חן חיים

1. תובענה כספית, תביעה שכנגד וכן תביעה נוספת בתיק 4523-11-09, שעניינה פיצויים בגין לשון הרע, שבין הצדדים, וזאת בגין התקשרות ביניהם שנמשכה כארבעה חודשים, כפי שיפורט להלן.

התובענה:

1. תובענה כספית ע"ס 216,000 ₪ שהתובע, מתמחה/מתלמד בעבודות שמאות ימית , הגיש נגד הנתבעים: הנתבעת מס' 1, חב' העוסקת בשמאות רכוש תקופה די ארוכה (להלן: "הנתבעת") וכן נגד הנתבע מס' 2, שמאי וכן הבעלים והמנהל של הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבע").

התובע טען בכתב התביעה כי החל לעבוד אצל הנתבעים כמתלמד שכיר בחצי משרה, החל מחודש 4/08 וכי לאחר תקופה של כחמישה חודשים עבודתו כנ"ל אצל הנתבעים היתה במשרה מלאה, במשכורת נטו של 6,000 ₪ + רכב צמוד, מכשיר נייד וביטוח מנהלים, כאשר בחודש 11/08 פנה אליו הנתבע וביקש ממנו לעבוד בסטטוס של קבלן משנה עצמאי, כאשר תנאי ההתקשרות היו כדלקמן:

1. התמורה שתתקבל בגין עבודה שתבוצע ע"י התובע, בתחום השמאות, תתחלק שווה בשווה בין הצדדים.
2. התובע יישא בעלות העובדים שיועסקו על ידו בהקשר לאותה עבודה.
3. הנתבעים הם אשר יישאו בהוצאות המשרד הנדרשים.
4. תנאי התשלום יהיו שוטף + 30 יום מיום ביצוע העבודה.

כן טען התובע שסוכם כי תנאי העבודה הנ"ל יחלו מיום 1/1/09, כאשר בחודש דצמבר 2008 ישלמו הנתבעים את המשכורות של התובע ועובדיו, סכומים שיקוזזו לאחר מכן מהשכר המגיע לתובע עפ"י ההתקשרות הנ"ל.

ההסכם בין הצדדים ייקרא להלן: "ההסכם".

התובע הוסיף וטען כי הלקוחות של הנתבעים, שעבורם התובע היה אמור לתת שירותי שמאות כנ"ל, משלמים את השכר המגיע ב- 1 וב- 15 לכל חודש.

התובע טען כי החל לבצע עבודות שמאות עבור הנתבעים, בעצמו וכן על ידי שני עובדים שכירים, החל מיום 1/12/08 וכי הנתבעים שילמו לו את המשכורת של העובדים עבור חודש 12/08.

התובע הוסיף וטען כי כחלוף כשלוש שבועות מתחילת העבודה ביקשו הנתבעים, באמצעות מנהלת המשרד, לקזז 10% מסה"כ ההכנסות עבור "הוצאות משרד" והוא, בלית ברירה, הסכים כך שהשיעור המגיע לו הועמד על 45%.

כן טען התובע כי חרף ההסכם החליטו הנתבעים לשלם לו את השכר המגיע לו, אך עם קבלת התקבולים מהלקוחות.

כן טען התובע כי ביצע את העבודה עפ"י ההסכם על הצד הטוב ביותר ולשביעות רצון הנתבעים וגם הלקוחות שלהם, אך הנתבעים לא שילמו לו את השכר המגיע לו, מסיבות לא ענייניות, לא במועד ואף לא לאחר קבלת תקבולים מהלקוחות וכי לאחר דין ודברים, בתחילת 3/2009, הוסכם שהוא ימשיך בעבודתו, כאשר שולמו לו לפני כן הסכומים הבאים ע"ח: 5,000 ₪, 15,000 ₪ וכן 7,592 ₪, אך למרות הנ"ל הנתבעים בחרו להפסיק את ההתקשרות עמו בסוף חודש 3/09, כך שהוא הגיע למשרדי הנתבעים, החזיר רכב ומצלמה, ודרש תשלום יתרת שכר העבודה, בסכום של 166,000 ₪ (כולל מע"מ) עפ"י רשימה מפורטת של עבודה, אשר העתקה הימנה צורף לכתב התביעה.

התובע המשיך וטען כי הנתבעים דחו בקשתו לקבלת שכרו באמתלות שווא, תחילה ביקשו לתת לו צ'קים דחויים, בהמשך טענו לתנאי תשלום של שוטף + 90 יום ולבסוף הם לא שילמו לו מאומה, כאשר מרבית חילופי הדברים בנידון היו בינו לבין גב' זיווה סופר מנהלת החשבונות של הנתבעים.

התובע טען כי בגין הפרת ההסכם כנ"ל נגרמו לו נזקים עקיפים, לרבות בעניין עוגמת נפש, בהיקף של 50,000 ₪.

לפיכך ביקש התובע לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 216,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ושכ"ט עו"ד.

