לפני תביעה בגין תאונה מיום 26/12/08.

לטענת התובעת ביום התאונה נהג הנתבע 1 ברכב התובעת ופגע ברכב אחר כמו גם גרם נזק לרכב התובעת ולרכב האחר. לטענת התובעת, הנתבעת 2 היא זו אשר חתמה על הסכם ההשכרה של הרכב נשוא התובענה מעם התובעת והנתבע 1 הוא שלוחה. התובעת העריכה את הנזק לרכב באמצעות שמאי מטעמה אשר הכריז על הרכב כעל "אובדן מוחלט". בניכוי הפחתת ערכו של הרכב מהשכרה וניכוי שווי השרידים, העמידה התובעת את תביעתה ע"ס של 58,960 ₪.

הנתבע 1 טען כי אין בינו לבין התובעת כל יחסים עסקיים או משפטיים. הנתבע 1 טען כי הוא נהג ברכב אשר נמסר לו בידי מעסיקתו – הנתבעת 2 וכי לא היה מודע לכך כי הביטוח מכסה אך ורק את מי אשר נרשם בהסכם שכירות הרכב כנוהג בו – מנהל הנתבעת 2, מר האדי חמזה. מעבר לכך, טען הנתבע 1 כי התאונה אירעה עקב רשלנותו של נהג הרכב האחר – מר צחי יחזקאל. הנתבע 1 טוען כי הגיע לצומת ההסתדרות – אחי אילת מכיוון צפון לכיוון דרום כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו דלק באור ירוק והחל לחצות את הצומת במהירות איטית ובזהירות הנדרשת. לטענת הנתבע 1 , הגיע לפתע מכיוון מערב הרכב הנוסף הנהוג בידי צחי יחזקאל שלא ציית לאור אדום בכיוון נסיעתו , חצה את הצומת במהירות ופגע בדופן הימנית של רכב הנתבע. אל נוכח האמור טוען הנתבע 1 כי אין לו כלל חבות בנזקי התובעת ויש לדחות את התביעה כנגדו.

הנתבעת 2 טענה כי התביעה כנגדה טורדנית וקנטרנית לאור העובדה כי היא שוכרת רכבים רבים מעם התובעת ולא ברור מדוע זה לא פנתה התובעת אל מבטחת הרכב נשוא התובענה על מנת לקבל ממנה את תשלום נזקיה. סכום הנזק הוכחש ומשכך עתרה הנתבעת 2 לדחיית התביעה כנגדה.

הנתבע 1 הגיש הודעת צד ג' כנגד מר צחי יחזקאל וכן כנגד מר האדי חמזה אשר שימש כמנהל ובעלים של הנתבעת 2, היא מעסיקתו של הנתבע 1. הנתבע 1 טען כאמור כי התאונה אירעה בשל רשלנותו של מר צחי יחזקאל (צד ג' 1) שכן הוא נכנס אל הצומת ברכבו , בעת שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו היה אדום וגרם לתאונה ולנזק לרכבים. אשר לצד ג' 2, טען הנתבע 1 כי הוסתר ממנו שהרכב אינו מבוטח בביטוח מקיף הנותן לו כיסוי מלא בגין נזקי רכוש העשויים להיגרם לרכב וכי אין יריבות בינו לבין התובעת בתובענה.

צד ג' 1 טען בכתב הגנתו להודעת צד ג' כי דווקא המודיע הוא זה אשר נהג בחוסר זהירות וברשלנות כאשר לא ציית לאור אדום ברמזור ומשכך האחריות לקרות התאונה הנדונה חלה על המודיע. לפיכך עתר צד ג' 1 לדחיית הודעת צד ג' כנגדו.

צד ג' 2 לא הגיש כלל כתב הגנה להודעת צד ג' ואף לא התייצב לדיון אשר נקבע בעניינו, על אף שזומן כדין בהתאם לאישור מסירה המצוי בתיק.

דיון :

תובענה זו עברה תלאות מרובות עד הלום. תחילה הוגשה התובענה בבית משפט השלום בתל אביב בשנת 2009 . במסגרת הדיון לפני בית משפט השלום בתל אביב, ניתן פסק דין כנגד הנתבע 1 בהעדר הגשת כתב הגנה והעדר התייצבות לדיון, ביום 2/6/11. לאחר הגשת בקשת הנתבע 1 לביטול פסק הדין, אכן בוטל פסק הדין כנגדו ביום 3/7/14 והתובענה הועברה לדיון בבית משפט השלום בחיפה. עוד קודם להעברת התיק לבית משפט השלום בחיפה, ניתן בידי בית משפט השלום בתל אביב פסק דין כנגד הנתבעת 2, ביום 4/7/13, בהעדר התייצבותה לדיון אשר נקבע לפני בית המשפט על אף שזומנה כדין, על מלוא סכום התובענה.

בפתח הדיון אשר נערך לפני, הגיעו התובעת והנתבע 1 להסכמה ביניהם לפיה לסילוק התובענה כנגדו, ישלם הנתבע 1 סך של 20,000 ₪ לתובעת. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין.

לפיכך נותרה להכרעה אך ורק המחלוקת אשר בין הנתבע 1 לבין צד ג' 1. כאמור טען הנתבע 1 כי התאונה אירעה באשמו של צד ג' 1, אשר נכנס אל הצומת כאשר בנתיב נסיעתו מופע הרמזור היה אדום, בניגוד לחוקי התנועה ולפיכך גרם לתאונה ועליו לשפות את הנתבע 1 בגין כל סעד אשר יפסק כנגד הנתבע 1 ובגין כל סכום אשר הנתבע 1 יהיה חייב לשלם בתור פיצוי או שיפוי או השתתפות בתובענה העיקרית אשר הוגשה בידי התובעת כנגד הנתבע 1. עוד טען הנתבע 1 כי ידוע לו שצד ג' 1 הגיש כנגדו וכנגד חברת הביטוח מגדל, תובענה במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות ע"ס 13,000 ש"ח וחב' הביטוח מגדל, בלא ידיעתו או הסכמתו של הנתבע 1, כאשר הנתבע 1 אף אינו יודע מה היה מעמדה של חב' מגדל בתיק, הגיעה עם צד ג' 1 להסכמה בדבר תשלום הסך של 6500 ₪ לצד ג' 1.

צד ג' 1 טען מצדו כי דווקא הנתבע 1 הוא הנושא באשם לקרות התאונה וכי הוא זה אשר נכנס אל הצומת כאשר האור ברמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. צד ג' 1 אכן טען כי ביום 24/12/09 הוגשה על ידו תובענה לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה וכי חב' הביטוח מגדל אשר ביטחה את הרכב בו נהג הנתבע 1, שילמה את נזקיו בגין התאונה ולפיכך אות וסימן הוא כי אין הוא אחראי לקרות התאונה וכי הוא אינו חב בנזק אשר נגרם בגינה.

שמעתי את שני הנהגים לפני. יודגש כי תיק המשטרה ודו"ח הבוחן המשטרתי הוגש בלא התנגדות כחלק מנספחי תצהיר הנתבע 1 (ת/1). עיון בדו"ח הבוחן מעלה כי "התאונה נגרמה כתוצאה מאי ציות לאור אדום של הרמזור בצומת מצד אחד משני כלי הרכב המעורבים". בוחן התנועה לא מצא מיהו מבין שני הרכבים אשר נכנס אל הצומת באור אדום. הנתבע 1 העיד בבית המשפט ובעדותו שב על אשר העיד לפני חוקר המשטרה. הנתבע 1 העיד כי נכנס אל הצומת באור ירוק וכי שמר על קשר עין עם הרמזור כל העת וכל אותה העת היה הרמזור בצומת ירוק. שדה הראיה היה פתוח שכן מדובר בצומת רחב ידיים ומואר היטב. הנתבע 1 על אף חלוף הזמן, שב ועמד על האמור בהודעתו במשטרה בסמוך לאירוע והבהיר כי התאונה אירעה בעת שהיה כבר באמצע הצומת לערך. הנתבע 1 הבהיר כי חבר נוסף אשר היה עמו ברכב הזהיר אותו כשניה לפני שרכב צד ג' 1 פגע בו ולפיכך לא הספיק לבלום ולמנוע את ההתנגשות בין שני הרכבים.

על אף שלא הובאו מטעמו של הנתבע 1 שני החברים הנוספים אשר היו עמו ברכב, איני זוקפת זאת לחובת הנתבע 1 , שכן הנתבע 1 הבהיר בכנות גמורה ומבלי להסתיר דבר, כי מפאת חלוף הזמן מאז קרות התאונה הוא אינו מצוי בקשר עם האחד ואילו עם האחר הוא מצוי בסכסוך חריף כך שספק באם היה מעוניין לשתף עם הנתבע 1 פעולה. אני נותנת אמון בעדותו של הנתבע 1 אשר עדותו תאמה בדיוק את הודעתו במשטרה בסמוך למועד קרות התאונה וברי כי הדבר מצביע על מהימנות גרסתו.

