1. העניין שבפני, בקשת הנתבע לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדרו, ביום 26.2.2007.
2. אציין כי עניין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, והועבר לטיפולי לאור פרישתה לגמלאות.
3. עניין זה הועבר כעת לטיפולי, לאור פרישתה של כב' הרשמת (בדימוס) ש. פומרנץ.
4. בתיק זה נתקיים דיון והנתבע העיד, ואף הוגשו סיכומי טענות, ואולם לאור חלוף הזמן ממועד פרישתה של כב' הרשמת פומרנץ, ולאור הוראות סעיף 15 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, נבצר ממנה ליתן ההחלטה במסגרתו של הליך זה.
5. לפי דנ"א 21/89, אורית כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (3) 499, בעמ' 508:

"משנכנס השופט לדון לגופם של דברים והחל בשמיעת ראיות - החלפתו בשופט אחר, אך ורק משום שתמה תקופת כהונתו, אינה רצויה כלל ועיקר ועלולה היא ליצור בעיות קשות ולגרום לתקלות לא רצויות ולעינוי הדין. לפיכך הדין הוא, ששופט שהחל בדיון במובן הנ"ל יסיים את הדיון שהחל בו, אלא אם כן נמנע הדבר ממנו, שאז, ורק אז, יוכל להמשיך בדיון - בתנאים מסוימים - שופט אחר וגם לסיימו (לשאלה אימתי יוגדר שופט כמי שנמנע ממנו להמשיך בדיון ראה: על"ע 11/86 [3]). במקרה כזה, משנמנע מהשופט להמשיך, מסורה בידי השופט המחליף הסמכות להחליט, אם מבכר הוא להמשיך את הדיון מן השלב אליו הגיע קודמו או שמוצא הוא לנכון לשמוע את העדויות מחדש (תקנה 177לתקנות סדר הדין האזרחי, רע"א 79/89 [2] הנ"ל; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 481). ראוי ומקובל במקרים כאלה שהשופט יגבש החלטתו לאחר שישמע טענות בעלי הדין בעניין. לא למותר לציין, כי השאלה אותה ישווה לנגד עיניו השופט המחליף בעומדו להחליט בין שתי האפשרויות דלעיל היא, אם בכוחו ליתן פסק-דין לאחר שיירד לעומקה של המחלוקת בין הצדדים (ראה ע"א 387/74 [4], בעמ' 357), ובכלל זה, אם יוכל לבסס מימצאים עובדתיים בדוקים על-פי עדויות שנשמעו לא לפניו אלא לפני שופט אחר, ושלו אישית לא הייתה ההזדמנות להתרשם מהן. רק אם יהיה משוכנע שהוא מסוגל לכך, יוכל להמשיך בדיון מהשלב אליו הגיע."

1. בנסיבות הענין, הואיל ומדובר בבקשה לביטול פסק דין, ובשים לב לשאלה הנדונה, לא ראיתי טעם בקיום דיון בהליך מתחילתו, אלא סבורני שניתן ליתן ההחלטה על בסיס הפרוטוקולים וכתבי הטענות.
2. התובענה אשר הוגשה הינה תובענה כספית בסדר דין מקוצר ע"ס 14,135 ₪ (כערכם ביום 28.11.2006) אשר הוגשה כנגד הנתבע בגין חוב ארנונה בגין נכס שמספרו אצל התובעת 35501000, ומצוי ברח' צה"ל 17/101 בעיר נשר.
3. פסק הדין ניתן ביום 26.2.2007, על בסיס הצהרת מבצע המסירה, כי הגיע לכתובתו של הנתבע בשלושה מועדים שונים בחודש ינואר 2007, כאשר בביקור השלישי, הודבק עותק מכתב התביעה על דלת דירתו של הנתבע.
4. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, זאת ביום 5.11.2009. לטענת הנתבע, הוא לא התגורר בנכס נשוא החיוב בארנונה עוד משנת 1998, ולפיכך טוען הנתבע כי ביצועה של ההדבקה בכתובת הנכס, אינה מהווה מסירה כדין של כתב התביעה. הוסיף הנתבע וציין, כי המבנה שימש כבית דיור מוגן לקשישים, במועד ביצוע ההדבקה, ואין ולא יכול להיות ספק כי לא התגורר באותה כתובת בעת ביצוע ההדבקה.