ההגנה והתביעה שכנגד:

1. הנתבעים הגישו כתב הגנה + תביעה שכנגד, שלובים שבהם הכחישו את הנטען בכתב התביעה וכן טענו:

• ההתקשרות היתה אך עם הנתבעת, כך שיש לדחות את התובענה נגד הנתבע על הסף.
• אכן התובע הועסק ע"י הנתבעת כקבלן משנה, בתקופה שבין 12/2008 ועד 25/3/2009 (להלן: "תקופת ההתקשרות").
• עפ"י תנאי ההתקשרות היה על התובע להגיש דוחות מוגמרים, ללא סיוע עובדי הנתבעת וכי התובע היה זכאי לקבל שכר רק לאחר קבלת הנתבעת לתקבול מהלקוחות (חב' כספי, חב' רוזנפלד וחברות ביטוח שונות) בגין אותה עבודה שבוצעה והושלמה ע"י התובע.
• קבלני המשנה של הנתבעת משתתפים בהוצאות משרד לרבות אחזקת רכבים, תיקונים, ביטוח, הוצאות טלפון וכו'.
• עבודתו של התובע היתה בכל מקרה עבודה עונתית, עד סוף חודש אפריל אותה שנה.
• עפ"י תנאי ההתקשרות היה על התובע להתייצב בנמל חיפה, גם בשעות חריגות, לתעד בצילום את נזקי גוף האונייה, נזקי מכולות וכן הגשת דוחות סופיים ומוגמרים לנתבעת עבור אותם נזקים (למעט חתימה).
• בניגוד למוסכם התובע לא ביצע את העבודה בעצמו, אלא על ידי עובדים אחרים ובדרך כלל הוא התחמק מעבודה ולא הגיע בזמן אמת, אף אם השעה היא חריגה, לשם תיעוד הנזקים, כך שהנתבע מס' 2 היה נאלץ לעיתים להגיע בשעות הלילה המאוחרות לנמל חיפה לשם תיעוד נזקים.
• לפיכך ובעקבות הפרות בוטות של התובע לתנאי ההתקשרות וביצוע עבודה לקוייה ורשלנית, החליטה הנתבעת להפסיק את ההתקשרות עמו ביום 25/3/2009.
• עקב עבודתו הרשלנית של התובע נגרמו לנתבעים נזקים כבדים, לרבות דרישת פיצוי מצד הלקוחות וזאת בעיקר בגין היעדר תיעוד מצולם של נזקי האוניות והמכולות.
• התובע נעזר רבות בעובדי הנתבעת, למרות שהוא קבלן משנה.
• הנתבעת תיקנה והשלימה עבודות של התובע לאחר הפסקת ההתקשרות, זאת על ידי הנתבע ועוד שלושה עובדים נוספים, כאשר הקדישה לשם כך זמן ומשאבים רבים.
• בנוסף שלח התובע שני מיילים ללקוחותיה של הנתבעת, שבהם טען טענות שיקריות והן, שהנתבע הינו נוכל המוציא מתחת ידו חוות דעת שיקריות, דבר שיש בו משום הוצאת לשון הרע.
• התובע גם לא החזיר לנתבעת הוצאות החזקת שני רכבים.
• לפיכך סיכמו הנתבעים וטענו כי הנזקים או הכספים שעל התובע לשלם או להחזיר לנתבעת הם כדלקמן:

א) 12,281 ₪ - עבור החזר הוצאות.

ב) 54,950 ₪ - עבור ימי עבודה שהושקעו לשם תיקון והשלמת עבודות שנעשו על ידי התובע.

ג) 100,000 ₪ - פיצויי בגין הפרת הסכם ועבור נזקים שהתובע גרם בעבודתו הלקוייה והרשלנית.

מכאן ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד ולחייב את התובע ב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

התביעה הנוספת של הנתבעת בת.א. 4523-11-09:

1. הנתבעת הגישה תביעה כספית נוספת נגד התובע ע"ס 200,000 ₪, לפי חוק איסור לשון הרע.

עניינה של תביעת לשון הרע כבר אוזכר לפני כן, בה חזרו הנתבעים על הנטען בכתב התביעה שכנגד וכן טענו, בסעיף 7 לכתב התביעה, כ:

"7. ביום 06.05.09 שלח הנתבע הודעת דוא"ל בתפוצה רחבה אשר כללה רבים מלקוחותיהם הגדולים של התובעים, שבה כתב הנתבע כדלקמן:

"שלום רב, שמי חן חיים בן 27 מחיפה, באפריל 08 התחלתי לעבוד כמתלמד במשרדו של מר אבי זגול בתחום השמאות הימית והשערוכים, לאחר כשמונה חודשים הוצע לי לעבוד כקבלן משנה, החוזה ביני ובין מר זגול היה בע"פ, לאחר כארבעה חודשים ראה מר זגול כי ההכנסות טובות והחליט להפסיק לעבוד עמי. עד כאן לא היתה לי כל בעיה למרות מס' הפרות בוטות של החוזה שלנו שהיו במהלך תקופת עבודתי עמו כדוגמת הורדת שירותים משרדיים, לקחית אחוזים גבוהים יותר אי עמידה בזמני תשלום וכו', עם סיום התקשרותנו החליט מר זגול כי אינו מוכן לשלם לי חוב ע"ס 166,000 ₪ מכיוון שאינו קיבל עבודה מוגמרת מה שבפועל אכן היה והתקבל במשרד בצורה מוגמרת מלבד דוח אחד מפוברק שזגול דרש שאעשה ולא הייתי מוכן ל"התלכלך" בו.

בנוסף במהלך תקופת עבודתי עמו נעשו מס' לא מבוטל של עבודות מפוברקות אך ורק על סמך אינטרסים אישיים כדוגמת שערוכים לא הגיוניים שנעשו ללא כל אסמכתאות כלפי לקוחות קרובים.

מלבד זאת מר זגול מנצל את מעמדו לקחת תחתיו מתלמדים ומנצל אותם בתנאים לא הגיוניים, בהכנת דוחות מפוברקים ובאי עמידה בחוזים. כעת הנושא עומד בפני טיפול משפטי אך אני דורש את התערבותכם בנושא לנסות ולעזור לי לקבל את המגיע לי ולמצות עם הנוכל את הדין שלא יתכנו העבודות המפוברקות וניצול המתלמדים.

