בפני בקשת ב"כ הנאשם להורות כי אין להשיב לאשמה, לטעמי אין מקום לקבל הבקשה.

לפי סעיף 158 לחסד"פ, זיכוי בשל העדר הוכחה לכאורה, משמעו, כאשר בסיום פרשת התביעה, לא הוכחה האשמה, אף לכאורה.

לפי ההלכה הפסוקה, בשלב זה, על בית המשפט להתעלם משיקולי מהימנות, ועליו לבחון האם קיימת ראייה כלשהי הקושרת את הנאשם לעבירה , ודי בשלב זה, גם בראיות דלות , על מנת להעביר את הנטל להגנה.

כב' השופט קדמי בספרו על "סדר הדין הפלילי" (עמ' 1447) :

"הרי כדי לחייב את הנאשם להשיב לאשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה..." (עמ' 1447).

לגופו של עניין אציין כיוון שאין אנו מצויים בשלב של הכרעת הדין, מקובלת עלי טענתו של ב"כ המאשימה כי אם בפני מסמך ובו הנאשם עצמו הודה כי נהג (ראה מסמך ת1), ועדות עד המעיד כי הנאשם נהג ופני מסמכים המעידים על בדיקת השכרות וראיות נוספות לנהיגה בקלות ראש, והרי לפני הרבה מעבר לאותה "ראיה דלה" הנדרשת לכל הפחות לשם מענה לכתב האישום.

לעניין הטענות הנוספות, אציין שהינן עובדתיות והרי כבר נקבע שאין זה המקום לדון בשיקולי מהימנות והדבר שמור להכרעת הדין וזכותו של ב"כ המבקש להעלות כל טענה בנושא בסיכומיו.

אשר על כן, על הנאשם להשיב לכתב האישום.

באותו עניין, איני מוצא לנכון לקבל כעת את טענת האכיפה הסלקטיבית.

לעניין הגנה מן הצדק בשל אפליה אציין כי, הנטל להפריך את חזקת החוקיות של ההחלטה השלטונית שקיבלה התביעה הוא על הטוען לאכיפה בררנית (רע"פ 3344/06 בן גביר נ' מדינת ישראל. רק במקרים נדירים ניתן יהיה להפריך את אותה החזקה בג"ץ 6396/96 זקין נ' מדינת ישראל.

לטעמי עד שבית המשפט ישתכנע כי לא נהגה המאשימה כהלכה בהפעלת שיקול דעתה כאמור וזאת על בסיס ראיות כבדות משקל, וששיקולים זרים הם העומדים ביסוד החלטותיה של התביעה, אין להפעיל הסמכות ובשלב זה לא עולה הדבר מטיעוני ב"כ הנאשם, ולא השתכנעתי כאמור.

אין החלטתי זו מונעת כמובן מב"כ הנאשם לשוב ולטעון לכך לאחר שמיעת פרשת ההגנה במסגרת סיכומיו. ואוסיף כי באם יחפוץ ב"כ הנאשם בכך, אשקול להתיר הבאת בראיות בנושא מסגרת פרשת ההגנה.

כאמור, הבקשות נדחות – על הנאשם להשיב לאשמה.

מזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, א' חשון תשע"ג, 17 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.