1. בפני בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום רפואת העיניים.

התובעת נפגעה בשתי תאונות דרכים: ביום 10/11/05 וביום 6/5/07.

התובעת טענה, כי כתוצאה מהתאונה הראשונה נגרמה לה פגיעה של היפרדות רשתית בעין ימין. ביה"מ מינה כמומחה רפואי מטעמו בתחום העיניים את ד"ר היימס (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי אין כל ממצא רפואי/אנטומי/פיסיולוגי שיכול לקשור בין חבלה בלתי ישירה (כלומר חבלה שאינה לעין עצמה) לבין הופעת היפרדות רשתית. המומחה הפנה לנייר עמדה מיום 24/4/02 שהוצא ע"י איגוד רופאי העיניים בישראל, אשר הופנה למוסד לביטוח לאומי ואשר שלל קשר אפשרי בין חבלה לראש או לגוף או לזעזוע לגוף ללא חבלה ישירה לגלגל העין, לבין התפתחות היפרדות רשתית.

יחד עם זאת, קבע המומחה כי אם נכון הדבר שהתובעת שמה לב לראשונה לנקודה השחורה לפני העין הימנית עוד בהיותה בחדר מיון, יהיה נכון לקבל שמדובר במקרה יוצא דופן של הופעת או החמרת היפרדות רשתית בעקבות חבלת הראש.

בכל מקרה, קבע המומחה כי בהעדר מסמכים רפואיים בקשר למצב העיניים לפני התאונה, לא ניתן לקבוע האם הייתה הרעה בכושר הראיה וכי קיימת סבירות נמוכה שהייתה הרעה משמעותית בכושר הראיה עקב התאונה.

בתאריך 24/5/12 נחקר המומחה על חוות דעתו.

2. לטענת התובעת, חוות דעת המומחה נבעה מדעה קדומה והתעלמה מהספרות והכללים המקובלים לבחינת קשר סיבתי בין חבלת ראש לקרע ברשתית. התובעת הפנתה למאמרים, כתבי עת, ספרות רפואית המכירים לכאורה, בקשר סיבתי במקרה כגון דא בין הפגיעה לתופעה של היפרדות רשתית.

התובעת הפנתה לחקירת המומחה בה הודה, לטענתה, כי שגה ונוכח תלונות התובעת, מיד לאחר התאונה, אכן יש לקשור את ההיפרדות של הרשתית לחבלה בתאונה.

התובעת טענה עוד, כי המומחה התייחס בבדיקתו ובחוות דעתו רק לחדות הראיה תוך שהוא מתעלם מתלונות התובעת לעניין הצטמצמות שדה הראיה שלה. בנוסף הפנתה התובעת לכך שהמומחה התבסס בקביעתו לגבי מצב הראיה בעין עובר לתאונה, על בדיקה של רופאה (ד"ר גרינשפון), אשר, לטענת התובעת, מבדיקה שערכה, אין המדובר ברופאת עיניים מומחית.

3. הנתבעים התנגדו לבקשה. לטענת הנתבעים, חוות דעתו של המומחה מבוססת ומנומקת. הנתבעים טענו כי על מנת שביה"מ ייעתר לבקשה למינוי מומחה נוסף, עליו להשתכנע כי המדובר במקרה חריג, בו פעל המומחה בחוסר תום לב, או שגה בקביעתו ולא כך הוא במקרה דנן.

הנתבעים טענו, כי המומחה הבהיר את חוות דעתו ועמד עליה בחקירתו הנגדית. הנתבעים הוסיפו כי התובעת ניסתה להטעות את המומחה ביחס לתלונת התובעת לאחר התאונה, עת הפנתה למסמך רפואי המתייחס לעין שמאל ולא לעין ימין - נשוא הפגיעה הנטענת. כן הפנו הנתבעים לכך שעפ"י חוות דעת המומחה, ממילא וגם אם הפגיעה ארעה בגין התאונה, הרי גם עובר לתאונה סבלה התובעת מנכות בשיעור זהה לליקוי בעין כיום.

דיון

4. לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, לאחר שמיעת עדות המומחה ועיון בטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי במקרה דנן מן הראוי שימונה מומחה נוסף מטעם ביה"מ.

ההלכה הינה, כי במקרים בהם תחושתו של השופט היושב לדין ביחס לחוות הדעת אינה נוחה והוא אינו יכול להכריע על בסיסה בלבד, או כאשר מתעורר בליבו של השופט ספק ביחס לביסוס חוות הדעת, יטה ביה"מ למנות מומחה נוסף. אמנם לא מצאתי פגם באמינות המומחה אלא רק ספק במסקנתו המקצועית. אולם, לפיכך, אינני קובעת כי יש לפסול את חוות דעתו של המומחה, אלא רק למנות מומחה נוסף, על מנת להסיר את הספקות שהתעוררו, כפי שיפורט להלן.

ראה בענין זה דברי ביה"מ ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י נו (4) 673 – "מינוי מומחה נוסף, לעומת זאת יכול שייעשה, כאמור, גם בכל אותם מקרים בהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו. כשתתקבל חוות דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות דעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהיה להכריע בעת כתיבת פסק הדין. בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן".

אמנם ההלכה הינה, כי אין המדובר במינוי שבשגרה ורק במקרים חריגים ומיוחדים בהם מתעורר ספק כאמור, ימונה מומחה נוסף. כמו כן,יש לנהוג בהפעלת סמכות זו בזהירות יתירה, שכן ככל שקיימות שתי חוות דעת של מומחים מטעם ביה"מ, עלול להיווצר מצב בו יצטרך ביה"מ להכריע בין שתי חוות דעת סותרות. יחד עם זאת כאמור, כאשר מתעורר ספק בליבו של ביה"מ וכאשר עולה חשש כי התבססות על חוות דעתו של המומחה אשר הותירה ספקות, יכול ותקפח מי מהצדדים, קיימת הצדקה למינוי מומחה נוסף. ראה: ע"א (ירושלים) 4133/97 – רמי מויאל נ' סהר ואח'.

"הפרקטיקה של מינוי מומחה נוסף, במקרים חריגים ומיוחדים, כאשר מתעורר ספק לגבי המסקנה הרפואית המתבקשת בנסיבות הענין, קנתה לה שבת ובתי המשפט נוהגים לעשות כן מעת לעת, אף אם במשורה כמתחייב מנסיבות הנושא.

ככלות הכל, דעה שנייה ונוספת (SECOND OPINION) אינה דבר נדיר בעולם הרפואה וגם בתי המשפט זכאים, מעת לעת, לקבל הערכה נוספת כל אימת שמתעורר ספק בנוגע למצבו של תובע פלוני. ברי, כי אין בכך כדי להביע חוסר אמון במומחה הנוכחי או להעיד על פגיעה במיומנותו. כל שמתבקשת היא אך דעה נוספת, לסלק כאמור את הספקות ואי הבהירויות".

5. במקרה דנן, סבורתני, כי הן מחוות הדעת כשלעצמה והן מחקירתו של המומחה, עולות ספקות באשר למסקנתו. ראשית יצוין, כי למרות שהמומחה קבע בחוות הדעת כי הוא מסכים עם כל מילה הקבועה בנייר העמדה כי אין קשר אפשרי בין חבלה לראש או לגוף... ללא חבלה ישירה לגלגל העין לבין התפתחות היפרדות רשתית, הרי מאידך קבע בפועל אפשרות כזו כשקבע כי בנסיבות מסוימות (הופעת נקודה שחורה בעין מיד לאחר התאונה), המדובר באפשרות (אם כי יוצאת דופן) של היפרדות רשתית עקב חבלת ראש.

אם המסקנה היא כי אין אפשרות לקשר סיבתי, הכיצד הותיר המומחה פתח לאפשרות ומדוע לא הבהיר, מדוע במקרה דנן אין המדובר באותה אפשרות חריגה.

אמנם מסמך רפואי ת/2 שהוצג למומחה, התייחס לנקודה שחורה בעין שמאל ולא בעין ימין. יחד עם זאת, ממסמך רפואי ת/1, עולה כי "התובעת התלוננה על שחור בעיניים". המומחה השיב בחקירתו, כי תלונה על "שחור בעיניים", היא תלונתו של "מי שמתעלף ולא מרגיש טוב" (עמ' 13, שורה 1). אולם, עדיין: העובדה שהתובעת התלוננה על שחור בעיניים מיד בסמוך לתאונה, העובדה שהיפרדות הרשתית ארעה מיד בסמוך לתאונה, העובדה שקיימת גם ספרות רפואית (מאמרים וכתבי העת שהוצגו למומחה) על פיה ישנם מצבים של חבלת ראש, או בטן, אשר עלולים לגרום להיפרדות רשתית – כל אלה, בצירוף האפשרות שהותיר המומחה עצמו בחוות דעתו, כי יתכן ומדובר במקרה חריג בו קיים קשר סיבתי כאמור, הותירו ספק ממשי בליבי במסקנת המומחה בדבר העדר קשר סיבתי.

כאמור, בצד נייר העמדה עליו הסתמך המומחה (אך כאמור לא הסתמך לחלוטין – שכן השאיר פתח לכך שמדובר במקרה חריג), הוצגה למומחה גם גישה רפואית אחרת התומכת בטענת התובעת לקשר סיבתי בין החבלה, לממצא של היפרדות הרשתית. בד"כ אין די בקיומן של כמה גישות רפואיות כדי להביא למינוי מומחה נוסף, שהרי אין זה נדיר כי בכל סוגיה רפואית יהיו דיעות שונות. בדיוק בשל כך ממונה מומחה רפואי אשר בד"כ יטה ביה"מ לסמוך על מקצועיותו והעדפתו בין הדיעות השונות האפשריות. יחד עם זאת, כאמור, במקרה דנן, גם המומחה הותיר בחוות דעתו (ואף בחקירתו), פתח לכך שכן קיים במקרה דנן קשר סיבתי בין הממצא לתאונה וזאת למרות תמיכתו בדיעה כי לא קיימת אפשרות לקשר סיבתי.

לאור האמור, שוכנעתי כי המדובר במקרה המצדיק קבלת חוות דעת נוספת וראה גם ת"א (נצרת) 304/74 משיח נ' מדינת ישראל:

"כך הוא, למשל, כשקיימות גישות רפואיות שונות ומתברר שהמומחה הרפואי שמונה מתבסס על אחת מהן בלבד, מבלי שביהמ"ש משתכנע שאותה גישה של המומחה הרפואי משקפת את דעתם של מרבית מומחי הרפואה באותו שטח רפואי. מטבע הדברים, אין ביהמ"ש מצוי בשטח הרפואה ובגישות ובהשקפות השונות שבו. כשקיימות גישות שונות בנושא הרפואי הנידון בפניו, אין ביהמ"ש יודע בד"כ מראש את השקפתו של אותו מומחה המתמנה על ידו, ואף לא את העובדה בדבר קיום השקפות וגישות שונות בנושא. כך עלול לקרות, שיד המקרה שבמינוי רופא פלוני תהא מכרעת לגבי תביעתו של התובע".

6. אם לא די בספק שהתעורר בליבי לגבי שאלת הקשר הסיבתי בין תאונה לממצא של היפרדות הרשתית, מצאתי כי גם לגבי מצבה הרפואי של התובעת עובר לתאונה, עוררה קביעת המומחה תמיהות: אין ספק כי עין ימין הייתה עין חלשה עוד עובר לתאונה. אולם, מחד קבע המומחה: "היות ולא מצאתי תיעוד רפואי מתאים, לא ניתן לדעת מה היתה חומרת הליקויי" (הדגשה שלי – ר.א). מאידך קבע, כי: "בהתחשב בנאמר בסעיף 1, סביר להניח שהראיה הייתה ירודה מאוד, אפילו מוגבלת ל-1/60". בסעיף 1 אליו הפנה המומחה בהערה זו נקבע, כי בעין ראיה לקויה עקב דלקת במרכז הרשתית התואמת מצב של ניוון מקוצר ראיה גבוה ואינה תואמת מצב שנוצר לאחר תיקון היפרדות רשתית, כפי הניתוח שעברה התובעת. יחד עם זאת, גם במקרה דנן, המומחה אינו נחרץ בדעתו ומותיר גם בסוגיה זו פתח לאפשרות אחרת שכן הוא קובע : "במידה וזה היה המצב, לא חל שינוי כדוגמת הנכות בעקבות התאונה". אולם, האם לביה"מ הכלים המקצועיים לקבוע, האם אכן זה היה המצב?!!!