בכבוד רב חן חיים.

1. הנתבעים טענו כי חומרה מיוחדת שמכתב ההכפשה והשקר הנ"ל הודפס בדף הפורמט שלהם.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי בעקבות המייל הנ"ל הם קיבלו פניות של מספר לקוחות, אשר דרשו הסברים.

בהמשך, ביום 10/5/09 הם דרשו מהתובע להפסיק לאלתר את מסע ההכפשות וכן לפרסם מודעת התנצלות והכחשה במספר עיתונים, אך התובע לא נעתר למבוקש.

1. הנתבעים טענו כי המייל הנ"ל מהווה פרסום לשון הרע, כהגדרתו בחוק, כי התובע גרם להם נזקים כבדים בגין פרסום אותו לשון רע, כאשר נזקיהם הינם גבוהים וניתנים להערכה אך כחלוף זמן וכי כיום הם נאמדים בסך של 100,000 ₪, כך שהם ביקשו את התובע לשלם להם סכום זה בצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

ההגנה של התובע בתביעת לשון הרע:

1. התובע הכחיש פרטי החיוב המיוחסים לו בתביעת לשון הרע, טען כי תובענה זו הינה טורדנית ובאה אך בתגובה על התביעה שהוא הגיש נגד הנתבעים.

התובע הוסיף וטען כי המייל נשלח אך בתפוצה מצומצמת ולאנשים הנוגעים בדבר והכול עפ"י דין ובהתאם לחוק.

התובע טען כי שלח מכתב הבהרה, אשר שומט את הקרקע מתחת לטענות התביעה כולה.

התובע הוסיף וטען כי הוא פעל בתום לב ועפ"י דין וכי תוכן המייל מבוסס על מידע אמיתי ונכון, אשר נגלה לה בעת עבודתו אצל הנתבעים. כן עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע לרבות אמת דיברתי.

ראיות הצדדים:

1. התובע – הגיש תצהיר עדות ראשית, אשר בו חזר על הנטען בכתבי בי-הדין שלו כנסקר לעיל.

לתצהיר התובע צורף דף כללי שכותרתו "חובות אבי זגול", הכולל מס' עמודות, כאשר בעמודה הראשונה צויין שם הלקוח: החב' כספי, רוזפנלד, חב' הפניקס וכן לקוח בודד זה או אחר.

בעמודה השנייה צויינו החודשים מחודש 12/2008 ועד 3/2009.

בעמודה השלישית הסכום המגיע, פעם בש"ח ובחלק אחר בדולרים ובעמודה האחרונה המהות הכללית של השירות כגון בדיקת נגררים.

סיכום הסכומים, כפי שצויינו בדף הנ"ל, כנראה, מביא אותנו לסכום התביעה = 166,000 ₪.

כן התובע צירף לתצהירו מס' רב של חשבוניות, אשר הוגשו ללקוחות הנ"ל, על דף פירמה ובשם הנתבעים, כאשר חלק מאותן חשבוניות ולאחר עיון בחשבוניות הנ"ל, מראה כי הם הוגשו בתקופת ההתקשרות אך חלקן מתייחס לאירועים מלפני תקופת ההתקשרות.

כן הוגש מטעם התובע דיסק קשיח הכולל מאות רבות של תמונות שנעשו, לטענתו, על ידו ולרגל עבודה אצל הנתבעת.

התובע נחקר נגדית על תוכן התצהיר ועל המסמכים והחשבונות אשר צירף.

1. גם הנתבעים הביאו עדויות והגישו מסמכים, כאשר עדיהם היו כדלקמן:

• הנתבע מס' 2 – אשר חזר בתצהירו על הנטען בכתב בית הדין מטעמו.

לתצהיר הנתבע צורפו מסמכים רבים, מעל 1,000 והם כוללים חשבונות, חוות דעת, חשבוניות מס וכן מסמכים נוספים.

• גב' זיוה סופר – מנהלת חשבונות אצל הנתבעים.

העדה אישרה כי התובע הועסק על ידי הנתבעים בתקופת ההתקשרות, כאשר הנתבעים שילמו את שכר העובדים שלו בחודש 12/08.

העדה הוסיפה כי תנאי התשלום הם מרגע קבלת התקבולים מלקוחות, שוטף + התקופה המוסכמת בין הצדדים.

העדה הוסיפה כי ההתחשבנות הראשונה עם התובע היתה ביום 9/2/09 ושולמו כספים בהתאם אף לפני המועד המוסכם.

העדה גם ציינה כי רבים מהחשבונות שהוגשו על ידי התובע לא נפרעו כלל על ידי הלקוחות או שהם נפרעו לאחר זמן רב מסיום תקופת ההתקשרות.

העדה פירטה בתצהירה את החשבוניות שכלל לא נפרעו, חשבונות שכבר שולמו לתובע עפ"י ההתחשבנות מיום 9/2/2009 וכן חשבונות שנפרעו כחלוף זמן רב מסיום תקופת ההתקשרות.

העדה סיכמה ואמרה כי החשבונות הרלוונטיים, עד למועד ההתחשבנות מיום 9/2/09 הינם בסך כולל של 103,664 ₪, כאשר מסכום זה יש לנכות 10% עבור הוצאות משרד, מהיתרה מגיע לתובע 50%. כן יש לנכות סכומי הוצאות שונים שהיו לנתבעים והוא חב בהם, כך שהיתרה המגיעה לו היא בהיקף של 7,592 ש"ח + 24,928 ש"ח, ששולמו לתובע במספר צ'קים.

לתצהיר העדה צורפו תלושי שכר של עובדי התובע, ריכוז חשבונות שהוגשו על ידי התובע ועליהם הוספו הערות וסכומים, פירוט תשלומים ששולמו לתובע, וכן חשבונות של הפניקס כפי שנשלחו על ידי הנתבעת.

• כן העיד מטעם הנתבעים מר יצחק מנדלסון, מתמחה/מתלמד אצל הנתבעים אשר מסר כי החל לעבוד אצל הנתבעים ביום 15/5/09, במשכורת של 7,000 ₪.

עד זה מסר כי לא הכיר את התובע, אך השלים ועשה עבודות שמאות אך לא יוכל לומר כי התובע הוא זה שהחל לטפל בהם.

• כן העידה מטעם הנתבעים גב' אתי פרץ - מנהלת המשרד של הנתבעת.

עדה זו מסרה כי היו מספר תיקים אשר היא השלימה עבודה שהחל בה התובע והיא נתנה מס' דוגמאות לכך.

העדה גם מסרה כי אין לה כל ידע בעניינים הכספיים של הנתבעת ועל כן לא יכלה למסור מאומה לעניין כספים ששולמו או המגיעים לתובע.

העדה הצביעה על 82 תיקים/דוחות ומסרה כי רובם לא הושלמו ע"י התובע כי אם על ידה.

דיון והכרעה:

1. עובדות ומצב שאינו שנוי במחלוקת וכן עובדות שיש לקובען עפ"י הראיות שהובאו:

הינה כי כן עולה כי התובע בחור צעיר, כבן 27 שנים, החל לעבוד אצל הנתבעים כשכיר החל מחודש 4/2008, תחילה בחצי משרה וכחלוף מספר חודשים במשרה מלאה וזאת בתפקיד שניתן להגדירו כמתמחה/מתלמד בענייני שמאות, כאשר ייעוד הנתבעת הוא, בין היתר, מתן שירות שמאות לנזקי "גוף" של אוניות וכן לנזקי מכולות, מול חברות ביטוח, לרבות חב' הפניקס.

מהות עבודת ההנתבעת הנ"ל היתה כרוכה בתיעוד של נזקי רכוש של אוניות ומכולות בזמן אמת, על ידי צילום הנזקים, הגשת דוחות שמאות ע"י הנתבע מס' 2, שהינו שמאי רכוש וותיק וכן הגשת דו"ח תביעה בשם בעלי האוניות/המכולות לחברות הביטוח לשם תשלום הנזקים עפ"י פוליסת הביטוח הרלוונטית.

כנראה העבודה הנ"ל של הנתבעת וכן דוחות השמאות היו מקובלים על שני הצדדים: בעלי הרכוש המבוטח וכן החברות המבטחות ובד"כ שני הצדדים קיבלו את דוחות השמאות כמות שהם.

בגין עבודתה הנ"ל של הנתבעת היא הגישה חשבונות לפירעון לחברה המבטחת ו/או לבעלי הרכוש לפי היקף העבודה או שיעור הנזק והחשבון בד"כ נפרע ,אושר ונפרע ע"י הגורם הרלוונטי.

כנראה התובע גילה, במהלך עבודתו השכירה, בקיאות ומיומנות בעבודתו כך שהוצע לו על ידי הנתבעת, באמצעות הנתבע, לעבוד כקבלן משנה, החל מחודש 12/2008 והתובע הסכים לכך כאשר היה ברור לשני הצדדים כי מדובר בהתקשרות אד הוק וכי ניתן לסיימה ע"י מי משני הצדדים בכל עת.

תנאי העבודה שננקטו היו כך שהתובע היה מבקר בשטח, בנמל חיפה, מתעד בצילום את הנזקים של אוניות/מכולות, מעריך את הנזקים ומגיש דו"ח נזקים כאשר הכול נעשה על נייר פירמה של הנתבעת וגם החותם על דו"ח השמאות היה הנתבע מס' 2, בהיותו השמאי המוסמך, כאשר עורך הדו"ח - התובע - חסר כל השכלה או רישיון בעניין השמאות.

כן לאור מהות העבודה, כפי שתוארה, מדובר בעבודה נמשכת, לעיתים על מספר חודשים, מיום אירוע הנזק ותיעודו ועד ליום הגשת דו"ח השמאות, לרבות חשבון שכ"ט של הנתבעת.

כן העבודה הנ"ל חייבה עבודה בשעות לא שיגרתיות, גם בשעות לילה מאוחרות, כאשר מיד עם קבלת הודעה על אירוע נזק היה נציג הנתבעת מחוייב להגיע לנמל ולתעד את הנזקים.

כן לרגל עבודתו הנ"ל של התובע נמסרו לתובע ע"י הנתבעת מצלמה לשם תיעוד הנזקים וכן שני רכבים אשר שימשו אותו ואת שני עובדים שהוא התחיל להעסיק בחודש 12/2008.

תנאי השכר שסוכמו:

1. כאמור התובע החל בעבודתו הנ"ל כשכיר ובחודש 11/2008 הוסכם בין הצדדים על מעבר לעבודה קבלנית החל מחודש 12/08 כאשר תנאיה, אליבא עמדת שני הצדדים, היו כדלקמן:

א) התובע ממשיך לבצע את העבודה כפי שתוארה לעיל.

ב) התובע נעזר בשירותי המשרד של הנתבעת.

ג) השכר המתקבל בגין העבודה המבוצעת ע"י התובע תתחלק שווה בשווה בין הצדדים, כאשר מראש מנוכה שיעור של 10% עבור הנתבעת בגין שירותי משרד, כך שהיתרה המגיעה לתובע היא בשיעור של 45% מכל חשבון מאושר.

