בפניי תביעה לתשלום דמי שכירות וליסינג עבור שימוש ברכבים שהועמדו לשימוש הנתבעת על ידי התובעת.

רקע

ביום 6.7.06 נפגעה מכונית האאודי של הנתבעת (להלן: "האאודי" ו"טל" בהתאמה) בתאונה והועברה למוסכי השרון בע"מ (להלן: "המוסך") הנמצא בבעלותו של יניב כחלון (להלן: "כחלון") שהוא אף הבעלים של התובעת (להלן: "טופ ליס") העוסקת בהשכרת רכבים וליסינג.

ביום 6.7.06 במעמד קבלת מכוניתה הפגועה של טל למוסך נמסר לטל על ידי כחלון, רכב חלופי מסוג מזדה אותו היא החזירה ביום 16.07.06.

יצוין כי טל העידה על כך בפניי (עמוד 12, שורות 10-5 לפרוטוקול) וכך גם העיד בפניי כחלון (עמוד 7, שורות 29-28 לפרוטוקול).

ביום 16.07.06 לאחר שהחזירה טל את רכב המזדה החלה לעשות שימוש במכונית יונדאי גטס חדשה מ.ר. 77-809-60 (להלן: "היונדאי") אותה החזירה ביום 01.01.07, ומיום 02.01.07 החלה טל לעשות שימוש במכונית ישנה מסוג סובארו אימפרזה מ.ר. 19-887-15 (להלן: "הסובארו") עד ליום 10.01.08, אז הודיעה לכחלון באמצעות אחיה, עו"ד יגאל כהן, כי הסובארו "תקועה" ליד ביתו ברמת השרון.

התדיינויות קודמות

במקביל להשתלשלות אירועים זו, הגישו טל ואחרים ביום 16.07.07 תביעה כספית כנגד המוסך וכחלון וכן כנגד בעל הרכב הפוגע, חסן מאיר (להלן: "חסן") וזאת בגין הנזק שנגרם לאאודי וכן עקב הנזק שנגרם לטל בגין העיכוב שנוצר בתיקון האאודי שעוכבה במוסך על ידי כחלון. במסגרת נזק זה כללה טל אף רכיב פיצוי בגין שווי שימוש שנמנע ממנה, אותו העריכה בסך של 5,000 ₪ לחודש, וממנו מצאה לקזז 500 ₪ לחודש בגין שווי השימוש אותו עשתה ברכבים שסופקו לה.

מול תביעה זו העלה המוסך טענות שכנגד בהן נטען כי האאודי עוכבה בגין סירובה של טל לשלם את עלות התיקון, האחסנה והביטוח וכן סירובה של טל לשלם לטופ ליס את דמי השכירות עבור הרכבים.

ביום 10.03.2008 הגיעו הצדדים השונים בתיק שנוהל בבית המשפט בכפר סבא להסכמות במסגרתן ניתן פסק דין חלקי בתביעה כנגד חסן, בו הוסכם כי חסן ישלם לטל סך של 25,000 ₪ ובכך יסולקו כל התביעות כנגדו ולא תהיינה לאף אחד מהצדדים עוד טענות כלפיו.

עוד הוחלט כי טל תשלם למוסך ולכחלון סך של 30,000 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת בעבור התיקון של האאודי ובתמורה תמסר האאודי לטל.

כמו כן הוחלט כי נותר להכריע בתביעה לפיצוי בסך 60,000 ₪ שהגישה טל, מחד גיסא, וביתרת התביעה שכנגד בגין עלות התיקון, האחסנה והביטוח של האאודי מאידך גיסא.

נושא דמי השכירות לטופ ליס לא נכלל במסגרת נושאי המחלוקת בשלב זה, ויש לציין כי טופ ליס לא הייתה צד להליכים שהתנהלו בפני בית המשפט בכפר סבא.

ביום 27.04.2009 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופט דוד גדול בו נדחתה תביעת טל לפיצוי, התביעה שכנגד התקבלה באופן חלקי כך שטל חויבה בתשלום עבור התיקון ושכר טרחת השמאי בלבד סך 28,000 ₪ ולא חויבה בתשלום עבור האחסנה והביטוח של האאודי.

במסגרת פסק הדין התייחס בית המשפט לנושא הרכבים בהם עשתה שימוש טל בזמן שהאאודי שהתה במוסך בסעיף 13 לפסק הדין:

"טל מבקשת לקזז מכל חיוב שיוטל עליה, ככל שיוטל, אובדן הנאה משמוש ברכב והיא מכמתת זאת בסך של 5,000₪ לכל חדש. מסכום זה מפחיתה טל סך של 500₪ וזאת בגין שימוש ברכב החילופי שנתן לה כחלון. טל מגיעה לסכום הפחתה זה נוכח העובדה שהרכב החילופי היה נתקע בדרך אחת לכמה ימים, מציאות זו גרמה לטל עוגמת נפש רבה, טרחה ובזבוז זמן.

טענה זו של טל לא נתמכה בשום עדות חיצונית וגם אם היא נכונה, נשמעת לא סבירה בנסיבות העניין.

הואיל והרכב החילופי שייך לחברה או לתאגיד הפועל מטעמה, אזי בכל פעם שהרכב החילופי "נתקע", הוא היה אמור להיכנס למוסכה של החברה לתיקון כדי שיוחזר לשמישות.

לא סביר בעיני שכחלון היה מוכן לטפל ברכב החילופי ובעיקר להחזירו לטל לאחר שזו לא הוציאה את רכבה מושא התיק משך תקופה כה ארוכה ממוסכה של החברה.

באשר לקציבת הסכום החודשי בדבר עלות שכירת רכב לחדש, היה על טל להמציא חוות דעת של מומחה. משלא הומצאה חוו"ד שכזו לא יכול כהן להמציא הצעות שקיבל מחברות השכרה במקום חוו"ד, ובעיקר כאשר הצעות אלו לא מגובות בחתימה מחייבת של מאן דהוא שאפשר לזמנו לביהמ"ש לחקירה ע"מ להתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי."

על פסק הדין הגישה טל ערעור אשר הסתיים בפסיקה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט אשר ניתנה ביום 15.10.2009 וקבעה שהסכום שנפסק בבית המשפט קמא יופחת מ- 28,000 ₪ ל- 5,000 ₪.

טענות הצדדים הדרושות לעניין

טענות התובעת

טופ ליס טענה כי השכירה לטל שני רכבים, הראשון – יונדאי בשכירות מלאה על פי חוזה שנחתם בין טל לבין אמפא קפיטל קאר ליס ביום 16.07.2006 והסתיים ביום 01.01.2007 לפי מחיר מוסכם של 48$ ליום. לטענת טופ ליס טל שכרה רכב זה לאחר שהחזירה את הרכב החילופי מסוג מזדה שניתן לה על ידי המוסך למשך 10 ימים.

השני – סובארו בליסינג על פי חוזה שנחתם בין טל לבין טופ ליס ביום 02.01.2007 במחיר שסוכם בעל פה בין כחלון לבין טל בגובה 15$ ליום, ואשר השימוש בו הסתיים ביום 10.01.2008.

לטענת טופ ליס הצדדים הגיעו להסדר זה לאחר שהתברר שלטל אין את היכולת הכלכלית לשלם את דמי השכירות עבור היונדאי וכחלון הסכים לבוא לקראת טל ולהעמיד לשירותה רכב במחיר עלות מבלי שיפיק רווחים מהעסקה.

טענות הנתבעת

טל טענה שלא התחייבה לשלם עבור השימוש ברכבים ואלה נמסרו לשימושה ללא תמורה לכל משך תיקון האאודי.

עוד טענה כי טופ ליס מושתקת מעצם קיומו של מעשה בית דין ביחס לנושא התובענה, הואיל ובית המשפט בכפר סבא הכריע בשאלה ומאחר שטופ ליס מהווה חליפה של כחלון או המוסך לענין דמי השכירות הרי שפסיקתו של בית המשפט בכפר סבא מהווה מעשה בית דין גם כלפיה.

מעבר לטענות אלו טענה טל כי הכיתוב "48$" המופיע בנספח א' לכתב התביעה עליו היא חתומה הוסף לאחר שהיא חתמה על המסמך ומהווה זיוף.

ביחס לקבלת הסובארו טענה טל כי זו נכפתה עליה, כאשר כחלון נטל ממנה במרמה את היונדאי והותיר אותה ללא כל ברירה אחרת מלבד לקיחת הסובארו.

בסיום סיכומיו טען בא כוחה של טל כנגד בעלותה של טופ ליס ברכבים, אולם אין בכוונתי לדון בטענה זו המהווה הרחבת חזית אסורה, שכן לא בא זכרה של טענה מסוג זה בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם טל.

דיון והכרעה

אתייחס תחילה לטענה בדבר מעשה בית דין.

במסגרת ההסדר אשר קיבל תוקף של החלטה על ידי כבוד השופט אמיר ביום 10.03.2008 תחמו הצדדים לתובענה, שהתנהלה בבית משפט השלום בכפר סבא, את גדר המחלוקות שיוכרעו ביניהם. חוב דמי השכירות לטופ ליס אשר נזכר קודם לכן בכתב ההגנה של כחלון, לא נזכר במסגרת ההסדר אליו הגיעו הצדדים לתובענה שהתנהלה בבית המשפט בכפר סבא ולפיכך לא הובאה להכרעת בית המשפט בכפר סבא.

טופ ליס לא הייתה צד להליכים שהתנהלו בבית המשפט בכפר סבא וזכויותיה לדמי שכירות לא נתבעו ולא נדונו במסגרת פסק הדין. התייחסות יחידה לשווי השימוש של טל ברכבים נעשתה ביחס לטענותיה של טל עצמה לקיזוז שווי השימוש שעשתה ברכבים משווי השימוש שנבצר ממנה לעשות באאודי שעוכבה על ידי כחלון. טענות אשר נדחו כולן בפסק דינו של כבוד השופט דוד גדול מיום 27.04.2009, כפי שצוטט על ידי לעיל.

לפיכך אני מוצאת לקבוע שאין בפסק הדין של בית משפט השלום בכפר סבא כדי להוות מעשה בית דין בין הצדדים שבפניי וביחס לתובענה שבפניי.

האם חייבת טל 48$ ליום לטופ ליס בגין השימוש ביונדאי ?

ביחס לחיובה של טל בדמי השכירות בגין השימוש ביונדאי הציגה טופ ליס חוזה השכרת רכב מיום 16.07.2006, עליו חתומה טל ואשר צורף כנספח א' לכתב התביעה.

טל אישרה את חתימתה בחקירתה הנגדית (עמוד 11, שורות 28-27 לפרוטוקול).

יחד עם זאת, טענה טל בסעיף 13 לתצהירה כי בנספח א' לכתב התביעה לא הופיע המחיר של 48$ ליום השכרה בעת שהיא חתמה על המסמך וכי מדובר בזיוף שהוסף במועד מאוחר למועד החתימה.

איני מוצאת לקבל טענה זו אשר נטענה בעלמא מבלי שנעשה כל נסיון לתמוך את הטענה בראיה או הוכחה כלשהי.

למסמך אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה נעשו בשעת יצירתו מספר העתקים כפי שהסביר כחלון בעדותו (עמוד 9, שורות 17-13 לפרוטוקול):

"חוזה ההשכרה בא עם שישה עותקים. הוא מחולק במשרד. במשרד יש דף אחד ולאלה שמקבלים את הרכב גם דף אחד והלקוח לוקח דף אחד. זה שמקבל את הרכב לוקח את הדף שלו וממלא מה שהוא ראה בשטח. להוכחה מפנה לציור הרכב על הטופס, שם הנפגע ממלא בעצמו. גם הציורים לא זהים. במשרד ממלאים שתי פגיעות. מפנה לנספח 2. אני מסביר, שהעתק אחד מולא על ידי הלקוח והעתק אחד מולא במשרד."

מתוך הסתכלות בשני ההעתקים שנמצאים בפניי נראה כי הרישום של המחיר "48$" הוא זהה בשני ההעתקים ומכל מקום לא הוצג העתק בו לא מופיע רישום של מחיר – העתק שהיה אמור להיות בידי טל, אשר הודתה בחתימה על המסמך בטרם קיבלה את הרכב ולא טענה כי מנעו ממנה לקבל העתק מחוזה ההשכרה.

נוסף על האמור לעיל, מצאתי כי טל עשתה מאמצים להטעות את בית המשפט ביחס לתנאי השכירות שנקבעו ביחס ליונדאי.

בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן בסעיף 10 מייחסת טל תנאים מסויימים ל "רכב הראשון" ול"רכב השני" אף אחד מרכבים אלו אינו היונדאי לפי התאריכים בהם נקבה, בעוד שהיונדאי שהיה הרכב השני בו עשתה שימוש מבחינה כרונולוגית.

ככל שלטענתה קיבלה את הרכבים באותם תנאים הרי שהייתה אמורה להתייחס ליונדאי כאל הרכב השני, ומשלא עשתה כן מלמד הדבר פגם במהימנות דבריה.

מהימנות הטענה כי הכיתוב "48$" לא הופיע בחוזה השכירות בעת שחתמה עליו, נפגעת אף מעדותה של טל בחקירתה הנגדית שם העידה כי חתמה באותו מעמד של השכרת הרכב על מסמך, מבלי שבדקה על מה חתמה הואיל וסמכה על כחלון (עמוד 13, שורות 22-13 לפרוטוקול):

"ש: את הרכב החלופי שקיבלת החזרת ביום 16.7.07 וחתמת על נספח א' לכתב התביעה, חוזה ההשכרה, האם נכון?

ת: כן. הכל כפי שכתוב.

ש: את מצטטת בסעיף 8 לתצהירך, בת/2, "יניב כחלון מוכן לאשר ללקוחה ללא תמורה". הכיתוב הזה את כותבת בסעיף 9 שנערך על ידי חב' אמפא קפיטל. איפה זה כתוב בנספח א' לכתב התביעה.

ת: לא מכירה את החברה אלא את יניב כחלון שנתן לי רכב ללא תמורה.

ש: מפנה לסעיף 9 לתצהיר. "לאור כיתוב ברור זה שנערך ע"י חב' אמפא קפיטל..." הכיתוב הזה נערך על ידי חב' אמפא קפיטל. היכך זה כתוב במסמך של אמפא ?

ת: מסתבר שכפי הנראה זה היה על ידי החברה הזו. סמכתי עליו וחתמתי על הטופס שהציג לי, נספח ב' לתצהירי, מבלי שבדקתי על מה חתמתי."

הקישור שנעשה בתצהירה של טל בין אמפא קפיטל לבין המסמך שצורף כנספח 2 לתצהירה אינו אלא קשירת מין שאינו במינו, מאחר שחוזה השכירות עם אמפא קפיטל הוא ביחס ליונדאי (מ.ר. 77-809-60) בעוד נספח 2 מתיימר להיות ביחס לרכב הסובארו (מ.ר. 19-887-15).

טל אישרה בחקירתה הנגדית שחתמה על נספח 2 לתצהירו של כחלון המתייחס ליונדאי והנושא את הכותרת "דו"ח נזקים לרכבים שסיימו תקופת ליסינג/השכרה" במסמך זה לא מופיע הרכב כרכב חלופי.

מול גרסתה של טל ניצבת גרסת טופ ליס כי היונדאי הושכרה לטל בדמי שכירות של 48$ ליום כאמור בחוזה השכירות.

גרסה זו הוסברה על ידי כחלון בחוסר הכדאיות הכלכלית במתן רכב חלופי חינם לתקופה ארוכה עד ששווי השימוש יעלה על עלות התיקון. הסבר זה תואם את המועד בו בוצעה החלפת רכב המזדה, שמוסכם שניתן לטל כרכב חלופי, לרכב היונדאי.

גרסה זו אף מתישבת עם החלפת היונדאי לסובארו לאחר שבמשך תקופה טל לא שילמה את דמי השכירות.

לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי טל החתומה על חוזה השכירות של היונדאי, התחייבה לשלם עבור השכירות 48$ ליום ולפיכך חייבת לתובעת 48$ עבור כל אחד מהימים שבין 16.07.06 לבין 01.01.07, חלקה זה של התביעה אני מוצאת לקבל במלואו.

האם חייבת טל 15$ ליום לטופ ליס בגין השימוש בסובארו ?

ביחס לתביעת דמי השכירות עבור השימוש שעשתה טל בסובארו הציגה טופ ליס הסכם ליסינג מיום 02.01.2007 (נספח 3 לתצהיר כחלון) בין טופ ליס לבין טל. טל חתומה על כל אחד מששת עמודי ההסכם וכן על שלושת עמודי הנספחים.

בהסכם הליסינג נרשמו פרטי הרכב סובארו אימפרזה מ.ר. 19-887-15, אך לא נרשמו פרטי התשלום.

ביחס לרכב זה הציגה טל את נספח 2 לתצהירה הנושא את הכותרת "תנאי התחייבות לשימוש ברכב חלופי" – טופס של מוסכי השרון, בו נמסר פירוט של מצב הרכב במועד מסירתו לטל ביום 02.01.2007.

ביחס למסירת הסובארו לשימושה של טל העיד כחלון (מעמוד 9, שורה 24 עד עמוד 10, שורה 12 לפרוטוקול):

"ש: לאחר מכן, היה רכב שלישי, רכב סובארו, נספח 3 לתצהירך.

ת: כן.

ש: איפה כתוב כאן המחיר? מפנה לנספח 3 מיום 2.1.07.

ת: העובדה שהיא לא העבירה כסף והורדנו לה מחיר משמעותי. עד ליום 1.1.07 לא העבירה, ביקשה רכב זול יותר שתוכל לעמוד בזה וגם לא להעמיס עלי כי אני מחויב ברכב חדש. לאחר מכן, לקחתי רכב משומש וחייבתי אותה רק על הוצאות הרכב השוטפות והנלוות עלי, שליש מהסכום, 15 דולר ליום.

ש: ביקשת ממנה 15 דולר? דיברתם על המחיר למה ? וכמה? זו הנחה? סיכמתם?

ת: כל הקשר שהיה הוא קשר חברי אני מכיר אותה מס' שנים ואמרתי, 15 דולר. זה פחות משליש מהכסף. לא שהוספתי לה כפול, או עבדתי עליה. 15 דולר זה העלויות שלי. לקוחה אישית שיש לה מצב כלכלי קשה וצריכה להוציא ילדים מהגן כמו שהסבירה לי.

ש: אז בעצם לא כתבת את אותם 15 דולר באיזה שהוא מסמך? רק בעל פה זה היה?

ת: לא זכור לי. לא יודע במדויק, לא רואה את כל המסמכים פה. ידוע לי שזה 15 דולר. על סמך הסיכום שלי איתה. לא זוכר אם הסיכום היה בעל פה או בכתב.

ש: מפנה לנספח ב' לתצהיר הנתבעת, תנאי ההתחייבות של הסובארו. כתוב פה, רכב חלופי וגם, להשתמש ללא תמורה. איפה הסיפור של 15 דולר? כתוב ללא תמורה?

ת: קודם כל, זה דו"ח שהיא מקבלת את הרכב במצב הנתון שלו, היא חתמה על חוזה ליסינג, וזה בתמורה. לא על חוזה ליסינג ללא התחייבות. אני אממן אותה שנה ? רכב הוצאות ירידת ערך ביטוחים טסטים ללא תמורה? איפה ההגיון? הסכמתי לא להרוויח כסף לעזור לה כי נקלעה לבעיות וזו התודה רבה שאני מקבל כאן."

קריאת הסכם הליסינג (נספח 3 לתצהיר כחלון) מלמד שאי קביעת דמי חכירה מרוקנת מתוכן את רוב הוראות ההסכם, ולפיכך תמוהה מדוע תתבקש טל לחתום על 9 עמודים של הסכם שללא דמי חכירה כלל אין להסכם משמעות מעשית.

הסברו של כחלון למתן הסובארו לטל במחיר של 15$ עולה בקנה אחד עם הרושם הכללי שיצר בעדותו – אדם ישר ומתחשב. עדותו עשתה עליי רושם מהימן, הוא לא היסס לענות ביושר גם תשובות שלא היו "לטובתו", הדגיש שפעל מתוך רצון לעזור, אך לא רצה להפסיד.

לעומת עדותו של כחלון, עדותה של טל לא הייתה עקבית, היא הרבתה לפנות לבא כוחה כמחפשת עזרה במציאת התשובה הנכונה וזה הרבה להחלץ לעזרתה. עדותה הותירה בי רושם בלתי מהימן.

מהסכם הליסינג אשר נחתם על ידי טל ומעדותו של כחלון, אותה מצאתי כמהימנה, שוכנעתי במידה מספקת כי טל התחייבה כלפי התובעת לשלם במסגרת הסכם הליסינג סך של 15 $ ליום עבור השימוש בסובארו ומשהפרה התחייבות זו, היא חייבת לתובעת 15$ עבור כל יום שבין 02.01.2007 לבין 10.01.2008.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 81,859 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (03.11.09) ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 16,000 ₪ בצירוף מע"מ שישולם תוך 30 יום שאם לא כן - ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ד, 09 יוני 2014, בהעדר הצדדים.