1. לפני בקשת הנתבע 1 (להלן: המבקש) לחייב את הנתבעת 2 (להלן: המבטחת) בהוצאותיו, לרבות בשכר-טרחת עורך-דין.
2. התביעה דנן הוגשה על-ידי התובעת, המשיבה 2 (להלן: התובעת), בגין תאונת דרכים בה נפגעה ביום 8.11.08.
3. המבטחת כפרה בכיסוי הביטוחי, מן הטעם שהתובעת מסרה לחוקר מטעם המבטחת כי ברכב שפגע בה במועד התאונה לא נהג המבקש, אלא נהגה בו אישה.
4. בסופו של יום ובטרם נשמעו הראיות, סולקה התביעה בפשרה לפיה שילמה המבטחת לתובעת את הסכום עליו הוסכם בין הצדדים.
5. במסגרת הסכם הפשרה, וויתרה הנתבעת 3, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי רכב (להלן: קרנית), על הוצאותיה. המבקש, לעומתה, עמד על הוצאותיו ונקבע כי הצדדים יגישו טיעוניהם לעניין זה. מכאן הבקשה שלפני.
6. המבקש טוען כי המבטחת בחרה להתנער מחבותה לתשלום פיצויים לתובעת ואף הודיעה לו כי לא תייצג אותו בהליך. לאור האמור, נאלץ הוא לשכור את שירותי עורך-דין ולנהל את התיק, הוגש מטעמו כתב הגנה, נערכו דיונים בבית המשפט, וכן הוגשו תחשיבי נזק ותצהירי עדות ראשית.
7. המבקש מוסיף וטוען כי לאורך כל ההתדיינות טען כי לא היתה לו מניעה מבחינת רישיון הנהיגה לנהוג ברכב, כי חייג ממכשיר הטלפון הנייד שלו למגן דוד אדום מיד עם קרות התאונה, כי בוחן תנועה ושוטרת במקום התאונה רשמו את פרטיו וכי נחקר במשטרה ואף נפסל ל-60 ימים פסילה מנהלית. עוד טוען הוא כי המבטחת לא הצביעה על נהג אחר שנהג ברכב.
8. לאור האמור, טוען המבקש כי משהכירה המבטחת בחבותה רק בסמוך לפני מועד ההוכחות – שומה עליה לשאת בהוצאותיו.
9. המבקש צירף תצהיר המפרט את הוצאותיו הנטענות בסך של 20,055 ש"ח. אל התצהיר צורפה חשבונית על סך של 17,400 ש"ח בגין תשלום לבא-כוח המבקש וכן הסכם שכר טרחה. עוד טוען המבקש כי נוסף על הוצאותיו הכספיות האמורות, שילם הוא מחיר נפשי ונגרמה לו עוגמת נפש רבה כתוצאה מן הצורך בניהול ההליך המשפטי.
10. המבטחת מצידה מדגישה כי דחתה את הכיסוי הביטוחי בהסתמכה על גרסת התובעת, כפי שנמסרה לחוקר, לפיה ברכב הפוגע נהגה אישה ולא המבקש. הסכם הפשרה, כך נטען, נחתם מטעמים של קניית סיכון. לאור השאיפה לעודד סיום תובענות על דרך הפשרה וכשם שקרנית ויתרה על הוצאותיה, יש להימנע מפסיקת הוצאות לטובת המבקש. עוד טוענת המבטחת כי בא-כוח המבקש הופיע בשלושה קדמי משפט בלבד.
11. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה בחלקה.
12. המבקש הוא אדם פרטי. נוכח דחיית הכיסוי הביטוחי על-ידי המבטחת, נאלץ המבקש לנהל את הגנתו תוך שנגרמות לו הוצאות אותן פירט בתצהירו ובנספחים שצורפו לו. המבקש טען מלכתחילה כי הוא שנהג ברכב הפוגע ועמד על גרסתו זו. כן הוכיח המבקש כי נגרמו לו הוצאות בגין ניהול ההליך.

בהתחשב בכך שהמבטחת הכירה בסופו של דבר בחבותה, אך בהתחשב גם בשלב המקדמי בו נחתם הסכם הפשרה, מצאתי לנכון להורות על החזר חלקי של הוצאות המבקש בסך של 17,400 ש"ח.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ד, 07 יוני 2014, בהעדר הצדדים.