1. לפניי תביעה בגין נזקי גוף אשר בהתאם לנטען נגרמו לתובעים. תובע 1 - עזבונו של המנוח זהאר סלמן ערור יליד 1971, תושב ג'אבליה, שנהרג עקב פעולת צה"ל שהתרחשה ביום 4.11.07. תובע 2 – עזבונו של המנוח אשרף זאהר ערור, יליד 1990, תושב ג'אבליה שנהרג באותה פעולה. תובעת 3 – אשתו של המנוח זאהר ערור ואמו של המנוח אשרף ערור, התובעים 4-9 הינם ילדיו של המנוח זאהר ערור ואחיו של המנוח אשרף ערור (כולם ביחד להלן:"התובעים"). התובע 1 והתובע 2 (להלן: "המנוחים").
2. בהתאם לנטען, ביום 4.11.07, בסמוך לשעה 07:00, בעת שהמנוחים נמצאו במפעל "אל נצר" לבטון, הנמצא בציר צלאח אלדין ממזרח לג'אבליה ירו כוחות צה"ל טיל לעבר המקום. הטיל פגע באופן ישיר בחדר השמירה שבמפעל בו נמצאו המנוחים. המנוחים נהרגו במקום והועברו לבית החולים כמאל עדוואן ללא רוח חיים.

בכתב התביעה נטען כי הנסיבות שגרמו לירי אשר הביא למותם של המנוחים אינן ידועות לתובעים ומתיישבות עם המסקנה כי הנתבעת או מי מטעמה ביצעו את הירי בזדון ובכוונה ולא נקטה באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הריגתם של המנוחים. כן נטען כי אירוע הירי מהווה תקיפה כמשמעותו בסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח – 1986. התובעים טוענים כי הירי בוצע מתוך כוונה תחילה כאשר התוצאות היו צפויות ובלתי נמנעות.

1. בכתב ההגנה, פרסה הנתבעת את היריעה ופרטה את מצב הביטחוני באזור נשוא האירועים. אשר ליום האירוע, נטען, כי כוחות הביטחון זיהו ירי של טילי קאסם מאזור האירוע הנטען, אל עבר העיר שדרות ויישובים הסמוכים לה, אשר היו נתונים למתקפה יומיומית ובלתי פוסקת של ירי קאסמים ופצמרים מצד ארגוני המחבלים שברצועת עזה. בעקבות הזיהוי האמור, תקפו כוחות הביטחון את חולית המחבלים משגרי הטילים. אש כוחות הביטחון כוונה אל עבר המחבלים ואליהם בלבד. עוד נטען על ידי הנתבעת כי למיטב ידיעתה לא נהרג ולו אדם חף מפשע אחד.

לטענת הנתבעת, המדובר בירי של חיל האוויר כחלק מלחימה שנועדה למיגור הטרור והפסקת ירי הקאסמים, פעולה מלחמתית מובהקת מאין כמוה אשר מהווה חלק ממלחמתה של מדינת ישראל בארגוני הטרור.

עוד נטען, כי הנזק, ככל שנגרם, הרי שנגרם כתוצאה מפעילות מלחמתית מובהקת. אשר על כן, על התביעה להיות מסולקת על הסף בגין חסינות המדינה לאור האמור בסעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב – 1952. (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים").

הנתבעת טענה, כי התובעים עצמם, טענו כי הנזקים נשוא התביעה, הינם בעקבות פעילות צבאית של ירי טיל אל עבר מדינת ישראל וכתוצאה ממנה. לפיכך טענה הנתבעת, כי די בטענה זו של התובעים כדי לקבוע כי המדובר בפעולה מלחמתית וכי דין התביעה להידחות על הסף.

1. המדינה מוסיפה וטוענת כי אין לדון בתובענה משום שלא ניתנה על האירוע הודעה תוך 60 יום לפי סעיף סעיף 5א(2) לחוק הנזיקים האזרחיים וכי התביעה התיישנה כאמור בסעיף 5א(3) לחוק הנזיקים וכן משום שהאירוע אינו שפיט בהיותו בגדר 'מעשה-מדינה'. למעלה מן הצורך טוענת הנתבעת כי לא הייתה רשלנות במעשה וכי פעולתה היתה מידתית ולמניעת פגיעה מצד אותה חוליית-מחבלים חמושה, שהיתה המטרה לירי הטיל, באזרחים הישראלים ובחיילים ישראלים שפעלו באזור במסגרת המבצע שהתנהל באותם ימים.
2. התיק החל להתנהל בפני סגן כב' הנשיאה (בדימוס) כב' השופט מאיר שנהב אשר חייב התובעים בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת וכן הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית. בהחלטתי מיום 11.9.11, ניתנה שהות לב"כ התובעים להתייחס להצעת ב"כ הנתבעת ולפיה יוכרע ההליך על בסיס תצהירי הצדדים, ללא חקירתם באופן בו הצדדים יגישו סיכומים בכתב ועל סמך הסיכומים והחומר המצוי בתיק ביהמ"ש יינתן פסק דין. ביום 5.10.11, הודיע ב"כ התובעים על הסכמתו להצעת ב"כ הנתבעת. בהחלטתי מאותו היום, הודעתי כי למרות הסכמת הצדדים ולאחר שעיינתי בתצהירי הצדדים וצרופותיהם איני נעתרת לבקשה למתן צו לסיכומים ללא חקירת העדים. עוד נדרשו התובעים לתרגם את המסמכים שצורפו לתצהירי העדים מטעמם.

בהודעה מיום 12.12.11 הודיע ב"כ התובעים כי נוכח מדיניות הנתבעת לסרב להעניק לתושבי עזה היתרי כניסה לישראל לצורך נוכחות והופעה בדיונים המתקיימים בבית המשפט, הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. ב"כ הנתבעת הגיב להודעה זו וטען כי התובעים נשוא הליך זה אינם צד לעתירה המנהלית הנטענת. ב"כ התובעים שב והתייחס להודעה זו, בעקבותיה שבתי ושקלתי בקשות הצדדים ונעתרתי לבקשתם להגשת סיכומים בכתב בהתאם להסכמה מיום 05.10.11.

1. התובעים הודיעו על הגשת תצהירי עדות ראשית מיום 13 יוני 2011 של ג'מאל עבדאלנאסר מוחמד רג'ב , שומר בחברת סקא וחודרי בע"מ (להלן: "ג'מאל"), של מחמוד גאבר חסן אלנקלה (להלן: "מחמוד") ושל וגדי אברהים מוחמד אבו חמידאן מפעיל מזלג במפעל הבטון של חברת אסקא חדורי בו עבד המנוח זאהר אלערור (להלן: "וגדי"), ושל גב' עמאל אברהים אלערור אלמנת תובע 1. הנתבעת הגישה ביום 30 אוגוסט 2011 את עדותו של סא"ל מ' אשר במועד הרלוונטי לתביעה, פיקד על תא התקיפה של אוגדת עזה.
2. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי העדויות שהוגשו על ידי התובעים אינם מהווים תצהיר ערוך כדין משום שלא נחתמו לפני עו"ד ולא אושרו על ידי עו"ד החבר בלשכת עורכי הדין בישראל (נספח 3 לסיכומי הנתבעת אישור לשכת עורכי הדין בישראל כי לא קיים עו"ד אברהים צורני (צוראני) אברהים ו/או אלצורני (אלצוראני) אברהים). לעניין זה הפנה גם ב"כ הנתבעת לסעיף 15 (א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971.
3. ב"כ התובעים, השיב כי הינו ער לעובדה שתצהירי עדות ראשית מטעם התובעים לא אומתו על ידי עו"ד ישראלי, אולם הפנה לנסיבות מתן התצהירים ולכך כי אין באפשרות המצהירים להתייצב ולהגיע לדיון בארץ.
4. ב"כ התובעים טען מנגד כי התצהיר שהוגש לתיק בית המשפט, מטעם הנתבעת, אינו מאומת ולפיכך אינו מהווה תצהיר גם כן. תצהירו של סא"ל מ' הוגש בשנית חתום ואומת טלפונית ע"י עורך דין כנספח לסיכומי הנתבעת. לטענת הנתבעת, במועד הגשת התצהירים לא ניתן היה ליזום פגישה ולאמת את התצהיר עקב תפקידו המבצעי של המצהיר. עיון בתצהיר שצורף לסיכומי הנתבעת, מעלה, כי אכן אין המדובר בתצהיר שאומת כדין, אלא באישור טלפוני על ידי עו"ד דב גוטליב אשר טען כי זיהה את המצהיר טלפונית.
5. סיכומי התובעים, אשר הוגשו ביום 3.6.12, התמצו בטיעון ולפיו היות ותצהיר הנתבעת אינו חתום ואינו מאומת, בנוסף לעובדה כי זהות המצהיר אינה ידועה, בית המשפט מתבקש להוציא את תצהיר הנתבעת מתיק בית המשפט ולקבל את טענות התובעים והתביעה על סמך התצהירים שהוגשו מטעם התובעים ושלא נסתרו. גם בסיכומי התשובה, התמצו טענות ב"כ התובעים בסוגיה זו בלבד.
6. התנהלות הצדדים, אינה מקובלת עלי. ב"כ שני הצדדים הודיעו לבית המשפט, לאחר שעיינו בתצהירי הצדדים שנמסרו להם, כי הם מבקשים לסכם טענותיהם על "בסיס תצהירי הצדדים" וכי בית המשפט התבקש ליתן פסק דין בהתאם לכך. לפיכך ניתנה החלטתי ביום 5 ינואר 2012, לפיה נעתרתי לבקשת הצדדים לקיים ההסדר הדיוני לפיו הצדדים יסכמו בכתב על בסיס התצהירים שהוגשו בתיק וכי המצהירים לא ייחקרו. מכאן איני מקבלת את טענות שני הצדדים כי אין להסתמך על עדויות הצדדים כפי שהוגשו, הגם שאין המדובר בתצהירים ערוכים כדין מטעם שני הצדדים. (בהמשך אתייחס לעדויות כתצהירים, רק לשם הנוחות.)

