1. בפניי תביעה נזיקית לפיה התובע מבקש לחייב את הנתבעים לפצות אותו בגין נזקיו בעקבות פגיעה נטענת בחודש יוני 2003 במהלך אימון בחוג טקוונדו (להלן: "התאונה").

הנתבעים מכחישים את נסיבות התאונה ולפיכך הדיון בתביעה פוצל לשאלת החבות ובהמשך, ככל שיידרש, לשאלת הנזק. בשלב זה נשמעו ראיות הצדדים בשאלת החבות והם סיכמו טענותיהם בתביעה.

2. במועדים הרלוונטיים לתביעה היה נתבע מס' 1, מר דניאל פולונסקי (להלן: "דניאל") בעלים של מרכז ספורט אלון (להלן: "מרכז ספורט אלון") בו התקיימו חוגים שונים, ובין היתר חוג של אמנות קרב בשם טקוונדו.

המאמן, מר סרגיי חרצנקו, מומחה לאמנות הטקוונדו, ובמועדים הרלוונטיים לתביעה הוא הועסק על ידי נתבע מס' 1 כמאמן בחוג הטקוונדו אשר התקיים במרכז ספורט אלון (להלן: ''המאמן'').

נתבעת מס' 3, חב' הביטוח מנורה, ביטחה במועדים הרלוונטיים לתביעה את מרכז ספורט אלון באמצעות פוליסת "רימון עסקים" (להלן: ''המבטחת'' ו-"הפוליסה" בהתאם).

3. לטענת התובע, החל משנת 2001 הוא השתתף בחוג טקוונדו במרכז ספורט אלון בתדירות של 3-5 פעמים בשבוע. בחודש יוני 2003, במהלך אימון זוגי, בעט שותפו של התובע, מר ויטלי פרנקל (להלן: "ויטלי"), בראשו בעוצמה רבה וכתוצאה מכך סבל התובע מכאבי ראש עזים. תחילה לא ייחס התובע משמעות רבה לכאבים מהם סבל בתקווה כי יחלפו עם הזמן, אולם, ביום 20.6.03, כשבועיים - שלושה לאחר אירוע התאונה, הוא סבל מכאבי ראש עזים וסחרחורת ואיבד הכרה במהלך שהותו בביתו. התובע הובהל לבית חולים רמב"ם שם התגלה אצלו חבלת ראש ודימום תוך גולגולתי חריף. התובע אושפז בבית החולים עד ליום 28.6.03 ובהמשך הוא היה במעקב רפואי.

התובע מייחס לנתבעים אחריות לאירוע התאונה בנימוקים מנימוקים שונים אליהם אתייחס ביתר הרחבה בהמשך, ככל ותתקבל גרסתו ביחס לנסיבות אירוע התאונה.

4. הנתבעים מכחישים את עצם אירוע התאונה ולטענתם התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו במשפט. כן נטען כי התובע הוא אדם אלים אשר השתתף במועדון קרב ובניגוד לטענתו הוא לא נפגע במהלך אימון טקוונדו במרכז ספורט אלון.

עוד נטען כי התובע השתתף באימונים בחוג הטקוונדו במשך תקופה קצרה עובר לאירוע התאונה הנטענת, הוא לא התמיד להגיע לאימונים ולא נשמע להוראות המאמן. נתבע מס' 1 ואשתו דאז היו בקשרי ידידות עם הוריי התובע ולאחר התאונה הנטענת פנה אליהם אביו של התובע וביקש מהם לטעון כי התובע נפגע במהלך האימון על מנת לזכות בפיצויים מהמבטחת. לאחר בירור נסיבות האירוע נודע לנתבע מס' 1 ואשתו כי התובע לא נפגע במהלך האימון, הם פנו לסוכן הביטוח, מר אהרון מסקלניק (להלן: "סוכן הביטוח"), התייעצו עימו בנדון ובעקבות זאת הודיע הנתבע מס' 1 ואשתו לאביו של התובע כי הם מסרבים לבקשתו.

לחילופין, ככל ותתקבל גרסת התובע במשפט ותיקבע אחריות נתבע מס' 1 לאירוע התאונה, נתבע מס' 1 מבקש לחייב את המבטחת לשאת בפיצוי אשר יפסק.

