1. הצדדים הגיעו להסכמה למתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א. לחוק בית המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.
2. עסקינן בתביעה שיבוב על סך 83,370 ₪ בגין אירוע תאונה מיום 11.4.09. התביעה הוגשה על ידי חברת הביטוח לאחר שנשאה בנזקים שנגרמו למבוטח שלה באירוע התאונה האמור.
3. על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה בעוד רכב המבוטח אצל התובעת עמד, פגע בו הרכב בו נהג הנתבע וגרם לרכב התובעת לנזק, כמפורט בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה.
4. כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין אירוע התאונה הנטען ולפיו, הוא נהג ברשלנות ובקלות ראש ומסיבה בלתי ברורה סטה לימין והתנגש באוטובוס שעצר בתחנה על מנת להוריד נוסעים.
5. הנתבע הודה בעובדות כתב האישום בדיון שנערך ביום 17.10.12 וחזר בו מכפירתו. לאור הודאתו, הורשע הנתבע במיוחס לו בכתב האישום.
6. לטענת התובעת, בנסיבות המקרה ולאור סעיף 42א. לפקודת הראיות [ נוסח חדש], התשל"א – 1971, הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט מרשיע יהוו ראיה בהליך אזרחי מאחר והנתבע הורשע כאמור בהליך הפלילי שהתנהל נגדו. הנתבע לא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את פסק הדין.
7. לאור האמור ומשלא הגיש הנתבע חוות דעת נגדית מטעמו, טוענת התובעת, כי יש לאמץ את חוות הדעת מטעמה ולשפותה בגין כל הסכום אותו שילמה למבוטחה. עוד טוענת התובעת, כי אין מקום להטיל בנסיבות אשם תורם על הנהג מטעמה, מאחר והנתבע פגע ברכב המבוטח בעודו בעצירה מלאה.
8. לטענת הנתבע, יש בנסיבות להטיל אשם תורם על נהג רכב התובעת. עסקינן במקרה של גרסה מול גרסה. נהג התובעת הודה בחקירה, כי גלש לנתיב הנסיעה ממפרץ החנייה מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הנתבע ורכב התובעת היה כולו בנתיב הנסיעה אחרת לא היה נגרם הנזק לאור מוקד הנזק. הנתבע מפנה לסתירות בעדויות העדים. בנוסף, טוען, כי עסקינן בעדות יחידה של בעל דין והכוונה לנהג התובעת. גרסת הנתבע הייתה לאורך כל הדרך עקבית לרבות באשר למעורבות של רכב צד ג' שזהותו לא ידועה שפגעה ברכבו וגרמה לו לאבד שליטה ובהמשך לתאונה. לפיכך, טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה נגדו ולחלופין להטיל עליו אשם תורם בשיעור גבוה.
9. התובעת שללה טענת הנתבע לגרסה מול גרסה, לאור הודעת הנתבע בעובדות כתב האישום נגדו. הנתבעת שללה טענה, כי עסקינן בעדות יחידה של בעל דין בשים לב שנהג התובעת לא הגיש תביעה אלא עסקינן בתביעת שיבוב.
10. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובחנתי את החומר שהוגש לפני לרבות תצהירי עדות ראשית וההודעות שגבו מהצדדים במסגרת ההליך הפלילי וכן כתב האישום והכרעת הדין מצאתי, כי אין מקום להטיל אשם תורם על התובעת.
11. אי לכך, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 83,370 ₪. מאחר והצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, לא מצאתי להוסיף לסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.
12. בנוסף, מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ₪.
13. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
14. משהסכימו הצדדים לסיום התיק על דרך הפשרה ללא שמיעת ראיות, ניתן פטור מהמחצית השנייה של האגרה.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ג, 28 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.