בפניי בקשת הנתבעת 2 לביטול פסק דין מיום 17/5/10 שניתן בהעדר הגנה.

רקע ונסיבות צריכות לעניין:

1. ביום 10/11/09 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר בגין הלוואה שנתנה לכאורה לנתבעים או מי מהם, בערבות של הנתבעת 2, ושלא הושבה. ביום 20/12/09 הוגשה בקשת רשות להתגונן, לכאורה בשם כל הנתבעים, עליה חתום מר אורון לנקרי, הנתבע 3. צויין בבקשה במפורש כי מר אורון לנקרי מגיש הבקשה בשם כל הנתבעים.

ביום 14/4/10 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן בו הודיע מר אורון לנקרי כי יש לייחס את החוב שבתביעה לנתבעים 1-3 ואין לחייב את הנתבעים 4- 5 בסכום התביעה. בנסיבות אלה ניתן באותו מעמד פסק דין על חלק התביעה שאינו שנוי במחלוקת ביחס לנתבעים 1- 3. הפסיקתה נחתמה ביום 17/5/10.

ביום 15/10/15 הגישה הנתבעת 2, חברת י.ר. לנקרי מסחר (2004) בע"מ (להלן: חברת לנקרי) בקשה לביטול פסק הדין שניתן ובצידה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה.

2. לטענת הנתבעת 2, חברת לנקרי, נפלה קורבן לתרמית של הנתבע 3, מר אורון לנקרי שפעל מתוך כוונה להשתלט על נכסי אביו, מר יהודה לנקרי הנתבע 4, תוך ניצול מצבו הבריאותי. לטענתה, בעת הגשת התביעה לא היה מר אורון לנקרי מורשה לפעול בשם חברת לנקרי ולמעשה לא היה מורשה לנהל את התביעה בשמה. זאת ועוד, לטענת חברת לנקרי לא ידעה על פסק הדין שניתן ולא על האזהרה שנשלחה מלשכת ההוצאה לפועל, מאחר שאלו הובאו לידיעת מר אורון לנקרי בלבד.

מנגד טוענת התובעת כי כתב התביעה הומצא כדין לנתבעת וכי הבקשה הוגשה תוך ניצול לרעה של הליכי משפט. לעניין זה הפנתה התובעת להליכים שונים בהם היה מר יהודה לנקרי צד בהקשר לסכסוך עם בנו, מר אורון לנקרי. כן טענה לסיכויי הגנה נמוכים.

דיון ומסקנות:

3. אין חולק כי ביום 14/4/10 ניתן בתיק פסק דין המאשר הסכם בין הצדדים.

יש להקדים ולהבהיר שאין מדובר במקרה זה בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה. בבקשה לביטול פסק דין לא נטען שלא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה לידי מי מהנתבעים. על-פי הנתונים בפניי בוצעה המסירה ברח' שווימר בפתח תקווה ולא הוכחש כי מדובר בכתובת המגורים של מר יהודה ורחל לנקרי. ממילא בנסיבות כאלה גם אין משמעות לטענה הנוגעת להמצאת האזהרה שנשלחה מאת לשכת ההוצל"פ.

4. לטענת הנתבעת 2 פסק הדין התקבל תוך תרמית. הנתבעת 2 אינה טוענת לקנוניה בהשגת פסק דין בין התובעת לבין מר אורון לנקרי, אלא לתרמית אפשרית בין הנתבעים לבין עצמם – ביחסים העסקיים ו/או המשפחתיים – שבין מר יהודה לנקרי בעלים של חברת לנקרי לבין בנו, מר אורון לנקרי, שהורשה מטעמו לנהל את ענייני החברה בתקופה מסויימת.

יוער בהקשר זה כי הטענה כלפי התובעת היא שלכל היותר הסתפקה בעת חתימת הסכמי ההלוואה באישורים לא מעודכנים של חברת לנקרי המייפה כוחו של מר אורון לנקרי לפעול בשמה.

המחלוקת בבקשה שבפניי נוגעת איפוא לשאלה אם נמנע מהנתבעת 2 להביא טיעוניה כיאות בפני בית המשפט מאחר שלטענתה לא ידעה על ההליך המשפטי המתנהל נגדה בשל תרמית מצד מר אורון לנקרי, שלכאורה הציג מצג שווא לפיו בסמכותו לייצג את החברה.

