לפניי מונחות שתי בקשות שהגיש הנתבע (להלן: "המבקש"): האחת – עניינה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות מכוח הוראות תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

השנייה – הינה בקשה לחייב את התובע בהפקדת עורבה להבטחת הוצאות המבקש, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

רקע

ברקע לבקשה דנן עומדת תביעה כספית ע"ס 476,769 ₪ שעניינה ברשלנות מקצועית בגין טיפול משפטי שהעניק המבקש, עו"ד במקצועו, לתובע (להלן: "המשיב") במסגרת תיק אזרחי 16639/01 בבית משפט השלום בירושלים, ואשר במרכזו עמדה תביעה כספית שהגישה חברת ס.מ.א.ה 2000 מתכת ובניה מתועשת בע"מ (להלן: "החברה") בגין אי תשלום התמורה המגיעה לה, לטענתה, עבור ביצוע עבודות מתכת באתר הבניה משור אדומים לפי הזמנתם של הנתבעים שם, ה"ה אסרף אתי ומאיר. הנתבעים שם הגישו בתורם תביעה שכנגד נגד החברה והתובע כאן. ייאמר כבר כאן, כי התביעה שכנגד הוגשה גם כנגד התובע כאן בטענה, כי התובע הינו מנהל החברה ומי שביצע בפועל את ההתקשרות העסקית עם הנתבעים שם.

לפי הנטען בתביעה דנן, עקב התרשלותו של המבקש אשר לא הגיש תצהירי עדות ראשית הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד ואף לא הופיע לדיון שהיה קבוע בתיק הקודם, נמחקה התביעה העיקרית מחוסר מעש, ואילו התביעה שכנגד התקבלה כנגד החברה והמשיב כאן ואלה האחרונים חויבו בתשלום סך של 62,500 ₪ (נומינאלי) לנתבעים שם.

עוד נטען, כי המבקש לא טרח להודיע למשיב על פסק הדי הנ"ל, ולאחרון נודע לראשונה אודות פסק הדין שניתן כנגדו במעמד צד אחד רק עת נפתח כנגדו תיק הוצל"פ בגין סכום החוב נשוא פסק הדין.

המבקש התגונן בפני התובענה דנן וטען, בין היתר, כי תצהירי העדות הראשית הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד לא הוגשו בשל חוסר שיתוף פעולה מצדם של החברה והתובע כאן.

באשר לבקשה לסילוק התביעה על הסף

תמצית טענות המבקש

המבקש טוען, כי יש מקום להורות על סילוק התביעה על הסף מפאת העדר עילה ו/או יריבות, זאת משום שהתביעה הקודמת הוגשה ע"י החברה ולא ע"י המשיב אשר הודה בסעיף 6 לכתב התביעה דנן, כי הוא שימש במועדים הרלוונטיים כעובד שכיר של החברה. בנסיבות אלו, כאשר התביעה דנן אינה מוגשת ע"י החברה אלא ע"י המשיב אשר שימש, כהודאתו, כעובד שכיר בחברה, הרי אין לזה האחרון כל מעמד משפטי ו/או עילה ו/או יריבות עם המבקש המזכה אותו בקבלת הסעד המבוקש.

תמצית טענות המשיב

המשיב מצדו משיב לטענות הסף באלה:

ראשית – אמנם התביעה העיקרית הוגשה כנגד החברה, אולם התביעה שכנגד הוגשה גם כנגד המשיב. פסק הדין אשר ניטל בהעדר הופעה ותצהירי עדות ראשית, ניתן גם כנגד המשיב ותיקי ההוצל"פ נפתחו כנגד המשיב בגין החוב מושא פסק הדין, והכל עקב רשלנותו של המבקש אשר לא טרח להתייצב לדיון ולא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעם החברה והמשיב.

שנית – נטען בתגובה, כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש המשיב כמנהלה של החברה וכי החברה עדיין קיימת, הגם שאיננה פעילה.

שלישית - למען הזהירות בלבד, עותר המשיב בגדר תגובתו לתיקון כתב התביעה באופן שתצורף החברה כתובעת נוספת בתביעה דנן.

יצוין כבר כאן, כי המבקש לא הגיש תשובה לתגובה אף שניתנה לו האפשרות לעשות כן.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא ראיתי, כי יש מקום להורות על סילוק התובענה על הסף וזאת מהטעמים אשר יפורטו להלן:

המסגרת הנורמטיבית

תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות לבית המשפט בכל עת בהתקיים תנאים מסוימים למחוק ו/או לדחות תובענה על הסף, טרם בירורה לגופה.

בפסיקה נקבע, כי סילוק על הסף של תובענה הוא צעד דרסטי ומגמת בתי המשפט היא שלא לגזור – ככל האפשר- דין סילוק על הסף על תביעה שהוגשה. זהו אמצעי הננקט בלית ברירה, כאשר פתרון ענייני של המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א יפו, פ"ד מ (2) 668).

בית המשפט ישתמש בצעד מרחיק לכת של סילוק תובענה ביד קמוצה ובמשורה כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה.

הזכות לבירור התביעה לגופה הינה פועל יוצא של זכות העל לגישה לערכאות, לפיכך ראוי שבית המשפט יצמצם את גדר המקרים בהם תידחה או תימחק תביעה על הסף וישתדל כל שניתן לברר את התביעה לגופה.

כידוע, המבחן הקבוע לסילוקה של תביעה על הסף בהעדר יריבות או עילה הוא בחינת פרשת התביעה, אשר בהנחה שהתובע יוכיח את כל העובדות הכלולות בתביעתו, יהא זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו. "זהו שלב של בדיקה טכנית – פורמלית של כתב התביעה, שבו לא מתעוררת שאלה של נטל הוכחה או של מידת הוכחה. די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידיו עילה" (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא (2) 312.

עוד נקבע, כי בית המשפט ייעתר לבקשת תיקון כתב התביעה מקום שהתיקון יביא לריפוי פגם אשר נפל בכתב התביעה, ובכך ימנע סילוק תובענה על הסף.

מן הכלל אל הפרט

יישום הכללים שנסקרו לעיל, מובילני למסקנה כי אין מקום, בשלב מקדמי זה, להורות על סילוק התובענה על הסף בשל העדר עילה ו/או יריבות.

במקרה שלפנינו יש להבחין בין התביעה העיקרית שהגישה החברה ואשר בסופו של יום נמחקה לפי הנטען מחמת רשלנותו של המבקש עקב אי הגשת תצהירי עדות ראשית והעדר הופעה לדיון, לבין התביעה שכנגד אשר הוגשה גם כנגד המשיב כאן ואשר גם בה ניתן פסק דין בהעדר הופעה ותצהירי עדות ראשית ע"י המבקש ואשר חייב את המשיב לשלם לנתבעים שם סכום כספי של 62,500 ₪ (נומינאלי).

נהיר, כי למשיב כאן יש עילת תביעה ו/או יריבות כלפי המבקש בשל קבלת התביעה שכנגד אשר הוגשה כנגד המשיב באופן אישי וחיובו בתשלום הכספי לטובת הנתבעים שם אגב רשלנותו הנטענת של המבקש ואשר מתבטאת באי הגשת תצהירי עדות ראשית ואי הופעה לדיון.

באשר לתביעה העיקרית, עיון במסמכי התיק הקודם המצורפים כנספחים לתביעה שבפני, מעלה כי התביעה העיקרית הוגשה ע"י החברה ולא ע"י המשיב. עוד מעלה העיון בכתב התביעה דנן (סעיף 6), כי המשיב מודה שהוא שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה העיקרית כעובד שכיר בחברה. לעומת זאת, בתגובתו לבקשה לסילוק התביעה על הסף טוען המשיב, כי הוא כיהן בזמנים הרלוונטיים כמנהל החברה. אמנם, לא צירף המשיב אסמכתאות לתמיכה באמור בתגובתו לעניין תפקידו בחברה, אולם ניתן ללמוד ממסמכי התיק הקודם, ובפרט כתב התביעה שכנגד, כי המשיב נתבע באופן אישי בשל היותו מנהל החברה והגורם שערך את ההתקשרות העסקית עם הנתבעים שם.

כבר עמדנו על כך, כי המשיב ביקש בגדר תגובתו לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת החברה כתובעת נוספת. כזכור, המבקש לא הגיש תשובתו לתגובת המשיב ולא טען דבר לעניין התיקון המבוקש.

בנסיבות אלו, והואיל ותיקון המבוקש מאיין את הפגם אשר נפל בכתב התביעה ואשר פורט בבקשת המחיקה, אני נעתרת לבקשה ומורה על תיקון כתב התביעה באופן שתצורף החברה כתובעת נוספת בתיק דנן.

כתב תביעה מתוקן יוגש תוך 21 יום מיום קבלת עותק החלטה זו.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף, להידחות.

באשר לבקשה לחיוב התובע בערובה להבטחת הוצאות הנתבע

תמצית טענות המבקש

לטענת המבקש, סיכויי ההצלחה בתביעה דנן הינם קלושים ביותר.

עוד טוען המבקש, כי מצבו הכלכלי של המשיב הינו בכי רע, ולראיה - המשיב הגיש בתביעה דכאן בקשה למתן פטור מתשלום האגרה. כן הגיש לביהמ"ש המחוזי בקשה להכריז עליו כפושט רגל במסגרת תיק פש"ר 244/05, בקשה אשר נדחתה בסופו של יום.

תמצית טענות המשיב

מנגד טוען המשיב, כי סיכוייו להצליח בתובענה דנן הינם גבוהים.

עוד טוען המשיב, כי בית המשפט מחייב תובע פרטי בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע רק במקרים חריגים וכי המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר המקרים המנויים בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי והמצדיקים הפקדת ערובה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות בנסיבות הקיימות על הפקדת ערובה, מהנימוקים שיפורטו להלן.

המסגרת הנורמטיבית

הלכה היא, כי בית המשפט מחייב תובע פרטי בהפקדת ערובה להבטחת הוצאת נתבע רק במקרים חריגים (ראו ע"א 2442/98 עו"ד רוזן נ' עו"ד מיוחס ואח, פ"ד נג (3) 142).

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להבטחת הוצאות, כאשר נוכח לדעת כי הנסיבות מצדיקות את הדבר. תקנה 519 אינה מפרטת כיצד להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כללים המדריכים את בית המשפט כיצד לעשות שימוש בשיקול דעת זה, כגון: כאשר התובע מתגורר בחו"ל והנתבע יתקשה משום כך לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתו, אין בידי הנתבע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ואשר מהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש בתקנה 9 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי.

בע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אביגיא (פורסם במאגרים משפטיים) נקבע, כי "אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק, אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בתי המשפט בפני מי שאין ידו משגת".

ובחזרה לענייננו

בשלב המקדמי והנוכחי בו מצוי התיק דנן, בטרם נשמעו ראיות והתבררו גרסאות הצדדים, לא ניתן לומר כי סיכוי התביעה הינם כה נמוכים באופן המצדיק חיוב התובע בהפקדת ערובה.

עוד נקבע, כי עוניו של תובע אינו מהווה טעם לחיובו בהפקדת ערבה להבטחת הוצאות הנתבע. בענייננו, אמנם טען המבקש כי מצבו הכספי של המשיב אינו טוב ואף טען, כי המשיב הגיש בקשה להכריזו כפושט רגל, ברם טענות אלו נטענו בעלמא ללא שהניח המבקש תשתית ראייתית לביסוס טענותיו אלו.

סיכומו של דבר

משום כל הטעמים שמניתי לעיל, דין שתי הבקשות להידחות.

המבקש יישא בהוצאות שתי הבקשות בסך 2,000 ₪.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים באמצעות הפקסימיליה ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, ו' סיון תשע"ג, 15 מאי 2013, בהעדר הצדדים.