5. לטענת המבטחת, במועדים הרלוונטיים לתביעה היא ביטחה את מרכז ספורט אלון בביטוח צד ג' שאינו מכסה אחריות מקצועית. במקרה דנן, ככל ותתקבל גרסת התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה ותיקבע אחריותם של נתבעים מס' 1-2 או מי מהם, הרי עסקינן באחריות מקצועית שאינה מכוסה בפוליסה.

לאור עמדת המבטחת שלח נגדה נתבע מס' 1 הודעת צד ג'.

6. בדיון שהתקיים בתביעה העידו התובע, נתבעים מס' 1-2, גב' אינה פולונסקי, אשתו דאז של נתבע מס' 1, ומר ויטלי פרנקל מטעם נתבע מס' 1. מטעם המבטחת העיד סוכן הביטוח.

7. עדותו של התובע במשפט הינה עדות יחידה של בעל דין ולפיכך, בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות, אין לקבל את התביעה בהסתמך עליה ללא סיוע, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו.

אומר כבר עתה, במקרה דנן לא רק שלא נמצא סיוע לגרסת התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה, אלא אף התגלו סתירות ותהיות רבות בגרסתו והתובע הותיר עלי רושם שלילי ובלתי אמין בחקירתו ולפיכך אין לקבל את תביעתו. אפרט להלן הטעמים למסקנה הנ"ל.

8. בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/1, מסר התובע תיאור קצר ביחס לנסיבות אירוע התאונה באומרו:

"בחודש יוני 2003, בהיותי בכיתה י' בביה"ס אליאנס, נפגעתי במהלך אימון 'טקוונדו' שהתקיים במרכז הספורט, עת שויטאלי, שותפי לאימון, פגע בראשי בבעיטה, בעוצמה רבה (להלן: "התאונה")".

סתם התובע ולא פירט מועד אירעה התאונה הנטענת, מי נכח בזירת האירוע למעט המאמן, האם הוא דיווח למאמן או לאחרים על קרות התאונה ועוד. והנה, כאשר נחקר התובע בבית המשפט בעניינים אלה התגלו סתירות מסתירות שונות בגרסתו.

9. התובע נשאל בחקירתו הנגדית באם דיווח על אירוע התאונה לאחרים, והשיב באומרו:

"ש. אתה אמרת במהלך האימון למישהו לאחד החברים או לסרגיי קיבלתי עכשיו בעיטה בראש?

ת. כן.

ש. למי?

ת. למאמן.

ש. מיד אחרי הבעיטה?

ת. לא מיד אחרי הבעיטה, אולי בסוף האימון, משהו כזה. אולי אמרתי, אני לא בטוח, נגיד עושים את הקרב והמשכתי את הקרב. אולי בהפסקה אמרתי.

ש. תנסה לומר לי בכן או לא אם אמרת לסרגיי קיבלתי עכשיו בעיטה בראש? הרי זה אירוע יוצא דופן?

ת. כן, אמרתי לסרגיי אחרי.

ש. מה הוא ענה?

ת. הוא שאל איפה? איך? למרות שאני לא זוכר את זה, לא זוכר אם היתה לנו שיחה, אני מניח שהיתה לנו שיחה.

ש. יכול להיות שלא היתה שיחה ולא אמרת לאף אחד?

ת. מה זאת אומרת?

ש. קיבלת בעיטה והמשכת מבלי לומר לאף אחד?

ת. יכול להיות" (שם, עמ' 24 שורה 8 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

הנה אם כן, לשאלה כה פשוטה באם התובע הודיע למאמן על אירוע התאונה הנטענת, אין בפיו גרסה אחידה ועקבית, אלא תשובות בלתי עקביות בעליל כשפעם אחת הוא השיב בחיוב וטוען כי אכן הודיע למאמן על אירוע התאונה, פעם שנייה הוא אינו זוכר אם שוחח בנושא עם המאמן ופעם שלישית כשהוא מאשר שייתכן ולא מסר לאף אחד כל הודעה על אירוע התאונה.

