ות.א. 51225-12-10

1. אלה הן שתי תביעות שעניינן נזקים שנגרמו לשתי דירות בבית משותף עקב סתימת ביוב שגרמה להצפה, שהדיון בהן אוחד.
2. הצדדים הגישו ראיותיהם, והגיעו להסדר דיוני, אשר ניתן לו ביום 5.3.12 תוקף של החלטה, ולפיו יגישו סיכומים בכתב על בסיס החומר שהוגש, וינתן פסק דין מנומק.

הרקע העובדתי

1. התובעת בת.א. 1930-11-09 (להלן: "תביעת ינקוביץ'"), ציפורה ינקוביץ' (להלן: "ינקוביץ'"), הינה בעלת דירה מס' 34 (להלן: "דירת ינקוביץ") בבית משותף ברח' אורן 23 בחיפה (להלן: "הבניין").
2. התובעים בת.א. 51225-12-10 (להלן: "תביעת פומן"), הם גם הצדדים השלישיים בת.א. 1930-11-09, הינם חמשת הזוכים בחלקים שווים על פי צוואת המנוח בנימין ליבוביץ ז"ל (להלן: "היורשים" ו"המנוח") בדירתו, היא דירה מס' 35 בבניין, אשר סמוכה לדירת ינקוביץ' וממוקמת באותה קומה (להלן: "דירת פומן" או "דירה 35").

מאז פטירת המנוח ביום 19.9.06, ואף במועדים הרלבנטיים לתביעות אלה, לא התגורר איש בדירה 35.

1. הנתבעים בשתי התביעות הם ועד הבית ברח' אורן 23 בחיפה (להלן: "ועד הבית") ואיילון חברה לביטוח בע"מ, אשר הייתה במועדים הרלבנטיים המבטחת של ועד הבית בפוליסה הכוללת בין היתר ביטוח מבנה וביטוח חבות כלפי צד שלישי.
2. הבניין הינו בית משותף רב קומות הכולל כ-120 דירות המתפרשות על 23 קומות. דירות התובעים בשתי התביעות ממוקמות בקומה השישית, שהינה הקומה השנייה מהכניסה לבניין. בבניין צינור ביוב מרכזי משותף העובר לאורך כל הקומות ומשמש את כל הדירות הממוקמות אחת מעל השניה, כאשר נקודת החיבור של הצינור לכל דירה הינה לאסלת השירותים המצויה בדירה.
3. בחודש יולי 2008 הוצפה דירת פומן במי ביוב ובפסולת ביוב. מר יחיאל פומן, תובע מס' 1 בתביעת פומן (להלן: "פומן"), קיבל הודעה מאחד מדיירי הבניין אודות הצפת הדירה, הגיע אליה והזמין את האינסטלטור מר דן כרמי (להלן: "כרמי") לטיפול בבעיה.
4. כתוצאה מההצפה נגרמו נזקים לדירת פומן ולדירת ינקוביץ'.

גדר המחלוקת

1. התובעים בשתי התביעות טוענים כי הסיבה להצפה הינה סתימה בצינור הביוב המרכזי של הבניין, שהינו רכוש משותף. ועד הבית התרשל בתחזוקת הביוב ובטיפול בסתימה, ומכאן אחריותו לנזקים שנגרמו ממנה לשתי הדירות.
2. ואילו הנתבעים טוענים כי לא הייתה רשלנות בטיפולו של ועד הבית בתחזוקת הביוב או בסתימה, ועל כן אין הם אחראים לנזקי ההצפה. הסתימה נגרמה כתוצאה מכך שמאן דהוא זרק לביוב פריטים שגרמו לסתימה, אך לא ידוע מיהו אותו אדם. עוד טוענים הנתבעים, כי היורשים התרשלו בטיפול בדירת פומן, בכך שהותירו אותה סגורה במשך כל התקופה, וכתוצאה מכך לא נתגלתה סתימת הביוב, דבר שהוביל לקרות הנזק.

דיון והכרעה

1. הצדדים הגיעו, כאמור, להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, שלפיו יינתן פסק הדין על סמך החומר שהגישו לבית המשפט ללא חקירת העדים.
2. ינקוביץ' הגישה תצהיר עדות ראשית שלה, חוות דעת של וג'יה אליאס - הנדסה (להלן: "אליאס") מיום 18.11.08, אשר בדק את דירתה לבקשת ועד הבית והעריך את עלות תיקון הנזקים, וחוות דעת של השמאי חיים אטקין מיום 23.9.09, אשר בדק את דירתה והעריך את הנזקים לאחר שהוזמן לעשות כן על ידי בעלה.
3. היורשים הגישו תצהיר של פומן, תצהיר של עו"ד מנחם פוקס, מנהל עזבון המנוח, תצהיר של כרמי ואף חוות דעת מומחה שלו מיום 24.7.11, וחוות דעת של השמאי חיים אטקין (להלן: "אטקין") מיום 6.12.09, אשר העריך את הנזק לדירת פומן ולתכולתה.
4. הנתבעים הגישו תצהיר של גב' תמי היינריך, יו"ר ועד הבית בבניין, שתי חוות דעת של המהנדס מנחם המר (להלן: "המר") מיום 8.11.11, ושתי חוות דעת של השמאי יורם מירה, האחת מיום 10.1.10 בעניין דירת ינקוביץ' והשנייה מיום 27.4.11 בעניין דירת פומן. יצוין כי בראשית ההליכים הוגשה על ידי הנתבעים חוות דעת המהנדס יוסי שרף ז"ל. לאחר פטירתו הגישו הנתבעים את חוות הדעת האחרות.

אחריות ועד הבית לנזקי ההצפה

1. כרמי, האינסטלטור שהוזעק על ידי פומן ביום 27.7.08 על מנת לטפל בהצפה, מסר כי בעת הגעתו לדירת פומן הדירה הייתה מוצפת במי ביוב וב"מוצרי" ביוב. בבדיקתו מצא כי קיימת סתימה בצינור הביוב המרכזי והמשותף של הבניין, בקטע העובר בדירה שמתחת לדירת פומן. הוא שחרר את הסתימה, ואז חזרה זרימת המים לסדרה והבעיה נפתרה. לא הייתה סתימה בצינור האופקי בין שתי האסלות בדירת פומן.
2. כרמי הינו העד היחיד שבדק את הדירה בעת שהסתימה הייתה קיימת, ועדותו הינה העדות הישירה היחידה בנושא זה. כרמי מסר, כאמור, כי זיהה סתימה בצינור הביוב המרכזי, ולאחר ששחרר אותה שב הביוב לזרום באופן סדיר. עדות זו לא נסתרה בראיה ישירה אחרת, ולא מצאתי סיבה שלא לאמצה במלואה. לפיכך אני קובעת כי סתימה בצינור הביוב המרכזי המשותף של הבניין היא שגרמה להצפה ולנזקים שנגרמו לשתי הדירות נשוא התביעות.
3. מחומר הראיות עולה כי לא ברור מאיזה דירה נזרקה הפסולת שגרמה לסתימה ומתי. בסעיף 4.2 לחוות דעתו של המר שהוגשה מטעם הנתבעים נאמר כי סביר שהסתימה נגרמה כתוצאה מהשלכת פסולת לא מתאימה לאסלה של דירת פומן, אך יתכן שהסתימה נגרמה עקב השלכת פסולת לצנרת הביוב מהדירות שמעל לדירת פומן. מנגד הוגש תצהירו של פומן, שלפיו לא הושלכה כל פסולת לביוב מהדירה.

הואיל ולא ניתן לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, היא מאזן ההסתברויות, מאיזה דירה נזרקה הפסולת, לא ניתן לייחס למאן דהוא אחריות לנזקי ההצפה בשל כך שהשליך פסולת לביוב.

1. האם אחראי ועד הבית לנזקי ההצפה? אין חולק כי צינור הביוב המרכזי הינו רכוש משותף, ולכן החובה לדאוג לאחזקתו ולתקינותו מוטלת על ועד הבית. על מנת לקבוע אם ועד הבית אחראי לנזקי ההצפה יש לבחון אם הוא התרשל באחזקת צינור הביוב המרכזי או בטיפול בסתימה.
2. הצדדים חלוקים בשאלה על מי מהם רובץ נטל ההוכחה. התובעים בשני התיקים טוענים כי חלות במקרה זה "חזקות ההתרשלות" הקבועות בסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), ועל כן נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים, ועליהם להוכיח כי לא התרשלו. ואילו הנתבעים גורסים כי על התובעים להוכיח התרשלות של ועד הבית בטיפולו בצינור הביוב המרכזי על מנת לזכות בפיצוי.
3. דעתי בעניין זה כדעת התובעים, הואיל ובנסיבות העניין חל הכלל הקבוע בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, הקובע:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה".