יש לקבוע, ללא היסוס, כי תנאי לקבלת התובע לשכרו הוא אישור החשבון ע"י הלקוח וכן תשלומו כאשר יש להניח כי מועדי התשלום שסוכמו הם שוטף + 30 כפי שבד"כ מקובל בהתקשרויות ממין זה.

אין מקום לקבל טענת התובע כי הוסכם על תשלום שוטף + 30 מיום הגשת החשבון כאשר כלל לא הגיוני כי הנתבעת תשלם לו כספים שטרם אושרו ואולי גם לא ישולמו.

מאידך אין מקום לקבל את גירסת הנתבעים, גם לאור העדויות והמסמכים כפי שהוגשו, כי התובע היה חייב לשלם לה הוצאות עבור שימוש ברכבים ושירותים נוספים שלה, לרבות בענייני תרגום.

הגיוני יותר לקבל את טענת התובע כי אותן הוצאות נטענות נכללו במסגרת אותם 10% עבור הוצאות משרד כפי שהוסכם עליהם בין הצדדים, בדיעבד עפ"י גירסת התובע.

האכזבה ומפח הנפש של שני הצדדים:

1. בעת ההתקשרות היו לשני הצדדים ציפיות רבות וורודות למדי.

התובע סבר שהוא עובר להיות עצמאי, קבלן משנה, עם אחריות, כאשר יקבל רכבים, ציוד ושירותי משרד מאת הנתבעת, יעסיק עובדים ולאור כך שמדובר בעבודה עונתית, אזי היא בשפע כך שהוא יגרוף לעצמו לא מעט רווחים והכנסות.

מאידך הנתבעים סברו כי הם מסירים את נטל האחריות משכמם, התובע מבצע עבורם כל העבודה, תמורת שירותי המשרד וההוצאות הכרוכות הם מקבלים 10% מסה"כ החשבונות וכן בנוסף עוד 45% אך מעצם השימוש בשמם.

ציפיות שני הצדדים כנ"ל נכזבו.

התברר לתובע חיש מהר כי כספים רבים להם הוא ייחל אינם מגיעים והוא אך בקושי מגיע לכיסוי הוצאות העובדים שלו ומשכורת צנועה למדי עבורו, בהיקף של כ- 30,000 ₪ עבור תקופה של חודשיים, כפי ששולם עפ"י התחשבנות ראשונה מיום 9/2/09.

הנתבעים מצידם גם הם לא רוו נחת. התברר להם כי הם אינם יכולים להסיר את האחריות והמעמסה מעל שכמם. התחילו להגיע טענות וטרוניות מצד לקוחותיהם כי לעיתים התובע, אשר נעזר בשני עובדים נוספים, אינו מגיע לאוניות במועד הנדרש וגם מנדנד רבות בעניין השכר המגיע לו.

מכאן שני הצדדים נכזבו מההתקשרות ביניהם כבר בהתחשבנות הראשונה שהיתה ביום 9/2/09.

חרף "אכזבת" שני הצדדים מההתקשרות ומתוצאותיה, המשיך התובע לתת שירותים לנתבעת וכן נעשו מאמצים לשם יישור ההדורים והצלחת ההתקשרות, אך לבסוף, ביום 25/3/09, הגיעה הנתבעת למסקנה כי אינה מעוניינת בהמשך ההתקשרות עם התובע וביקשה לסיימה.

סיום ההתקשרות כנ"ל היה מקובל, בלית ברירה, גם על התובע, כך שהוא החזיר את הרכבים ושאר הציוד שנמסר לו לנתבעת אך החל להאיץ לקבל את השכר המגיע כאשר עפ"י ציפיותיו וחשבונותיו היו מגיעים לו מהנתבעת סך של 166,000 ₪.

בנדון הוא פנה הן אל הנתבע מס' 2 והן אל גב' זיווה, הן אישית והן באמצעות הטלפון, כאשר חלק משיחותיו עם גב' זיווה הוקלטו על ידו.

עיון בתמליל הקלטות השיחות שהיו בין התובע לבין גב' זיווה מראה כי עצם העובדה שלתובע מגיעים כספים מהנתבעת אינה שנוייה במחלוקת כאשר המחלוקת, אם בכלל, היתה לגבי גובה הכספים וכן אופן ומועד תשלומם.

התובע דרש את תשלומם המידיי, במיוחד לאור כך שהיו לו הוצאות לרבות תשלום לעובדים ולנתבעת היה אין קץ זמן בעניין ההתחשבנות והן בעניין מועד התשלום.

הנתבע מס' 2, אשר לא רווה נחת מעבודתו של התובע וכן כעס מאוד על נדנודיו נתן הוראה לזיווה שלא לשבת עם התובע וגם לא לשלם לו, זאת אף כי התובע סיים את עבודתו והיה מקום לשבת עמו, להתחשבן איתו בעניין הכספים המגיעים לו וגם לשלם לו אותם כספים לכל המאוחר עד סוף חודש אפריל 2008, על פי תנאי ההתקשרות המקורית.

גם חמתו של התובע בערה בו, ההתקשרות לא עלתה יפה, בוטלה וציפיותיו נכזבו והוא אף נכנס לחובות והתחייבויות כאשר הנתבעים מתעלמים ממנו ואף ניתקו כל מגע עמו.

