1. התובע הוא קבלן לעבודות בניין, אשר ביצע עבור הנתבעת 1, חברה העוסקת בעבודות תשתית, קונסטרוקציה ואלקטרוניקה, עבודות שונות במספר פרויקטים (להלן: "החברה"). על פי הנטען בכתב התביעה המקורי, הנתבעת מס' 1 לא שילמה לתובע את מלוא התמורה עבור ביצוע העבודות שהזמינה, ונותרה חייבת לו סכום של 100,000 ₪ כולל מע"מ. כתב התביעה הוגש אף נגד אמנון פלד שהיה המנהל של הנתבעת מס' 1 ובעל המניות בה. לגבי אמנון פלד נטען, כי הוא הזמין את ביצוע העבודות מהתובע בשם הנתבעת 1, ביודעין שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לשלם את התמורה. לטענת התובע, אילו ידע על מצבה של החברה, הוא לא היה מתקשר עמה בעסקה. על כן, טען התובע להרמת מסך ההתאגדות של החברה בטענה שהנתבע מס' 2 פעל בחוסר תום לב, בטענה שהחברה הייתה בבעלות יחיד ובטענה שאמנון פלד היה "הרוח החיה" בהתקשרות בין הצדדים.
2. בכתב ההגנה שהוגש מטעם החברה נטען, כי אמנון פלד נפטר ולפיכך לא ניתן להגיש תביעה נגדו ולא ניתן להמשיך בהליכים נגדו. באשר לחוב הנטען כפרה החברה בטענות התובע וטענה, כי הוא לא צירף הזמנות עבודה, לא צירף הסכם חתום, לא צירף כרטסת או כל מסמך אחר הקשור אליה ושממנו עולה, כי הזמינה את ביצוע העבודות הנטענות בכתב התביעה. החברה אף הצביעה על הפער בין סכום התביעה שעמד על סך 100,000 ₪ לבין החשבון שצורף לכתב התביעה ושעמד על סך 126,752 ₪.
3. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 12/12/10 חזר ב"כ הנתבעים על טענתו, כי אמנון פלד נפטר וציין, כי היורשת היחידה שלו היא אשתו – צפורה פלד. התובע טען, כי על אף שבכתב התביעה נטען, כי הנתבעים חייבים לו סכום של 100,000 ₪ בהתאם לחשבונית מס מס' 033, חשבונית כאמור אינה קיימת והנטען בכתב התביעה שגוי. לטענתו, התביעה שלו מבוססת על חשבון עסקה מס' 001, על סך 126,752 ₪, שהעתק ממנו צורף לכתב התביעה.

נוכח הדברים שנאמרו ונטענו ע"י שני הצדדים כמתואר לעיל, הוריתי לתובע לתקן את כתב התביעה ולצרף את יורשי המנוח אמנון פלד כנתבעים בתיק וכן לתקן את כתב התביעה באופן שישקף את טענות התובע לעניין החשבונית 033 שהוזכרה בכתב התביעה וחשבון העסקה עליו מתבססת התביעה.

1. ביום 8/2/11 הוגש כתב תביעה מתוקן בו נתבעה החברה, צפורה פלד, אשתו של המנוח אמנון פלד ועידו פלד, בנו של המנוח. בכתב התביעה העלה התובע טענות חדשות נגד צפורה ועידו פלד אישית ולא רק כיורשיו של המנוח אמנון פלד. זאת, על אף שההחלטה המתירה תיקון כתב התביעה לא התירה תיקון כתב התביעה כפי שנעשה בפועל. על כן, בישיבת קדם המשפט שהתנהלה ביום 17/5/11 ביקש ב"כ הנתבעים למחוק כל אותם חלקים בכתב התביעה המתוקן שהוכנסו אליו מבלי שניתנה רשות בית המשפט לכך.

בהחלטה מיום 17/5/11 דחיתי את בקשת הנתבעים למחיקת החלקים בכתב התביעה שלגביהם לא ניתנה רשות בית המשפט כאמור, וקבעתי, כי "אכן הוכנסו תיקונים (לכתב התביעה המתוקן – ע.ט.) שבית המשפט לא התיר, אך מהות התיקונים כפי שעולה מכתב התביעה המתוקן תאפשר לבית המשפט לדון בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ולכן אני מתיר תיקון כתב התביעה בדיעבד".

משהותר התיקון כאמור, אין עוד מקום לטענות הנתבעים בסיכומיהם שכביכול תיקון כתב התביעה נעשה שלא כדין וכי הטענות שהועלו בכתב התביעה המתוקן ושלא ניתנה לגביהן רשות בית המשפט מראש, מהוות שינוי או הרחבת חזית. משהותר התיקון, גם אם הדבר נעשה בדיעבד, אין עוד מקום לטענת הרחבת או שינוי חזית.

1. נוכח המחלוקות כמתואר לעיל, שלבי הדיון בתובענה יהיו כדלקמן: האם הנתבעת מס' 1 נותרה חייבת לתובע סכום כלשהו בגין ביצוע עבודות בניה ושיפוצים כנטען על ידו? אם התשובה לשאלה תהיה חיובית, יש להמשיך ולדון בשאלה, האם התובע הוכיח עילה אשר מצדיקה הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים, או מי מהם, בחובה של החברה? ככל שייקבע כי המנוח חב בחובה של החברה, יש להמשיך ולדון בשאלה, האם יורשתו של המנוח, גב' צפורה פלד, חבה בחובו של המנוח.

