1. התובע שמעון גויטע יליד 1966, הגיש כנגד הנתבעת, תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בהתאם לתשתית העובדתית המפורטת בסעיפים 3 ו- 4 לכתב התביעה.

"ביום 03.11.02 בסביבות השעה 16:50 אחה"צ, לאחר שהתובע יצא מביתו ברח' שמורק 28 בנתניה והחל לצעוד ברגליו לאורך רחוב שמורק, ובעודו צועד בקרבת רח' שמורק 20, ניתק כבל חשמל אימתני מקווי החשמל העיליים שהיו מותקנים בגובה, באופן שצדו האחד של כבל זה פגע בכתפו השמאלי ובחזה של התובע ואילו צדו השני של הכבל פגע ברגליו (להלן: "האירוע")."

2. התובע טוען כי כתוצאה מהאירוע, נפגע "מ"מכת חשמל" שגרמה להתחשמלותו ולהדיפתו בעוצמה ממקומו, תוך שהתובע נופל בעוצמה על המדרכה ונפגע בגופו ..."

3. הנתבעת התגוננה בטענה כי מעבר לעובדה שהתביעה הוגשה ביום האחרון במניין ימי ההתיישנות, האירוע מוכחש מכל וכל והתאור כאילו כבל מתח גבוה ניתק, פגע בתובע וחישמל אותו, אינו מציאותי: "די בכך שנציין כי פגיעת קו מתח פעיל גורמת (במקרה הטוב) כוויות קשות. קרי – חישמול מחייב פצעי כניסה ויציאה של מתח החשמל מהגוף המחושמל. לתובע לא נגרם כל נזק מסוג זה. משמע – הוא לא חושמל כלל ועיקר."

(סעיף ב' לכתב ההגנה).

4. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו יקבע התיק לשמיעת ראיות בשאלות השנויות במחלוקת לעניין התשתית העובדתית, בשים לב לפער בגירסאות העובדתיות הנטענות.

התובע בתצהירו חוזר בסעיף 2 על אותן עובדות אשר נטענו בכתב התביעה, מוסיף כי לאחר האירוע פנה באופן עצמאי לסניף קופת חולים כללית ברחוב סמוך שם סיפר את שארע לו לרופא אשר המליץ לו לפנות בדחיפות לבית חולים: "מאחר שכאביי הלכו וגברו, החלטתי להתפנות במונית שהוזמנה עבורי ובלווי אחותי לבית החולים לניאדו."

(סעיף 4 לתצהיר ת/1).

בהמשך טוען התובע כי בעקבות מצבו הקשה הועבר מחדר המיון למחלקת טיפול נמרץ לב, שם אושפז ארבעה ימים ואחר כך הועבר לבית החולים תל-השומר, שם אובחן אוטם בשריר הלב והומלץ על המשך טיפול.

5. בחקירה נגדית לא ידע התובע למסור פרטים לעניין מימדי הכבל שניתק ופגע בו לטענתו, אך עמד על דעתו שאכן כך קרה הדבר והדגיש כי: "יש גם עדה שצעדה איתי בדרך."

(עמ' 9 לפרו').

התובע עומת עם גירסה שמסר לעורך הדין ולמוסד לביטוח לאומי, שם טען כי חטף התקף לב בתאריך 3.11.02, וכן עם העובדה כי אין כל תיעוד לגבי הגירסה שמסר בתצהיר לפיה פנה למרפאת קופת חולים ולחדר המיון של בית חולים לניאדו.

כאשר נדרש התובע במהלך החקירה הנגדית לתיעוד הרפואי, מהימים הסמוכים לאירוע הנטען, כאשר אין כל רישום על התחשמלות, לא ידע ליתן תשובה עניינית למעט האפשרות "היתה אי הבנה ...

... כי הרופא התרשל אלי פה לפי דעתי ...

... אמרתי לו שכבל חשמל התנתק והתפוצץ ... יכול להיות שאני גם לא שמעתי טוב, מאז הפיצוץ אני לא שומע טוב ...

... לא אמרתי דבר כזה, אמרתי כל מי שהתחיל איתי אלוקים שילם לו בגדול, יכול להיות שלא הבין אותי." (ראה עמ' 11, 12 לפרו').

6. מטעם ההגנה הוגש תצהיר של מר בן ציון מיכאלי, מהנדס איזור נתניה בחב' החשמל, אשר בדק את הרישומים שנערכו בזמן אמת לפיהם ארעה הפסקת חשמל ברח' שמורק בנתניה וברחובות הסמוכים לו בין השעות 17:00 ל- 23:00: "הפסקת החשמל ארעה לאחר שחוט מתח גבוה נקרע ונפל על חוטי חשמל אחרים המתוחים מטרים רבים מעל המדרכה. הסיבה לכך שנקרע כבל אינה ידועה. הפעולות שבוצעו הינן ניתוק האזור הרלבנטי, תיקון החוט הקרוע והחלפת מבדדים למתח גבוה אשר נפרצו. התיקון בוצע על ידי צוות חברת החשמל.