לפיכך הוא ישב, כאשר כעסו בער בו, וכתב את המייל שהנמענים בו היו כמעט כל לקוחותיה של הנתבעת ושהם חברת הספנות כספי, רוזנפלד, קמיר ספנות וכן פירמות נוספות ובו העלה טרוניה מדוע הנתבעים אינם משלמים את שכרו, טען כי הנתבעים מנצלים את עובדיהם וכן כתב גם:

"בנוסף במהלך עבודתי עמו נעשו מס' לא מבוטל של עבודות מפוברקות כדוגמת שערוכים לא הגיוניים שנעשו ללא כל אסמכתאות ואך ורק על סמך אינטרסים אישיים כלפי לקוחות קרובים".

וכן הוסיף:

"כעת הנושא עומד בפני טיפול משפטי אך אני דורש את התערבותכם בנושא ולנסות לעזור לו לקבל את המגיע לו ולמצות עם הנוכל (הכוונה לנתבע מס' 2 – הדגשה לא במקור – ז. סאלח) את הדין שלא יתכנו העבודות המפוברקות וניצול המתלמדים".

המייל הנ"ל נשלח, כאמור, ללקוחות הנתבעים העיקריים, נחתם ע"י התובע ואף דף הפירמה עליו הוא נשלח הוא של הנתבעים עצמם !

בהמשך, בעקבות התכתבויות בין עו"ד של שני הצדדים, שלח התובע ביום 12/5/09 לאחת בשם רחל פרי, מייל הבהרה שבו צויין:

"עקב מס' פניות שקיבלתי מהסוכנים השונים ברצוני להדגיש כי הכוונה לדוחות מפוברקים אינה מכוונת לדוחות של נזקי גוף אונייה מטעם הפניקס, אלא לדוחות חיצוניים של שערוכים מול לקוחות שונים".

מכתב ההבהרה הנ"ל נשלח הפעם בשם התובע וללא ציון שם הפירמה של הנתבעים.

הנמענים באותו מכתב הבהרה הם אינם כל הנמענים במכתב הראשון.

1. הינני סבור כי האמרות שהנתבע מס' 2 הינו נוכל או שהוא מפברק דוחות או האמרה שהוא מנצל את העובדים והמתלמדים אצלו ולא משלם את שכרם מהווים לשון הרע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, הם באו על מנת לבזות את הנתבעים וגם לפגוע בעסקם וכי התובע פירסם אותו לשון הרע עת שלח את המייל מיום 6/5/2009 כמעט לכל הלקוחות, אשר היו בקשרים עסקיים עם הנתבעים וכי מכתב ההבהרה מיום 12/5/09 אין בו כדי לתקן את המעוות כי אם אך ניסיון למזער את הפגיעה אך ללא הצלחה.

כן אינני סבור כי התובע הניח תשתית ראייתית כלשהי או מספקת על מנת להראות הגנה של אמת בפרסום, לא כל שכן שהיה בפרסום עניין לציבור.

התובע לא יכל להצביע על מקרה ספציפי או על דו"ח מסויים עפי"ו הנתבע מס' 2 פיברק או רימה בעניין עבודותיו ודוחותיו.

אין מקום להסתפק בדברים הכלליים של התובע, כפי שהם מופיעים בעדותו, שהנתבע ביקש ממנו לפברק משהו בעניין דוחות משנת 2003, 2004, שנים שבהם הוא כלל לא עבד אצל הנתבעת וכן, לאור כך שלא הוצג כל מסמך שיתמוך בהם, גם אין לתת בהם כל אימון.

עניין הפיצויים המגיעים לנתבעים בעניין פרסום לשון הרע, יידון בהמשך ולאחר קביעת הסכומים והשכר המגיעים לתובע.

השכר המגיע לתובע:

1. מדובר בתיק עב קרס, אשר בו הוצגו מאות ואף אלפי מסמכים, לרבות תמונות הנמצאות על דיסק קשיח והכול בגין תקופת התקשרות שהשתרעה על תקופה של פחות מארבעה חודשים.

ב"כ הצדדים, הרבו לטעון, כל אחד לשיטתו, לעניין גובה הכספים המגיעים לתובע לרבות בעניין סכומי ניכויים או נזקים שהנתבעים טענו להם במסגרת התביעה שכנגד.

לשם הגעה לחקר האמת יש לקחת בחשבון שמדובר במאות דוחות וכאשר אין מדובר בדו"ח הנגמר ביום אחד או תוך זמן קצר כי אם המדובר הוא בשירות מתמשך שיכול להיארך שבוע או אף שבועות. מכאן יש להסיק, במיוחד, לאור כך שהתובע עבד אצל הנתבעים באותה עבודה ממש, עוד לפני ההתקשרות הקבלנית, כאשר מן הסתם חלק מדוחותיו התחיל בהם כשכיר וסיימם בתקופת ההתקשרות ובחלק אחר אמנם תיעד נזקים בתמונות או אף הכין טיוטה של דו"ח אך הדבר הושלם לאחר שהופסקה תקופת ההתקשרות.

לדוגמא חלק מהחשבונות שצורפו ע"י התובע הינם בגין אירועים מלפני תקופת ההתקשרות, אף מחודש ספטמבר 2008 ואילו החשבון הוגש עבורם בחודש 12/2008.

מנגד קיימים חשבונות הנושאים תאריכים הרבה זמן לאחר תום ההתקשרות אך מתייחסים למקרי נזק הנופלים בתקופת ההתקשרות.

בעת קביעת הסכומים המגיעים לתובע אקח את המצב כפי שתואר לעיל .

1. התובע טען ליתרת שכר בסך של 166,000 ₪ ובנדון צירף רשומה כללית שאין בה כדי לספק.

במקביל הוא צירף המון חשבונות שהוגשו לספקים בגין עבודותיו עפ"י גירסתו.