ראיות הצדדים

1. מטעם התובעים הוגשו ארבעה תצהירים, שלושה של עדי ראיה ותצהיר נוסף של אלמנת המנוח זהאר, אימו של המנוח אסרף. מטעם הנתבעת, הוגש תצהירו של סא"ל מ'.

ג'מאל מתאר את האירועים:

"ביום 4/11/07 בסמוך לשעה 7 בבוקר, אני הייתי בדרך לעבודה והגעתי לכביש צאלח אלדיון במרחק של 100 מטר מהמפעל ואז שמעתי רעש של יציאת טילי קסאמים או אחרים וראיתי עשן כבד במרחק של 200 מטר מהמפעל מהצד המזרחי של המפעל מאזור הידוע באזור שעשאעה. ... הנני להצהיר כי כעבור שתי דקות בערך הגיעה התגובה הישראלית ושני טילים נורו ופגעו במפעל וליתר דיוק בחדר השמירה של המפעל".

(סעיפים 4 ו- 6 לתצהיר).

מחמוד ששהה בקרבת המפעל מתאר את האירועים כדלקמן:

"הנני להצהיר כי בסמוך לשעה 7:00 וטרם עזיבתי למקום, נשמעו יציאות של טילים מקומיים לישראל מהאזור וכעבור מספר דקות נורו שני טילים מאפאצי לעבר המפעל ופגעו בקרוואן/חדר השמירה...הנני להצהיר כי מיד נודע לנו כי בקרוון השמירה שהו השומר זהאר ובנו אשרף וגם הפועל מוחמד אבו הרביד ז"ל והם נהרגו במקום". (סעיף 4 לתצהיר).

וגדי טוען כי ביום האירוע הגיע למפעל בסמוך לשעה 6:30. במפעל שהו המנוח זאהר אלערור, בנו אשרף ועוד שני פועלים:

"בסמוך לשעה 7:00 מאותו יום, אני שמעתי את הרעש של יציאת או ירי של טיל מקומי לעבר ישראל שלהערכתי הירי בוצע רחוק מהמקום כ 200-300 מטר, וכעבור מספר דקות בודדות אני ראיתי אפאצ'י ישראלי מרחף באוויר מעלינו ויורה טיל לעבר המפעל שככל הנראה סבר כי הטילים נורו מהמפעל"

(סעיף 3 לתצהיר).