על פי הנתונים המופיעים במערכת נפסק המתח בקו מיד עם ניתוק הכבל ומשכך לא יתכן מצב חישמול על ידי הכבל." (ראה סעיפים 3-5 לתצהיר נ/3).

בחקירה נגדית הסביר העד כי הכבל לא נפל על הקרקע וכי המושג "הקו נפל זה אומר שהחשמל התנתק.

תוך שתי שניות הקו נפסק. ברגע שיש קצר אוטומטית תוך שתי שניות הקו נפסק ...

... בדקתי את התרשומת בדיווח על תקלות אצלנו. מצאתי שם שבאותו יום בתרשומת היה רשום שם שהגישור בין שני הקווים התנתק ונפל על פאזה על מוליך אחר וזה עשה קצר. המונח נפל לא נפל על הקרקע אלא נגע במוליך אחר בגובה. אז נוצר קצר והקו נפסק. היתה הפסקת חשמל בכל הקו קו מתח גבוה שמזין תחום רחב." (עמ' 13 לפרו').

7. לחיזוק עדותו של המהנדס, כי מדובר בכבל מתח גבוה שפגע ברשתות (קווים המתוחים מעל פני הקרקע) וגרם לקצר כפי שהסביר היטב בחקירתו הנגדית ובתרשים נ/4, הובא לעדות מטעם ההגנה ע.ה/2 מר ישראל מזוז, איש אחזקה בחב' החשמל.

העד התייחס לדו"ח שנערך בכתב לפיו ביום 3.11.02 היה בצוות אשר טיפל בתקלה, קרי גשר חוט שמגשר בין שתי רשתות (עמ' 15 לפרו').

8. חרף התנגדות ב"כ הנתבעת, נדחה הדיון פעמיים לגמר שמיעת ראיות על מנת לאפשר לתובע לזמן את אותה עדת ראיה, אשר לטענתו צעדה עימו בדרך ביום האירוע.

העדה לא התייצבה וב"כ הצדדים סיכמו טיעוניהם.

ב"כ התובע טען לגבי מהימנות עדי ההגנה והימנעות מהבאת עדים מטעמה וביקש מבית המשפט לקבוע כי האירוע אכן ארע.

ב"כ הנתבעת הצהיר בפתח הסיכומים כי התובע לא הרים את נטל הראיה, מסר גירסאות שונות וסותרות, אשר לא נתמכות בתיעוד הרפואי שצורף המצביע בברור על תעוקת לב שהחלה עוד לפני המועד אליו מייחס התובע את האירוע נשוא התביעה.

התובע בסיום ההליך מצא לנכון לחזור ולהצהיר כי "הכבל חשמל קודם התפוצץ והתנתק ... יש גליון חדר מיון אני אדאג למצוא אותו ... לא ביקשתי מהרופא שלנו להעיד, אבל הרופא בשבילי יבוא ויעיד ..." (עמ' 24 לפרו').

9. בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט מהתובע במהלך עדותו, לא שוכנעתי כי הוכחה בפני תשתית עובדתית כלשהי על בסיסה ניתן לקבוע מימצאים.

עדות התובע בבית המשפט הותירה רושם בלתי אמין, היתה רצופה סתירות ואי דיוקים ושלל גירסאות שנמסרו מפיו בזמן אמת אשר אינם מתיישבים עם ההגיון והשכל הישר.

לציין כי התרחיש בבסיס כתב התביעה אינו עולה בקנה אחד עם מצבו הרפואי של התובע, כאשר גם המומחה מטעמו מתייחס בחוות הדעת לתסמונת תעוקתית בגין אוטם שריר הלב - לעניין הגורם לאירוע, עדיפה בעיני הקביעה של המומחה מטעם הנתבעת ככל המתייחס למנגנון הפגיעה השולל את הטענה כי מדובר בהתחשמלות.

10. בסופו של יום, לא ברור מה בדיוק ארע לתובע במקום ובזמן הנטען, למעט העובדה שהיתה הפסקת חשמל באותו איזור במועדים הרלבנטיים.

נטל הראיה והשיכנוע להוכחת התביעה על כל מרכיביה מוטל על התובע.

התובע כשל בהבאת ראיות בכל אחת מהנקודות העובדתיות המהותיות השנויות במחלוקת, ראיות שניתן היה להביאן בנקל.

עדת הראיה לאירוע עצמו (המתגוררת בשכנות לתובע, לא התייצבה); העדה לאירועים על פני ציר הזמן מיד לאחר שנפגע לטענתו (אחותו של התובע שפינתה אותו לחדר המיון) לא הובאה לעדות; רופא קופת חולים אליו פנה התובע לטענתו ביום האירוע, לא זומן להעיד ולתמוך בגירסה; אין בראיות התביעה תיעוד כלשהו על ביקור בקופת החולים או בחדר המיון של בית החולים לניאדו במועד הנטען.

אשר על כן, התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו כדי מאזן הסתברות הנדרש בהליך אזרחי ודין התביעה להדחות.

בנסיבות ומטעמי חסד, אין צו להוצאות (למעט ההוצאות שהועברו לנתבעת בהתאם להחלטה מיום 18.12.12).

ניתן היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.