10. בהמשך נשאל התובע באם סיפר להוריו על אירוע התאונה והוא השיב באומרו:

"לשאלת בית המשפט ביום האימון כשקיבלתי את הראש (צ"ל המכה בראש – ר.ח.) האם הלכתי הביתה וסיפרתי למשפחה אני משיב שכן, אמרתי שחטפתי בעיטה חבל על הזמן. הסברתי להם, לא שאני הולך למות, לא התלוננתי. ראיתי אולי במראה שיש סימן. ההורים לא עשו משהו ספציפי למשל ללכת לרופא, לא הלכתי לרופא כדי לבדוק את זה מקצועית. ההורים שלי לא עשו עם זה כלום. הם אמרו שיעבור. אבא שלי אמר לי זאת ועוד, זה לא היה נושא שיחה. קרה קרה. זהו" (שם, עמ' 26 שורה 17 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

כמו כן, התובע הוסיף וטען לעניין סימני הפגיעה כתוצאה מהתאונה באומרו:

"ש. איפה קיבלת את המכה בראש?

ת. פה באזור שמעל הלחי.

ש. קיבלת מכה מאוד חזקה לפי טענתך, לא היה לך שם מיד שטף דם, נפיחות, משהו בולט?

ת. נפיחות היתה קצת.

ש. שטף דם תת עורי לא היה?

ת. היתה נפיחות לא מטורפת.

ש. היה שינוי צבע?

ת. היה, לא יודע, לא זוכר. לא בטוח נפיחות היתה" (שם, עמ' 42 שורה 20 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

בהמשך תיאר התובע את התייחסות אביו כאשר סיפר לו על אירוע התאונה וכאבי הראש מהם סבל ממועד האירוע ועד אשפוזו בבית החולים, באומרו:

"ש. יכול להיות שאמרת לאביך שאתה סובל מכאבי ראש שיעזור לך שיתן לך טיפול וסיוע?

ת. יכול להיות שסיפרתי לו שיש לי כאבי ראש כשאני בועט.

ש. מה הוא אמר?

ת. שיעבור.

ש. הוא לא הציע לך להיבדק או לתרופה כלשהי?

ת. לא" (שם, עמ' 27-28 החל משורה 28 לפרוטוקול הדיון).

מעבר לעובדה כי התובע לא העלה בתצהיר עדותו הראשית כל טענה כי דיווח על אירוע התאונה להוריו, או כי הבעיטה הותירה אצלו סימן של נפיחות ואולי גם שינויי צבע במקום בולט בפנים, דבר האומר כשלעצמו דרשני, הרי גרסתו בנדון אינה סבירה ואינה הגיונית בעיניי. לא יעלה על הדעת ואין זה סביר בעיניי כי התובע סיפר להוריו כי קיבל מכה חזקה בראש (מכה "חבל על הזמן" כלשונו) ועל כאבי הראש מהם סבל בעקבותיה וההורים ראו את סימני הפגיעה, ועל אף כל אלה הם התייחסו לעניין בשוויון נפש מוחלט ואף לא טרחו להציע לו להיבדק על ידי רופא.

11. יתירה מכך, לגרסת התובע, גם לאחר אירוע התאונה ועד אשר איבד הכרתו ואושפז בבית חולים, הוא המשיך להשתתף באימונים בחוג הטקוונדו, ולעניין זה הוא העיד באומרו:

"ש. בין התאונה לאשפוז כמה אימונים היו?

ת. במהלך שבועיים שלושה, אולי 8, 10 אימונים.

ש. החיים שלך התנהלו כרגיל, בלי כאבים ובעיות, חוץ מהרגע שהתחלת להתאמן, בין המקרה לניתוח.

ת. כן, יכול להיות שהייתי מרגיש במהלך היום, אפילו לא כאב, מרגיש משהו, אבל זה לא כואב. כאילו יש לי משהו בראש, זהו, אבל לא כאב, כאב היה כשהייתי מתאמן ועושה תנועה חדה, כשהייתי נותן מכה בכרית, היה לחץ, ואז זה כואב.

ש. היית מתאמן, נותן בעיטה למישהו ואז מרגיש את הכאב בראשונה (צ"ל בראש – ר.ח.)

ת. בעיטה למישהו או לכרית או משהו כזה" (שם, עמ' 27 שורה 11 לפרוטוקול הדיון).

