1. העניין שבפני התנגדות הנתבעים לביצוע שטר, אשר הוגש לביצוע בתיק הוצאה לפועל שמספרו 16-21648-09-1. העניין טופל ונדון בפני כב' הרשמת שלומית פומרנץ, ואולם לאור פרישתה לגמלאות, נבצר ממנה ליתן החלטה בעניין התלוי ועומד, ולפיכך הועבר העניין לטיפולי.
2. השטר אשר הוגש לביצוע הינו שטר ע"ס 150,000 ₪, מועד פירעונו 10.4.2009, ועשוי בידי הנתבעת 1, לפקודת התובעת, התחייבות לה ערבים הנתבעים 2 ו- 3, מנהלי החברה.
3. הנתבעים הגישו שתי התנגדויות לביצוע שטר, ובהתאם נפתחו שני הליכים לשמיעת ההתנגדות, ואולם לאחר שהוברר כי מדובר באותו השטר ובאותם טעמי ההתנגדות, אוחד הדיון בשתי ההתנגדויות. הואיל ושתי ההתנגדויות זהות במהותן, תהא ההתייחסות להתנגדות אשר הוגשה על ידי הנתבעת 1, כמכלול, ובשים לב כי לא הועלתה טענה נפרדת על ידי הנתבעים 2 ו- 3, שהינם הערבים. (אציין כי ממילא, משלא נטענה טענה בדבר אי חלות הערבות, טענות ההגנה של הנתבעת חלות אף על הערבים, הזכאים להעלות כל טענה העומדת לזכות החייב העיקרי).
4. הנתבעת טענה במסגרת ההתנגדות, כי השטר נמסר במסגרת התקשרות שבין הנתבעת לחברת "חברה לזיקוק שמנים – טלוס בע"מ" (להלן: "מזמין העובדה"), מיום 13.8.2007, הסכם הנוגע לאספקת מערכת למחזור שארית כבדה ולייצור אנרגיה. יצוין כי התובעת הינה החברה האם של מזמין העבודה ובעלת השליטה בה. התמורה הנקובה בהסכם: 2,844,000 ₪ אשר עתידים היו להיות משולמים לנתבעת, בארבעה שלבים על בסיס התקדמות הפרוייקט.
5. על פי הנטען, הסכם זה התבסס על הצהרות של מזמין העבודה, לגבי ההרכב הכימיקלי של השארית הכבדה, ועל בסיס אותן הצהרות (אשר התבססו, בין היתר, על בדיקות מעבדה מיום 8.7.2004), התחייבה הנתבעת לספק מערכת מתאימה למחזור ולייצור אנרגיה.
6. הנתבעת טוענת, כי בבדיקות מעבדה אשר בוצעו בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2007 (לאחר שנכרת ההסכם שבין הצדדים בהתבסס על אותן הצהרות), נתקבלו תוצאות שונות בתכלית, אשר חייבו שינוי והתאמת המערכת למצב העדכני – שינויים אשר היו כרוכים בהפעלת מאמצים רבים, השקעה כספית, חומרים ציוד, שעות עבודה ושאר הוצאות שהיו כרוכות בפיתוח המערכת המעודכנת.
7. בהתאם, טוענת הנתבעת, כי ביום 5.2.2009 נחתם הסכם נוסף בינה לבין מזמין העבודה, אשר כונה "תוספת להסכם מיום 13.8.2007", ובמסגרתו צוין כי לאור אי אספקת מערכת המיחזור אשר הוזמנה, יוענק לנתבעת מימון ביניים בסך 150,000 ₪ - על ידי מזמין העבודה, הלוואה אשר עתידה הייתה להיות מוחזרת בחלוף 65 ימים, במועד פירעונה של ההמחאה אשר הוגשה כעת לביצוע.
8. בהתאם נמסרה ההמחאה שבמחלוקת, כאשר היא עשויה לפקודת התובעת – כאשר הנתבעת מציינת כי ההמחאה נמסרה כך, לאור הנחיות מזמין העבודה לאחר שהומחתה לתובעת הזכות לקבל את החזר ההלוואה.
9. הנתבעת טוענת כי אינה חבה בפירעון ההמחאה, זאת מאחר ומזמין העבודה לא שיתף עמה פעולה, לא מינה צוות טכני מיומן, התעלמה מהנחיות הנתבעת, וגרמה לעיכובים חוזרים ונשנים ב"הרצת" המערכת אשר סופקה. בין היתר הפנתה הנתבעת לחלופת מכתבים שבתקופה מיום 17.6.2008 ועד יום 22.6.2009, במסגרתם הוטלה האחריות לאי פעילותה ואי תקינותה של מערכת המיחזור, על מזמין העבודה (בין היתר, בהקשר של מצגים לא מדויקים בטרם נכרת ההסכם מיום 13.8.2007).