לא אוכל לאמר כן באשר לעדות צד ג' 1. בהודעתו לפני חוקר המשטרה טען צד ג' 1 כי שני רכבים אשר היו לפניו, עצרו לפני הכניסה לצומת ועמדו לפני הרמזור בכיוון נסיעתם. צד ג' 1 מסר לחוקר המשטרה כי כאשר התחלף הרמזור לירוק, החלו שני הרכבים בנסיעה ואף הוא נסע בעקבותיהם ומכאן כי חצה את הצומת באור ירוק. כך אף העיד בתצהיר עדותו הראשית (נ/1). אלא שבחקירתו בבית המשפט טען צד ג' 1 לראשונה כי אותם שני רכבים היו בכלל בתנועה והוא נסע בעקבותיהם. צד ג' 1 נשאל מדוע השינוי בגרסתו ומסר תשובות מתחמקות שאינן ממן העניין , על אף שנשאל על כך שוב ושוב. אם אכן נסע בעקבותיהם של שני רכבים באור ירוק והנתבע 1 חצה את הצומת באור אדום, אך הגיוני הוא כי הנתבע 1 היה פוגע באחד משני הרכבים שהיו לפני צד ג' 1. צד ג' 1 נשאל על כך והשיב כי אינו יודע כיצד זה לא נפגעו שני הרכבים אשר נסעו לפניו וכי מדובר בעניין של מזל. הדבר תמוה ומפחית עוד יותר ממהימנות גרסת צד ג' 1. עוד נשאל צד ג' 1 מתי הבחין בנתבע 1 והוא משיב כי הדבר היה כאשר הנתבע 1 פגע בו ברכבו. הדבר אינו סביר ואינו מתיישב עם מסקנת בוחן התנועה המשטרתי ולפיה הצומת רחב ידיים , מואר ושדה הראיה פתוח למרחק רב מכל הכיוונים. עוד נשאל צד ג' 1 מדוע הסכים בבית המשפט לתביעות קטנות לקבל אך מחצית מנזקיו הנטענים והוא משיב כי רצה להחליף את רכבו אשר ניזוק בתאונה. הדבר אינו סביר בהתחשב בעובדה כי מיום התאונה ועד מתן פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות חלפה כשנה ולא הגיוני כי צד ג' 1 ימתין כשנה על מנת לגייס את הכספים הנדרשים לרכישת רכב חדש ומצוקה כלכלית תוביל אותו לפשרה על מחצית מסכום נזקיו הנטענים. יתרה מזו, משלא נוהל דיון לגופו של עניין ונקבעו מסמרות לעניין האחריות לקרות התאונה, אלא מדובר בהסכמה של הצדדים אשר ניתן לה תוקף של פסק דין, אין מקום להסתמך על הסכמתה של חברת הביטוח לתשלום על דרך הפשרה וממנה להגיע אל המסקנה המשפטית בדבר אחריות לקרות התאונה.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת איפוא כי גרסת הנתבע 1 עדיפה עלי באשר לאופן קרות התאונה בעוד מצאתי את גרסת צד ג' 1 כבלתי מהימנה עלי , כפי שפורט לעיל בהרחבה. אני קובעת כי צד ג' 1 הוא הנושא באחריות לקרות התאונה נשוא התובענה ולנזקים בגינה ויש לקבל את ההודעה אשר הוגשה כנגדו.

אשר לשאלת הנזק. בסיכומיו בחר צד ג' 1 לטעון כנגד חוות דעת השמאי אשר צורפה לתביעת התובעת באשר לנזקי הרכב הנדון, טענות מטענות שונות. טענות אלו לא בא זכרן עד כה, פרט להכחשה כללית של הנזק בכתב ההגנה. צד ג' לא ביקש לחקור את שמאי התובעת ומשכך איני נדרשת לטענותיו אלו של צד ג' 1 וחוות דעת שמאי התובעת נותרה בעינה באשר לנזקיה של התובעת.

ההודעה לצד ג' 1 עתרה לחיובו של צד ג' לשפות את הנתבע 1 בגין כל סעד אשר יפסק כנגד הנתבע 1 ובגין כל סכום אשר הנתבע 1 יהיה חייב לשלם בתור פיצוי או שיפוי או השתתפות בתובענה העיקרית אשר הוגשה בידי התובעת כנגד הנתבע 1. היות ונותרה להכרעה אך ורק ההודעה לצד ג' 1 ואילו הנתבע 1 חויב בהסכמתו לסלק התובענה כנגדו בתשלום הסך של 20,000 ₪, הרי שמאחר וקבעתי כי צד ג' 1 הוא הנושא באחריות לקרות התאונה, על צד ג' 1 לשפות את הנתבע 1 בסכום אותו חויב לשלם במסגרת התובענה העיקרית וכך אני מורה.

סוף דבר,

כאמור הוסדרה התובענה העיקרית בפסק הדין אשר ניתן ביום 1/4/15.

אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי אשר הגיש הנתבע 1 כנגד צד ג' 1 ומחייבת את צד ג' 1 – מר צחי יחזקאל, לשלם לנתבע 1 סך של 20,000 ₪.

הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/4/15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן יישא צד ג' 1 בהוצאות בסך 1000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 2500 ₪.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ה, 02 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.