אין זה סביר ואין זה הגיוני בעיניי כי התובע המשיך להתאמן במהלך כ-10 אימונים שונים בתקופה שמיום אירוע התאונה ועד אשר איבד הכרתו ואושפז בבית החולים, כל זאת כאשר הוא סובל מנפיחות בפנים, אולי גם שינוי בצבע העור, וכן מכאבים אלה ואחרים. ודוק, בהמשך חקירתו העיד התובע כי על אף הכאבים והתחושות מהם סבל במהלך האימונים לאחר אירוע התאונה, הוא לא דיווח על כך למאמן, למעט פעם אחת באימון שהיה לאחר אירוע התאונה (שם, עמ' 27 שורה 20 לפרוטוקול הדיון).

12. בתצהיר עדותו הראשית לא נקבע התובע במועד המדויק של אירוע התאונה והסתפק בטענה כי הדבר היה בחודש יוני 2003. משנשאל התובע בחקירתו לעניין זה, הוא השיב באומרו:

"ש. אתה יודע לספר לי מתי קרה המקרה נשוא התביעה?

ת. פחות או יותר שבועיים לפני הניתוח, האשפוז, באימון של מתקדמים שהיה בערב.

ש. אם האשפוז היה ב-20 לחודש אני שם את האירוע ביום 6.6?

ת. משהו כזה.

ש. אם אומר לך שזה היה 3 שבועות לפני הניתוח.

ת. יכול להיות.

ש. נגיד ב-1.6.

ת. יכול להיות" (שם, עמ' 23 שורה 3 לפרוטוקול הדיון).

מהמצוטט לעיל עולה כי אין בפי התובע גרסה אחידה לעניין מועד אירוע התאונה ולמעשה הוא מאשר בחצי פה כל גרסה המוצגת בפניו לעניין זה.

13. חשוב מכך, התיעוד הרפואי בעניינו של התובע, ואשר בחלקו צורף לתצהירו הוא, סותר מכל וכל את גרסאותיו ביחס למועד התאונה. התובע צירף כנספח ד' לתצהיר עדותו הראשית חלק מכרטיסו הרפואי בקופת חולים בו תועד ביקור אצל הרופא המטפל מיום 27.8.03 שם נרשם כדלקמן:

"ממצאי הבדיקה: כ25 שעות לאחר שקיבל מכה בראש במסגרת שיעור קטמנדו (כך במקור – ר.ח.) הופיעו כאבי ראש והקאות, מצבו הידרדר מהר, איבד את הכרתו, הגיע למיון עם אניזקוריה וכמעט בקומה" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

מהרישום לעיל עולה איפוא כי התאונה אירעה יום אחד לפני שהתובע אושפז בבית החולים, משמע, ביום 19.6.03, לא שבוע, לא שבועיים ולא שלושה שבועות לפני אותו מועד, כפי שטען התובע בחקירתו.

התובע נשאל בחקירתו הנגדית לרישום בכרטיסו הרפואי כמצוטט לעיל ובתגובה הוא מסר תשובה סתמית ובלתי משכנעת באומרו כי מדובר בטעות (שם, עמ' 31 שורה 30 לפרוטוקול הדיון). טיעון זה אין לקבל, שכן עסקינן בטענה כבושה שלא עלתה בתצהיר התובע אליו צורפה התעודה הרפואית ללא סייג. יתירה מכך, בכרטיס הרפואי של התובע תועדה בדיקה נוספת מיום 24.8.03 וגם שם נרשמה גרסה דומה לפיה "ממצאי הבדיקה: בזמן שיעור טקוונדו קיבל מכה בראש. כעבור 25 שעות איבד את הכרתו......".

לא זאת אלא זאת, בחוות דעתו של ד"ר פלד מטעם הנתבעים, מוצג נ/2, נרשם מפי משפחתו של התובע כדלקמן: "בתאריך 18.6.03 לערך (אין בידי תיעוד מדויק), לדברי משפחתו, נטל חלק באימון לוחמה קוריאנית ... בתאריך 19.6.05 (צ"ל 19.6.03 – ר.ח. ) הופיעו כאבי ראש והקאות. למחרת ב-20.6.03, איבד את הכרתו והובהל לבית החולים רמב"ם". הנה לך אפוא תעודה שלישית בה נרשם כאילו התובע איבד את הכרתו כיומיים לאחר אירוע התאונה, ולא כעבור שבועיים שלושה ממועד האירוע. התובע נשאל גם לעניין רישום זה אולם הוא שוב מסר תשובה בלתי משכנעת באומרו:

"ש. אתה יכול להסביר מדוע כותב ד"ר אבי פלד שהמקרה קרה ב-18.6 לדברי משפחתו בעקבות אימון טקוונדו. יומיים לפני האשפוז.