והוסיף כי לאחר הפגיעה בחדר קרוואן השומר רץ לעברו, טייס האפאצ'י הבחין בו וירה טיל נוסף לעברו ולכן הוא ניפגע מרסיסים בלבד.

גב' עמאל אברהים אלערור צירפה מסמכים הנטענים להיות מסמכים רפואיים ותעודת פטירה של המנוחים. (המסמכים שצורפו אינם מתורגמים ולכן איני יכולה לקבוע אמיתותם או להתייחס לתוכנם.)

1. סא"ל מ' בתצהירו טען כי במועד הרלוונטי בוצעה תקיפה צבאית בשטח שהיה מצוי בחזקתו ואחריותו של החמאס:

"א. לפני (כך במקור – ס.ר.ז.) בוקר, במועד הרלוונטי לתביעה, התקבלה התראה מודיעינית על ירי אפשרי של טילים לעבר ישראל.

ב. בשעות הבוקר המוקדמות אכן זוהה שובל של טיל כאמור ואותרו במערכת האיכון שני שיגורים לעבר אוכלוסיה אזרחית ישראלית- בשדרות, קיבוץ ניר עם צומת גבים. כמו כן, זיהו אמצעי התצפית מחבל הנע מנקודת השיגור לעבר פחון הסמוך לנקודת השיגור, במרחק קצר. כמו כן, זוהו שני מחבלים נוספים באזור זה.

ג. בעקבות זיהוי חוליית המחבלים, הותקפה החוליה מכלי טיס אווירי לעבר החוליה האמורה וזוהתה פגיעה במטרה.

ד. בזירת האירוע זוהו ארבעה משגרים, כשאחד מהם עדיין מוטען בטיל המוכוון לעבר העורף הישראלי. בהמשך, זוהתה חוליית מחבלים נוספת, המתקרבת לעבר המשגרים, כשמי מהם, מתעסק ומתפעל את המשגר המוטען.

ה. שוב בוצעה תקיפה של החוליה וכן של המשגר עצמו, עד השמדתו."

(סעיף 8 לתצהיר).

הנתבעת צירפה לתצהיר סיכום אירועים מהמועד הרלוונטי בו תועדו יציאות של טילים לעבר ישראל ובוצע ירי טיל לעבר אותו המבנה וכי זוהתה הפגיעה.

1. מתצהירי התובעים עולה כי דקות ספורות לפני התקיפה הצבאית לעבר המפעל ארעה יציאה של טילי קאסם סמוך מאוד למפעל בו שהו המנוחים. ג'מאל בתצהירו מעיד כי היה במרחק של 100 מ' מהמפעל, שמע רעש של יציאת טילים וראה עשן במרחק של 200 מ' מהצד המזרחי של המפעל. מחמוד מעיד ששהה בקרבת המפעל, נשמעו יציאות של טילים מקומיים לישראל מהאזור וכעבור מספר דקות נורו שני טילים לעבר המפעל. וגדי מעיד שבאותה עת שהה במפעל, שמע רעש של יציאות או ירי של טיל מקומי לעבר ישראל וכי להערכתו הירי בוצע רחוק מהמקום כ- 200-300 מטר. והוסיף כי מספר דקות בודדות לאחר מכן ראה את האפאצ'י הישראלי מרחף באוויר מעליו ויורה טיל לעבר המפעל "שככל הנראה סבר כי הטילים נורו מהמפעל".

המצהירים אינם יכולים להצהיר בוודאות מהיכן שוגרו הטילים ובאיזה מרחק מהמפעל או מהאזור בו שהו. אולם כולם מאשרים כי בסמוך אליהם ולמפעל שוגרו טילים לעבר ישובי מדינת ישראל. לא הוצגה לפניי מפה, תצלום אויר או ראייה כלשהיא לגודלו של המפעל או למיקום ממנו לטענת המצהירים שוגרו הטילים. אין מחלוקת כי סמוך למועד בו נטען כי שוגרו טילי קסאם לעבר ישראל, נהרגו המנוחים, שכאמור בעקבות זיהוי מיקום השיגור תקפו כוחות צה"ל את חוליית המחבלים ומשגרי הטילים.