מנגד הצביעו הנתבעים על מספר לא מועט של מקרים, כעשרה, בהם עולה כי חוות הדעת הרלוונטיות לא נעשו על ידי התובע עצמו הואיל וחוות הדעת נושאות מועדים זמן רב לאחר תום תקופת ההתקשרות (חודש 9/2008) ! (ראו עמ' 38, שורה 22, עמ' 39 שורה 19 לפרו').

אוסיף, לאור שיטת העבודה שהונהגה (היינו העבודה מבוצעת בפועל ע"י התובע אך חוות הדעת והדוחות לרבות החשבונות לתשלום הינם כולם בשם הנתבעת) לא ניתן להגיע לחקר האמת לגבי מיהו האדם אשר ביצע את העבודה והאינדיקציה היחידה שנותרה היא אך התאריך המופיע על חוות הדעת שניתנו וכן גם התאריך המופיע על התמונות שצולמו.

מנגד גם הנתבעים לא הצליחו להראות תשתית סדורה לגבי היקף הדוחות שבוצעו ע"י התובע, בשלמות או חלקית, והנתבע השיב לשאלה:

"כשפיטרת את חן כמה הגיע לו בתקופה שהוא פוטר?"

אמר:

"אני לא מתעסק בהנהלת חשבונות מי שמטפל בזה זו זיווה היא מקבלת נתונים כפי שנכתבו בתצהירי...".

ואילו גב' זיווה סופר השיבה לשאלת ביהמ"ש האם מגיעים כספים לתובע ומהו גובהם היא השיבה (עמ' 23 לפרו'):

"כן. יש כספים המגיעים למר חן, אבל אני לא יכולה לומר כמה, כי זה מרוכז בכמה לקוחות ומכמה תיקים".

גם אתי פרץ מנהלת משרד הנתבעים לא יכלה להצביע ולומר מהיא יתרת השכר המגיעים לתובע והיפנתה לנתבע מס' 2 ולגב' זיווה סופר מנהלת החשבונות.

הינה כי כן גם הנתבעים לא יכלו להצביע ולהוכיח לגבי שיעור הכספים המגיעים לתובע אף כי קיימת הודאה מצידם כי כן הגיעו כספים לתובע.

1. נטל השיכנוע להוכיח כל מרכיבי התביעה מוטל על שכמו של התובע ואינני סבור כי הוא הצליח להרים נטל זה, בשיעור הנדרש בהליך אזרחי, לגבי כל הסכום הנתבע על ידו.

מאידך אין ספק כי בוצעה עבודה על ידו שטרם שולם לו את שכרה ויש מקום בנסיבות העניין, גם לאור הראיות והמסמכים שהוגשו, לקבוע אותם על דרך האומדנא והינני קובעם בזאת לסך של 80,000 ₪ וזאת מעבר לסכומים שכבר שולמו שהינם בהיקף של כ- 30,000 ₪.

גורל התביעה שכנגד:

1. כאמור הנתבעים הגישו תביעה שכנגד ע"ס 167,000 ₪, כאשר מרכיביה הם: החזר ההוצאות (כ- 12,000 ₪), עבור החזר ימי עבודה לשם תיקון והשלמת דוחותיו של התובע כ- 55,000 ₪ וכן סכום עיקרי של 100,000 ₪ עבור פיצויים בגין הפרת הסכם.

כבר קבעתי כי שני הצדדים הגיעו לכלל מסקנה שאין תועלת מבחינתם בהמשך ההתקשרות כך שההתקשרות הובאה לסיום ע"י הנתבעים כמעט בהסכמת התובע.

כן הינני קובע כי הנתבעים לא הוכיחו, ברמה הנדרשת, כי אכן מגיעים להם כספים בגין ימי עבודה או החזר הוצאות שהתובע חב בהם בגין שימוש בכלי רכב ובציוד של הנתבעים.

בכל מקרה יש לראות בהוצאות הרכבים והציוד האחר כחלק מהוצאות המשרד בשיעור של 10% שהנתבעים היו זכאים לקבל מראש.

כן הבאתי בחשבון עניין השלמות עבודה שבוצעו ע"י הנתבעים, ומן הסתם היו כאלה, כאשר קבעתי את הסכום המגיע לתובע על דרך האומדנא, שהינו בשיעור של כ- 50% מהסכום הנתבע על ידו.

לפיכך אין מקום לחיוב כלשהו בעניין התביעה שכנגד.

הפיצויים המגיעים לנתבעים בגין לשון הרע:

1. כבר קבעתי כי התובע ביצע עוולת פרסום לשון הרע כלפי הנתבעים עת שלח את מכתבו מיום 6/5/09 לכל לקוחותיהם של הנתבעים, לרבות חברות ספנות וחברות ביטוח, אשר בו הכפיש וביזה את הנתבע מס' 1 עת ציין כי הוא מפברק דוחות, מנצל את העובדים המתמחים אצלו ולא משלם את שכרם ואף כינהו בביטוי המעליב "נוכל".

התובע נדרש ע"י ב"כ הנתבעת לחזור בו מהדברים ולהתנצל אך מכתב הבהרה שנשלח על ידו מיום 12/5/09, שבו ציין כי פברוק הדוחות אינו מתייחס לנזקי גוף אונייה כי אם לעניינים אחרים, אינו עונה על הנדרש ואין בו כדי לנקות את הנתבעים מהרפש שהוא זרק לעברם.

שמו הטוב של אדם אינו עניין של מה בכך ואף חכמים כבר אמרו כי "שם טוב יותר טוב משמן טוב".

הנתבע מס' 2 הינו אדם בשנות השישים לחייו, שמאי וותיק והמשרד שלו נותן שירותים לחברות ספנות רציניות, כגון כספי ורוזנפלד וכן גם לחברות ביטוח.