1. מדובר בנזקי הצפה שנגרמה בעקבות סתימה בצינור ביוב מרכזי. מי הביוב הינם דבר נמלט שיכול לגרום נזק בהימלטו, ועד הבית היה ממונה על צינור הביוב שממנו "נמלטו" המים, ולכן עבר נטל ההוכחה אליו, להוכיח כי לא התרשל (באשר לתחולתו של סעיף 38 לפקודת הראיות על נזקי הצפה ראה: ע"א 302/67 חברת מפי בע"מ נ' משק אשר אשכנזי ושות', פ"ד כב(1) 211, 222; ע"א 1071/96 עיזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל (6.2.06); ת"א (ת"א) 59473/05 אמריקן תעשיות מזרונים נ' יוליוס הנדסה בע"מ (17.2.08); ת"א (שלום חי') 2188/04 ישראל לובובסקי נ' מי החולה - אגודה שיתופית לאספקת מים (18.3.09)). יש לבחון, איפוא, אם ועד הבית עמד בנטל זה.
2. גב' תמי היינריך, יו"ר ועד הבית, מסרה תצהיר מטעם הנתבעים שבו תארה את פועלו של ועד הבית לאחזקת הבניין. בתצהירה ציינה כי היא מתגוררת בבניין מאז היווסדו לפני כ-35 שנים, והיא משמשת כיו"ר ועד הבית מאז שנת 2004.

גב' היינריך מסרה בתצהירה כי ועד הבית מעסיק איש אחזקה בשכר בחצי משרה, אשר עובד מידי יום. תפקידו לדאוג לתחזוקה השוטפת של הבניין ולטפל באופן מיידי ומהיר בכל תקלה המתעוררת בו. בנוסף מעסיק הוועד קבלן ניקיון שאחראי לנקות את הבניין מידי יום.

בשנים האחרונות התבגרה אוכלוסיית הבניין ודיירים סיעודיים החלו להעסיק עובדים זרים ועובדי סיעוד. מאז התגברו מקרים של סתימות ביוב עקב השלכת מוצרי היגיינה שונים, כגון טיטולים ומגבונים, לתוך אסלות השירותים על ידי העובדים, ואף אירעו מספר מקרים של סתימות בצנרת בשל שיפוצים שנעשו בדירות. בכל אסיפת דיירים בשנים האחרונות מעלה הוועד בפני הדיירים את עניין השלכת מוצרי ההיגיינה לאסלות השירותים, כעולה מדו"חות הסיכום השנתיים לשנים 2007-2009 אשר צורפו לתצהירה. כמו כן חילק וועד הבית בשנים האחרונות בתיבות הדואר של הדיירים פניה בשפות שונות המופנית למטפלים בבקשה להימנע מהשלכת פסולת לאסלה.

עוד עולה מתצהירה של גב' היינריך, כי הייתה חברה בוועד הבית גם שנה קודם לכניסתה לתפקיד היו"ר בשנת 2004. מר ינקוביץ' ז"ל, ששימש כיו"ר ועד הבית, דאג אז לבצע שיפוץ במערכת הביוב של הבניין שכלל גם הרחבת היציאות של מערכת הביוב במטרה למנוע סתימות ונזילות.