חוב החברה לתובע

1. כאמור, התובע טען כי בשנת 2005, או בסמוך לכך, פנו אליו הנתבעים והזמינו ממנו ביצוע עבודות בניה שונות. לטענתו, לאחר שסוכמו תנאי ההתקשרות בין הצדדים, לרבות מהות העבודות ועלותן, חתם המנוח על שלוש הזמנות עבודה בהן סוכם, כי התובע יבצע עבור החברה עבודות בראש פינה, בקיבוץ דפנה ובקיבוץ לוחמי הגטאות (מדובר בהזמנת עבודה מס' 007 מתאריך 30/1/04 המתייחסת לביצוע עבודות בקיבוץ לוחמי הגטאות, הזמנה מס' 011 מתאריך 1/4/05 המתייחסת לביצוע עבודות בראש פונה והזמנה מס' 012 מתאריך 1/4/05 המתייחסת לביצוע עבודות בקיבוץ דפנה).

לדבריו, הוא ביצע את כל העבודות שהוזמנו ע"י הנתבעים במיומנות רבה, בצורה מקצועית ולשביעות רצונם של הנתבעים. לאחר סיום העבודות, כך נטען, ערך התובע חשבון עסקה המפרט את העבודות שבוצעו ואת עלותן שהסתכמה, לטענתו, בסכום של 108,800 ₪ בתוספת מע"מ ובסה"כ – 126,752 ₪. חשבון זה לא שולם עד היום על אף שהתובע ביצע את העבודות במלואן ועל אף פניותיו הרבות לנתבעים לפרוע את החוב.

1. לתמיכה בטענותיו אלה הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו ומטעם שלושה עדים נוספים, וכן חוות דעת הנדסית של המהנדס ג'מאמעה ראמי, המפרטת את העבודות שביצע התובע ואת עלותן.

בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על טענותיו כמתואר לעיל וצירף חשבון עסקה שערך, לטענתו, מיד לאחר סיום העבודות ושמפרט את העבודות שבוצעו ושלא שולמה תמורתן.

שלשת העדים האחרים הם באסם ורידאן סברה – חבריו הטובים של התובע וג'אודת יחיא סלאמה, אחד העובדים של התובע, שעבד אצלו באתרים שונים ברחבי הארץ, לרבות באתרים נשוא התביעה. באסם ורידאן סברה טענו בתצהירים מטעמם, כי הם התלוו לתובע, כל אחד בהזדמנות אחרת, עת ביקר את המנוח באלמגור ודרש ממנו את הכסף. לטענתם, במהלך ביקורים אלה הודה המנוח בפניהם כי הוא חייב לתובע סכום של 130,000 ₪, והתחייב לשלם את הסכום בהקדם.

בתצהירו טען ג'אודת, כי הוא מכיר את המנוח אמנון פלד, שכן הוא עבד אצל התובע באתרים בהם עבד המנוח. לטענתו, הוא יודע "מידיעה אישית כי המנוח אמנון פלד והיורשים לא שילמו לאסעד בטחיש את חובו של המנוח לאסעד בטחיש בסך 130,000 ₪".

1. בחוות דעתו העריך המהנדס ג'מאמעה את העבודות שבוצעו בקיבוץ דפנה בסך 79,817 ₪, את העבודות בנאות גולן בסך 18,753 ₪, את העבודות באלמגור בסך 8,215 ₪, את העבודות בראש פינה בסך 1,715 ₪ ואת העבודות בלוחמי הגטאות (שלב 1 ושלב 2) בסך 71,718 ₪ ובסה"כ הגיע המומחה להערכה של 180,218 ₪, לא כולל מע"מ. מאחר שהתובע הינו קבלן משנה, ניכה המהנדס ג'מאמעה 15% בגין רווח קלבני והעמיד את שווי ביצוע העבודות על סך 153,182 ₪ לא כולל מע"מ.
2. אין בידי לקבל את טענות התובע בעניין זה. כפי שיפורט להלן, התגלו סתירות מהותיות בגרסאות התובע ועדיו, עדותו של התובע לא הייתה עקבית ולא הייתה מהימנה ולפיכך לא ניתן לבסס על פיה ממצאים שבעובדה באשר לעצם ביצוע העבודות, היקפן והזיקה שלהן לחברה. יתרה מכך, הנתבעים הוכיחו, כי לגבי חלק מהעבודות שהתובע תובע בגינן שולמה התמורה במלואה, גם על פי גרסתו של התובע עצמו, עובדה אשר מעוררת ספק כבד באשר לאמינות גרסתו של התובע גם בקשר לעבודות האחרות להן הוא טוען.
3. כאמור, בכתב התביעה טען התובע, כי הוא ביצע את העבודות בהתאם לשלוש הזמנות חתומות בידי המנוח אמנון פלד. אחת ההזמנות (הזמנה מס' 007) מתייחסת ל"עבודות בטון ברכת קיבוץ לוחמי הגטאות", בעלות של 60,000 ₪. משום מה בחשבון עסקה שערך התובע, בשלב מאוחר יותר, הוא תבע סכום של 22,000 ₪ בלבד בגין ביצוע עבודות בלוחמי הגטאות.

בחקירתו הנגדית נדרש התובע להסביר את פשר הסתירה בין הנטען בכתב התביעה ובהזמנה 007 לעומת החשבון שנערך בדיעבד ותשובת התובע הייתה שאת העבודה המפורטת בהזמנה 007 הוא סיים ובגינה קיבל את התמורה המלאה. לאחר מכן, כך נטען, החברה ואמנון פלד הזמינו אותו שוב לבצע עבודה בקיבוץ לוחמי הגטאות, והעבודה הנוספת הסתכמה בסך 22,000 ₪. להלן הקטע הרלבנטי מעדות התובע בעניין זה:

"סיימנו את העבודה הזאת, קיבלתי את הכסף שמגיע לי ואז הזמינו אותי פעם נוספת לעבודות קטנות שכוללות רמפה, 3 קירות מסביב לרצפה. העלות הייתה 22,000 ₪".

הסבר זה לא ניתן לקבל. ראשית, בסעיפים 9 עד 11 לכתב התביעה טען התובע במפורש, כי את התביעה שלו נגד הנתבעים הוא מגיש בגין העבודות שביצע בהתאם להזמנות העבודות שמספריהן הוא 007, 011 ו-012, אשר מתייחסות, בין היתר, לעבודה בקיבוץ לוחמי הגטאות בעלות של 60,000 ₪. התובע לא טען, כי הוא קיבל את התמורה המגיעה לו בגין ביצוע העבודות בהתאם להזמנה 007 וכי העבודות בקיבוץ לוחמי הגטאות שבגינן הוא תובע הן עבודות נוספות. מכתב התביעה ברור לחלוטין, כי טענת התובע הייתה שהנתבעים לא שילמו בגין העבודות שפורטו בהזמנה 007. עולה, אם כן, כי לא זו בלבד שקיימת סתירה מהותית בגרסאות התובע לעניין העבודות שבוצעו בלוחמי הגטאות, אלא גם טענות התובע לעניין ביצוע עבודות נוספות בלוחמי הגטאות מעבר לאלה שפורטו בהזמנה 007, מהוות הרחבת חזית.

שנית, גם בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 9-11) טען התובע, כי את העבודות בקיבוץ לוחמי הגטאות הוא ביצע בהתאם להזמנה 007, שבגינה הוא קיבל את מלוא התמורה, כפי שאישר בחקירתו הנגדית. הוא לא טען, כי הוא ביצע עבודות נוספות בקיבוץ לוחמי הגטאות מעבר לאלה שפורטו בהזמנה 007, הוא לא טען כי לאחר שסיים את העבודות שבהזמנה 007, הזמינו ממנו הנתבעים ביצוע עבודות נוספות בקיבוץ לוחמי הגטאות, והגרסה שבוצעו על ידו עבודות נוספות מעבר לעבודות שפורטו בהזמנה 007 הועלתה, לראשונה, במסגרת חקירתו הנגדית. מדובר, אם כן, בגרסה כבושה שסותרת את גרסאותיו הקודמות של התובע.

שלישית, התובע לא הציג הזמנת עבודה, בין אם היא חתומה בידי מי מהנתבעים ובין אם לאו, בקשר לעבודות הנוספות שהוא נדרש לבצע בקיבוץ לוחמי הגטאות, לא הציג הסכם לביצוע אותן עבודות ולא הציג כל ראיה אחרת התומכת בגרסתו, כי הוא ביצע אותן עבודות, וכי העבודות בוצעו בהתאם להזמנה שקיבל מהנתבעים. גרסתו של התובע בעניין זה נותרה גרסה סתמית, שלא ניתן לבסס עליה ממצא כלשהו.

1. לכתב התביעה צירף התובע חשבון עסקה מס' 001 ללא תאריך וטען, כי העבודות שבוצעו על ידו ושבגינן לא קיבל תמורה מפורטות בחשבון זה. באשר לנסיבות עריכתו של אותו חשבון עסקה מסר התובע גרסאות סותרות. כך למשל, בישיבת קדם המשפט שהתנהלה בתיק זה ביום 12/12/10 אישר התובע, כי הוא ערך את חשבון העסקה לבקשת עורך הדין שלו, במטרה לתמוך את כתב התביעה במסמך בכתב המפרט את העבודות. להלן התייחסות התובע, באותה ישיבה, לנסיבות עריכת החשבון:

"עשיתי את זה לפי מה שביקש ממני עורך הדין שהיה קודם, חלבי אחסן. הוא אמר לי להביא חשבון עסקה ולרשום את כל מה שהוא חייב לי. עשיתי את המסמך כדי שאוכל להגיש את התביעה. המסמך הזה נכתב לפי הזמנות העבודה שלו".

בניגוד לגרסה זו שלפיה חשבון העסקה נערך בדיעבד ולקראת הגשת התביעה, מסר התובע בחקירתו הנגדית גרסה סותרת, מבולבלת ובלתי סדורה באשר לנסיבות עריכת החשבון. כך למשל, בתשובה לשאלה אם הוא מסר עותק מחשבון העסקה למנוח אמנון פלד, השיב התובע תחילה: "אני חושב שלא". בהמשך טען, כי החשבון נערך בשנת 2005 ולכן הוא אינו זוכר אם מסר עותק ממנו לאמנון פלד המנוח. לאחר מכן חזר בו התובע מגרסה זו וטען, כי החשבון נערך בשנת 2006, וכי הוא מסר עותק ממנו לאמנון פלד בסוף שנת 2005 – תחילת 2006.

כפי שניתן להיווכח, התובע מסר בחקירתו הנגדית גרסה מבולבלת ובלתי אמינה באשר לנסיבות עריכת החשבון התומך בתביעתו. הוא טען שהמסמך נערך בשנת 2005 אך הוא אינו זוכר אם מסר אותו לאמנון פלד. לאחר מכן טען שהמסמך נערך בשנת 2006, ונמסר לאמנון פלד בסוף שנת 2005 (!!!) או תחילת 2006. הבלבול והסתירות בגרסת התובע כמתואר לעיל מקורם בעובדה שמסמך זה נערך בדיעבד, לבקשת ב"כ התובע, ולקראת הגשת התביעה. התובע שכח, ככל הנראה, את הגרסה שמסר בישיבת יום 12/12/10 ומסר בחקירתו הנגדית גרסת כזב במטרה לשכנע את בית המשפט שחשבון העסקה נערך בזמן אמת. סתירות מהותיות אלו בגרסת התובע פוגעות באופן קשה ביותר באמינות גרסתו הן באשר לעצם ביצוע העבודות והן באשר לעצם קיומו של חוב.