5. התובעת השיבה לבקשה לביטול פסק דין; לעמדת התובעת, פסק הדין ניתן כדין, לאור המסירה (בדרך של הדבקת כתב התביעה) בכתובת הנכס, והבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור לעמדתה, לאור מסירה בהדבקה של פסק הדין, ביום 19.9.2007 בכתובת ברח' הרצל 559 בעפולה, ומסירה לחברתו לחיים של הנתבע, ביום 12.10.2008 ברח' יעקוב דורי 5 בעפולה.
6. יתר על כן, טוענת התובעת לסתירות מהותיות בתצהירו של הנתבע (כמו גם השאלות העולות מנתונים רלוונטיים אחרים, כמו מועד התקנת מונה מים בדירה), ובעיקר להסכמה בכתב מיום 27.12.2000, המהווה לעמדתה, הודאה בחוב.
7. בכל הנוגע לתקינות פסק הדין, עמדתה של התובעת, לגישתי, לא פחות ממקוממת. התובעת, נאחזת בכל כוחה בפסק דין אשר ניתן תוך ביצוע הדבקה בכתובת אשר אינה כתובתו של הנתבע במועד ביצועה של ההדבקה. זאת, אגב, יכולה הנתבעת לדעת מרישומיה שלה, שכן ככל שלא היה הנתבע מחויב בתשלום ארנונה עירונית בגין אותו נכס נכון לשנת 2007 (ולכך אין ספק כי התובעת מודעת), הכיצד מבצעת התובעת את המסירה בדרך של הדבקה, באותה הכתובת ממש?
8. יוצא אם כן, כי פסק הדין ניתן על בסיס פגום מיסודו.
9. הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.
10. כאשר פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד הינו פגום, כבמקרה זה, של פגם מהותי היורד לשורשו של ענין בשאלת המצאת כתבי בי דין, ביטול פסק הדין ייעשה מחובת הצדק, ואף מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. עמדה זאת נובעת מההשקפה לפיה לבעל דין קנויה הזכות לקיומו התקין של ההליך, ובכלל זאת, למסירת כתבי טענות כנדרש, שכן ללא המסירה, לא זוכה כלל הנתבע ליומו בבית המשפט. ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 372.
11. בנסיבות עניין זה, אין חולק כי פסק הדין ניתן באופן פגום, ואין מנוס מלהורות על ביטולו.
12. אוסיף ואציין, כי לאור הטענות אשר הועלו על ידי הנתבע, סבורני כי אף במידה והיה פסק הדין ניתן באורח תקין (ולא כך הם פני הדברים במקרה דנן), נוטה הייתי להורות על ביטולו של פסק הדין, לפי שיקול דעת ביהמ"ש. בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).
13. ובמקרה דנן, מעלה הנתבע טענות אשר לעמדתי יש בהן משום הקמת הגנה לכאורה, או לכל הפחות טענות המצדיקות בירור עובדתי, ומחדל כאמור, לא היה, כך שבכל מקרה נוטה הייתי לקבל הבקשה גם לו היה פסק הדין ניתן באורח ראוי.
14. אציין עוד, כי בכל הנוגע למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, הרי שבכל הנוגע למסירת פסק הדין, פעמיים לכאורה, בעיר עפולה, הנתבע כלל לא נחקר במסגרת הדיון בבקשה, והבהיר בסיכומי טענותיו כי מעולם לא התגורר בעפולה, כך שלא ראיתי כל הצדקה לקבל הטענה לפיה הבקשה הוגשה באיחור; אציין כי הנתבע כלל לא נשאל במסגרת הדיון, מתי נודע לו על פסק הדין – כך שממילא נשמטה הקרקע תחת טענה זאת.
15. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 26.2.2007.
16. לא ראיתי מקום לפסוק בדבר הוצאות ההליך בשלב זה, הדברים ייבחנו בסיומו של ההליך.
17. הנתבע יגיש בקשה למתן רשות להתגונן בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זאת.
18. ת.פ. ליום 15.2.2013.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ג, 04 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.