1. חרף העובדה שמתצהירה של גב' היינריך עולה כי ועד הבית עושה רבות למען אחזקת הבניין, לא אוכל לקבוע כי עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו והוכיח כי לא התרשל באיתור הסתימה נשוא הדיון או בטיפול במערכת הביוב.
2. באשר לאיתור הסתימה – לא ברור הכיצד זה לא גילה איש האחזקה שמעסיק הוועד את דבר קיומה של הסתימה קודם למועד גילויה. לגרסת הנתבעים עצמם, כעולה מסעיף 2.8 לחוות דעתו של המהנדס המר לגבי דירת פומן, ארעה ההצפה בדירת פומן מספר ימים רב לפני שטופלה, שכן חלחול המים דרך הקיר המשותף לדירת ינקוביץ' הסמוכה אפשרי רק לאחר שבוע ויותר ממועד ההצפה. סביר להניח כי ההצפה, שכללה מי ביוב ופסולת ביוב והתפשטה בדירת פומן במשך ימים רבים גרמה לריח רע. הנחה זו מבוססת אף על תצהיר פומן, כי בשיחה עם מר ינקוביץ' ז"ל ציין באוזניו האחרון כי הריח ריח רע קודם לגילוי הסתימה. בנסיבות אלה לא ברור הכיצד לא אותרה הסתימה על ידי איש האחזקה.
3. באשר לטיפול בצנרת הביוב – מתצהירה של גב' היינריך ומדו"חות סיכום הפעילות שצורפו לו, עולה כי ועד הבית היה מודע להיווצרות סתימות ביוב בשנים האחרונות עקב השלכת פסולת לאסלה על ידי עובדי הסיעוד. חרף זאת לא נקט הוועד בצעדים, למעט צעדי הסברה, כדי למנוע הישנותן של סתימות. לא ננקטו צעדים להתאמת מערכת הביוב לשינוי שחל באוכלוסיית דיירי הבניין, דהיינו התבגרות האוכלוסיה והעסקת עובדים זרים ועובדי סיעוד המשליכים פסולת לאסלות.
4. בנושא הטיפול בסתימה אני סבורה כי הוכח באופן פוזיטיבי כי וועד הבית התרשל, דהיינו אף אילו מצאתי כי נטל ההוכחה מוטל על התובעים, הייתי קובעת כי הם עמדו בו. פומן מסר בתצהירו כי ביום 27.7.08 דווח על ידי אחד מדיירי הבניין כי מים זורמים מדירת פומן אל חדר המדרגות. בעקבות זאת הגיע לדירה וגילה את ההצפה. פומן ציין כי לאחר ההצפה פגש במר ינקוביץ' ז"ל, אשר סיפר לו כי זמן מה קודם ליום 27.7.08 הוא פנה לגב' היינריך, המתגוררת מעל דירת פומן, בטענה כי הוא מריח ריח רע וביקש ממנה לטפל בעניין. גב' היינריך סרבה לביצוע פתיחת הסתימה מדירתה כי לא רצתה ללכלכה (סעיף 10 לתצהיר).

תצהירו של פומן היה בפני גב' היינריך בעת שזו חתמה על תצהירה. חרף זאת בחרה גב' היינריך שלא להתייחס בתצהירה לטענה זו של פומן, על אף שמשמעותה היא כי וועד הבית יכול היה לגלות את הסתימה לפני כן, עוד בטרם ארעו הנזקים הדירת ינקוביץ', ובכך למנוע את הנזקים בדירת ינקוביץ', וסביר שאף לצמצם את הנזקים לדירת פומן.

הואיל ודברי פומן לא נסתרו בתצהירה של גב' היינריך או בדרך אחרת, יש מקום לקבוע על פיהם כי ועד הבית התרשל בגילוי הסתימה, וכתוצאה מכך התרחבה ההצפה בדירת פומן, ומדירת פומן לדירת ינקוביץ'.

1. המסקנה היא כי ועד הבית התרשל הן בטיפול בצנרת הביוב והן בגילוי הסתימה.

