1. תביעה זו הוגשה בהסתמך על סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, הקובע את זכות השיבוב של התובע מאת הנתבעות ו/או מי מהן להחזר הגמלאות אשר שילם עפ"י דין לנפגע התאונה, והכל כפי שיפורט להלן.
2. הנתבעות מס' 1, 2 ו- 3, היו בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה, היו המתחזקות ונותנות השירות לתפעול המעליות בבניין חברת החשמל, ברח' פל-ים 11 בחיפה, והן הפרו את חובת הזהירות שלהן כלפי הנפגע שהשתמש במעלית הבניין, ואילו הנתבעת 4 ביטחה את יתר הנתבעים.
3. הנכות הרפואית שלגביה סוכם כי היא זו אשר תחייב הינה זו שנקבעה בוועדות המל"ל, דהיינו נכות בשיעור של 28%, וזאת בהסתמך על הסכמות הצדדים בדיון מיום 17.10.12.
4. התאונה נשואת תביעת שיבוב זו התרחשה ביום 6.11.01, עת השתמש מר אלכסנדר טרייגר (להלן: "הנפגע") במעלית בנין חברת החשמל ברח' פל-ים 11 בחיפה במהלך עבודתו, עת צנחה המעלית, כשהוא בתוכה, מגובה של מספר קומות, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה").
5. ב"כ הנתבעות טענה, שמאחר והתביעה הוגשה כ-8 שנים לאחר התאונה, הרי שחלה על המקרה התיישנות, וכי יש לדחות את התביעה מטעם זה.
6. אין חולק כי התאונה בה נפגע מר טרייגר אירעה ביום 6.11.01, ואין חולק כי התביעה נשואת פסק דין זה הוגשה ביום 3.11.09, דהיינו בחלוף 8 שנים פחות 3 ימים. התובע לא התייחס בסיכומיו כלל לטענת ההתיישנות, שהועלתה כבר בכתב ההגנה מטעם הנתבעות, והתייחסותו הראשונה לכך ניתנה בתגובתו לסיכומי הנתבעות.
7. התובע הגיש ביום 22.10.2008 בקשת הצטרפות במסגרת תיק נפגע שמספרו 20051/07, ובקשה זו כללה, למעשה, את מכלול תביעתו, כולל פירוט עילת התביעה נגד הנתבעות, הסעד המבוקש, סכום התביעה, וצורפו אליה מסמכים חיוניים כגון הודעה על פגיעה בעבודה, התביעה לקביעת דרגת נכות ועוד. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע, כי "התקופה בה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה" היא 7 שנים, למקרים כגון מקרה זה, וסעיף 1 לחוק הגדיר "תובענה" כ- "הליך אזרחי לפני בית משפט". הגשת בקשת הצטרפות מהווה הליך אזרחי לפני בית משפט, על כן יש בכוחה לעצור את מרוץ ההתיישנות. בקשת ההצטרפות נדחתה ע"י בית המשפט ביום 20.10.2009, וממועד זה ממשיך מרוץ ההתיישנות להיספר.
8. אם נספור את הימים מיום 22.10.08 ועד ליום האחרון בטרם תתיישן התביעה, הוא יום 5.11.08, נגלה שהמדובר ב-15 ימים. בכך מגיע אני למסקנה, שיש לספור 15 ימים מיום 20.10.2009, עד להתיישנות התביעה, וספירה זו מעלה את התאריך 3.11.2009 – הוא היום בו הוגשה תביעה זו, כלומר – התביעה הוגשה ביום האחרון בו ניתן היה להגישה, בטרם תתיישן, על כן אני דוחה את טענת ההתיישנות שנטענה ע"י הנתבעות.
9. טענה נוספת שנטענה ע"י ב"כ הנתבעות היא, שהנתבעות 1-2 כלל לא היו קיימות במועד התאונה, וכי הן הוקמו לאחר מכן – תשובת התובע לכך היא, ששמותיהן הופיעו בשטר הקבלה והשחרור, במסגרת התשלום לנפגע. עם כל הכבוד, אין בכתב זה כדי להוכיח חבות כנגד הנתבעים 1 ו-2, שבמועד הקובע, הוא מועד התאונה לא היו קיימות כלל, על כן לא ניתן לחייב אותן בגין אירוע שהתרחש בטרם באו לעולם. במצב דברים זה, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1-2. בנוגע לנתבעת 3, נטען שהיא התמזגה עם חברה אחרת – אין במיזוג זה כדי לפגוע באחריותה לאירוע הנטען עד הייתה קיימת.
10. הנפגע העיד בפניי בישיבת יום 21.12.11, והוא עשה עליי רושם אמין, העיד באופן עקבי ורציף, ואני מקבל את גרסתו כגרסת אמת. הנפגע הדגיש כי הוא היחיד, בין כל אלה שהיו במעלית, בין 5 ל-7 אנשים, שנשאר על רגליו, ואז הרגיש כאב חד בברך שמאל, במותן ובצוואר, ומאוחר יותר התברר כי כאבים אלה הותירו אצלו נכות צמיתה. לא שוכנעתי כי קיים אשם תורם כלשהו מצד הנפגע, שכל מעשיו התבטאו בכניסתו למעלית בכדי להגיע לקומה הרצויה.
11. מר שמשון גנץ, ששימש בעבר כמנהל מחלקת הרכש של חברת החשמל, אישר בעדותו בפניי מיום 17.10.12, את אירוע צניחת המעלית, ואת העובדה שאדם בשם "אלכס" נפגע. העד לא ידע לומר בוודאות, אם הנפגע מר אלכס טרייגר הוא היה במעלית, ואם פגיעתו היא תוצאה של צניחת המעלית באותו היום. יחד עם זאת, ומאחר והעד ציין את השם "אלכס" ומאחר ושמו הפרטי של הנפגע הוא "אלכס", ומאחר והנפגע עשה עליי רושם חיובי, וקיבלתי את דבריו כדברי אמת, הגעתי למסקנה שעדותו של עד זה מחזרת את עדות הנפגע, ויש בעדויותיהם כדי להוכיח שנפגע אכן היה במעלות שנפלה, וכי פגיעתו נובעת מנפילה זו.
12. בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה פנה הנפגע לקבלת טיפול רפואי במחלקת תאונות בקופ"ח לין בחיפה בגין כאבים בצוואר, גב תחתון, ברכיים, כתף ומרפק ימין, אובחן כסובל מרגישות בצוואר וגב תחתון, הגבלה בתנועות הגב והצוואר, רגישות בכתף, מרפק ימין ובברכיים, ושוחרר עם המלצות להמשך טיפול רפואי ומנוחה. ביום 4.12.01 עבר הנפגע בדיקת CT ע"ש מותני בה אובחן כסובל מבקעי דיסק עם לחץ על השק התקאלי בין חוליות L4-L3 ו- L4-L5. ביום 4.12.01 עבר הנפגע בדיקת CT ע"ש צווארי בה אובחן כסובל מפריצות דיסק בחוליות הצוואר בגבהים C7-C2. ביום 23.6.03 עבר הנפגע בדיקת CT ברך שמאל בה אובחן כסובל מקרע חלקי של רצועת ACL.
13. הנפגע פנה לתובע ותביעתו הוכרה כתאונת עבודה, בעקבותיה הוגשה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, ובסופו של יום נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 28% בגין המוגבלויות בע"ש צווארי, מותני וברך שמאל.
14. המעלית בה השתמש הנפגע ביום התאונה הינה בבחינת "דבר מסוכן" שהנתבעות ו/או מי מהן ממונות ו/או בעלות שליטה עליו, על כן עובר הנטל לשכמן להוכיח כי לא התרשלו. מדובר במכונת הרמה שמגיעה לגבהים עצומים, המונעת באופן מכני, ומכאן שהמדובר במכונת הרמה מסוכנת. בע"א 241/89 ישראליפט נ' הינדלי ואח' וערעור שכננד, פ"ד מט(1) 45 (1995), נקבע, כי אין צורך בשליטה טכנית פורמאלית מלאה, רצופה ובלעדית על הנכס, אלא מדובר במבחן ענייני מעשי לפיו נבחנת הזיקה של המזיק לנכס והשאלה האם יש ביכולתו למנוע את התרחשות התאונה. בנוסף לכך, מקום בו הנתבעות הפרו חובות חקוקות וקיים קשר סיבתי בין אותן הפרות לבין התרחשות התאונה, עול הראייה עובר לנתבעות להוכיח כי אין קשר בין הפרת החובה לבין קרות התאונה.
15. היה על הנתבעות ו/או חברת החשמל שברשותה הופעלה המעלית, לדאוג לתחזק ו/או לשפץ ו/או לתקן ו/או להחליף את המעלית הפגומה, ומשלא עשו כן הן התרשלו עד כדי גרימת המעלית לידי נפילה, ולגרימת נזקיו של הנפגע. סעיפים 59א' ו- 60 לפק' הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל-1970 (להלן: "פקודת הבטיחות בעבודה), מחייבים בדיקה יסודית של מעלית בטרם הפעלתה ע"י בודק מוסמך, לרבות העומס שניתן להפעיל עליה, אותה מעלית אמורה לעבור בדיקה תקופתית כל ששה חודשים ע"י בודק מוסמך עם תסקיר על תוצאות הבדיקה. תקנות הבטיחות בעבודה (עגורונים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואחרים) התשנ"ג-1992 מתנות הפעלת מכונות הרמה ע"י מינוי אדם למטרה זו, ושיעמוד בדרישות התקנה (תקנה 18), בין השאר כי הודרך בידי אדם בעל ניסיון של שנה אחת לפחות בהפעלה ותחזוקה בטוחים של מכונות ההרמה ובהגנה מפני הסיכונים האפשריים הכרוכים בהפעלתה ותחזוקתה. צו הפיקוח על מצרכים ושירותים - התקנת מעליות ומתן שירות למעליות, התשמ"ד-1984 מחייב התקנת ושירות כל מעלית באמצעות מעליתן בלבד ובפיקוחו (סע' 5).
16. הנתבעות הפרו את ההוראות והחובות החקוקות הנ"ל, לא שמרו על הוראות הבטיחות שפורטו בחיקוקים דלעיל, לא דאגו לפיקוח כלל ו/או הולם החל מסיפוק המעלית והתקנתה, הפעלתה, אחזקת המעלית באופן שיבטיח שלום המשתמשים בה, לרבות ביצוע בדיקה תקופתית יסודית ע"י בודק מוסמך, והכל בהשגחת ופיקוח הנתבעות.
17. נכותו הרפואית של הנפגע עומדת, כאמור, על שיעור של 28%, והתובע ביקש לראות בשיעור זה כמייצג גם את נכותו התפקודית של הנפגע, ובפירוט שניתן על ידו לראשי הנזק נטען שאלה נזקי הנפגע: סך של 1,073,229 ₪, בגין הפסד שכר לעבר, ובנוסף – סך של 707,849 בגין הפסד שכר לעתיד, סך של 80,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, סך של 60,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונלוות, לעבר ולעתיד, סך של 100,000 ₪ בגין כאב וסבל, סך של 42,470 ₪ בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים בעתיד, וסה"כ – נזקים לעבר ולעתיד בסכום של 2,063,548 ₪. התובע שילם בגין התאונה סכומים אלה: דמי פגיעה על סך של : 47,232 ₪, נכות מעבודה על סך של: 222,950 ₪, היוון קצבאות לעתיד: 439,150 ₪, וסה"כ: 709,332 ₪, משוערך מיום 06/09/08 ועד ליום הגשת התביעה ביום 3.11.09 בסך של- 756,808 ₪, ומשוערך להיום: 848,880 ₪.
18. הנתבעות חתמו על הסכם פשרה עם הנתבע, וחזקה עליהן שהן ידעו שהנפגע יקבל מהתובע גמלאות בגין התאונה הנ"ל, וחזקה עליהן שהיו מודעות לעובדה, שקיימת זכות שיפוי לתובע, ושסביר להניח שהוא יבקש לממש זכותו זו.
19. התובע לא זימן כל עד מטעם חברת החשמל, בכדי להעידו אודות נסיבות הטיפול במעלית שבה אירעה התאונה לנפגע. בנוסף – לא הוגש לעיוני כל הסכם ביטוח ואף לא פוליסת ביטוח, שתפרט את התנאים הנדרשים להגשת תביעה, ואת החבויות על כל אחת ואחת מהנתבעות, כולל הנתבעת 4. בעשותו כן, ובבחירתו להמתין עד ליום האחרון בטרם כניסת ההתיישנות לתוקף, גרם התובע לנזק ראייתי אצל הנתבעות, והמתין זמן רב עד לבחירתו לממש את זכויותיו וטענותיו. אין בפניי כל פירוט אודות הטיפול במעלית, תדירות השימוש בה, תדירות התקלות בה, מספר המורשים להשתמש בה, והאם ביום האירוע השתמשו במעלית יותר ממספר האנשים המותר, והאם משקל האנשים שהשתמש במעלית עלה על המשקל המקסימלי המותר, והאם הטיפול במעלית נעשה בהתאם לכללים, והאם חברת החשמל דאגה לזמן את האחראים על הטיפול השוטף במעלית, והאם היא אפשרה להם לעשות כן. משלא הובאה בפניי כל ראייה בעניין זה, הגעתי למסקנה לפיה התובע חשש שמא הבאת ראיות כנ"ל עלולה להזיק לו, בשל החשש מקביעת רשלנות תורמת על חברת החשמל, ובשל כך הגעתי למסקנה שיש לנכות בגין כל הנ"ל, רבע מהסכום המגיע לתובע.
20. בנוגע לנזקיו של הנפגע, הרי שהוא ממשיך לעבוד עד היום בחברת החשמל, ואף התקדם בסולם הדרגות. הנפגע נפגע בתאונות אחרות, שאינן קשורות באירוע נשוא פסק דין זה, ואין להשליך את מלוא נזקיו על התאונה הנדונה.
21. בנוגע להפסדי שכר לנפגע, המדובר באדם יליד 14.2.1954, העובד בחברת החשמל מאז שנת 1979. במועד התאונה שימש הנפגע בתפקיד סגן ראש מדור, וכיום הוא בתפקיד "ראש מדור בכיר" וכדבריו "זה משתווה לסגן מנהל מחלקה", כלומר, וכאמור, הנפגע התקדם בעבודתו, והגיע לדרגת שכר 27, המתקרבת למקסימום האפשרי. לא שוכנעתי שנגרמה לנפגע נכות תפקודית, זאת על אף נכותו הרפואית, בין היתר מאחר והוא עובד בעבודה משרדית, ולא הוכח בפניי שנכותו אמורה להשליך על תפקודו.
22. בנוגע להפסדי שכר בעבר, לא שוכנעתי שלתובע נגרם הפסד כלשהו – בעדותו בפניי אישר התובע, שהוא נעדר מעבודתו בעקבות התאונה עד ליום 28.2.02, וכי שכרו שולם לו במלואו בגין תקופה זו. הנפגע אישר עוד כי מאז חודש מאי 2002 חזר להיקף עבודה רגיל, וכי בתקופות בהן לא עבד כלל וגם בתקופות בהן עבד חלקית, שולם לו שכרו המלא ע"י מעבידתו, חברת החשמל. מטופסי 106 עולה, כי משך השנים חלה עליה בשכרו של הנפגע, בהתאם לפירוט זה:

סה"כ הכנסה בשנת 2000 - 137,654 ₪ ברוטו

סה"כ הכנסה בשנת 2001 - 148,990 ₪ ברוטו

סה"כ הכנסה בשנת 2002 - 143,287 ₪ ברוטו

סה"כ הכנסה בשנת 2003 – 150,133 ₪ ברוטו

סה"כ הכנסה בשנת 2004 - 148,042 ₪ ברוטו

סה"כ הכנסה בשנת 2005 - 185,961 ₪ ברוטו

סה"כ הכנסה בשנת 2006 - 204,276 ₪ ברוטו

סה"כ הכנסה בשנת 2007 - 202,298 ₪ ברוטו

סה"כ הכנסה בשנת 2008 - 236,646 ₪ ברוטו

סה"כ הכנסה בשנת 2009 - 256,688 ₪ ברוטו

סה"כ הכנסה בשנת 2010 - 248,448 ₪ ברוטו.

מסקנתי היא, שלא נגרם לתובע כל הפסד השתכרות בגין העבר.

1. בנוגע להפסדי השתכרות בעתיד, הפסדי פנסיה והוצאות – לא הוכח בפניי שנגרמו לנפגע הפסדים בגין כל אלה, וזאת, כאמור, על אף נכותו הרפואית של הנפגע. יחד עם זאת, ובשל נכותו הרפואית הגבוהה יחסית, והעומדת על 28%, מוכן אני לפסוק לתובע סכום גלובאלי בגין הפסד השתכרות בעתיד, וכן הוצאות, עזרת צד ג' והפסדי פנסיה, בסך של 200,000 ₪, ובנוסף – תשלום בגין כאב וסבל ע"ס 100,000 ₪. סה"כ – 300,000 ₪.
2. סעיפים 328 ו – 330 לחוק הביטוח הלאומי קובעים כללים בדבר זכאות ל – 25% מהנזק, במקרה שהנזק "נבלע" בתשלומי המל"ל, בניכוי חלקו של המעביד, דהיינו חברת החשמל.
3. לאחר שהתחשבתי בכל הנ"ל, כולל בהגשת התביעה ביום האחרון בטרם כניסת ההתיישנות לתוקף, לאי-הבאת עדים כלשהם מטעם חברת החשמל, אי המצאת פוליסת ביטוח, ומנגד – הפשרה שהושגה בין הנתבעות והנפגע, וכל יתר טענות הצדדים - הנני קובע סכום גלובאלי שעל הנתבעות 3-4 לשלם לתובע, והוא סכום של 150,000 ₪, אותו יש לשלם עד לא יאוחר מיום 15.5.2013.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ג, 07 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.