1. תמיהה נוספת בגרסת התובע בדבר חוב שהחברה נותרה חייבת לו עולה מהשוואת כתב התביעה המקורי לעומת כתב התביעה המתוקן וגרסת התובע בישיבת יום 12/12/10. בסעיף 5 לכתב התביעה המקורי טען התובע, כי הוא ביצע עבור החברה עבודות תשתית, בניה ובטון כמפורט בנספח א' לכתב התביעה, אותו חשבון עסקה על סך 126,752 ₪. בסעיף 10 לכתב התביעה המקורי טען התובע, כי החברה נותרה חייבת לו סכום של 100,000 ₪, "עפ"י חשבונית מס מס' 033 מיום 3/1/05 אשר הנפיק התובע לנתבעת". בהתאם לתיאור זה, שילמה החברה על חשבון העבודות המפורטות בחשבון העסקה סכום של 26,752 ₪.

בניגוד לגרסה זו טען התובע בכתב התביעה המתוקן, כי החברה לא שילמה לו סכום כלשהו על חשבון החוב ולכן העמיד את סכום התביעה המתוקן על סך 126,752 ₪. יתרה מכך, לשאלות בית המשפט בישיבת יום 12/12/10 השיב התובע, כי לא הונפקה חשבונית מס מס' 033 על סך 100,000 ₪, כי החברה נותרה חייבת לו סכום של 126,000 ₪ והאמור בכתב התביעה לעניין חוב בסך 100,000 ₪ והנפקת חשבונית מס על סכום זה, הינו טעות.

מדובר בסתירות מהותיות אשר נוגעות לעצם קיומו של החוב הנטען ולמסמכים שאמורים לתעד את החוב ולתמוך בגרסת התובע בעניין זה. סתירות אלה, ביחד עם הסתירות שהובאו לעיל באשר לנסיבות עריכת חשבון העסקה, פוגעות באופן חמור ביותר בגרסת התובע הן באשר לעצם קיומו של חוב והן באשר לגובה החוב ככל שקיים.

עובדה נוספת אשר מכרסמת באמינות גרסתו של התובע והמסמכים שהוצגו על ידו נוגעת למקור ממנו שאב התובע את העבודות והמחירים שפורטו בחשבון העסקה. בישיבת יום 12/12/10 טען התובע, כי חשבון העסקה נערך "לפי הזמנות העבודה שלו" (הכוונה לאמנון פלד – ע.ט.). ברם, התובע לא הציג הזמנות עבודה שלו או של אמנון פלד או של החברה שעל פיהן ניתן היה לערוך את חשבון העסקה. לתצהיר עדותו הראשית צירף התובע שתי הזמנות עבודה של החברה המסתכמות בסכום של 20,000 שח (10,000 ₪ כל אחת), ובחקירתו הנגדית אישר התובע, כי מלבד שתי הזמנות אלה אין ברשותו הזמנות נוספות. עולה, אם כן, כי טענת התובע שחשבון העסקה נערך לפי הזמנות העבודה של אמנון פלד היא טענת סרק, שאין לה כל בסיס.

1. בנוסף לתמיהות, הסתירות וחוסר העקביות שהתגלו בעדות התובע ובמסמכים שנערכו על ידו כמתואר לעיל, התובע אף נמנע מלהציג מסמכים שצריכים להיות ברשותו ושאמורים לתמוך בגרסתו באשר לעצם והיקף ביצוע העבודות. כך למשל, התובע נמנע מלצרף הזמנות עבודה על אף שלטענתו חשבון העסקה נערך על בסיס הזמנות עבודה, הוא לא צירף תוכניות עבודה שמהן ניתן היה ללמוד על מהות העבודה שהוזמנה, היקפה ומועדה. הוא אף נמנע מלצרף יומני עבודה שמהם ניתן ללמוד על האתרים בהם עבד התובע באותה תקופה, מי הזמין את העבודות ומה היה היקף העבודות שבוצעו.

הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מלהציג ראיה שברשותו ושנוגעת למחלוקת בין הצדדים פועלת לרעתו במובן זה שמניחים כי אילו אותה ראיה או אותם מסמכים היו מוגשים, היו תומכים בגרסת בעל הדין שכנגד. בע"א 465/85 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651 נקבע:

"אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" (עמ' 658)

בע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פ"ד לה(1) נקבע:

"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

לענייננו, התובע נמנע מלהציג מסמכים רבים שאמורים להיות ברשותו ולתמוך בגרסתו. מסמכים אלה כוללים, כאמור, יומני העבודה שהוא ניהל, תוכניות העבודה שנמסרו לו לצורך ביצוע העבודות, הזמנות עבודה, חשבוניות שהנפיק עם סיום העבודות ועוד. שום דבר מן האמור לא הוצג, למעט שתי הזמנות על סך 20,000 ₪. הימנעות התובע מלהציג מסמכים אלה תומכת בגרסת הנתבעים ולפיה התובע לא ביצע את העבודות הנטענות על ידו.

1. כאמור, לתמיכה בגרסתו שהחברה נותרה חייבת לו סכום התביעה, הגיש התובע תצהירים של שלושה עדים. שניים מהמצהירים הם באסם ורידאן סברה, חבריו הטובים של התובע, והשלישי הוא ג'אודת סלאמה, אחד העובדים של התובע. באסם ורידאן סברה טענו, כי הם התלוו לתובע בעת ביקוריו בביתו של המנוח. לטענתם, במהלך אותם ביקורים הודה אמנון פלד, כי הוא חייב לתובע סכום של 130,000 ₪, והתחייב לשלם סכום זה. ג'אודת טען בתצהירו, כי הוא יודע מידיעה אישית שהיורשים לא ישלמו לתובע את חובו של אמנון פלד, בסך 130,000 ₪.

לא נתתי אמון בגרסאות המצהירים הנ"ל כפי שהובאה בתצהירי עדותם הראשית. בחקירתו הנגדית טען רידאן, כי מה שזכור לו מאותה פגישה בין התובע לבין אמנון פלד בה הוא נכח הוא ששניהם (אמנון והתובע) דיברו על כסף, התובע טען שאמנון חייב לו כסף ואמנון אישר. רידאן לא התייחס בחקירתו הנגדית לגובה החוב שהתובע טען לו, ולא חזר על גרסתו בתצהיר שכיכול אמנון פלד אישר חוב בסך 130,000 ₪. יתרה מכך, העד לא זכר מתי נערכה אותה פגישה, האם היא הייתה בשנת 2003, 2004 או אפילו ב-2010, ולא יכול היה לשלול את האפשרות שאמנון פלד שילם לתובע כספים לאחר אותה פגישה. עולה, אם כן, כי עדותו ותצהירו של רידאן אינם יכולים לתמוך בגרסתו של התובע באשר לעצם קיומו של חוב ובאשר לגובה החוב, ככל שקיים.

באסם סברה סיפר בחקירתו הנגדית, כי הוא התלווה לתובע לביתו של אמנון פלד פעמיים, לפני 5-6 שנים, אם כי הוא לא זכר תאריך מדויק. לטענתו, במהלך אותם ביקורים דיברו התובע ואמנון פלד על כסף, והאחרון אמר לתובע ש"כשיהיה לי כסף יתן לו". בניגוד לנטען בתצהיר, אמנון פלד לא הודה בחוב בסך 130,000 ₪ לתובע ואת גובה החוב הנטען הוא שמע מהתובע עצמו. שוב, מאחר שלא ברור מגרסת העד מתי נערכה אותה פגישה ומה היה גובה החוב שאמנון פלד הודה בו כביכול, ומאחר שהעד לא יכול לשלול שאמנון פלד שילם לתובע סכומים כלשהם לאחר אותה פגישה, הרי עדותו ותצהירו של עד זה אינם יכולים לתמוך בגרסת התובע לעניין עצם וגובה החוב.

ג'אודת סלאמה אישר בחקירתו, כי הידיעה שלו באשר לחוב בסך 130,000 ₪ שאמנון פלד נותר חייב לתובע מקורה בדברים ששמע מהתובע עצמו. עולה, אם כן, כי מלבד העובדה שעדות זו מהווה עדות שמועה בלתי קבילה, הרי התובע לא יכול להביא עד שיתמוך בגרסתו, מקום שמקור העדות של אותו עד הוא דברים ששמע מהתובע עצמו.

1. בנוסף לשלושת המצהירים ג'אודת, באסם ורידאן, הגיש התובע חוות דעת הנדסית אשר פירטה את העבודות שכביכול ביצע התובע ואת עלותן. לטענת התובע, מאחר שהנתבעים לא ביקשו לחקור את המומחה מטעמו ולא הגישו חוות דעת נגדית, יש לקבל את האמור בחוות הדעת ולקבוע על פיה, כי החברה נותרה חייבת לו את סכום התביעה.

אין בידי לקבל טענות אלה. מעיון בחוות הדעת עולה, כי היא נערכה בסוף שנת 2011, דהיינו יותר משש שנים לאחר ביצוע העבודות. המומחה לא קיבל מהתובע תוכניות עבודה, לא קיבל ממנו יומנים וביסס את חוות דעתו על חשבון עסקה שהתובע ערך בדיעבד ולצרכי התביעה. יתרה מכך, המומחה מטעם התובע ביקר באתרים, הסתכל על העבודות מרחוק, ולא ביצע מדידות ובדיקות באשר להיקף העבודה שבוצעה. על סמך חוות דעת כזו לא ניתן לבסס ממצאים באשר להיקף ומהות העבודות שבוצעו ובאשר לשווי אותן עבודות.

זאת ועוד, נוכח הקביעות שפורטו בהרחבה לעיל, לעניין חוסר אמינות גרסת התובע באשר לעבודות שבוצעו וחוסר אמינות חשבון העסקה שצורף, ונוכח העובדה שחוות הדעת מבוססת על שני מקורות אלה, ברור מאליו הוא, כי נשמט הבסיס עליו מבוססת חוות הדעת.

1. מעבר לנדרש אוסיף, כי גרסת הנתבעים ולפיה החברה לא נותרה חייבת לתובע סכום כלשהו, וכי היא פרעה את מלוא חובה, הייתה מקובלת עלי. כאמור, בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית טען התובע, כי בשנת 2005 ביצע עבור החברה עבודות בעלות של 126,752 ₪, וכי הנתבעת לא שילמה לו סכום כלשהו על חשבון עבודות אלו. בניגוד לגרסה זו, צירפו הנתבעים לתצהיריהם חשבוניות וקבלות משנת 2005, מהן עולה, כי החברה שילמה לתובע בשנה זו סכום של 72,390 ₪, בגין עבודות שבוצעו על ידו בראש פינה, בקיבוץ דפנה ובמושב אלמגור, קרי באותם אתרים בהם בוצעו העבודות נשוא כתב התביעה.