אחריות בעלי הזכויות בדירה 35 לנזקי ההצפה

1. עם פטירת המנוח ירשו היורשים את זכויותיו בדירה. אומנם מתצהירו של עו"ד מנחם פוקס, ששימש כמנהל העזבון החל מיום 1.12.07, עולה כי לנוכח התנגדות שהוגשה לקיום צוואת המנוח התנהל הליך בבית משפט לענייני משפחה, אשר נתן פסק דין הדוחה את ההתנגדות ביום 26.7.09. דא עקא כי היורשים לא חלקו על אחריותם לדירת המנוח, וכפי שיפורט להלן, פומן מסר בתצהירו כי ערך בה ביקורים מידי פעם. לפיכך אראה ביורשים כאחראים לנעשה בדירה בתקופה הרלבנטית לתביעות אלה.
2. מחוות דעתו של המהנדס המר לגבי דירת פומן עולה כי ההצפה בדירת פומן התרחשה מספר ימים רב לפני שטופלה, שכן חלחול המים דרך הקיר המשותף לדירת ינקוביץ' הסמוכה אפשרי רק לאחר שבוע ויותר ממועד ההצפה. אלמלא הייתה הדירה נטושה לא היה נגרם נזק לדירות פומן וינקוביץ', שכן אילו הייתה מתגלית התקלה תוך מספר שעות ואפילו לאחר יום – יומיים, לא היה נגרמים נזקים בדירת פומן ובוודאי שלא בדירת ינקוביץ' (סעיפים 2.7-2.8 לחוות הדעת). הדברים פורטו גם בסעיף 4.4 לחוות דעתו:

"העובדה שהמים חלחלו מעבר לקיר המפריד בין דירת פומן והדירה הסמוכה שגם בה נגרמו נזקים מוכיחה גם היא שההצפה נמשכה זמן רב. בתקופה שבה מבחינים בעליה קפילארית של מים מהחול בקירות דירת השכנים יכולה להעיד על משך הצפה של מספר שבועות! (ההדגשות במקור)".

1. גם מתצהיר פומן עולה כי הסתימה נוצרה זמן מה לפני גילויה, שכן פומן מסר כי מר ינקוביץ' ז"ל מסר לו כי זמן מה לפני 27.7.08 הריח ריח רע מדירת פומן ופנה לגב' היינריך, אשר סרבה לטפל בעניין מדירתה.
2. מנגד גורס האינסטלטור כרמי כי הואיל ובבניין דירות רבות ולכן נעשה השימוש רב בצינור הביוב המרכזי, אשר נמשך אף לאחר שארעה הסתימה והמשיך להציף את דירת פומן, נגרמה הרטיבות בדירת ינקוביץ' "תוך פרק זמן של כיומיים שלושה".
3. בעניין זה אני מעדיפה את מסקנת המר על פני מסקנת כרמי. המר הינו מהנדס, ובחוות דעתו הסבר הנדסי למסקנתו. כאמור, מסקנתו של המר נתמכת גם בתצהירו של פומן. על בסיס חוות דעת המר אני קובעת כי ההצפה בדירת פומן נמשכה ימים רבים, וכי חלחול המים דרך הקיר המשותף עם דירת ינקוביץ' ארע שבוע ויותר לאחר שהחלה ההצפה בדירת פומן.
4. מכאן אעבור לבחון אם טיפלו היורשים בדירת פומן באופן סביר, או שמא התרשלו בטיפול בה, כפי שטוענים הנתבעים.
5. פומן מסר בתצהירו כי מספר ימים לאחר מות המנוח ביקר בדירה, שאיש לא התגורר בה, סגר את ברז המים הראשי, את ברז הגז ואת החשמל בדירה. במשך כשנה לאחר פטירת המנוח נהג להגיע לדירה מידי שבועיים לערך, אוורר את הדירה והוריד מים באסלות. החל מחלוף שנה מאז פטירת המנוח הגיע לדירה אחת לחודש. כמו כן, לאחר מות המנוח מסר לאחת מחברות ועד הבית, גב' יהודית, לבקשתה, את מספר הטלפון שלו כדי שתיצור עימו קשר בעת הצורך.
6. מגרסת פומן עולה, איפוא, כי החל מחודש ספטמבר 2007 ביקר בדירת פומן אחת לחודש. אני סבורה כי ביקור אחת לחודש אינו מהווה טיפול סביר בדירה. מדובר בדירה בבניין ישן, שבו תקלות במערכת המים, הביוב וכיוצא בזה אינן דבר בלתי צפוי. הואיל והדירה נטושה מתחייבים ביקורים תכופים יותר בדירה על מנת לבדוק את הנעשה בה. סביר להניח כי אילו היו היורשים נוהגים כך, היו נמנעים הנזקים בדירת ינקוביץ', וסביר להניח שגם חלק ניכר מן הנזקים בדירת פומן.
7. לפיכך אני קובעת כי היורשים התרשלו בטיפולם בדירת פומן.

