1. לפני בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") לחייב את התובעת - חברה בע"מ (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בהתאם לסעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

2. בקצירת האומר, מדובר בתביעה כספית לתשלום סך של 120,299 ₪, נזק שנגרם למשיבה, לטענתה, כתוצאה ממחדליו של המבקש, אליו פנתה לצורך קבלת יעוץ, על מנת לקבל הסמכה לעמידה בתקן 2000 : 9001 ISO.

3. הבקשה הוגשה תחילה בתאריך 15/03/09 (להלן: "הבקשה המקורית"). לאחר שהמשיבה השיבה לבקשה, התקיים דיון ביום 16.11.09, בפני כב' הרשמת אוסילה אבו-אסעד, בסיומו התקבלה החלטה , בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, כי המשיבה תמציא מסמכים שיועברו לעיון ב"כ המבקש, ולאחר שיעיין בהם יודיע אם עומד הוא על בקשתו לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

ביום 7.01.10, הודיע ב"כ המבקש, כי הבקשה בעינה, אלא שלא ניתנה בזמנו החלטה בבקשה המקורית.

לאחר שהתיק הועבר אלי, הוגשה הבקשה דנן, שהוכתרה כ-"בקשה מחודשת...".

4. לטענת המבקש, קיים חשש כבד כי המשיבה לא תוכל לשלם הוצאותיו באם תביעתה תדחה.

לטענתו, עסקינן במשיבה, שחדלה להיות גוף כלכלי/מסחרי פעיל. סך חובותיה עולה על 323,000 ₪, כפי שלמדים מפסק-הדין שניתן בעניינה של המשיבה ב-ע"א (מחוזי חי') 27111-04-11 "תנורגז" (1989) תעשיות בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (11.10.11) (נספח ה' לבקשה); זאת ועוד, סעיף 353א לחוק החברות מקים חזקה לפיה המשיבה שהינה חברה בע"מ מחויבת להפקיד ערובה להוצאות.

עוד נטען, כי סיכויי התביעה קלושים, וכי טענות המשיבה אודות התחייבות המבקש להצלחתה במבדקים נדחו כבר בפסק דין חלוט. לטענתו, משך 5 שנים מאז הגשת התביעה, לא ניסתה המשיבה לקדם את הטיפול בה. בנסיבות אלה, ראוי לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשפט, אם תביעה תדחה.

5. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה מוגשת בשיהוי רב, ובמטרה לגרום לעיכוב הדיון, ומאידך סיכויי התביעה גבוהים. אין המדובר באותם מקרים חריגים, בהם תתקבלנה בקשות להפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקנות, שכן היא קיימת ופועלת, אינה נמצאת בקשיים כספיים, ויש לה נכסים הרשומים בארץ, והיא אך העתיקה את פעילותה ומשרדיה ממקומם הקודם. המשיבה טוענת, כי בהליך שהתנהל בבית משפט לתביעות קטנות, נידון אך עניין שכרו של המבקש; פסק הדין באותו הליך ניתן לפי סעיף 79א', והומלץ לה לתבוע את הנזקים להם טענה, בתביעה נפרדת. זאת ועוד, עילת התביעה הנוכחית נוצרה לאחר מתן פסק הדין ומתייחסת לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהגותו ורשלנותו של המבקש.

דיון והכרעה

6. תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מורה לעניין המצאת ערובה, כי:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

במקביל, קיימת הוראה בחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") הגוברת על תקנה 519(א) לעיל בהיותה הוראת חוק ספציפית, וקובעת, כדלהלן:

"353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

7. מעיון בבקשה, בתגובה ובשאר כתבי הטענות, איני מוצא נסיבות המצדיקות סתירת החזקה.

נקודת המוצא הינה כי ניתן לחייב חברה להפקיד ערובה להוצאות, לבקשת הנתבע, אלא אם הוכיחה החברה כי היא בעלת כושר לשאת בתשלום הוצאות הנתבע ו/או במידה ונסיבות העניין אינן מצדיקות הטלת חיוב בהפקדת ערובה. השיקולים לחיוב בערובה פורטו בהרחבה בע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2009(1) 1936:

"סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין:

1. מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.
2. הדבר ייעשה לבקשת הנתבע.

