זוהי תביעה לפיצוי נזקי גוף, לפי הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

אקדמות מלין

1. התובע יליד 24.9.1959, נפגע ביום 11.9.1999 בתאונת דרכים, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק, עת שנהג ברכב פרטי מ.ר- 1169857, ועל השימוש בו הנפיקה הנתבעת תעודת ביטוח חובה בת- תוקף (להלן- התאונה).

2. התובע הגיש בזמנו לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד הנתבעת לפיצוי נזקי הגוף שנגרמו לו עקב ביום 15.4.2003 במסגרת ת.א. 7708/03 (להלן- התביעה הקודמת). בית המשפט השלום בחיפה מינה את פרופ' מיכאל סודרי כמומחה מטעמו (להלן: "המומחה"), לשם בדיקת התובע וקביעת נכותו עקב התאונה. המומחה קבע בחוות דעתו מיום 23.8.2002 , כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה עקב התאונה. ביום 22.11.2004 נמחקה התביעה הקודמת, ונקבע כי: "כל החומר הרפואי, כולל חוו"ד פרופ' סודרי, כוחם יפה להליך המחודש, אם יוגש. ההוצאות תלקחנה בחשבון בהליך המחודש". התובע הגיש תביעתו מחדש לבית משפט השלום בנצרת ביום 20.7.2008 ,והתביעה נמחקה , שוב ביום 22.3.2010 ,מחמת חוסר מעש, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט הן בהליך זה והן בתביעה הקודמת בסך של 9,000 ₪. ביום 2.8.2010 ,חודשו ההליכים בתביעה דנן.

3. כאמור, התביעה דנן היא לתשלום הפיצויים המגיעים לתובע עקב התאונה על- פי הוראות החוק. הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונה. הפלוגתא היחידה שבין הצדדים והטעונה הכרעה נסובה סביב שאלת תיחום הנזק ושומת הפיצויים.

4. מיד לאחר התאונה, הובהל התובע באמבולנס לבית-חולים העמק בעפולה (להלן: "בית-החולים"). הוא נבדק בחדר המיון ונמצא ,כי הוא סובל משריטה קלה באזור טמפורלי ימני, רגישות בגב תחתון, בירך שמאל ובקרסול שמאל. בדיקה נוירולוגית הייתה תקינה. צילומים של עמוד שדרה מותני , קרסול שמאל, אגן וירך שמאל היו ללא עדות לחבלה. קיבל זריקת טוקסואיד ואופטלגין. הוא שוחרר לביתו עם המלצות למעקב אצל הרופא המטפל.

5. ביום 16.9.1999 שב ופנה התובע לחדר המיון בבית החולים והתלונן על כאבים בגב תחתון המקרינים לרגל שמאל. בדיקתו נמצאה תקינה והוא שוחרר להמשך מעקב רופא מטפל. בהמשך, התלונן על כאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל, המקרינים לרגל שמאל, קיבל טיפול במסגרת קופת- החולים, כולל טיפולי פיזיותרפיה. ביום 16.1.2000 נבדק על ידי ד"ר טנצמן מיכאל אשר ציין כי מצא אצל התובע אישור לורדוזה מותנית, אין עדות לשבר, קיבל טיפול תרופתי ופיזיותרפיה, והפנה את התובע לביצוע CT לעמוד שדרה מותני. בבדיקת CT מיום 26.1.2000 נמצא בלט דיפוזי אחורי במרווח L4 – L5.

כשנתיים לאחר מכן, ביום 19.9.2002 אושפז התובע לאחר שלטענתו כשבוע לפני הופיעו שוב כאבים עזים בגב התחתון עם הקרנה לרגל שמאל. לאחר טיפול שמרני שקיבל חל שיפור קליני עם הפחתה בכאבים ושיפור בתנועתיות. התובע שוחרר לביתו ביום 23.9.2002 עם המלצה למנוחה וחזרה הדרגתית לפעילות.

