1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינה שיבוב בגין נזק לרכבים אשר נגרם בתאונת דרכים ביום 22.6.07 סמוך לשעה 10:30.
2. התובעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, תובעת את הנתבעים לשפות אותה בגין הנזק אשר נגרם לרכבו של אנדרי פופוב מסוג ניסאן (להלן: "הניסאן") בסך 157,075 ₪.
3. נתבע 1, הינו מר ליאור דנינו, נהג ברכב מסוג אאודי (להלן: "האאודי") המבוטח על ידי נתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ, שהינה גם התובעת שכנגד בגין הנזק שנגרם לרכב אשר בוטח על ידה במועד התאונה בסך 49,694 ₪.
4. התאונה אירעה בצומת דימונה, צומת מרומזר, כאשר כל אחד מהנהגים טוען, כי חצה את הצומת באור ירוק.
5. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו ישמשו עדויותיהם במשטרה של מר פופוב, מר דנינו והגב' מירב אבוטבול אשר ישבה לצידו של מר דנינו ברכב במועד התאונה, כתצהירי עדות ראשית.
6. הצדדים צירפו לכתבי הטענות חוו"ד בוחני תנועה וביום 6.12.11 התקיימה ישיבת הוכחות ובה העידו מטעם התביעה מר פופוב אנדרי ובוחן התנועה מר חנניה דרעי, ומטעם ההגנה והתביעה שכנגד הגב' מירב אבוטבול (לימים אשתו של נתבע 1) ובוחן התנועה מר דב גל. ביום 14.2.12 נשמעה עדותו של מר אדרי מאיר, שהינו עד ניטראלי אשר הובא לעדות לאחר שהוצא כנגדו צו הבאה.
7. לגרסת התובעת, רכבה מסוג ניסאן עמד בנתיב השמאלי לפנייה שמאלה מכיוון באר שבע לכיוון דימונה, כשמופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו. לאחר שהאור ברמזור התחלף לירוק החל רכב הניסאן את נסיעתו בפנייה שמאלה, כשלפתע הגיח רכב הנתבעים מהכיוון הנגדי תוך שהוא חצה את הצומת באור אדום ופגע ברכב התובעת.
8. לגרסת הנתבעים, בכיוון נסיעת הנתבע יש ארבעה נתיבים: הימני ביותר מיועד לפנייה ימינה לכיוון דימונה, שני נתיבים באמצע המיועדים לנסיעה ישר לכיוון באר שבע והשמאלי ביותר המיועד לפנייה שמאלה. נתבע 1 נסע בנתיב השלישי מימין, ישר לכיוון באר שבע כשאור ירוק דלק ברמזור בכיוון נסיעתו, הוא נכנס לצומת בנסיעה שוטפת, וכשהגיע למרכז הצומת הוא הבחין ברכב התובעת מגיע מולו ופונה שמאלה ואז התרחשה התאונה. עוד טען נתבע 1, כי בכיוון נסיעת הנהג ברכב התובעת יש שתי מערכות רמזורים האחת לפניה שמאלה והשנייה לנסיעה ישר ויתכן והנהג ברכב התובעת התבלבל בין שני הרמזורים שניצבו לפניו וטעה לחשוב שברמזור לפניה שמאלה דלק אור ירוק בעוד שברמזור לנסיעה ישר דלק אור ירוק.
9. לאחר שמיעת כל העדים, עדיפה בעיניי גרסת התביעה שכנגד מהנימוקים הבאים:

בניגוד לטענת התביעה (סעיף 9 לכתב התביעה), כי רכב הנתבעים פגע בחוזקה ברכב התביעה הרי שמעיון בחוו"ד השמאים, בתמונות הנזק של שני הרכבים ומעדות נהג התובעת בעצמו במשטרה עולה, כי רכב מבוטח התובעת הוא אשר פגע ברכב הנתבעים ולא להפך. מוקד הנזק של רכב התביעה, הוא בחזית הרכב בדגש על הפינה השמאלית קדמית ואילו מוקד הנזק ברכב הנתבעים, הינו פגיעת מעיכה חזקה בחיבור שבין הכנף השמאלית קדמית לבין דלת הנהג, וניתן לראות בתמונות, כי הפגוש ומערכת הפנסים ברכב הנתבעים נותרה שלמה. לו רכב הנתבעים היה פוגע ברכב התובעת, הרי היה מקום לצפות, כי רכב הנתבעים יפגע עם חזיתו ברכב התובעת ולא להיפך.

1. יש לזכור כי מר פופוב העיד, כי הוא החל בנסיעה לאחר שהתחלף האור ברמזור מאדום לירוק משמע, הוא החל בנסיעה איטית, לפיכך, היה עליו להבחין מבעוד מועד ברכב הנתבעים שכבר היה במרכז הצומת עת אירעה התאונה, כפי שעלה מהתמונות ומהעדויות. מיקום התאונה ,במרכז הצומת ,כשרכב הנתבעים עובר כברת דרך לקראת השלמת חציית הצומת ,תומך אף הוא בגרסת הנתבעים –התובעים שכנגד .

עדותו של העד מר אדרי מאיר

1. העיד בפניי מר אדרי, עד ניטראלי, אשר עמד עם רכבו ברמזור במופע אור אדום במועד התאונה ומסר את פרטיו לשוטר שהגיע למקום ובדו"ח הפעולה נרשם "פנה אלי אזרח ביוזמתו שפרטיו אדרי מאיר.... נהג ברכב שמספרו 94-650-27 אשר המתין בצומת לכיוון ב"ש והבחין שנהג הניסאן נסע כאשר ברמזור אור אדום".

לא ברור מדוע בוחן התנועה מטעם המשטרה קבע במסקנותיו, כי "מדובר בעדות מול עדות" ולא זימן את העד הניטראלי לעדות, על אף שפרטיו נרשמו מפורשות בדו"ח הפעולה. בענייננו, ככל שקיימים עדים לתאונה, אשר ישפכו אור על נסיבות התאונה, נדרש בית משפט לעדותם.

1. לטענת התובעת, לא ברור היכן עמד העד עם רכבו במועד התאונה וכיצד הוא הבחין שרכב התובעת נכנס לצומת באור אדום כפי שמסר לשוטר וספקות אלה מאיינים את עדותו.
2. העד אדרי הסביר לבית משפט על גבי שרטוט מקום התאונה, כי הוא עמד עם רכבו ברמזור לפנייה שמאלה במופע אור אדום כאשר בנתיב לידו המיועד לנסיעה ישר נסע רכב האאודי כשברמזור מופע אור ירוק. עדותו כאמור ניטראלית, אין לעד זה כל עניין בתוצאות ההליך, והוא אף לא אץ להעיד והיה צורך בזימונו בצו הבאה. עדותו בסופו של יום הותירה רושם מהימן.
3. אינני מקבלת את טענת התובעת, כי העובדה שנתבע 1 העיד, שעד כמה שזכור לו לא היו רכבים בצומת ברמזור לפנייה שמאלה בכיוון נסיעתו (פרו' מיום 6.12.11 עמ' 8 שורה 7), ואילו הגב' אבוטבול הניחה שרכבו של העד היה מאחורי רכב התובעת, מבטלת את עדותו של העד. עדותם אינה מעלה או מורידה דבר מעדותו העקבית של העד ואין בעדותם כדי לומר דבר על טיב עדותו של העד ו/או הדברים אותם הוא ראה בעיניו.

גם העובדה שנרשם בדו"ח הפעולה על ידי השוטר, כי העד לאירוע עמד בכביש לכיוון באר שבע, אינה פוגמת בעדותו נוכח דבריו, כדלקמן (פרו' מיום 14.2.12 עמ' 33):

"ת. אה? אני לא נסעתי לכיוון באר שבע. אני פני, רציתי לפנות שמאלה, הכביש הוא

כולו לכיוון באר שבע, הצד שלו.

