ביום 15.1.09 הפקידו הנתבעים סך 13,837 ₪ בקופת בית המשפט, על-פי תקנה 504 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות), וזאת, לפי האמור בהודעה שהוגשה מטעמם באותה עת, לסילוק תביעת התובעת לתשלום שכר דירה עבור חודש ינואר 2008.

לאחר הליכי ביניים שונים, ולאחר צירוף התביעה לתביעה אחרת שהגישו הנתבעים נגד התובעת, עוכבו ההלכים בשתי התובענות לבקשת הצדדים עקב הליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי. בהמשך, ביום 29.10.12, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה וביקשו לדחות את התביעות. בהתאם לכך נדחו התביעות בפסק דין מיום 30.10.12.

סכום הפיקדון נותר בקופת בית המשפט, ובעקבות החלטה שניתנה בעניין זה על-ידי הגיש כל אחד מהצדדים בקשה להורות על העברת הסכום לידיו.

טענת התובעת הינה, בתמצית, כי הסך האמור נשכח מזיכרונה ולפיכך לא ניתן לו ביטוי בהסכם הפשרה שבין הצדדים. לטענתה, משהנתבעים הודו בחבותם לשלם שכר דירה לחודש ינואר 2008, ואין חולק כי עשו שימוש בנכס באותו חודש, יש לפרש את אומד דעת הצדדים כך שהיא זכאית לקבל את הסכום האמור. עוד טוענת התובעת כי אין תחולה בענייננו לתקנה 506 לתקנות שכן הנתבעים לא ביקשו השבת הפיקדון אלא לאחר שבהמ"ש הפנה את תשומת לב הצדדים להפקדה. לחילופין טוענת התובעת כי יש להאריך לה את המועד להגשת בקשה להעברת הסכום שהופקד לידיה לפי תקנה 505(א) לתקנות.

הנתבעים טוענים כי משלא הודיעה התובעת בתוך 30 ימים ממועד ההפקדה כי היא מסכימה לקבלת הסכום לסיפוק התביעה או חלק מעילותיה לגביהן מתייחסת ההפקדה, חלה תקנה 506 המורה על השבת הסכום שהופקד לידיהם. כן טוענים הם כי בהסכם הפשרה בין הצדדים הוסכם בדבר סילוק מלא של כלל תביעות וטענות הצדדים בקשר לתובענות, וזאת לאל כל סייג כך שההסכמה כוללת אף את דמי השכירות לחודש ינואר 2008.

לאחר עיון בעמדות הצדדים אני רואה לקבל את בקשת הנתבעים להעברת הסכום שהופקד בקופת בית המשפט לידיהם.

התקנות החלות בענייננו הן תקנות 504-506 לתקנות, כאשר אין חולק כי ההפקדה בוצעה מכוח תקנה 504 לתקנות בהתאם להודעה המפורשת שניתנה על-ידי הנתבעים בעת הפקדת הסכום. אין חולק גם כי התובעת לא הגישה הודעה על הסכמתה לקבלת הסכום לסילוק התביעה או מקצת עילותיה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לה הודעת התשלום, בהתאם לקבוע בהוראת תקנה 505(א) לתקנות.

משלא הוגשה הודעה כאמור, הרי שחלה בענייננו תקנה 506 לתקנות ולפיה:

"לא לקח התובע את כל סכום הכסף שבקופת בית המשפט לפי תקנה 505(א), יוחזר הסכום שנשאר בקופת בית המשפט לנתבע על פי בקשתו".

בענייננו ביקשו הנתבעים כי הסכום שהופקד יושב לידיהם. הדבר נעשה אמנם זמן רב לאחר ההפקדה ולאחר סיום ההליך בפשרה, ורק בעקבות החלטת בית המשפט שהפנתה את תשומת לב הצדדים לסכום שנותר בקופת בית המשפט, אולם אין התקנה גודרת זמנים לבקשת הנתבע בעניין זה.

מנגד, המועד להגשת הודעת התובע בדבר הסכמתו לקבלת הסכום שהופק הינו קצוב בהתאם לסעיף 505(א), ובענייננו הוא חלף לפני שנים ארוכות מבלי שהתובעת הודיעה דבר. אינני רואה אף כל עילה למתן אורכה להגשת בקשה בעניין זה כמבוקש על-ידי התובעת. מדובר במועד שנקבע בתקנות ולא ניתן כל טעם, לא כל שכן מיוחד, שיש בו להצדיק חריגה כה קיצונית מהמועד שנקבע. אף מבחינת הראציונאל העומד בבסיס התקנות אין מקום למתן אורכה מסוג זה; המנגנון שנקבע בתקנות הנזכרות נועד לעודד פשרות ולחסוך בהתדיינויות. תוצאתה של הודעת תובע בדבר הסכמה לקבלת הסכום המופקד וקבלתו לידיו הינה הפסקת כל ההליכים בתובענה או ביחס לעילותיה המפורטות בהודעת הנתבע (תקנה 505(א) סיפא). שורת ההגיון מחייבת כי מנגנון זה יופעל מלכתחילה, בטרם מיצוי התביעה, ולא בדיעבד לאחר שהסתיימה בפסק-דין, כבענייננו. לעניין מהות ההפקדה לפי תקנה 504 ראו גם ספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 904, כדלקמן:

תשלום כסף לקופת בית המשפט על ידי הנתבע אינו בבחינת הודאה בתביעה, אף לא לגבי אותו חלק ששולם לקופת בית המשפט. התשלום לבית המשפט הוא מעין ניסיון לכפות פשרה על התובע, שיקבל את הסכום אשר הופקד ויביא על ידי כך להפסקת ההליכים, והודעת הנתבע על התשלום אשר שילם, מקנה לתובע את הברירה ליטול את הכסף על ידי שיגלה כוונתו לעשות כן תוך 30 יום. סירב התובע לקבל את הכסף, יוחזר הסכום שנשאר בקופת בית המשפט לנתבע לפי בקשתו (תקנה 506). אם התחרט הנתבע ויתנגד, אחרי עבירת המועד, לתשלום לידי התובע, יהא הוא חפשי, נוכח כשלונו להשיג את הפשרה, לכפור בתביעה כולה".

נוכח המפורט לעיל, ובהתאם למתחייב מהוראות הדין, אני מורה כי הסכום שהופקד על-ידי הנתבעים יוחזר לידיהם, וזאת אף מבלי להידרש לפרשנות הסכם הפשרה בין הצדדים, נושא שסבורני שחורג מהמסגרת הדיונית הנוכחית לאחר שההליך הסתיים בפסק-דין.

המזכירות תעביר את הסכום המופקד בקופת בית המשפט לנתבעים.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ד, 15 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.