אין ספק כי מכתב התובע מיום 6/5/09 פגע בשמו הטוב ובעסק המשגשג של הנתבעים.

חומרה מיוחדת יש לראות בעצם העובדה כי מכתב ההכפשה נשלח כאשר הוא נושא שם העסק של הנתבעים.

כן אקח בחשבון כי התובע, החסר כל השכלה או ניסיון בעבודות שמאות, ימית או אחרת, נתקבל לעבודה אצל הנתבעים, תחילה בחצי משרה, לשם למודים ורכישת ניסיון, במקביל לעבודות האבטחה שלו אצל רשות השידור, וכחלוף זמן קצר משרתו הוגדלה להיקף מלא ואף כחלוף עוד זמן קצר נכרתה ההתקשרות אשר לכאורה באה להטיב עם התובע ולהגדיל את הכנסותיו.

מנגד אביא בחשבון כי המכתב נשלח במצב של כעס מצד התובע, כעס מוצדק כשלעצמו, עקב העובדה שלא קיבל את שכרו, נדחה בלך ושוב, כאשר הוא במצב של חובות והתחייבויות כספייים כאשר הדבר הביא אותו למצב נפשי קשה ואף העלה במחשבותיו כוונות אובדניות.

סעיף 7 א (ב) לחוק איסור לשון הרע מאפשר פסיקת פיצויים לנפגע ללא הוכחת נזק, עד לסך של 50,000 ₪ ובמקרה שהוכחה כוונה לפגוע עד 100,000 ₪ עפ"י סעיף קטן (ג).

ייתכן כי לתובע לא היתה כוונה לפגוע כי אם כל מבוקשו היה להפעיל לחץ על הנתבעים, באמצעות המכותבים, על מנת שיקבל את שכרו, אך דרכו לשם כך היתה מאוד קלוקלת.

בנסיבות העניין הינני מעמיד את הפיצוי המגיע לנתבעים, ביחד ולחוד, ע"ס 25,000 ₪.

כן יש מקום, עפ"י סעיף 9 (2) לחוק לשון הרע, לחייב את התובע בכתיבת הכחשה והתנצלות לתוכן המכתב מיום 6/5/09 שהנמענים בן יהיו הנתבעים וכן והעתק הימנו יישלח לכל המכותבים במכתב הנ"ל, שנוסחו יהיה כדלקמן:

"אני הח"מ חן חיים חוזר בי מתוכן מכתבי מיום 6/5/09 הרצ"ב.

אין ולא היה כל בסיס לטענותיי בדבר "פיברוק" דוחות ע"י מר אברהם זגול או ניצול שלו למתמחים או עובדים שלו.

כן הינני חוזר בי מכינויו של מר זגול כ"נוכל" כאשר אין ולא היה כל בסיס להדבקת כינוי זה למר זגול.

הדברים נאמרו על ידי כנ"ל בעדנא דריתחא, ללא מחשבה תחילה ובסוברי כי מגיעים לי מהנתבעים כספים שלא שולמו ואך מתוך כוונה לגרום לתשלומם.

הינני מצר כל פגיעה שהיתה במר זגול ובחברה אשר בבעלותו, הנותנת שירותי שמאות מזה מספר רב של שנים.

הנמענים במכתב ההכחשה וההתנצלות הנ"ל יהיו הנתבעים, כאשר שמות המכותבים שהיו במכתב ההכפשה מיום 6/5/09 יצויינו כמקבלי העתקים.

התובע ימסור את מכתב ההתנצלות הנ"ל במשרד הנתבעים תוך 45 יום כאשר הנתבעים עצמם ימציאו את המכתב, ככל שימצאו לנכון, לכל המכותבים האחרים שבו.

באם התובע לא יכתוב מכתב כנ"ל וימסרו כנ"ל, יהיה ניתן לנכות מהכספים המגיעים לתובע עפ"י פס"ד זה סכום נוסף של 25,000 ₪.

האם יש מקום לחייב אישית בכספים כלפי הנתבע מס' 2?:

1. כאמור התובענה הכספית של התובע הוגשה נגד שני הנתבעים.

מעיון בכל המסמכים הרלוונטיים עולה כי ההתקשרות וכל העבודות היו עם הנתבעת מס' 1 חב' א. זגול ומעריכי נזקים (2003) בע"מ וכי הנתבע מס' 2 מר אברהם זגול פעל אך כאורגן באותה חברה וכי לא התקיימו תנאים להרמת מסך כלל. לפיכך החיוב יהיה אך כנגד הנתבעת מס' 1.

התוצאה:

1. א) הינני מקבל את התובענה בת.א. 5753-06-09, באופן חלקי ומחייב את הנתבעת

מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 55,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1/6/09 ועד התשלום בפועל.

הסכום הנ"ל כולל מע"מ וכנגד תשלומו תימסר חשבונית מס (באם טרם נמסרה).

באם לא ניתן למסור כיום חשבונית, עקב ביטול רישומו של התובע כעצמאי, אזי ינוכה ממנו סכום של 7,500 ₪.

הסכום הנ"ל ישולם לידי התובע באמצעות בא כוחו תוך 60 יום.

ב) הינני מחייב את התובע לכתוב מכתב הכחשה והתנצלות כמפורט בסעיף 18 דלעיל ולמוסרו לידי הנתבעים תוך 45 יום, אחרת ינוכה מהסכום הפסוק הנ"ל סכום נוסף של 25,000 ₪.

ג) בנסיבות העניין הינני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סכום נוסף של 10,000 ₪ עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד נכון להיום.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.