1. הנתבעת בסיכומיה (סעיף 52 לסיכומים) טוענת כי זוהתה חוליית מחבלים ועל כן הותקפה בחימוש מונחה מדויק וכן כי זוהתה פגיעה במטרה. מתצהירו של סא"ל מ' עולה כי בזירת האירוע זוהו ארבעה משגרים, כשאחד מהם עדיין מוטען בטיל המכוון לעבר העורף הישראלי. בהמשך, זוהתה חוליית מחבלים נוספת, המתקרבת לעבר המשגרים, כשמי מהם מתעסק ומתפעל את המשגר המוטען. שוב בוצעה תקיפה של החוליה וכן של המשגר והרקטה עד השמדתם. לטענת הנתבעת, המחבלים מצאו מסתור בקרבת מבנים אזרחים קרובים לצורך הגנה מפני עימות עם חיילי הנתבעת. לטענת הנתבעת, במהלך התקיפה אווירית שכוונה נגד המחבלים, נפגעו מחבלים אלו ובמהלך התקיפה לא זוהו בלתי מעורבים. לטענת הנתבעת מהמידע המצוי בידה היחידים שנפגעו הם שלושה פעילי חמאס ששיגרו את הטילים מהשטח וכן כי אירגון החמאס אף נטל אחריות לביצוע הירי. (סעיף 79 לסיכומי הנתבעת).
2. מספר הנפגעים כעולה מכתב התביעה (2 המנוחים) וכן העדכון בסיכומים ובתצהירים ולפיו עובד נוסף במפעל נהרג מירי הטיל, זהה למספר הנפגעים בדו"ח אירועים אצל הנתבעת.

עולה כי קיימת חפיפה בין טענות התובעים לטענות הנתבעת ביחס לאירועי ירי הקסאמים ותגובת ירי הטילים, הן ביחס למקום האירועים, והן ביחס למספר הנפגעים.

1. חוק הנזיקים האזרחיים, בסעיף 1, מגדיר מהי "פעולה מלחמתית" כדלקמן:

" לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותה."

אחריות המדינה מוחרגת לנזיקים שנגרמו מפעולה מלחמתית כאמור:

5. (א) אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל.

(ב) טענה המדינה, כטענה מקדמית, כי אינה אחראית בנזיקים בשל כך שהמעשה שבשלו נתבעה הוא פעולה מלחמתית כאמור בסעיף קטן (א), ידון בית המשפט בטענה לאלתר, ואם מצא כי המעשה הוא פעולה מלחמתית כאמור, ידחה את התביעה."

1. פעולות מלחמתיות מעצם טבען יוצרות סיכונים מיוחדים שאינם מוסדרים על פי דיני הנזיקין הרגילים וכדברי הנשיא ברק בעניין בע"א 5964/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 1 (2002):  

"התפיסה הינה כי דיני הנזיקין הרגילים אינם מתאימים להסדרתו של סיכון מיוחד זה. חוסר התאמה זה נובע מעצם מהותם של דיני הנזיקין העוסקים בחלוקת סיכונים בגין פעולות מזיקות בחיי היומיום של אדם במדינתו. אין הם מתאימים כאשר הסיכון שבפניו ניצבים הפרט והכלל הוא חריג ויוצא-דופן. פעולות מלחמתיות יוצרות מעצם טיבן וטבען סיכונים אשר מערכת הדינים ה"שיגרתית" לא נועדה להתמודד עמהם. המטרות המונחות ביסוד דיני הנזיקין הרגילים אינן חלות כאשר הנזק נובע מפעולה מלחמתית שהמדינה מנהלת כנגד אויביה (שם, 7; ראו גם ע"א 971/03 בגא נ' מלול, פיסקה 6 ([פורסם בנבו], 10.11.2005); ליישום הלכת בני עודה ראו: ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, 505 (2004); ע"א 1071/96 עיזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 ([פורסם בנבו], 6.2.2006); עניין חזימה, פיסקה 7; ע"א 5621/97 התהת נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 ([פורסם בנבו], 26.3.2006); עניין זידאן, פיסקה 6).