משהוצגו לו מסמכים אלה טען התובע תחילה, כי אין לו את פנקס החשבוניות והוא לא יכול לדעת אם מדובר בקבלות שהוא הנפיק. בהמשך הוא אישר את קבלת הסכומים המופיעים בחשבונית ובקבלות, אך לטענתו, התביעה היא בגין סכומים שלא קיבל. להלן הקטע הרלבנטי מעדות התובע:

"אמרתי שקיבלתי כספים, מה שלא קיבלתי – תבעתי. יש לי חשבוניות מול כל שיק".

תשובה זו של התובע לא ניתן לקבל. מקריאת כתב התביעה ותצהיר עדותו הראשית עולה הטענה, כי החברה לא שילמה לו סכומים כלשהם בגין ביצוע העבודות עליהן סוכם, וכי סך כל העבודות שבוצעו על ידו מסתכם בסך 108,800 ₪ לא כולל מע"מ. כך למשל, בסעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית טען התובע, כי לאחר סיום העבודות הוא הוציא "עבור הנתבעים חשבון עסקה המפרט את העבודות שבוצעו, אשר עלותן מסתכמת בסך של 108,800 ש"ח בצירוף מע"מ כדין, ובסה"כ 126,752 ש"ח". אין זכר לסכומים שהוא קיבל בשנת 2005 ואין זכר לטענה שסכומים אלה התקבלו על חשבון עבודות אחרות.

זאת ועוד, מעיון בקבלות ובחשבוניות שהנפיק התובע בעקבות תשלום הסכומים הנ"ל ע"י החברה (מוצגים נ/2 – נ/4) עולה, כי הסכומים שולמו בגין ביצוע עבודות בקיבוץ דפנה, באלמגור ובראש פינה, אותם אתרים שבגינם הוגשה התביעה דנן. עובדה זו מחזקת את גרסת הנתבעים ולפיה מדובר בסכומים ששולמו על חשבון העבודות שביצע התובע באותם אתרים בשנת 2005 ושבגינן הוגשה התביעה דנן.

1. סיכומם של דברים, התובע לא הרים את נטל ההוכחה להוכחת העבודות שבוצעו על ידו, היקפן והתמורה המגיעה לו בגינן. על כן, דין התביעה להידחות. יתרה מכך, הוכח ע"י הנתבעים, כי החברה שילמה לתובע את הסכומים המגיעים לו בגין העבודות שביצע עבורה בשנת 2005, וכי היא לא נותרה חייבת לו סכום כלשהו. גם מטעם נוסף זה דין התביעה להידחות.

הרמת מסך

1. נוכח המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, אין עוד צורך לדון בטענות התובע בעניין הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים, או מי מהם, בחובה של החברה. יחד עם זאת, ובבחינת מעבר לנדרש, אתייחס בקצרה לטענות התובע בעניין זה ואראה, כי הוא לא הוכיח קיומה של עילה, אשר מצדיקה הרמת מסך ההתאגדות וחיוב מי מהנתבעים בחוב החברה.
2. לגבי הנתבעים 2 ו-3, עידו וצפורה פלד - לנתבעים אלה לא הייתה מעורבות בניהול החברה, הם לא ניהלו משא ומתן בשמה של החברה, לא היו בעלי זכות חתימה בחברה, לא היו מוסמכים לחתום בשמה של החברה על הסכמים כלשהם, ולא היו מוסמכים לפעול בשמה של החברה. יתרה מכך, הנתבע מס' 3, עידו פלד, לא היה בעל מניות בחברה, לא היה מנהל בחברה והוא עבד בחברה בתפקיד מנהל עבודה שכיר. לעניין זה התייחס עידו בסעיף 7 לתצהירו, שם הוא הצהיר:

"החברה הינה חברה שאבי ייסד, והוא זה שניהל אותה בפועל. אבי היה היחיד שהיה מורשה לפעול בשם החברה, לחתום על הסכמים, ליתן הוראות תשלום בבנקים וכיו"ב. אוסיף ואטען, כי לי ולאמי, הגב' ציפי פלד, לא הייתה כלל מעורבות בניהולה של החברה. החברה חדלה, למעשה לפעול ולקבל פרויקטים עם החמרת מחלתו של אבי ולאחר מכן פטירתו – במהלך שנת 2007".

גם צפורה פלד התייחסה לעניין זה בסעיף 7 לתצהירה, שם היא הצהירה:

"החברה הינה חברה שאמנון ז"ל ייסד, והוא זה שניהל אותה בפועל. אני אמנם נרשמתי, באופן רשמי, כבעלת מניות וכמנהלת החברה, אך אמנון ז"ל היה זה שניהל את החברה לבדו, מבלי שעירב אותי בהחלטות ניהוליות. אמנון היה היחיד שהיה מורשה לפעול בשם החברה, לחתום על הסכמים, ליתן הוראות תשלום בבנקים וכיו"ב. החברה חדלה, למעשה, לפעול ולקבל פרויקטים עם החמרת מחלתו של אמנון ז"ל, בראשית שנת 2006, ולאחר מכן פטירתו – במהלך שנת 2007".