בבדיקת CT מיום 20.11.2002, נצפה בלט אנולוס דיפוזי במרווח L5 – L4 וכן נצפה בלט דיסק אחורי שמאלי במרווח S1 – L5. בבדיקה מיום 29.9.2003, נרשם כי התובע עובד, אין שינוי במצבו והוא אינו מעוניין בניתוח. ביום 27.12.2008 עבר התובע בדיקת EMG בבית החולים בנצרת. ממצאיה התאימו לפגיעה שורשית L4 – S1 משני הצדדים מודגשת יותר משמאל, וכן עבר בדיקת CT בבית החולים העמק ביום 29.12.2008. ביום 17.2.2009 נבדק התובע על ידי אורתופד אשר המליץ לו על אפידוראל במסגרת מרפאת כאב ובמידה ולא יחול שיפור, יעבור התובע כריתת דיסק במרווח L5- L4 .

6. בחוות דעתו הראשונית מיום 23.8.2002 ,קבע המומחה כי לא נותרה לתובע נכות בעקבות התאונה. ביום 16.6.2011 אישר בית המשפט את הסכמות הצדדים, לפיהן התובע ימציא למומחה את תוצאת בדיקת M.R.I מיום 20.11.2002. המומחה יעיין בתוצאת הבדיקה ויחווה את דעתו לגבי אפשרות של בדיקה חוזרת או חוות-דעת משלימה.

ביום 25.12.2011 הוגשה חוות דעת משלימה מטעם המומחה. בחוות דעתו המשלימה מיום 25.12.2011, מציין המומחה כי לא קיבל את הדיסק של בדיקת ה- MRI מיום 20.11.2002, ובמידה וממצאי בדיקת MRI היו מוצגים בפניו ביום הבדיקה, היה מייחס לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) (התוספת), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").

בחוות דעת משלימה נוספת מיום 5.3.2013 ציין המומחה ,כי התובע עבר בדיקת MRI חדשה ביום 28.10.2012. המומחה חוזר וקובע ,כי בהנחה שהתובע לא היה מעורב בתאונה או אירוע טראומתי נוספים, בין מועד בדיקתו הראשונה מיום 6.6.2002 ועד מועד ביצוע MRI של ע"ש מותני, נכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1) ב לתקנות.

בישיבת הוכחות מיום 10.12.2014, נחקר המומחה על חוות- הדעת בחקירת שתי וערב צולבת, יסודית וממצה עד למאוד. במסגרת חקירתו נחשף המומחה ,לראשונה, לפגיעות התובע בתאונות דרכים שאירעו לו לאחר התאונה.

ביום 16.9.2015 ולאחר עיון בתיעוד רפואי נוסף שהומצא למומחה בנוגע למעורבות התובע בתאונות נוספות, קובע המומחה ,כי לאחר שעיין בתיעוד הרפואי שנשלח אליו לגבי התאונות הנוספות שעבר התובע, יש לייחס לתאונה הנדונה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 7.5% בלבד.

7. כאן המקום לציין, כי התובע סובל מתחלואים רפואיים (נ/9) ופגיעות נוספות עובר לתאונה. ביום 4.10.1996 , התלונן התובע על כאבים בגב והקרנה לשמאל (נ/1), וביום 2.5.1996 התלונן הוא על כאבים בברך שמאל (נ/2).

וכן, לאחר התאונה היה מעורב בארבי תאונות נוספות. הראשונה, תאונת דרכים מיום 22.6.2005 (להלן: "התאונה הראשונה") בה נפגע בקרסול רגל שמאל (נ/5) ; השנייה, תאונת דרכים מיום 10.4.2007 (להלן: "התאונה השנייה") בה נפגע באצבע 4 ביד ימין (נ/6). התובע אף הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לקביעת דרגת נכות עקב התאונות .ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% החל מיום 22.9.2005 עקב התאונה הראשונה ודרגת נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% החל מיום 11.4.2008 עקב התאונה השנייה . התובע הגיש לבית משפט השלום בעפולה תביעה נזיקית לפיצוי נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונות הראשונה והשנייה ,ותביעתו האמורה התקבלה (ת"א 5740-10-11 - נ/4) ; השלישית, תאונה מיום 17.5.2011 (להלן: "התאונה השלישית") בה נפגע בקרסול וכף רגל שמאל (נ/7) ; והרביעית, תאונה מיום 20.11.2011 (להלן: "התאונה הרביעית") בה נפגע בכף הרגל (נ/8).

8. התובע טוען לפיצויים במספר ראשי נזק כדלקמן:

א. כאב וסבל - 21,590 ₪.

ב. הפסד השתכרות לעבר - 247,710 ₪.

ג. הפסד השתכרות לעתיד - 38,646 ₪ .

ד. הפסד פנסיה - 29,874 ₪ .

ה. הוצאות רפואיות ושונות לעבר ולעתיד - 14,200 ₪ .

ו. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 70,000 ₪ .

------------------

422,020 ₪.

( כתב הסיכומים, סעיף 9).

מסכת הראיות

9. שלושה עדים היו לתביעה: התובע , רו"ח פייסל מסאלחה (להלן: "רו"ח) וגב' משאהדה הדאיה, אשתו של התובע (להלן: "הדאיה") . התובע והדאיה, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (ת/1 ו- ת/2, והכל בהתאמה).

10. ד"ר מחאמיד מוחמד- מנהל המרפאה בדבוריה העיד להגנה. וכן, הוגשו מטעם ההגנה 13 מוצגים: נ/1- מסמך מקופ"ח מיום 4.10.96; נ/2- מסמך מקופ"ח מיום 2.5.96; נ/3- מסמך רפואי מיום 2.3.2009; נ/4- כתב תביעה בת"א 5740-10-11 (שלום- עפולה); נ/5- חומר רפואי וחומר מל"ל ביחס לתאונת הדרכים מיום 22.6.2005; נ/6- תיעוד רפואי ומסמכי מל"ל ביחס לתאונה מיום 10.4.2007; נ/7- מסמכים רפואיים ביחס לתאונה מיום 17.5.2011; נ/8- מסמכים רפואיים ביחס לתאונה מיום 20.11.2011; נ/9- מסמכים לגבי תחלואים רפואיים; נ/10- הסכם בעניין שומת מס הכנסה ומע"מ בשנים 1995- 1998; נ/11- הסכם לעניין שומת מס הכנסה לשנים 1999- 2000; נ/12- תצהיר עדות ראשית מטעם התובע בת"א 5740-10-11 (שלום- עפולה); נ/13- הסכם פשרה ופסק הדין בת"א 5740-10-11 (שלום- עפולה).

דיון והכרעה

הנכות הרפואית הצמיתה

11. כמבואר, המומחה קבע לתובע , סוף כל סוף, דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 7.5% בגין התאונה. הנתבעת אינה משלימה עם קביעותיו ומסקנותיו של המומחה והיא תוקפת אותן בשצף קצף. לדידה, לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה. מאידך, דבר התובע במסקנותיו של המומחה לעניין זה.

12. משלי אני אומר , כי לאחר שהפכתי , חזרתי והפכתי ,בחוות הדעת של המומחה ובמכלול החומר הרפואי המונח בפניי, ועל פי התרשמותי הישירה מעדותו של המומחה, נחה דעתי ,כי אין ממש בהשגותיה דנן של הנתבעת ודינן להידחות. המומחה נהנה עד למאוד ממהימנות אישית וממהימנות מקצועית .הוא מומחה לכירורגיה אורתופדית ובעל מוניטין אישי ומקצועי רב ויקר בקהילה המדעית – רפואית בכלל ובקרב עמיתיו המומחים לכירורגיה אורתופדית בפרט. הוא פעל בדל"ת אמות הסמכות שניתנה לו. לא חטא בכללי הצדק הטבעי. התשתית העובדתי שבחוות דעתו הסופית מוכחת היטב. התשתית המקצועית- מדעית שבבסיס חוות הדעת האמורה היא הכרחית ואמת. לא מצאתי שגגה כלשהי בחוות הדעת של המומחה. במכלול נסיבות העניין ולאור תוצאת דימות MRI של עמוד שדרה מותני של התובע מתאריכים 20.11.2002 ו- 28.10.2012 ,יש להעניק לתובע נכות רפואית בשיעור 7.5% בגין התאונה ,כפי שקבע המומחה.

הנכות התפקודית

13. התובע יליד 24.9.1959, נשוי ואב לחמישה ילדים. עובד כעצמאי בתחום ההובלות .הוא הבעלים של משאיות.