10. לפיכך, כאשר נדרשה הנתבעת להשיב את מימון הביניים לתובעת (מכתבה של התובעת מיום 10.8.2009), לאחר חלוף המועד המוסכם להשבת מימון הביניים, הנתבעת השיבה ביום 26.8.2009, כי לגישתה, המערכת אשר סופקה, מתאימה מבחינת טיבה, לספק את המצופה על פי המוגדר בהזמנה המקורית, כאשר הסטייה מהתכנון המקורי, הצריכה שינוי בתכנון המערך המקורי, ובהתאם גם את ייקורו.
11. מאחר ולגישת הנתבעת, ההוצאות בפרויקט חרגו באופן ניכר ומהותי מן המתוכנן מלכתחילה, בהתבסס על הצגת הנתונים השגויה כנטען לעיל, הרי שנגרמו לה הוצאות ונזקים כספיים, ולפיכך אין היא סבורה שעליה להשיב את ההלוואה אשר ניתנה כמימון ביניים להשלמת הפרויקט.
12. יתר על כן, ביום 8.9.2009 נשלחה הודעת קיזוז המופנית כלפי התובעת וכלפי מזמין העבודה, במסגרתה הודיעה הנתבעת על קיזוז החבות להשבת מימון הביניים, מול הנזקים אשר לטענת הנתבעת נגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם שבין הצדדים על ידי מזמין העבודה. ייאמר כי היקף הודעת הקיזוז (על פי המפורט באותו מסמך) עולה באופן ניכר על סכום ההלוואה.
13. בתמצית אציין, כי הנתבעת טוענת לזכות קיזוז בשיעור של 761,000 ₪, ובהם (1) עלויות נוספות מעבר להסכם המקורי עבור הציוד העיקרי של מערכת המיחזור (300,000 ₪), (2) עלויות נוספות בגין שינויים ותוספות (180,000 ₪), (3) עלות החלפת ציוד וקבלני משנה (140,000 ₪), (4) תשלום למומחים ולצדדים ג' ושכר עבודה נוסף וחריג, בהיקף של כ- 186,000 ₪ נוספים; אציין, כי הגם שלכאורה הודעת הקיזוז הכילה פירוט רב, לא צורפה על ידי הנתבעת או מנהליה כל אסמכתא לגבי שלושת הרכיבים העיקריים דלעיל, וצורפו אסמכתאות חלקיות באשר לרכיב הרביעי, ולגביו בלבד.
14. לאור הודעת הקיזוז, הנובעת מהפרה נטענת על ידי מזמין העבודה, של ההסכם המקורי (בשל אי התאמת ההרכב הכימיקלי של השארית הכבדה, ואי התקיימות ההצהרות הראשונית עליהן התבססה ההזמנה), סבורה הנתבעת כי אין היא חבה בהשבת אותה הלוואה, ולכן ביטלה את ההמחאה אשר כעת הוגשה לביצוע.
15. התובעת טענה מנגד, כי ישנה הצדקה לבצע הפרדה מוחלטת בין החזרת ההלוואה, אשר ניתנה כמימון ביניים אשר אינו מותנה, לבין הטענות החוזיות הנוגעות למערכת המיחזור והסכם אספקתה. התובעת מציינת, כי הסכם ההלוואה ניתן לתקופה של כחודשיים ימים, תקופה קצרה לכל הדעות, לא הותנה בכל תנאי, והתובעת אף מפנה להוראות סעיף 6 ל"תוספת להסכם מיום 13.8.2007", אשר לעמדתה יש לפרשו, כמקים הפרדה מוחלטת בין שתי ההתקשרויות, שכן הצדדים קבעו באותו חלק בהסכם, מנגנון נפרד לגבי שתי ההתחייבויות.