.........

ת. אני לא יודע איך השוטר רשם את זה, אני לא יודע מה,

ש. אז השוטר רשם לא נכון?

ת. יכול להיות שהוא רשם לא נכון".

לו רצתה התובעת להוכיח, כי קיימת סתירה מהותית כפי שטענה ,בין דברי העד לכתוב בדו"ח הפעולה, היה עליה להביא את השוטר שרשם את הדברים לעדות. אני סבורה, כי לא ניתן לייחס את הדברים שנרשמו בדו"ח הפעולה באופן שנרשמו כאילו היו דבריו של העד במדויק, גם אם העד ציין באופן כללי שאלו היו דבריו (שם, עמ' 21 שורות 19-25). הדברים נרשמו על ידי השוטר, במקום התאונה מיד לאחריה תוך שהשוטר עסוק בפינוי זירת התאונה. אין מדובר בעדות מסודרת שנגבתה מהעד, העד לא תושאל באופן מסודר והוא לא חתום על הצהרה. לא מן הנמנע, כי במהלך האירועים העד לא הסביר עצמו במדויק ו/או השוטר לא הבין את דבריו במדויק וזאת בשונה מעדותו בבית המשפט, אשר הייתה מפורטת וברורה.

1. בנוסף, גם העובדה שנרשם בדו"ח הפעולה, כי לפי העד רכב הניסאן עבר באור אדום, שעה שאין מחלוקת, כי העד לא יכול היה לראות את הרמזור בכיוון נסיעתו של רכב הניסאן (רכב הניסאן ורכב העד עמדו האחד מול השני, כשכל אחד מהם התכוון לפנות לשמאל שלו), איננה מאיינת את עדותו. העד הבהיר כי מדובר בהשערה שלו והסביר מדוע .

העד ציין, כי הוא טען שרכב הניסאן נכנס לצומת באור אדום, הן מכיוון שהוא ראה שלרכב האאודי היה אור ירוק והן מכיוון שמהיכרותו את הצומת כאשר יש לו אור אדום בנתיב השני צריך להיות גם אדום (שם, עמ' 27 שורות 14-16). הוא אף הסביר "לא בדיוק תיארתי מה, הוא לא שאל אותי שאלות בשביל לתאר בדיוק מה היה שם. אמרתי לו מה שראיתי. מי נכנס לצומת. למי היה זה, הוא לא חקר אותי שם" (שם, עמ' 28 שורות 14-16).

גם אם בית משפט יתעלם כמובן מהמסקנה אליה הגיע העד, כי רכב הניסאן נכנס לצומת באור אדום, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה שהעד חזר מספר פעמים בביטחון מוחלט, כי הוא הבחין שרכב האאודי נכנס לצומת כשברמזור בכיוון נסיעתו היה אור ירוק (שם, עמ' 22 שורה 28; עמ' 24 שורה 10-16; הוא עמ' 27 שורה 14, 27, 31). חקירתו בעניין זה, לא הטילה ספק בעדות גופה ולא נטען בשום שלב על ידי מי מהמעורבים, כי במועד התאונה הייתה תקלה ברמזורים באופן שאיפשר את כניסתם של רכב הניסאן ורכב האאודי בו זמנית לצומת.

1. בניגוד לטענת התובעת, לא מצאתי חשיבות לשאלה מי יזם את הפנייה של העד לשוטר. העובדה כי בעדויות בבית המשפט ארבע שנים לאחר התאונה הייתה סתירה בעניין זה (העד טען שפנה למשטרה מיוזמתו ואילו נתבע 1 ואשתו העידו שנתבע 1 אמר לו ללכת לשוטר ולספר לו מה קרה), אינה נתפסת כדבר מהותי והתובעת לא הוכיחה, כי מדובר בעד מוטה ו/או עד מטעם הנתבעים.