1. לאחר תיקון מס' 4 לחוק הנזיקים האזרחים מיום 24.7.2002 (ס"ח 1862) "פעולה מלחמתית" מוגדרת "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". תכלית התיקון היא כי פעולה שאופייה מלחמתי יוצרת סיכונים מיוחדים המצריכים התייחסות שונה ונפרדת שאינה טבעית לדיני הנזיקין ומכאן להביא לצמצום משמעותי באחריות כוחות הביטחון הפועלים במסגרת הסכסוך עם הפלסטינים (על צמצום האחריות ראו: ע"א 8384/05 סאלם נ' מדינת ישראל, מיום 7.10.2008). במסגרת תיקון 7 לחוק הנזיקים האזרחיים משנת 2005 המחוקק צמצם עוד את אחריותה של המדינה בגין נזקים שאירעו בתחומי האזור, תיקון שחוקיותו עמדה לבחינה בבג"ץ 8276/05 עדאלה נ' שר הביטחון, בפסק דינו של הנשיא (בדימוס) א' ברק (מיום 12.12.06).
2. מכתבי הטענות ותצהירי הצדדים עולה כי מדובר באירוע מלחמתי במסגרתו שוגרו טילים אל עבר שטחה של מדינת ישראל. בפעולה אוויריות כנגד חוליות משגרי הטילים פעלה הנתבעת לסיכול המשך ירי הקסאמים ולמניעת סיכון של פגיעת חיילים ואזרחים כתוצאה מהירי.

אין המדובר בפעולת שיטור של כוחות הביטחון אלא בפעולה הגנתית ומידתית של ירי כנגד ירי ופעולה מלחמתית הכרוכה ישירות בירי הקסאמים על ידי חוליית המשגרים. בע"א 4112/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון (מיום 3.1.2012) נקבע כי פעילות של "סיכול ממוקד" ממסוק הינה ומסווגת כ"מלחמתית", מראשית הפעולה ועד סופה. פעולה כזו של תקיפה מהאוויר אינה מהווה "פעולת שיטור" העשויה להיות מוחרגת מחסינותה של המדינה (ראו רע"א 3866/07 מדינת ישראל נ' עאטף נאיף אלמקוסי (מיום 21.3.2012). העובדה כי לצוות המסוק לא נשקפה סכנת חיים ממשית ברגע הפגיעה אינה מעלה או מורידה ולפיכך המבחנים המשמשים להבחנה אינם רלוונטים.

1. למעלה מכך, התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי ירי הטיל בוצע ברשלנות. עדויות התובעים אשר שהו בסמוך למקום אישרו כי שיגור הקסאמים היה סמוך למקום המצאם ואף אחד מהם לא יכול היה לציין בצורה מפורשת ומדויקת מהיכן בוצע השיגור ומהו המרחק ממנו למקום בו שהו המנוחים. בתצהיר הנתבעת "מושלמת התמונה", לפיה חיל האוויר תקף בתגובה לירי הטילים מבנה חשוד בו שהתה חוליית משגרים, סמוך לנקודת השיגור והפגיעה זוהתה. הירי היה מוצדק לנוכח ירי טילי הקסאמים שעליהם העידו אף עדי התובעים. אין מקום איפוא לקבוע כי ירי הנתבעת נעשה באופן מכוון אל עבר אזרחים, משיקולים פסולים או מתוך שרירות לב.
2. מכל האמור לעיל, אני קובעת כי פעולת ירי הטילים של הנתבעת הינה פעולה מלחמתית הבאה בגדר הפטור מאחריות בנזיקין על פי סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחים ולפיכך אני דוחה את התביעה. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת בסך של 20,000 ₪. אני מורה לגזברות להעביר את הפקדון שהופקד על ידי התובעים בקופת ביהמ"ש, להבטחת הוצאות הנתבעת לנתבעת.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 בנובמבר 2012, בהעדר הצדדים.