חלוקת האחריות

1. כפי שקבעתי לעיל הן הנתבעים והן היורשים התרשלו, דבר שגרם לנזקי ההצפה בשתי הדירות. אני קובעת כי חלוקת האחריות בין הנתבעים ליורשים הינה כי הנתבעים אחראים ל-75% מהנזקים לשתי הדירות, והיורשים אחראים ל-25% מנזקים אלה.

הנזקים לדירת ינקוביץ'

1. אליאס, שהוזמן על ידי ועד הבית כדי להעריך את הנזקים לדירת ינקוביץ', העריך נזקים אלה בסכום של 23,720 ₪ ומע"מ.
2. אטקין, שהעריך את הנזקים לבקשת ינקוביץ', העריכם בחוות דעתו 35,500 ₪ ומע"מ.
3. ואילו המר, בחוות דעתו לגבי דירת ינקוביץ', העריך את הנזקים בסכום של 1,040 ₪ ומע"מ, שכן להערכתו די בפוליש ובתיקוני צבע קלים בדירה לשם תיקון הנזק. המר בדק את הדירה לאחר החלפת הריצוף בה. המר ציין כי הריצוף בוצע בהדבקה על גבי הריצוף הקיים, ועלות העבודה אינה עולה על 6,000 ₪ ומע"מ. כמו כן קבע כי לא נראים סימני רטיבות בדירה.

הנתבעים טוענים בהסתמכם על חוות דעת זו כי ינקוביץ' תובעת עבור נזקים שלא ארעו, שכן החלפת הריצוף שיפרה את מצב דירתה.

1. ינקוביץ' צרפה לתצהירה קבלות עבור רכישת אריחים בסכום של 11,005 ₪, ומסרה כי שילמה לקבלן השיפוצים סכום של 27,000 ₪ ללא קבלות, כשחלק קטן מהעבודות לא נבע מנזקי ההצפה אלא מהחלפת מטבח. בסיכומיה עתרה ינקוביץ' כי יפסק לה סכום של 32,000 ₪ בגין נזקי הרכוש עקב ההצפה.
2. מבין שלוש חוות הדעת אני מעדיפה את חוות דעתו של אליאס. אין מדובר בחוות דעת מטעם התובעת או מטעם הנתבעים שהוכנה לצורך המשפט, אלא בחוות דעת של מומחה שהוזמן על ידי ועד הבית במטרה להעריך את הנזקים מתוך כוונה להעניק פיצוי לינקוביץ'. לפיכך אני קובעת כי הנזק שנגרם לדירת ינקוביץ' הינו בסכום של 27,752 ₪ (כולל מע"מ).
3. ינקוביץ' עותרת כי יפסק לה פיצוי גם עבור עוגמת נפש. בכתב התביעה עתרה לפיצוי בסכום של 10,000 ₪ בגין ראש נזק זה, בעוד שבסיכומיה עתרה לפיצוי בסכום של 20,000 ₪. איני סבורה כי יש מקום במקרה זה לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני. לא בכל מקרה שבו אירוע נזיקי גורם לעוגמת נפש על בית המשפט לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה (ראה: ע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אהוד ירדני (17.8.10)). עסקינן באירוע שגרם לנזקי רכוש. אירועים מסוג זה גורמים מעצם טיבם לטרדה ולעוגמת נפש אשר ברגיל אינן מצדיקות פיצוי עבור נזק לא ממוני. אף ינקוביץ' עצמה לא הפנתה בסיכומיה למקרים שבהם נפסק פיצוי בגין עוגמת נפש במקרים של נזקים כתוצאה מהצפות ביוב.
4. נזקיה של ינקוביץ' מסתכמים, איפוא, בסכום של 27,752 ₪.