אלא אם כן

1. סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה.

או

1. אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע."

לעניין חלופות (ג) ו-(ד) ממשיך פסק הדין ומפרט:

"...על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו...זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות –

אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624)."

לגבי סכום הערובה נקבע, כי עליו להיות מידתי, "תוך שמתחשב בשלל השיקולים הרלוונטים לרבות זכות הקניין של הצדדים, סכום התביעה, שווי ההליך ומורכבותו, מספר בעלי הדין העותרים לחיוב בהפקדת ערובה, וכן מספר העדים והדיונים הצפויים (תא(מרכז) 5059-08-07 המגן חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' נתיב לקידום מכון לחשבונאות מנהל ומסים בע"מ (12.02.09)).

מצב כלכלי

8. המשיבה דוחה את הטענה בדבר מצבה הכלכלי הרעוע, אולם אינה מראה כל יכולת כלכלית.

בהליך שהתנהל במסגרת ע"א(מחוזי חי') 27111-04-11 "תנורגז" (1989) תעשיות בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (11.10.11), ביקשה המשיבה (המבקשת שם) לפטור אותה מהפקדת עירבון להוצאות הנתבע. על פי הנטען בבקשה שם, שנתמכה בתצהירו של מר פרי, בעל המניות במשיבה "מתחילת שנת 2011 כמעט ולא היו לה הכנסות ופעילותה, כך לטענתה, הצטמצמה עד כדי חדלון." לבקשה צורף אישור רואה חשבון מיום 18.8.11, בו הוא מאשר כי המשיבה "צמצמה פעילותה עד כדי רמת פעילות מזערית החל מחודש 08/08...כי המבקשת מצויה ביתרת חובה בבנק בסך של 45,114 ₪ וכי יתרת הלוואה הינה בסך של 26,000 ש"ח...כי המבקשת חייבת לבנק פועלים סך של 170,000 ₪, לאחד מעובדיה 31,000 ₪ ולחברת "הארזים שיווק ייעודי" סך של 46,000 ₪ וכי היא פועלת במתכונת של חיסול מלאי וכמעט אינה מקבלת עבודות חדשות."

המשיבה צירפה לתגובתה לבקשה דכאן מאזן בוחן לשנת 2011, אליו היתה התייחסות בהליך לעיל. תצהירו של המצהיר מטעם המשיבה הוגש ביום 11.05.09, במסגרת התשובה לבקשה המקורית שהגישה. לתשובתה של המשיבה ל"בקשה המחודשת", לא צורף תצהיר. ניתן היה לצפות, כי אם חל שינוי משמעותי במצבה הכלכלי, יבוא הדבר לידי ביטוי בתצהיר.

זאת ועוד, בהליך לעיל, ציינה המשיבה את חובה לבנק הפועלים, בעוד לתשובתה לבקשה בהליך הנוכחי, צירפה אך תדפיס חשבונה מבנק לאומי בטבריה, המראה יתרת חובה של 11,928.25 ₪ (נכון ליום 25.12.12), ולא הציגה כל ראיה, כי החוב בבנק הפועלים אינו קיים עוד.

נוכח זאת, עומד בסימן שאלה מצבה הכלכלי של המשיבה.

9. בתמצית, טענותיה העיקריות של המשיבה בכתב תביעתה הינן, כי המבקש הפר את ההסכם ביניהם וכתוצאה נגרם לה נזק כספי. מנגד, עיקר טענת המבקש, היא כי לא הפר כל הסכם, שכרו לא הותנה בהצלחת המשיבה במבדקי מכון התקנים וכי האחריות לכישלונה נובעת ממחדליה ולא מהייעוץ שנתן לה. טענות אלה תישקלנה לאחר בירור הראיות.

יוער, עם זאת, כי המשיבה לא הציגה כל הסכם לתמיכה בטענתה, כי שכר עבודתו של המבקש הותנה בהצלחתה במבדקים.

בשלב זה, טרם שמיעת ההוכחות, סיכויי התביעה אינם ברורים ברמה הנדרשת להפעלת החריג היוצא מן הכלל כאמור.