16. לעמדת התובעת, בהיעדר התנייה או הסכמה כי מדובר בחיובים שלובים, את ההלוואה יש להחזיר בכל מקרה, ולא רק שהחיובים אינם שלובים לטענתה, הרי שהם מופרדים במובחן. יתר על כן, טוענת התובעת כי אין לטענות הקיזוז אשר הועלו, קשר ורלוונטיות לחובת הנתבעת לפרוע את סכום ההלוואה אשר קיבלה – ומאחר ומדובר בשני הסכמים נפרדים ובשתי עילות נפרדות, סבורה התובעת כי יש לדחות את טענת הקיזוז. מוסיפה התובעת וטוענת, כי ממילא הקיזוז אשר הועלה, אינו קצוב (ולעמדתה הודעת קיזוז שאינה קצובה אינה טובה כנגד חיוב שטרי) ואינו מפורט ברמת הפירוט הנדרשת על פי דין.
17. לצורך מתן ההכרעה בשאלת, האם טענות ההגנה מצדיקות קבלת ההתנגדות, יש להכריע בשתי שאלות עיקריות, הקשורות אחת לשניה: האחת, האם רשאית הנתבעת לקזז נזקיה הנטענים מההתקשרות מול מזמין העבודה, מול חבותה על פי הסכם ההלוואה? השנייה, במידה והתשובה לשאלה הראשונה הינה חיובית, האם הודעת הקיזוז אשר נשלחה, מקימה הגנה לכאורית בפני עילת התביעה השטרית?
18. בכל הנוגע לשאלה הראשונה, סבורני כי הצדק הינו עם הנתבעת. לגישתי, מדובר בחיובים שלובים הניתנים לקיזוז כמערכת אחת, מעצם העובדה כי הצדדים הכתירו את ההסכם הנוגע למתן ההלוואה, לא כהסכם עצמאי העומד לבדו, אלא כתוספת להסכם מיום 13.8.2007. ככל שהיה מדובר בעסקת מימון ביניים עצמאית ומנותקת, לא היו בוחרים הצדדים לכנות את אותה הסכמה, כתוספת להסכם – ואולם משבחרו לכנות ההתקשרות בשם זה, משתמע הדבר, כי אין מדובר בשני חיובים נפרדים באופן מוחלט.
19. אמנם, בסעיף 6 לאותו "תוספת" מיום 6.2.2009, נרשם באופן מפורש, "היה ועד למועד החזר ההלוואה או לפניה יסיים הקבלן את הפרויקט כפי שהתחייב בהסכם והמתקן יעבוד לשביעות רצונו המלאה של המזמין, יערכו הצדדים דיון בהקשר לתוספות שבוצעו על ידי הקבלן". ואולם לעמדתי, אין מדובר באמירה העיקרית הלוקחת בחשבון את כלל מגוון האפשרויות שהיו באותה העת. מדובר בהתוויה של דרך התחשבנות, המותנית בקרות אירוע נקודתי (השלמת הפרויקט בטרם הגיע מועד החזר ההלוואה), אשר לא אירע בסופו של דבר.
20. כוונת התובעת להחיל הסכם שלילי, קרי, ניתוק מוחלט בין ההסכמים כתוצאה מאותו התוויה של הסדר נקודתי, אינה נכונה בעיניי, שכן ככל שהיו הצדדים מסכימים כי הסכם ההלוואה מנותק לחלוטין, היו הדברים נרשמים באופן מפורש, ולא מוסקים בדרך פרשנית מאותו סעיף 6 (אציין כי גם הפרשנות אשר הוענקה על ידי התובעת, אינה נכונה בעיניי).
21. יתר על כן, סעיף 1 לאותה תוספת להסכם, הכיל תנאי המורה על שמירת כל הטענות העומדות לכל צד, האחד כנגד משנהו. שמירת אותן טענות, בהכרח מצביעה על כך כי לצדדים כבר היו באותה העת, טענות הדדיות, אשר החליטו לשמור עליהן בשלב זה; שמירת הטענות, בהכרח אינה מונעת העלאתה של טענת קיזוז, במועד מאוחר יותר.
22. אבהיר, כי טענת קיזוז, ניתנת להעלאה, כנגד צד מסוים, בנסיבות מסוימות, אף מעסקה שאינה קשורה לאותה התקשרות בגינה קמה החבות הנטענת; על אחת כמה וכמה, ניתן להעלות הטענה, כאשר הקיזוז הינו בגין ההסכם "העיקרי", כאשר החבות קמה מתוך התוספת לאותו הסכם, כאשר מלכתחילה הוסכם על שמירת מלוא הזכויות והטענות העומדות לזכות כל צד.
23. הואיל והתשובה לשאלה הראשונה הינה חיובית, יש לבדוק האם טענת הקיזוז עומדת ברמת הפירוט הנדרשת.
24. מר מייזלס נחקר בישיבת ביהמ"ש מיום , 28.6.2011 והשיב:

"ש. הטענה שלך שאתה לא צריך לשלם את השיק בגלל שנגרמו לך נזקים שאתה מעריך אותם בכ- 700,000 ש"ח?

ת. נכון".

1. כאשר נתבקש לפרט כיצד נבנו הסכומים אשר לגביהם נטענה טענת הקיזוז, הבהיר מר מייזלס, כי האסמכתאות לתשלומים של שלושת רכיבי הקיזוז הראשונים (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 28.6.2011), ציין מר מייזלס, כי אמנם האסמכתאות לא צורפו, ואולם הדברים עולים מהתכתובת הענפה שבין הצדדים, בדבר השינויים הרבים אשר נאלצה הנתבעת לבצע במערכת מעת לעת – כאשר נטען שאותם שינויים, אשר הביאו לייקור המערכת, אירעו כול, בשל הפרת ההסכם לאור אי עמידה בנתונים המקדמיים והראשוניים עליהם התבסס ההסכם.
2. השאלה הנשאלת, הינה האם פירוט שכזה, עומד בדרישת רמת הפירוט, כאשר מדובר בקיזוז מול התחייבות שטרית? לעמדתי, לאור היות ההסכם למתן הלוואת מימון הביניים שלוב עם ההסכם העיקרי, הרי שאין מדובר בהודעת קיזוז כנגד חיוב שהינו שטרי גרידא, אלא מדובר במערכת חוזית סבוכה ומורכבת, וכאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר, ממילא ניתן, לראות בשטר כחוזה, או כחלק מהמערכת החוזית.
3. ראה לעניין זה, ההלכה הידועה בעניין דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193, שם נפסק :

"בפרשה שלפנינו העותר והמשיבים הם צדדים קרובים. כל הגנה העומדת למשיבים כנגד זכות העותר על-פי עיסקת היסוד (ההסכם השני) עומדת להם גם כנגד התביעה השטרית. על-כן רשאים המשיבים לטעון, כנגד החבות על-פי השטר...

...אכן, שטר הוא מותנה כאשר חזותו מעידה עליו כי חבותו של העושה היא מותנית. כאשר נקבע בשטר כי התמורה נתקבלה בהתאם לחוזה פלוני, אין לפרש זאת כהתניית החבות על-פי השטר לקיום תנאי החוזה. הפרשנות של הוראה כזו אינה אלא זו שהעושה מציין את הטעם לעשיית השטר. קביעה כזו אינה פוגמת בשטר. אך כאמור, לאור המסקנה שאליה הגיע בית-המשפט העליון, אין לנו צורך לבחון מחדש שאלה זו. כמו כן אין לי צורך לבחון השאלה באשר לדרכי הפרשנות של לשון השטר. אף כאן יש להבחין בין צדדים קרובים לצדדים רחוקים. בכל הנוגע לצדדים קרובים, יחולו על פרשנות השטר הדינים הרגילים של פרשנות חוזה..."

1. ואוסיף. סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 קובע: "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים."
2. ככל שנחיל מכח פסה"ד בעניין צמח, את כללי הפרשנות החוזיים כאמור בסעיף 53 (א) לחוק על הצדדים, שהינם צדדים קרובים לשטר (אמנם התובעת הינה נמחה, ואולם המערכת החוזית הינה אחת, וכל טענה שהיתה לנתבעת כנגד הממחה, טובה אף כנגד הנמחה בהקשר זה, מה גם שמדובר בחברה האם של הממחה), הרי שמאחר והגעתי למסקנה כי מדובר בעסקה אחת שלובה (והרי הסכם ההלוואה הינו תוספת להסכם הזמנת המערכת), הרי שדרישת הפירוט אינה הדרישה המחמירה של סעיף 53 (א) סיפא, אלא הדרישה המקלה יותר, של סעיף 53 (א) רישא.
3. בית המשפט העליון נדרש לסוגיה מעין זאת בע"א 6250/98 nordland papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג (2) 274, שם נפסק:

"דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך "עיסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. על-כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועיסקת היסוד הם "עיסקה אחת". אם החיוב השטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עיסקה אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב."

1. משהגעתי לכלל מסקנה כי אכן מדובר באותה התקשרות על ריבוי שלביה, סבורני כי די בטענת הקיזוז, הגם שאינה מפורטת וקצובה באופן מוחלט, כדי להוות הגנה אפשרית בפני התובענה, ובשלב דיוני זה, די באופן בו הועלתה הטענה, כדי להצדיק קבלת ההתנגדות וקיום הדיון בחבות בהחזרת ההלוואה, לגופו של עניין ולאחר שתינתן לכל אחד מהצדדים להציג ראיותיו בהקשר זה.
2. לאור כל האמור, אני מקבל את ההתנגדות, ומורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין רגיל.
3. התצהיר התומך בהתנגדות ישמש ככתב הגנה, המזכירות תנתב התובענה לקביעת מועד דיון.
4. לא מצאתי לנכון לעשות בשלב זה צו להוצאות, שאלת ההוצאות תיבחן עם סיום ההליך.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.