5. מקום בו מתבקש ביטול פסק דין חלוט מכוח טענת מרמה, יש להבחין בין טענה ל'תרמית חיצונית' לבין טענה ל'תרמית פנימית'. בעוד שהאחרונה מתייחסת לראיות שהובאו במהלך ניהול המשפט, כדוגמת עדות שקר או הבאת מסמך מזוייף; הראשונה - 'תרמית חיצונית' – היא כזו שפוגמת בעצם ההליכים המשפטים שהובילו למתן פסק הדין. הוכחה תרמית חיצונית, הרי שזו מצדיקה ביטול פסק דין חלוט (נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 609 (1991)). ההצדקה לכך נובעת מכך ש'תרמית חיצונית' משמעה שנמנעה מבעל דין האפשרות להביא עניינו כיאות בפני בית המשפט וכך נפגמו הליכי המשפט ותקינות ההליך של מתן ההכרעה השיפוטית (ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ. ניתן ביום 25/2/10; ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג 449) ויש מקום ששיקולי צדק יגברו על עקרון סופיות הדיון (בע"מ 3237/09 פלוני נ' מדינת ישראל. ניתן ביום 8/3/10). לאור מהות הטענה על הטוען ל'תרמית חיצונית' הנטל להוכיח טענתו.

6. חברת לנקרי היא בבעלות 2 בעלים: מר יהודה לנקרי, המבקש בפניי והגב' רחל לנקרי (להלן: הבעלים).

חברת לנקרי מודה בבקשתה כי ביום 13/3/07 ייפתה כוחו של הבן, מר אורון לנקרי לפעול בשם חברת לנקרי, הגם שלטענתה, השאירה את זכויות החתימה בידי הבעלים. יוער כבר בשלב זה כי הבחנה זו אינה נהירה דייה וממילא לכל הפחות משיופה כוחו של מר אורון לנקרי לפעול בשם חברת לנקרי, הרי שיכול היה להתחייב בשמה. מאותו מועד ועד ליום 31/8/09 בו לכאורה ביטלו הבעלים את ייפוי הכוח שניתן בידי מר אורון לנקרי, היה איפוא רשאי מר אורון לנקרי לפעול בשם חברת לנקרי (להלן: תקופת ייפוי הכוח). המסקנה המתבקשת היא שבנסיבות אלה למעשה לא יכול להיות חולק שמר אורון לנקרי היה רשאי להתקשר בהסכם הלוואה עם התובעת, כערבה, בתוך תקופת ייפוי הכוח – במועדים 17/6/09 ו- 25/6/09 – באופן שיש בו לחייב את חברת לנקרי בפעולותיו.

7. מתוך המסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי לכאורה היחסים בין מר יהודה לנקרי לבנו מר אורון לנקרי עלו על שרטון. עוד הובאה בפניי פסיקתה חתומה בידי השופטת גרינוולד מיום 7/8/13, לפיו הוכרז מר יהודה לנקרי כבעל מניות בחברת לנקרי ומר אורון לנקרי נמחק כבעל מניות בחברת לנקרי החל מיום 1/1/09. יובהר כי הפסיקתה מכוונת לפעולות שנעשו אצל רשם החברות. לכאורה לא ניתן ללמוד מאותו פסק דין כי הרשאתו של מר אורון לנקרי לפעול בשם חברת לנקרי בטלה בדיעבד לגבי תקופת ייפוי הכוח, או כי אין תוקף משפטי להתחייבויותיו בשם חברת לנקרי בתקופת ייפוי הכוח.

8. מאחר שחברת לנקרי טוענת למרמה בעצם מתן פסק הדין נגדה, ובהעדר טענה לקנונייה בין התובעת למר אורון לנקרי, אין למעשה חשיבות בשלב זה לטענות הנוגעות לעצם ההתקשרות בהסכם ההלוואה של חברת לנקרי עם התובעת. המחלוקת ממוקדת בשאלה אם פסק הדין הושג תוך מרמה.

לעניין זה נראה כי חברת לנקרי לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח הטענה במידת הראייה הנדרשת לאור מהות הטענה (ראו להשוואה התנאים שנקבעו בפס"ד טורג'מן לעיל, הגם שאלו נקבעו בהקשר ל'תרמית פנימית').

9. אמנם לאור מהות הטענה לא ניתן לצפות כי לביסוס טענתה תצרף חברת לנקרי אישור מאת מר אורון לנקרי. ואולם, חברת לנקרי נמנעה מצירוף תצהיר מטעמה של הגב' רחל לנקרי, שהיתה בעלת מניות בחברת לנקרי בתקופת ייפוי הכוח, במועד הגשת התביעה (10/11/09) וכן במועד המצאת כתב התביעה (12/11/09).

על- פי הנתונים שבפניי הגב' רחל לנקרי העבירה את מניותיה לידי בעלה, מר יהודה לנקרי ביום 18/11/09.