10. לאור המקובץ, מצאתי, כי המשיבה לא עמדה בנטל הרובץ עליה להוכחת יכולתה הכלכלית לעמוד בהוצאות המבקש, במידה ויזכה בדין, וכי אין בסיכויי התביעה, או בזכות הגישה לערכאות כדי להטות את הכף לטובתה.

11. בטרם סיום, אעיר, כי לא ראיתי ממש בטענת המשיבה לשיהוי בהגשת הבקשה. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בפסק-הדין שניתן ב-(תא(ת"א) 2691/04 עירית תל-אביב יפו נ' פוסטר מדיה (ישראל) בע"מ (פורסם ביום 10.01.10)), והם מקובלים עליי, עם כל הכבוד:

"סעיף 353א לחוק אינו נוקב במועד להגשת הבקשה לחיוב בערובה ולא בכדי. מדובר בסוגיה דינאמית ותלויית נסיבות, אשר אין זה ראוי לקבוע או להגביל את המועד להגשתה, כדוגמת סעדי ביניים אחרים. הגשת הבקשה בשלב הנוכחי, קרי 5 שנים לאחר הגשת התובענה וסמוך למועד הקבוע לשמיעת הוכחות, יכולה לכאורה להצביע על חוסר תום לב בבחירת העיתוי, במטרה למנוע את ברור התובענה לגופה, אולם מנגד, קיים היגיון בהגשת הבקשה טרם תחילתו של השלב המרכזי והמהותי של המשפט – שלב ההוכחות"

12. אשר על כן, מתקבלת הבקשה להפקדת ערובה להוצאות משפט.

באיזון הדרוש, ולאחר שקילה, הנני מחייב את המשיבה להפקיד ערובה בסך 15,000 ₪, תוך 45 ימים מקבלת ההחלטה .

במידה והערובה לא תופקד במועד שנקבע, תידחה התובעה.

13. בתוקף סמכותי על פי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה כדלקמן:

הצדדים יקדימו ויגישו תצהירי עדות ראשית של כל עדיהם כדי להוכיח באמצעותם את טענותיהם.

לתצהירים יצורפו מסמכים שאותם ניתן להגיש כראייה באמצעות אותם מצהירים.

התובעת תגיש תצהיריה לא יאוחר מיום 30/06/13, עם העתק ישירות לצד שכנגד.

הנתבעים יגישו תצהיריהם לא יאוחר מיום 30/09/13.

בתוך אותם מועדים יגישו הצדדים חוות דעת של מומחים, אם בכוונתם להגיש.

כל אחד מן המצהירים חייב להתייצב לחקירה נגדית על תצהירו ביום שייקבע לשמיעת ראיות, אלא אם כן הצד שכנגד הודיע בכתב, כי הוא מוותר על חקירת אותו מצהיר.

מצהיר שלא יתייצב לחקירה נגדית על תצהירו, יוצא תצהירו מתיק בית המשפט ויוחזר לצד שהגישו.

בפתח הישיבה שתיקבע לשמיעה, יוכל כל אחד מהצדדים להשמיע טענות שיש לו, אם בכלל, כנגד קבילות ראיות שנכללו בתצהירים.

לא הוגש תצהיר עד על ידי בעל דין כאמור בהחלטה זו, לא יורשה להביא את העד לעדות, אלא ברשות בית המשפט, ועל פי בקשה שתוגש במסגרת אותו פרק זמן שנקבע להגשת תצהיריו.

כל צד שלא יגיש תצהיריו במועד, כאמור, ייחשב כמי שלא התייצב לדיון, על כל המשתמע מכך.

צד (למעט התובע) שאין בכוונתו להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, יודיע זאת לבית-המשפט, ולצד שכנגד, תוך פרק הזמן שנקבע להגשת תצהיריו, שאם לא כן יימחק כתב טענותיו על כל המשתמע מכך.

לא הוגשו תצהירי התובע במועד, תימחק תביעתו ללא מתן התראה.

נקבע בזאת להוכחות וסיכומים בעל-פה בתאריך 04/12/13 שעה 10:30.

זימון עדים במהלך חודש 09/13.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז באדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.