זאת ועוד, הנתבעים 2 ו-3 לא ניהלו משא ומתן עם התובע, לא הגיעו איתו להסכמות כלשהן, לא הזמינו ממנו ביצוע עבודות כלשהן ומערכת היחסים בין התובע לבין החברה התנהלה מול אמנון פלד ז"ל בלבד. לעניין זה התייחס עידו פלד בסעיף 14 לתצהירו, שם הוא הצהיר:

".. אני ואמי לא היינו מעורבים כלל בניהולה של החברה. אנחנו לא ניהלנו משא ומתן עם אסעד בטחיש, לא חתמנו על הסכמים, לא הוצאנו ולא היינו מוסמכים להוציא הזמנות עבודה. באופן אישי, לא הייתה לי נגישות לספרי החשבונות של החברה ולא קיימתי פגישות עם רואי החשבון של החברה".

צפורה פלד התייחסה לנושא זה בסעיפים 11 ו-13 לתצהירה, שם היא הצהירה:

"11. אין לי ידיעה אישית אודות הפרויקטים בהם שיתפה החברה את אסעד בטחיש. את כל המסמכים שהיו לי העברתי לבני עידו ולעורך הדין של החברה. אין לי הכשרה מקצועית בתחום הבניה ו\או ניהול החשבונות".

12. ...

13. אני מעולם לא הזמנתי עבודות מהתובע, מעולם לא נתתי לו הוראות ו\או שילמתי לו כספים. אמירותיו ורמיזותיו של התובע, אודות מעורבות שלי, הינן שקריות לחלוטין".

1. עדויותיהם של עידו וצפורה לא נסתרו. בשום מקום לא נטען ע"י התובע, כי נתבעים אלה ניהלו איתו משא ומתן, או שהגיעו איתו להסכמות אלו ואחרות. התובע אף לא סתר את טענות הנתבעים 2 ו-3, כי לא היה להם חלק כלשהו בניהול החברה, וכי לא היו מוסמכים לנהל משא ומתן בשמה, או לחתום בשם החברה על הסכמים או הזמנות עבודה כלשהן. נהפוך הדבר, מעדות התובע בחקירה נגדית ניתן להיווכח, כי הרוח החיה מאחורי החברה היה אמנון פלד, שהיה בעל מניות בחברה והמנהל היחיד שלה בפועל. הוא זה שניהל משא ומתן בשם החברה, הוא חתם על הסכמים בשמה, והוא היה בעל זכות החתימה היחיד בחברה. התובע אף אישר בחקירתו הנגדית, כי את כל המגעים, המשא ומתן והחתימה על הזמנות העבודה וההסכמים בקשר לעבודות נשוא התביעה, ולעבודות אחרות שביצע עבורה בשנים קודמות, הוא ניהל אך ורק מול אמנון פלד ז"ל.
2. בנסיבות שתוארו לעיל נראה ברור, כי אין שום עילה המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות של החברה וחיוב הנתבעים 2 ו-3 בחובה של החברה. על כן, טענות התובע, ככל שהן נוגעות לחיוב הנתבעים 2 ו-3 בחוב החברה, נדחות.
3. הטענה הנוספת שיש לדון בה היא טענת התובע, כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לאמנון פלד ז"ל ולחייב את אמנון פלד ואת יורשיו בחוב החברה. אכן, בית המשפט מוסמך להורות על הרמת מסך ההתאגדות של החברה וחיוב בעלי המניות בחובה של החברה, כאשר מוכח כי בעלי המניות עשו שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, על מנת להתחמק מתשלום חובות. גם כאשר מתברר, כי בעלי המניות פעלו לרוקן את נכסי החברה במטרה להונות את נושיה, או כאשר מוכחת התנהלות חסרת תום לב של בעלי המניות, ניתן, במקרים המתאימים, להורות על הרמת מסך ההתאגדות ועל חיוב בעלי המניות אישית בחובה של החברה.

ברם, הרמת מסך ההתאגדות היא החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ורק במקרים חריגים, כאשר מוכחת באופן ברור התנהלות לקויה וחסרת תום לב של בעלי המניות, יורה בית המשפט על הרמת מסך ההתאגדות. ניהול רשלני של עסקי החברה, או קבלת החלטות שגויות, שאינן מגיעות לכדי חוסר תום לב, אינם מהווים טעמים, אשר מצדיקים הרמת מסך ההתאגדות.

1. עקרונות אלה נקבעו בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט, אשר קובע:

"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה.

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה(1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".

1. התובע לא הוכיח עילה אשר מצדיקה הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין אמנון פלד. אכן, אמנון פלד היה הרוח החיה מאחורי החברה, היה המנהל היחיד בפועל שלה, וקיבל בשמה את כל ההחלטות, לרבות ניהול משא ומתן, חתימה על הסכמים, מתן הוראות תשלום ועוד. ברם, עובדות אלה כשלעצמן אינן מצדיקות הרמת מסך ההתאגדות של החברה. כפי שהובא לעיל, על התובע להוכיח התנהגות הנגועה בחוסר תום לב, ניסיון להונות את נושי החברה, או נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה באופן שפוגע בתכלית החברה, כאשר בעל המניות מודע לשימוש כאמור. שום דבר מאלה לא הוכח במקרה דנן.
2. יתרה מכך, מעדות התובע והמסמכים שצופרו לתצהירו עולה, כי התובע החל בביצוע עבודות עבור החברה בפרויקטים שונים ברחבי הארץ מספר שנים לפני 2005, השנה בה בוצעו העבודות נשוא התביעה. במשך כל התקופה עד שנת 2005 שילמה החברה לתובע את מלוא הסכומים המגיעים לו, גם כאשר מדובר היה בעבודות בהיקף גדול במיוחד. כך למשל, לתצהירו צירף התובע הזמנת עבודה בהיקף של 150,000 ₪ משנת 2002 שבגינה שולמה התמורה המגיעה לתובע במלואה. בשנת 2003 שילמה החברה לתובע סכום של 315,960 ₪ בגין ביצוע עבודות שהוזמנו על ידה ממנו, ובשנת 2004 שילמה החברה לתובע סכום נוסף של 75,235 ₪.