תצהיר מטעמה של הגב' לנקרי היה יכול לשפוך אור על השאלה שבמחלוקת אם ניתנה בידי הבן, מר אורון לנקרי רשות לפעול בענייני חברת לנקרי, באילו נסיבות הועברו מניותיה למר יהודה לנקרי ואם התקבל כתב התביעה אצל מי מהנתבעים. כך גם ניתן היה ללמוד אם במועד בו התייצב מר אורון לנקרי לדיון בבית המשפט וניתן פסק הדין בהסכמתו, פעל תוך ידיעה של הוריו ו/או מתוך הרשאה שניתנה לו.

10. יצויין עוד כי אם מתקבלת טענת התרמית לה טוענת חברת לנקרי ביחס לפעולותיו של מר אורון לנקרי, לא ניתן כל הסבר בבקשה שהוגשה לביטול פסק דין, מדוע הסכים מר אורון לנקרי בדיון מיום 14/4/10 שהאחריות לחוב מוטלת על הנתבעים 1-3 שם (חברת תעמיסו, חברת לנקרי והוא עצמו) וביקש לפטור את הוריו, מר יהודה לנקרי והגב' רחל לנקרי, שהיו בעלי מניות בחברת לנקרי, ובשל דבריו אף נמחקה התביעה נגדם. לכאורה אם פעל מר אורון לנקרי תוך תרמית, היה מחייב גם את הוריו בחובות שנתבעו ממנו.

11. לאור כל האמור אני מוצא שחברת לנקרי לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי פסק הדין נגדה התקבל תוך תרמית של מר אורון לנקרי כלפיה. גם אם האב, מר יהודה לנקרי, ביקש לבטל ההרשאה שניתנה בידי בנו, מר אורון לנקרי, לפעול בשם חברת לנקרי, לא הובאה בפניי ראייה שבמועד הגשת בקשת הרשות להתגונן של מר אורון לנקרי בשם הנתבעים ו/או בעת מתן פסק הדין פעל מר אורון לנקרי תוך תרמית כלפי בית המשפט. יושם לב בהקשר זה כי פרוטוקול הדיון שביטל לכאורה את ייפוי הכוח של מר אורון לנקרי לפעול בשם חברת לנקרי אינו נושא תאריך בר תוקף ממשי (נספח ג(1) לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין). התאריך שם נרשם: "31/8/82007".

משלא הובאו בפניי איפוא ראיות מספיקות שיש בהן להוכיח כי מר אורון לנקרי פעל בדרך של תרמית ('חיצונית') כלפי בית המשפט, אין מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן.

12. טענותיה של חברת לנקרי לזיוף חתימתה על גבי הסכמי ההלוואה, הן לכאורה טענות הגנה לגוף התביעה ואין בהן להוכיח תרמית 'חיצונית' כלפי בית המשפט בניהול ההליך. ואולם, עיון בטענה מגלה כי אין מדובר בטענה ממשית של זיוף חתימה אלא טענה נגזרת מעצם הטענה שמר אורון לנקרי לא היה מורשה לחתום בשם חברת לנקרי. מתן אפשרות לבעל דין לטעון לאחר שניתן פסק דין שלא בדרך של מתן פסק בהעדר הגנה, כי יש לו טענות הגנה טובות לגוף התביעה, פוגעת בזכות בעל הדין השני לסופיות הדיון. זאת ועוד, כאמור ספק אם יכולה חברת לנקרי לטעון בשלב זה כי מר אורון לנקרי שאין חולק שניתן לו ייפוי כוח לפעול בשם חברת לנקרי, לא היה רשאי להתקשר בשם חברת לנקרי לקבלת הלוואה מאת התובעת בערבותה של חברת לנקרי; שהרי אם כך הדבר, מה משמעותו של ייפוי הכוח שניתן לו. בנסיבות אלה ככל שלחברת לנקרי טענות הנוגעות לחריגה של מר אורון לנקרי מהרשאה שניתנה לו, יש להעלותן נגד מר אורון לנקרי ולא כלפי התובעת. לא מצאתי איפוא כי לחברת לנקרי טענת הגנה אפשרית שיש בה להצדיק ביטול פסק הדין ביחסים שבינה לבין התובעת שזכאית ליהנות מעקרון סופיות הדיון. את המחלוקות הפנימיות שבין בני משפחת לנקרי לבין עצמם יש להותיר להתדיינות משפטית נפרדת.

לאור כל האמור הבקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 14/4/10, נדחית.

הנתבעת 2 תישא בהוצאות התובעת סך של 1,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ו, 28 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.