנעו הנתבעים מלהתייחס לדברים. כידוע, בעל דין הנמנע מלהתייחס בכתב טענותיו לענין מהותי, חזקה עליו כי לו היה מתייחס לאותו ענין היה הדבר פועל לרעתו. אין לי אפוא אלא להסיק, כי הנתבעים לא התייחסו לאישור המסירה של אזהרת ההוצאה לפועל מיום 26.7.16 ולטופס העיקול ברישום מיום 20.9.16, משום שמסמכים אלו פועלים לרעתם ויש במסמכים כדי להעיד שהנתבעים היו מודעים לפסק הדין שניתן נגדם, בעת שקיבלו את אזהרת ההוצאה לפועל או למצער בעת שבוצע העיקול ברישום.
6. לפיכך, גם אם הייתי מקבל את טענת הנתבעים כי המסירה של כתב התביעה וההזמנה לדין שבוצעה ביום 9.11.19 לא היתה כדין (וכאמור אינני סבור בהכרח כי כך הם פני הדברים) אזי על הנתבעים היה להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין תוך 7 ימים מיום קבלת אזהרת ההוצאה לפועל (26.7.16) או מיום ביצוע העיקול ברישום (20.9.16) ותחת זאת הם הגישו את הבקשה רק ביום 8.12.16, באיחור ניכר. הנתבעים כלל לא הגישו בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין וממילא, כפועל יוצא, גם לא הראו טעם מיוחד, או בכלל, המצדיק את האיחור.
7. גם לגופו של ענין לא השתכנעתי כי סיכויי ההגנה של הנתבעים גבוהים במיוחד, מה גם שבחינת סיכויי הגנה הינה רלוונטית כאשר הבקשה לביטול פסק דין מוגשת במועד ולא כאשר היא מוגשת באיחור, ללא בקשה להארכת מועד וללא נימוקים מיוחדים להארכת המועד.
8. הבקשה לביטול פסק דין נדחית כאמור. לפנים משורת הדין , אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשע"ז, 27 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.