7. זאת ועוד, גם בסיפא לחוות הדעת, שב המומחה וקובע "בהעדר מסמכים רפואיים בקשר למצב העיניים לפני התאונה, לא ניתן לקבוע האם הייתה הרעה בכושר הראיה".

ושוב נשאלת השאלה, אם מחד אין מסמכים רפואיים ולא ניתן לקבוע ממצא ואם המומחה לא החלטי ומותיר אפשרות שלא כך היה המצב (שכן קובע "במידה וזה היה המצב..."), אז מדוע, מסקנתו הינה כי מצב הראיה של התובעת בעין ימין לאחר התאונה זהה למצבה לפני התאונה.

בתשובתו לשאלות הבהרה ובחקירתו, הפנה המומחה לבדיקה שנערכה לתובעת בשנת 1990 ע"י ד"ר גרינשפון ועל פיה קיימת מוגבלות בעין ימין לספירת אצבעות ממרחק מטר אחד עקב עין עצלה. אינני סבורה כי הונחה תשתית עובדתית מספקת דיה כדי להטיל ספק במקצועיותה של ד"ר גרינשפון. יחד עם זאת, בין תוצאות הבדיקה אשר הצביעה על עין עצלה ומוגבלת לבין מסקנת המומחה בחוות דעתו, קיים הבדל ואף המומחה אישר בחקירתו כי עין חלשה היא לא עין עיוורת (עמ' 18 שורות 11-12).

בנוסף, ככל שהמצב עובר לתאונה היה כה חמור כפי המתואר ע"י המומחה ביחס למצב הראיה בעין ימין כיום, לא ברור לי הכיצד מלבד בדיקה זו, לא קיים תיעוד רפואי נוסף מהעבר המצביע על תלונות התובעת בגין העדר הראיה בעין ימין.

9. לאור כל האמור, מאחר שלאחר בחינה הגעתי למסקנה כי בשלב זה, אין ביכולתי לאמץ, ללא ספקות, את קביעת המומחה, אני סבורה כי מן הראוי שמצבה הרפואי של התובעת ייבחן ע"י מומחה רפואי נוסף בתחום העיניים. חוות דעת מומחה נוסף תאפשר בחינה נוספת של העמדה הרפואית המקובלת לגבי קשר סיבתי אפשרי בין היפרדות רשתית לחבלה בלתי ישירה בעין וכן תאפשר בחינה של התייחסות מקצועית נוספת למצב הראיה של התובעת בעין ימין גם אלמלא התאונה (למקרה דומה של במינוי מומחה רפואי נוסף לצורך בחינת קשר סיבתי בין היפרדות רשתית לחבלה בלתי ישירה, ראה בש"א (פ"ת) 4121/04 אליהו חברה לביטוח בעמ' נ' זלצר).

10. לפיכך, אני מורה על מינויו של פר' מילר מביה"ח רמב"ם (04-8542668) , כמומחה רפואי נוסף בתחום העיניים. המומחה יבדוק את התובעת וייתן חוות דעתו לעניין מצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה. במיוחד יתייחס המומחה בחוות דעתו לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה להיפרדות הרשתית ולניתוח שנאלצה התובעת לעבור בסמוך לתאונה.

בנסיבות העניין ומאחר שמדובר במומחה שני בתחום העיניים, יישאו הצדדים בשלב זה, בחלקים שווים בשכ"ט המומחה.

ב"כ הצדדים ימציאו למומחה, תוך 20 יום, את התיעוד הרפואי הנדרש למעט חוות דעתו של ד"ר היימס.

נקבע לקדם משפט נוסף ליום 21.11.12 בשעה 9:30.

הדיון יתקיים בביה"מ שלום בצפת.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ב, 30 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: יפה ברמי