ת. לא יומיים לפני האשפוז. מה זה לטענתו? אני אמרתי לו? לא אמרתי לו.

ש. אמרת לו 3 שבועות?

ת. אני לא יודע אם דיברתי איתו על תאריך או עם ד"ר וייל, נושא השיחה לא היה לגבי תאריך אלא לגבי נושאים אחרים.

ש. אם ד"ר פלד אומר שסיפרת לו שביום 19.6 הופיעו אצלך כאבי ראש והקאות, זה גם לא נכון?

ת. מתי אני הובהלתי לבית החולים? אני לא בקיא בתאריכים. מתי לקח אותי אמבולנס מהבית? אני לא זוכר מתי זה היה" (שם, עמ' 31 שורה 12 לפרוטוקול הדיון).

מהאמור לעיל, מתחייבת המסקנה כי אף ביחס לנתון הבסיסי בדבר מועד אירוע התאונה, אין בפי התובע גרסה אחידה ועקבית, ומכל מקום, טענתו במשפט כי האירוע היה כשבועיים שלושה לפני שאושפז בבית חולים רמב"ם, נסתרת מהתיעוד הרפואי שהוא עצמו צירף לתצהירו.

14. בסעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית התייחס התובע לאיבוד הכרתו אשר בעקבותיו הוא אושפז בבית החולים, באומרו: "ביום 20.6.03 איבדתי את הכרתי בביתי, וזאת לאחר שהתלוננתי על כאבי ראש עזים וסחרחורת...". בחקירתו הנגדית הוסיף התובע ותיאר כי בעת שאיבד את הכרתו הוא צפה בטלוויזיה ושוחח עם חבר בטלפון (שם, עמ' 28 שורה 24 לפרוטוקול הדיון).

גרסת התובע לעיל אינה תואמת כלל וכלל את התיאור המופיע בסיכום האשפוז של בית החולים, נספח ב' לתצהיר התובע, לפיו, כאבי הראש אצל התובע הופיעו במהלך מאמץ גופני ובזמן התעמלות. יודגש, כי בחקירתו הנגדית עמד התובע על גרסתו כי עובר לאיבוד הכרתו הוא לא עשה מאמץ, וזאת באומרו:

"ש. אם מישהו אמר שאיבדת הכרה במקום נוסף בזמן מאמץ גופני אז אולי אתה רוצה עכשיו לומר שמה שקרה לא היה בזמן צפייה בטלוויזיה אלא בזמן פעילות גופנית?

ת. לא, זה כן בזמן צפייה בטלוויזיה" (שם, עמ' 29 שורה 1 לפרוטוקול הדיון).

קשה להלום כי התובע אינו יכול לתת גרסה אחידה ועקבית ביחס לפעילות אשר עשה עובר לאיבוד הכרתו והנה לך טעם נוסף שלא לתת אימון בגרסת התובע.

15. מטעמים השמורים עימו, נמנע התובע מהזמנת הוריו או מי מהם למתן עדות במשפט על מנת לתמוך בגרסתו באשר לסימני הפגיעה הנטענים בעקבות התאונה, מועד הופעתם, תלונותיו על כאבי ראש עד לאיבוד הכרתו, נסיבות איבוד הכרתו ועוד ועוד. בנדון חשוב היה במיוחד כי התובע יזמן את אביו למתן עדות במשפט על מנת לנסות ולהפריך את הטענה כי הוא פנה לנתבע מס' 1 ואשתו דאז בניסיון לשכנע אותם לשתף פעולה על מנת להחיל שלא כדין את הפוליסה אשר הנפיקה המבטחת על התאונה. ודוק, הגרסה הנ''ל היתה ידועה לתובע כבר במסגרת ההליכים המקדמיים ובטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. בנסיבות העניין, מחדלו של התובע שלא טרח לזמן למתן עדות מי מהוריו אומר דרשני, מטיל צל כבד על גרסתו במשפט וכן מקים את החזקה הקבועה בהלכה הפסוקה, לפיה, לו נשמעה עדות הוריו היא היתה תומכת בגרסת הנתבעים כנגד גרסתו.