הנזקים לדירת פומן

1. השמאי אטקין, אשר נתן חוות דעת מטעם היורשים – התובעים, העריך את נזקי הרכוש למבנה הדירה בסכום של 75,500 ₪ ואת נזקי התכולה בסכום של 30,000 ₪. עוד קבע בחוות דעתו כי הדירה אינה ראויה למגורים, ולהערכתו הנזק בגין אובדן שכר דירה הינו 31,200 ₪, דהיינו 2,600 ₪ לתקופה של 12 חודשים.
2. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת מומחה של השמאי יורם מירה, שהתבססה על חוות דעתו של המהנדס שרף ז"ל ועל ביקור שערך במקום. בחוות הדעת הוערך הנזק למבנה הדירה בסכום של 44,540 ₪. לגבי התכולה שניזוקה צוין כי לא הוצגה, והואיל ומדובר בשטיחים הרי שעלות רכישתם הינה כ-3,000 ₪. עוד צוין בחוות הדעת כי היורשים אינם זכאים לשכר דירה.
3. הנתבעים הגישו חוות דעת מומחה נוספת הכוללת הערכה של הנזקים לדירת פומן, היא חוות דעתו של המהנדס המר, שהעריך את הנזקים לדירה בסכום של 32,225 ₪. הנזק לתכולה לא הוערך, ואף המר סבר כי אין היורשים זכאים לשכר דירה.
4. באשר לנזקים לדירה – בין חוות הדעת מטעם הנתבעים קיימות סתירות בנוגע לפעולות הנחוצות לתיקון הנזקים ובנוגע להערכתם. על כן לא אוכל לאמץ אף אחת משתי חוות דעת אלה, ואני מאמצת את חוות דעתו של אטקין כבסיס להערכת הנזקים לדירה.

ואולם לגבי שני ראשי הנזק האחרים לא מצאתי כי יש מקום לאמץ את מסקנותיו של אטקין.

באשר לנזקי התכולה – מחוות דעתו של אטקין עולה כי התכולה שניזוקה כוללת שלושה שטיחים ושטיחונים. מדובר בשטיחים ישנים, והערכת שווים הינה מופרזת ומוגזמת. הערכתו של השמאי מירה בסכום של כ-3,000 ₪ הינה יותר סבירה והגיונית, ואני מאמצת אותה.

באשר לטענה בדבר אובדן שכר דירה – דין הטענה להידחות. הדירה לא הייתה מושכרת עד חודש יולי 2008 מחמת ההליך המשפטי שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. מתצהירו של מנהל עזבון המנוח, עו"ד פוקס, עולה כי החל ממועד זה ניתן היה להתקדם בהשכרת הדירה, אלא שהדבר לא נעשה בשל נזקי ההצפה. ואולם הדירה לא הושכרה במשך שנים לאחר מכן, אף שניתן היה לבצע בה תיקונים בסיסיים שיאפשרו להשכירה. משלא נעשה כל ניסיון להשכיר את הדירה לפני ההצפה (במהלך חודש יולי 2008) ואחריה, אין היורשים זכאים לפיצוי בראש נזק זה.

1. בנוסף לראשי הנזק דלעיל שילם פומן לאינסטלטור כרמי סכום של 300 ₪ עבור טיפולו בסתימה.
2. אני דוחה את עתירתו של פומן לפיצוי בגין עוגמת נפש, וזאת מן הנימוקים שפורטו לגבי תביעת ינקוביץ' בתוספת העובדה כי כפי שקבעתי לעיל גם ליורשים אחריות לנזקים.
3. התוצאה הינה כי הנזקים לדירת פומן מסתכמים בסכום של 78,800 ₪.

סוף דבר

1. אשר על כן הנני מורה כדלקמן:

ת.א. 1930-11-09 (תביעת ינקוביץ'):

1. הנתבעים ישלמו לתובעת סכום של 27,752 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן ישיבו לה את החלק היחסי מהאגרה ששילמה בהתאם ליחס בין הסכום שנפסק לבין סכום התביעה, ואת עלות חוות דעתו של אטקין.
2. הצדדים השלישיים ישלמו לנתבעים 25% מכל סכום שישלמו לתובעת על פי פסק דין זה. כמו כן ישלמו הצדדים השלישיים לנתבעים שכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן ישיבו להם 25% מסכום האגרה ששילמו בגין ההודעה ו-25% מעלות חוות דעת המומחים מטעם הנתבעים.

ת.א. 51225-12-10 (תביעת פומן):

1. הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 59,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעים שכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן ישיבו להם 75% מהחלק היחסי מהאגרה ששילמו בהתאם ליחס בין הסכום שנפסק לבין סכום התביעה, ו-75% מעלות חוות דעתו של אטקין.
2. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ב, 14 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה