התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב מעשי תקיפה, אלימות ושימוש בכוח מופרז שהפעילו נגדו הנתבעים, שוטרים ומעקלים, במהלך ביצוע צווי עיקול מיום 23.01.2008.

לאחר הגשת התביעה הגישה המדינה הודעה על קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין, [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), וביקשה להורות על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 5-6 (להלן: "הנתבעים"), שוטרים שנטלו חלק במהלך ביצוע צווי העיקול, נוכח הודעת החסינות ובהתאם להוראות סעיף 7ב (ב) לפקודה.

בהודעה נטען, כי הנתבעים חסינים בפני תביעה בנזיקין בגין האירוע נשוא התובענה לפי הוראות סעיף 7א לפקודה וכי המעשים המיוחסים להם בכתב התביעה נעשו תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני, כאמור בסעיף 7 (א) (ב) לפקודה. עוד נטען, כי בנסיבות העניין לא התקיים החריג הקבוע בסעיף 7 (א) (א) סיפא לפקודה.

התובע מתנגד לבקשה מן הטעמים המפורטים בתגובתו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת התובע, אני מחליטה להיעתר לה, כפי שיפורט להלן.

סעיף 7 (א) (א) לפקודה קובע כדלקמן:

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

סעיף 7ב לפקודה קובע כי:

"(א) הוגשה תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה שהוגשה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.

(ב) ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה – תידחה התביעה נגדו, ויראו את התביעה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי תובע לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7 (א); קבע בית המשפט כאמור, לא תידחה התובענה נגד עובד המדינה, ולא יחולו הוראות סעיף קטן (ב)."

תקנה 7 (א) לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006 קובעת:

"בקשת תובע לפי סעיף 7ב (ג) לפקודה, כי בית המשפט יקבע שלא מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש לבית המשפט בתוך 14 ימים מן היום שבו הומצאה לו בקשת המדינה לפי סעיף 7ב (ב) לפקודה לדחות את התובענה נגד עובד המדינה".

מכאן עולה, כי פרק הזמן בו יכול היה התובע לטעון כי לא מתקיימים בענייננו תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה הוא 14 יום מהיום בו הומצאה לו הודעת הנתבעים בדבר קיומה של חסינות והבקשה לדחות את התביעה כנגד הנתבעים.

כאמור, ההודעה בדבר קיומה של חסינות צורפה לכתב ההגנה.

כתב ההגנה הוגש ביום 03.04.2008, והתובע הגיב על הודעה זו רק ביום 14.06.12.

לאור האמור, משהחמיץ התובע את המועד להגשת התגובה, ולאור האמור בתקנה 7 (א) לפקודה, יש מקום לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 5-7.

למעלה מן הנדרש, יצוין כי גם אם תגובת התובע הייתה ניתנת במועד, אין בה כדי לשנות ממסקנתי לעיל.

בבקשה לסילוק על הסף כנגד נתבעים שהינם עובדי ציבור, על בית המשפט לבחון את סבירות החלטת המדינה להכיר בחסינות העובדים על פי אמות מידה של המשפט המנהלי, קרי השיקולים שעומדים בבסיס ההכרה שהוגשה ע"י המדינה לבית המשפט, וזאת מבלי להיכנס לבחינה עובדתית לגופו של עניין (ראו: בר"ע 1934/07 מ"י נ' ספוז'ניקוב, פורסם במאגרים משפטיים, ביום 17.12.2007).

לאור האמור, בית המשפט אינו נדרש בשלב זה לשאלה האם התקיימו הסייגים למתן חסינות הקבועים בסיפא של סעיף 7א (א) לפקודה (התובע ממילא לא טען לקיומם), אלא יש לבחון את סבירות המעשה המנהלי של החלטת ההכרה.

עיון בהודעת החסינות על נימוקיה, אשר ניתנה ע"י גב' אורית חסון, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים, תוך יישום העקרונות שנקבעו בפסיקה, היינו בחינת סבירות ההודעה, מעלה כי אין היא חורגת ממתחם הסבירות, ועל כן יש לקבלה.

אין חולק, כי המעשים המיוחסים לנתבעים 5-7 בגדר כתב התביעה בוצעו במסגרת ולצורך תפקידם כשוטרים בשירות המדינה. כמו כן, אין חולק כי ביחס לאירוע מושא התובענה הוגש נגד התובע כתב אישום במסגרת ת"פ (שלום נצרת) 4045-08-09, ובו יוחסו לתובע עבירות של הכשלת עיקול ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו.

בעניינו, התובע לא הניח תשתית עובדתית או משפטית שתצדיק קביעה, כי מדובר בהחלטה בלתי תקינה או בלתי סבירה ויש לבטלה. בגדר תגובתו, לא העלה התובע טרוניה באשר לתקינות המעשה המנהלי או סבירות ההחלטה להכרה בחסינות הנתבעים. כל שטען התובע היה כי במתן הכרה בחסינות הנתבעים יחטא בית המשפט למטרה של הענשת השוטרים על מעשיהם במהלך האירוע מושא התובענה.

עוד יצוין, כי הנתבעים 5-7 הכחישו בכתב ההגנה את הטענות שנטענו נגדם בגדר כתב התביעה. לפיכך, קיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית בנוגע להתנהגות כל אחד מן הצדדים במהלך האירוע מושא התובענה, כמו גם בנוגע להיקף פגיעותיו הנטענות של התובע, ולכן גם מסיבה זו אין באפשרותי לקבוע כבר בשלב מוקדם זה כי התובע הניח תשתית המצדיקה ביטול החסינות.

לא למיותר לציין, כי על פי הוראות סעיפים 7א ו- 7ב לפקודה, לאחר דחיית התביעה כנגד עובד מדינה מפאת חסינותו, תמשיך התביעה להתברר נגד המדינה בגין מעשיהם הנטענים של הנתבעים. עוד יצוין, כי אין בכך כדי למנוע את התובע מלהוכיח את טענותיו כנגד הנתבעים במהלך ניהול התיק כנגד המדינה.

לסיכום, אני מקבלת את הבקשה וקובעת כי לנתבעים 5-7 קיימת חסינות מפני התביעה הנדונה, ועל כן אני מורה על דחיית התביעה נגדם.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו סיון תשע"ג, 24 מאי 2013, בהעדר הצדדים.