ביום 2.7.12 לפני קרוב לשנה, קבעתי את התיק לשמיעת הוכחות ליום 11.7.13 ונתתי הוראות על הגשת תצהירי עדות ראשית.

על פי החלטתי זו, היה על התובעת להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה בתוך 60 ימים.

מעיון במחשב עולה, כי מאז ועד מועד זה לא נעשה דבר בתיק. לא הוגשו תצהירי עדות ראשית ואף לא כל בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים.

היום, כשלושה שבועות לפני ישיבת ההוכחות הקבועה בתיק וחודשים רבים לאחר המועד האחרון בו היה על התובעת להגיש תצהיריה, פונה התובעת בבקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית וכן דחיית ישיבת ההוכחות בשל ניהול מו"מ נטען בין הצדדים.

בקשה זו אינה מקובלת. מועדים שקובע בית משפט על הצדדים לכבד או לפנות בבקשה להארכת מועד. התובעת לא פעלה באופן זה.

במצב דברים זה, משלא הוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק ברי, כי לא ניתן יהיה לקיים את ישיבת ההוכחות הקבועה בתיק והתובעת מעמידה את בית משפט בפני עובדה מוגמרת.

איני מוצאת כל הצדקה להיעתר לבקשה שמשמעותה שכעת התובעת מבקשת שאשריין לה מועד נוסף לקיום ישיבת הוכחות בתיק לאחר ששוריין לה מועד לפני שנה וזאת אף בשים לב ליומן העמוס ולתיקים הרבים הממתינים לתורם להישמע.

התנהלות זו של התובעת אינה מאפשרת לבית משפט לנהל את יומנו באופן מיטבי.

אי לכך, הבקשה נדחית. משלא ניתן יהיה לקיים את ישיבת ההוכחות במועד שנקבע בהיעדר תצהירים ומשלא פעלה התובעת על פי המועדים שקבע בית משפט ולאור מחדליה ולאחר שנוכחתי שלא ניתן להתקדם בתיק במועד שקבעתי, מורה על מחיקת התביעה.

לאור העובדה שהבקשה הגיעה בהסכמת שני הצדדים, איני עושה צו להוצאות.

הדיון הקבוע מבוטל. ניתן לסגור את התיק.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים.