24 באוקטובר 2012

1. בפני תביעה לסילוק יד ממקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים בעבור השימוש בהן.

2. הוריו המנוחים של הנתבע דליה ויצחק דדון ז"ל, החזיקו כשוכרים מטעם התובעת משנת 1976 ואילך, בדירה המצויה ברח' מרדכי 49 כניסה 1 דירה מס' 6 בקרית טבעון (להלן: "הדירה" או "הנכס") על פי חוזה שכירות בלתי מוגנת. הדירה הושכרה במסגרת שכירות סוציאלית. ביום 4.9.07 נפטר אביו של הנתבע (אמו נפטרה עוד קודם). על פי חוזה השכירות שבין התובעת להורי הנתבע, במותם פג תוקפו והתובעת זכאית לקבל את החזקה בדירה בחזרה לידיה. כמו כן למנוחים לא היה זכות להעביר את זכות השכירות לאף גורם כולל ילדיהם. מאז הנתבע מחזיק בדירה. לטענת התובעת, הנתבע מחזיק בדירה שלא כדין והינו בבחינת פולש. למרות פניותיה אליו הוא סרב לפנות את הדירה, כמו גם סרב לשלם שכ"ד כלשהו, או שכר ראוי.

3. לטענת התובעת היא זכאית לקבל נגד נתבע סעד של סילוק יד ממקרקעין, כמו גם לחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים.

4. הנתבע מכחיש את טענות התובעת. לטענתו הוא עונה על התנאים המנויים בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ח-1998 כ-"דייר ממשיך". זאת מאחר והוא גר בדירה כל חייו, הרבה מעבר לתקופת שלושת השנים (לפני מות אביו ז"ל) הנדרשת בחוק. לפיכך הוא זכאי להמשיך להחזיק בדירה כדייר בשכירות סוציאלית ואין לתובעת עילה לפנותו.

5. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא, האם הנתבע אכן עונה על הגדרת דייר ממשיך כקבוע בחוק. התובעת למעשה מסכימה, שאם הנתבע אכן עונה על הגדרה זו, היתה לו זכות להמשיך להחזיק בדירה בשכירות סוציאלית, בכפוף לתשלום דמי השכירות ובכפוף לכל התנאים האחרים על פי דין.

6. עיקר ראיות התובעת נשענות על דוחות "ביקורי מעגל", מהם עולה שהנתבע לא התגורר בדירה בתקופת 3 השנים לפני פטירת אביו. בדו"ח ביקור מעגל מיום 29.5.06, החתום ע"י הנתבע עצמו, הוספה הערה בכתב יד כלהלן:

"חתימת הבן טוען שאינו גר בבית". הערה זו נרשמה ליד חתימת הנתבע על הדו"ח.

בדו"ח ביקור מעגל מיום 16.6.04 עליו חתום גם כן הנתבע, הוספה הערה ליד חתימתו כלהלן:

"חתימת הבן שבא לבקר".

7. בנוסף לדוחו"ת הנ"ל, אביו של הנתבע דיווח בזמנו, שהוא גר בדירה בגפו, ושילם שכר דירה המתאים לדייר בודד .

8. לטענת התובעת די בראיות אלה על מנת להוכיח, שהנתבע לא גר בדירה בתקופת 3 השנים שלפני מות אביו. על כן הוא אינו בבחינת דייר ממשיך ואין לו זכות להחזיק בדירה בשכירות סוציאלית.

9. כנגד ראיות אלה של התובעת, הנתבע העיד שהוא גר בדירה מיום לידתו (7.10.77) ועד היום. הנתבע אינו מכחיש את חתימותיו על דוחו"ת המעגל הנ"ל ורישום ההערות שנעשו ע"י פקידת התובעת. לטענתו הוא התגורר בדירה תמיד גם בעת ביקורי המעגל. עם זאת, גם הוא וגם אביו היו במצב כלכלי קשה מאוד. אביו התפרנס בדוחק. הוא עצמו היה שקוע בחובות כבדים ולשניהם היה בקושי אמצעי מחיה מספיקים. במצב זה אביו ביקש ממנו לציין שהוא לא גר בדירה שכן, הדבר הקנה לו הנחה בדמי השכירות. הגם שמדובר בהנחה קטנה יחסית של כ-100-200 ₪ לחודש, היא היתה משמעותית מאוד עבורם, מבחינת הקיום היום יומי.

10. בנוסף הנתבע הגיש תצהירים והצהרות של עדים רבים, המכירים אותו באופן אישי ושהעידו שמאז ומעולם גר בדירה ומעולם לא עזבו לטובת מגורים במקום אחר. בין עדים אלה יש למנות את אחיו של הנתבע מר משה דדון, קרובי משפחה שונים הגרים בטבעון, שהיו עם המשפחה בקשר כל השנים, וחבר ילדות המצוי עימו בקשר עד היום. כמו כן התובע המציא לבית המשפט הצהרות של גורמים שונים, כי מאז ומעולם גר בדירה ולא עזב אותו עד היום ובכלל זה שכנים, חברת מליאת המועצה המקומית טבעון המכירה את המשפחה, יו"ר ועד בית הכנסת בו המשפחה התפללה ומכרים נוספים.

11. יש תמיכה מסויימת בגרסת הנתבע בתמצית רישום משרד הפנים, על פיה מאז ומעולם ועד היום, כתובתו היתה בדירה.

12. הראיות שהנתבע הביא בפני בית המשפט סותרות את ראיות התובעת. אני מקבל את עדותו של הנתבע, שציין בפני פקידת התובעת בעת ביקורי המעגל שהוא אינו גר בדירה עקב מצוקה כלכלית אמיתית ומתוך רצון לסייע לאביו. העדים שזומנו לבית המשפט, אשר תמכו בגרסת הנתבע, עשו רושם אמין על פני הדברים ועדותם לא נסתרה. כמו כן, הנתבע עצמו עשה, על פני הדברים, רושם אמין בעדותו בנושא מקום מגוריו.

13. במאזן הראיות אני קובע שהתובעת לא הרימה את נטל השכנוע המוטל על כתפיה להוכיח את טענתה. הנתבע מנגד הוכיח את טענתו, שהוא עונה על קריטריונים של דייר ממשיך. לפיכך, בשלב זה לתובעת אין עילת פינוי, בכפוף לכך שהנתבע יסדיר את כל חובותיו בגין שכ"ד, על פי הקריטריונים של הדיור הסוציאלי מאז פטירת אביו ואילך.

14. הדיון בסעד לתשלום שכר ראוי מתייתר לאור הקביעה, כי הנתבע הינו בבחינת דייר ממשיך. לפיכך, אני מוחק את התביעה בענין זה, מבלי שהדבר יהווה מעשה בית-דין. על הנתבע יהיה להסדיר את התשלום על פי הקריטריונים של התובעת, לסלק את חובות העבר, כפי שיועמדו ע"י התובעת בהתאם לתנאי הדיור הסוציאלי, ולשלם באופן שוטף את שכ"ד. ככל שהנתבע לא ישלם את שכ"ד המגיע ממנו, תעמוד לטובת התובעת עילת תביעה נוספת, הן לפינוי והן לתשלום שכ"ד.

15. בנסיבות המיוחדות של המקרה הגעתי למסקנה שאין מקום לפסוק לטובת הנתבע הוצאות משפט ו/או שכ"ט עו"ד, למרות שעיקר התביעה נדחית, מהסיבות הבאות:

א. הנתבע הודה בכך שבעת ביקורי המעגל הצהיר לא אמת ויצר מצג שווא בקשר לאי מגוריו בדירה. לפיכך אין לו להלין אלא על עצמו על כך שתביעה זו הוגשה.

ב. הנתבע לא הופיע לישיבת הוכחות הראשונה אליו זומן. לא שוכנעתי שהיתה הצדקה לאי הופעה זו. בשל כך נדרשה ישיבת הוכחות נוספת, דבר שהגדיל את הוצאות התובעת.

ג. הנתבע לא עמד בהסדר הזמני שבין הצדדים בדבר תשלום דמי שימוש ראויים, כפי שנקבע ביום 25.5.10 בפני כב' רשמת בית המשפט הגב' שולמית פומרנץ.

תוצאה

16. אני דוחה את התביעה לסילוק יד מהדירה. למותר לציין, שככל שהנתבע לא יעמוד בתשלומי שכ"ד הסוציאלי כפי שייקבעו ע"י התובעת, הן ביחס לחובות העבר והן ביחס לעתיד, תעמוד לתובעת עילת תביעה חדשה לסילוק יד. זאת בכפוף לכל דין.

17. אני מוחק את התביעה ביחס לתשלום דמי שימוש ראויים מחוסר רלוונטיות.

18. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' חשון תשע"ג, 24 אוקטובר 2012

צביה