14. אכן, נשארה לתובע נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה. ברם, נכותו הרפואית היציבה בשיעור 7.5% אינה משקפת את נכותו התפקודית. כאן המקום לציין, כי עדותו של התובע בכללותה , מראשיתה ועד סופה ולעניינים שבמחלוקת הייתה מוגזמת ,מופרכת, אינה סבירה ואינה מהימנה עליי , וזאת בלשון המעטה. התובע לא העיד אמת , רק האמת וכל האמת הן לעניין מצבו הרפואי הכללי ותחלואיו הרפואיים הרבים , הן לעניין התאונות בהן היה מעורב בחייו, הן לעניין תפקודו הכללי ותפקודיות נכותו בפרט, הן לעניין כושר השתכרותו והשתכרותו בפועל עקב התאונה וכיוצא באלה. הוא לא הציג לבית המשפט מסמכים מהותיים שברשותו לשם הוכחת תביעתו . התובע לא נהפך לשבר כלי עקב התאונה . לאחר התאונה, הוא שב לעיסוקו הקודם בהיקף מלא וללא חסרון כיס. ההפך הוא הנכון. הכנסותיו רק עלו, הוא עבד יותר והכניס יותר כסף לעסק.

15. לתובע בעיות רפואיות שאינן קשורות לתאונה. מעיון בתיעוד הרפואי שבפניי (נ/9) עולה, כי התובע החל לסבול מספר שנים לאחר התאונה מבעיות רפואיות רבות המשליכות על כושר עבודתו, כגון מחלת לב בגינה עבר צנתורים, סכרת, כולסטרול ובעיות בריאותיות נוספות. וכן, התובע עבר כאמור תאונות דרכים נוספות בגינם נקבעה לו נכות צמיתה ועבורן קיבל פיצויים. בגין התאונות בשנים 2005- 2007 הגיש התובע כתב תביעה בבית משפט השלום בעפולה (נ/4). מעיון בתצהיר עדות ראשית שהגיש התובע במסגרת תביעתו בת.א. 5740-10-11 (שלום- עפולה) ביחס לתאונות הדרכים מיום 2005 ו- 2007 (נ/12), טען התובע כי מאז התאונות הללו, הוא מתקשה בתפקוד בכלל ובתפקוד בעבודה בפרט, וכי מאז התאונה השנייה (משנת 2007) הוא סובל מפגיעה תפקודית. עוד הצהיר התובע, כי עד לתאונה השנייה (משנת 2007) עבד כנהג משאית עצמאי, הרוויח 10,000 ₪ לחודש בממוצע, ורק מאז התאונה השנייה, חלה ירידה בהכנסותיו.

16. כאמור, התובע לא העיד את האמת, כל האמת ורק האמת לעניין תפקודיות נכותו וכושר השתכרותו בפועל עקב התאונה. הוא לא סייע לבית המשפט בחשיפת האמת ועשיית צדק. הוא נמנע, במתכוון, מלהגיש לבית המשפט ראיות מהותיות שברשותו לשם חשיפת האמת ועשיית הצדק.

17. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, דרגת נכותו היציבה, חזרתו לעבודה בהיקף מלא לאחר התאונה וללא חיסרון כיס, מצב העבודה בשוק ועוד נסיבות כהנה וכהנה, מסקנתי היא, כי נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מן התאונה הנדונה, הינה פחותה עד למאוד מהנכות הרפואית הצמיתה.

הפיצויים

נזק לא ממוני

18. כמבואר, התובע אושפז למשך חמישה ימים בבית החולים ונגרמה לו נכות רפואית יציבה בשיעור 7.5% עקב התאונה. על- כן, נזקו, בראש נזק זה, יחושב בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו- 1976. הפיצוי בשל הנזק הלא ממוני והמגיע לתובע, לאחר שיערוך כדין להיום, הינו בסך של 21,488 ₪.

הפסד השתכרות לעבר ולעתיד

כללי

19. לפי הסכם בעניין שומת מס הכנסה (נ/11) שכרו החודשי הממוצע של התובע עובר לתאונה (בשנת 1999) עמד על סך של 3,715 ₪.

20. התובע נמנע ,במתכוון, להציג לפני בית המשפט את מלוא הנתונים הרלוונטיים כושר השתכרות והשתכרות בפועל לפני ואחרי התאונה. התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית (ת/1) מסמכים חלקיים בלבד ולא צירף שומות מלאות שהוגשו למס הכנסה לפני ולאחר התאונה, תלושי שכר ו/או טפסי 106 לשנים שקדמו לתאונה ולאחריה, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. אין להכביר מילים, כי מדובר במסמכים מהותיים הנמצאים ברשותו של התובע והיכולים היו לתרום עד למאוד לגילוי האמת ועשיית צדק.

21. כתוצאה מהתאונה, נעדר התובע מעבודתו מיום התאונה 11.9.1999 עד ליום 24.11.1999, מיום 13.9.2002 עד ליום 5.10.2002 ומיום 21.10.2002 עד ליום 10.11.2002.

כאן המקום לציין, כי אישורי המחלה שניתנו לתובע על ידי הרופא המטפל (נספח ט"ו ל- ת/ 1) אינם בתוקף עבור מוסדות משפטיים צבאיים ומשרד הביטחון.

22. בעדותו, בכתב ובעל- פה, העיד התובע לענייננו, כי:

"ש: ... ב- 7 השנים בין 2001 ל- 2008 הכנסת בהכנסות בממוצע יותר ממה שהכנסת לפני התאונה. ההכנסות שלך עלו ולא ירדו. זה נכון.

ת: נכון

ש: כלומר אתה עבדת יותר, נכון

ת: נכון

ש: והכנסת יותר כסף לעסק, נכון

ת: נכון

ש: היום אתה עובד

ת: לא עובד. עובד אם יוצא לי משהו מזדמן ואני מרגיש שאני טוב. לפעמים אני מנקה בכפר, לוקח את הילדים שלי, עוזרים לי

ש: אתה מחזיק עדיין משאיות

ת: המשאיות הלכו, כולם נהיה להם חלודה. לא מכרתי אותם. הן עומדות על- יד הבית, הן ללא טסט.

...

ש: במה אתה עובד פה ושם

ת: במועצה, ניקיון בכפר, לוקח את הילדים, הבן שלי בן 15 יש לו טרקטור

....

ש: הגשת תביעה למל"ל לנכות כללית

ת: לא

ש: אז אתה עדיין חי ממה שאתה מרוויח בעבודה ואין לך הכנסה נוספת

ת: אין לי כלום

ש: ממה שאתה עובד, אתה חי

ת: פעם בשנה אולי אני עובד. אמא של אשתי עוזרת. אחותי בת 50 עוזרת

ש: למה אתה לא מגיש תביעה לנכות כללית

ת: עד שאגמור את התביעה פה ואני אגיש תביעה לנכות כללית. הלכתי לשם

ש: הלכת למל"ל להגיש תביעה לנכות כללית

ת: לא

...

ש: אחרי התאונה שלנו חזרת לעבוד על המשאית. מקריא לך ממסמך רפואי "לדבריו נבדק על- ידי ד"ר ריינר לפני 10 ימים. המליץ על חזרה לעבודה".

ת: חזרתי לעבוד".

(עמ' 30, ש' 33-16; עמ' 31, ש' 4- 13; עמ' 32, ש' 5- 7).

וכן, אשתו הדאיה בעדותה, בכתב ובעל- פה, העידה לעניינו, כי:

"ש: היום התובע עדיין עובד לפעמים על המשאית

ת: כיום לא. לפני כן היה יוצא מדי פעם לעבוד. אחרי התאונה היה יוצא לעבוד לפעמים כדי להתפרנס ולפרנס את המשפחה. לפני 5 שנים הוא הפסיק לעבוד כליל

ש: עד 2011 הוא עבד כרגיל

ת: לא. לא עבד.

ש: מתי הוא הפסיק לעבוד

ת: אחרי התאונה הוא עבד קצת. לפני 5 שנים הוא הפסיק לעבוד לחלוטין

ש: בעלך אמר שאחרי התאונה הוא חזר לעבוד כרגיל, אחרי התאונה של 99 והשתכר יותר. מה את אומרת

ת: אין תשובה

ש: אני אומר לך שהירידה בעבודה, אם הייתה, היא אחרי התאונות של 2005 ו- 2007 או 2011. נכון

ת: אני רועדת עכשיו"

(עמ' 36, ש' 28- 33; עמ' 37, ש' 7-1).

23. עדותו של התובע לעניין כושר והפסד השתכרותו בגין התאונה, עם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה ואינה מהימנה עליי. מכאן , אעבור לחישוב הפיצויים.

הפסד השתכרות לעבר

24. כאמור, שכרו החודשי של התובע בשנת 1999 היה סך של 3,715 ₪. לאחר שערוך להיום מגיע סכום זה לסך של 4,936 ₪.סכום זה פטור ממס הכנסה.

לתקופת היעדרותו של התובע מעבודתו בגין התאונה, החישוב הוא כדלקמן:

4,936 x 100% x 2.5 חודשים= 12,340 ₪.

ובתוספת ריבית כחוק, מאמצע התקופה ועד היום, מגיע סכום זה לסך של 13,193 ₪.

כמבואר, מתקופה זו ועד לאשפוזו של התובע ביום 19.9.2002 , לא רק שלא הוכח חיסרון כיס עקב התאונה ,אלא שוכח כדין ,כי הכנסתו של התובע אף גדלה.

בתקופה החל מיום 19.9.2002 ועד ליום 23.9.2002 אושפז התובע לצורך ניתוח, שלאחריו נעדר מעבודתו בגין התאונה למשך 10 ימים נוספים (נספח ה' ל- ת/1), ובסה"כ 15 ימים. הפיצוי המגיע לתובע לתקופה דנן הוא:

4,936 x 100% x 15 יום = 2,468 ₪.

30 יום

ובתוספת ריבית כחוק, מאמצע התקופה ועד היום, מגיע סכום זה לסך של

2,580 ₪.

ויודגש: החל מיום 24.9.2002 ועד היום, התובע לא הוכיח כדין חיסרון כיס עקב התאונה.

הנה- כי כן, הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרות לעבר עקב התאונה הוא כדלקמן:

13,193 ₪ + 2580 ₪ = 15,773 ₪.

הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות לעתיד

25. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ,אין אפשרות לערוך חשבון אקטוארי בראש

נזק זה, משום שלא ניתן לקבוע במדויק את הפסד השתכרותו של התובע במומו

עקב התאונה. הנכות הרפואית אינה שקולה לנכות התפקודית . התובע שב

לעיסוקו הקודם בהיקף מלא וללא חיסרון כיס עקב התאונה. ההפך הוא הנכות

. הכנסתו מעיסוקו אף גדלה. על כן, יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי בראש נזק

זה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ועל דרך האומדנה , אני פוסק לתובע

,בראש נזק זה , סך של 15,000 ₪ , נכון להיום.

הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' לעבר

26. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, בראש נזק זה ועל דרך האומדן הכללי, סך של 4,500 ₪ נכון להיום.

שאר פירטי הנזק

27. התובע לא הוכיח, בראיה טובה, את שאר ראשי הנזק הנתבעים. על כן, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו בראשי נזק אלה.

ניכוי תשלום תכוף

28. ביום 4.6.2000 שילמה הנתבעת לתובע תשלום תכוף בסכום כולל בסך של 5,000 ₪. לאחר שערוך כדין להיום, מגיע סכום זה לסך של 6,570 ₪. על- פי הדין, יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים.

סכום הפיצויים הכולל

29. הנה- כי- כן, הפיצויים המגיעים לתובע, נכון להיום, הם כל אלה:

א. נזק לא ממוני - 21,488 ₪.

ב. הפסד השתכרות לעבר - 15,773 ₪.

ג. הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות לעתיד - 15,000 ₪.

ד. הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' לעבר - 4,500 ₪.

--------------

סה"כ - 56,761 ₪.

ה. בניכוי תשלום תכוף - 6,570 ₪. -

יתרה לתשלום - 50,191 ₪.

התוצאה

30. התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:

א. סך של 50,191 ₪ ;

ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק בסכום כולל בסך של 8,400 ₪.

ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא כוחו, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ו, 24 יולי 2016, בהעדר הצדדים.