התובעת אף לא הוכיחה, כי העד לא היה במקום בזמן התאונה ו/או לא ראה את התאונה. התרשמתי ממהימנות עדותו, כי מדובר בעד ניטראלי אשר אין לו היכרות מוקדמת עם מי מהצדדים, הוא היה נוכח במקום במועד התאונה והוא הבחין כי רכב הנתבעים נכנס לצומת כשברמזור בכיוון נסיעתו היה אור ירוק.

1. עוד יצוין, כי הגם שבוחן התנועה מטעם הנתבעים רשם בחוו"ד, כי משיחתו עם העד ציין האחרון, כי בעת המתנתו החל לדלוק אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו, הרי שבעדותו בבית המשפט העיד, כי הוא לא זוכר שאמר דבר כזה (שם, עמ' 26 שורה 15) וכי הוא זוכר שהיה אור ירוק ברמזור בנתיב הימני ואור אדום ברמזור בנתיב נסיעתו בלבד. העד אינו יכול להיות אחראי על הדברים שכתב בוחן התנועה מטעם הנתבעים בחוות דעתו ובית המשפט אף לא נתן לחוות הדעת משקל ראייתי, כפי שיובהר בהמשך. יתרה מכך, לא הוצגה הקלטה של שיחה זו כדי שאוכל לייחס את הדברים לעד באופן שיפגע במהימנות עדותו ואני דוחה את טענת התובעת בעניין זה.

חוו"ד בוחני התנועה מטעם הצדדים

1. הצדדים צירפו חוות דעת בוחני תנועה ובוחני התנועה אף נחקרו על חוות דעתם. מחקירתם עולה, כי לא ניתן להסתמך על אף אחת מחוות הדעת ומדובר בצומת בעל מספר מופעים וגלאי דרישה המשפיעים על פעולת הרמזורים.
2. חוות דעת בוחן התנועה מטעם התובעת, אינה מסתמכת כלל על תוכנית רמזורים כלשהי, אלא רק על התרשמותו האישית של בוחן התנועה מטעם התובעת. חמור מכך, היא העובדה שהתרשמותו בוצעה ביום אחר בשבוע (יום ג' כשהתאונה אירעה ביום ו') וזאת מבלי שהבוחן ידע האם תוכנית הרמזורים זהה במשך כל ימות השבוע. כאמור, לא ברור כלל ועיקר האם קביעותיו של בוחן התנועה מטעם התובעת תואמות את תוכנית הרמזורים שהייתה קיימת בצומת במועד התאונה ולפיכך לא ניתן להסתמך על חוות דעתו.
3. זאת ועוד, הרי שחרף העובדה כי בתיק המשטרה נרשמו פרטיו של העד כאמור לעיל, הרי שבוחן התנועה מטעם התובעת לא טרח לברר עמו את גרסתו. בוחן התנועה מטעם התובעת, אף לא הסביר מדוע לשאלה "אם בית משפט יקבל את עדותו של העד הניטראלי אדרי, אז התוצאה אליה הגעת בחוות דעתך שגויה?" הייתה תשובתו "לא, אני לא מסכים איתך". נוכח האמור לעיל, עולה כי לא בכדי הוא נמנע מלעשות כן.
4. לעומתו, בוחן התנועה מטעם הנתבעים ביקר במקום התאונה ביום ו' בשבוע, שוחח עם העד הניטראלי ואף צירף תוכנית רמזורים של הצומת. דא עקא, בנספח ג' (1) המתייחס ל"תקינות הרמזור בעת התאונה" לא צוין במקום המיועד לכך איזו תוכנית רמזורים פעלה בצומת במועד התאונה.
5. לחוות הדעת אף לא צורף כל אישור או תעודת עובד ציבור המתייחסים לתוכנית הרמזורים שפעלה בצומת באותה עת (יוער, כי בוחן התנועה מטעם הנתבעים הבחין במהלך חקירתו בבית המשפט כי האישור בנוגע לתוכנית הרמזורים לא צורף לחוות הדעת). בית המשפט אינו יכול להסתמך על נספח ג' (4) "תוכנית זמנים לצומת" בו צוין למטה תוכנית מס' 70, שכן לא ברור ממסמך זה, האם זוהי התוכנית שפעלה ביום התאונה.