בחקירתו הנגדית הסביר התובע, כי במהלך ביצוע העבודה בלוחמי הגטאות בשנת 2003 הפסידה החברה כספים רבים ובשל כך שילמה לו החברה את הסכומים המגיעים לו בתשלומים. לדבריו, מכיון שהייתה לחברה בעיית נזילות, ביקש ממנו אמנון פלד "לבצע עבודות כדי שיוכל לעמוד על הרגליים ולשלם את מה שמגיע" לו, אך זה לא עזר. עולה, אם כן, כי לדברי התובע עצמו, לא נעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. אמנון פלד לא ביקש להונות את התובע, שהיה מודע, לדבריו הוא, לקשיי הנזילות של החברה. אין בין תיאור זה ובין העילות להרמת מסך ולא כלום.

1. זאת ועוד, מדו"ח המבקרים לבעלי המניות של החברה שעותק ממנו צורף לתצהירי התובעים, עולה, כי אין בסיס לטענות התובע בדבר קשיי נזילות של החברה בשנת 2003 או 2004. מדו"ח זה עולה, כי בשנת 2004 סיימה החברה את פעילותה ברווח של כ-306,000 ₪ וחולקו רווחים בסך 300,000 ₪, ואילו בשנת 2005, השנה בה חלה אמנון פלד במחלה קשה, סיימה החברה את פעילותה בהפסד של 62,770 ₪ בלבד, כאשר הוצאות החברה באותה שנה הסתכמו בסך כ-1.5 מיליון ₪. מתיאור זה עולה, כי מדובר בחברה שהייתה פעילה ואף רווחית, שהפסיקה את פעילותה העסקית בעקבות מחלת אמנון פלד בשנת 2005 ופטירתו בעקבות אותה מחלה בשנת 2007. במהלך השנים פרעה החברה את חובותיה והתנהלה באופן סביר. לא הוכח שאמנון פלד נטל סיכונים בלתי סבירים באופן שמרוקן את תכלית החסרה, והוכח כי הוא ניהל את עסקי החברה בהגינות ויושר, מבלי שדבק בהתנהלותו חוסר תום לב, או ניסיון להונות את נושי החברה.
2. סיכומם של דברים, התובע לא הוכיח קיומה של עילה, המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין אמנון פלד. על כן, דין הטענות שהעלה התובע בעניין זה להידחות.

חיוב היורשים בחובו של אמנון פלד

1. המסוכה השלישית שהיה על התובע לעבור כדי לחייב את הנתבעים 2 ו-3 בחוב החברה, בהנחה שהתובע היה מוכיח עילה להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין אמנון פלד, נוגעת לנכסי העיזבון של אמנון פלד ז"ל. כידוע, בהתאם להוראות חוק הירושה (סעיף 128(א)) יורש חב בחובות המוריש עד שוויו של כל העיזבון, ובלבד שבזמן חלוקת העיזבון ידע היורש על אותו חוב. אם לא ידע על החוב בזמן חלוקת העיזבון, הוא יהיה אחראי לחוב כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון.
2. הנתבע מס' 3 אינו יורש של המנוח אמנון פלד, שכן בהתאם לצוואה שהותיר המנוח וצו קיום צוואה שניתן ע"י הרשמת לענייני ירושה בנצרת, היורשת היחידה של המנוח היא צפורה פלד. על כן, לא ניתן לחייב את עידו פלד בחוב של אמנון פלד, גם אם התובע היה מוכיח חוב כאמור וגם אם היה מוכיח שהמנוח הותיר אחריו נכסים.

יתרה מכך, התובע לא הוכיח, כי אמנון פלד הותיר אחריו נכסים כלשהם ולא הוכיח את שווי הנכסים שהעביר בירושה לצפורה פלד, ככל שהעביר. מעיון בתצהיר התובע ונספחיו ניתן להיווכח, כי התובע לא התייחס כלל לנכסים שהותיר המנוח אחריו, לא טען ולא הוכיח שצפורה פלד קיבלה בירושה מאמנון פלד נכסים, כספים או זכויות כלשהן. מאחר שלא הוכח כי אמנון פלד העביר בירושה לצפורה פלד נכסים כלשהם, הרי גם לא הוכח מה שווי הנכסים שהשאיר המנוח אחריו, אם בכלל. על כן, גם אילו התובע היה מוכיח את חוב החברה והיה מוכיח עילה להרמת מסך כלפי אמנון פלד, לא היה בכך כדי לחייב את צפורה פלד בחובו של אמנון פלד.

סוף דבר

1. התובע לא הוכיח, כי החברה נותרה חייבת לו סכומים כלשהם, ולא הוכיח עילה להרמת מסך. התובע אף לא הוכיח, כי המנוח אמנון פלד השאיר אחריו נכסים, כספים או זכויות שמהם ניתן להיפרע, או שבגינם ניתן לחייב את יורשיו בחובו. מכל אחד מהטעמים הנ"ל ומכולם יחד, דין התביעה להידחות.
2. אשר על כן, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י קטיה סימה