16. התובע הגיש נגד חב' הביטוח כלל תביעה ב-ת''א 19439/06 בבית משפט השלום בחיפה לפיה הוא ביקש לחייב את הנתבעת לפצות אותו בגין אירוע התאונה וזאת מכוח פוליסת ביטוח תלמידים אשר הנפיקה בזמנו. בפסק הדין שניתן במסגרת אותה תביעה התקבלה גרסת התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה ובהתאם לכך הוא מבקש להבנות גם לעניין הליך זה.

הממצאים שנקבעו בפסק הדין כאמור לעיל, אינם משנים מהתוצאה אליה הגעתי במשפט זה. יודגש כי ההליך הקודם לא התנהל נגד הנתבעים בתביעה דנן או מי מהם והעדים אשר העידו בפניי לא העידו באותו הליך. זאת ועוד, בית משפט זה אינו כבול, בכל הכבוד,

להתרשמותו של בית משפט אחר מאמינות גרסתו של התובע והדברים הינם מקל וחומר במקרה דנן בו נשמעו עדים נוספים במשפט.

17. סיכומי טענותיו של התובע משתרעים על פני כ-28 עמודים, לא פחות, ומוקדשים כמעט ברובם לניתוח גרסתם של הנתבעים, לסתירות ולתמיהות שבה לדידו של התובע. מנגד, התובע אינו מתמודד עם אף אחת מהסתירות והתמיהות שבגרסתו הוא ועל מנת לשכנע את בית המשפט בנכונות גרסתו הוא מעלה טיעון קצר המשתרע על פני כחצי עמוד בלבד שכל כולו הפנייה לפסק הדין שניתן בתביעתו על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות.

בהתאם לכלל, ולפיו, המוציא מחברו עליו הראייה, חובת ההוכחה במשפט האזרחי מוטלת על התובע, ולעניין זה אין נפקא מינא באם הנתבע הציג והוכיח גרסה נגדית לגרסת התובע במשפט. במקרה דנן, משלא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו במשפט ולא מצאתי לקבל את גרסתו, הרי דין תביעתו להידחות על הסף.

18. על אף האמור לעיל, אתייחס להלן לגרסתו של מר ויטלי פרנקל, ואשר לטענת התובע הוא זה אשר בעט בראשו במהלך האימון.

בסעיף 12 לתצהיר עדותו של מר פרנקל, מוצג נ/7, הוא העיד באומרו:

"לעניין האירוע נשוא התביעה, הנני יכול לומר בוודאות ובבטחה כי מעולם לא קרה מצב במסגרתו אני ומיכאל היינו במצב של קרב, ובוודאי שלא קרה מקרה בו פגעתי בראשו בבעיטה בעוצמה רבה".

כן ציין מר פרנקל בסעיף 11 לתצהירו כי זכור לו שהתובע סיפר לו כי הוא נפל מקטנוע וקיבל מכה בתקופה בה התאמן בחוג הטקוונדו.

בסיכומיו מעלה התובע תמיהה מהעובדה כי מר פרנקל לא ידע להשיב לשאלות רבות עליהן נשאל ביחס לתובע, כגון פרק הזמן בו התאמן יחד עימו באותו חוג, האם הוא התאמן יחד עם התובע בתור זוג ועוד. אולם, טיעונים אלה אינם משכנעים בעיני. אדרבא, העובדה כי במהלך האימון לא התרחש אירוע חריג כלשהו בו בעט מר פרנקל בראשו של התובע, ובהעדר טענה של מי מהצדדים בעלי הדין כי בין התובע לבין פרנקל היתה היכרות אחרת מלבד היכרותם במסגרת חוג הטקוונדו, הרי אך טבעי הדבר כי העד לא יזכור פרטים עליהם נשאל אודות התובע, והדבר אך מוסיף לרושם החיובי והאמין אשר הותיר עלי בחקירתו.

19. לאור כל האמור לעיל, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו במשפט ביחס לנסיבות אירוע התאונה ומטעם זה אני מורה על דחיית התביעה. כתוצאה מתחייבת, ההודעה נגד צד ג' נדחית אף היא.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך של 9,360 ש"ח (כולל מע"מ) וזאת

תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד

התשלום המלא בפועל.

כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום.

הוצאות המשפט במסגרת ההודעה לצד ג' נלקחו בחשבון במסגרת ההוצאות שנפסקו לעיל.

ניתן היום, ‏ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.