עדויות הנהגים והגב' אבוטבול

1. אכן גרסתו של הנהג ברכב התובעת הייתה ונשארה כי הוא נכנס לצומת באור ירוק. ברם, לבד מעדותו אין לכך כל תימוכין בממצא אובייקטיבי ונוכח מוקדי הנזק ברכבים ועדותו של העד הניטראלי איני יכולה להסתמך על עדותו של הנהג ברכב התובעת.

מתוכנית הרמזורים שצורפה (הגם שלא ברור אם במועד התאונה היא הייתה בתוקף) ישנה אפשרות שהנהג ברכב התובעת התבלבל עם האור הירוק ברמזור הנסיעה ישר .

1. צודקת התובעת, כי מעדויות נתבע 1 ואשתו כיום (דאז חברתו הגב' אבוטבול) עולות סתירות האם הם נכנסו לצומת מנסיעה או עצירה ומאיזה נתיב, עובדה הפוגעת במשקל עדותם. יחד עם זאת, לא הייתה סתירה מהותית בעדותם כי ברמזור בכיוון נסיעתם היה אור ירוק, בדיוק כפי שטען העד.
2. נוכח האמור לעיל, התבסס בית המשפט על הממצאים האובייקטיבים בתיק קרי, עדותו של העד הניטראלי תמונות הנזק, חוו"ד השמאים ותמונות מקום התאונה.
3. מסקנתי כי האחריות לתאונה רובצת על נהג התובעת כמי שנסע באור אדום ואף נכנס לצומת לא פנוי (לאור מוקדי הנזק ומקום התאונה בצומת). יחד עם זאת, מאחר ומדובר בצומת מרומזר, הלכה פסוקה (ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן פ"מ כט (2) 341 וע"א 586/84 גדעון מקלף ואח' נ' שרה זילברברג פ"ד מג (1) 137), כי גם אם לנהג העומד לחצות צומת נתונה זכות קדימה הוא אינו פטור מחובת הזהירות ועליו לוודא כי הצומת פנוי.
4. בעדותו במשטרה הודה נתבע 1, כי הבחין ברכב התובעת נכנס לצומת. כאמור, רכב התובעת לא הגיח פתאום מהצד והפתיע את נתבע 1 אלא שנתבע 1 עוד הספיק להבחין בו.
5. בנוסף, נתבע 1 הודה בעצמו כי בסמוך לכניסה לצומת במהירות 50-60 קמ"ש הוא שינה את נתיב נסיעתו בכניסה לצומת (פרו' מיום 6.12.11 עמ' 7 שורות 24-28), מדובר בשבריר שנייה בה קיבל נתבע 1 החלטה שבסופה הוא מצא עצמו מעורב בתאונת דרכים. אני סבורה, כי אלמלא סטה מהנתיב השמאלי ביותר ו/או היה עושה זאת בזהירות יתרה הוא היה מבחין מבעוד מועד ברכב התובעת נכנס לצומת ומספיק לסטות או להאיט ולהקטין את הנזק ולכן יש לשייך לו אשם תורם בשיעור של 10% .
6. באשר לנזקים ,הצדדים לא חלקו על גובה הנזקים והוגשה הודעה לבית המשפט, כי הם הגיעו להסכמה דיונית לפיה חוות דעת השמאים מטעמם יוגשו בהסכמה לתיק בית המשפט ללא צורך בהתייצבות השמאים למתן עדות.
7. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית של כלל, ומקבלת את התביעה שכנגד של מגדל.

אני מחייבת אפוא את "כלל" בסכום התביעה שכנגד בסך 49,694 ₪ , בניכוי 10% בגין אשם תורם. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את כלל והנתבע שכנגד בהחזר האגרות ובשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ג, 09 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.